מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סירוב חברת הביטוח לשלם על גניבה בעסק: 1. לפני תביעה כספית על סך 248,772 ₪ במסגרתה מתבקש בית-המשפט להורות לנתבעת, חברת ביטוח, לשלם לתובעת סכום זה מכוח פוליסה לכיסוי ביטוחי תכולת בית עסק או אובדן הנגרמים עקב גניבה (להלן: "הפוליסה"). 2. התובעת, עוסקת בין היתר במכירת והתקנת אביזרים מערכות מיגון לרכב והיא מנהלת את עסקה מחנות ברח' האורגים 4 באשדוד (להלן: "בית העסק"). לתובעת סניף נוסף באשקלון (להלן: "הסניף הנוסף"). במסגרת ניהול עסקיה ביטחה הנתבעת את התובעת באמצעות הפוליסה מפני נזקי פריצה וגניבה. 3. ביום 27.5.07 התגלה שבית העסק נפרץ. הפריצה, ככל הנראה, אירעה ביום 26.5.07. הפורצים גנבו, לטענת התובעת, ציוד רב ומשכך, הוגשה תלונה למשטרת ישראל והוגשה הודעה לנתבעת. עם הגשת ההודעה לנתבעת, שלחה זו האחרונה שמאי מטעמה על מנת לשום את שווי ערך הסחורה שלטענת התובעת נגנבה. השמאי הוציא את חוות דעתו לאחר שהתייעץ עם רואה חשבון מטעם הנתבעת. הפריצה לבית העסק בוצעה באמצעות שבירת הקיר העורפי של בית העסק, וחדירה לחדר השירותים של בית העסק ומשם לשטח בית העסק כולו. 4. שמאי הנתבעת קבע שיש להעמיד את שווי הסחורה שנגנבה על סך 167,292 ₪ בצירוף שווי ציוד שנגנב ונזק למבנה וזאת לאחר שקבע שהביטוח הינו בחסר. עוד שלחה הנתבעת לבית העסק מומחה למערכות מיגון ותקשורת וחוקר מטעמה. 5. ביום 17.10.07 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב במסגרתו דחתה את התביעה לתשלום שווי הסחורה שנגנבה בטענות כי: "לא היה שיתוף פעולה והסכמה מצד המבוטח לבצע ספירת מלאי בכל הסניפים בהם מתקיימת פעילות עסקית כדי להגיע להערכת נזק נכונה מול סכומי הביטוח. המבוטח לא הוכיח את תביעתו (לא צירף חשבונות רכישה, טופס יא', תנועות מלאי ועוד). תנאי המיגון שנדרשו לא קוימו, בהעדר ציפוי לוחות פח על הקיר האחורי או לחילופין גלאי זעזועים כפי שהוסכם על ידי המבוטח". 6. נציג התובעת מר נחשון אלמוג (להלן: "אלמוג"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית שלו (ת/1) כי הוא מנהל התובעת והוסיף כי עובר לחתימת הפוליסה נבדק בית העסק ונמצא מתאים לדרישות הנתבעת בכל הקשור למיגון בית העסק. עוד הצהיר אלמוג כי המיגון שסוכם בבית העסק תאם את הנדרש בפוליסת הביטוח. לא זו אף זו, לטענת אלמוג, משלא שולמו דמי הביטוח במועד, נגרם נזק לתובעת בגין ריביות שכן זו נאלצה ליטול הלוואות מבנקים וכן אובדן רווחים בסכום כולל של כ- 60,000 ₪. אלמוג הוסיף והצהיר כי, בתקופה שבין אירוע הפריצה ועד קבלת מכתב הדחייה נפגש עם נציגי הנתבעת ואלה טענו בפניו שלא הותקן המיגון הנדרש בכך שלא הותקן גלאי זעזועים בחדר השירותים של בית העסק משם חדרו הפורצים על ידי כך ששברו את הקיר. לטענת אלמוג, הותקן גלאי זעזועים בחדר השירותים וטענת הנתבעת הועלתה מהטעם שכל כוונתה הייתה לדחות את התביעה. לחיזוק טענת אלמוג כי היה גלאי זעזועים בחדר השירותים, הוא מפנה למסמך של חברת חאש, שם נכתב מפורשות כי קיים גלאי זעזועים בחדר השירותים בבית העסק. יוער כי חב' חאש היא חברת השמירה אשר מערכת האזעקה חוברה למוקד שלה. עוד הצהיר אלמוג, כי שיתף פעולה עם נציגי הנתבעת והיה מוכן לספק להם כל מידע ופרט שדרשו. 7. הגב' רונית חקשור, ממחלקת החיתום של הנתבעת (להלן: "החתמת"), הצהירה כי משהוברר שלא הותקן המיגון המהווה תנאי מוקדם לחבות הנתבעת "וממילא הרי שלא עמד בנטל להוכיח את קיומם, תקינותם והפעלתם של אמצעי המיגון כפי שפורטו ברשימה לפוליסה דין התביעה להידחות". עוד הצהירה החתמת כי לו הנתבעת הייתה יודעת שהתובעת איננה עומדת בדרישות המיגון היא לא הייתה מבטחת אותו אף לא בדמי ביטוח גבוהים יותר. בחקירתה הנגדית העידה החותמת כי: "אני יודעת שהיה חסר גלאי בקיר" (עמ' 23 ש' 23). 8. מומחה הנתבעת למערכות בטחון ותקשורת מר חיים דור (להלן: "המומחה") הגיש חו"ד מיום 23.2.11 במסגרתה בסעיף 1.5 הוא כותב שבין היתר נמצאו אבזירי מיגון אלקטרונים של "גלאי זעזועים על גבי עורפי של המחסן והמשרד". יודגש כי מקום הפריצה הינו הקיר העורפי של בית העסק שם גם מצויים השירותים. אולם, בסעיף 3.1 בפרק נסיבות המקרה, כותב המומחה "הקיר כמו חדר השירותים אינם מוגנים במערכת האזעקה". כלומר, קיימת סתירה בין האמור בסעיף 1.5 לחו"ד המומחה שם נכתב שהיה גלאי זעזועים על גבי הקיר העורפי של המחסן והמשרד ואילו בסעיף 3.1 נכתב שלא היה גלאי זעזועים. 9. המומחה בתשובותיו בחקירה הנגדית, טען שלמד על היעדר קיום גלאי זעזועים בחדר השירותים מביקור במקום וכן ממידע שקיבל בע"פ מחברת חאש ונרשם בחוות הדעת בפרק 4.6 לחוות דעתו. ויודגש, המידע שמוסר המומחה בפרק 4.6 בדבר מיקומם של אמצעי מיגון שלדבריו קיבל משיחה בע"פ מחברת חאש עומד בסתירה לכתוב במכתב חברת חאש שצורף לאסופת המוצגים מטעם הנתבעת (מכתב מיום 8.11.07) עצמה (כך ממש!). המומחה בחקירתו הנגדית, הודה כי אין זה מתפקידו לבדוק האם מערכת האזעקה שהותקנה בבית העסק תאמה את דרישות המיגון המנויות בפוליסה. הוא העיד שתפקידו לבדוק מצב קיים וכן האם המערכת תקינה או לא (עמ' 1 - 2 לפרוט' הדיון מיום 25.6.12). לטענת המומחה משלא הותקן גלאי זעזועים בחדר השירותים ושבירת הקיר היתה בחדר השירותים לא הופעלה מערכת האזעקה בכלל ובפרט לא הופעלו הצופרים. לשיטת המומחה, לו היו הצופרים היו מופעלים יתכן שהפורצים היו נבהלים או עובר אורח היה מזעיק את המשטרה. עוד עולה מחוות דעת המומחה ומתשובותיו בחקירה נגדית, כי קו הטלפון הקווי אשר אמור להזעיק את אנשי מוקד חאש במקרה של פריצה נותק עובר לפריצה ועל אף ניסיונות שידור אלחוטיים על אירוע פריצה ממערכת האזעקה לחברת חאש לא התקבלה שם קריאה. המומחה מסביר כי ככל הנראה הפורצים נטרלו גם את מערכת הקריאה האלחוטית לפני הפריצה עצמה או לאחריה, או עקב תקלה טכנית כלשהי. 10. במהלך סיכומי הצדדים בע"פ וזאת על מנת לאפשר לצדדים להשיב ולהתייחס לשאלות בית-המשפט עורר בית-המשפט את השאלה שאין נפקות כלל לשאלת קיום או אי קיום גלאי זעזועים בחדר השירותים של בית העסק הן מלשון הפוליסה והן מלשון ההסכמות אליהן הגיעו התובעת והנתבעת לגבי עדכון המיגונים בשלב מאוחר יותר, לאחר הוצאת הפוליסה ולפני אירוע הפריצה. 11. יובהר כי בית המשפט רשאי לעורר מיוזמתו שאלות ובלבד שניתנה לצדדים הזדמנות להשיב ולהתייחס. במקרה דנן, השיב ב"כ הנתבעת לשאלות בית המשפט ולא ביקש, בעקבותיהן להביא ראיות חדשות. על סמכות בית המשפט להעלות שאלות מיוזמתו ראו לדוג' עא 4839/92 גנז נ' כץ פד מח(4) 749 וכן ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע פד נט(3) 337. אכן, ככלל לא יתערב בית המשפט ויכריע על סמך כתבי הטענות הבאים לפניו וטיעוני הצדדים. אולם, מקום בו יכול להיווצר עיוות דין או הצדק יכול להיפגע ובלבד שבית המשפט אפשר לצדדים להתייחס לשאלותיו רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו. מקרה זה נמנה על אחד אותם מקרים. 12. בפרק "הגנות בית העסק" בפוליסה נכתב כי תנאי מוקדם לחבות הנתבעת הוא קיום כל דרישות המיגון בבית העסק. בין היתר, בקיר האחורי נדרש מיגון הכולל התקנת גלאי זעזועים בגובה 1.00 מ' ומרווח של 1.50 מ' וכן לוחות פח בעובי של 2 מ"מ לפחות על גבי אותו קיר. בהמשך, עובר לאירוע הפריצה, מותנו, בהסכמת הצדדים, דרישות המיגון בכך שבוטל הצורך בהתקנת לוחות הפח ונותר החיוב של התקנת גלאי זעזועים במרחק של 1.5 מ' אחד מהשני ובגובה של 1.00 מ' מהקרקע. יצוין כי ההסכמה הועלתה על הכתב 18.6.06 וצורפה כמסמך האחרון לתיק מוצגי הנתבעת. 13. עינינו הרואות אם כך, כי אין בפוליסה ואין במכתב הנ"ל רמז ולו בדוחק לפיו נדרש מיגון של גלאי זעזועים בחדר השירותים של בית העסק. משכך, השאלה הצריכה למקרה דנן, היא האם הותקנו גלאי זעזועים על הקיר האחורי של בית העסק במרחק של 1.50 מ' אחד מהשני ובגובה של 1.00 מ' ולא האם הותקן גלאי זעזועים בחדר השירותים של בית העסק. 14. מומחה הנתבעת העיד כי כלל לא התבקש לבחון באם קוים תנאי המיגון של התקנת גלאי זעזועים כאמור לעיל. לא זו אף זו, קיימת סתירה בגוף חוות דעת המומחה, שעה שבסעיף 1.5 לחו"ד הוא כותב שיש גלאי זעזועים על גבי הקיר האחורי של בית העסק ובסעיף 3.1 הוא כותב שאין גלאי זעזועים. לסתירה זו לא ניתן כל מענה. לטעמי, כל סתירה כזו עומדת לרועץ לנתבעת. לא זו אף זו, במכתב הדחייה של הנתבעת, היא מציינת כי תנאי המיגון שנדרשו לא קוימו. אולם, כעולה מהאמור לעיל הנתבעת כלל לא בדקה באם קוימו תנאי המיגון שהיא עצמה דרשה ועליהם הוסכם. 15. ההלכה היא כי הנטל להוכיח את אי קיום תנאי מתנאי הפוליסה לרבות העדר המיגון רובץ על הנתבעת (ראו לדוגמא ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ. וכן ראו דברי המלומד ירון אליאס בספרו דיני ביטוח בעמ' 661 "... בעוד שעל המבטח, הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לאחריות". הנתבעת לא רק שלא עמדה בנטל אלא אף לא ניסתה לעמוד בו. ויודגש, על הנתבעת לפעול בתום לב בעת קיום חיוביה על פי הפוליסה וקל וחומר שעה שהיא מנסה לפטור עצמה מחיוביה עפ"י הפוליסה. כלומר, אם הנתבעת מבקשת לעשות שימוש בתניות הפטור וההגנה הקיימת לה, עליה לבחון עובדתית באם אלה התקיימו ולא להעלותן על דרך הסתם, בניסיון להדוף את התביעה. קיים חוסר איזון ביחסי הכוחות בין הצדדים. מחד התובעת (המבוטחת) שעסקה נפרץ, הפריטים המשמשים לפרנסתה נגנבו והיא עומדת בפני שוקת שבורה ומאידך, המבטחת (הנתבעת) שהיא גוף גדול ורב אמצעים. ועל החלת חובת תום הלב ביחסים שבין הצדדים ראו אליהו נ' ישר פד מט(2) 749 (להלן: "הלכת ישר"). 16. במהלך סיכומיו בע"פ טען בא כוח הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מכוח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). לטענת ב"כ הנתבעת, שעה שאלמוג, נציג התובעת, טען בתצהיר ובעדות כי הותקן גלאי זעזועים בחדר השירותים של בית העסק, וטענה זו הינה טענת מרמה בתביעת תגמולים "פטור המבטח מחבותו". טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים ולא הועלתה בכתבי הטענות. לא רק שיש בדרך זו הרחבת חזית אסורה, אלא שהתובעת לא יכולה הייתה להתמודד עם הטענה שהועלתה בישורת האחרונה של ניהול הדיון מבלי שניתן היה להביא ראיות לסתור. לא זו אף זו, תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, קובעת כי מקום שצד טוען טענת תרמית יש לפרש את הפרטים בכתב הטענות. דבר זה לא עשתה הנתבעת. יתרה מזו, תקנה 77 לתקנות האמורות, קובעת כי יש להעלות במפורש טענה של כוונת מרמה בכתב הטענות וגם דבר זה לא נעשה על ידי הנתבעת. כך, שדין טענה זו להידחות מטעמים דיונים אלה. אולם, בכך לא סגי, שכן גם מראיות הנתבעת וראו לעניין זה את מכתב חברת חאש מיום 8.11.07 (חברת המוקד) אשר צורף לתיק מוצגי הנתבעת עולה שהותקן גלאי בחדר השירותים של בית העסק. הנתבעת, באמצעות החוקר מטעמה מאשרת "שהאירוע אמיתי" (וראו לעניין זה את עדות החוקר מיום 25.6.12 עמ' 22 ש' 22). המורם מן המקובץ הוא, כי התובעת הוכיחה שהתקיים אירוע הפריצה והנתבעת כשלה בחובת הבאת הראיות להוכיח טענתה כי לא הותקן המיגון הנדרש והיא אף לא ניסתה לבדוק ולבחון באם אכן מיגון כזה הותקן. אשר על כן, נותר לבחון את שאלת גובה הפיצוי. 17. במכתב הדחייה טענה הנתבעת כי התובעת לא שיתפה פעולה בכך שלא הסכימה לבצע ספירת מלאי "בכל הסניפים בהם מתקיימת פעילות עסקית כדי להגיע להערכת נזק נכונה מול סכומי ביטוח". 18. אין חולק כי התובעת מקיימת את בית העסק נשוא התובענה וכן בית עסק נוסף בעיר אשקלון ושני בתי העסק מחזיקים בסחורה דומה ולעיתים, כעולה מעדות אלמוג, הועברה סחורה מבית עסק אחד למשנהו. לשיטת הנתבעת, נוכח התנהלות זו לא ניתן להגיע לאומדן אמיתי של שווי הסחורה שנגנבה שכן שני בתי העסק נוהלו כמקשה אחת. לפיכך, טוענת היום הנתבעת שהיא ביקשה מאלמוג, נציג התובעת, לסגור את החנות בעיר אשקלון על מנת לערוך ספירת מלאי ובכך להגיע לשווי האמיתי של הסחורה שנגנבה. אלמוג מכחיש זאת נמרצות וטוען כי שיתף פעולה באופן מלא עם הנתבעת. ראו לעניין זה עדותו בעמ' 6 ש' 17 ואילך לפרוט' מיום 26.9.11. לא זו אף זו, אלמוג השיב בחקירתו הנגדית כי הטענה של אי הסכמה לביצוע ספירת מלאי של בית העסק האחר בעיר אשקלון "צצה אחרי חודשיים" (עמ' 7 ש' 24 לפרוט' מיום 26.9.11). עוד העיד אלמוג כי אמר לחוקר הנתבעת כי שהוא מופנה לחנות באשקלון לספור שם את המלאי (עמ' 8 שורה 5 וכן ש' 9 - 16 שם וש' 21 עד 25 שם). כלומר, לטענת אלמוג הוא העמיד את צוותו לשירות חוקר הנתבעת, על מנת שזו תספור ותבדוק את המלאי בחנות האחרת באשקלון. 19. רואה החשבון מטעם הנתבעת השיב בחקירתו הנגדית ואף ציין בחוות דעת כי קיבל רשימות ספירות מלאי ליום 31.12.06 ונאמר לו כי התובעת התבקשה לערוך ספירת מלאי - דבר שלא עשתה במועד הפריצה ומשכך לא ניתן לקבוע "נאותות כמויות פרטי המלאי הנכללים בתביעת הנזק". יחד עם זאת, רואה החשבון אישר כי הערכות שווי הפריטים שלטענת התובעת נגנבו תואמות את הבדיקות שערך. בחקירתו הנגדית העיד רואה החשבון, כי קיבל את המסמכים שביקש מהתובעת. ראו לעניין זה עדותו בעמ' 25 ש' 26 לפרוט' מיום 26.9.11. רואה החשבון, בהגינותו, העיד בעמ' 26 ש' 25 לפרוט' הדיון מיום 26.9.11 כי הוא שמע משמאי הנתבעת שהלה ביקש מהנתבעת לערוך ספירת מלאי. אולם, הוא עצמו לא שמע דרישה זו, לא העמיד דרישה זו לנתבעת ישירות ולא שמע את עמדת הנתבעת. עוד העיד רואה החשבון מטעם הנתבעת בעמ' 26 ש' 1- 4 לפרוט' הנ"ל כי ספירת מלאי שתערך שבועיים לאחר האירוע הביטוחי "אין לה משמעות ואין לה תוקף לגבי עריכת החוות דעת החשבונאית". 20. רואים אנו, אם כך, כי לא הובא ולו בדל של ראיה מטעם הנתבעת כי זו דרשה או ביקשה מהתובעת לערוך ספירת מלאי של החנות באשקלון. קל וחומר, לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעת הוזהרה והועמדה על הנפקות של אי מתן אפשרות לערוך ספירת מלאי כזו. ראו תמליל השיחה שבין אלמוג והחוקר מטעם הנתבעת שם לא עולה דרישה כזו ואף לא ניתנת אזהרה בדבר תוצאות סירוב לקיים ספירת מלאי. 21. בהתנהלות זו לקתה הנתבעת בהתנהגות העולה בגדר חוסר תום לב בקיום חוזה הביטוח, כהגדרתו בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. חובה הייתה על הנתבעת להעמיד באופן ברור וחד משמעי את הנתבעת על דרישתה לערוך ספירת מלאי לאלתר וכן על התוצאות שינבעו לתובעת באם לא תקוים דרישה זו. על קיום חובה זו אנו יכולים ללמוד על דרך ההיקש מהלכת ישר שם נקבע כי "אם לא דאגה (המבטחת - התוספת שלי א.ב.) קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי". וכך במקרה דנן, אם הנתבעת מבקשת להישען על טענה בדבר אי שיתוף פעולה מצד התובעת עליה להעמידה באופן מפורש על דרישותיה והתוצאות הנובעות מאי עמידה בהן. 22. בעניינינו, לא עשתה כן הנתבעת. למדנו מרואה חשבון הנתבעת כי כל מסמך שהתבקש סופק ומקובלת על בית המשפט עדות מר אלמוג כי הדרישה לערוך ספירת מלאי באה לעולם ימים מספר לאחר אירוע הפריצה ולא ביום ביקור השמאי שם. יתרה מזו, המלומד ירון אליאס כותב בספרו דיני ביטוח בפסקה 20.24 לעניין זה כך: "עם זאת, את הדרישה לקבלת המידע והמסמכים צריך המבטח להביא בפני המבוטח "מיד" לאחר שנמסרו לו ההודעה והתביעה כאמור בסעיף 23(א) לחוק, שהרי דרישה זו היא חלק מבירור החבות כאמור בסעיף 23(א)." 23. רואים אנו עם כן, שהנתבעת לא רק שהפרה את חובת תום הלב הרובצת עליה מכוח דיני החוזים אלא אף הפרה את הוראות סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח בכך שלא פעלה מיידית לבירור חבותה ובכך הכשילה במו ידיה את בירור החבות והעמידה את התובעת (המבוטחת) במצב בו לטענת הנתבעת זו הראשונה אינה יכולה להוכיח את נזקיה. אשר על כן, נדחית אף טענת הנתבעת כי התובעת לא שיתפה עימה פעולה. 24. באשר לגובה הנזק, לא הוגשה חוות דעת לעניין שוויו על ידי התובעת, שכן זו הסתמכה על חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת ומוכנה לקבלה. יצוין כי חו"ד נערכה על סמך מסמכים שהועברו לנתבעת על ידי התובעת. לא זו אף זו, חוקר הנתבעת אישר בעדותו כי אירוע הפריצה התרחש. שמאי הנתבעת אישר בעדותו כי ניתן היה לאחסן את המוצרים שלטענת התובעת נגנבו במדפים ובמיקום שהתובעת טענה שהפריטים הונחו שם. כך גם למדנו מפי רואה החשבון הנתבעת כי שווי הפריטים להם טענה התובעת הוא שווי ריאלי ואמיתי ללא הפרזות. שמאי הנתבעת שם את שווי הפריטים שנגנבו בסך 167,292 ₪ (לאחר חישוב ביטוח חסר). לסכום זה יש להוסיף את עלות תיקון המבנה ומערכת החשמל בסכום כולל של 1,500 ₪. 25. אשר על כן, נקבע בזאת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 167,792 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום קרות מקרה הביטוח וכן ריבית צמודה בשיעור של חוק פסיקת ריבית והצמדה מתום 30 יום מיום מסירת התביעה. 26. טענה נוספת של התובעת בה יש להכריע היא האם יש לפסוק ריבית מיוחדת לטובתה מכוח סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח הקובע כי בביטוחים שאינם אישיים רשאי בית-המשפט לחייב את המבטח "בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי 3 מפי הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961..." וזאת באם לא שולמו תגמולי הביטוח "שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27" (לחוק חוזה הביטוח - התוספת שלי א. ב. ). בעניין זה כותב המלומד אליאס בספרו דיני ביטוח בעמ' 276 כי יעשה שימוש בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח "בעיקר כאשר המבטח נוקט בהליכי סרק, דהיינו, מסרב לשלם את תגמולי הביטוח מסיבה בלתי עניינית ושלא בתום לב" וכך נקבע בענין זה בהלכת ישר כי על המחלוקת להיות בתום לב והתיבות "תום לב" מתמלאות תוכן שעה שקיימות טענות משפטיות או עובדתיות ובלבד שאלו יהיו ענייניות ואמיתיות. 27. יש לזכור כי התרופה המנויה בסעיף 28א הינה עונשית והיא תוטל במקרים נדירים "בהם הוכח באופן ברור חוסר תום ליבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו" (רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות נ' אליהו. 28. במקרה דידן, הגיע בית המשפט לידי מסקנה כי התנהלותה של הנתבעת בעת בירור חבותה על פי הפוליסה לקתה בחוסר תום לב ואף הכשילה את בירור חבותה. רק נזכיר כי הנתבעת דחתה התביעה מהטעם שלא הותקנו תנאי המיגון כנדרש, אולם היא לא בדקה זאת בפועל. ראו עדות חוקר מערכות האזעקה בעמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.2012. 29. נוסיף ונזכיר כי הנתבעת, בניגוד להוראות סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח ובניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליה לא העמידה את התובעת על דרישתה המקדמית לקיים ספירת מלאי והתוצאות באם זו לא תקוים. הדרישה לקיים ספירת מלאי באה לעולם שעה שזו לא הייתה רלבנטית עוד ולא ניתן היה לקיימה. 30. אשר על כן, המסקנה היא כי מתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח וההלכה הפסוקה לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת. נשוב ונדגיש - המדובר ביחסי כוחות שאינם שוויוניים ואין הנתבעת רשאית לדחות את התובעת בקש, להעמידה בפני שוקת שבורה, להתישה בהליכים משפטיים ארוכים ומייגעים בתקווה כי זו "תיכנע" ובסופו של יום תתפשר. אין המדובר במחלוקת עניינית בין צדדים בדבר פרשנות משפטית או עובדתית. 31. מאידך, יש לזכור כי המדובר בסנקציה עונשית בה יש לעשות שימוש במשורה ושומה על בית המשפט לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו לחייב רק בחלק מהריבית הנקובה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. יש לאפשר למבטחות לבחון תביעות המוגשות לפתחן בזהירות וביסודיות ואין זה ראוי להפוך את סעיף 28א לשוט אשר יגרום למבטחות למהר ולשלם תביעות על פי פוליסת ביטוח טרם בירור מעמיק מהחשש פן תענשנה בריבית עונשית. 32. אשר על כן במכלול השיקולים מוחלט לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור של פי 1.5 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח וזאת מהמועד שנקבע בסעיף 27 לחוק ועד התשלום בפועל. ריבית זו תחול בנוסף לריבית הנקובה בסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח. 33. התובעת עתרה בנוסף לפצותה בשיעור של 60,000 ₪ בגין נזק תוצאתי שמקורו בעלויות והלוואות שנטלה לאחר שהנתבעת לא שילמה לה את תגמולי הביטוח. התובעת לא הביאה ראיות לעניין עלויות אלה ועל כן התביעה בגין ראש נזק זה נדחית. 34. אשר על כן, נקבע בזאת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הנקובים לעיל על פוליסהחברת ביטוח