נכות על פי דין או נכות מוסכמת

השאלה המתעוררת בבקשה הנוכחית היא - כלום יש להיזקק להוראה הדיונית של סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ה-1985, המחייבת את דרגת הנכות שנקבעה על-פי כל דין לנפגע, לפני שמיעת הראיות בתביעתו, גם כאשר אין מחלוקת בין בעלי-הדין וקיימת הסכמה לגבי דרגת נכות אחרת ושונה, לאותו נפגע, מזו אשר נקבעה לו על-פי דין? מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות על פי דין או נכות מוסכמת: 1. המשיבה נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.12.78, ואשר הוכרה ע"י המוסד לביטוח הלאומי כתאונת עבודה. הועדות הרפואיות של המל"ל קבעו למשיבה נכויות זמניות שונות, עד שלבסוף הן העמידו את נכותה האורטופדית הצמיתה של המשיבה, אחרי עשיית שימוש בתקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 - על % .13.33 כן הן קבעו כי אין למשיבה נכות נוירולוגית צמיתה. 2. לכתב-התביעה שהוגש נגד המבקשת ביום 13.12.82, צירפה המשיבה, בהתאם לדין שהיה קיים אז, שתי חוות-דעת של מומחים רפואיים. האחת, בשטח הנוירולוגי, ובה נקבעה נכותה הצמיתה הרפואית של המשיבה בשטח זה בשיעור %15, והשניה, בשטח האורטופדי ובה הועמדה נכותה הרפואית של המשיבה בשטח זה על % 19 לצמיתות. כן נקבעה למשיבה נכות כירורגית פלסטית צמיתה בשיעור של % 100 בגין הצלקות שנשארו עקב התאונה. 3. המשיבה נבדקה ע"י מומחים רפואיים בשני השטחים הנ"ל, מטעם המבקשת. בחוות-דעתו של המומחה הנוירולוגי מטעם המבקשת, מיום 17.3.83, נקבעה למשיבה נכות נוירולוגית זמנית בשיעור של % 10לתקופה של שישה חודשים, ו-% 0 נכות צמיתה. מאידך קבע המומחה האורטופדי, מטעם המבקשת, למשיבה נכות אורטופדית צמיתה, ביום 16.2.83 בשיעור של %20. 4. מהאמור עולה, שלמעשה לא היתה מחלוקת בין בעלי-הדין והמומחים מטעמם על גובה דרגת נכותה של המשיבה בשטח האורטופדי, שכן המומחה מטעם המשיבה קבע לה נכות בשיעור של %19, ואילו המומחה מטעם המבקשת אמד את נכותה ב-% 20 לצמיתות. המחלוקת היתה, איפוא, רק לגבי נכותה הנוירולוגית בלבד. 5. כב' השופטת אליעז, בישיבת קדם המשפט מיום 28.1.85 הגיעה אף היא למסקנה, כי אין מחלוקת בין בעלי-הדין לגבי גובה דרגת נכותה האורטופדית של המשיבה, וכי המחלוקת ביניהם הינה לגבי גובה דרגת נכותה הנוירולוגית. משום כך החליטה למנות, בהעדר המבקשת - שלא הופיעה לישיבה הנ"ל, מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, על-מנת לבדוק את המשיבה ולקבוע את דרגת נכותה הרפואית בתחום זה. כן קבעה שבכך תם שלב קדם המשפט. ד"ר גדות, המומחה שמונה ע"י בית-המשפט מכח ההחלטה הנ"ל, קבע בחוות-דעתו מיום 5.5.85 כי למשיבה נגרמה, כתוצאה מהתאונה, נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של %10. 6. המבקשת לא רק שלא התנגדה להחלטה הנ"ל או הסתייגה ממנה, לרבות מהחלק בו צויין שאין מחלוקת בינה ובין המשיבה לגבי נוכתה האורטופדית כאמור, אלא שהיא גם שיתפה פעולה עם המומחה שמונה ע"י בית-המשפט והמציאה לו את כל המסמכים, התעודות וחוות-הדעת הרפואיים שברשותה כדי לסייע בידיו בקביעת נכותה הנוירולוגית של המשיבה. עוד יצויין, שהמבקשת לא מצאה לנכון לבקש את פתיחת שלב קדם המשפט, שהושלם כאמור, בהעדרה, על-מנת להגיש את בקשותיה השונות - אם היו לה כאלה, לרבות הבקשה הנכחית. 7. מכל מקום, יכולים היו בעלי-הדין לנהל את התביעה והדיון בה לגבי דרגות הנכות של המשיבה עפ"י הראיות וחוות-הדעת הרפואיות דלעיל, אלמלא הנחיית המחוקק ביום 8.1.85 את סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ה- 1985 על נפגעים אלה שדרגות הנכות שלהם נקבעו עוד לפני שמיעת הראיות בתביעותיהם, ועל כל השאלות והבעיות שעורר וממשיך לעורר מחוסר הוראות מעבר בצידו. היום עומדת בפנינו אחת הבעיות הללו, אשר העסיקו וכנראה גם ימשיכו להעסיק את בתי-המשפט כל עוד המחוקק איננו נוטל יוזמה ומנסה לפתור אותן - כולן או מקצתן לכל הפחות. 8. השאלה המתעוררת בבקשה הנוכחית היא - כלום יש להיזקק להוראה הדיונית של סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ה-1985, המחייבת את דרגת הנכות שנקבעה על-פי כל דין לנפגע, לפני שמיעת הראיות בתביעתו, גם כאשר אין מחלוקת בין בעלי-הדין וקיימת הסכמה לגבי דרגת נכות אחרת ושונה, לאותו נפגע, מזו אשר נקבעה לו על-פי דין? 9. ועתה נחזור לשאלה הספציפית שבפנינו. כזכור, בחוות-דעתו הרפואית של המומחה מטעם המשיבה, אשר צורפה לכתב-התביעה, נקבעה למשיבה נכות אורטופדית צמיתה של % .19מאידך גיסא, בחוות-דעתו הרפואית של המומחה שבדק את המשיבה מטעם המבקשת בתחום זה, נקבעה למשיבה נכות אורטופדית צמיתה של % .20מכאן טענת המשיבה, שלמעשה אין מחלוקת בינה ובין המבקשת לגבי שיעור נכותה האוטופדית הצמיתה. זאת ועוד, ומאחר ומדובר בסעיף 6(ב) הנ"ל בהוראה דיונית, הרי שהצדדים רשאים לסטות ממנה בהסכמה כשאין בהסכמה זו משום שיבוש הליכי הדין או משום פגיעה בתקנת הציבור. בנסיבות אלה וכאשר קיימת הסכמה כזו, אין להחיל את ההוראה שבסעיף 6(ב) על המקרה של המשיבה. 10. היום, לאחר פסק-דינו של בית-המשפט העליון ב-ר"ע 231/86, הדר נ' פוני רחמים, אין עוד מחלוקת שההוראה של סעיף 6(ב) הנ"ל הינה הוראה דיונית, שנועדה לקבוע את דרך ההוכחה של נכות הנפגע בתאונת דרכים. מטרתו של המחוקק העומדת מאחורי הוראה זו הינה לקצר בהליכים ולחסוך מזמנם של בית-המשפט ושל הצדדים ומהונם, וכן להביא את המחלוקות שבין המומחים הרפואיים למיניהם של בעלי-הדין בחוות-דעתם הרפואיות השונות לידי סיום, כדי שלא ימשיכו להעסיק את בתי-המשפט בנסיונותיהם להתגבר על הפערים בדרגות הנכות הנקבעות ע"י מומחים אלה על כל הכרוך בכך בהבאת ראיות ובהשמעת עדים לצורך קביעת דרגת נכותו של הנפגע. 11. ואולם, במה דברים אמורים, ומתי בית-המשפט יעשה שימוש בהוראה הדיונית של סעיף 6(ב) הנ"ל? אני סבור, שיש לגזור את התשובה לשאלות אלה הן מיעודה של ההוראה, הן מעצם היותה הוראה דיונית והן מהמטרות שהמחוקק הציב לעצמו מהאקט של חקיקתה, כפי שתארנו לעיל. בהתמלא התנאים שהמחוקק קבע בגוף ההוראה הנ"ל לתחולתה, הכלל הוא שיש לעשות שימוש בה בכל המקרים בהם מתמלאים התנאים הנ"ל, למעט מקרים יוצאים מן הכלל עפ"י נסיבותיהם, בפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ב-ר"ע 231/86: "...השובה לשאלה האמורה יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית, ויש לדברים פנים לכאן ולכאן. רטרוספקטיבה של נורמה משפטית יכולה להיות מוגבלת או מלאה, הכל לפי הנסיבות...". מקרים אלה, בדרך הטבע, הם אותם המקרים, ואלה הם הרוב המכריע, אשר, כצפוי ישנה מחלוקת בהם בין בעלי-הדין לגבי דרגת נכותו של הנפגע, ומצד שני, נקבעה לו דרגת נכות עפ"י כל דין לפני שמיעת הראיות בתביעתו. ואולם יתכנו מקרים יוצאים מן הכלל שנסיבותיהם מחייבות שלא להחיל את ההוראה שבסעיף 6(ב) הנ"ל. דרך משל, אותם המקרים, שהמחוקק עצמו העניק שיקול דעת, אמנם שיקול דעת מצומצם, לבית- המשפט להרשות בהם לנפגע להביא ראיות לסתור את הקביעה הנ"ל מטעמים מיוחדים. ללמדך שהחלת ההוראה שבסעיף 6(ב) רישא והשימוש בה אינם נעשים בצורה אוטומטית, ללא שיקול דעת ומבלי לבחון את נסיבותיו של המקרה. 12. לעניות דעתי, יש להוסיף למקרים החריגים הללו גם אותם מקרים שבהם יש הסכמה בין בעלי-הדין ואין מחלוקת ביניהם לגבי דרגת נכותו של הנפגע, בין שהסכמה זו מוצאת את ביטוייה בהסכמה שהצדדים מודיעים עליה לבית-המשפט ומבקשים ממנו לנהוג על-פיה ובין שהסכמה זו והיעדר המחלוקת ביניהם מוצאת את ביטויה בחוות-הדעת הרפואיות של המומחים מטעמם, אשר הצדדים צירפו אותן לכתבי טענותיהם. אני סבור, שההסכמה והעדר מחלוקת בין הצדדים לגבי דרגת נכותו של הנפגע, לא רק שיש בה כדי למלא אחרי המטרות העומדות ביסודן של סעיף 6(ב) האמור, כגון חסכון בזמנם של הצדדים ובהונם והתגברות על הפערים שבחוות-הדעת השונות של המומחים הרפואיים למיניהם וכד', אלא שגם יש בה לבטל את הצורך בשימוש בסעיף הנ"ל והוראותיו. כי כאשר קיימת הסכמה בין בעלי-הדין לגבי דרגת נכותו של הנפגע בכל תחום שהוא, הצורך בהוכחתה חדל להתקיים ועמו חדל להתקיים גם הצורך להעזר בהוראה הנ"ל ולעשות בה שימוש. והרי אמרנו שיעודה של ההוראה שבסעיף 6(ב) רישא, היא לקבוע דרך ההוכחה של דרגת נכותו של הנפגע. במילים אחרות, אם דרגת הנכות של הנפגע אינה שנויה במחלוקת בין בעלי-הדין וקיימת ביניהם הסכמה לגבי שיעורה, מה צורך, איפוא, לעשות שימוש בהוראתו של סעיף 6(ב) רישא, ומדוע דרגת נכות מוסכמת זו לא היא שתחייב מכח הסכמתם של הצדדים, או מכח הודאתו של הצד שכנגד לצורך התביעה, כמו במקרה הנוכחי שבין המבקשת ובין המשיבה, ככל שהמדובר בדרגת נכותה האורטופדית של המשיבה? 13. במקרה דנן, כאשר המבקשת צירפה את חוות-דעתו של המומחה שבדק את המשיבה מטעמו לצורך קביעת דרגת נכותה הרפואית הצמיתה בתחום האורטופדי, לכתב-הגנתה, והמומחה הנ"ל בחוות-דעתו קבע את נכותה האוטופדית הצמיתה של המשיבה בשיעור %20, היא לא רק הסכימה לטענתה של המשיבה כי נכותה בתחום זה, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות-הדעת של המומחה מטעם המשיבה בשיעור %19, אלא שלעניות דעתי היא גם הודתה כי שיעור נכותה של המשיבה בתחום האורטופדי הינו %20, בבחינת הודאת בעל-דין בעובדה הנ"ל. הודאה זו של המבקשת בשיעור נכותה של המשיבה כאמור, קושרת אותה ואין עוד צורך בהוכחתה של עובדה זו. משמע שאין צורך בשימוש בהוראה של סעיף 6(ב), כבדרך הוכחה של דרגת הנכות הנ"ל, כי דרגת נכות זו היא בחינת עובדה שהוכחה כבר מכח הודאתה של המבקשת. גם התנהגותה של המבקשת במשך למעלה משנה ושלושה חודשים מאז פירסומו של התיקון מס' 5הנ"ל, כולל שלב קדם המשפט, ועד למועד שמיעת הראיות באפריל 1986, כאשר ישבה בחיבוק ידיים מבלי לנקוט בכל צעד או להגיש כל בקשה, שיש בה כדי לשלול את המסקנה דלעיל ולהצביע על עמדה או כוונה אחרת, רק מחזקת את התוצאה הנ"ל ותומכת בה. לפיכך, ועל סמך הנימוקים דלעיל, אני דוחה את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לדרגת נכותה של המשיבה בתחום האורטופדי. 14. שונים המצב והתוצאה ביחס לדרגת נכותה הנוירולוגית הצמיתה של המשיבה. בתחום זה לא קיימת כל הסכמה או הודאה של המבקשת. נהפוך הוא, המבקשת חולקת באופן מוחלט על טענותיה של המשיבה בתחום הנ"ל, חוות-דעתו של המומחה שבדק את המשיבה מטעם המבקשת בשטח הנוירולוגיה תומכת דווקא בדרגת הנכות הצמיתה של % 0שנקבעה למשיבה ע"י הועדות הרפואיות של המל"ל. גם זו וגם זו שללו את קיומה של נכות נוירולוגית צמיתה אצל המשיבה כתוצאה מהתאונה. דרגת הנכות של % 0שנקבעה למשיבה ע"י המל"ל נקבעה לפני שמיעת הראיות בתביעה ומשום כך היא שתחייב לצורך התביעה שבפנינו, בהתאם לסעיף 6(ב) הנ"ל. 15. אמנם המבקשת לא התייצבה לישיבה קדם המשפט וההחלטה על מינויו של ד"ר גדות נתקבלה בהעדרה, ואמנם המבקשת לא רק שלא הסתייגה מההחלטה ולא הזדרזה להעלות את טענותיה שהיא משמיעה היום, אלא גם שיתפה פעולה עם המומחה הנ"ל ושילמה את שכרו והמתינה לתוצאות חוות-דעתו מיום 5.5.85, ורק באפריל 1986 היא הגישה את בקשתה הנוכחית, אולם אינני סבור שבהתנהגותה דלעיל של המבקשת יש משום הסכמה למה שהיה בישיבת קדם המשפט או לדרגת הנכות שנקבעה ע"י ד"ר גדות ובוודאי שאין בכך משום הודאת בעל-דין בדרגת נכות זו. גם אין הסכמה מצידה לנהוג בשאלה זו עפ"י הפרוצדורה שהיתה קיימת לפני פירסומו של תיקון מס' 5 הנ"ל, כפי שהמשיבה טוענת. לכל היותר, היתה הזנחה כלשהי ע"י המבקשת והדבר תוקן עם הגשת הבקשה שבפנינו. על-כן יש להבחין בין הזנחה ובין הסכמה והודאה. 16. לבסוף, אינני סבור שישנם טעמים מיוחדים, וגם המשיבה לא הצביעה על טעמים כאלה, שיביאו את בית-המשפט להשתמש בשיקול דעתו על-פי סעיף 6(ב) סיפא ולהרשות לה להביא ראיות לסתור את הקביעה של המל"ל לגבי דרגת נכותה הנוירולוגית הצמיתה. 17. לפיכך, ומהנימוקים דלעיל, אני מקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לדרגת נכותה הנוירולוגית הצמיתה של המשיבה וקובע כי דרגת הנכות שנקבעה לה ע"י המל"ל, בשיעור % 0 בתחום זה היא שתחייב לצורך תביעתה. נוכח התוצאה דלעיל בשתי המחלוקות שבין בעלי-הדין, אינני מצווה על תשלום הוצאות.נכותסעיף 6ב נכות על פי דין