על-פי הפסיקה, אין לקבוע, לעניין גמלת ניידות, אחוז מותאם, ועל הוועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה אין לקבוע נכות חלקית מותאמת (דב"ע לז/576- 01[1]; דב"ע מה/383- 01[2], בע' 361; בג"צ 363/84[3]). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות חלקית מותאמת: סגן הנשיא (אדלר): .1לפנינו ערעור ברשות על פסק-דין של בית-הדין האזורי, אשר דחה את תובענת המערער נגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדבר גמלת ניידות מיום 11.2.1992(להלן - הוועדה). .2הוועדה דנה בעניין בעקבות פסק-דין אחר של בית-הדין האזורי בחיפה (השופטת א. קציר - דן-יחיד; תב"ע נא/37-01) מיום 4.11.1991, שניתן בהסכמה, שם הודיע בא-כוח המוסד על הסכמתו להחזיר את העניין לוועדה, משום שהד"ר קכל היה חבר הוועדה הקודמת. כמובן, שד"ר קכל לא היה חבר בוועדה שעל החלטתה הוגש הערעור שלפנינו. .3וזו לשונה של החלטת הוועדה: "... התייחסות לגבי אפשרות הערכה על-פי סולם וינברג: מאחר שהוועדה נוכחה ביום פער בולט בין היכולת ההליכה שלו לבין שיתוף הפעולה שלו בעת הערכת הכוח הגס המפורט. בשל קבוצת השרירים השונים, עליה להתבסס על ניתוח פונקציונאלי של הליכתו ומתן משקל מתאים לקבוצת השרירים ומידת דלדולם. הוועדה עיינה מחדש בחוות הדעת של ויינברג, הד"ר מינדס והד"ר זידן וחוזרת ומאשרת את מסקנת הוועדה הקודמת, כי מדובר בשיתוק מלא למעשה של שוק וחולשה בשרירי הירך, אך לא בחומרה של שיתוק מלא. ועל כן קובעת הוועדה א(3) חלקי מותאם %.70 יש לציין שהוועדה שמעה את עורך דינו של התובע עו"ד ברזילי שהציג את המקרה". .4רשות הערעור (דב"ע נב/143-9) ניתנה אמנם רק בשאלה של אי-קביעת דרגת הנכות על-פי סולם וינברג. בנושא זה יש הסבר משכנע בהחלטת הוועדה. אולם, בדיון שלפנינו התייחסו באי-כוח הצדדים לשתי שאלות משפטיות אחרות, ועל כן החלטנו לדון בהן להלן. .5הוועדה קבעה אחוז נכות מותאם. על-פי הפסיקה, אין לקבוע, לעניין גמלת ניידות, אחוז מותאם, ועל הוועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה אין לקבוע נכות חלקית מותאמת (דב"ע לז/576- 01[1]; דב"ע מה/383- 01[2], בע' 361; בג"צ 363/84[3]). המוסד לא הגיש ערעור בנושא זה, והעמדנו את בא-כוח המערער על הסיכון הצפוי למרשו, שכן אם יוחזר העניין לוועדה, עשויה זו לקבוע אפס אחוזי נכות. תשובתו היתה כי מרשו מכון לקחת סיכון זה. מאחר שאין ערעור של המוסד בנושא זה, אין אנו חייבים להכריע בו, מה עוד שהחזרת העניין לוועדה בנימוק זה יכולה רק להזיק למערער. .6התעוררה שאלה משפטית נוספת המחייבת התייחסות. הוועדה התייחסה בהחלטתה לחוסר שיתוף פעולה מצד המערער. בא-כוחו של המערער טען לפנינו, שנכח בדיון לפני הוועדה והיא לא הודיעה למערער על חשד לאי-שיתוף פעולה. הוועדה היתה רשאית להתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח בבואה להחליט. כמו-כן, היתה רשאית לשקול גם מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית. עם זאת, כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו. .7סוף דבר - הערעור נדחה.נכות