עיון בפסיקה מלמד כי המגמה היא לראות את עסקת נכיון השיקים כעסקת הלוואה, כמתן הלוואה. המנכה מלווה כסף ללווה תוך שהוא מקבל ממנו שיקים מראש לפרעון ההלוואה, כשהוא מפחית מראש את הריבית שהוא גובה מסכום ההלוואה שהוא נותן ללווה. פעמים רבות מחייב המלווה את הלווה גם בריבית פיגורים אם ההלוואה אינה מוחזרת במועד. לעניין זה ראו: תא"ח (ת"א) 51596-12-10, סרור נ' בן דור (פס"ד מהעת האחרונה, סעיף 25 לפסה"ד והאסמכתאות המוזכרות בו). תא"מ (נתניה) 8655/06, לפידות נ' דהן' סעיף 14 לפסה"ד). המשמעות היא כי עסקת נכיון כפופה לחוק, כפי שאף ציין ביהמ"ש בפס"ד בס (סעיף 37), על פיו: ".. מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו . כך גם מי שמגיש תביעה שטרית, עליו לעמוד בהוראות סעיף 8 לחוק... כך יובהר כי אותה שיטה נהוגה של קבלת שיקים ואף אם צויין בהם כי ניתנה תמורה בגינם, לא תועיל למלווה שעיסוקו במתן הלוואות אם לא יערוך חוזה הלוואה לצד השיקים שניתנו לפרעונה". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניכיון שיקים - הלוואה: 1. תביעה זו החלה דרכה כבקשה לביצוע 6 שיקים בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה, תיק מספר 12-05721-10-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), המשוכים על חשבונה של הנתבעת בבנק דיסקונט, סניף 075, מספר חשבון 767670, לפי פרטים כדלקמן: שיק מספר 0090, על סך של 3,500 ₪ לפרעון ביום 26.12.09. שיק מספר 0114, על סך של 3,500 ₪ לפרעון ביום 12.1.10. שיק מספר 0089, על סך של 3,500 ₪ לפרעון ביום 15.1.10. שיק מספר 0115, על סך של 3,500 ₪ לפרעון ביום 25.1.10. שיק מספר 0116, על סך של 3,000 ₪ לפרעון ביום 18.2.10. שיק מספר 0088, על סך של 3,500 ₪ לפרעון ביום 15.2.10. 2. אין מחלוקת כי הנתבעת חתמה על השיקים על החלק, מסרה אותם לבעלה מר פטר רוטשטיין (להלן: "פטר"), שעשה בהם שימוש לצורכי קבלת הלוואות מאחד בשם אריאל עטיה, כפי שיפורט בהרחבה להלן (עדותה של הנתבעת, עמ' 12 לפרו' ש' 28-32). 3. תיק ההוצל"פ נפתח כנגד הנתבעת וחייב נוסף שחתם כערב על גבי השיקים בשם לוי ליאור (שלגבי קרבתו לנתבעת ובעלה נתייחס להלן). הנתבעת הגישה התנגדות, והחייב האחר מר לוי ליאור לא הגיש התנגדות. ההתנגדות הועברה לשמיעה בבימ"ש זה עפ"י החלטת כב' הרשמת קרן מרגולין-פלדמן מיום 4.7.10. טענות התובעת 4. טענות התובעת, כפי שעולות מתצהיר עדותו הראשית של מנהלה, מר יהושוע אטדגי (ת/1), הן כדלקמן: א. התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בנכיון שיקים, המוכרת ע"י הרשות להלבנת הון. ב. התובעת ביצעה נכיון שיקים למר אריאל עטיה (להלן: "עטיה"), כאשר בגין 3 מהשיקים נשוא תיק ההוצל"פ ע"ס כולל של 10,000 ₪, נתנה תמורה בסך של 9,800₪, ואילו יתר השיקים נשוא תיק ההוצל"פ נמסרו לתובעת בגין התחשבנויות קודמות שהיו לה עם עטיה. ג. לתצהיר צורף ספח של שיק עם העתק שיק, משוך מחשבונה של התובעת בבנק הפועלים על סך של 9,800 ₪ לפרעון ביום 2.12.09, בו נרשם שהשיק מיועד ל"אריאל", וכן נרשם "עבור נכיון שיקים על סך 10,000 ₪...". עוד צורפה לתצהיר מנהל התובעת קבלה מספר 965 ובה פירוט השיקים נשוא הנכיון על סך של 10,000 ₪, אשר הם שיקים מספר 0114, 0115 ו- 0116, מתוך השיקים נשוא תיק ההוצל"פ (ראה סעיף 1 לעיל). ד. לתובעת לא היה קשר ישיר או עקיף עם הנתבעת, היא אינה מכירה אותה, וכי השיקים הגיעו לידיה רק בעקבות עסקת הנכיון. ה. לתובעת גם אין קשר להלוואות שקיבלה הנתבעת או בעלה מעטיה. ו. התובעת קיבלה את השיקים מעטיה בתום לב ובתמורה, כאשר השיקים נראים תקינים עפ"י מראיהם, אין בהם הגבלת סחרות, ולכן היא אוחזת כשורה בשיקים אלה. מכאן חובתה של הנתבעת לפורעם. טענות הנתבעת 5. כאמור, מעבר לחתימת הנתבעת על השיקים על החלק, אותם מסרה לבעלה פטר, אין לה מידע או ידע מה עשה בעלה עם השיקים הנ"ל ו/או פרטים על ההלוואות שקיבל בגינן, וזאת מעבר לעובדה הכללית כי ידוע לו שבגין השיקים פטר היה אמור לקבל הלוואה מסוימת. היא לא מכירה את המלווה, היא לא מכירה את עטיה ובנדון היא חיה מפי בעלה (עמ' 12 לפרו' ש' 25-32; עמ' 13 לפרו' ש' 1-7). משכך ולצורך הבנת גרסת הנתבעת, נסתמך יותר על עדויות בעלה פטר בנדון. 6. בתצהיר עדותו בהתנגדות (נ/3) מתאריך 20.6.10, טען פטר כדלקמן: א. הוא לקח את השיקים נשוא תיק ההוצל"פ מאשתו לצורך קבלת הלוואה בשוק האפור מהמשיבה. ההלוואה ניתנה בנתניה, בנוכחותם של: דני, אריאל, שגיא, איזן ושלומי. ב. סה"כ ההלוואה הנומינלית היתה בשיעור של 14,000 ₪ והיא הוחזרה בתשלומים לפי פירוט כדלקמן: 1. 3,000 ₪ במזומן שולם לשגיא אשר התחייב להחזיר שיק ולא עשה כן. 2. שיק של בנק הדואר על סך 3,500 ₪ שמספרו 3005 נושא תאריך פרעון 28.2.10, שנמסר לשגיא ולאריאל. 3. סך של 2,000 ₪ הועבר בשיק לחשבון של גיא דדוש ביום 19.4.10 (העתק ההעברה צורף כנספח א' לתצהיר). 4. הוא סיפק סחורה מתאריך 11/09 ועד 03/10 למוסך "רחיצת דניאל" בסכום כולל של 6,718.30 ₪, וסוכם כי היא תהווה חלק מפרעון ההלוואה. ג. מכאן שקרן ההלוואה ומעבר לה שולמו, והשיקים הוגשו לביצוע במרמה ובחוסר תום לב. 7. בתצהיר עדותו הראשית נ/2 מתאריך 16.4.12 ציין פטר כדלקמן: א. לאחר הגשת ההתנגדות בתיק זה הוא התקשר לעוה"ד של התובעת וסיפר לה כי שילמו לעטיה, ממנו נלקחה ההלוואה, כ- 15,000 ₪ בגין השיקים נשוא התביעה. עוה"ד הבטיחה שתדבר עם עטיה ותבדוק את העניין, אולם לא חזרה עם תשובה כלשהיא. לאחר מספר שבועות הוא שוב התקשר אליה, ושוב היא אמרה לו כי היא תבדוק את העניין, אולם לא התקשרה אליו. ב. בחודש יולי 2010 הופיעו במפעל שלהם אנשים שנשלחו מטעמו של עטיה, והודיעו כי במידה ולא יוסיפו סכום כסף של כ- 20,000 ₪ לטובת השיקים שחזרו, יהרסו את המפעל והם לא יוכלו לעבוד. הדברים נאמרו באיומים קשים מצד אותם אנשים. ג. לאחר שניהל מו"מ עם עטיה באותו יום, סוכם כי ישלח לו עם האנשים שלו את יתרת הסכום בשיקים של החברה שלו. מכיוון שעטיה לא היה מוכן לחתום על כל מסמך, סוכם כי ייכתב על כל גב שיק כי התמורה ניתנה לטובת השיקים של הנתבעת שחזרו. עטיה הבטיח כי יעביר את הכספים לעוה"ד של התובעת. סה"כ הוא שילם מהחשבון של החברה שלו עוד 15,000 ₪ בגין ההלוואה הנדונה ב-6 שיקים (העתקי השיקים צורפו לתצהיר). ד. את התשלום האמור יש לראות כתשלום למשיבה. סיכום טענות הצדדים 8. כאמור טוענת התובעת כי קיבלה השיקים לידיה במסגרת עסקת נכיון שיקים שביצעה עם עטיה. היא לא היתה מעורבת בהלוואה הנטענת שבין עטיה לנתבעת ובעלה. היא קיבלה את השיקים לידיה טרם פרעונם בעד ערך (3 שיקים בסך כולל של 10,000 ₪ בנכיון תמורת סכום של 9,800 ₪, כמפורט לעיל, ו- 3 השיקים הנותרים במסגרת התחשבנות קודמת שהיתה לה עם עטיה). מכאן כי קיבלה את השיקים לידיה בתום לב ובתמורה, ומשכך היא בגדר אוחזת כשורה בשיקים. בנסיבות אלה היא זכאית לקבל את תמורת השיקים מהנתבעת, בין אם פרעה את ההלוואה לעטיה ובין אם לאו. עוד הוסיפה וציינה התובעת בסיכומיה כי הנתבעת לא הוכיחה את פרעון ההלוואה לעטיה. לנוכח כל אלה סבורה התובעת כי יש לדחות את התנגדות הנתבעת, ולהורות על המשך הליכי הגביה בתיק ההוצל"פ. 9. מנגד טוענת הנתבעת כדלקמן: א. עטיה קשור קשר ישיר לתובעת, ולמעשה היא קיבלה את ההלוואה מהתובעת, שפעלה במתן ההלוואה שלא עפ"י חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993. ב. התובעת מחזיקה בשיקים שלא בתום לב, שלא בתמורה, תוך שהיא עושה יד אחת עם עטיה לרמות את הנתבעת ולגבות את כספי השיקים הנ"ל בשנית (פעם אחת, כמפורט בנ/2 ופעם שניה כמפורט בנ/3). לכן התובעת אינה בגדר אוחזת כשורה. משכך, את כל הטענות אותן היא יכולה להפנות לצד הקרוב בעסקת היסוד (עטיה), דוגמת פרעון ההלוואה נשוא השיקים, היא יכולה גם להפנות כלפי התובעת, הגם שלכאורה היא צד רחוק לעסקת היסוד (ההלוואה). דיון והכרעה 10. אלה הן השאלות הדורשות הכרעה בתובענה זו: א. האם התובעת היתה מעורבת בעסקת ההלוואה שנתן עטיה לנתבעת ובעלה? ב. האם במערכת הנסיבות דנן חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות? ג. האם הנתבעת הוכיחה את פרעון ההלוואה לעטיה? ד. האם התובעת היא בגדר אוחזת כשורה? שאלה א' - מעורבות התובעת בעסקת ההלוואה שנתן עטיה לנתבעת ובעלה 11. כאמור, טענה הנתבעת כי התובעת קשורה קשר ישיר לעטיה, שנתן לה ולבעלה את ההלוואה, וממילא התובעת קשורה להלוואה הנדונה. 12. הנתבעת חזרה על טענותיה אליה ביתר שאת ובצורה מפורטת יותר בסיכומיה, תוך שהיא מגדירה את עטיה כ"חייל", של התובעת. 13. נטל הראיה והשכנוע להוכחת טענה זו מוטל על הנתבעת, ולטעמי היא לא עמדה בנטל זה, כפי שאפרט להלן. 14. נשאלה הנתבעת האם היא מכירה את התובעת או את מנהלה מר אטדגי, והשיבה בשלילה (עמ' 12 לפרו' ש' 20-23). גם בעלה פטר ציין שהוא לא מכיר את התובעת ו/או מנהלה מר אטדגי והוא לא ביקר מעולם במשרדם. לראשונה הוא ראה את מר אטדגי בדיון בביהמ"ש (עמ' 14 לפרו' ש' 11). כאמור, את ההלוואה הוא קיבל מעטיה אליו הוא הגיע דרך חבר שלו בשם ליאור לוי (שבסופו של דבר גם ערב לשיקים, והינו החייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ) ובחור בשם שגיא (עמ' 14 לפרו' ש' 18-19). כשנשאל פטר בחקירתו הנגדית האם עטיה אמר לו אי פעם שיש לו קשר לתובעת, השיב, שעטיה אמר לו שהוא הולך לתובעת עם השיקים שהוא קיבל ממנו על מנת לקבל ממנה כסף. הוא אמר לו את זה בחודש ספטמבר 2009 לפני פרעון השיקים (עמ' 14 לפרו' ש' 12-15). במילים אחרות - פטר מאשר כי עטיה אמר לו שהוא הולך לנכות את השיקים אצל התובעת. 15. כאמור, אטדגי בתצהירו ציין כי אין לו כל קשר ישיר או עקיף עם הנתבעת, הוא אינו מכיר אותה, אין לו קשר להלוואות שקיבלו היא ו/או בעלה מעטיה, וכי השיקים הגיעו לידיו רק בעקבות עסקת הנכיון (ראה סעיפים 4(ד+ה) לעיל). גם בחקירתו הנגדית ציין אטדגי כי הקשר שלו אל השיקים של הנתבעת נובע מעסקת נכיון שעשה לעטיה, אך לא מעבר לכך (עמ' 4-6 לעדותו). 16. כשאני בוחן את העדויות דלעיל סבורני כי לא הוכח לי קשר ישיר או עקיף של התובעת להלוואה או ההלוואות שקיבלו הנתבעת ו/או בעלה מעטיה. הנתבעת ובעלה אינם מכירים את התובעת ו/או אטדגי, מעולם לא ביקרו במשרדה, ועפ"י המתואר בתצהיריהם, ובחקירתם הנגדית, במיוחד של פטר, מי שנתן את ההלוואה היה עטיה (עמ' 14 לפרו' ש' 18-23), כשהתובעת רק שימשה כמנכת השיקים לעטיה (ראה עדותו של פטר סע' 14 לעיל). 17. משכך, טענת הנתבעת כי התובעת היתה מעורבת במישרין או בעקיפין בהלוואה שקיבלה מעטיה, לא הוכחה לי ואני דוחה אותה. שאלה ב' - האם במערכת הנסיבות דנן חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות? 18. כאמור, התובעת לא היתה מעורבת בעסקת ההלוואה נשוא השיקים, שהיתה בין הנתבעת ו/או בעלה ובין עטיה. יחד עם זאת, התובעת מודה כי השיקים נשוא תובענה זו הגיעו לידיה בעקבות עסקת נכיון שעשתה לעטיה, שאחז בשיקים לפניה (ראה סעיף 4(ב) לעיל). 19. האם עסקת נכיון שיקים היא בגדר הלוואה, שבין מנכה השיקים למוסר השיקים? בעוד שהנתבעת בסיכומיה השיבה לשאלה זו בחיוב (סעיף 26 לסיכומיה - שם טענה שנכיון שיקים הוא הלוואה לכל דבר), התובעת טוענת כי נכיון שיקים איננו בגדר הלוואה. הנפקא מינא לשאלה זו ברורה - ככל שעסקת נכיון תסווג כהלוואה, כי אז חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק") חל עליה, מה שאין כן אם לא תסווג כהלוואה. 20. יצוין כי הנתבעת בהתנגדותה ובתצהיריה לא העלתה במפורש את הטענה כי החוק אמור לחול על עסקת הנכיון דנן, אלא כי החוק אמור לחול כיוון שההלוואה התבצעה למעשה בין הנתבעת ו/או בעלה ובין התובעת, כשעטיה רק שימש כ"חייל" של התובעת לצורך מתן ההלוואה. למרות זאת, כבר במסגרת חקירתו הנגדית של אטדגי, מנהל התובעת, שאל ב"כ הנתבעת שאלות בכיוון (האם עסקת נכיון איננה בגדר הלוואה - ראה עמ' 3 לפרו' ש' 22), מבלי שנטען להרחבת חזית ע"י התובעת. הטענה גם נטענה כאמור בסיכומי הנתבעת. זאת ועוד - העלאת הטענה האמורה (כי עסקת נכיון היא בגדר הלוואה שהחוק חל עליה) בשלב מאוחר יותר משלב הגשת הטענות, אינה מונעת מביהמ"ש בכל מקרה לבחון את תחולת החוק על עסקת הנכיון דנן. בע"א (ת"א) 4003/07, בס ארנון נ' אברהם אריה (להלן: "פס"ד בס") אף צויין כי על ביהמ"ש מיוזמתו להעלות את השאלה האם מדובר בהלוואה שחל עליה החוק. לעניין זה ראה גם: ת"א (ת"א) 43633-07-11, שר נ' גואטה בע"מ . 21. עיון בפסיקה מלמד כי המגמה היא לראות את עסקת נכיון השיקים כעסקת הלוואה, כמתן הלוואה. המנכה מלווה כסף ללווה תוך שהוא מקבל ממנו שיקים מראש לפרעון ההלוואה, כשהוא מפחית מראש את הריבית שהוא גובה מסכום ההלוואה שהוא נותן ללווה. פעמים רבות מחייב המלווה את הלווה גם בריבית פיגורים אם ההלוואה אינה מוחזרת במועד. לעניין זה ראה: תא"ח (ת"א) 51596-12-10, סרור נ' בן דור (פס"ד מהעת האחרונה, סעיף 25 לפסה"ד והאסמכתאות המוזכרות בו). תא"מ (נתניה) 8655/06, לפידות נ' דהן (סעיף 14 לפסה"ד). 22. המשמעות היא כי עסקת נכיון כפופה לחוק, כפי שאף ציין ביהמ"ש בפס"ד בס (סעיף 37), על פיו: ".. מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים (ההדגשה שלי - ח.ש.) חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו . כך גם מי שמגיש תביעה שטרית, עליו לעמוד בהוראות סעיף 8 לחוק... כך יובהר כי אותה שיטה נהוגה של קבלת שיקים ואף אם צויין בהם כי ניתנה תמורה בגינם, לא תועיל למלווה שעיסוקו במתן הלוואות אם לא יערוך חוזה הלוואה לצד השיקים שניתנו לפרעונה". 23. גם אטדגי עצמו בתשובתו לשאלה האם נכיון שיקים זה הלוואות, השיב שנכיון זה "שיק דחוי לפרוט במזומן... אני לוקח שיק דחוי ומקדים אותו למזומן אני קורא לזה נכיון כפי שהחוק אומר ..." (עמ' 3 לפרו' ש' 23-25). וכן - "...(אני) עושה חשבון ונותן לו תמורה פחות העמלה שלי" (עמ' 6 לפרו' שו' 4). עפ"י תשובתו זו של אטדגי ניתן לראות בעסקת הנכיון כעסקת הלוואה במהותה, שמשמעותה המעשית היא - מתן סכום כסף ע"י המנכה בתמורה לשיק מעותד בסכום גבוה יותר כאשר ההפרש בין הסכומים מגלם את העמלה שמשלם המקבל, על הכסף שקיבל. 24. אם כן, המסקנה היא שעסקת נכיון שיקים היא עסקת הלוואה במהותה, שבין המנכה (המלווה) למוסר השיקים לנכיון ומקבל הכסף בעסקת הנכיון (הלווה), שעליה לכאורה חל החוק. אולם, במקרה דנן, מי שמתייצב בהתנגדות מול התובעת זה לא הלווה (במקרה שלנו עטיה, מי שמסר את השיקים לנכיון), אלא צד ג', שמסר את השיקים ללווה (עטיה). האם במקרה כזה יחול החוק? במילים אחרות - יש לבחון האם החול חל גם על צד ג', מושך השטר, שלא הוא קיבל את ההלוואה מהתובעת. שאלה זו עלתה במלוא הדרה בת"א (ת"א) 43633-07-11 (המוזכר לעיל), ונענתה בחיוב תוך הסתמכות על תא"מ (ת"א) 21440-09-10, קופרפיש נ' דריה תקשורת, פסק דינה של כב' השופטת טל לוי, מהנימוקים הבאים: א. מטרת החוק היא להתמודד עם מלווים, אשר אינם תאגיד בנקאי, המנסים לנצל מצוקתם של צרכנים אשר אינם בעלי כח מיקוח. מדובר בחוק צרכני קודם אשר נועד להגן על מי שנתן הלוואה כאמור, ולהעניק סמכויות לביהמ"ש לפקח על ההלוואה האמורה. לכן כשעסקינן בבקשה לביצוע שטר, כשהחוק חל עליה, לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעסקת היסוד, אלא מתחייבת בחינה של עסקת היסוד. קביעת החוק אינה רק טכנית בדבר מסמכים שיש לצרף לבקשה לביצוע שטר. אלא בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה, יש לצרף את המסמכים הקשורים לעסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם למסמכים אלה יבחן ביהמ"ש את עסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע. אכן צד ג' לעסקת היסוד (דוגמת הנתבעת דנן) אינה לווה בעסקת ההלוואה החוץ בנקאית שהתקיימה בין המנכה לבין מוסר השיקים (במקרה דנן בין התובעת לעטיה). יחד עם זאת, היא זכאית להנות מהגנת החוק, וזאת לנוכח הרציונל העומד בבסיס החוק ומטעמים של מדיניות משפטית ראויה. דווקא אופיה של ההלוואה החוץ בנקאית ("השוק האפור") מחייבת הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, ויש לפרש פרשנות מקפידה ומחמירה את הוראותיו. פרשנות כזו פירושה בהכרח דרישה כי המלווה החוץ בנקאי יעמוד בהוראות החוק, גם כשתביעתו מוגשת כנגד צדדים שלישיים (דוגמת התובעת והנתבעת דנן). ב. העובדה כי המחוקק לא ציין מפורשות בחוק את האפשרות של צד שלישי, שאינו הלווה, להתגונן בטענות מכח החוק, אין פירושה כי המחוקק ביקש ליצור בהקשר זה הסדר שלילי. המחוקק בחוק הנ"ל ביקש להסדיר ולפקח על פעילות השוק האפור. הסדרת ופיקוח השוק האפור פירושו בהכרח גם הסדרה ופיקוח של שיקים ש"גולגלו" או סוחרו לידי המלווה החוץ בנקאי, שגם אז הוא חייב לעמוד בהוראות החוק. זוהי פרשנות תכליתית ראויה של הוראות החוק. ג. חסימת דרכם הדיונית של מושכי השיקים, אשר אינם לווים, מלהעלות טענות מכח החוק, אינה מתיישבת עם המסגרת המשפטית הדיונית הכללית בשיטת משפטנו המאפשרת לצד להעלות טענות הגנה אשר "אינן שלו"; כך למשל מקבל הודעת צד ג' רשאי להעלות טענות שעניינן מערכת היחסים בין התובע לנתבע. 25. לאור כל הדברים דלעיל, המסקנה המתקבלת היא, שגם בעסקת הנכיון במסגרתה הגיעו השיקים לידי התובעת, שהינה במהותה עסקת הלוואה שבין התובעת המנכה לעטיה (מוסר השיקים לנכיון), חייבת התובעת לעמוד בהוראות החוק. הנתבעת כצד ג', מושך השיקים, רשאית לטעון כי הוראות החוק לא קוימו ע"י התובעת בעסקת הלוואה זו, ולכן דין ביצוע השיקים נגדה להידחות. 26. כעת נבחן האם התובעת עמדה בהוראות החוק. סעיף 2 לחוק קובע כי - "חוזה ההלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". במקרה דנן התובעת לא הציגה כל הסכם בינה ובין עטיה אודות עסקת הנכיון, ומשכך לא עמדה בהוראת סעיף 2 לחוק. סעיף 3 לחוק קובע כי - חוזה ההלוואה יכלול מילוי מלא של הפרטים המצוינים בו (בין היתר שמות המלווה והלווה, כתובתם המלאה, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית ביחס לסכום ההלוואה, סכום ההצמדה, שיעורה ועוד). בהעדר צירוף הסכם הלוואה, ממילא גם לא עמדה התובעת בחובת הגילוי הקבועה בסעיף 3 לחוק. סעיף 8 לחוק - קובע סדרי דין יחודיים המחייבים את המלווה המבקש להגיש תובענה כנגד הלווה בביהמ"ש, או ללשכת ההוצל"פ לרבות על דרך של בקשה לביצוע שטר, את המסמכים שהוא צריך לצרף לכך והפרטים שהוא צריך לגלותם (דוגמת הסכום שתשלומו נדרש, אופן חישובו, יתרת החוב, תשלומים שבפיגור סכומי ריבית ועוד). גם בכך לא עמדה התובעת. כאמור, יש להקפיד על מילוי הוראות החוק, שהינם קוגנטיים ואינם ניתנים להתנאה, על מנת להסדיר ולפקח על ההלוואה החוץ בנקאית (ראה גם ע"א 9044/04, מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשווילי). במקרה דנן לא עמדה התובעת בעת פתיחת תיק ההוצל"פ דנן בדרישות סעיף 8 לחוק (העתק הבקשה לביצוע צורף להתנגדות). 27. ניתן לסכם ולומר שהתובעת לא עמדה בהוראות החוק, על אף שהיתה כפופה לו במסגרת עסקת הנכיון. כפי שציינו לעיל, גם בקשה לביצוע שטר (דוגמת התובענה הדנה שהחלה דרכה כבקשה לביצוע שיקים) כפופה להוראות החוק, ובהעדר מילויין דינה להידחות. 28. על כן כאמור, במקרה דנן, משלא עמדה התובעת בהוראות החוק בעת הגשת השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שהתקבלו אצלה במסגרת עסקת נכיון שהינה "הלוואה" במהותה הכפופה להוראות החוק (כמפורט בהרחבה לעיל), דין תביעתה להידחות מטעם זה בלבד, ואף טרם בירור הטענות השטריות של הצדדים. 29. יחד עם זאת, היות והצדדים ניהלו את התיק וגם התייחסו בסיכומיהם לטענות השטריות, אעשה כן גם אני להלן, ונגיע גם כך לאותה תוצאה של דחיית התביעה. שאלה ג' - האם הנתבעת הוכיחה את פרעון ההלוואה לעטיה? 30. טוענת הנתבעת כי פרעה את ההלוואה שקיבלה מעטיה, נשוא השיקים בתובענה דנן. האם הוכיחה טענתה זו? 31. טען פטר בחקירתו הנגדית כי קיבל מעטיה שתי הלוואות. הראשונה בתחילת אוקטובר 2009 בסכום של 7,500 ₪, בגינה ניתנו 3 שיקים מתוך השיקים דנן על סך של 3,500 ₪, 3,500 ש"ח ו- 3,000 ₪, שמספרם 0114, 0115 ו- 0116 (עמ' 14 לפרו' ש' 22-23). הלוואה נוספת, שניה במספר, הוא קיבל מעטיה לתחילת חודש דצמבר 2009 על סך של כ- 7,000 ₪ לערך. בגין הלוואה זו הוא נתן לעטיה את שלושת השיקים הנותרים נשוא תיק זה (עמ' 14 לפרו' ש' 25-28). סה"כ סכומן הנומינלי של שתי ההלוואות הוא 14,500 ₪. השיקים שהוא נתן בגין שתי ההלוואות הנ"ל נשוא תיק זה, לא נפרעו, שכן בסוף חודש דצמבר 2009 החשבון ממנו נמסרו השיקים נכנס להגבלה (עמ' 15 לפרו' ש' 1). 32. יחד עם זאת טוען פטר כי למעשה פרע את שתי ההלוואות בדרכים המפורטות בסעיפים 6-7 לעיל (מתוך תצהירי עדותו), בסכום כולל של כ- 30,218 ₪ (יותר מכפול מסכומי ההלוואות הנומינליות). 33. בחקירתו הנגדית נשאל פטר אודות פרעון שתי ההלוואות, וציין כדלקמן: א. באשר לטענה כי שילם 3,000 ₪ במזומן לשגיא (סעיף 6(ב)(1) לעיל), ציין כי עטיה אמר לו להשאיר את הכסף אצל שגיא והוא לא קיבל אסמכתא על התשלום (עמ' 15 לפרו' ש' 18-20). בהעדר אסמכתא על התשלום, יש קושי להסתמך רק על עדותו של הנתבע בנדון, ולכן לא ניתן לומר כי הוכח תשלום זה. הנתבע גם לא עשה כל מאמץ להביא את שגיא לעדות בנדון על מנת שיעיד על התשלום, ודבר זה יש לפרש לחובתו מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. ב. באשר לתשלום המפורט בסעיף 6(ב)(2) לעיל (תשלום שיק של בנק הדואר על סך של 3,500 ₪), נשאל פטר כיצד נדע שהשיק הזה נפרע, והשיב: "אם נלך לחשבון בנק הדואר נראה שהשיק הזה נפרע" (עמ' 15 לפרו' ש' 28). יחד עם זאת ציין פטר כי אין לו כרגע להציג לנו אסמכתא לפרעון השיק, הגם שהיה אפשר לקבל אסמכתא כזו (עמ' 15 לפרו' ש' 28-30). זאת ועוד - השיק נמסר לשגיא ולעטיה (עמ' 27 לפרו' ש' 15), אך אלה לא הובאו לעדות ע"י הנתבעת, ללא הסבר סביר. מחדל זה גם פועל לחובת גרסת פטר בנדון מכח בהתאם לכלל שבפסיקה המוזכר לעיל. בנסיבות אלה, משלא הוצגה כל אסמכתא למסירת השיק ו/או פרעונו, ואף לא הובאו עדים רלבנטיים לנדון, לא ניתן לומר כי הוכח תשלום זה. ג. באשר לתשלום המפורט בסעיף 6(ב)(3) לעיל (הפקדה בשיק של 2,000 ₪ לחשבונו של גיא דדוש) - נשאל פטר אודות זהותו של גיא דדוש וציין כי אינו יודע מי זה והוא לא מכירו, אבל כך עטיה אמר לו להעביר את הכסף (עמ' 15 לפרו' ש' 31-32). גם בנדון אין ודאות כי התשלום לגיא דדוש רלבנטי להלוואות הנדונות שקיבל מעטיה. היה יכול הנתבע להביא לעדות את עטיה ו/או את גיא דדוש, להעיד על התשלום האמור. משלא עשה כן פועל הדבר לחובת גרסתו מכח הכלל שבפסיקה המוזכר לעיל. ד. באשר לתשלום הנקוב בסעיף 6(ב)(4) לעיל (אספקת סחורה), בנדון צורף לתצהירו של פטר דו"ח הנהלת חשבונות, המלמד על אספקת סחורה של חברת פ.ל. החברה למוצרים ירוקים בע"מ, לעסק רחיצה בשם "דניאל" בין החודשים 11/09 ועד 03/10. אולם, לא צורפה כל אסמכתא או ראיה המקשרת בין אספקת הסחורה לבין ההלוואות דנן או פרעונן. ראיה כזו קיימת שכן פטר העיד שנרשם בספרי החברה, בכרטסת שלו, שהסחורה ניתנה תמורת חוב, אולם הוא לא צירף כרטסת זו כראיה (עמ' 17 לפרו' ש' 5-6). משכך, לא ניתן להסתמך בנדון רק על עדותו של פטר, ולטעמנו לא הוכח כי אספקת הסחורה היתה על חשבון חוב ההלוואות לעטיה. ה. באשר לתשלום בשיקים על סך 15,000 ₪ כמפורט בסעיף 7 לעיל, לכאורה על השיקים הנ"ל נרשם בכתב יד בזמן אמת, כעדותו של פטר כי הם ניתנים במקום השיקים של הנתבעת (ראה צילומי השיקים המצורפים לנ/2). עדותו בנדון של פטר לא נסתרה. לכאורה, הרישום על השיקים מלמד כי באו תמורת השיקים של הנתבעת שחזרו (ראה גם עמ' 17 לפרו' ש' 23-31). טוען בנדון פטר כי השיקים הנ"ל ניתנו בעבור יתרת סכום ההלוואה (ראה סעיף 7(ג) לעיל), ולכאורה הרישום על גבי כל 6 השיקים שנתן באותו מעמד, כי הם ניתנו במקום השיקים של הנתבעת, לכאורה תומך בטענה זו. יחד עם זאת, טוען פטר כי ההסכמה בנדון הושגה בינו לבין עטיה, ומן הראוי היה כי יזמין את עטיה לעדות לאימות ההסכמה האמורה. משלא הזמין את עטיה לעדות, כל שאני מוכן לקבל הוא כי ששת השיקים שמסר בשטח מפעלו בחודש יולי 2010 כמפורט בסעיף 7 לעיל, על סך נומינלי של 15,000 ₪, באו לפחות על חשבון ההלוואה. 34. לנוכח כל אלה סבורני כדלקמן: א. התובעת קיבלה מעטיה שתי הלוואות בסכום נומינלי של כ- 14,500 ₪. ב. בניגוד לחוק לא נערך הסכם אודות הלוואה זו, וגם לא פורטו בה פרטי ההלוואה לרבות סכומי ההחזר ו/או שיעורי הריבית בהחזר, כנדרש עפ"י החוק (כפי שגם פורט לעיל). ג. הוכח לי כי הנתבעת שילמה על חשבון ההלוואות האמורות סכום של 15,000 ₪, כמפורט בסעיף 7 ובסעיף 33(ה) לעיל. ד. אין ודאות כי עם התשלום האמור בס"ק (ג) פרעה התובעת את מלוא סכומי ההלוואות, בהתאם לתנאיהן שכאמור איננו יודעים אותם. ה. יחד עם זאת, משלא עמד המלווה (עטיה) בתנאי החוק, יש לומר כי בכל מקרה אינו יכול לתבוע כל סכום ו/או יתרת הלוואות, מעבר לסכום הנומינלי שהלווה (היינו ללא הפרשי הצמדה ו/או ריבית). ו. משכך ומשסכום ההלוואות הנומינלי עמד על כ- 14,500 ₪ (לא הוכח לי אחרת), כי אז לכאורה סכומי השיקים שמסר פטר לעטיה (באמצעות שליחיו, בשטח מפעלו בחודש יולי 2010) על סך כולל של 15,000 ₪, פרעו את ההלוואה. ז. על-כן יש לומר כי בנסיבות המקרה דנן, ולצרכי תובענה זאת, יש לראות את הנתבעת כמי שפרעה את ההלוואות שנתן לה עטיה. שאלה ד' - האם התובעת היא בגדר "אוחזת כשורה"? 35. כאמור טוענת התובעת כי קיבלה את השיקים בתום לב ובעד ערך, כאשר השיקים נראים תקינים עפ"י מראיהם ואין בהם הגבלת סחירות. משכך היא "אוחזת כשורה" בשיקים נשוא תובענה זו (ראה סעיף 4(ד-ו) לעיל). 36. "אוחז כשורה" מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) כדלקמן: "א. אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה". 37. טוענת התובעת כי שלושה מהשיקים דנן, על סך כולל של 10,000 ₪ (שיקים מספר 0114, 0115 ו- 0116) ניתנו לה בעסקת נכיון שיקים, ובתמורה היא נתנה שיק לעטיה בסכום של 9,800 ₪ (ראה סעיף 4(ב) לעיל). לגבי שלושת השיקים הנותרים נשוא תיק זה, טענה כי הם נמסרו לה ע"י עטיה בגין התחייבויות קודמות שהיו לה עמו. סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות רואה בחוב קודם או חבות קודמת כתמורה בת ערך, לכן לכאורה מתן שיקים תמורת חוב קודם הוא בגדר "תמורה", ובלבד שהוכח כי היה קיים חוב קודם של מוסר השיקים (עטייה) למנכה (התובעת). 38. טרם שנעסוק בעסקת הנכיון של 3 שיקים, שלכאורה בגינם ניתנה תמורה, נבחן את שלושת השיקים האחרים (שמספרם 0090, 0089 ו- 0088), על סך כולל של 10,500 ₪, שנטען כי ניתנו לתובעת בגין התחשבנות קודמת שהיתה לה עם עטיה, ונראה האם הוכח החוב הקודם של עטיה לתובעת. יצוין כי התובעת לא צירפה כל אסמכתא אודות חוב קודם שהיה לעטיה כלפיה, הגם שקיימת אסמכתא כזו אצל מנהל החשבונות של התובעת (עדותו של אטדגי עמ' 6 לפרו' ש' 23-24). כשנשאל אטדגי מדוע לא צירף אסמכתא זו השיב: "כי לא חשבתי שאני צריך... אם אני צריך להוכיח תמורה של חוב ישן אז אני אוכיח" (עמ' 6 לפרו' ש' 25-26). יש לו גם רישום של השיקים שחזרו בעסקת הנכיון הקודמת של עטיה, נשוא "ההתחשבנות" הקודמת, המצויה במחברת אצל מנהל החשבונות של התובעת ששמו אהרון סעדה (עמ' 8 לפרו' ש' 2-5). המסקנה העולה היא כי טענת החוב הקודם של עטיה כלפי התובעת, בגינה מסר לכאורה שלושה שיקים מתוך השיקים דנן, לא הוכחה לי באמצעות מסמכים קיימים ע"י התובעת, הגם שהיתה יכולה לעשות כן. במקום זאת הסתפקה התובעת בעדותו הסתמית של אטדגי אודות חוב קודם של עטיה לתובעת. מכאן כי התובעת לא הוכיחה כי היא אוחזת בעד ערך בשיקים שנטען כי הם נשוא ההתחשבנות הקודמת שבין התובעת לעטיה. משכך, אודות שיקים אלה, לא ניתן לראות את התובעת כאוחזת בהם "אחיזה כשורה". 39. אודות שלושת השיקים נשוא עסקת הנכיון, על סך כולל של 10,000 ₪, טוענת התובעת כי נתנה תמורה על דרך של מתן שיק בשיעור של 9,800 ₪ לעטיה. התובעת צירפה לתצהירו של אטדגי (ת/1) ספח של שיק עליו נרשם כי ניתן ל"אריאל", עבור "ניכיון שיקים על סך 10,000 ₪. שולם סך של 9,800₪". תאריך השיק 2.12.09. עוד צורפה לתצהירו של אטדגי קבלה מספר 0965 מתאריך 10.12.09, בה מצוינים שלושת השיקים האמורים נשוא עסקת הנכיון, על סך 10,000 ₪. 40. ציין אטדגי בחקירתו הנגדית כדלקמן: א. בעסקת נכיון העמלה הרגילה היא של בין 1.5% ל- 2% לחודש מסכום השיק (עמ' 4 לפרו' ש' 2). ב. בשיק של צד ג' רמת הסיכון יותר נמוכה, כיוון שאז הוא יכול לתבוע לא רק את הלקוח (הלווה) אלא גם את צד ג' (עמ' 4 לפרו' ש' 4-6 וש' 10). ג. במקרה הנדון הוא לא תבע את עטיה כיוון שהוא נמצא בבית-סוהר בעבירות של אלימות במשפחה והוא חושב שהוא טרם השתחרר (עמ' 4 לפרו' ש' 12-13). לטענתו, אם הוא היה יודע שעטיה לא היה בכלא ביום פתיחת תיק ההוצל"פ, הוא היה תובע גם אותו (עמ' 4 לפרו' ש' 31-32). לשאלה מה זה רלבנטי היותו של עטיה עצור או אסור בבית-הסוהר לעניין האפשרות לתביעה כנגדו, השיב: "לא רציתי להוסיף עליו עוד תביעה של 10,000 ₪. גם אתם יכולים לתבוע" (עמ' 5 לפרו' ש' 6-7). ד. כשהוא קיבל את ששת השיקים דנן הוא לא התעניין כיצד הם הגיעו לידיו של עטיה, הוא רק בדק בעת מסירת השיקים כי החשבון של השיקים אינו מוגבל. ההגבלה בחשבון נשוא השיקים דנן היתה רק אחרי פרעון השיק השני שחזר מוגבל (עמ' 4 לפרו' ש' 15-18). ה. עטיה לא שילם אגורה על חשבון השיקים דנן והוא חייב את השיקים האלה עם ריבית והצמדה, אותם הוא גובה במסגרת הליכי הוצל"פ (עמ' 5 לפרו' ש' 19-31). ו. לא היתה לו מניעה מלקבל שיקים נוספים מעטיה, הגם ששיקים קודמים שמסר לנכיון חזרו. לגרסתו של אטדגי: "אני לא עובד ככה. בן אדם בא לשלם לי חוב ישן, בתמורה הוא ממשיך פעילות אצלי ומנכה עוד 3 שיקים..." (עמ' 7 לפרו' ש' 20-21). 41. כאמור, התובעת צריכה להוכיח לצורך אחיזה כשורה, כי היא מחזיקה בשיקים בעד ערך ובתום לב. 42. האם התובעת הוכיחה כי היא מחזיקה בעד ערך בשלושת השיקים נשוא עסקת הנכיון? לטעמי התשובה חיובית. תמורת שלושת השיקים בשיעור כולל של 10,000 ₪ שילמה התובעת לעטיה סך של 9,800 ₪. מדובר בערך ממשי, הגורם לכאורה לאחיזת התובעת בשיקים נשוא הניכיון בעד ערך. 43. האם התובעת הוכיחה כי היא אוחזת בשיקים בתום לב? לטעמי, התשובה שלילית, מהטעמים הבאים: א. במקרה דנן תמורת שיקים על סך של 10,000 ₪ ניתנה תמורה בשיעור של 9,800 ₪, היינו עמלה בשיעור של 2%, 200 ₪. אטדגי כאמור ציין כי הוא התובעת לוקחת ברגיל, בעסקת נכיון, עמלה של בין 1.5% ל- 2% לחודש מסכום השיקים (ראה סעיף 40(א) לעיל). במקרה דנן, עסקת הנכיון התבצעה בתאריך 2.12.09, כעולה מצילום ספח השיק שצורף לתצהירו של אטדגי (בניגוד לגרסתו של אטדגי בחקירתו הנגדית כי העסקה התבצעה ביום 9.12.09 (עמ' 10 לפרו' ש' 26-28). עסקת הנכיון התבצעה עבור השיקים הבאים: שיק מספר 0114 על סך 3,500 ₪ לפרעון ביום 12.1.10. שיק מספר 0115 על סך 3,500 ש"ח לפרעון ביום 25.1.10. שיק מספר 0116 על סך 3,000 ₪ לפרעון ביום 18.2.10. רואים כי שלושת השיקים במועד עסקת הנכיון, נשאו תאריכי פרעון הרחוקים מעל חודש ממועד העסקה, ואחד מהשיקים אף למעלה מחודשיים ממועד העסקה. בנסיבות אלה, סכום עמלה של 200 ₪ בלבד, איננו "מחיר" אמיתי לתובעת, אפילו לגרסת אטדגי עצמו. זאת ועוד - לא סביר בעיניי גרסתו של אטדגי כי כשהשיקים חוזרים, ולמעשה פרעונם נדחה עד למועד גבייתם בפועל, התובעת לא הבטיחה את עצמה בריבית פיגורים ומסתפקת בגבייה באמצעות הליכי הוצל"פ (ראה סעיף 40(ה) לעיל). כל זאת מלמדנו, לכאורה, כי עסקת הנכיון נעשתה שלא בעד תמורה ממשית, ובניגוד למצופה מחברה העוסקת בנכיונות, על כן קם חשש אמיתי כי אין מדובר במקרה דנן בעסקת ניכיון תמימה. ב. התובעת כלל לא התעניינה במקור השיקים אצל עטיה, ומן הראוי היה כי תעשה כן (סעיף 40(ד) לעיל), במיוחד כשמדובר בלקוח בעייתי ששיקים שמסר בעבר לנכיון לא כובדו (החוב הקודם). ג. על אף חזרת השיקים נשוא תיק ההוצל"פ, לא טרחה התובעת לתבוע גם את עטיה עד כה, מטעמים שאינם סבירים (נימוקה כי עטיה היה אז בבית-סוהר אינו נימוק סביר בעיניי - ראה סעיף 40(ג) לעיל). סבורני כי עטיה גם היה צריך להיתבע תביעה כספית בגין חזרת השיקים הנדונה ומכח עסקת הנכיון. אי תביעתו בנדון של עטיה עד כה ע"י התובעת אומרת דרשני!!! ד. אי הבאתו של עטיה לעדות, אודות עסקת הנכיון והגיונה המסחרי, משמשת גם לחובתה של התובעת בכל הקשור לתום לבה בנטילת השיקים (אעיר כי לשני הצדדים היה אינטרס להביא בנדון את עטיה לעדות ולא רק לנתבעת). 44. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי התובעת לא הוכיחה אחיזה כשורה. לכן כל טענה שיכולה הנתבעת לטעון כנגד עטיה, הצד הקרוב לה בעסקת היסוד, יכולה גם לטעון כלפי התובעת שהינה צד רחוק לעסקת היסוד. לנתבעת כאמור טענות טובות כלפי התובעת שאינה "אוחזת כשורה" בשיקים, בכל הקשור להמשך זכות החזקתה בשיקים, לנוכח טענת פרעון השיקים, שלכאורה בנסיבות דנן יש בה ממש (כמפורט בסעיף 34 (ז) לעיל). 45. משכך, גם בחינת העילה השטרית של התובעת וטענותיה בנדון, תלמד כי דין התביעה להידחות. סוף דבר 46. אני מקבל ההתנגדות ודוחה התביעה. 47. תיק ההוצל"פ כהגדרתו לעיל ייסגר לאלתר כנגד הנתבעת. 48. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עורך דינה בסכום כולל של 4,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. שיקיםהלוואהניכיון שיקים