הניזוק העקיף או המשני, הוא מי שנגרם לו נזק גוף לא מוחשי (נפשי או פיסי), כתוצאה מהלם שאחז בו לאחר שנחשף למעשה עוולה שבוצע כלפי אחר. במשפט הישראלי, הזכות לפיצוי ניזוק עקיף בגין נזק נפשי לא מוחשי הוכרה, לראשונה, ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) שעניינה תאונת דרכים (להלן: "פרשת אלסוחה"). וכן, נקבעו בפרשת אלסוחה ארבעה קריטריונים מצטברים, המשמשים כמסננת נוספת, במסגרת חובת הזהירות, לבחינת זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי בגין נזק נפשי, עקב הלם שאחז בו לאחר חשיפתו למעשי עוולה שבוצע כלפי אחר. קריטריונים אלה מהווים, למעשה, קווים מנחים (Guide Lines) לבחינת הזכאות לפיצויים. הם פותחו והורחבו בפסיקה במהלך השנים האחרונות. לאחרונה, הם סוכמו בע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל 16.3.2008 (להלן: "פרשת שוויקי"), כדלקמן: "תנאי ראשון - היותו של הניזוק העקיף קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי (אף שהוכרה האפשרות, במקרים חריגים וראויים, לפצות גם נפגע אחר); תנאי שני - התרשמות עצמאית של הניזוק העקיף מן האירוע אף שלא נשללה על סף זכאות לפיצוי גם כאשר ההתרשמות מן האירוע הייתה מכלי שני והנזק היה צפוי בנסיבות העניין; תנאי שלישי - קיומה של קרבה במקום ובזמן בין הפגיעה בניזוק העיקרי לבין היווצרות הנזק הנתבע על-ידי הניזוק העקיף, כפי שכבר ציינו בעבר, דרישה זו זכתה לפירוש גמיש; נקבע שאין לשלול את האפשרות שנזק שהתהווה הרחק מזירת האירוע, בחלוף זמן, או כתוצאה מחשיפה מתמשכת להבדיל מהלם מיידי, יהא גם הוא בר-פיצוי. התנאי הקובע - כך נקבע - הינו קיומה של קירבה סיבתית. תנאי רביעי - נדרש כי הפגיעה הנפשית תהא חמורה ותעלה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש שיש בהן משום נכות ניכרת שניתן להוכיח באמצעות חוות-דעת רפואית". (פרשת שוויקי, סעיף 18 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין). ויודגש: בפרשת שוויקי , צעד בית-המשפט העליון צעד נוסף לקראת זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי, וקבע, כי הניזוק העקיף זכאי גם לפיצוי בגין נזק פיסי לא מוחשי שנגרם לו מהלם או זעזוע עמוק בשל מעשה עוולה עיקרי שביצע המזיק כלפי אחר, ולעניין הקריטריונים לזכאותו לפיצוי נקבע, כי: "תנאים אלה שפורטו בעניין אלסוחה ראוי שיחולו בהתאמות המתחייבות גם על תביעה לפיצוי בגין נזקים פיסיים. בהקשר זה נראה לי נכון להחיל את שלושת התנאים הראשונים כהוויתם. אני רואה לנכון להדגיש, כי בפרט בכל הנוגע לנזק פיסי, יש לפרש את התנאי השלישי בגמישות יתר. התנאי אשר דורש את ההתאמות הייחודיות ביותר הוא התנאי הרביעי שמגדיר את מהות הנזק בר-התביעה. בשלב זה, נראה לי שיש לקבוע בהקשר של המסננת הרביעית כי זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי בגין נזק פיסי שנגרם לו תקום רק כאשר מדובר בנזק ממשי ובעל השפעה על יכולת תפקודו היומיומית. בכך מוסט הדגש משיעור הנכות הרפואית אל הנפקות התפקודית היומיומית. שיקולים של מדיניות משפטית מצדיקים, לטעמי, את הגבלת חובת הזהירות של המזיק כלפי הניזוק העקיף לנזקים פיסיים אשר מגבילים את כושרו של הניזוק בצורה ניכרת, או אשר השפעתו על תפקודו היום יומי של הניזוק היא משמעותית" (פרשת שוויקי, דלעיל, סעיף 19 לפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין). הלכת אלסוחה (קרוב נעדר)