מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזקי רכוש אופנוע: 1. תיק זה עניינו בנזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 18/11/2008, בה היו מעורבים התובע, רכוב על גבי אופנוע, והנתבע-1 (להלן: "הנתבע") דיפלומט משגרירות ירדן, אשר נסע ברכב ב.מ.וו דיפלומטי. 2. הנתבעת-2 בכתב התביעה הינה שגרירות הממלכה הירדנית ההאשמית בתל-אביב וכנגדה ניתן פסק דין משלא הוגש כתב הגנה במועד, אף כי ספק אם ניתן לבצע פסק דין לנוכח החסינות הנתונה לה אותה היא בחרה להפעיל. בהתאם למכתב שנשלח למשרד החוץ, הודיעה השגרירות הירדנית כי אין לראות בה צד רלבנטי למקרה והיא שומרת לעצמה את החסינות המוענקת לה בהתאם להוראות אמנת וינה וחסינות מפני הליכי הוצאה לפועל. 3. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה ברח' אבא הלל ברמת גן, שעה שהנתבע שיצא מחניה הסמוכה לשגרירות ביקש לבצע פניית פרסה והציב את רכבו בניצב למסלול הקיצוני, ובכך חסם את נתיב נסיעתו של האופנוע, שהתנגש בחלק הקדמי שלו עם חלקו הקדמי שמאלי של הרכב. 4. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, נסע הנתבע ברכבו ברח' אבא הלל לאחר שיצא מחניון שגרירות ירדן, השתלב בתנועה תוך שהוא נוסע ישר במגמה לעבור מתחת לגשר, התובע אשר נסע במהירות מופרזת ניסה לעקוף את רכב הנתבע תוך נסיעה באותו נתיב נסיעה של הנתבע ופגע באופנוע בדלת קדמית שמאלית של רכב הנתבע ובכנף קדמי שמאלי של רכב הנתבע, מעוצמת הפגיעה, כך נטען, איבד הנתבע את השליטה על רכבו נפגע גופנית והזדקק לטיפול רפואי. ראיות הצדדים 5. מטעם התביעה, העידו עדי ראיה, שוטרים שהיו בשטח והתובע עצמו, שאינו זוכר את הארוע בשל הפגיעה הגופנית הקשה שנפגע כתוצאה מהארוע. מטעם ההגנה העיד הנתבע עצמו. כמו כן הגישו הצדדים הגישו מסמכים ותמונות. בהקשר זה, אציין כי בצדק הלין ב"כ התובע על כך שהנתבע צרף לסיכומיו תמונה שלא הוגשה לתיק בית המשפט, דבר שלא ראוי היה לעשותו, בוודאי ללא רשות. 6. ראשון העדים מטעם התביעה, היה מר אנדרי אוזינצקי, עובר אורח, הודעתו במשטרה הוגשה וסומנה כ- ת/1. לדבריו נסע ברח' אבא הלל שנמצא ברמת גן מכיוון תל-אביב, כשחצה את המנהרה המצויה בכביש ויצא ממנה הבחין ברכב שניסה לחצות את הכביש באופן ספונטני ומהיר, הספיק לומר לאשתו "מה הוא עושה", ראה תוך כדי נסיעה שהרכב פונה שמאלה והאופנוע הגיע ונכנס בו, ועף באויר. לדבריו בצד שלו היו שני נתיבים ובצד השני, שלושה נתיבים שמסומנים בקו מקווקו ובסוף בקו הפרדה רצוף. העד השיב בחקירה נגדית, כי עצר במקום שכן האדם עף מהאופנוע והתגלגל לכיוון שלו, העד זיהה את רכבו בתמונות שצולמו במקום סמוך לאחר התאונה, שהוגשו וסומנו ת/3 ו- ת/4 (רכב מסוג מזדה לבנה). לדבריו, האופנוע נפל באותו נתיב נסיעה בכיוון שלו, לכיוון ז'בוטינסקי, ואלו רכב הנתבע אחרי הפגיעה חצה את הקו הלבן. כאשר עימת בא כוח הנתבע את העד עם הטענה שרכב הנתבע יצא מהחניה והשתלב בתנועה, השיב העד "הוא לא השתלב הוא גנב, הוא חצה האופנוע לא יכל לראות אותו" (עמ' 12 שורה 20-22). העד אף אישר, כי הנתבע גרם לעצירות פתאומיות בשלושה נתיבים. העד שלל קטגורית את האפשרות שהנתבע רצה להכנס מתחת מינהרה וכשנשאל מדוע הוא טוען כך השיב "מול עיני ראיתי שהוא חוצה שלושה נתיבים לכיוון קו הפרדה רצוף לעשות פרסה להמשיך לכיוון דרום ז'בוטינסקי" (עמ' 12 שורות 33-32). לדבריו, הנתבע היה כמעט על קו ההפרדה, היה כבר בנתיב השמאלי ביותר, חסם את כל הנתיבים לרוחב, ובא לחצות את קו ההפרדה. הודעתו של העד במשטרה הוגשה כת/1, ובה הוא חוזר על דברים אלה בתארו את אשר ארע: "איך שיצאתי מהמנהרה ישר הסתכלתי על הרכב מסוג ב.מ.וו שיצא מהמדרכה מימינו שבסמוך לשגרירות ופשוט האיץ תוך שהוא חוצה את שלושת הנתיבים שמאלה ואיך שהוא מגיע לקו ההפרדה הרצוף הגיע אופנוע שנסע בנתיב השמאלי באבא הלל לכיוון הקניון ומתנגש בו בכנף קדמי שמאלי של הב.מ.וו הרוכב עף מעל הב.מ.וו לאורך של 10 מ' בערך והתגלגל בכביש עד הכניסה למנהרה. הב.מ.וו עוד המשיך בפניה אחרי הפגיעה עד שנעצר במדרכה ממול במסלול הנגדי...". ב"כ הנתבע טען, כי העד לא היה מסוגל לראות בפרק הזמן שיצא מן המנהרה את התאונה, אך טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בדבר, הנתבע לא הוכיח בשום דרך מה פרק הזמן שנדרש לנתבע לעשות את המהלך שעשה בכביש, לעומת פרק הזמן שנדרש לעד מרגע הפתח לפניו שדה הראיה ביציאה מהמנהרה ועד לתאונה. עדותו של העד מהימנה בעיני, וניתן היה להתרשם כי אכן ראה את אשר העיד עליו. 7. העיד בוחן התנועה המשטרתי רס"מ עמי סבן, שנתן את חוות הדעת בתיק וכן הוגשה חוות דעתו כ- ת/5. בחוות דעתו קבע בוחן התנועה את מסקנתו, לאחר בחינת כל הנתונים שאסף, כדלקמן: "ב.מ.וו רכב שגרירות ירדן נהוג בידי דיפלומט משגרירות ירדן פנה שמאלה מהנתיב הימני שסמוך למדרכה כשהוא חוצה 3 נתיבים משמאלו ובכוונתו לבצע פרסה תוך שהוא חוצה קו לבן רצוף וחוסם דרכו של אופנוע שמגיע מהנתיב השמאלי ומתנגש בו. רוכב אופנוע נפצע קשה. הנזקים מתיישבים עם נסיבות התאונה. לכאורה נהג הב.מ.וו סטה שמאלה בחוסר זהירות מבלי לוודא שאין תנועה משמאלו". בעדותו, עמד בוחן התנועה אחר מסקנותיו אלו. לדבריו, על פי מיקום הנזקים של כלי הרכב אפשר להבין את כיווני הנסיעה של שני כלי הרכב. הנזק ברכבו של הנתבע היה בכנף ובדלת השמאלית קדמית, מה שמצביע על כך שהוא היה במהלך פניה שמאלה ונפגעה כל חזית האופנוע, דהיינו הוא התרסק הוא נכנס בתוך הפינה השמאלית של הרכב. הבוחן עמד על כך, כי הרכב היה מסיבי מוגן, כל דלת כ- 250 ק"ג. לדברי הבוחן, הנתבע במהלך הפניה שמאלה באבא הלל חצה שלושה נתיבים, באחד מהם היה קו הפרדה רצוף, הוא ביצע עבירת תנועה של חציית הקו הזה וחסם את הדרך של האופנוע שנסע בנתיב השמאלי. הבוחן העיד, כי אינו יכול להעריך את מהירות הנסיעה של הרכבים וכי לא היו סימני בלימה. לדבריו התרשם שהנתבע ביקש לעשות פרסה, ובכל מקרה לפני המנהרה יש פס לבן ולא יכל לעבור לנתיב השמאלי. כאשר עימת אותו בא כוח הנתבע עם טענת הנתבע כי רצה להמשיך ישר, השיב הבוחן: "לא מעניין אותי לאן הוא רצה לנסוע, אני אומר לך שמהתרשמותי שהגעתי למקום, נהג הרכב היה במהלך פנייה שמאלה ולא בכוונה לנסוע ישר, הוא רצה לבצע פרסה, זה מבוסס על הנזקים ברכב, שאם לא כן הנזק שלו לא היה באותו מקום" (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 27-24), ובהמשך חזר והעיד: "אני שולל את האפשרות וזאת בגלל כמה דברים, ראשית אם באמת היה רוצה להיכנס למנהרה מנתיב הימני, הנזק ברכב שלו לא היה בכוון ובמיקום שהוא נמצא בו, הנזק היה ישיר בפינה, הוא היה יכול להיות בכוון הנסיעה בכביש, בזווית מסוימת, והפגיעה היתה אחרת, הוא היה בניצב והפגיעה בהתאם" (עמ' 16 שורות 10-7). באשר לשאלה אם האופנוע יכל לראות את רכבו של הנתבע, השיב אמנם שדה הראיה במקום הוא 50 מטר אבל לא ניתן לדעת באיזה שלב הוא היה כשהרכב נכנס לו לנתיב, שכן רוכב האופנוע לא בלם. הוסיף והבהיר הבוחן, כי האופנוע לא יכל לראות את תחילת הפנייה, שכן בכל שאר הנתיבים שאר כלי הרכב עצרו, אף כי יכול להיות שהוא היה צריך להבחין שקרה משהו בכביש, מכל מקום כלי הרכב שעמדו בנתיבים הפריעו לו לראות את נהג הרכב. הבוחן השיב כי אין לו הסבר מדוע רוכב האופנוע לא ניסה לבלום. 8. העידה השוטרת איילה פיינברג, והוגש דו"ח פעולה שרשמה (בפרוטוקול נרשם כי הדו"ח סומן ת/1, אך על פני הדו"ח מסומן ת/6). בדו"ח הפעולה מתועדות הפעולות שעשתה השוטרת עם הגיעה למקום וכן נכתב, כי השוטרות התעקשו שהנהג יגיע למקום, ומשהגיע, מתועדת שיחה עם הנתבע-1, על פיה הנהג מסר, כי הוא יצא עם רכב שחנה על רחוב אבא הלל במקום מוסדר ופנה שמאלה על מנת לעשות פרסה ופגע באופנוע והוא עזב כי נבהל, בדו"ח נכתב מספר הפלאפון של הנתבע וכן כתובתו. העדה השיבה לב"כ הנתבע, כי מסרו לה את הדברים האמורים בדו"ח עובדי השגרירות שהיו במקום, ומי שהיה שם דיבר איתה בעברית, והיה זה עובד שגרירות שהציג תעודה. 9. העידה רס"מ בן חמו סמדר, שהייתה עם השוטרת איילה פיינברג, לדבריה הדו"ח נכתב ממש באותו רגע בניידת, והם מזהים את האנשים על פי תעודת זהות. העדה סיפרה, כי עד כמה שזכור לה הם התעקשו שהנהג יגיע למקום. העדה לא ידעה לומר מדוע הנתבע לא פונה לבית החולים, לדבריה הוא נכנס לשגרירות עצמה וביקשו שיגיע. 10. העיד העד יגאל עובד, כי הוא עובד בבנין בית עוז שם נמצא משרד שגרירות ירדן. בזמן הארוע היה באזור החניה של היציאה של הרכבים מהבנין, שמע עם הגב איזו תאונה, התנגשות בלמים, לא ראה את הארוע ממש אבל הוא זוכר אותו, זוכר שהיה אופנוע על הרצפה, רכב חתך את הכביש. לדבריו, ביציאה מהבנין יש ימינה בלבד, מעל המנהרה. בחקירה נגדית השיב, כי גם כשרכב יוצא מן החניה ברחוב שמיועדת לשגרירות ירדן, הוא מתמזג, העד לא ידע לומר אם הרכב יכול להכנס מתחת למנהרה. לדבריו בחנייה של השגרירות הירדנית בצמוד למדרכה, הרכבים חנו חניית שיניים כדי לחסוך מקום. 11. לעניין הנזקים, העיד השמאי שמעון כהן, והוגשה חוות דעתו (ת/7), השמאי העיד כי הוא בדק את הרכב על פי מחירון מוטו ושווי האופנוע היה 132,000 ₪ ליום התאונה. לדבריו, שווי האופנוע ליום התאונה היה 120,000 אבל יש תוספות, מאחר והוא לא נסע הרבה. לדבריו, הוא פעל על פי המחירון והגיע ל- 132,000, יש תוספת של 10% בגלל שהאופנוע לא נסע יחסית הרבה לתאריך העליה על הכביש. השמאי הסביר, כי קבע לאופנוע 6% שרידים כי כל היופי שלו, כל החלקים החיצוניים שעולים אלפי שקלים נשברו ואינם ניתנים לתיקון, ואין ניצולת גבוהה לשרידים. 12. התובע העיד, כי אינו זוכר כלום מן התאונה. לדבריו לאחר התאונה היה שלושה שבועות בלי הכרה ומונשם, עד חודש אחרי בכלל לא הבין מה קרה לו, אחרי זה עבר לתל-השומר, ואז התחיל להתעניין מה קרה והציגו בפניו את התמונות שצולמו. עיקר עדותו התרכזה, לפיכך בנזקים שנגרמו לו. התובע סיפר, כי את האופנוע מן התאונה קיבל בשעות אחר הצהריים המאוחרת יום קודם לתאונה, כך שהספיק לנסוע הביתה ואת האופנוע הישן, שהיה בן שנה בלבד במצב חדש לחלוטין, רצה כבר למכור. לדבריו, בשל התאונה לא יכל למכור את האופנוע הישן. כאשר מזכירתו ביקרה אותו בתל השומר ביקש ממנה לפרסם את האופנוע כדי שיוכל למכור אותו כמה שיותר מהר. בסופו של דבר מכר את האופנוע בהפסד שכן עבר שנתון, וגם יצא מבצע לאופנועים מסוג זה והמחיר ירד ב- 25,000 ₪. בחקירה נגדית כאשר נשאל אם היה מעורפל באותו יום ומדוע לא עצר, השיב, כי לא נראה לו שהיה מעורפל, לא זכור לו שיצא מעורפל, הוא הרכיב אזעקה באופנוע בסוכנות והתעורר אחרי 15 יום. לדבריו, לא היה מסוגל למכור את האופנוע הישן בגלל מצבו הגופני וגם אביו ומזכירתו לא יכלו לעשות כן. התובע הסביר, כי היה נוסע עם קסדה טובה, מעיל עם הגנות כתפיים, מעיל מיוחד לרכיבה, מגנים למרפקים ולברכיים, ונעליים מיוחדות. 13. מטעם ההגנה העיד הנתבע, לדבריו במועד הארוע לאחר שסיים את עבודתו רצה לנסוע ברכב שלו הביתה, הרכב חנה ליד בית עוז, הוא יצא מהנתיב הראשון לנתיב השני ולנתיב השלישי שמוביל למינהרה, אחרי שהגיע לנתיב השלישי משהו נתן לו מכה ואחר כך איבד שליטה, והבחין שיש אופנוע שהתנגש בו. הנתבע הראה על התמונות שהוגשו היכן חנה. לדבריו, לא ראה מה התנגש בו, הוא איבד שליטה שכן ההתנגשות הייתה מאוד חזקה, כריות האויר נפתחו. אחרי המכה היה מבולבל, מישהו הושיב אותו על המדרכה, ולאחר שעה שעה וחצי המשטרה דיברה איתו. לדבריו הוא גר בז'בוטינסקי 101 ודרכו לביתו היא דרך המינהרה, זו הדרך הקצרה יותר. בחקירה נגדית, השיב הנתבע, כי לא יכול להיות שהמכה הייתה מלפנים (הכוונה מהצד של הדלת), כי הוא לא יכול לעמוד כך יחסית לאופנוע. הנתבע הכחיש, כי ניסה לעשות פרסה ולהסתובב. הנתבע, נשאל לגבי הדברים שמסר למשטרה באותו מועד והשיב, כי במקום היה מתורגמן בשם פתחי, הוא הבין את שאלות השוטרים אבל היה מבוהל. דיון והכרעה 14. מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד, פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר), שם צוטטו הדברים. כמובן שנטל ההוכחה על התובע שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". 15. במקרה דנן, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני אני קובעת כי גירסת התביעה לפיה הנתבע סטה שמאלה בחוסר זהירות וחסם את הכביש כך שרכבו ניצב לתנועה וגרם לתאונה, מסתברת יותר מגירסת ההגנה, ולפיכך התובע עמד בנטל להוכיח תביעתו. כפי שהוכח, ואף פורט לעיל, גירסת התביעה נתמכת במספר מישורים שאינם בהכרח קשורים זה בזה, שהצטברותם מעלה, כי התאונה ארעה שעה שרכבו של הנתבע חסם את מסלול נסיעתו של התובע, כאשר הוא נמצא בניצב לכיוון הנסיעה - א. חוות דעת מומחה - כמפורט לעיל, העיד בוחן התנועה מטעם המשטרה, רס"מ עמי סבן, כי חוות דעתו המקצועית היא שהנתבע חסם את מסלול נסיעתו של התובע במכוניתו באופן שהוא ניצב למסלול נסיעתו של האופנוע וגרם לתאונה. למול חוות דעת יסודית זו, לא הביא הנתבע מטעמו כל חוות דעת נגדית, אלא ניסה לקעקע את חוות דעת המומחה בחקירה נגדית. הנתבע לא צלח בכך. המומחה עמד על מסקנותיו לכל אורך החקירה הנגדית ושב והסביר, כי הגירסה לפיה ביקש הנתבע להשתלב בכביש מתחת למנהרה ונסע ישר או אפילו בהטיה בנתיבו, אינה מתיישבת עם הממצאים והנזק במכוניתו. לו גירסתו של הנתבע מסתברת ואפילו בקצת, הרי שהיה עליו לתמוך בחוות דעת מומחה מטעמו, ומשלא עשה כן, חזקה שחוות דעת כזו הייתה מזיקה לעמדת ההגנה, שהרי: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993)). (9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08)). ודוק, למומחה שהוא בוחן משטרתי לא היה כל אינטרס כספי או אחר להעיד לטובת התובע וניתן להתייחס אליו כמומחה בית משפט שמהימנות חוות דעתו אובייקטיבית יותר ממומחה רגיל. ויודגש, אינני מקבלת את טענות ב"כ הנתבע, כי הנחות העבודה של בוחן המשטרה היו מוטעות, בחוות דעתו שצוטטה לעיל, התייחס בוחן המשטרה לכך שהנתבע החל את הסטיה שמאלה מהנתיב הימני שסמוך למדרכה ולא מן החניה בין הבניינים כפי שטען ב"כ הנתבע. יתירה מכך, בוחן המשטרה הסביר שבין אם יצא הנתבע מהחניון הפנימי של הבניין ובין אם יצא מהחניה על דרך אבא הלל, הנתבע הגיע למצב שהוא ניצב לתנועה וחוסם את דרכו של האופנוע, דבר שמתיישב עם הנזקים ברכב ובאופנוע כאחד. טענת הנתבע, כי מסקנת בוחן המשטרה אינה חד משמעית וכי האופנוע פגע ברכב שעה שהרכב נסע באלכסון על מנת להכנס למנהרה, לא נתמכה בדבר. אין לי לשוב ולומר, כי לו גירסה זו הייתה מסתברת ולו במעט, היה על הנתבע לתמוך אותה בחוות דעת מומחה כדין. ב. עד ראיה - לחוות דעת המומחה הצטרף עד ראיה אובייקטיבי שראה את התאונה בהתהוותה מתרחשת למול עיניו שעה שנסע במסלול הנגדי. עדותו של עד זה מהימנה עלי, ואינני מקבלת את טענות בא-כוח הנתבע כי מדובר בעד תמהוני שגרסתו מבולבלת ונסתרה למול החקירה הנגדית. לעד לא היה כל קשר לתובע או למי מן הצדדים והוא העיד לפי תומו על מה שראו עיניו. העד העיד בצורה בהירה ושוטפת את אשר ראה ועמד על כך שהספיק לראות את ההתרחשות. עובדה שלא נסתרה היא שהעד עצר את רכבו במקום התאונה, הרכב אף נראה בתמונות שצולמו במקום הארוע, כאשר האופנוע נראה לא רחוק מרכבו של העד (תמונות ת/3, ת/4), כך שאין ספק שעד הראיה נמצא לפני התרחשות התאונה במסלול הנגדי, כאשר שדה הראיה הוא לכיוון התרחשות התאונה וגרסתו כי ראה את התרחשות התאונה הינה סבירה ביותר. יודגש עוד, כי ראיה טובה לכך שהעד אכן ראה את ההתרחשות באה מפיו של הנתבע דווקא שטוען כי יצא מן המדרכה בסמוך לחניון ולא מן החניון הפנימי, שהרי העד כבר במשטרה הבהיר: "הב.מ.וו לא יצא מתוך השגרירות הוא יצא מהמדרכה בסמוך ופנה שמאלה תוך כדי האצה כשהוא חוצה את כל הנתיבים. ש.ת.: הרכבים באבא הלל לכיוון הקניון עצרו ואפשרו לו לסטות שמאלה אחרת הם היו נכנסים בו. ש.ת: נראה לי שהב.מ.וו התכוון לעשות פרסה על קו לבן לכיוון הנגדי" (ת/4 - שורה 9 לפני הסוף ואילך). הנתבע טוען, כי לא הובא לעדות עד ראיה נוסף, שי כהן, ששמו מוזכר בדו"ח הזכ"ד (ת/6) ומשעד זה היה ברשימת עדי התביעה, הרי שיש לפקוד על התביעה את הבאתו לעדות ולהניח שגירסתו הייתה מזיקה לתביעה. אכן העד לא הגיע לעדות והתובע ויתר על העדתו, אך לנוכח העדויות שנשמעו בבית המשפט, נראה כי אכן לא היה מקום לדחות את מועד הדיון על מנת לזמן את העד, ומכל מקום הנתבע יכל לבקש לזמנו לו סבר שעדותו עשויה לסייע בידו. לענייננו חשובה הקביעה האם התובע הרים את הנטל על סמך העדויות שאכן נשמעו, אם לאו. ג. תמונות המתעדות את הנזק - כמאמר האמרה "אין טוב ממראה עיניים" הרי שדי להתבונן בתמונות שצולמו בזמן אמת במקום הארוע, המתעדות את הנזקים על רכבו של הנתבע. מן התמונות (ראה לדוגמא ת/16) עולה בעליל כי התאונה ארעה שעה שהרכב נמצא בניצב לאופנוע והאופנוע התרסק לתוך כנף שמאלית קדמית של הב.מ.וו ודלת קדמית שמאלית. הנראה בתמונות נתמך כאמור על ידי חוות דעת מומחה של בוחן התנועה. ד. חיזוקים מגירסת הנתבע עצמו - הלכה למעשה, בזמן אמת, הנתבע עצמו אף הוא הסביר כי ביקש לבצע פרסה וכך ארעה התאונה. דבריו של הנתבע מתועדים בדו"ח שנכתב בזמן אמת במקום הארוע על ידי השוטרת פיינברג איילה, ששהתה עם רס"מ בן חמו סמדר והשתיים תיעדו בזמן אמת בניידת את השיג ושיח שהיה להן עם עובדי השגרירות ואת גירסת הנתבע כפי שנמסרה מפיו כדלקמן: "לציין אחר מס' דקות הגיעו מס' עובדי שגרירות שמסרו שנהג שהיה ברכב הוא קונסול פרטיו אל חרות מועתז מחזיק בדרכון דיפלומטי הנ"ל פקיד בשגרירות הירדנית. לציין כשהגענו למקום נמסר כי הנהג פונה לאחר בירור בביה"ח נמסר כי פונה רק אדם אחד מהמקום, כשפניתי שוב לעובדי השגרירות מסרו כי הנהג לא פונה כי הוא נכנס לשגרירות כי נבהל. לאחר מספר פניות מצידי הנ"ל הגיע למקום ומסר כי הוא יצא עם הרכב שחנה על רחוב אבא הילל במקום מוסדר ופנה שמאלה על מנת לעשות פרסה ופגע באופנוע הוא עזב כי נבהל פלאפון שלו 054-7205367 מתגורר בז'בוטינסקי 10 ר"ג..." (ת/6 עמ' 2). הנה כי כן, גירסת הנתבע בזמן אמת הייתה, כי פנה שמאלה על מנת לעשות פרסה ופגע באופנוע. השוטרת פיינברג העידה, כי אכן חלק מן הדברים נמסרו על ידי עובדי השגרירות אך הן היא שחזרה על הכתוב בדו"ח הפעולה במסגרת חקירתה הראשית, והן השוטרת בן חמו העידו, כי הנתבע אכן הגיע למקום לנוכח התעקשותן, ומה שנמסר הוא מפיו. למותר לציין, כי יתר הפרטים מפי הנתבע המצויים בדו"ח - המקום בו חנה, כתובתו - הם פרטים נכונים, ועליהם גם העיד הנתבע בפני. הנתבע גם העיד, כי אכן מסר גרסה באותו היום כשלצידו המתורגמן בשגרירות פתחי. הנתבע לא טרח לסתור או להסביר את הדברים שאמר לשוטרות. הנתבע לא הביא כל עד מטעם השגרירות ואף לא טרח להביא את המתורגמן פתחי שלדבריו תרגם את השיחה, או את מי מעובדי השגרירות שדיברו עם השוטרות באותו יום ולפיכך אין לי אלא לקבוע כי גירסתו הראשונית בזמן אמת היא זו הגירסה הנכונה, הנתבע יצא מן החניה בסמוך לבניין השגרירות, ביקש לבצע פרסה ולפיכך פנה שמאלה, וחסם את דרכו של האופנוע. שוב, הימנעותו של הנתבע מלהביא עדויות שהיו יכולות לסייע בידו פועלת כנגדו ומצדיקה את הקביעה שלו היו מובאים לעדות לא היו תומכים בגירסתו. 16. גירסת הנתבע שנמסרה בהודעתו במשטרה, וכן גירסתו בעדותו בפני, לפיה ביקש להכנס מתחת למנהרה ולכל היותר הרכב היה בהטיה שמאלה שכן הכביש בהטיה, היא גירסה כבושה (כאשר הנתבע מסר אותה לראשונה בחקירתו במשטרה, אך לא בשיחתו במועד הארוע עם השוטרות), שלא ניתן כל הסבר לכבישתה. גירסה זו אינה מתיישבת עם מתווה הכביש, עם עדויות עדי הראיה, עם חוות דעת המומחה ועם הנזקים שנגרמו לרכבו של הנתבע. לו אכן הרכב היה בהטיה שמאלה כפי שטוען הנתבע, לצורך כניסה לתוך המנהרה הרי שהפגוש הקדמי שמאלי שלו היה זה שחוסם את דרכו של האופנוע. ולא היא, הנתבע חסם את האופנוע עם כל דופן הרכב, מה שמלמד שכל הרכב היה בהטיה שמאלה. הנתבע פנה שמאלה באמצע הנתיב וכך ארעה התאונה. יתירה מזו, הנתבע העיד, כי כלל לא ראה את האופנוע, בין אם ביקש הנתבע לסטות לנתיב השמאלי ובין אם ביקש לבצע פרסה הרי שחובה עליו היה לוודא כי הכביש פנוי. כפי שהעיד עד הראיה הרכבים בשני המסלולים הימניים עצרו על מנת לאפשר לנתבע לסטות, כך שגירסת הנתבע, כי האופנוע עקף אותו אינה נכונה, האופנוע נסע לתומו במסלול השמאלי, ככל הנראה לא ראה כי רכבו של הנתבע מתעתד לחסום את מסלולו ולא הספיק לעצור, וזאת גם אם אקבל, כי לתובע היה שדה ראיה פתוח מקדימה של 50 מטרים. 17. שדה הראיה קדימה רלוונטי בתנאי שהכביש פנוי ואין דבר שמסתיר את הכביש, במקרה דנן, כפי שהוכח בשל התנהלותו של הנתבע, עצרו המכוניות ואפשרו לנתבע לעבור. לתובע לא הייתה דרך לראות את מכוניתו של הנתבע אלא במועד בו חסם את נתיבו, אבל אז היה מאוחר מדי. כך גם השיב בוחן התנועה כאשר הוצגה לו השאלה: "אתה מטעה פה. רוכב האופנוע נוסע בנתיב שלו, אתה לא יכול לדעת באיזה שלב הוא חסם אותו, באיזה מרחק הוא היה ממנו כשהוא נכנס לו לנתיב, איך אני יכול לקבוע את זה, רוכב האופנוע לא בלם, אי אפשר לדעת, כשאני קובע שדה ראיה של 50 מטרים, זה כי רואים, הוא חסם לו את הנתיב" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 24-20). 18. בנסיבות העניין, לא הובאה בפני כל ראיה, ואין לי דרך לקבוע באיזו מהירות נסע התובע, אך משהנתבע הוא זה שחסם את נתיב נסיעתו של האופנוע, שלא כדין, שכן ביצוע פרסה במקום אינו מותר והוא בבחינת עבירת תנועה חמורה, האחריות לתאונה מוטלת עליו. אכן הנתבע בהתנהלותו, החל מרגע היציאה מן החניה, גם אם חנה בסמוך למדרכה בחניון השגרירות, ועד הגיעו למסלול השמאלי השלישי בכביש שכשרכבו ניצב לכיוון התנועה, בחוסמו את מסלול נסיעת הרכבים במסלול השלישי כמו גם בשני המסלולים הקודמים נהג בחוסר זהירות ועבר על שלל חוקי תנועה בסיסיים האוסרים על סטיה מנתיב מקום שהדבר עלול לגרום להפרעה או סיכון (ראה: תקנות 40, 41, 44, 64 ו-21 לתקנות התעבורה). הנתבע הוסיף חטא על פשע ונהג ברכב כאשר הרכב לא היה מבוטח. כשנשאל הנתבע בחקירתו במשטרה מדוע הרכב לא היה מבוטח, השיב כי הבטוח נגמר לפני חודש, שלחו לו חדש ואיבד אותו, אולם כאשר נשאל את אותה שאלה בין כותלי בית המשפט, טען, כי הייתה זו רשלנות של סוכן הביטוח, וכי לא תבע את סוכן הביטוח כיוון שהוא נפטר. כפי שהוכח הרכב הגיע לחזקתו של הנתבע ביום 5/9/97, ואם נצא מתוך הנחה כי היה לו ביטוח לשנה עד ל- 5/9/98, הרי שבמועד התאונה הנתבע לא החזיק ביטוח לפחות 74 ימים. הנתבע נטל סיכון בעניין אי ביטוח רכבו, כפי שנטל סיכון באופן נהיגתו. 19. בנסיבות העניין, אני קובעת, כי מלוא האחריות לתאונה היא על הנתבע. אינני רואה לייחס אשם תורם לנהג האופנוע, שעה שלא עלה בידי הנתבע לסתור את גירסת התביעה בדבר אופן נהיגתו, ושעה שהנתבע חסם את נתיב נסיעתו של האופנוע, ולא באה ראיה או שמץ ראיה כי האופנוע נהג שלא בהתאם לתנאי הדרך. 20. משכך, יש לאמוד את הנזקים הנטענים על ידי התובע ובכך אעסוק להלן. שיעור הנזק 21. התובע טען לשורת נזקים, בהסתמך על חוות דעת שמאי ומסמכים נוספים שהמציא וביניהם הנזק הישיר שנגרם לאופנוע, עלות הציוד שהיה על הנתבע, שירותי גרירה, שכר טרחת השמאי, הפסד ריבית על כך שעסקת מכירה של האופנוע הישן לא יצאה אל הפועל, הפסד נוסף בשל אי מכירת האופנוע הישן ושכ"ט עורך דין. 22. גם בסוגיה זה, מאופיינת התנהלותו של הנתבע באי הבאת ראיות שיכול והיה בהן כדי לסתור את טענות התובע, ובכלל זה לא הובאה חוו"ד שמאי להערכת נזקי האופנוע. הנתבע הסתפק בחקירת שמאי התובע ונסיון לקעקע את חוות דעתו. יחד עם זאת, כאן גם כשל התובע באי הבאת ראיות שהיו מאפשרות לאמוד את הנזק הממשי שאכן נגרם לו ולהשיב את המצב לקדמותו, להבדיל מהנזק המקסימלי האפשרי כפי שנטען על ידו, הכל כפי שיפורט להלן, שעה שאעמוד על הנזקים הנטענים אחד לאחד. נזק ישיר לאופנוע 23. בעניין הנזק הישיר שנגרם לאופנוע סמך התובע על חוות דעת השמאי מטעמו, אשר הכריז על האופנוע כאובדן כללי, וקבע בהתאם למחירון מוטו כי שווי האופנוע על פי מחירון הוא 120,000 ₪, וכי יש להוסיף 1% בעבור כל חודש שחלף מאז ינואר דהיינו תוספת של 10% (שהרי התאונה ארעה בנובמבר 2008), דהיינו 132,000. כן העריך השמאי את שרידי הרכב ב- 6% דהיינו סך של 7,920, השמאי ציין בחוות דעתו כי שרידי הרכב נשארו בידי בעל הרכב וימכרו על ידו. ומשכך, קבע השמאי כי יש לפצות את בעל הרכב בשווי הרכב פחות השרידים דהיינו סך של 124.080 ₪. בעדותו הסביר השמאי, כי מחירון מוטו הוא המחירון המוביל בארץ לצורך הערכת אופנועים. לדבריו, בעת התאונה האופנוע נסע 32 ק"מ, כל חודש עליה לכביש יש תוספת של 1%, ותוספת של 10% על מחיר המחירון בגלל שהוא חדש, שכן הוא עלה על הכביש רק בנובמבר 2008. השמאי העיד, כי לא בדק מה מחיר של אופנוע חדש, וכן כי אפשר אולי לקבל הנחה או מבצעים, גם העיד כי אין לו מושג כמה שילם התובע על האופנוע, וכאשר נשאל אם נקב במחיר של אופנוע משומש יותר מחדש השיב: "אני שמאי מקצועי, אני מעריך את האוטו לפי מה שיש לי בשטח. לגבי שווי הרכב, אוטו מדריך אותנו" (עמ' 20 שורות 20-19). השמאי הוסיף עוד ונשאל לגבי הערכת השרידים ב-6% והשיב: "אני המקצוען פה ואני קבעתי לאופנוע הזה 6% שוי שרידים כי כל היופי שלו, כל הפלסטיקים וכל החלקים החיצוניים שעולים אלפי שקלים, חלקים אלה נשברו ולא ניתנים לשיקום. מאחר ואין ניצולת גבוהה לשרידים, לדעתי 6% זה השווי שלהם". לדבריו עוד, לא בדק את המנוע והגיר, ויצא מתוך הנחה כי אלו לא ניזוקו, מאחר וכל הנזק שלו ללא המנוע והגיר הגיעו לכ- 90% נזק. 24. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי חוות דעת השמאי רחוקה מאוד מלהוכיח את הנזק האמיתי של האופנוע. מדובר בחוות דעת אשר כולה מועתקת ממחירון רכב מסוים, כאשר בשוק קיימים מחירונים נוספים, השמאי לא ידע מה שווי אופנוע חדש, בכמה נקנה האופנוע מספר ימים לפני כן, ועדותו נראית כעדות שמיעה שאין לסמוך עליה. ב"כ התובע משיב, כמובן, כי הנתבע לא הביא כל חוות דעת נגדית ומשכך יש לסמוך על חוות דעת השמאי. 25. גם אם אקבל את חוות דעת השמאי, כי מחירון מוטו הוא המחירון המוביל בעניין הערכת שווי אופנועים, טענה שלא נסתרה, הרי שחוות הדעת והנזק שנגרם בפועל, אמורים להיות מבוססים על שקלול נתונים הן אלה העולים מן המחירון והן אלה שהן פרי בדיקת הנתונים במציאות ולא רק ההערכה על פי המחירון, שכן נטילת מחירון והוצאת הנתונים המקסימליים, היא דבר שכל הדיוט יודע לעשות. 26. לטעמי, השמאי והתובע החסירו שני נתונים מהותיים שהיו מאפשרים לבחון כיצד נכון להשיב את המצב לקדמותו בצורה הצודקת ביותר - האחד מחיר רכישת האופנוע ולמצער מחירו של אופנוע חדש מסוג זה והאחר והחשוב יותר מחיר מכירת השרידים בפועל. 27. אין מחלוקת, כי האופנוע נקנה מספר ימים קודם לכן, כאשר רק יום קודם לתאונה לקח התובע את האופנוע מן הסוכנות. העובדה שהתובע לא הציג את הקבלה בנוגע לסכום אותו שילם בעבור האופנוע, ראיה שהייתה בשליטתו המוחלטת, מעלה, כי סביר ששילם על האופנוע פחות ממה שהעריך אותו השמאי. אינני מסכימה עם טענת בא-כוח התובע כי מדובר בנתון שאיננו רלבנטי. מדובר בנתון נדרש, שבית המשפט רשאי היה לשכללו במכלול הנתונים והערכת אומדן הנזק. חוות דעת שמאי אינה בבחינת כ"כזה ראה וקדש" שבית המשפט אינו יכול לסטות ממנה, וחובת התובע הייתה להביא בפני בית המשפט את מכלול הנתונים הרלוונטים. 28. באשר לשרידים העיד השמאי, כי לפי הערכתו הגיר והמנוע לא ניזוקו, אף כי הלכה למעשה לא בדק אותם. אף לא הובאה כל ראיה כי הגיר והמנוע ניזוקו. השמאי העריך את השרידים ב- 6% ולא התייחס לשווי הגיר והמנוע. אין חולק, כי התובע מכר את השרידים, יחד עם זאת, גם הפעם נמנע התובע מלהביא ראיה שהייתה בשליטתו המוחלטת והיא סכום הכסף שקיבל בעבור השרידים, דבר שהיה מאפשר לאמוד את הנזק האמיתי שנגרם, שהרי אין חולק כי הנזק שנגרם הוא שווי האופנוע פחות השרידים. אין גם חולק כי השרידים נמכרו ואת הכסף שקיבל התובע יש להחסיר משווי האופנוע, וכי מדוע החסיר התובע נתון זה מבית המשפט? נניח שהשמאי העריך את שווי השרידים ב- 6%, ונניח שעלה בידו של התובע למכור את השרידים ב- 10%, הרי ברי שראוי להפחית מן הפיצוי שיקבל את סכום שקיבל בעבור השרידים בפועל, אפילו הערכת השמאי היתה פחותה. 29. מן העבר האחר, החובה לסתור את טענות התובע בנוגע לנזק הייתה על הנתבע. חובת הנתבע הייתה להביא חוות דעת מומחה מטעמו, לדרוש מן התובע גילוי מסמכים במידה וסבר כי חסרים נתונים, ואף לחקור את התובע בחקירה נגדית על נתונים אלה, דבר שלא נעשה. בית המשפט אינו אמור לבצע את תפקידו של הנתבע. חובה הייתה על הנתבע להביא ראיה ממשית בדבר שווי האופנוע לגירסתו ולשווי השרידים. 30. בנסיבות העניין, אני סבורה שנכון יהא, לאור החסר בחוות דעת השמאי והימנעות התובע מהבאת ראיות מחד ובעיקר המחיר בו מכר את השרידים ולאור העובדה שנטל הראיה הוא על התובע, ומאידך בשל הימנעות הנתבע מלהביא חוות דעת נגדית או ראיות שיאפשרו לסתור את חוות דעת השמאי, להפחית על דרך האומדנא, 5% מן הסכום שפסק השמאי כשווי הרכב בניכוי השרידים, ומכך שאני פוסקת לתובע בראש נזק זה, סכום של 117,876, נושא ריבית והצמדה מיום התאונה. פיצוי בשל הציוד הנלווה 31. התובע דרש פיצוי בשל הציוד הנלווה הכולל קסדה, נעלי רכיבה, מכנס רכיבה, מעיל רכיבה, כפפות, מגני ברכיים, מגני מרפקים, בסך 9,621 ₪ לציוד נלווה חדש. יצויין, כי הצעת המחיר שניתנה על-ידי הקליניקה לאופנועים וסומנה ת/10 אינה בהירה דיה, כוללת מחיקות ושינוי מחירים בכתב יד, השמאי חזר ופירט את הצעת המחיר בחוות דעתו (עמ' 3) והוסיף הצעת מחיר של מוסך הונדה מרכזי (שאינה חלק מן הציוד הנלווה) והגיע לסכום של 9,972.66 ₪. 32. התובע לא הוכיח איזה ציוד נלווה היה עליו בעת התאונה, הוא לא הוכיח ולא הראה את הציוד הנלווה שנפגע, ולא הוכיח מתי קנה את הציוד הנלווה מאיזה סוג הוא היה, ובאיזה מצב הוא היה לאחר התאונה, אף כי העיד שהקסדה נשברה כולה, וכי אנשי עזר מציון גזרו מעליו את הציון והביאו לו לבית החולים את הציוד הגזור. השמאי שפרט את הצעת המחיר לגבי הציוד הנלווה נמנע מלהתייחס לסוג הציוד ולעובדה שמדובר היה בציוד ישן. 33. הנתבע טען, כי בהצעת המחיר שניתנה אין התייחסות לסוג הציוד הספציפי, ומעבר לכל מדובר בציוד ישן אשר ערכו כישן אינו יכול להגיע ליותר מ- 20% מערך ציוד חדש, כי המדובר בציוד אישי עם בלאי גבוה. הנתבע לא הביא כל ראיה כי ערך ציוד ישן מגיע לכ- 20% מערך ציוד חדש. 34. לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובע זכאי, לכל היותר, להשבת המצב לקדמותו, ולא לציוד נלווה חדש, בפרט שלא הוכח כאמור כל פרט מכל סוג ומין אודות הציוד הנלווה שנפגע וסוג הפגיעה. בנסיבות, נוכח העובדה שאני מקבלת את עדות התובע כי נהג לנסוע עם ציוד נלווה כאמור, והתרשמותי, כי התובע החזיק בציוד נלווה ברמה הגבוהה ביותר, וכי סביר להניח שהציוד ולמצער חלקו הארי, נפגע במהלך התאונה ולא ניתן היה לעשות בו עוד שימוש, ונוכח העובדה שאין מחלוקת, כי מדובר בציוד נלווה שהיה ישן, ונוכח מחדלי התובע בהוכחת הנזק כאמור, אני פוסקת על דרך האומדנא פיצוי בסך 4,500 ₪ בראש נזק זה בצרוף ריבית והצמדה מיום התאונה. הצעת מחיר של המוסך 35. התובע הוכיח, באמצעות קבלה, כי שילם בעבור הצעת מחיר של המוסך לערך החלקים באופנוע סך של 350 ₪ והוא זכאי להחזר סכום זה, צמוד ונושא ריבית מיום התשלום ועד יום התשלום בפועל. עלות שירותי גרירה 36. התובע הוכיח באמצעות קבלות, כי נשא בעלות שירותי גרירה בסך 604 ₪, והוא זכאי לסכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום התאונה. שכר טרחת שמאי 37. התובע הוכיח כי נשא בשכר טרחת שמאי מטעמו בסך 3,852 ₪, סכום המשוערך ליום הגשת התביעה בסך 4,087 ₪. אף שמדובר בשכר טרחה הגבוה באופן משמעותי משכר טרחת שמאי שנדרש בדרך כלל, גם כאשר מדובר בשמאי הנותן חוות דעת לאדם פרטי ולא לחברת ביטוח, משהוכיח התובע כי שילם את הסכם, הוא זכאי להשבת סכום זה כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה, מה גם שהנתבע לא העלה כל טענה לעניין גובה שכר הטרחה של השמאי, ולא חקר את השמאי אודות גובה שכר טרחתו. הפסדים בגין מכירת האופנוע הקודם 38. התובע טוען עוד כי נגרמו לו הפסדים בשל אי מכירת אופנועו הקודם. לטענתו, טרם התאונה עמד לבצע עסקת מכירה של האופנוע הקודם מדגם הונדה מודל 2008 לקונה פוטנציאלי במחיר מחירון של 112,000 ₪. בעקבות התאונה עסקה זו לא יצאה אל הפועל, ונגרם לתובע הפסד ריבית על הסכום האמור בסך 500 ₪. 39. עוד טוען התובע, כי ממועד התאונה ועד המועד בו בוצעה מכירת האופנוע הישן בפועל חלה ירידה במחירי המחירון, והאופנוע נמכר בסכום של 70,000 ₪ במקום מחיר מחירון של 110,000 ₪ שהיה נכון למועד התאונה ולפיכך ספג התובע הפסד נוסף של 40,000 ₪. הירידה במחירון לטענת התובע, בעדותו הייתה בשל כך שבשעת מכירת האופנוע הייתה התיישנות בשנת המודל של האופנוע, מעבר לירידת המחירים שהייתה באותה תקופה, בעקבות מבצע מכירות גדול של חברת מטרו באותה שנה שגרמה לנפילת מחירים. 40. מעבר לעדותו של התובע בעניין, לא הובאה כל ראיה - לא הובא הסכם המכר עם הקונה הפוטנציאלי, לא הובאה כל ראיה בדבר מחיר מחירון האופנוע בעת התאונה או אחריה, לא הובאה כל ראיה בדבר מבצע הוזלת המחירים של מטרו והירידה במחירים, הראיה היחידה שהובאה היא הסכם למכירת האופנוע הישן (ת/14) בסך 70,000 ₪, כן הוצגה מודעה שפורסמה באינטרנט למכירת האופנוע הישן ביום 5/1/09, בה דרש התובע "מחירון מינוס" אך לא נקב במחיר (ת/13). 41. הנתבע טען, כי מדובר בנזק בלתי צפוי ואי אפשר היה לצפות נזק כזה באורח סביר, וכי מדובר בנזק שאינו תוצאה של התאונה והפנה לפסק הדין בעניין רע"א 4394/09 גריגורי לנדרמן נ' אריה (להלן: "פרשת לנדרמן"). כן טען, כי התובע לא הביא כל ראיה בעניין עסקת המכר אליה התייחס, לא ידע לנקוב בשמות האנשים אשר רצו לטענתו לקנות את האופנוע הישן, או כל ראיה בעניין מלבד אמירה כללית וסתמית. 42. בפרשת לנדרמן, התייחס בית המשפט לכללי הקשר הסיבתי הנוגעים לעצם קיומה של אחריות כלפי הניזוק בגין תהליך גרימה נתון, ולכללי ריחוק הנזק הקובעים את היקפה של אחריות זו, לאמור את תחום הנזקים המכוסים על-ידי אותה אחריות (פיסקה 5 לפסק הדין), אולם הנסיבות שם היו שונות ועסקו בתאונות עבודה שהתרחשו זו אחר זו. ענייננו שלנו בנזק נטען שנגרם בעקבות אותו ארוע של תאונת הדרכים. 43. נקודת המוצא היא, כי זכותו של הניזוק לפיצויים מתגבשת עם ביצוע מעשה הנזיקין. על בית המשפט ליתן ביום מתן פסק הדין הערכה כספית שמטרה להחזיר את מצבו של הניזוק לקדמותו. כלומר להעמיד את הניזוק לאחר מעשה הנזק באותו מצב בו היה נתון אותה שעה לולא מעשה הנזק. "השבת המצב לקדמותו" אינה נעשית לענין כל הנזקים שסבל הניזוק. רבים הנזקים שבגינן אין הניזוק זכאי לפיצוי. השבת המצב לקדמותו תעשה רק לענין אותם נזקים שבגינם אחראי המזיק, דהיינו נזקים העלולים לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים, ושבאו במישרין מעוולת המזיק (סעיף 76 (1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). מסכום זה יש להפחית אותם נזקים שהניזוק חייב היה להקטינם (ע"א 467/77 יעקב הורוביץ נ' רשות הנמלים בישראל). 44. בענייננו, מתעוררת השאלה האם הנתבע, שנמצא אחראי לנזקי התובע בגין תאונת הדרכים, בשל שנתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו לבין הנזק שנגרם לתובע בתאונה, צריך לפצות את התובע גם בגין נזק נוסף והוא חוסר היכולת למכור את האופנוע הישן שהיה ברשותו. הלכה למעשה, ניתן להקביל את מכירת האופנוע הישן למכירת כל חפץ אחר - לענייננו, התובע עשוי היה לטעון כי היה במהלך של מכירת דירה, טבעת יהלום או אופניים, ולמעשה טענתו היא, כי בשל הנזק הגופני שנגרם לו כתוצאה מן התאונה, עסקת המכירה של האופנוע הישן לא יצאה אל הפועל ונגרם לו נזק רכושי נוסף בשל התאונה. במחשבה תחילה התלבטתי, האם אין המדובר בראש נזק שראוי שידון במסגרת תביעת נזק הגוף של התובע, שכן מדובר בנזק רכושי שנגרם בשל נזק הגוף, אך אני נכונה לצאת מתוך הנחה כי ניתן לתבוע נזק מסוג זה גם במסגרת התביעה הנזיקית הרכושית המתבררת בפני. 45. יחד עם זאת, לגופו של עניין, לאחר שהפכתי והפכתי בטענה, אני סבורה, כי דין טענת התובע לפיצוי בראש נזק זה להדחות. הנזק שנגרם, ככל שנגרם כתוצאה מכך שלא עלה בידי התובע למכור את האופנוע הישן מיד לאחר התאונה, הוא נזק רחוק מדי מבחינה משפטית ואינו נזק הניתן לצפייה על ידי הנתבע ולפיכך אינו בר פיצוי (לבחינה התיאורטית של סוגיית ריחוק הנזק ראו ישראל גלעד "הסיבתיות במשפט הנזיקין הישראלי - בחינה מחודשת" משפטים יד 15, 20 (תשמ"ד); ישראל גלעד ואהוד גוטל "על הרחבת האחריות בנזיקין בהיבט הסיבתי - מבט ביקורתי" משפטים לד 385, 396 (תשס"ג); אבחנות אלה אומצו כיום למעשה בפרשת לנדרמן. 46. על פניו, אירוע כשלון מכירת האופנוע ארע במרחק זמן ומקום ויכולים להיות לו שלל סיבות וטעמים (כפי שאף טען התובע עצמו - מבצע מכירות, החלפת שנתון וכד'), שספק רב אם היה יכול להיות בצפיותו של הנתבע. כפי שנפסק לא פעם, עסקינן בצפיות סבירה - דהיינו, היכולת האובייקטיבית לצפות את האירוע. אכן, ספק אם הנתבע יכל לצפות, כי בעקבות נזק הגוף שיגרם לתובע לא יעלה בידו למכור אופנוע נוסף הקיים ברשותו, אף אם נניח שיכל לצפות כי בעקבות נזק הגוף יגרמו לתובע נזקי רכוש שונים, לא כולם ברי פיצוי. 47. בסופו של דבר האופנוע נמכר רק לאחר כמה חודשים, ולאחר שלפי טענת התובע ארעה ירידת מחירים בעקבות מבצע של חברת מטרו, אירוע נוסף ששינה את הנסיבות, שלבטח לא היה בצפיותו של הנתבע. חלוף הזמן מאז התאונה ומכירת האופנוע במחיר שנמכר, יוצר ריחוק בזמן ובמקום המצדיק, לטעמי, את הקביעה כי מדובר בנזק שהוא רחוק ואינו בר פיצוי בגדר תביעה זו. 48. יתירה מזו, גם אם ימצא כי לנתבע יש אחריות גם לנזק זה, תשאל השאלה האם התובע נקט או יכול לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע או להקטין את הנזק לו הוא טוען עקב אי מכירת האופנוע במועד. הקטנת הנזק, כוללת בחובה אמת מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזק, את כל אותם האמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין. במסגרת זו אין הניזוק חייב לצאת מגדרו על מנת למלא אחר חובת הקטנת הנזק, אולם הוא צריך לנקוט באמצעים סבירים אשר על פי השקפתו של הציבור הנאור בישראל אדם צריך לנקוט אותם כדי למנוע ממזיק את החובה לשאת בפיצויים על נזק שניתן למונעו. הצורך לנקוט באמצעים להקטנת הנזק חל על הניזוק מן הרגע שנוגע לו על המעשה ו/או המחדל (ראה: ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מח (4) 45, ע"א 80/87 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רשל"צ, פד"י מה (4) 604; ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פד"י מו (5) 353; ת"א 1504/08 (חד') עבד אלקאדר עיסא שאמיה נ' המועצה המקומית ג'ת). 49. במקרה דנן, גם אם אקבל את עדותו של התובע, כי לא היה בידיו למכור את האופנוע כתוצאה מנזק הגוף שנגרם לו בתאונת הדרכים, הרי שלכאורה לא הייתה כל מניעה להעמיד את האופנוע למכירה בסוכנות האופנועים במסגרתה נמכר לבסוף, או להיעזר במאן דהוא אחר למכירת האופנוע. אני מקבלת ומאמינה לתובע שבאותה עת היה עסוק בשיקומו הגופני, אך אינני מקבלת שרק הוא יכל לעסוק במכירת האופנוע ונראה, כי אם אכן סבר שהמתנה במכירת האופנוע תגרום לו נזק, חובתו הייתה לנקוט באמצעים נוספים שיאפשרו להקטין את הנזק. 50. יתירה מכך, כפי שפתחתי וכתבתי התובע שעליו הנטל להוכיח את נזקיו, כשל בהוכחת הנתונים הדרושים על מנת לקבוע את שיעור הנזק שנגרם לו בראש נזק זה, וכי עמד בחובת הקטנת הנזק. התובע לא הביא כל חוות דעת או ראיה מסוכנות האופנועים, מרוכשי האופנוע הפוטנציאליים או מכל גורם נוסף כי אכן הייתה עסקה שלא יצאה אל הפועל אך בשל התאונה. התובע לא הוכיח באמצעות חוות דעת או בכל דרך אחרת את שווי האופנוע במועד התאונה. התובע גם לא הביא כל ראיה שלא היה בידי מי מטעמו למכור את האופנוע, ולו באמצעות סוכנות האופנועים שסייעה לבסוף במכירתו, לפני שהיה עובר שנתון. ה 51. תובע שבחר ככל הנראה להמתין עד שהתאושש, שכן סבר שיהא באפשרותו להשיג מחיר ראוי לאופנוע גם אם ימתין, נטל סיכון כי מחיר האופנוע ירד, כפי שאכן אולי ארע, אולם לא ניתן לראות את הנתבע כאחראי למכלול הנזק שנגרם בראש נזק זה. שכר טרחת עורך דין 52. התובע ביקש כי אתחשב בפסיקת שכר טרחת עורך הדין, בהסכם בינו ובין עורך דינו. התובע הציג את ההסכם לפיו התחייב לשלם לעורך דינו סך כולל של 23.2% מסכום פסק הדין. בעניין זה הפנה התובע להנחיית בית המשפט העליון, הנחייה מס' 1/98 לפיה, בקביעת שכר טרחת עורך דין רשאי בית המשפט להביא בחשבון הסכם שכר טרחה בכתב שבנערך בין עורך הדין ללקוחות שהוגש על ידי עורך הדין במהלך סיכומיו בעל-פה או צורף לסיכומיו בכתב. מתוך ההסכם עולה, כי שכר הטרחה שהוסכם בין עורך הדין והלקוח הוא 20% + מע"מ, דהיינו 23.2% וסכום זה מבקש התובע שאפסוק. 53. תקנה 512 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שתוקנה בשנת 2010, קובעת, כי בית המשפט שפסק שכ"ט לא יוסיף לשכר זה סכום השווה למע"מ, ומשכך, ומני אז תוקנה התקנה, ועל פי הנחיית בית המשפט העליון בדעת הרוב בע"א 3454/11 בוקאעי בלאל נ' חדווה אביטל בתי המשפט לא נוהגים לפסוק מע"מ, אף כי לא נפסלה על הסף פסיקת שכ"ט באחוזים בסכום ששילם הלקוח בפועל, המגלם בתוכו את סכום המע"מ, אף שהמדובר בפתרון מלאכותי, ראה לדוגמא ת"א 3828/08 סימני גלית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ. 54. בית המשפט העליון אף עמד בפרשת בוקעי על כך שהמגמה הראויה היא לפסוק לבעל דין שזכה הוצאות ריאליות הקרובות ככל הניתן לאלה שהוציא בפועל לצורך ניהול ההליך, ובכללן שכר הטרחה שהתחייב לשלם לעורך דינו, בכפוף למבחני סבירות ומידתיות. 55. במקרה דנן, המדובר בתובע פרטי, שנדרש לשלם לעורך דינו שכר טרחה בסך 23.2% ובהתחשב בכך, אני רואה לפסוק לו שכ"ט כפי שנאלץ לשלם בפועל, בסך 23.2%, במיוחד כאשר הנתבע לא טען לעניין דרישה זו בסיכומיו, דבר וחצי דבר. סוף דבר הנתבע ישלם איפוא לתובע הנזקים הבאים: 117,876 ₪ - בגין נזק ישיר לאופנוע - נושא ריבית והצמדה מיום התאונה ועד יום התשלום בפועל. 4,500 ₪ - בגין נזק לציוד - בצרוף ריבית והצמדה מיום התאונה ועד יום התשלום בפועל. 350 ₪ - בגין הצעת מחיר של המוסך, צמוד ונושא ריבית מיום התשלום ועד יום התשלום בפועל. 604 ₪ - בעבור שירותי גרירה, צמוד ונושא ריבית מיום התשלום ועד יום התשלום בפועל. 4,087 ₪ - בעבור שכר טרחת שמאי כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. 23.2% שכר טרחת עורך דין. בנוסף יחזיר הנתבע לתובע את הוצאותיו ובכלל זה: אגרה כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק. ועוד מילה לסיום - צר לי על התובע על כי במידה מסויימת חרב עליו עולמו בשל תאונה זו וחייו לא ישובו עוד לכשהיו, ויש לשער שאין פיצוי שיוכל להחזיר עבורו את הגלגל לאחור מבין מבחינה ממונית ובין מכל בחינה אחרת, יחד עם זאת הפיצוי שניתן לפסוק בגדרי הליך משפטי כפוף לדיני הראיות וכללי הוכחת הנזק, ומשכך לא ניתן היה לקבל תביעתו זו במלואה. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. נזקי רכושאופנוע