התובעים אינם חולקים על עצם חתימתם על שטרי המשכון וההסכמים השונים ועל רישום המשכון ברשם המשכונות. טענתם הינה כי ההסכמים והמשכונות שנרשמו מכוחם על דירת המגורים, מקורם בהסכמים למראית עין על מנת לא לאפשר לבנקים הנושים לרדת לנכסיהם ועל כן מימוש המשכון איננו כדין. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רישום משכון למראית עין: 1. זוהי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לביטול ומחיקת משכון שנרשם לטובת הנתבע על זכויות התובעים בדירת מגוריהם. נטען כי המשכון נרשם מלכתחילה למראית עין כדי לחסום אפשרות נושים לרדת לנכס, וכן כי בין הצדדים קיים הסכם לביטול המשכון, הסכם שבחינתו היא במרכזו של פסק דין זה. 2. עובדות הרקע 2.1 התובע 1 ואחיו של הנתבע, מר זכריה (להלן "זכריה" שנקרא גם בשם יחיאל) הינם חברי ילדות, אשר הקימו יחדיו בשנת 1979 את החברה הקבלנית כ.א.ן גולן בע"מ. 2.2 התובע וזכריה משמשים כמנהלים של החברה ומחזיקים ביחד עם אח נוסף של הנתבע -יוסף נדב - כל אחד בשליש ממניות החברה. 2.3 התובע ואשתו, וכן זכריה ואשתו גרים בשכנות וחולקים בית דו משפחתי, כל אחד בדירתו. בית המגורים של התובע ואשתו הינו חלק מבית דו משפחתי שנבנה על נחלת זכריה ואשתו, תוך מתן זכות שימוש לתובעים. כתובת נכס התובעים הינה רח' אושה 32 כפר ביאליק, גוש 11559 חלקה 5,6. 2.4 הנתבע, אחיו של זכריה ושל יוסף, מתגורר דרך קבע בחו"ל, מנהל עסקים שם, ונתן יפוי כח לאחיו זכריה לפעול בשמו בעסקיו בארץ, ובין היתר לחתום בשמו. (ס'3 לנ /11) 2.5 במהלך השנים העביר הנתבע סכומי כסף רבים לחשבון החברה, תמורת בטוחות שונות, בין היתר נרשם משכון על יחידת המגורים של התובעים להבטחת סכומים שנתן. 2.6 בשלב מסוים בשנת 2010 או בסמוך לכך חל משבר אמון בין התובע לזכריה. הנתבע דרש את החזר כספיו. ביום 3.5.11 הגיש בקשה למימוש משכון על דירת המגורים של התובעים. 2.7 אציין, כי התנהלות הצדדים בחברה היתה מנותקת מהסדרים מקובלים. הסכמים נחתמו עם תאריכים רטרואקטיבים, התובע וזכריה החזיקו כל אחד בחותם של רעהו, דהיינו חותמת שמוטבעת בה דוגמת החתימה של האחר. כל אחד מהם היה מוסמך לעשות שימוש בחותם של האחר בעת הצורך במהלך ניהול העסקים הרגיל של החברה, אך נעשה כנראה גם שימוש אחר, והודפסו מכתבי דמי שונים. הצדדים הרחיבו את היריעה, ואילו אני התמקדתי רק במחלוקת שהוגדרה בכתבי הטענות. 3. התיעוד לגבי רישום המשכון הוצגו תעודת רישום משכון כמפורט להלן: 3.1 רישום מיום 31.5.2000 - על זכויות מחצית נחלה 60 בכפר ביאליק הכוללת דירה בבית דו משפחתי ברח' אושה 32 גוש 11559 חלקה 5,6, וכן כל החלקות הנלוות לנחלה זו, גוש 10233 חלקות 31,34,35,36,39,40 (להלן "המקרקעין"). נושה המשכון הוא הנתבע. החייבים הם התובעים. משכון זה בוטל ביום 1.6.04. (נספח ג'1 לנ/12). 3.2 רישום מיום 24.6.2004 - משכון על המקרקעין. הנושה הוא הנתבע. החייבים הם התובעים. תקופת המשכון היא ל-5 שנים דהיינו עד 24.6.09. המשכון הוארך ב-10.6.09 בחמש שנים נוספות, היינו עד ליום 24.6.2014. (נספח ב'1 לנ/12). 3.3 רישום מיום 12.6.08 - לתקופה של 10 שנים, דהיינו עד 12.6.2018, על המקרקעין (ונכסים נוספים) כאשר הנושה הוא הנתבע, והחייבים התובעים, החברה, וגם זכריה ואשתו. (נספח א'1 לנ/12). ניתן לראות למעשה הארכת המשכון מיום 31.5.2000 כל פעם בתקופה נוספת, עד ליום 24.6.2014. במקביל קיים רישום של משכון נוסף מיום 12.6.08 לתקופה של 10 שנים. 4. הסכמי הלוואות שהוצגו החל משנת 2000 נחתמו מספר הסכמים ותוספות להסכמים, שמעגנות את הבטוחות שנותנת החברה, אזולאי וזכריה כנגד הלוואות או בטוחות שמעביר הנתבע לחברה. להלן פירוט ההסכמים שהוצגו: 4.1 הסכם הלוואה ומשכון מיום 15.2.2000 - חתומים: יהונתן נדאף (באמצעות אחיו זכריה), בני הזוג אזולאי וזכריה ואשתו(נספח ה1 ל- נ/12, או נפסח 6 לת/3 להלן: "ההסכם משנת 2000"). העסקה: יהונתן העמיד לחברה סך של 300,000$ שהופקדו בחשבון בבנק המזרחי ושימשו כבטוחה לליווי פרויקט הבניה בכרמיאל, וכן העמיד לרשות החברה דירה בפסגת זאב אשר תשמש אף היא כבטוחה של החברה כלפי הבנקים (בשווי 250,000$). (בשנת 2000 בקשה החברה לבצע פרויקט בניה בכרמיאל בליווי של בנק המזרחי המאוחד ועל כן נתבקשה להעמיד ערבויות בנקאיות של 300,000$). בתמורה התחייבה החברה, אזולאי ואשתו וזכריה ואשתו, להשיב את הסך של 300,000$ עד 30.5.02 וכן להעביר לבעלותו של הנתבע קוטג' בשווי 170,000$ בפרויקט החברה בכרמיאל. נקבע כי אם החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה, מתחייבים בני הזוג אזולאי ונדב לשלם ליהונתן סך של 900,000$ עד ליום 30.5.02. להבטחת התחייבות החברה כלפי יונתן התחייבו בני הזוג אזולאי ונדב למשכן את דירת המגורים בכפר ביאליק במשכנתא שניה ללא הגבלה בסכום. התובע הצהיר כי על אף התאריך בכותרת ההסכם, הוא נחתם במאי 2000, ומיד לאחריו נרשם המשכון הראשון. הנתבע פתח את החשבון בבנק המזרחי (חשבון מס' 110464) ביום 15.6.00. 4.2 הסכם הלוואה ומשכון, אף הוא מיום 15.2.2000 - חתומים: יהונתן נדאף והחברה. (נספח 4 לת/3) (להלן: "ההסכם השני משנת 2000"). הסכם זה נבדל מההסכם משנת 2000 בזהות הצדדים לו, בהסכם זה אין סנקציה על החברה לתשלם סכום של 900,000$ אם החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה. העסקה בהסכם : יהונתן העמיד לרשות החברה 300,000$ לטובת פרויקט שבונה החברה בכרמיאל. החברה התחייבה להחזיר ליונתן 300,000$ עד 30.6.02 + קוטג' בפרויקט בכרמיאל בשווי 170,000$. להבטחת הסכום תמשכן החברה את הפרויקט בכרמיאל במשכון ובמשכנתא שנייה (אחרי בנק מזרחי) לטובת הנתבע וכן במשכון מדרגה ראשונה את כל המטלטלין הנמצאים במשרדי החברה בדרך עכו במוצקין. 4.3 תוספות להסכם ההלוואה - במהלך השנים 2000-2003 העמיד הנתבע, בנוסף לסך של 300,000$, הלוואות נוספות בסך 500,000$ ולפיכך נחתמו נספחים להסכם ההלוואה (נספחים יז 1-5 ל- נ/12). הסכמי התוספת הם רק בין החברה לבין הנתבע. ולהלן פירוטם: תוספת להסכם הלוואה ומשכון מיום 15.2.00 - נחתם ביום 31.3.00, ע"ס 100,000$. תוספת להסכם הלוואה ומשכון מיום 15.2.00 - נחתם ביום 15.11.01 ע"ס 125,000$. תוספת להסכם הלוואה ומשכון מיום 15.2.00 - נחתם ביום 31.12.01 ע"ס 200,000$. תוספת להסכם ההלוואה ומשכון מיום 15.2.00 - נחתם ביום 28.2.02 ע"ס 55,000$. תוספת להסכם הלוואה ומשכון מיום 15.2.00 - נחתם ביום 28.2.03 ע"ס 20,000$. 4.4 הסכם מיום 30.6.06 (תוספת להסכמי ההלוואה והמשכון מיום 15.2.2000) - (רשום בכותרתו שנחתם ביום 30.6.06) (נספח ה2 ל- נ/12). חתומים: החברה; בני הזוג זכריה, בני הזוג אזולאי; הנתבע(להלן: "ההסכם משנת 2006" או "הסכם לתוספת הריבית"). נקבע בהסכם כי הואיל והחברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי יהונתן, והיא נותרה חייבת סך של 900,000$, מתחייבים בני הזוג אזולאי וזכריה להחזיר את הכספים לנתבע עד ליום 31.12.12, בצרוף ריבית של 12% לשנה החל ממועד החתימה על ההסכם. הצדדים חוזרים ומאשרים כי בני הזוג אזולאי וזכריה ימשכנו בנוסף למשכון דירות המגורים הקיים ומשכון מטלטלי החברה גם את המטלטלין בדירות המגורים שלהם. על משמעותו של הסכם זה ניתן ללמוד מתוך תצהירו של התובע, שם הוא מציין כי ההסכם נחתם להגדלת סכום המשכון, שכן מצב החברה היה קשה מאוד, "היה ברור שאין לה תקומה" ובאותו מעמד לא הועמד לדבריו סכום כסף נוסף לחברה. (ס' 6 לת/3). 4.5 הסכם המחלוקת - נספח לתוספת להסכם מיום 30.6.06. חתומים: בני הזוג אזולאי והנתבע (נספח 3 לת/3, להלן: "הסכם ביטול המשכון"). לטענת ההגנה מדובר בהסכם מזוייף, שמעולם לא נחתם על ידי הנתבע או על ידי מי מטעמו. מדובר בהסכם לפיו הצדדים מצהירים כי בני הזוג אזולאי מעולם לא הסכימו לערוב כלפי הנתבע לחובות החברה ו/או להיות חייבים במקום החברה. הנתבע מצהיר ומתחייב לכאורה בהסכם שלא לפעול למימוש המשכון על דירת המגורים וכי השעבודים הקודמים בטלים ומבוטלים. התובעת 2 טענה כי חתמה על הסכם זה ביום 30.6.06, בד בבד עם החתימה על ההסכם משנת 2006 שהווה תוספת להסכמי ההלוואה. (ס' 8 לת/1). גם התובע 1 מציין כי הסכם המחלוקת נחתם בד בבד עם ההסכם משנת 2006. התובעים טענו כי זכריה נכנס אליהם עם טיוטת ההסכם, שעליו כבר חתומה אשתו, והם שלושתם חתמו על ההסכם. אשת התובע אישרה כי את הסכם המחלוקת נסח בעלה התובע על מנת להשקיט את רוחה, וכי היא הדפיסה אותו בבית. (עמ' 13 לפרטיכל). את הצורך לנסח ולערוך את המסמך בבית הסבירה בכך שאי אפשר היה לבקש מעורך דין החברה שינסח מכתב הסותר את ההסכם החתום. (עמ' 13 לפרטיכל). 4.6 ההסכם הקרוע - קיים הסכם נוסף, לא חתום, מיום 4.1.11 הנושא כותרת: "הסכם סילוק מיום 4.1.11", אשר גזריו נמצאו על ידי זכריה בפח האשפה במשרדי החברה בחודש ינואר 2011 (להלן: "הסכם הסילוק מ-2011" או "ההסכם הקרוע") (נ/16). ההסכם הוא לכאורה בין התובעים לנתבע, לפיו לפי הסכמים קודמים על תוספותיהם ערבו בעלי חברת כ.א.ן לרבות בני הזוג אזולאי לחובות החברה לנתבע, ולצורך כך משכנו את המקרקעין, ונרשם שם כי מיום חתימה על ההסכם אין למי מהצדדים טענות ו/או דרישות אחד כלפי השני ובפרט הנתבע מוותר על כל טענה בקשר לחוב או למשכנתא בנוגע לאזולאי, ונותן הסכמתו המלאה לביטול המשכונות. בעקבות מציאת קרעי הטיוטה בפח, פנה זכריה לרשם המשכונות בכתב, והזהיר בפני ביטול המשכון. זכריה פנה לעורך דין החברה אשר מצא את ההסכם במחשבי החברה, ואישר לזכריה שהתובע בקש ממנו לערוך הסכם כזה. (עמ' 86 לפרטיכל). התובע אישר כי בשנת 2011 בקש מזכריה לחתום בשם אחיו על טיוטת הסכם שתוכנה הוא ביטול המשכון והוכנה לבקשתו על ידי עורך דין החברה (ס' 43 לת/3). לטענתו בקש להכין הסכם כזה כי לא מצא את הסכם ביטול המשכון הישן משנת 2006 במשרד. לטענתו זכריה לקח את ההסכם הישן מהמשרד. לשמחתו, מצא לאחר מכן העתק של הסכם המחלוקת בביתו. 4.7 הצדדים לא חלוקים באשר לחתימה על מסמכים בס' 4.1 - 4.4. המחלוקת מתמקדת באמיתותו של הסכם המחלוקת. ההסכם הקרוע לא הובא לחתימת הנתבע, אלא נמצא קרוע בפח האשפה על ידי זכריה, כשהוא בשלב טיוטה בלבד. 5. האם הנתבע סייע כספית לחברה? 5.1 גם התובעים לא חולקים על כך כי החברה היתה זקוקה למתן הלוואות ובטוחות לצורך ניהול עסקיה והנתבע סייע בכך. התובעת 2 מצהירה כי בשנת 2000 הואטה הפעילות העסקית של החברה והיא נזקקה להלוואות שלקחה מהנתבע, ובשנת 2007 החלו הבנקים לנקוט בהליכים כנגד החברה. (ס' 5 לת/1). 5.2 גם התובע 1 בתצהירו מציין כי בשנת 2006 היה מצבה של החברה קשה מאוד, והיה ברור שאין לה תקומה (ס' 6 לת/3). בתצהיר רשות להתגונן בתיק אחר, (כו 3 לנ/12) מצהיר התובע על קשיים משנת 2005. במהלך עדותו הוא מתייחס להאטה שהחלה בשנת 2003, אך הבעיות החלו כבר בשנת 2000 (עמ' 31 לפרטיכל). התובע מאשר במהלך עדותו כי בשנת 2000 היתה החברה חייבת לנתבע סכום של 300,000$, אך טען שהערבות הוחזרה לנתבע. לא הוצגה הערבות, לא הוצגה כל ראיה להחזרתה, וטענה זו של התביעה לא הוכחה. התובע אישר כי משנת 2007 הזרים הנתבע כספים לחברה בסכום של כ-3.2 מיליון ₪. (עמ' 29 לפרטיכל). התובע אישר כי בשנת 2004 בחודש נובמבר הוסיף הנתבע סכום של 950,000$ לחברה אלא שלטענתו סכום זה איננו מובטח במשכון. ניתוק המשכון מעצם החוב לא נטען בכתב הטענות, הנתבע התנגד לשינוי חזית, הטענה סותרת הסכם חתום, ובנוסף, גם לטענה זו לא הובאה כל ראיה תומכת. (עמ' 38 לפרטיכל). 5.3 מר חזות, שעבד כמהנדס הראשי של חברת כ.א.ן גולן משנת 1982 ועד 2008 אישר כי משנת 2000 החלה האטה בעסקי החברה ואישר כי הנתבע העמיד לחברה כספים כבטוחה לאשראים שנטלה מהבנקים, בסדרי גודל של מאות אלפי דולרים. 5.4 בדיון בת.א. 1662/08 בבית משפט המחוזי בתל אביב, טען התובע במהלך חקירתו ביום 9.11.08 כי הנתבע הזרים כספים לחברה, החברה חייבת לנתבע כספים, ומשלא יכלה ליתן בטחונות, נתנו הוא וזכריה בטחונות לנתבע דרך משכון בתיהם (נ/6). 5.5 הנתבע מצליח בעסקיו בארה"ב, שם בבעלותו חנויות בגדים ורהיטים. יובהר כי הנתבע איננו בעסקי קבלנות, ולא עקב בפועל אחרי ענייני ניהול החברה ועסקיה. האח הנוסף, יוסי נדאף שותף עם הנתבע בחנויות בגדים בארה"ב וגם הוא איננו מתענין בעסקי החברה כ.א.ן גולן שנוהלה על ידי התובע וזכריה. הזרמת הכספים מהנתבע לחברה היתה בשל היחסים המיוחדים בינו לבין זכריה, שכן זכריה הוא אחיו הגדול, שגדל אותו. 5.6 הוצגו העתקי כתבי ערבות לחובות החברה, וכן כתבי משכון ושעבוד שנתן הנתבע להבטחת חובות החברה לבנק המזרחי המאוחד בע"מ או לבנק מזרחי טפחות, לפי הענין (נספחים יב לנ/12) כדלקמן - משכון יתרת בחשבון ע"ס 75,000$ לטובת בנק מזרחי בעבור החברה (ללא תאריך). כתב ערבות לבנק המזרחי להבטחת חובות החברה הקיימים ושיהיו, מיום 16.5.01 ומשכון יתרת חשבון ע"ס 130,000 ₪ מאותו תאריך. ערבות להלוואה בערך של 122,735 ₪ מיום 21.8.01 ומשכון יתרות בחשבון ע"ס 100,000$ לטובת בנק המזרחי מאותו תאריך. ערבות להבטחת אשראי ספציפי שעומד להינתן, מיום 4.12.01 ומשכון יתרות בחשבון ע"ס 200,000$ מאותו תאריך. כתב ערבות לשתי הלוואות בסך של 1,520,000 ₪ מיום 29.1.03 (ומשכון יתרות בחשבון ע"ס 10,000$ לטובת בנק המזרחי מאותו תאריך. ערבות להבטחת חובות החברה ובטחון לערבויות שנתן הבנק לרוכשי דירות בסכום של 4.7 מיליון ₪ מיום 15.2.05 ומשכון יתרות חשבון ע"ס 30,000$ מאותו תאריך. ערבות להבטחת חובות החברה ולכיסוי ערבויות ביצוע מיום 6.3.08 (לבנק מזרחי טפחות) ושעבוד יתרות חשבון ע"ס 14,990$ מאותו תאריך. משכון פקדונות ע"ס 950,000$ לטובת המזרחי המאוחד מיום 10.11.04 להבטחת חובות החברה. 5.7 הוצגו אישורים להעברות כספים בדולרים מחשבון הנתבע לחשבון החברה (נספחים יג לנ/12 )- ובין היתר - ביום 21.5.07 הועברו 225,387$. ביום 18.1.07 הועברו 137,051$. ביום 7.1.07 הועברו 111,477$. ביום 1.1.07 הועברו 319,500$. ביום 4.10.06 הועברו 64,000$ וכן 1103$, ועוד 23$. אציין כי לא ערכתי חשבונאות של כניסה ויציאה של כספים, חפיפה של ערבויות והעברות כספים, לא הובאו לצורך כך כל המסמכים מטעם שני הצדדים, ואין זה נחוץ בדיון שבפני. אין באזכור הנתונים החלקיים לעיל, משום הכרעה כלשהי בנושא ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. 5.8 הנתבע הצהיר כי המשכון על זכויות התובעים במקרקעין תקף, מעולם לא ויתר עליו ולא הסמיך אף אחד לוותר עליו בשמו. מעולם לא חתם על הסכם המחלוקת ולא הסמיך אף אחד לחתום עליו. (ס' 12 לנ/11). לטענתו, המשכון בא להבטיח את הסכום של 900,000$ + ריבית 12% החל מיום 30.6.06 ועד לתשלום בפועל. (ס' 10 לנ/11). 5.9 הנתבע הצהיר כי סה"כ החברה חייבת לו עד ליום הדיון סכום של כ-7 מיליון ₪, בשל כספים שהעביר לחברה. הנתבע מציין כי פתח חשבון בבנק מזרחי בחיפה, ואחיו זכריה הוסמך לחתום בשמו בחשבון זה. הנתבע הפקיד בחשבון זה לדבריו סכום העולה על 1.5 מיליון ₪. 5.10 במהלך החקירה הנגדית הציג ב"כ הנתבע לתובע 3 דרכים ללמוד על גובה החוב לנתבע - מתוך הסכמי ההלוואה + הריבית שנקבעה, מתוך הכרטיס של הנתבע בחברה, ומתוך דפי בנק של כספים שהועברו על ידי הנתבע לחברה. התובע הטיל דופי בכל אחת מהשיטות, וטען כי הכספים הוחזרו. (עמ' 38 לפרטיכל). מיד בהמשך עדותו אישר התובע כי קיימת הסכמה לגבי סכום קרן שלא הוחזר לנתבע בסך של 3.2 מיליון ₪ שניתן ב-2007, ומיד מוסיף כי הנתבע לקח סכום זה ועוד 4 מיליון ₪ מעבר לכך. (עמ' 39 לפרטיכל). התובע טען כי חלק מהחוב לנתבע הוחזר בדרך של מכירת נכסי חברות בת לנתבע, במחיר שהוא נמוך ממחיר השוק. 5.11 לסיכום נושא זה - אין מחלוקת כי הועברו כספים מהנתבע לחברה. תביעה זו שעניינה סעד הצהרתי בלבד בנושא תוקף המשכון איננה עוסקת בגובה הסכומים שהחברה חייבת לנתבע או הסכומים שיש לקבל ממימוש הבטוחה. כל שנחוץ להמשך הדיון היא העובדה כי הוכח שהועברו כספים מהנתבע לחברה, שהובטחו לכאורה במשכון על המקרקעין של התובעים. אם לתובעים טענת "פרעתי" - המקום להשמיעה הוא בהליך ההוצאה לפועל. טענות שעניינן פרעון החובות אמורות להשמע בפני ההוצאה לפועל ואין מקום לבררן בפני בית המשפט. (ראו עא 2503/11 עזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ. בנק אוצר החייל בע"מ נבו 18.12.11). נטל השכנוע בטענת פרעתי מוטל תמיד על החייב, ולעולם איננו עובר כנטל ראשוני לכתפי הזוכה. (רעא 5438/09 גרוסמן נ. אסלן נבו 19.11.09). מקום שקיימת מחלוקת על גובה החוב אין לעכב את הליכי מימוש המשכון. ראו ברעא 9444/06 ש.א ידיד לוי בע"מ נ. בנק איגוד לישראל בע"מ (נבו 19.11.06) "טענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה להפסקת הליכי הוצאה לפועל, וזאת לאור הפגיעה בערכה של בטוחת המשכון (ראו למשל רעא 6764/02 עזרא נ. המשביר סוכנויות (לא פורסם)". 6. דחייה על הסף של הטענה להעדר תוקף המשכון הרשום מפאת עסקה למראית עין 6.1 התובעים אינם חולקים על עצם חתימתם על שטרי המשכון וההסכמים השונים ועל רישום המשכון ברשם המשכונות. טענתם הינה כי ההסכמים והמשכונות שנרשמו מכוחם על דירת המגורים, מקורם בהסכמים למראית עין על מנת לא לאפשר לבנקים הנושים לרדת לנכסיהם ועל כן מימוש המשכון איננו כדין. 6.2 IN REM - רישום משכון באופן פורמלי בספרי רשם המשכונות יוצא ממסגרת היחסים האובליגטוריים שבין הצדדים ומקבל תוקף כלפי כולי עלמא. משנרשם המשכון, הוא תקף ומשפיע על צדדים שלישיים. רישום משכון שנרשם כדין על דעת שני הצדדים, והמשמעות שניתנת לו מכח הדין במרחב הציבורי, מפקיעה את שליטת הצדדים להסכם על תוקפו, כל עוד הסכימו בצוותא על רישומו. 6.3 השתק שיפוטי - מסתבר כי התובע עצמו טען במסגרת עדות בהליך אחר שהתקיים בבית משפט כי המשכון הרשום על ביתו לטובת הנתבע תקף, וכי המשכון ניתן כנגד נכסים שהנתבע הזרים לחברה" החברה היתה חייבת לו והיות והחברה לא היתה מסוגלת לתת לו בטחונות, אנחנו באופן אישי משכנו לו את הבתים שלנו". מדובר בעדות מיום 9.11.08 (נ/6) בהליך שהתקיים במסגרת תיק אזרחי 1662/08, נספח כו לנ/12), שם בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ הגיש תביעה כנגד החברה, התובע 1 וזכריה בגין חוב של 12 מיליון ₪ (ולצרכי אגרה 2.5 מיליון ₪). התובע, שטען שהנכס כבר ממושכן, נחקר על תצהיר שנתן בבקשת רשות להתגונן ושם עמד על כך שהנכס ממושכן לטובת הנתבע בשל חוב קיים. התובע נסה במהלך חקירתו הנגדית בפני ליישב בין שתי הגרסאות באופן מתחכם, נסיון שלא הועיל, ורק פגע במהימנותו ובאמינותו (ראו עמ' 27,28 לפרטיכל). דוקטרינת ההשתק השיפוטי מכוונת לא רק אל מערכת היחסים בין בעלי הדין, אלא גם לעבר האינטרס הכללי של המערכת השיפוטית, המייצגת את עניינו של הציבור כולו. התכלית של ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט. לתכלית שני היבטים : ההיבט המוסרי הנגזר מעקרון תום הלב, וההיבט המעשי, שנועד למנוע קבלת החלטות סותרות בידי טריבונלים שונים. בהעדר תום לב, קמה מניעות לתובע מלטעון טענה שונה, המהופכת לטענה שכבר נטענה על ידו תחת אזהרה, בבית המשפט בתיק קודם. אודות ההשתק השיפוטי נקבע ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, נבו 8.3.05 מפי כב' הנשיא גרוניס - "... הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב-טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט .... בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר (פרשת אינטרלגו [1], בעמ' 196; Edwards v. Aetna Life Ins. Co. (1982) [15], at p. 598), ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה.... זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק". וכן ראו רע"א 3640/03 דקל נ' דקל (נבו, 16.12.07) דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ודגש על המניעות "... דוקטרינת ההשתק השיפוטי מקורה בדיני היושר האנגליים, ומשמעותה היא - חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם. ההשתק כלפי בעל דין נובע ממקורות ערכיים שונים - עקרון תקנת הציבור, האיסור על שימוש  לרעה בהליכי בית המשפט, ותורת תום הלב (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625). תכליתו של ההשתק השיפוטי למנוע פגיעה לא ראויה בבעל הדין שכנגד, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאימון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט (פרשת בית ששון, שם). וכן ע"א 1351/06 חורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (נבו, 17.9.07), כב' הש' א. רובינשטיין - "כלל ההשתק השיפוטי עיקרו שאין אדם יכול לטעון דבר והיפוכו, ובלטינית - "quod approbo non reprobo" ("מה שמכירים בו אי אפשר להתנכר לו") ובתרגום השופטת דורנר "איני מתנכר לדבר אשר לו אני מסכים" (ראו הניתוח בע"א 513/89 -Interlego A/S  נ' Exin - Lines Bros S. A., פ"ד מח(4), 133, 195-194), להלן עניין אינטרלגו). כלל זה עשוי לחול מקום בו אחד מבעלי הדין טוען טענות סותרות מן הבחינה העובדתית או המשפטית, אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625; וראו גם רע"א 6520/05 - Kirkham Holdings Limited ואח' נ' Albany Park Limited ואח')." ת.א. 1662/08 הסתיים בפשרה. בפסיקה אצלנו, לא התקבלה הטענה כי תנאי לקיומו של השתק שיפוטי יהיה הצלחת בעל דין במשפט קודם על בסיס טענה שטען בהליך הראשון, שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. ראו דברי כב' הנשיא גרוניס בפסק דין בית ששון הנ"ל - "כמובן, שכאשר מדובר בעדות הסותרת עדות קודמת, תפגע הסתירה במהימנותו של העד בהליך השני, אף אם לא נקבע מימצא על סמך עדותו בהליך הראשון (אם נקבע מימצא, ייתכן שיחול השתק אחר, הוא השתק פלוגתא). אעיר, כי איני משוכנע שאומנם הדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי. ברם, אין צורך לקבוע מסמרות בסוגיה זו, שכן דרישה זו מתקיימת במקרה הנוכחי, כפי שיוסבר עתה". וכן כב' השופט רובינשטין - "לדידי, באספקלריית תום הלב - ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית כבקשתך". ראו גם, בהיקש, בג"ץ 932/49 התנועה לאיכות השלטון נ' יו"ר הועדה לבדיקת מינויים, פ"ד נג(3) 769." 6.4 הרחבת ההשתק השיפוטי למישור מוסדות המדינה - לא ניתן להצהיר בפני רשות מוסדית מחד על מצב זכויות כלשהו, ומאידך לטעון בפני רשות אחרת (במקרה זה בית המשפט) - היפוכו של דבר. אותו רציונל הדורש את ההתנהלות בתום לב כלפי בית המשפט, דורש את ההתנהלות בתוך לב כלפי רשויות המדינה. אין כל הצדקה ליתן לצד המתעתע ברשויות המדינה השונות לצאת נשכר מכך. גישה זו מצאה ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון. ראו לדוגמא עא4107/09 בן עוז שמואל נ. פקיד השומה חיפה נבו 10.8.11, שם בקש המערער להצהיר בפני רשויות המס כי הכנסתו מיגיעה אישית גדלה לצורך פטור ממס מסויים כנכה, אך יחד עם זאת הצהיר בפני המוסד לביטוח לאומי כי בזמן האחרון המחלה פגעה בו עד למינימום פעילות. בית המשפט קבע כי אין המערער שם להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים והחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי "עם התנהלות מעין זו אין להסכין : "תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי משפט בדרך של הסכמה שהרי שתי הגרסאות שהועלו.....אינן יכולות לדור בכפיפה אחת....דברים אלה פשוטים וברורים, ובית המשפט אינו יכול לפעול כשוטה שבעולם" (ראו גם דברי כב' השופט רובנינשטין בעא 9813/07 טובה נעים נ. אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נבו 16.8.09). גם כאן, לא ניתן לפנות מצד אחד לגוף רשמי כמו רשם המשכונות, ולהודיע על דעת שני הצדדים על משכון תקף, ומאידך בפני בית המשפט לטעון כי אין כל משמעות למשכון שנרשם. 6.5 די בנימוקים אלו כדי לדחות על הסף את טענת התובעים כי הסכמי המשכון היו הסכמים למראית עין, ולכן בטלים. 6.6 טענה שלא הוכחה עובדתית - מעבר לכך, גם לגופו של ענין יש לדחות טענה זו, כטענה שלא הוכחה עובדתית, כמפורט להלן. הנטל להוכיח כי מדובר בחוזה למראית עין מוטל על הטוען טענה זו (עא 8567/02 גליק נ. מיוסט (נבו 8.9.03). א. העדר משקל לעדות חזות בענין זה - התובעים זימנו לעדות מטעמם את מר יוני חזות, מהנדס ראשי של החברה משנת 82' עד 08', וזאת על מנת לתמוך בטענתם כי אנשים נוספים ידעו אודות היותם של ההסכמים פיקטיביים. מר חזות הגיש תצהיר מטעמו (ת/2) במסגרתו הצהיר כי שמע את הצדדים משוחחים כי העסקה למשכון זכויות התובעים בדירת המגורים לטובת הנתבע הינה למראית עין וזאת לאור מיקום המשרדים בחלל פתוח. גרסת מר חזות לענין ההסכמים הינה עדות שמועה. מעיון בשרטוט המשרדים, כפי ששרטט מר חזות (נ/5) עולה כי משרדו היה מרוחק ממשרדו של התובע וספק אם היה יכול לשמוע על מה שוחח. בנוסף, במסגרת עדות מר חזות התברר כי נתן לתובע הלוואה ע"ס 170,000$ שטרם הוחזרה לו, כאשר מר חזות "חושש" שלא תוחזר לו ההלוואה על ידי התובע. עובדה זו נחשפה במהלך החקירה הנגדית לאחר שמר חזות שלל קשרים כספיים כלשהם עם התובעים. מצב עובדתי זה מטיל דופי במידת העצמאות של עדותו. ב. עדות בעל דין יחידה - בהעדר משקל לעדות מר חזות בענין זה, עדות התובע ואשתו לצורך הענין הינם עדות בעל דין יחידה. יש כאן בבחינת עדות אחת שיצאה משני פיות ואין לה סיוע; שני הפיות הם לא רק של בעל דין ובת זוגו כי אף של שני בעלי דין שתביעתם אחת. (ראו עא 2541/02 לנגר נ. יחזקאל, (נבו 12.1.04), עא 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. לופו, נבו 12.6.00). ס' 54' לפקודת הראיות מחייב הנמקה במצב בו ההכרעה הינה על בסיס עדות בעל דין יחידה. כאן, לא רק שעדות התובעים לא נסתייעה במאום, היא גם נסתרת בעדות עדי ההגנה ובראיות שהובאו. ג. עזרה כספית של הנתבע לחברה - כבר ראינו מהמפורט בס' 5 לעיל כי הנתבע אכן הזרים כספים לחברה והתובעים נתנו משכון עבור כספים אלו. לפיכך, גם התשתית העובדתית מרוקנת מתוכן את הטענה כי המשכון מלכתחילה היה הסכם למראית עין. המשכון הראשון נרשם לראשונה בשנת 2000, הוארך בשנת 2004 ל-5 שנים נוספות ובשנת 2009 הוארך שוב ל-5 שנים נוספות. התובעים אינם חולקים על כך שבשנת 2000 הזרים הנתבע כסף לחברה. התובעים גם לא חלקו על כך כי בשנת 2007 או בסמוך לכך הזרים הנתבע לחברה סכום של כ-3.2 מיליון, ולכן גם נרשם משכון נוסף בשנת 2008. יש למעשה הודאה מצד התובעים כי עובדתית, כנגד הזרמת כספים מטעם הנתבע - נרשם משכון לטובתו. ד. התכלית האוביקטיבית - לא רק שאומד דעתם הסוביקטיבי של הצדדים לימד על מטרת ההסכם, שהוא הבטחת כספו של הנתבע, כך מלשון החוזה, מהנסיבות, מהפעולות שנקטו בהן הצדדים לרישום המשכון, אך גם התכלית האוביקטיבית של ההסכמים מלמדת על כך, דהינו המטרות והאינטרסים שחוזה מסוג זה נועד להגשים. בעולם המסחר הנוהג, אנשים דורשים בטוחה לכספיהם, מה גם שמצב החברה בבעיות, והבנקים השונים נושים בחברה. (ראו עא 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום בע"מ נבו 6.4.95). ה. חוסר עקביות - התובע לא כפר בכך שהנתבע נתן בשנת 2000 סכום של 300,000$ בערבות ובשל כך נחתם ההסכם הראשון בשנת 2000, במסגרתו משכנו התובעים את המקרקעין. ניתן ללמוד מכך כי גם לתפיסת התובע בנקודה זו, הסכם המשכון הראשון היה אמיתי, אלא שלדעתו "הערבות הזו הוחזרה לו" (עמ' 29 לפרטיכל). התובעים לא הוכיחו כי ערבות ראשונית זו הוחזרה לנתבע. באותה נשימה טוען התובע כי כל הסכמי המשכון היו למראית עין, ולא הייתה כל הסכמה למשכון נכסיהם הפרטיים כנגד הזרמות כספים של הנתבע. מדובר בטענה והיפוכה. לא ניתן לטעון מחד כי ההסכמים חסרי תוקף, ומאידך לטעון כי החוב הוחזר, ולכן אין לממש את המשכון. 6.7 אם טענת התובע הייתה נכונה עובדתית, הרי שגם אז העלאת טענה כי החוזה פסול, מטעם מי שהיה שותף לעריכתו מעוררת בעייתיות. היום מבקש התובע לעשות שימוש כביכול ב"אינטרס הציבור" משהפך החוזה לבלתי רצוי בעיניו. "זה נסיון ציני של אדם להיבנות מחטאיו" (ראו ע. גרוסקופף בספרם של פרידמן וכהן "חוזים" כרך ג' (2005) עמ 584). 6.8 בשל כל האמור לעיל, נדחית טענת התובעים כי מדובר בהסכמי משכון למראית עין. 7. האם הסכם המחלוקת הינו מסמך מזוייף? 7.1 בכתב התביעה נטען על ידי התובעים כי הנתבע הוא זה שחתם על הסכם המחלוקת. בכתב ההגנה צורף אישור משרד הפנים כי הנתבע לא שהה ביום החתימה בישראל. או אז, נטען בתצהיר התובעים כי על הסכם המחלוקת חתם זכריה, בשם הנתבע. 7.2 עדות בעל דין יחידה - קיומו של מסמך הביטול מתבסס אך ורק על עדות בעל דין יחידה של התובעים. אין אחר שראה את המסמך האמור. (עמ' 37 לפרטיכל). 7.3 העדר מסמך המקור - הוגש עותק צילומי בלבד של מסמך המחלוקת. התובעים העידו כי ערכו את ההסכם בביתם. תחילה טען התובע כי זכריה לקח את ההסכם לתיוק במשרדי החברה, מקום בו חיפש את ההסכם ולא מצא אותו, ועל כן לשיטתו ביקש לערוך הסכם חדש שהוא ההסכם הקרוע. התובעת העידה כי הותירו בידיהם צילום של ההסכם וכי בעלה ידע אודות קיומו של הצילום כל העת. כשנשאל התובע מדוע לא עשה שימוש בהסכם המצולם וביקש לערוך הסכם חדש השיב כי כלל לא חיפש את ההסכם המצולם. (ראו העדויות בעמ' 12 עמ 36 לפרטיכל). אם ידע התובע כפי שטענה אשתו, שיש לו בבית העתק מצולם, מדוע לא טרח לחפשו? מדוע העדיף לבקש מעורך דין החברה לנסח בעבורו הסכם חדש? עוד ייאמר כי מפתיע שמסמך כל כך חשוב עבור התובעים, אם אכן נחתם, לא נשמר כמסמך מקור על ידי התובעים עצמם, מלכתחילה. 7.4 עדות בבית משפט בנושא המשכון מיום 9.11.08 - בתביעה שהגיש בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ לגביית חוב מהחברה ובעלי מניותיה טען התובע לקיומו של משכון תקף, שדוחה מימוש על ידי הבנק. אם אכן היה בידי התובע הסכם ביטול משכון מיום 30.6.06 היה אמור במסגרת חקירתו הנגדית, תחת אזהרה, לציין כי המשכון איננו בר מימוש כמשכון שכן הנתבע התחייב שלא לממשו. אך התובע עמד שם על כך שהמשכון בר מימוש ותקף, וקיימים חובות של החברה כלפי הנתבע המובטחים במשכון ביתו. מכח "ההשתק השיפוטי" אין התובע יכול לטעון מחד כי החזיק מיום 30.6.06 הסכם המאיין תוקפו המעשי של המשכון, ומאידך לטעון בפני בית משפט בשנת 2008 כי המשכון שריר, תקף, בעל משמעות מעשית ובא להבטיח חובות קיימים. 7.5 זיגזוג בתאריכים - בתצהיר תמיכה לסעד הזמני (נ/7) טען התובע במפורש (שם ס' 13) כי ההסכם משנת 2006 שכותרתו מיום 30.6.06 נערך למעשה בשנת 2008 אך נרשם בו התאריך 2006. המטרה היתה להגדיל את החוב המובטח על ידי תוספת הריבית. המשכון משנת 2008 נרשם ביום 12.6.08,בסמוך למועד עריכת ההסכם. במסגרת תצהיר עדות הראשית (חצי שנה מאוחר יותר) נוקט התובע בלשון עמומה לפיה "ערכנו תוספת להסכם המשכון, לכאורה מיום 30.6.06...", הא ותו לא. (סעיף 15 לת/3). במסגרת עדותו בפני ביהמ"ש חזר בו מהטענה שההסכם נערך בשנת 2008. (עמ' 33, עמ' 34 לפרטיכל). התובע ואשתו טענו כי הסכם המחלוקת נחתם בד בבד עם הסכם 2006. אם אכן נערכו ההסכמים בשנת 2008, מועד שגם לפי התובע הוא מועד שלאחר הזרמת כסף נוסף על ידי הנתבע לחברה (עמ' 29 לפרטיכל), בוודאי שאין כל הגיון מסחרי בביטול תוקף המשכון כשהחוב לנתבע רק גדל ותפח. 7.6 סתירה בעדות - באשר לנסיבות החתימה על המסמך מסרה התובעת בתצהירה תחילה (ס' 10 לת/1) כי זכריה הגיע לביתה עם שני המסמכים (הסכם 2006, והסכם המחלוקת) כשאחד מהם חתום על ידי אשתו, ויחד חתמו התובעים וזכריה על שני המסמכים. במהלך חקירתה הנגדית העידה התובעת כי התובע ניסח את הסכם המחלוקת והיא הדפיסה אותו בבית. (עמ' 13 לפרטיכל). במהלך עדותה הסבירה התובעת כי היא ובעלה ערכו את הסכם המחלוקת במחשב ביתם, הדפיסו אותו ונתנו אותו לזכריה לבדוק אם הניסוח מקובל עליו. זכריה אישר את הסכם המחלוקת - החתים את אשתו בביתו, ואז הגיע לדירת התובעים, שם ישבו שלושתם במטבח וחתמו עליו. (עמ' 13 לפרטיכל). אך מעיון בהסכם המחלוקת עולה כי אשתו של זכריה כלל לא חתומה על המסמך, על המסמך מתנוססות חתימות (לכאורה) של התובעים והנתבע, באמצעות זכריה. 7.7 תוכן שאיננו מתיישב עם הנסיבות העובדתיות - ס' 3 בהסכם המחלוקת מציין כי הנתבע "מעולם לא בקש מאזולאי ומעולם אזולאי לא הסכימו לערוב כלפיו לחובות החברה/או להיות חייבים במקום החברה לחובות העסקיים שיש בינו לבין החברה או לכל חוב אחר". עובדה זו סותרת נתונים מוכחים, כי הנתבע אכן בקש מהתובעים להיות ערבים לכספים שהזרים לחברה, כך גם על דעת התובע עצמו בהתייחס לשנת 2000. אמירה זו גם סותרת את אשר נכתב בתוכן ההסכם הקרוע, שם צויין בפרוש כי בני הזוג אזולאי משכנו את המקרקעין כבטוחה לכספים שנתן הנתבע לחברה. ועוד. ניתן להתרשם מהאמירה בס' 3 בהסכם המחלוקת שבני הזוג אזולאי לא היו מוכנים לסכן עצמם אישית בערבות להלוואה. אך הנסיבות מלמדות שלא כך. הנסיון של בני הזוג אזולאי להרחיק עצמם כחייבים אישית עבור החברה, איננו עולה בקנה אחד עם ערבותם האישית כלפי הבנקים, כפי שמפרט התובע בתצהירו (ס' 22 ת/3) שם הוא מדגיש כי הוא, אשתו, ובני הזוג זכריה, היו ערבים אישית, ללא הגבלה בסכום לחובות החברה, כלפי הבנקים. התובע אף מציין כי השקיע בפרויקטים מהונו הפרטי, עד כדי כך חפץ בהשלמת הפרויקטים שבצעו. (ס' 25 לת/3). 7.8 קו החתימות איננו ישר - מעיון בהסכם לביטול המשכון עולה כי אם נציב סרגל תחת חתימת הנתבע, שהמשכו מגיע לקו חתימות התובעים, נראה כי לקו החתימות של התובעים יש נטייה ברורה כלפי מעלה, דהיינו הוא נפרד מקו הסרגל בנטייה אלכסונית כלפי מעלה. לא מדובר בקו אחד שנעשה בהדפסה, שכן הוא קו אלכסוני. התובעת העידה כי הקלידה את המסמך במחשב הביתי והדפיסה במדפסת הביתית (עמ' 13 לפרטיכל) ואישרה כי לא ניתן לעשות קו אלכסוני כזה בהקלדה. התובעת ניסתה להסביר זאת בכך שאולי הקו נעשה בסרגל. לא היה לה הסבר אחר לכך (עמ' 14,15 לפרטיכל). יחד עם זאת, שמות הצדדים מודפסים ליד הקו ולא עולה כל נחיצות להוסיף קו בסרגל כביכול. תשובת התובעת היא ברמה של סברה על אף עדותה כי היא זוכרת היטב את מעמד החתימה בשל חשיבות ההסכם שנחתם לביטול המשכון. הרעיון שאחר כך הוסף קו בסרגל נשמע מופרך, אין בכך כל צורך כשהשם מודפס, מה גם שהקו האלכסוני תחום בדיוק בגבולות השוליים של ההדפסה, מה שבסבירות גבוהה לא היה נעשה בסרגל. העובדה שמופיע קו אלכסוני, מעלה תהיות משמעותיות לגבי כנות המסמך. 7.9 הכחשה גורפת ועקבית מצד זכריה - לאורך כל הדרך טען זכריה כי מעולם לא חתמו, לא הוא ולא אחיו על הסכם המחלוקת, וכי הסכם זה הוא יציר כפיהם של התובעים בלבד. גם הנתבע העיד כי מעולם לא חתם על הסכם המחלוקת וגם לא ייפה את כוחו של זכריה לחתום על הסכם כלשהו שמאיין את תוקף המשכון כלפיו. עדות זכריה נשמעה עדות מהימנה וכנה. 7.10 העובדה שהתובע בקש להדפיס טיוטת ויתור על משכון בשנת 2011 - התובע בקש להדפיס טיוטת ויתור על משכון בשנת 2011. אם אכן היה בידיו הסכם חתום משנת 2006 שיש בו ויתור על המשכון, מה טעם ראה להדפיס הסכם חדש בשנת 2011? מסמך כזה הוא בחשיבות גבוהה לתובעים, ולא סתם כך שוכחים את קיומו בבית. 7.11 חוות דעת גרפולוגית - לאחר שהנתבע הגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו, ניתנה לתובעים, לפנים משורת הדין, אפשרות להמציא חוות דעת גרפולוגית מטעמם. השאלה שנידונה הינה האם החתימה ליד השם "יהונתן נדאף" בהסכם המחלוקת היא חתימה שנחתמה על ידי זכריה בשם הנתבע וכך לגבי אותה חתימה בעמוד הראשון של ההסכם. (להלן "החתימות שבמחלוקת"). א. החתימה היא מינימלית וסתמית. ליד האות "י" יש נקודה, ולאחריה האות "נ" שמתעגלת ללולאה. ב. חתימות המחלוקת אינן מקור, אלא העתק צילומי. בהעתק צילומי לא ניתן לבצע בדיקה מקרוסקופית בכל הנוגע לאיכות הקו וללחץ הכתיבה. ג. לא היתה מחלוקת כי כדי לקבוע שמדובר בחתימה מזויפת, יש להראות שהיא מחוץ לטווח הווריאציות של החותם. ד. התובעים הגישו את חוות הדעת של גב' פנינה אריאלי (ת/5) אשר בדקה 86 חתימות של זכריה בעבור הנתבע. גב' אריאלי קבעה כי יש 10 נקודות דמיון בין החתימות שבמחלוקת לחתימות ההשוואה, אך נקודות הדמיון אינן מופיעות כולם באותה חתימת השוואה אלא מפוזרות בין 86 דגימות. מסקנתה היא כי בדרגת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) חתימות המחלוקת נחתמו על ידי מי שחתם את חתימות ההשוואה. בעדותה ציינה כי מספיק שתופעה גרפית בחתימה שבמחלוקת קיימת בטווח הווריאציות של החתימות להשוואה כדי להגיד שזו חתימת זכריה. יש לזכור כי יחיאל נדאף (זכריה) חותם לעיתים גם בשמו. לדעת המומחית בדוגמאות החתימה שעמדו בפניה השתרבבו גם חתימות של זכריה בשם עצמו, זאת על אף שהתבקש לחתום בשם יונתן נדאף. בחקירתה הועלו מספר רב של דוגמאות מבין דוגמאות החתימה להשוואה שהן שונות בתוך עצמן (ראו עמ' 59-64 לפרטיכל), כל כך שונות אחת מרעותה, ממצאים מנוגדים בחתימות ההשוואה, וריאציות כל כך רבות בתוך 86 הדוגמאות, שלמעשה התרשמתי כי מתרוקנת מתוכן היכולת לקבוע בדרגת סבירות גבוהה כי החתימה היא חתימת זכריה בשם יונתן. אין סממן שהוא מיוחד לחותם הספציפי, אלא מדובר על טווח וריאציות רחב מאוד, שהשונות בו ניכרת בכל האלמנטים של החתימה. ה. הנתבע הגיש את חוות הדעת של גב' דניאלה גבעון (נ/10). גב' גבעון השוותה את חתימות המחלוקת ל-26 חתימות של זכריה בשם הנתבע. גב' גבעון קבעה כי החתימה פשוטה, ולכן ניתנת לזיוף בקלות יחסית. גב' גבעון מצאה שונות מובהקת בן חתימות המחלוקת לבין חתימות ההשוואה, בכיוון התנועה ובמהירותה שתוצאתן שינוי גרפי של האותיות. מסקנתה כי קיימת סבירות גבוהה שהחתימות שבמחלוקת לא נחתמו על ידי זכריה. בחקירתה, ציינה גב' גבעון כי באף אחת מכל החתימות שנבחנו על ידי גב' אריאלי וגם על ידי גב' גבעון, אין חתימה שבה יש תפנית ימינה בשתי האותיות "י" ו-"נ", מה שכן מופיע בחתימה שבמחלוקת. בתום חקירתה ציינה גב' גבעון כי לפני שראתה את מכלול החתימות שבפני גב' אריאלי סברה בסבירות של 80% שמדובר בזיוף, ולאחר שראתה את מכלול החתימות דרגת הסבירות לדעתה שהחתימה מזוייפת היא של 70%. ו. מדובר בחתימה כל כך פשוטה, קצרה ולא מורכבת. קיים העתק צילומי בלבד של חתימת המחלוקת. טווח הוריאציות של החתימות מלכתחילה כל כך רחב. ניתן לסכם, כי אף אחת מהמומחות לא שכנעה אותי כי במקרה כאן, מומחה בתחום, גם אם יהיה מאוד מקצועי בתחומו, יכול לקבוע קביעה כלשהי לחיוב או לשלילה. 7.12 סירוב התובעים לביצוע בדיקת פוליגרף - התובעים סרבו להצעת ביהמ"ש לביצוע בדיקת פוליגרף מכריעה על אף הסכמת זכריה לביצוע הבדיקה. ביהמ"ש הציע לצדדים חוות דעת גרפולוגית מטעם ביהמ"ש ואף לכך סרבו התובעים. ראו לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' גרשון הובלות בע"מ (נבו, 5/10/06)שם נדונה שאלת סירובו של מבוטח להיבדק בפוליגרף, והקביעה יפה גם לענייננו - "הגם שלסירוב להיבדק בפוליגרף עשוי להיות ערך ראייתי כלשהו, לא תמיד יהיה בו כדי להשליך על מהימנות המבוטח. המשמעות שיש לייחס לסירוב להיבדק תשתנה בהתאם לנסיבות העניין ושיקול דעת בית המשפט. עמד על כך השופט גולדברג באומרו: "אכן לעתים תהיינה לסירובו של מבוטח להיבדק בפוליגרף השלכות על הערכת מהימנותו...אך אין מקום להפריז, אף בהליך אזרחי, בחשיבות הסירוב, ואין לנתקו מיתר הנסיבות, כשממילא אין תוצאת הבדיקה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת" (ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק, פ"ד מו(3) 158, 162 (1992) וראו לעניין זה גם: בע"א 713/89 ציון חברה לבטוח בע"מ נ' תשובה. יש לצרף את הסירוב האמור מצד התובעים לאופן עדותם של התובעים. התובע מתחכם בתשובותיו, ערמומי, איננו בוחל בעדות סותרת בפני ערכאות שונות כל עוד העדות משרתת את מטרותיו, והתרשמתי שאין עליו מורא הכפירה באמת. 7.13 לסיכום נושא זה - ממשקלם המצטבר של הראיות והנימוקים שהובאו לעיל, ניתן לקבוע כי הנתבע הרים את הנטל להראות כי הסכם המחלוקת הינו זיוף, ואין לייחס לו תוקף כלשהו. 8. לסיכום 8.1 התביעה לפסק דין הצהרתי - נדחית. המשכון על המקרקעין של התובעים - תקף. ההסכמים שיצרו את המשכון - תקפים. 8.2 התובעים ישאו בשכ"ט ב"כ הנתבע בסכום של 15,000 ₪ וכן בהחזר הוצאות כנגד קבלות. התשלום בתוך 30 יום מהיום. משכוןלמראית עין