השופטת פורת 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נג/150-99) על החלטת בית-הדין האזורי, אשר דחתה את ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.5.1992. 2. רשות הערעור ניתנה בכל נושאי הערעור למעט בטענת המערער כי הרכב הוועדה הרפואית לעררים לא היה כדין, כיוון שלא כללה יותר מפסיכיאטר אחד הגם שעלתה לפניה שאלה רפואית הנמצאת "בוויכוח מדעי". 3. המערער נפגע מ"צליפת שוט" ביום 18.10.1987, והתאונה הוכרה "כתאונת עבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער נכות כוללת בשיעור 50% לפי סעיף 33(ד) לרשימת הליקויים הכלולה בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), אולם ניכתה מתוכם 30% בגין מצב קודם, שעניינו מחלה אנדוגנית. 4. הניכוי בשל מצב קודם נעשה, כפי שציינה הוועדה, על סמך סעיף 33(ג) לרשימת הליקויים, ועל כן קבעה הוועדה למערער כתוצאה מתאונת העבודה נכות בשיעור 20%. 5. טענתו המרכזית של המערער היא כי לא היה מקום לנכות משיעור הנכות הכולל שנקבע לו 30% בגין מחלה אנדוגנית, שעה שלא היו כל ראיות על קיום מחלה כזו עובר לתאונת העבודה. 6. ייאמר, כי צודק המערער בטענתו, וזאת מן הטעמים הבאים: את הניכוי בשיעור 30% בשל נכותו הקודמת של המערער (מחלה אנדגונית) השתיתה הוועדה על הנחתה הרפואית שאין לייחס ל"צליפת השוט" חלק מהתופעות הנפשיות שאובחנו במערער לאחר קרות התאונה. אולם אין הוועדה מציינת אבחון או סימפטומים, מן המנויים בסעיף 33(ג), שאובחנו במערער עובר לתאונת העבודה שבגינם הפחיתה % 30 מנכותו הכוללת. 7. מן הסתם נתפסה הוועדה לטעות משפטית כדלהלן: תחת אשר תקבע את שיעור הנכות הכוללת על פי רשימת הליקויים, ותיבחן אם קיים סעיף ליקוי התואם אבחון או סימפטומים של מצב קודם - ורק אז תזכה את האחוז הנקוב בו מן הנכות הכוללת, היא עסקה למעשה בשאלת הקשר הסיבתי, ובהשפעתם היחסית של גורמי המצב האישי ותאונת העבודה - על הופעת מחלת המערער. 8. יחסיות הגורמים להופעת פגיעה במבוטח עניינם בעצם הגדרת "תאונת עבודה" (ראו סעיף 39 סיפה לחוק). אם השפעת המצב הקודם, לרבות חולשה, נטיה, וכיו"ב, על הופעת המחלה גדלה בהרבה מהשפעת התאונה בעבודה, כי אז לא מוכרת הפגיעה (בגורמים בלתי נראים לעין) כתאונת עבודה כל עיקר. אולם אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על "מצב קודם" התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער. ראו בעניין זה דב"ע נג/1356- 01 שם נקבע (בעמ' 133): "אין לקבל שזקפו מום או ליקוי על חשבון מצב קודם בלא שיצביעו על סמך נתונים מוכחים. מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר". הלכה זו צוטטה בהסכמה גם בדב"ע תשן/5-01, בעמ' 473). 9. לאור האמור לעיל יוחזר העניין לוועדה הרפואית לעררים, תוך הנחיה שאין להוריד מנכותו הכוללת של המערער אחוזי נכות בשל מצב קודם בלתי אם קיים סעיף ליקוי (לרבות בהתאמה) התואם נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם נפגע ב"צליפת שוט" שהוכרה כתאונת עבודה. המשיב ישלם למערער הוצאותיו בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.רפואהמצב רפואי קודםועדה רפואית