מכרז של המשטרה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מכרז של המשטרה: משטרת ישראל, משיבה 1, (להלן: "המשטרה") קיימה מכרז להספקת מבנים קלים לתחנות משטרת ישראל. למכרז ניגשו מספר חברות וביניהם חברת "ישרא-מרין ייצור מבנים 3000 בע"מ" (להלן: "המבקשת"). ועדת המכרזים, לאחר מתן זכות שימוע למבקשת החליטה לפוסלה, מאחר והתייחסה גם לביצועים קודמים של המבקשת, שלא עמדה בלוחות הזמנים בחלק מהעבודות שעשתה. המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני האוסר על משטרת ישראל להתקשר עם החברה שזכתה במכרז, חברת בת גל מבנים בע"מ, משיבה 2, (להלן "החברה הזוכה"), עד אשר תתברר התובענה העיקרית שהוגשה על ידה. טוענת המבקשת, כי על המשטרה היה לציין מפורשות במכרז את אמות המידה והקריטריונים לבחינת ההצעה הזוכה. המכרז נעדר את אמת המידה של שביעות רצון מאופן ביצוע התקשרויות קודמות של המציע, ולכן אין לשקללה בבחירת ההצעה הזוכה במכרז. לגופו של עניין, טוענת המבקשת, כי וועדת המכרזים לא העניקה לה זכות שימוע אפקטיבית ומספקת, הסתמכה על מידע שגוי, ובפועל לא חל עיכוב בפרוייקטים והם בוצעו לשביעות רצון מבקשיהם. לטענת החברה הזוכה, נפלו פגמים מהותיים בהצעתה של המבקשת. לטענתה המבקשת לא צרפה ערבות כנדרש, וסובלת מחוסר בניסיון באספקת המבנים נשוא המכרז, אלו פגמים מהותיים ומנוגדים לדרישות למכרז. אשר על כן, על בקשתה להידחות מחוסר ניקיון כפיים. בנוסף טוענת החברה הזוכה, כי קריטריונים מהסוג האמור כדוגמת: איכות, אמינות ושביעות רצון, הם קריטריונים המובנים מאליהם, ומצויים כ"תנאי מכללא" במכרז, גם ללא הופעתם המפורשת בו. טענות המשטרה דומות בעיקרן לטענות החברה הזוכה, מוסיפה עליהן עיגונים, ומאירה את הדרישה הנקובה בסעיף 22 בתנאי המכרז. אקדים ואומר, כי בית המשפט לא ישים עצמו בנעליה של וועדת המכרזים בבואו לדון במתן הסעד הזמני. על כן, השאלות אם ניתנה זכות שימוע ראויה ואם שקלה כראוי וועדת המכרזים את נתוני עיכוב הפרויקטים, תוכרענה בתובענה העיקרית ואינה מעניינינו כאן. עלי לבדוק האם קיימות ראיות לכאורה שעל פיהם בתום הדיון בתביעה העיקרית יכול ויוכרז שהתובעת היא הזוכה במכרז, ועל כן מן הראוי ליתן סעד ארעי של צו מניעה. לפיכך, השאלה העומדת לדיון היא, האם פסילת המכרז על הבסיס האמור מעוגן היה בתנאי המכרז, או שמא נדרש פירוט נוסף על התנאי האמור, שהיה עליו להימצא במכרז שפורסם. האם המדובר הוא ב"תנאי נסתר" של ועדת המכרזים הפוגע בחובת השוויון במכרז. אין חולק, כי לשונם של סעיפים 22 ו24- למכרז הוא: " 22. תנאי מוקדם רשאים לענות למכרז יצרנים/ספקים של מבנים קלים זהים או דומים לנדרש במכרז בעלי ניסיון באספקת מבנים של 3 שנים לפחות." 24. דרישות מהמציעים יש למלא הטבלה בנספח ג' למכרז הכוללת פרוייקטים שבוצעו ומס' טלפון של היזמים לבדיקת ניסיון המציעים כנדרש בתנאים מוקדמים סעיף 23." מהי הפרשנות הנכונה שעלינו לתת לסעיפי המכרז האמורים. לא יעלה על הדעת שכאשר המשטרה מפרסמת מכרז וכוללת במסגרת תנאי המכרז דרישה למסירת רשימה של פרוייקטים, לא יהיה בכוחה לבחון את ההתקשרויות הקודמות שביצעה המבקשת ולשקללן בהחלטתה הסופית. ועדת המכרזים רשאית לפסול הצעה, לאחר מתן זכות טיעון, אם המציעה הפרה התחייבויות קודמות, המכתימות את הניסיון הרב בו מתהדרת המציעה. על ועדת המכרזים, במסגרת תנאי המכרז להביא זאת בחשבון בשקלול ההצעות העומדות בפניה. אין בכך כל הפרה של תנאי השוויון מפני שכל המציעים במכרז צפויים יהיו לגזירה דומה, אם מתברר היה כי לא עמדו בהתחייבויותיהם במכרזים קודמים. מה גם שהועדה עשתה כן בראש חוצות, ואפשרה למבקשת לטעון להגנתה בפניה. הייתכן כי נחייב את המשטרה להיקשר במכרז עם חברה אשר יודעת היא, בעת בדיקת הצעות המכרז, כי עבודותיה לא מבוצעות כיאות, אף כי מחירה הינו הזול ביותר ?! אכן, אני מודעת לחשש מה שעלול להיווצר, פן ועדת מכרזים תפסול מועמדות במכרז, בטענות שווא של אי עמידה בהתחייבויות קודמות. אך המקרה המצוי בפני אינו כזה, עת ניכר שועדת המכרזים היתה תמת לב ואף אפשרה שימוע למבקשת טרם החלטתה. די לי בדברים אלו לדחות את בקשתם של המשיבים לסעד הזמני. אך בכל זאת אוסיף מספר דברים, למקרה שיהיו ויסברו כי מילות המכרז כפי שהובאו לעיל סובלות פירוש אחר. תקנות חובת מכרזים התשנ"ג1993- (להלן: "התקנות"), נותנות הרשאה לועדת המכרזים להחליט מהי ההצעה המתאימה ביותר, שאינה בהכרח ההצעה הטובה ביותר כלכלית. ניתן לשלב בבדיקת ההצעות פרמטרים נוספים שאינם רק כלכליים (ס.21(א) לתקנות). התקנות נוקבות באמות המידה, כולן או חלקן, המעניקות את מרב היתרונות לעורך המכרז, ביניהן גם: "(4) המלצות אודות המציע, אם נדרשו לפי תנאי המכרז, ומידת שביעות הרצון מאופן ביצוע התקשרויות קודמות." (ס.22(4) לתקנות). לא אכחד כי סעיף 17 לתקנות בפרטו את הפריטים שיכללו במסמכי המכרז, מפנה אל אמות המידה הנקובות בס.22 לתקנות. דא עקא, שהפסיקה והספרות לא ראו בחלק מאמות המידה הנקובות בס. 22 לתקנות, ככאלו הנדרשות להיכתב מפורשות במכרז, אלא ניתן להסיקן כ"תנאי מכללא" מכך שבמכרזים עסקינן: " התקנות קובעות רשימה של אמות מידה "לבחירת ההצעה המעניקה את מירב היתרונות לעורך המכרז. אמות המידה כוללות, בין השאר, מחיר, איכות הטובין, העבודה או השירות המוצעים במכרז, אמינות המציע, כישוריו נסיונו, מומחיותו, והמלצות עליו. לדעתנו, אמות מידה אלה כלולות מכללא בכל מכרז ומכרז, גם אם לא פורטו במפורש בין תנאיו. מסקנה זו נובעת מן העובדה שאמות המידה נקבעו במפורש בתקנות, והן לאור העקרונות שנקבעו בפסיקה, ולפיהם כושר, יכולת, נסיון וכו' כלולים כתנאי מכללא במכרז, אפילו לא צוינו מפורשות בין תנאיו." (ש. הרציג דיני מכרזים חלק שלישי, בורסי 1995, בעמ' 284). בדרך זו אף הלכה הפסיקה ודי באזכור מעט מפסקי הדין שדנו בשאלה, ותמימי דעים בנוגע לתשובה. כדוגמת: בג"צ 382/81 אנדס נ' עיריית נהריה (לא פורסם); בג"צ 19/79 רוזמן נ. עיריית אשקלון פ"ד לג(3) 794; בג"צ 258/72 שמשונים בע"מ נ' מועצת בית שמש פ"ד כו(2) 617; בג"צ 789/83 עותמאן דיב בדיר נ' המועצה המקומית כפר קאסם ואח' פ"ד לח (4) 406; המסקנה היא כי המשטרה, מרגע שנוכחה לדעת כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויות קודמות שלה, דבר המשליך על נסיונה ויכולתה לעמוד במכרז האמור, פעלה כראוי עת הזמינה את המבקשת לשטוח בפניה את טענותיה ולהעמידה על טעותה. משלא השתכנעה ועדת המכרזים, הכריזה על החברה הזוכה כזוכה במכרז. לעניות דעתי, לא הופרו בשל כך עקרונות דיני המכרזים, ולבטח שלא עקרון השוויון בין המציעים השונים במכרז. על כן, איני רואה בבחינת מאזן הנוחות, את עדיפות המבקשת על פני החברה הזוכה והמשטרה אם תעוכב ההתקשרות. מה גם שהמבנים באים לשרת צורך מבצעי של משטרת ישראל הפוגם לדברי המשטרה בהיערכותה לשנת הפעילות הנוכחית. אני דוחה את עתירתה של המבקשת לצו מניעה זמני. יתרת טענות המבקשת יידונו במסגרת התביעה העיקרית, ובאם תתברר כנכונה הממון יהווה לה למזור. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הוצאות המשיבים, לכל אחד מהם 7,500 ש"ח ומע"מ. משטרהמכרז