מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מכרז עם הליך תחרותי נוסף: מבוא העותרת השתתפה במכרז, הציעה את ההצעה הזולה ביותר (הנמוכה משיעור האומדן) ולאחר פתיחת המעטפות וחשיפת גובה ההצעות של כל משתתף, הופתעה לגלות כי במקום לקבל הודעה על זכייתה במכרז, קיבלה הודעה מבעלת המכרז על החלטה לקיים "הליך תחרותי נוסף (Best and Final)". שלושה מהמשתתפים במכרז הגישו הצעות "משופרות", העותרת לא הגישה הצעה נוספת ומצאה עצמה בסופו של ההליך כמי שהצעתה כבר אינה הזולה ביותר. לבקשת העותרת ניתן צו ביניים האוסר על בעלת המכרז להמשיך בהליכי המכרז ובהסכמת הצדדים קוים דיון בעתירה לגופה לאחר הגשת תשובת בעלת המכרז- המשיבה 1, (להלן-יפה נוף) ותגובה לתשובה מטעמה של העותרת. (שניים מתוך שלושת המשתתפים האחרים במכרז לרבות המציעה שהצעתה כיום היא הזולה ביותר, בחרו שלא למסור תגובה ולא להגיע לדיון, משיבה 4 הותירה ההחלטה לשיקול דעת בית משפט). השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא החלטתה של יפה נוף לקיים הליך של Best and Final לאחר שהובאה לידיעת המציעים גובה הצעתה של העותרת או במילים אחרות האם בדרך זו נפגע עיקרון השוויון והתחרות ההוגנת. עוד יצוין כי יפה נוף נימקה את החלטתה ביציאה להליך תחרותי נוסף, ב"חשש כי חלק מהמציעים לא הבינו את הנדרש מהם" ולכן בנוסף לחשיפת סכום ההצעה הכוללת של כל מציע בפני כולם, קוימה ישיבת הבהרות, בה השתתפה גם העותרת שמחתה על אי הכרזתה כזוכה. המסגרת העובדתית ותנאי המכרז הרלבנטיים יפה נוף, חברה עירונית בבעלות עירית חיפה-המשיבה 2, פרסמה מכרז לתכנון, יצור, אספקה, התקנה ותחזוקה של ריהוט רחוב בעיר חיפה עבור עירית חיפה (להלן-המכרז), לפיו נדרש הזוכה לתכנן, לייצר, לספק ולהתקין תחנות אוטובוס, ספסלי ישיבה, אשפתונים ושלטי פרסום בעיצובים ובגדלים שונים. בסעיף 1.9 למסמכי במכרז נקבע כי "ההליך מתקיים בהתאם להוראות חוק חובת המכרזים התשנ"ב-1992 ותקנות חובת המכרזים התשנ"ג-1993". על פי סעיף 1.7 לאותם מסמכים נקבע כי "בחירת הזוכה תיעשה על בסיס קריטריונים של מחיר ההצעות". ובסעיף 13.16 נקבע "הועדה רואה במכרז משום מכרז בעל מורכבות טכנולוגית ומימונית, וחרף זאת בכוונת הועדה לבחור בזוכה על פי ההצעות שתוגשנה במועד שנקבע להגשת ההצעות. יחד עם זאת, הועדה שומרת על זכותה ובהתקיים נסיבות מתאימות לפי שיקול דעת הועדה, לרבות במקרה של הצעות חורגות מהאומדן, לנהל משא ומתן עם המציעים או חלקם בנוגע לדרישות המכרז, ו/או לקיים הליך תחרותי נוסף (B&F) ובלבד שתתקבל על כך החלטה מנומקת שתימסר למציעים". ביום 29.2.2012 נפתחה תיבת ההצעות לנגד עיניהם של נציגי המציעים ונחשפו פרטי ההצעות: הצעת העותרת-ההצעה הזולה ביותר עמדה על סך של 26,303,363.50 ש"ח. הצעת משיבה 3 עמדה על סך של 27,984,930 ש"ח הצעת משיבה 4 עמדה על סך של 29,815,500 ש"ח. הצעת המשיבה 5 עמדה על סך של 34,446,655 ש"ח. אומדן שווי ההתקשרות עמד על סך של 39,275,500 ש"ח. בחלוף כ-שלושה חודשים, ביום 24.5.2012 הודיעה לפתע יפה נוף לכל המציעים כי החליטה לקיים הליך תחרותי נוסף (Best and Final) משום שבשל שונות רבה בין ההצעות, "עלה חשש כי חלק מהמציעים לא הבינו את הנדרש מהם", הוחלט על קיום ישיבת הבהרות ביום 28.5.2012 וכי כל מציע רשאי להגיש הצעת מחיר סופית עד ליום 31.5.2012, (נספח 6 לעתירה). לישיבת הבהרות הגיעו נציגי 4 החברות שהשתתפו במכרז, (ראו פרוטוקול הישיבה נספח 8 לעתירה). העותרת לא הגישה הצעה כספית מתוקנת, יתר המציעים הגישו הצעות סופיות שהועמדו על השיעורים הבאים: משיבה 3- 24,399,360 ש"ח. משיבה 4- 24,466,500 ש"ח. משיבה 5- 24,845,585 ש"ח. בשלב זה נעצר המשך הליכי המכרז בעקבות עתירתה של העותרת וצו הביניים שהוצא לבקשתה. דיון אקדמת מילין כרקע לטיעוני הצדדים וכנראה כבר משלב ניסוח תנאי המכרז עמדו קביעותיו של בית המשפט העליון שניתנו בהליך דומה שנוהל בעקבות החלטת יפה נוף לצאת בהליך תחרותי נוסף של Best and Final במכרז אחר, (עע"ם 3813/11 טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ נגד מלם מערכות בע"מ). אבהיר כבר עתה כי נוסח תנאי המכרז באותו מקרה היו שונים, אך דיני המכרזים אינם משתנים בשל כך ומן הראוי להציג העקרונות כפי שנקבעו ע"י הש' א' חיות באותו פסק דין: "על המכרז הציבורי חולשות שתי מערכות דינים: הדין המינהלי ודיני החוזים והטרום-חוזים ...השילוב בין שתי מערכות הדינים הללו יוצר דואליות נורמטיבית ומגשים באופן מיטבי את התכליות שאליהן חותרים דיני המכרזים: הגנה על עיקרון השוויון, שמירה על טוהר המידות ועל העדר משוא פנים ושחיתות ויחד עם זאת מתן אפשרות לעורך המכרז להתקשר בעסקאות יעילות המקדמות את האינטרס הכלכלי של הציבור". מושכלות יסוד בדיני מכרזים כל משתתף במכרז בו עליו להציע הצעה כספית זולה ככל שניתן, תוחם הצעתו בין הצעה בשיעור שלא נמוך מהשיעור שהופך את ההצעה לגרעונית מצד אחד אך גבוה מספיק כדי שהצעתו תתמודד התמודדות מעשית כהצעה הזולה ביותר מצד שני. באופן טבעי בכל מכרז בו לאחר פתיחת ההצעות ופרסום גובה ההצעות יתבקשו המציעים להציע הצעות מחדש, כל ההצעות החדשות יהיו נמוכות מגובה ההצעה הזולה ביותר ובמילים אחרות, בעל המכרז שיבחר בדרך זו ייצא נשכר כי יוכל להתקשר עם מציע שהצעתו זולה מההצעה שהיתה הזולה ביותר עד לאותו רגע (ויש להניח כי סיבוב שלישי יביא אף הוא להפחתת גובה כל ההצעות מתחת להצעה הזולה ביותר האחרונה). מיותר לציין כי לו יידעו משתתפי המכרז כי לאחר הגשת הצעותיהם וחשיפת גובהן יערך הליך נוסף, אף אחד לא יציע את ההצעה הטובה ביותר מבחינתו בשלב א', אלא הוא יחכה לראות מהי ההצעה הזולה ביותר בשלב הראשון ויבחר בה כ"תקרה" להצעתו האחרונה. ועדת המכרזים בחרה במקרה זה לשמור על עמימות, מצד אחד הודיעה כי למרות מורכבותו של המכרז בכוונתה "לבחור בזוכה על פי ההצעות שתוגשנה במועד שנקבע להגשת ההצעות", (סעיף 13.16 רישה לתנאי המכרז) אך היא שמרה לה את האפשרות "בהתקיים נסיבות מתאימות" לצאת לאחר מכן בהליך Best and Final שאמור בוודאות להביא להפחתת גובה כל ההצעות מתחת לגובה ההצעה הזולה ביותר. עמימות שחייבה את כל המשתתפים להציע כבר בשלב הראשון את הצעתם הטובה ביותר. ועדת מכרזים שאינה הגונה, יכולה להחליט מראש לצאת בהליך של Best and Final, להסוות כוונותיה בניסוחים עמומים ולהשיג בדרך זו הצעה זולה מאד, אך שלא בדרכי יושר. מיותר לציין כי במבט ארוך טווח, ועדת מכרזים המטעה את המשתתפים במכרזיה יכולה אולי להצליח במקרה אחד או שניים, אך לאורך זמן, הדבר יפגע בה באופן ספציפי ובדיני המכרזים בכלל. מיותר לציין כי כל רשות ציבורית חייבת לנהוג בהגינות ובתום לב וגם הרצון לחסוך בכספי ציבור וקבלת הצעה זולה ככל שניתן, אינם מצדיקים לחרוג מחובות אלו. מאחר ויפה נוף הגבילה מראש את האפשרות לקיים הליך של Best and Final בקיום שני תנאים, "נסיבות מתאימות" וקבלת "החלטה מנומקת", מן הראוי לבחון את הגינותה וסבירות ההחלטה בהתאם לאותם תנאים. ואפנה בענין זה לפסק דינה של הש' א' חיות בעע"ם 3813/11 הנ"ל: שתי התכליות...יעילות כלכלית מזה ושמירה על השוויון ועל טוהר המידות מזה - משקפות למעשה את שני "כובעיה" של הרשות בהקשר זה: כובעה כרשות מינהלית, המחויבת לעקרונות של הוגנות ושוויון וכובעה כ"שחקן" בשוק הפרטי וכמי שפועלת למיקסום האינטרס הכלכלי שלה בעסקה...בין שתי תכליות אלה קיים מתח מובנה וייתכנו בהחלט מצבים שבהם תיווצר התנגשות בין העקרונות שאותם הן מבקשות להגשים. במקרה של התנגשות כזו תהא ככלל ידם של עקרונות המשפט המינהלי על העליונה גם במחיר של ויתור מסוים על השגת התוצאה היעילה ביותר בטווח הקצר. זאת בשל ההשקפה לפיה שמירה על עיקרון השוויון תתרום בטווח הארוך להגברת אמון הציבור במכרז הציבורי ותעודד השתתפות במכרזים והגשמת האינטרסים הכלכליים שביסודם... אכן, סבב נוסף לקבלת הצעות כספיות משופרות מן המציעים מקום שבו מעריכה ועדת המכרזים כי ניתן להשיגן, עשוי לקדם את אינטרס היעילות הכלכלית. אולם, גמישות-יתר כזו שתוענק לוועדת המכרזים עלולה לכרסם מעבר למידה הראויה בתכליות הציבוריות שאותן נועדו דיני המכרזים להשיג. היא עלולה לקרב את ההתקשרות על-פי המכרז אל תחומי המשפט הפרטי עד כדי כך שיקשה להבחין כי מדובר בהתקשרות שהיא פרי מכרז, על הדואליות הנורמטיבית האמורה לאפיין אותה ואת תהליך היווצרותה". "ובלבד שתתקבל על כך החלטה מנומקת שתימסר למציעים". יפה נוף ידעה כי אינה יכולה לצאת סתם כך בהליך של Best and Final ואולי בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון עע"ם 3813/11 הנ"ל, היא בחרה מראש להודיע כי לא תפעל בדרך זו אלא רק אם תתקבל החלטה מנומקת וכמובן שרשות ציבורית חייבת לקבל החלטה אמיתית מנומקת. ההחלטה המנומקת שנמסרה למציעים (נספח 6 לעתירה) נקבה בנימוק אחד, "חשש כי חלק מהמציעים לא הבינו את הנדרש" וחשוב להדגיש כי הבסיס לחשש מקורו בהערכותיה הסוביקטיביות של יפה נוף בלבד, וזאת כאשר אף אחד מהמציעים לא טען, עובר להחלטה ולמעשה גם לא אחריה, כי לא הבין נושא זה או אחר בתנאי המכרז. אין במסמכי המכרז נושא שאינו ברור אליו מפנה יפה נוף גם היום וגם הניסוח העמום לפיו "חלק מהמציעים לא הבינו" מעורר תהיות, מי הוא אותו חלק, כיצד החלק האחר של המציעים הצליח להבין את הנדרש וכיצד עיקרון השוויון על פיו פעלה יפה נוף עד לאותה הודעה, מתיישב עם ההבחנה בין הבנת המציעים מבלי שיש בסיס כל שהוא להבחנה ביניהם. לו סברה יפה נוף כי הבנת הנקרא מהווה תנאי מקדמי להשתתפות במכרז, היה עליה להסביר זאת מראש ולנצל לשם כך שלב שכונה במסמכי המכרז "כנס מציעים" (סעיף 14.5 לתנאי המכרז), כנס שיפה נוף חייבה את כל המשתתפים להתייצב אליו, השתתפות שנקבעה כתנאי סף להגשת הצעה למכרז, וזאת בנוסף לאפשרות שנתנה לכל המציעים לשלוח לאחר מכן ועד ליום 19.2.2012 "שאלות, הבהרות, הערות, בקשות והשגות" (סעיף 14.1 לתנאי המכרז). מעיון בנספח 1 לעתירה ניתן לראות כי אכן נשלחו הבהרות בעקבות פניית מי מהמציעים (ראו 5 הודעות הבהרה, חלק מנספח 1 לעתירה). הייתכן כי משתתף שנטל חלק בכנס המציעים, שאל או למצער יכול היה לשאול כל שאלת הבהרה שחפץ לשאול, יקבל הזדמנות לשפר הצעתו, מבלי ביקש זאת ולאחר שנחשף בפניו תוכן ההצעה הזולה ביותר? לאור האמור לעיל אני סבור כי הנימוק לפיו יפה נוף חששה כי חלק מהמציעים לא הבין את הנדרש, אינו נימוק אמיתי אלא "נימוק סל" ששמרה יפה נוף ב"מגירתה" ליום בו תחשוף כוונתה האמיתית, יציאה להליך של Best and Final. אם באמת סברה יפה נוף כי נפלה אי הבנה, מדוע לא ערכה בירור מתאים בטרם חשפה את תוכן ההצעות בפני המשתתפים. משתתף שלא הבין לכאורה תנאי זה או אחר, יכול לשאול ולקבל תשובה מבלי שיידע מה הציעו המשתתפים האחרים, שהרי אי הבנה לא יכולה לנבוע רק בשל העובדה כי מציע אחר הציע הצעה טובה ממנו ובצדק הפנה ב"כ העותרת בנושא זה לאמור בספרו של המלומד עומר דקל, מכרזים (כרך שני) עמ' 76: "מובן כי פתיחה פומבית של תיבת המכרז, ובעיקר מתן אפשרות לעיון בהצעות מיד לאחר פתיחתן ורישומן, אפשריים רק כשמדובר במכרז רגיל. כאשר מדובר במכרז גמיש, שבמהלכו עשוי להתנהל משא ומתן שיקנה למציעים הזדמנות לשפר את הצעותיהם, פתיחה פומבית של המעטפות עשויה להיות בעיתית. על כן, ראוי כי בנסיבות מעין אלה כלל ברירת המחדל יהיה פתיחה לא פומבית של תיבת המכרז... וזכות העיון בהצעות תידחה לאחר סיום הליך המכרז". תנאי המכרז היו ידועים היטב ליפה נוף עובר להחלטה על פתיחת תיבת המכרז, לו רצתה לשמור לעצמה את האפשרות לעבור לשלב של Best and Final, היתה חייבת יפה נוף שלא לחשוף את תוכן ההצעות עד לתום אותו שלב, אלא אם המטרה האמיתית שעמדה לנגד עיניה במכרז שאומדנו כה גדול, היתה לסטות מדיני המכרזים ועקרונות המשפט המינהלי ולהביא למיקסום האינטרס הכלכלי, על חשבון ההגינות והשוויון, מטרה פסולה שאין לתת לה יד. בענין זה אפנה למכתב אגף הבניה של יפה נוף (נספח 2 לתשובת יפה נוף) אשר המליץ לועדת המכרזים להדגיש "בפני המציעים כי השונות בסעיפים היתה גדולה ומוצע להם לנתח את מרכיב הצעתם שנית". אם זו הסיבה האמיתית שהצדיקה הליך תחרותי נוסף, לשם מה היה הצורך בחשיפת סכום ההצעה הכוללת של המציעים כפי שפעלה יפה נוף, ממנה לא ניתן ללמוד על השוני בסעיפים והבקשה לנתח הצעתם שנית אינה פותרת אי הבנה אם היתה כזו. מי שלא הבין שהוא לא מבין ולא פנה בבקשת הבהרה, מדוע יבין מאמירה כוללת זו היכן הפגם בהצעתו. הדבר היחידי שניתן היה להבין מדרכה של יפה נוף הוא כי היא דורשת המציעים לשפר הצעותיהם ולזכור כי הגבול העליון עומד כעת על גובה הצעתה של העותרת שנחשפה לעיני כל המשתתפים. חיזוק לקביעתי זו אני מוצא בשני מרכיבים, בפועל לאחר פתיחת המעטפות וחשיפת תוכן ההצעות קוימה ביום 28.5.2012 ישיבת הבהרות ומתוכנה (נספח 8 לעתירה), עולה כי המציעים לא נזקקו להבהרה כל שהיא. בעקבות אותה ישיבה הובהרו לכאורה שלושה נושאים (סעיפים 5.1-5.3 לאותו נספח), ותוכן ההבהרה לגבי שניים מהם הוא לקוני בדרך של הפנייה ל"חוברת המכרז", מיותר להזכיר כי חוברת המכרז היתה ברשות המציעים ביום הגשת הצעתם המקורית והבהרה מאוחרת זו שמשמעה הכל כתוב בחוברת המכרז, לאו הבהרה היא, גם ההבהרה השלישית קצרה וסתמית. זאת ועוד, במהלך הדיון בעתירה נחשפו מניעיה האמיתיים של יפה נוף, לא הבהרת נושאים לא מובנים אלא הרצון להוזיל את ההצעה הזולה ביותר וכשחסכון בכספי ציבור עומד לנגד עיניה, (ב"כ המשיבה תרץ את הנימוקים מזמן אמת כך ש"אולי הניסוח לא מתאים" עמוד 5 שורה 31 לפרוטוקול, אני סבור כי הבעיה אינה בניסוח אלא בתוכן והוא אכן לא מתאים), ראו לענין זה את המניעים האמיתיים המתוארים בסעיפים 77-79 לתשובת יפה נוף שאין בינם לבין הנמוקים שניתנו ב"זמן אמת" דבר. יפה נוף מסבירה כי חובתה לקבל הצעה מיטבית ואין לי אלא לצטט מדברי יפה נוף המופיעים בסעיף 79 לתגובתה: "בעינינו אף אליבא דעותרת, הצעות העותרת, רוט והמשיבה 4 היו קרובות מאד האחת לשניה, ככל שהדברים מתייחסים לסיכום ההצעות והפער ביניהם הסתכם באחוזים בודדים...ממילא זה אחד המקרים שבהם מן הראוי לקיים הליך של B&F וזאת על מנת לשפר את ההצעות ולהגיע להצעה הכספית המיטבית מבחינת עורך המכרז", (ההדגשה במקור). כאן בולט חוסר סבירותה של החלטת יפה נוף, לא ייתכן לצאת בהליך תחרותי נוסף מנימוק של חוסר הבנה ובדיעבד לספר כי המניע האמיתי להתנהגותה הוא הכוונה לשפר את ההצעות, ואזכיר כי חסכון בכספי ציבור הוא מעיקריו של הליך המכרז, אך אין הוא יכול לבוא על חשבון הפגיעה בעיקרון השוויון או התחרות ההוגנת. פגיעה בתחרות הוגנת ובעיקרון השוויון בפתח הדיון בקשתי משני הצדדים להבהיר עמדתם בשאלה זו, יפה נוף טוענת כי משחשפה את גובה ההצעות בפני כל המשתתפים, לא נפגע עיקרון השוויון טענה שאינה מקובלת עליי. אם נחזור למושכלות היסוד בדיני המכרזים נזכור כי בתחילה כל מציע קובע הצעתו בין הערך שלא יהיה גרעוני לבין הערך שהוא סבור כי יאפשר לו לזכות כבעל ההצעה הזולה ביותר. הערך הראשון ידוע לו על פי נתוניו העסקיים, הערך השני, הוא בבחינת הערכה שלו, בהעדר מידע על תוכן ההצעות האחרות. העותרת חברה ציבורית בעלת נתונים רציניים כמתואר בעתירה, עמלה והכינה הצעה בה לקחה בחשבון את שני הערכים הנ"ל והציעה הצעה שהסתבר כי היא ההצעה הזולה ביותר. משהחליטה יפה נוף לפגוע בעיקרון השמירה על סודיות ההצעות ולחשוף את תוכן הצעתה של העותרת לשם יציאה לשלב ב', היא פגעה באופן מהותי בתחרות ההוגנת ובעיקרון השוויון שכן המידע שניתן לכל המציעים האחרים נשלל מהעותרת, המציעים האחרים למדו מגובה הצעת העותרת כי בניגוד להערכתם, קיימת חברה רצינית-העותרת, שיכולה לבצע את מה שהם מוכנים לבצע במחיר זול יותר ועדיין ריווחי, או במילים אחרות, יפה נוף חשפה בפני כל המציעים האחרים את הגבול העליון לגובה ההצעות והוא גובה ההצעה הזולה ביותר, מידע שלא היה בפניהם לפני כן, אך היה בפני העותרת שהציעה את אותה הצעה. פגיעה בעקרון מהותי זה יכולה להתקיים רק במקרים מיוחדים ובלשון יפה נוף "בנסיבות המתאימות". "נסיבות מתאימות" מהן יפה נוף בחרה גם בנושא זה בניסוח עמום, מהן נסיבות מתאימות, מתאימות למי ולמה. אזכיר כי הרצון להוזיל ככל שניתן את גובה ההצעה אינו יכול לשמש נסיבות מתאימות, כל עוד מימושו בא על חשבון תחרות הוגנת. זה השלב לשוב ולבחון את הנמקת יפה נוף בהודעה (נספח 6 לעתירה) וגם אם אתעלם מאי הבנת הנדרש ע"י המציעים-שלא התקימה במקרה זה כאמור, השאלה היא האם "שונות רבה, ובפערים של מיליוני ש"ח, בין ההצעות במרכיבי ההצעות העיקריים, מוצרי מתכת, עבודות הפיתוח ואחזקת שבר", יוצרת "נסיבות מתאימות". ניתוח טענות הצדדים ומרכיבי ההצעות לא מצביע על נסיבות מתאימות שכאלה. באופן טבעי כל הצעה המורכבת ממספר נושאים תבטא את יתרונו היחסי של כל מציע בנושא המתאים, אך כזכור במכרז לא פוצלו העבודות לנושאים השונים ויפה נוף הבהירה מראש ובמפורש כי סכום ההצעה הכוללת-להבדיל ממרכיביה, יהווה הבסיס לבחירת הזוכה וגם כשמציע נותן הנחה כחלק מהצעתו, ההנחה היא כללית ללא התייחסות לעבודה מסוימת. ראו למשל תוכן הצעת העותרת המסתיימת בהודעה "ניתנת הנחה גורפת בשיעור של 1.87%, מחיר הצעתנו הוא 26,303,363.05 ש"ח". השוואת חלקי הצעה אינה יכולה להצדיק יציאה לשלב Best and Final לאחר שנחשף גובה הצעתו של כל משתתף. לכך אוסיף כי השוואת הצעת העותרת להצעת הזולה אחריה- הצעת משיבה 2, מצביעה על פער של 6% בלבד, פער שאינו מצדיק פנייה לשלב תחרותי נוסף ואדגיש כי אין ליפה נוף טענות נגד הצעת העותרת לכשעצמה, לא ניטען כי מדובר בהצעה תכסיסנית וה"פגם" היחידי בה כי אינה זולה מספיק, די בכך כי היא ההצעה הזולה ביותר, הנמוכה בצורה משמעותית מהאומדן כדי לבחון אותה כזוכה במכרז בהתקיים כל התנאים האחרים. מניעות/שיהוי יפה נוף מעלה טענות שונות בקשר לעיתוי פניית העותרת לבית משפט אשר המתינה רק לאחר סיום הליך Best and Final, בו נטלה חלק מבלי להציע הצעה משופרת ואפילו דרשה בסעיף 8 למכתבה מיום 28.5.2012 לחשוף את התוכן המלא של הצעות המציעים השונים, (נספח 7 לעתירה). לאחר ניתוח טענות הצדדים לא מצאתי כי נפל פגם כל שהוא בדרך פעולתה של העותרת, המרוץ לבית המשפט מיד עם היוודע הכוונה לצאת בהליך Best and Final, לא היה הכרחי במקרה זה. לכל אורך הדרך מחתה העותרת וניסתה לשנות את "רוע הגזירה" (ראו נספחים 7 ו-10 ותצהירו של עדי אלפנדרי התומך בעתירה) ואין פסול בציפייתה כי למרות הכל תשאר הצעתה הזולה ביותר או למצער תועדף הצעתה ע"י יפה נוף משיקולים עניניים. גם במכתבה מיום 28.5.2012 שבה ומתארת העותרת את תדהמתה מהדרך השגויה בה פעלה יפה נוף וניתן להבין כי הדרישה לחשוף את פרטי כל ההצעות למרות שמדובר בהליך שגוי, היתה בבחינת הקטנת נזק שכן הבקשה לא היתה לחשיפה סתם אלא לניהול הליך של התמחרות "זמן אמת" כמתואר באותו מכתב. חשוב לזכור כי העותרת אינה טוענת נגד הוראות המכרז שכן אז יכולה להתעורר טענת מניעות, העותרת מבקשת לאכוף את הוראות המכרז ולהכריז עליה כזוכה על פי תנאיו. סיכום לאור כל האמור לעיל אני קובע כי ההליך התחרותי הנוסף שבוצע ע"י המשיבה 1, חורג ממתחם הסבירות, הוא מנוגד לתנאי המכרז ולדיני המכרזים ולכן יש לראותו כבטל. על ועדת המכרזים של המשיבה 1 לקבוע זוכה במכרז בהתעלם מההצעות הכספיות שהוגשו לאחר מועד פתיחת המעטפות-29.2.2012. אני מחייב המשיבות 1 ו-2 לשלם ביחד ולחוד לעותרת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל, ולהשיב לעותרת את האגרה ששולמה על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.6.2012 ועד ליום ההשבה בפועל. מכרז