מכירת בית בתקופת הבלעדיות - דמי תיווך

בסעיף 1 להסכם התחייבה הנתבעת לא לנהל באופן עצמאי משא ומתן עם קונים או שוכרים בתקופת הבלעדיות, אחרת תשלם כפל דמי תיווך.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מכירת בית בתקופת הבלעדיות - דמי תיווך:

1.         תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בגין דמי תיווך.
רקע כללי
2.         התובע הוא אחד הבעלים של משרד לתיווך במקרקעין.
3. ביום 30.7.09 נחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם למתן שירותי תיווך וכן התחייבות לבלעדיות לתקופה של ארבעה חודשים. זאת, בקשר למכירת ביתה של הנתבעת ברעננה. בנוסף, חתמה הנתבעת על טופס פירוט שירותי תיווך בבלעדיות - נספחים 1 ו- 2 לתצהירו של התובע (להלן: ההסכם, הבית).
4. לפי הכתוב בהסכם, הנתבעת התחייבה לשלם דמי תיווך בגובה של 1% מהעסקה, בצירוף מע"מ.
5.         בסעיף 1 להסכם התחייבה הנתבעת לא לנהל באופן עצמאי משא ומתן עם קונים או שוכרים בתקופת הבלעדיות, אחרת תשלם כפל דמי תיווך.
כן נקבעה בהסכם ריבית בגין איחור בתשלום.
6. אין חולק כי הבית נמכר, בסופו של דבר, בתקופת הבלעדיות. כפי הנראה, הוא נמכר ביום 1.11.09 או לפני כן (עמ' 25 ש' 7 – 9) בסך של 4,000,000 ₪, לאחר משא ומתן עצמאי שניהלה הנתבעת עם שכנהּ, אריק כהן (להלן: כהן ).

התביעה וטענות הנתבעת
7. מאחר שהבית נמכר לכהן במהלך תקופת הבלעדיות, דרש התובע את דמי התיווך, וכן כפל עמלה וריבית לפי ההסכם.
8. הנתבעת טענה כי מהסכם הבלעדיות הוחרג שכנהּ, כהן. בנוסף, טענה הנתבעת לפגמים בהסכם התיווך ולמחדלים בפעולות המכירה, השוללים את הבלעדיות.
האם העסקה עם כהן הוחרגה מההסכם
העדויות
9. הנתבעת העידה כי החליטה למכור את הבית מסיבות אישיות. לכן, פנתה לכהן, שביתו גובל בביתה, והתעניין ברכישת ביתה. לטענתה, המשא ומתן עם כהן החל עוד טרם נוצר הקשר בינה לבין התובע, והיא המתינה לתשובתו הסופית של כהן.
במקביל, הנתבעת פרסמה את הבית באינטרנט, ובעקבות זאת פנו אליה מתווכים רבים, ביניהם התובע.
כאשר התובע פנה אל הנתבעת, והציג עצמו כבעל ניסיון ויכולת, הנתבעת הסכימה למסור לו את מלאכת התיווך, בכפוף לשני תנאים:
האחד - מחיר הבית יעמוד על סך של כ- 4,000,000 ₪.
השני - ההסכם לא יחול על כהן ועל מתווכת נוספת שפנתה אליה קודם לכן. לפי עדותה של הנתבעת, התובע הסכים לתנאים אלה.
10. התובע העיד כי הנתבעת לא חתמה על ההסכם כלאחר יד, אלא רק לאחר שביצעה סקר שוק מול משרדי תיווך אחרים, וכן שינתה חלק מתנאי ההסכם: קיצור תקופת הבלעדיות, הפחתת העמלה ומחיקת סעיף השילוט.
התובע ציין כי הנתבעת לא הציבה כל תנאי להתחייבותה לבלעדיות, ולא ציינה שיש לה מציע רציני בשם כהן.
דיון
11. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה העסקה עם כהן הוחרגה מהבלעדיות.
12. תחילה, למהימנות הנתבעת:
הטענה שהעלתה הנתבעת היא טענה שבעל פה נגד מסמך בכתב, הוא ההסכם.
מעבר לקושי הקיים בהעלאת טענה כזו, הנתבעת לא הותירה רושם מהימן.
הנתבעת טענה בתצהירה כי הפרסום (שהיה לבית עם שישה חדרים) אינו נוגע לביתהּ, משום שביתהּ בן שבעה חדרים (סעיף 13). בחקירה הנגדית התברר כי היא כללה במניין שבעת החדרים גם את המטבח (עמ' 23 ש' 7 – 8). זאת, לאחר שעומתה עם קיומו של תשריט המוכיח כי מדובר בבית בן שישה חדרים.
הנתבעת טענה כי ההצעה הגבוהה ביותר שקיבלה, באמצעות התובע, עבור הבית הייתה 2.5 מיליון ₪ (סעיף 9 לתצהירה). התובע הביא עדים אובייקטיביים, שהעידו כי הוצע סכום שנע סביב 3 - 3.5 מיליון ₪. מצאתי עדויותיהם של עדים אלה מהימנות והעדפתי אותן על פני עדותה של הנתבעת, מהטעמים שיפורטו בהמשך.
הנתבעת התחמקה מלאשר כי הפרסומים שצורפו לתצהיר התובע נוגעים לביתה, ודרשה לראות פרסומים מקוריים (עמ' 24 – 25).
הנתבעת טענה כי ההסכם עם כהן נחתם ביום 1.1.10 (קרי, בתום תקופת הבלעדיות) (עמ' 25 ש' 6), אך כשעומתה עם העובדה שנרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין בקשר לעסקה עם כהן, זאת ביום 1.11.09, הסכימה כי ההסכם עמו נחתם באותו מועד (עמ' 25 ש' 9). גם אם לא ניתן לצפות שאדם יזכור מועדים מדויקים, הרי שכאן השינוי במועדים הוא מהותי, משום שניתן היה לצפות כי הנתבעת תזכור שבמועד בו נמכר הבית לכהן, עדיין חל הסכם הבלעדיות עם התובע.
13. טענת הנתבעת אינה נתמכת בהסכם הכתוב שבין הצדדים.
הנתבעת לא הצליחה להסביר מדוע ההסכם אינו כולל תניה המוציאה מתחולתו את כהן (וגם מתווכת נוספת, כפי שטענה).
הנתבעת טענה כי לא הוסיפה תניה מחריגה כזו עקב "טמטום" כהגדרתה (עמ' 24 ש' 12).
טענה זו איני מקבלת.
הנתבעת העידה בבית המשפט, והותירה רושם של אדם העומד על דעתו ומקפיד על זכויותיו. כך למשל, באשר למשא ומתן על גובה דמי התיווך (עמ' 23 ש' 30 – 31, עמ' 24 ש' 1 – 3).
יתר על כן, הנתבעת הודתה כי התמקחה על תנאים שונים הנוגעים לתקופת הבלעדיות או לפעולות השיווק, ובלתי סביר כי דווקא תנאי זה, שהוא חשוב לפחות באותה מידה כמו התנאי של תקופת הבלעדיות, לא נכלל.
14. הנתבעת לא מצאה לנכון לזמן את כהן להעיד מטעמה, ולו כדי לתמוך במקצת בגרסתה, קרי, שבמועד החתימה על ההסכם, כבר נוהל משא ומתן עם כהן.
בע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 בעמ' 602 נקבע:
"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 [2], בעמ' 760מול אות השוליים ה)."
אי הבאתו של כהן, לא רק מקימה את החזקה כי עדותו הייתה פועלת לחובת הנתבעת, אלא מותירה את עדותה של הנתבעת עדות יחידה של בעל דין.
15. הנתבעת טענה, במסגרת בקשת הרשות להתגונן, כי סעיף 1 להסכם אינו חל על העסקה עם כהן, משום שהמשא ומתן עם כהן החל עוד בטרם החתימה על ההסכם. ראשית, אין בסעיף 1 כל הגבלה באשר למועד בו החל המשא ומתן. לא בכדי טענה הנתבעת כי הצדדים הסכימו בעל פה, שההסכם לא יחול על עסקה עם כהן. שנית, טענה זו לא הוכחה עובדתית, שכן כהן לא הובא להעיד.
16. נתונים נוספים תומכים בכך שמשא ומתן עם כהן לא הוחרג, מהטעם הפשוט שכלל לא היה קיים: ראשית, הנתבעת אמרה (בתמלול ההקלטה, כמפורט להלן) שכהן שקט על שמריו במשך שנתיים (עובר למועד האירועים מושא התביעה). שתיקה של שנתיים אינה מתיישבת עם קיומו של משא ומתן פעיל. שנית, קיומו של משא ומתן פעיל וממשי אינו מתיישב עם הזמנת שירותי תיווך בכלל, או עם הזמנת בלעדיות בפרט.
17. לא ראיתי ממש בטענת הנתבעת לפיה העובדה שהתובע לא דרש את תשלום שכר טרחתו במהלך השיחות המוקלטות, מעידה שלא סבר שמגיעים לו דמי תיווך בגין העסקה עם כהן.
עיון בתמלילים מעלה, כי בתחילה, ובמהלך כל המשא ומתן עם כהן, ההתנהלות בין הצדדים הייתה חברית וידידותית. התנהלות זו תומכת בעדותו של התובע לפיה הוא נוהג להמתין זמן מה לאחר שהסתיימה העסקה (עמ' 19 ש' 16 ואילך), בטרם דרישת העמלה. התמלילים משקפים שלאחר שהתובע חשד כי הנתבעת מתחמקת מתשלום דמי התיווך, הוא עמד על זכאותו לקבלם. ראה לדוגמה הקלטה 54 בעמ' 4 ש' 13 ואילך.
התובע ניהל את שיחותיו עם הנתבעת מתוך ידיעה שקיים הסכם בלעדיות חתום. כאשר קיים הסכם כתוב וחתום, פשיטא שהתובע אינו נדרש להזכיר עצם קיומו, בכל פעם שהוא מדבר עם הנתבעת. השאלה, האם התובע זכאי לדמי תיווך אינה נלמדת מכך שהוא יזכיר זכותו זו בכל פעם שהוא משוחח עם הנתבעת, אלא מההסכם ומהראיות.
ההקלטה מוכיחה כי הנתבעת סברה בזמן אמת שהתובע זכאי לדמי תיווך, ואף שוחחה עמו על הנחה (הקלטה 52 עמ' 2 ש' 15).
אעיר, כי איני רואה צורך להידרש לשאלה האם הקלטות 54 ו- 58 הן בלתי רציפות, כפי שטענה הנתבעת. עדויות התובע הוגשו תחילה, ואם סברה הנתבעת כי בין השיחה המתומללת בהקלטה 54 לבין השיחה המתומללת בהקלטה 58 הייתה שיחה חשובה, שיש בה כדי לשנות, היא יכולה הייתה להעיד על כך. הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית מינימלית בעדותה, לכך שהתקיימה שיחה נוספת, או לכך ששיחה זו משנה את פני הדברים.
בסופו של דבר, ההכרעה בתיק זה היא על סמך העדויות. התמלילים אך סיפקו נדבך נוסף, ואף בהיעדרם לא הייתה התוצאה משתנה.
18. לסיכום, בהיעדר ציון כלשהו בהסכם באשר להחרגת העסקה עם כהן מהבלעדיות, ולו ברמז, אני דוחה את טענת הנתבעת בעניין זה. זאת, גם לנוכח הכללים החלים באשר לטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, גם לנוכח העובדה שהוכח כי הנתבעת נתנה את דעתה לתנאי ההסכם וביקשה לשנות את חלקם, גם לאור העובדה שמצאתי את גרסתה של הנתבעת בלתי מהימנה, וכן בשים לב לכך שהנתבעת אף לא מצאה לנכון להעיד את כהן.
האם בוצעו פעולות השיווק הנדרשות בחוק כתנאי לזכאות לבלעדיות, והאם התובע פעל תוך הפרת חובת הנאמנות
טענות הצדדים והעדויות מטעמם
19.       הנתבעת העידה כי התובע לא העמיד קונים רציניים. במהלך תקופת הבלעדיות הובאו שני רוכשים פוטנציאליים. האחד הציע הצעה בסך של 2.5 מיליון ש"ח, והאחר לא הציע כל הצעה.  
שני מציעים אלו הגיעו לנכס במהלך חודש ספטמבר. לאחר מכן, התובע ביקר בבית מספר פעמים ללא לקוחות, ציין בפני הנתבעת שלא ניתן למכור את הבית במחיר שאותו דרשה, ולמעשה הפסיק את ניסיונות השיווק, ככל שהיו כאלה, למכור את הבית.
הנתבעת פגשה את התובע פעמיים נוספות, ובפגישות אלו תיארה באוזניו את המשא ומתן שניהלה עם כהן. התובע השיב לה כי אינו מאמין שהבית יימכר בסכום בו נוהל המשא ומתן.
הנתבעת טענה כי התובע לא עשה דבר "לפחות על פי מבחן התוצאה" (סעיף 13 לתצהירה) כדי לקדם את מכירת הבית. היא ציינה כי ספק בעיניה האם התובע פרסם את הבית. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, הפרסומים שהציג התובע אינם מתייחסים לביתה, שכן שטח ביתה הוא 375 מ"ר ולא 420 מ"ר כפי שנרשם, ומספר החדרים הוא 7 ולא 6 כפי שנרשם.
20. התובע חלק על הטענות בנוגע לחוסר רצינותו ולחוסר המעש שלו.
התובע ציין כי ביצע מספר פעולות שיווק עבור הנתבעת, לרבות פרסום הבית בשני מקומונים, בעיתון יומי ובאינטרנט. כמו כן, ציין שהציג את הנכס לרוכשים פוטנציאליים ושיתף פעולה עם חמישה עשר מתווכים נוספים. התובע ציין, כי בשום שלב לא חדל מלשווק את הנכס.
העתקי הפרסומים צורפו כנספחים 3 – 5 לתצהירו.
21. התובע הביא מספר עדים לתמיכה בגרסתו, לקוחות שהתעניינו ברכישת הבית באמצעותו.
עו"ד כהן העיד כי הוא לקוח של משרד התיווך של התובע, וכי הוצע לו, במהלך החודשים יולי – אוגוסט 2009, לראות את הבית. עו"ד כהן הגיע לראות את הבית, אך לא נכנס פנימה. עו"ד כהן ציין כי הבית היה בית עץ, שהוצע במחיר של כ- 4,000,000 ₪. בסופו של דבר, מצא העד כי הבית לא היה השקעה אטרקטיבית עבורו, והוא רכש נכס אחר (עמ' 6 ש' 11). עו"ד כהן ציין כי אין לו כל קשר עסקי עם התובע (עמ' 5 ש' 22). באשר לכך שלא חתם על טופס הזמנת שירותי תיווך, ציין עו"ד כהן כי רכש באמצעות התובע שני בתים, ובשני המקרים לא חתם על טופס.
גב' רביוב משה חתמה על הזמנת שירותי תיווך בקשר לבית (נספח 8 לתצהיר התובע). רביוב העידה כי פנתה לתובע באמצעות פרסום באינטרנט או בעיתון, ולא עקב היכרות אישית (עמ' 7 ש' 14). רביוב ציינה כי ביקרה בגינת הבית כדי לראות את גודל השטח, אך לא נכנסה פנימה (עמ' 7 ש' 15 – 16). רביוב תיארה את הבית כבית ישן, וציינה כי בגינה הייתה צמחיה עבותה (עמ' 8 ש' 1 – 2). אף עדה זו ציינה כי הבית הוצע במחיר של 4,000,000 ₪.
מר אילן בר העיד כי בסביבות החודשים יולי – אוגוסט 2009 הוצג לו הבית, באמצעות התובע, והוא סייר בו, כאשר הנתבעת הייתה נוכחת. אף הוא ציין כי הבית היה עשוי מאלמנטים של עץ (עמ' 9, ש' 24) ופחות מסודר מהבית הסמוך לו. העד ציין כי הצמחייה סביב לבית הייתה "כבדה" ו"לא מסודרת" (עמ' 9 ש' 28, 31). העד ציין שעלה גם לקומה העליונה. העד ציין שהוא מכיר את התובע כ- 20 שנים, ועבד עמו בעבר (עמ' 9 ש' 11 – 12). בר נתן הצעה נגדית של 3,000,000 ₪ לערך, אך לבסוף רכש בית אחר.
מר ישי הרוניאן הוא קבלן בניין במקצועו, וציין כי הוא מחפש נכסים להשקעה, ומדי פעם התובע מראה לו פרויקטים (עמ' 11 ש' 8 – 9). הרוניאן ציין כי נמסרו לו פרטים באשר לגודל המגרש ושטח הבית, אך לא זכר את הפרטים או את המחיר שהתבקש (עמ' 11 ש' 15 ואילך). הרוניאן נכנס לבית עצמו, ציין כי הבית היה ישן, היו בו שתיים או שלוש קומות ופסלים. חצר הבית, לפי עדותו, הייתה "די מבולגנת" (עמ' 11 ש' 23, 32, עמ' 12 ש' 1 – 2). הרוניאן עצמו העמיד הצעה של 3.1 מליון ₪ (עמ' 11 ש' 19) בעסקת מזומן. הרוניאן ציין כי הוא מֻכָּר לכל המתווכים ברעננה, ואינו נוהג לחתום על הסכמי תיווך (עמ' 12 ש' 26 – 27).
גב' ינוביץ' העידה כי ביקרה בבית ביום 13.8.09. הבית הוצע למכירה במחיר של 4 מיליון ₪. גב' ינוביץ' הייתה בנכס עצמו. בסופו של דבר, לא רכשה את הנכס משום שהצדדים לא הצליחו להשתוות בנושא המחיר (עמ' 21 ש' 24). הצעתה של ינוביץ עמדה על כ- 3.5 מליון ₪ (עמ' 22 ש' 6). לאחר הביקור הראשון שוחחה עם התובע, והלכה לראות את הבית שוב (עמ' 22 ש' 11). ינוביץ' ציינה כי בבית הוצב שלט של משרד התיווך.
דיון
22. סעיף 9 (ב1) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו-1996 (להלן: החוק) ותקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק) תשס"ה-2004 (להלן: התקנות), דורשים, כתנאי לזכאותו של מתווך לדמי תיווך לפי הסכם בלעדיות, כי המתווך יבצע לפחות שתי פעולות שיווק המנויות בתקנות.


23. התובע ביקר בבית, ותיאר אותו בעדותו (עמ' 14 ש' 5 – 6).
התובע הוכיח כי ביצע מספר פעולות שיווק. התובע הוכיח שני פרסומים בעיתונים מקומיים, פרסום נוסף בעיתון ארצי והזמנת רוכשים פוטנציאליים. אציין כי התובע העיד גם על כך שהזמין מתווכים נוספים לשיתוף פעולה בקשר לנכס, ולא נחקר על כך. בהיעדר חקירה, ומאחר שמצאתי את עדותו של התובע, ככלל, מהימנה, והיא לא נסתרה, הרי שהתובע הוכיח אף פעולת שיווק זו.
24. אין ממש בטענותיה של הנתבעת בקשר להוכחת פעולות השיווק.
25. בסיכומיה, הנתבעת הוסיפה וטענה גם כי התובע לא פעל על פי חובת הנאמנות והזהירות הנדרשת ממתווך במקרקעין לפי סעיף 8 לחוק. אף שטענה זו לא עלתה בבקשת הרשות להתגונן (ראה סיכומי התשובה של ב"כ התובע, עמ' 36 ש' 19 – 20), אתייחס אליה לשם השלמת התמונה.
26. אני דוחה את טענותיה של הנתבעת באשר לעדי התובע. כל העדים הללו אינם עדים מעוניינים בתוצאות המשפט. אלו מהם שהיו בקשר עם התובע במהלך השנים, הודו בכך. כמה מהם לא היו עם התובע בכל קשר אישי או חברי אי פעם.
עדותם של העדים השתקפה כעדות אמת. כולם תיארו, פחות או יותר, אותו בית: אלמנטים של עץ, צמחיה לא מסודרת, בית ישן. הנתבעת לא הפריכה עדויות אלו. העדים לא היססו לציין שאינם זוכרים פרטים כשלא זכרו.
העדה, גב' ינוביץ', שניהלה משא ומתן מתקדם, העידה על כך שהצעתה הייתה 3.5 מיליון ₪ לערך, ותיארה משא ומתן מפורט, בהסתייגות ובזהירות.
27. טענת הנתבעת לפיה העדים מטעמו של התובע היו עדים שקריים, ממש כך (עמ' 33 ש' 22, ש' 27), מוטב אלמלא נטענה. אף אם חוק איסור לשון הרע אינו חל על דברים הנאמרים במהלך דיון משפטי, אין הדבר מבטל את החובה להתנסח בזהירות ובמתינות, לבטח כלפי עדים שאין להם כל עניין בתוצאת הדיון, ועל אחת כמה וכמה כאשר טענה מעין זו נטענת בעלמא, ללא שמץ של בסיס בחומר הראיות.
חמישה עדים שונים שלא שמעו זה את זה, ושאין להם עניין בתוצאות המשפט, העידו כי הציעו בגין הבית סכומים שנעו בין 3 ל- 3.5 מיליון ₪. עדותם זו לא הופרכה בחקירה נגדית. על רקע זה בולט, עוד יותר חוסר מהימנותה של הנתבעת, שטענה כי ההצעה הגבוהה ביותר שקיבלה מהלקוחות שהביא התובע עמדה על 2.5 מיליון ₪.
28. העובדה שהתובע העיד שהייתה הצעה בסך של 3.1 מיליון ₪ (כלומר: סכום נמוך מזה שנקבה בו גב' ינוביץ'), מעידה על מהימנותו ומהימנות עדיו. התובע לא ניסה להפריז, ואף לא תיאם את עדותו עם עדויותיהם של העדים האחרים. העובדה שגב' ינוביץ' זכרה טוב יותר את המשא ומתן, שניהלה בקשר לבית, לעומת התובע, שטיפל במספר לקוחות ובנכסים רבים בשנים שחלפו מאז מכירת הבית, אינה מעידה על כך שמי מהם לא אמר אמת.
29. אף אין ממש בטענת הנתבעת לפיה התובע הפר את חובת הנאמנות, בכך שהציע את הבית למכירה במחיר נמוך מזה שדרשה הנתבעת.
הנתבעת עצמה הודתה כי המחיר המבוקש על ידה עמד על 4 מיליון ₪. על כן, יש להצר על כך שהנתבעת בסיכומיה ביקשה להיתלות בסכום שנרשם בהסכם, שכן הוסבר כי הוא "מחיר התחלה" (סעיף 7 לתצהיר הנתבעת, עדות התובע – עמ' 13 ש' 25 – 27). ראיה ניצחת לכך שהנתבעת הסכימה למחיר של 4 מיליון ₪, היא העובדה שהבית נמכר בסופו של דבר במחיר זה.
כל הלקוחות שהובאו להעיד על ידי התובע, ושנשאלו באשר למחיר שהוצע, העידו כי הבית הוצע במחיר שביקשה התובעת, קרי, 4 מיליון ₪ (עמ' 6 ש' 13, עמ' 8 ש' 8, עמ' 21 ש' 28).
30. אני דוחה את הטענה, כאילו הפרסומים שהוצגו אינם נוגעים לבית.
תחילה, אציין כי פרסומים שמבצע מתווך, לא תמיד כוללים פרטים מזהים מדויקים של הבית. הפרסומים שהציג התובע נגעו לבית ברחוב בית השואבה (נספח 4), עם מאפיינים פיזיים זהים לבית נשוא התביעה (6 חדרים, מרתף). אין לקבל טענה בעלמא כי הפרסום לא נגע לבית. אדרבא, הדרך הייתה פתוחה בפני הנתבעת להוכיח (באמצעות הליכים מקדמיים) כי התובע הציע נכסים אחרים העונים למודעות אלו, אך הנתבעת הסתפקה בטענה סתמית בלבד.
באשר לגודל הבית:
אין בטענה זו ממש. עניין ידוע הוא שלא תמיד קיימת זהות בין שטח הנכס כפי שרשום בנסח לשכת רישום המקרקעין, לבין שטח הנכס כפי שהוא רשום בעירייה (לצרכי ארנונה) (עמ' 15 ש' 18 – 19). הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך ששטח הבית קטן ממה שנרשם. הנתבעת לא הפריכה את טענת התובע לפיה שטח הבית נמסר לו על ידה, ואף הוא מצא אותו תואם למציאות (עמ' 16 ש' 3 – 5). הנתבעת לא הפריכה את טענת התובע, לפיה היא עצמה נקבה בשטח זה בפרסום הבית שנעשה על ידה (עמ' 15 ש' 32).
לגופו של עניין, גם אם גודל השטח שננקב לא היה מדויק, הרי איש מהלקוחות שהעידו לא טען כי הסיבה לכך שלא רכש את הבית הייתה, משום ששטחו קטן ממה שפורסם. בפועל, עובדה זו לא שינתה מאומה, והבית לא נרכש בשל מחירו או בשל מצבו הפיסי.
באשר למחיר שפורסם:
התובע העיד כי אף שנרשם בהסכם כי המחיר המבוקש הוא 4.4 מיליון ₪, בפועל הנתבעת ביקשה לקבל 4 מיליון ₪ (עמ' 17 ש' 24). עדות זו נתמכת בעדותה של הנתבעת עצמה (סעיף 7 לתצהירה). התובע ציין כי פרסום אחד, במחיר שהיה נמוך ב- 200 אלף ₪ מדרישתה של הנתבעת, אינו אלא אחת הטכניקות למשוך קונים פוטנציאליים (עמ' 18 ש' 6).
בנוסף, שלושה רוכשים פוטנציאליים העידו כי המחיר שבו הוצע הבית הוא המחיר שהנתבעת דרשה, קרי 4 מיליון ₪.
כלומר, אין יסוד לטענת הנתבעת לפיה הפרסומים, שנעו סביב 4 מיליון ₪, אינם קשורים לבית. כמו כן, אין יסוד לטענת הנתבעת כאילו התובע הפר את הוראותיה באשר למחיר הבית.
31. במאמר מוסגר, אציין כי אין יסוד לטענת הנתבעת, לפיה התובע הודה כי טעה בהערכת המחיר שלו לגבי שווי הנכס. התובע ציין: "אני מאוד שמח אם טעיתי בהערכת מחיר" (הקלטה 38 עמ' 10 ש' 1 – 2, הדגשה שלי – מ.ב.). לגופו של עניין, אף שהדבר אינו רלבנטי, התובע לא טעה בהערכת המחיר באופן ממשי. כזכור, הובאו עדויות בדבר הצעות קונקרטיות שנעו מהסכום 3.1 מיליון ועד הסכום 3.5 מיליון ₪. הצעות אלו הגיעו מקונים בכוח בשוק החופשי, החל מאנשים פרטיים וכלה בקבלן שעוסק בכך. לעמדתי, מתווך שאינו מסב את תשומת לב הלקוח, לכך שההצעות המתקבלות מקונים מרצון נמוכות ממחיר המינימום של הלקוח– הוא המתווך שמפר את חובת הנאמנות.
העובדה שבסופו של דבר הבית נמכר לכהן ב- 4 מיליון ₪, אינה מלמדת דבר על מאמציו של התובע. כהן הוא הבעלים של הבית השכן, הצמוד לביתה של הנתבעת, ויכול שהיו לו שיקולי כדאיות שונים מיתר הרוכשים בכוח.
32. אף אין יסוד לטענת הנתבעת לפיה התובע כשל בביצוע תפקידו, משום שלא ניהל משא ומתן להמשך עם הקונים שהביא.
עו"ד כהן וגב' רביוב העידו כי פסלו את הבית עצמו (עמ' 6 ש' 17, עמ' 8 ש' 10), ולא ברור על מה אמור היה התובע לדבר עמם. בר העיד, בניגוד לטענת הנתבעת, כי התובע שוחח עמו לאחר הביקור (עמ' 10 ש' 10 ואילך). יתרה מכך, בר העיד כי התובע לא מסר לו בהמשך שהמחיר בגין הבית הופחת (עמ' 10 ש' 20 – 21)– עדות המשמיטה את הקרקע מתחת לטענת הנתבעת, כאילו התובע הפחית ממחיר הבית על דעת עצמו. מר הרוניאן אף הוא העיד כי התובע שוחח עמו פעמיים או שלוש פעמים בקשר לבית (עמ' 12 ש' 12). גם גב' רביוב העידה על המשך משא ומתן, גם באמצעות התובע (עמ' 21 ש' 8 – 12).
כלומר, טענת זו של הנתבעת, כטענות אחרות שהעלתה, הוזמה בראיות.
33. אף בעובדה כי במהלך השיחות שהוקלטו בין התובע לבין הנתבעת, הוא לא הציע להביא רוכשים אחרים, אין כדי לאיין את פעולות השיווק שהתובע כן ביצע. דרישת החוק בקשר לבלעדיות אינה הבאה של לקוחות ללא סוף, אלא ביצוען של פעולות שיווק מסוימות שהוכחו.
34. לא ירדתי לסוף דעתה של הנתבעת, באשר לקשר בין הקלטתה לבין הפרת חובת הנאמנות. אין עסקינן בהאזנת סתר האסורה לפי דין, ובהיעדר הוראה חוקית האוסרת על כך (דוגמת כלל 22 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986), התובע רשאי היה להקליט את הנתבעת. זאת ועוד, הנתבעת לא תישמע בטענה של הפרת חובת הנאמנות, כאשר היא התנערה מהסכם חתום, ואילצה את התובע לפנות לערכאות, תוך עמידה דווקנית על כך שכל פסיק ותג בתביעתו יוכחו כדבעי. ציפייתה של הנתבעת, כי במצב זה התובע ישקוט על שמריו ולא ישקוד על השגת ראיות להוכחת צדקתו, היא בלתי סבירה ובלתי לגיטימית.
באותה מידה, טענת הנתבעת לפיה התובע לא עשה דבר, והמתין לכך שהנתבעת תמכור את ביתה לכהן, ואז "יעוט עליה וידרוש את שכרו, כמובן מבלי שעשה דבר" (עמ' 32 ש' 19, הדגשה שלי- מ.ב.), גובלת בחוסר תום לב. הוכח שהתובע עשה גם עשה מספר פעולות שיווק. הנתבעת עצמה הודתה שסייע לה (ראה להלן). על האופן שבו בחרה הנתבעת להתנסח, אין צורך להרחיב הדיבור.
35. התובע לא עומת בחקירתו הנגדית באשר לטענה שהיה מוטל עיקול על הבית, ועל כן, אין מקום להתייחס לטענה זו, שהיא טענה חדשה שהועלתה בסיכומי הנתבעת. מכל מקום, התובע נתן מענה כללי נכון לטענה זו, כאשר ציין שאסור לו לבצע פעולות משפטיות (עמ' 15 ש' 1 – 2).
האם התובע אינו זכאי לדמי תיווך מאחר שלא היה הגורם היעיל שהביא למכירת הבית
המסגרת הנורמטיבית
36. סעיף 14 לחוק קובע כי אחד התנאים לזכאותו של מתווך לדמי תיווך הוא, היותו הגורם היעיל שהביא להתקשרות בהסכם מחייב.
באשר למצב של בלעדיות, קובע סעיף 14 (ב) לחוק כך:
"מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבעו לפי סעיף 9 (ד) – חזקה שהיה הגורם היעיל כאמור בסעיף קטן (א) (3) לגבי עסקה שנכרתה בתקופת הבלעדיות"
טענות הצדדים
37. אין מחלוקת, כאמור, כי העסקה עם כהן נחתמה כאשר הבלעדיות הייתה בתוקף.
38. אף אין מחלוקת שהתובע לא הביא את כהן, לא הראה לו את הנכס ולא ניהל משא ומתן עמו (עמ' 18 ש' 31 – 32, עמ' 19 ש' 1 – 2).
39. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך, שכן הוכח שלא היה הגורם היעיל לכריתת ההסכם עם כהן.
40. התובע טען כי אין לקבל טענה זו, משני טעמים:
האחד – משפטי – החזקה שקובע סעיף 14 (ב) לחוק היא חזקה חלוטה.
השני – עובדתי – אף אם עסקינן בחזקה ניתנת לסתירה, הרי היא לא נסתרה בנסיבות העניין.
חזקת הגורם היעיל בהסכם בלעדיות – חזקה חלוטה או חזקה הניתנת לסתירה
41. אין הלכה מחייבת בשאלה זו.


42. גישה אחת, שהובעה בפסיקה, היא כי החזקה היא חזקה חלוטה.
כך בבר"ע (ת"א) 2285/05 אבנר שמואלי נ' דורון סמוכה (ניתן ביום 11.4.06); ת.א (קריות) 3798/05 שלמה אוחנה נ' בן זקן פביאן (ניתן ביום 4.3.07) (להלן: עניין אוחנה); ת.א (ראשל"צ) 2527/06 ברוך (רוני) אהרון נ' מקבי משה (ניתן ביום 6.12.07).
43. מנגד, קיימת פסיקה ולפיה עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה. דהיינו, אם עסקת המכר בוצעה במהלך הבלעדיות, והלקוח יוכיח כי המתווך לא היה הגורם היעיל, לא יהיה המתווך זכאי לדמי התיווך: ע"א (ת"א) 37075-03-11 ז'קלין (יסמין) נגר נ' דניאלי אהרון (ניתן ביום 12.9.11) ; תא"ק (רמלה) 27664-11-09 טולדנו נ' לוי (ניתן ביום 13.3.11).
44. עמדתי היא, כי בהתקיים בלעדיות, מקים החוק חזקה חלוטה בדבר היותו של המתווך גורם יעיל.
45. אני מקבלת את העמדה שקבעה כי פרשנות אחרת מרוקנת מתוכן את משמעות הסכם הבלעדיות.
השאלה, האם רוכש פוטנציאלי הגיע באמצעות מתווך, אם לאו, היא שאלה שהוכחתה קלה ופשוטה, בפרט לאור העובדה שמתווכים במקרקעין נדרשים לפי החוק להחתים את לקוחותיהם על הזמנה בכתב. לפיכך, המשמעות של הקביעה כי הסכם בלעדיות מקים חזקה ניתנת לסתירה בלבד, היא, שאין כל משמעות לבלעדיות. יעיד על כך המקרה דנן: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שכהן לא הגיע באמצעות התובע, ולא נדרשה שמיעת ראיות בסוגיה זו, שהייתה קלה ופשוטה לבירור.
המענה לתכליתו הצרכנית של החוק ניתן בהגבלות הרבות שהוטלו על הבלעדיות: דרישת הכתב הנפרדת, הגבלת משך התקופה, דרישת פעולות השיווק והפקעת הבלעדיות אם הפעולות לא בוצעו בתוך פרק זמן מסוים.
תכלית צרכנית אין משמעה עיקור ההיגיון העסקי שמאחורי הבלעדיות, ואין משמעה פגיעה בעקרונות בסיסיים של מניעת עשיית עושר.
ההיגיון העסקי הוא שהמתווך משקיע יותר זמן ומאמצים, ובכך נקודת הכובד מוסטת מתמורה על בסיס הצלחה (גורם יעיל) לתמורה בגין שירות (אם צלחה עסקה).
התוצאה של הפרשנות לפיה עסקינן בחזקה ניתנת לסתירה, היא שבסופו של דבר המענה לכך שהמתווך הבלעדי ביצע פעולות שיווק, הוא מענה ראייתי בלבד ולא מענה מהותי. כלומר, נשללת זכאותו העקרונית של מי שעמל, ודינו כדין מי שלא עמל ולא התאמץ. תוצאה זו אינה צודקת, שכן אינה מתיישבת עם עקרונות בסיסיים בדיני עשיית עושר.
כפי שצוין בצדק בעניין אוחנה, אין זה מובן מאליו שלעולם הלקוח הוא הצד הנחות. הסכם בלעדיות הוא הסכם בו טמונים יתרונות וחסרונות לכל אחד מהצדדים, ואם הלקוח ביקש מהמתווך להשקיע מאמצים ומשאבים מיוחדים, לא יתכן שבבוא העת יתנער מחובת תשלום דמי התיווך, בטענה של "גורם יעיל", משל הייתה זו עסקת תיווך רגילה.
האם חזקת "הגורם היעיל" נסתרה בנסיבות העניין
46. אף אם אלך לגישת הנתבעת, לפיה החזקה הקבועה בסעיף 14 (ב) לחוק היא חזקה הניתנת לסתירה, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להפריך חזקה זו.
47. העד המרכזי, המהותי, בשאלת היותו של התובע "גורם יעיל", מר כהן, לא הובא להעיד.
די לעיין בסיכומי הנתבעת, כדי להבהיר עד כמה כהן היה עד חיוני להפרכת חזקת הגורם היעיל. הנתבעת טענה כי כהן לא נזקק למתווכים, וכי כהן ניהל עמה מגעים תקופה ארוכה, עוד בטרם נקשר הסכם התיווך, אך כהן לא הובא להעיד כדי לתמוך בדברים אלו.
48. על חשיבות עדותו של כהן אנו לומדים מהתמיהה הבאה: אם אכן כהן ניהל משא ומתן עם הנתבעת תקופה כה ארוכה, כפי שזו העידה, כיצד אירע שדווקא חודשיים לאחר שהתובע החל את פעילותו בקשר למכירת הבית, הבשילה סוף סוף העסקה?
תמיהה זו מוסברת מדבריה של הנתבעת עצמה, באחת השיחות שהוקלטו על ידי התובע. הנתבעת הודתה, כי משך שנתיים כהן לא הציע לה דבר קונקרטי, ורק עם תחילת הפרסומים החל להתעניין בנכס:
(הנתבעת): "שאני (כך במקור) הצעתי לו את הבית לפני שנתיים במיליון דולר… והחמור הזה שנתיים ישב על הביצים ולא אמר לי כלום! לפני אה… לפני יום כיפור הוא בא…
(התובע): בטח התחיל לדאוג. ראה תנועה של אנשים, אמר שלא פתאום ימכרו
(הנתבעת): כן. כן. כנראה הוא אמר את עדיין רוצה למכור את הבית. אמרתי כן. אז תחכי יומיים. אמרתי תראה אני במשא ומתן עם מישהו. תפסיקי בבקשה ליומיים. בבקשה, בבקשה תפסיקי ליומיים. הפסקתי ליומיים. אחרי יום כיפור הוא בא ואומר לי אני קונה"
(תמליל 38 עמ' 9 שורות 8 – 15).
49. התובע הוכיח, שבזכות פעולות השיווק שביצע, הבית פורסם, במספר מקומות, והייתה תנועה של קונים בבית, הנמצא בשכנות לבית מגוריו של כהן.
50. בשיחה נוספת, הנתבעת הודתה בכך שהתובע סייע במכירה לכהן:
"אדון זלצמן, בזכותך מחר אני חותמת על החוזה" (תמליל 52 עמ' 1 ש' 7)
"אתה לא יכול לתאר מבחינתי מה אתה עשית בשבילי שנתת לי את העצה הנכונה בזמן הנכון" (תמליל 52 עמ' 3 ש' 12 – 13).
51. אם כך, לא רק שיכול שפעולות השיווק של התובע המריצו את כהן לפעול, לאחר שתיקה בת שנתיים, אלא שלפי הודאתה של הנתבעת הוא סייע לה במהלך המשא ומתן.
פגמים בהסכם התיווך
הוכחת הרישיון וציון מספרו
52. הנתבעת טענה כי בהסכם לא צוין מספר הרישיון של התובע. כן טענה, כי צורף רישיון תיווך שאינו רלבנטי למועד החתימה על ההסכם.
53. צודק התובע, כי אין בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) התשנ"ז – 1997 חובה לציין את מספר הרישיון.
החוק דורש ציון שמותיהם של הצדדים, מספרי תעודות זהות וכתובת, וההסכם כולל פרטים אלה.
זאת ועוד, ההלכה הפסוקה ריככה את הדרישות הפורמאליסטיות של החוק, וקבעה, כי אם אין ספק בזהותם של המתווך והלקוח, לא יהיה בחוסר טכני של פרטי זיהוי כדי לאיין את הסכם התיווך: ע"א (ת"א) 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן אבי (ניתן ביום 30.6.02).
54. הטענה בדבר אי הצגת רישיון תיווך רלבנטי – עלתה רק בסיכומי הנתבעת, ולא בכדי העיר ב"כ התובע בסיכומי התשובה שלו באשר לחריגה מגרסתה הראשונית של התובעת. לגופו של עניין, התובע העיד, בסעיף 12 לתצהירו, כי הוא מתווך ותיק, וציין את מספר רישיונו. התובע לא נחקר בקשר לעובדה זו, וכל זאת, כאשר בבקשת הרשות להתגונן – שעל פיה נקבעת מסגרת הדיון בתיק זה – הנתבעת לא העלתה כלל טענה כי התובע לא היה מורשה לעסוק בתיווך במקרקעין במועד הרלבנטי לתובענה.
לסיכום – הנתבעת מנועה מלהעלות טענה זו, שלגופה הוכחה כבלתי נכונה.
ציון השם המסחרי – טרקלין נדל"ן
55. אף טענה זו היא טענה חדשה, שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת, ולא הועלתה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, כך שדי בכך כדי לדחותה.
56. טענה זו אף אינה נכונה לגופה.
ראשית, העמדה הרווחת בפסיקה היא, שאין מניעה כי העיסוק בתיווך יהיה באמצעות תאגיד, ובלבד שמי שעוסק בתיווך במקרקעין עצמו, יהיה מתווך בעל רישיון – ע"א (חי') 3455/06 דה כהן בע"מ נ' אלון עמרם דינים מ"ח 2007 (44) 261 (לסקירת הפסיקה ראה תא"מ (כ"ס) 1327/08 לוקיישן נכסים בע"מנ' חדוה זלמנסון (ניתן ביום 3.6.10).
בהתאם, ומכוח הרציונל ששימש ביסוד הפסיקה, אין בכך שהתובע עובד באמצעות שם מסחרי, כדי לשלול את זכאותו לדמי תיווך, ובלבד שהוא מחזיק ברישיון תיווך במקרקעין תקף.
שנית, התובע חתום על ההסכם, תחת הפרטים של יועץ הנדל"ן, וגם חתום על טופס פירוט שירותי התיווך. במצב זה, מהבחינה העובדתית, ההסכמים נחתמו עם המתווך עצמו.
התיקונים על גבי ההסכם
57. הנתבעת לא נמנעה – בין שלל טענותיה – להעלות טענות הנוגעות לתיקונים בהסכם התיווך – שנעשו לטובתה.
58. ההסכם הוא הסכם מודפס, ובו הועמדו דמי התיווך על 2% מסכום העסקה, בצירוף מע"מ. המספר 2% נמחק, ובמקומו נרשם 1%, מבלי שהנתבעת חתמה לצד התיקון.
59. למעשה – טענתה של הנתבעת בעניין זה תמוהה – שכן משמעות פסילת התיקון היא לרעת הנתבעת.
אם הנתבעת חתמה על ההסכם כפי שהוא, ללא כל תיקון באשר לשיעור דמי התיווך, המשמעות היא שהנתבעת חייבת בדמי תיווך בשיעור 2%.
לא הגיוני, ולבטח לא מתקבל על הדעת, כי הנתבעת תכחיש את התיקון, הפועל לטובתה. בראי עובדה זו יש להבין את חתימתו של התובע בלבד לצד התיקון – מאחר שהתיקון הֵרֵע את מצבו של התובע, לעומת הנוסח המודפס.
עדותה המתחמקת של הנתבעת, לפיה לא הוסכם מה אחוז דמי התיווך שישולם, אינה יכולה לעמוד. כמו עדותה באשר להחרגת העסקה עם כהן, עדות זו סותרת חזיתית מסמך כתוב. יתרה מכך, עדות זו אינה הגיונית ואינה מסתברת. הנתבעת הוכיחה עמידה דווקנית על תנאי ההסכם. בלתי מסתבר לחלוטין שהוסכם כי שיעור דמי התיווך יישאר להכרעה עתידית, מבלי שהדבר צוין ולו במילה.
60. זאת ועוד, בהסכם היו תיקונים נוספים, שלא נחתמו על ידי הנתבעת, אך היא אישרה שהוסכם עליהם.
תקופת הבלעדיות תוקנה מ- 12 חודשים ל- 4 חודשים. הנתבעת הודתה כי תיקון זה הוסכם עמה (עמ' 23 ש' 19). הודאה זו באה לאחר שהנתבעת ניסתה להתחמק ממתן מענה ישיר לעניין זה (עמ' 23 ש' 14 – 18), והתחמקות זו לא הוסיפה למהימנותה.
קיים תיקון גם בהסכם שפירט את פעולות השיווק. גם שם הנתבעת אינה חתומה לצד התיקון, אך היא אישרה שכך הוסכם (עמ' 23 ש' 29).
לנוכח העובדה שהנתבעת אישרה שני תיקונים, אף שלא חתמה לצדם, אני קובעת כי גם התיקון בדבר גובה דמי התיווך – הוסכם.
לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת בעניין זה.
סיכום
61. קיים הסכם תיווך בבלעדיות.
התובע הוכיח שביצע פעולות שיווק, ואף יותר משתי הפעולות הנדרשות לפי החוק. טענת הנתבעת, כי היו מחדלים בביצוע פעולות השיווק – נדחית.
הבית נמכר במהלך תקופת הבלעדיות.
על כן, קמה עקרונית זכאותו של התובע לדמי תיווך.
62. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה עסקת המכר עם מר כהן הוחרגה מההסכם.
63. התובע זכאי לקבל את דמי התיווך, הן משום שהחזקה בדבר היותו הגורם היעיל לא הופרכה, והן משום שבהיבט המשפטי, עמידה בתנאי הבלעדיות מקימה חזקה חלוטה בדבר היותו גורם יעיל.
64. אני גם דוחה את טענותיה האחרות של הנתבעת, חלקן חרגו ממסגרת בקשת הרשות להתגונן, בדבר הפרת חובת הנאמנות או פגמים בהסכם התיווך.
65. כפועל יוצא, זכאי התובע לדמי התיווך שתבע.
כפל דמי תיווך וריבית
66. התובע דרש כפל דמי תיווך, לאור סעיף 1 להסכם הקובע –
"... וכמו כן מוסכם עלי כי לא אנהל מו"מ עם קונים/שוכרים באופן עצמאי, ואם הגיעו כאמור אפנה אותם אליכם. לא אעשה כן, אפצה אתכם בכפל דמי התיווך המגיעים לכם".
67. מאחר שהנתבעת ניהלה משא ומתן עצמאי בניגוד להסכם, דרש התובע כפל עמלה כלומר סך של 92,800 ש"ח.
68. כמו כן, לפי סעיף 10 להסכם הנתבעת התחייבה לשלם עבור כל חודש של איחור 4% מדמי התיווך המגיעים, ולפיכך, נדרש סך של 7,424 ש"ח בגין חודשיים איחור.
69. לאחר שקילת הדברים, החלטתי שלא לפסוק לתובע סכומים אלה.
70. אמת, הנתבעת לא טענה בנושא זה, והתמקדה בזכאותו העקרונית של התובע.
עם זאת, לנוכח ההיבט הצרכני של החוק, ולנוכח שיקולים שתקנת הציבור ביסודם, איני סבורה כי מחדלה של הנתבעת יכול לשמש בסיס לחיוב שלפי הפסיקה אינו תואם את הדין הקיים. באופן עקבי, הפסיקה שללה תניות דומות, בין אם מכוח היותן בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד, ובין אם מכוח הוראות הסיפא לסעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.
ראה למשל -
ת.א. (רמלה) 1719/06 יהב רחל נ' אברהמי הרצל (ניתן ביום 14.1.08);
ת.א. (ראשל"צ) 3966/06 לובובסקי פבל נ' דוד צבי (ניתן ביום 21.10.07);
תא"מ (רמלה) 1523/08 אסנת נטקוביץ' נ' דניאל שכטר (ניתן ביום 14.1.10);
ת.א. (ת"א) 22340/03 אפרים טל נ' שטרן רבקה (ניתן ביום 2.6.05).
כפי שצוין בת.א. (ת"א) 22340/03 הנ"ל, המקום לפצות בגין הוצאותיו של התובע עקב התכחשותה של הנתבעת להסכם, הוא בפסיקת הוצאות משפט ריאליות, בהתאם להערכת בית המשפט.
סיכום
71. התביעה מתקבלת בחלקה.
72. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 46,800 ₪ (לפי שיעור המע"מ נכון למועד פסק הדין), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
73. כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט (אגרה והוצאות התמלול) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד למועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות נוספות, בסך כולל של 20,000 ₪. בקביעת סכום זה התחשבתי ברמת ההשקעה שנדרשה להכנת התיק, לנוכח היקף טענותיה של הנתבעת, והעדים הרבים שהתובע נדרש להביא.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תוקף הסכם תיווך

  2. עמלת תיווך מגרש

  3. ניכוי דמי תיווך

  4. דמי תיווך על קרקע

  5. הסכם תיווך בעל פה

  6. הסכם תיווך לא חתום

  7. הסכם תיווך לא כתוב

  8. סירוב לשלם דמי תיווך

  9. מחיקת תביעה של מתווך

  10. תיווך בין קבלני משנה

  11. הסתרת מידע ע"י מתווך

  12. תביעה על שירותי תיווך

  13. סעיף 14 לחוק המתווכים

  14. תשלום דמי תיווך חלקיים

  15. תביעה לתשלום דמי תיווך

  16. זכאות מתווך לדמי תיווך

  17. מתי צריך לשלם למתווך ?

  18. זכאות לתשלום דמי תיווך

  19. הסכם תיווך על מסמך נפרד

  20. מילוי פרטים בהסכם תיווך

  21. אי תשלום דמי תיווך 1.5%

  22. הגורם היעיל בעסקת תיווך

  23. התחמקות מתשלום דמי תיווך

  24. שינוי הסכם תיווך בכתב יד

  25. הסתרת היותו של אדם מתווך

  26. דמי תיווך שכירות נכס מסחרי

  27. מי משלם דמי תיווך שכירות ?

  28. הגבלת חופש העיסוק של מתווך

  29. הסכם תיווך ללא כתובת הדירה

  30. תביעה בגין הפרת הסכם תיווך

  31. מכירת דירה ללא ידיעת המתווך

  32. ביטול הסכם בלעדיות עם מתווך

  33. חתימה אצל שני מתווכים שונים

  34. תביעה בגין דמי תיווך שכירות

  35. הסכם תיווך לרכישת ביטוח חייים

  36. מייצג או מתווך של חברה בחו''ל

  37. דמי תיווך שכירות דירה בתל אביב

  38. הפרת הסכם בלעדיות בתיווך דירות

  39. הסכם תיווך עם שני מתווכים שונים

  40. תביעה של מתווך לתשלום דמי תיווך

  41. ניסיון התחמקות מתשלום דמי תיווך

  42. סירוב לשלם דמי תיווך בגין השכרה

  43. האם מתווך ברימקס נחשב לעובד שלה

  44. חובת המתווך להסביר על הסכם תיווך

  45. התחייבות בכתב יד לתשלום דמי תיווך

  46. אי תשלום למתווך למרות הסכם בלעדיות

  47. חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996

  48. תביעה נגד מתווכת להעסקת עובדים זרים

  49. דמי תיווך על עסקה שהתבטלה אחרי חתימה

  50. מכירת בית בתקופת הבלעדיות - דמי תיווך

  51. מעורבות עורכי דין בעסקאות תיווך נדל''ן

  52. תקנות המתווכים במקרקעין, התשנ''ז-1997

  53. זכאות לקבל דמי תיווך ללא רישיון תיווך

  54. הוראות נוהל לאישור עיסקאות תיווך ביהלומים

  55. דמי תיווך (לא באחוזים) בגובה ההפרש במכירה

  56. האם מתווך שהראה דירה מדגמית זכאי לדמי תיווך ?

  57. תביעות בין מתווכים - תביעת מתווך נגד מתווך אחר

  58. דחיית תביעה לדמי תיווך למרות חתימה על סכם תיווך

  59. תביעה קטנה בבית משפט לתביעות קטנות לתשלום דמי תיווך

  60. תקנות המתווכים במקרקעין (נושאי בחינה), התשנ''ז-1997

  61. תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ''ז-1997

  62. מתווך טען כי במקום עמלת תיווך הוסכם כי ינהל נכסים שונים שבבעלות הנתבע

  63. תביעה להשבת דמי התיווך ששולמו בגין חוזה שבוטל בעקבות אי מסירת הנכס במועד

  64. פגמים צורניים ומהותיים בהסכם תיווך הפוגעים בחבות החוזית לתשלום דמי התיווך

  65. עת מפגיש מתווך בין הצדדים הוא הגורם היעיל, אולם לא תמיד עובדות העניין כה פשוטות

  66. האם זכאי לקבלת דמי תיווך שעובד מטעמו, שאיננו מתווך מורשה, ביצע פעולות רבות מול הקונה ?

  67. מתווך המעדיף תועלתו האישית ומונע קידום עסקת מכר פועל בניגוד לחובותיו על פי חוק המתווכים

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון