מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מגורים בדירה ציבורית מגיל קטן - דייר ממשיך: עניינה של עתירה זו בבקשת העותר לפיה יש לבטל את החלטת ועדת האכלוס העליונה שבמשרד הבינוי והשיכון מיום 12.04.11 אשר דחתה בקשתו להכיר בו כ"דייר ממשיך" (להלן: "החלטת הוועדה") ולקבוע כי העותר הוא אכן "דייר ממשיך" כנטען על ידו בדירה מספר 6 ברחוב דגניה 20, באור יהודה (להלן: "הדירה הציבורית"). טענתו של העותר בתמצית הינה כי הוא מתגורר בדירה הציבורית נשואת הליך זה מגיל ינקות, על כן הוא עומד בקריטריונים לקבלת מעמד של "דייר ממשיך" בדירה, וזכאי להסדרת מעמדו ככזה. עמדת המשיב בתמצית, הינה כי דינה של עתירה זו להידחות על הסף מפאת השיהוי בהגשתה. וכן לגופה, באשר העתירה אינה מצביעה על פגם שנפל בהחלטה המנהלית, שהתקבלה כדין ובסמכות על סמך תשתית הראיות המנהליות שעמדו לעיון הרשות בעת קבלת ההחלטה. מכאן העתירה שבפני. טיעוני העותר : 1. בהחלטת הוועדה נקבע כי: "ועדה עליונה בישיבתה מיום 12.04.11 החליטה לדחות הבקשה להקניית זכויות כדיירים ממשיכים לא התגוררו עם האם ז"ל 4 שנים לפני פטירתה ע"פ ביקורי המעגל". זאת בניגוד לטענת העותר לפיה, הוא התגורר כל חייו בדירה הציבורית ולפיכך עונה על הגדרת "דייר ממשיך" על-פי כל דין. 2. ב"כ העותר הדגישה כי בהחלטת הועדה העליונה נפלה טעות, שכן בביקורי המעגל עצמם צוין כי העותר מתגורר בדירה, לפחות ארבע שנים טרם פטירת אמו המנוחה. 3. לעותר לא נמסרו החלטות הוועדה או העתק דו"חות ביקורי המעגל. המשיב לא פנה לעותר לפני שדן בעניינו ולא ביקש ממנו הוכחות כי התגורר עם אמו לפני פטירתה, זאת על אף שהעותר הופיע ברישומי המשיב כמי שמתגורר עם אמו ז"ל במושכר. 4. לטענת העותר, לו ניתנה לו ההזדמנות היה יכול בנקל להמציא את המסמכים הרלבנטיים להוכחת טענתו, כפי שהוא המציא אותם לבית המשפט במסגרת העתירה. מהם עולה כי הוא התגורר עם אמו מאז שהושכרה לה הדירה על-ידי עמידר ועד עתה ברציפות. 5. על-פי הרישומים והתכתובות ברשויות הממשלתיות השונות כתובתו היחידה של העותר במשך כל ימי חייו הייתה בדירה הציבורית. כך במרשם האוכלוסין ובמשטרת ישראל. גם ברשויות הרווחה שטיפלו באמו של העותר ז"ל ידעו כי העותר התגורר עמה, ומאישור מחלקת הרווחה, המופנה לעמידר, דיווחה העובדת הסוציאלית לעמידר עוד בשנת 2004 כי העותר התגורר עם אמו ז"ל בדירה. 6. החלטת משרד השיכון לפיה העותר אינו "דייר ממשיך" שכן לא התגורר בדירה הציבורית שניתנה על סמך ביקורי מעגל שערכה עמידר בדירה, איננה נכונה עובדתית. החלטה זו מנוגדת לנוהלי המשיב שמאפשרים לבנים ממשיכים להמשיך להחזיק בדירות עמידר שבהן התגורר עם הוריהם טרם פטירתם. 7. לאחר פטירת המנוחה הוגשה בחודש מרץ 2011 נגד העותר, אחותו וגיסו, תביעה לפינוי הדירה וכן תביעה כספית בת.א. (שלום ת"א) 48944-03-11. לטענת העותר, רק עם הגשת התביעה נודע לו כי המשיב כופר בכך שהוא התגורר עם המנוחה 4 שנים עובר לפטירתה. בסעיף 6 לכתב התביעה דנן צוין כי העותר אינו עונה על הקריטריונים של "דייר ממשיך". לכתב התביעה צורפה החלטת הועדה מיום 12.07.10. 8. בהמשך קיבל העותר מכתב נושא תאריך 01.05.11 ובו נטען כי: "ועדה עליונה בישיבתה מיום 12.04.11 החליטה לדחות הבקשה להקניית זכויות כדיירים ממשיכים לא התגוררו עם האם ז"ל 4 שנים לפני פטירתה ע"פ ביקורי המעגל". 9. העותר הגיש בקשת רשות להגן בתיק הנ"ל. בדיון בבקשת רשות להגן שהתקיים ב- 06.02.12 הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה, העותר יגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המוסמך בדבר מעמדו כ"דייר ממשיך" בהתאם לחוק. 10. כאמור, לטענת העותר הוא התגורר עם אמו המנוחה כל אותן השנים. כאשר גם מהחלטת הועדה מה-12.07.10 עולה כי גם ברישומי המעגל מופיע כי העותר התגורר בדירה הציבורית עם המנוחה לפחות עד חודש יוני 2006. בהתחשב בכך כי אמו המנוחה של העותר נפטרה ב-03.03.09, הרי שעולה גם מרישומי המשיב כי העותר התגורר לפחות 4 שנים לפני פטירת אימו בדירה הציבורית. 11. להוכחת הנטען צרף העותר לעתירה את המסמכים הבאים, אשר לטענתו יש בהם כדי להוכיח שהוא התגורר עם המנוחה: רישום ממשרד הפנים, צילום ת.ז., דוחות ממשטרת ישראל (שנת 2009) ותלושי שכר. בנוסף צרף העותר גם את מכתבה של ד"ר אסתי אשל, עובדת סוציאלית, עיריית אור יהודה אגף הרווחה מ- 07.06.04, לפיו העותר מתגורר עם המנוחה. עוד צרף העותר מכתבים של נותני שירות (ירקנים ובעלי חנות מכולת) באזור הדירה הציבורית ושכנים אשר הביעו נכונות להעיד כי העותר גר בדירה הנ"ל מאז ומתמיד. טענות המשיב: 12. מנגד כאמור טען ב"כ המשיב, כי יש לדחות את העתירה על הסף עקב שיהוי וכן לגופה של עניין. 13. לעניין השיהוי נטען, כי עתירה זו הוגשה ב-21.03.12, בעוד שהחלטת הועדה נשוא העתירה דנן היא מיום 12.04.11, ועל-פי האמור בכתב העתירה עצמה, נשלחה לעותר ביום 01.05.11. הווה אומר, העתירה מבקשת לתקוף החלטה מנהלית למעלה מ-10 חודשים לאחר שניתנה על-ידי הרשות המוסמכת. 14. ב"כ המשיב עתר לדחות העתירה גם לגופו של עניין וזאת מהטעמים הבאים. ראשית, בביקורי המעגל שנערכו בדירה בשנים 2004 -2002, צויין במפורש כי העותר התגורר עם אמו ואחיו בדירה. בביקור המעגל שנערך בשנת 2005, ציין הסוקר כי האחות אינה נמצאת עוד בבית, וכי העותר "גר לסירוגין" בלבד בדירה - קרי, אין זה מקום מגוריו הקבוע. דו"חות ביקורי המעגל הרלוונטיים לענייננו, מהשנים 2009 -2006 הם ברורים וחד משמעיים ובהם מצוין כי הדיירת החוזית הינה דיירת יחידה בדירה, ואין אזכור של אדם נוסף המתגורר עמה. 15. ועדת האכלוס המרחבית החליטה לדחות את בקשת העותר להכיר בו כ"דייר ממשיך" לאחר שדנה ובחנה את נתוניו, וכן את העובדה לפיה הוא לא התגורר בדירה הציבורית בשנים 2006 עד 2009. הוועדה המרחבית החליטה לדחות את הבקשה, בזו הלשון: "הדיירת החוזית נפטרה. בן רווק ובת נשואה מתגוררים בדירה לאחר פטירת האם. דוחים את בקשתם לליגליזציה. אינם עונים על כללי הליגליזציה". 16. בעקבות החלטה זו הגיש העותר מכתב לעמידר, במכתב זה גולל את סיפור חייה הקשה של משפחתו. כמו כן, טען באותו מכתב כי למרות שהוא ואחותו התגוררו עם אמו לאורך כל השנים, הרי שהאם הקפידה להציג לעמידר מצג שווא לפיו היא מתגוררת בדירה לבדה, וזאת על מנת שלא יועלה שכר הדירה. למכתב צרף העותר לדבריו את פרטיהם וחתימותיהם של ארבעה מדיירי הבניין, שחתמו על הצהרה כי לפיה העותר, אחותו ובעלה מתגוררים בדירה הציבורית. 17. לדברי ב"כ המשיב ממכתב זה, אנו למדים כי העותר הבין היטב כי לטענת המשיב הוא כלל לא התגורר בדירה ברציפות בשנים שקדמו לפטירת אמו ז"ל. 18. ערעור זה של העותר על החלטת הוועדה המרחבית שאוזכרה לעיל, הועבר לבחינתה של וועדת האיכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון. שקבעה באפריל 2011 בתום הדיון שנערך בעניינו, כי יש לדחות את הבקשה לאור העובדה כי העותר לא התגורר עם הדיירת החוזית ז"ל 4 שנים לפני פטירתה והוא לא זכאי לדיור ציבורי על-פי נתוניו האישיים. ב"כ המשיב הדגיש כי מנספח מש/11 עולה כי פנייתו בכתב של העותר הובאה בפני הועדה העליונה על נספחיה וצרופותיה, וכי אין בסיס לטענת העותר לפיה לא ניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו או להביא מסמכיו בפני הועדה. 19. זאת ועוד, ממכתבו של העותר עצמו עולה כי הדיירת החוזית הציגה לכאורה מצג שווא לפיו, היא התגוררה בגפה (ללא העותר ואחותו) בדירה הציבורית על מנת לשלם שכר דירה מופחת. למעשה, העותר טוען כיום כי אמו ז"ל שיקרה לרשות כאשר אין אפשרות מעשית לעמת אותה עם טענה זו. 20. לטענת ב"כ המשיב החלטת ועדת האיכלוס היא החלטה סבירה והגיונית, העומדת בתנאים ובדרישות החוק ונהלי המשיב שהתוקנו על-פי החוק. העותר אינו עומד בתנאי הזכאות לדיור הציבורי כפי שהם נקבעו ב"נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (שמספרו 08/05, ותחולתו מיום 18.07.07). זאת, הן בהתחשב במצבו הכלכלי והן בהתחשב במצבו המשפחתי כיחיד שאין קטינים תלויים או נסמכים על שולחנו. אשר על כן, ההחלטה הנ"ל ניתנה כדין, בסמכות ולאחר שנבחן כל החומר הרלוונטי בעניינו של העותר. 21. לעניין הראיות החדשות אותן צירף העותר לעתירה, ב"כ המשיב טען כי אין מקום לקבלן במסגרת עתירה זו. מסמכים אלה, לא הוגשו לרשות המנהלית ולא היו לנגד עיניה בעת קבלת ההחלטה ולכן אין מקום כי יבחנו לראשונה על-ידי בית המשפט המנהלי. כידוע, תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים הינו להעביר ביקורת שיפוטית על ההחלטה המנהלית, ולא לקבל החלטות במקום הרשות המנהלית או להחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו. 22. עוד נטען כי אין לקבל את הראיות החדשות גם לגופן, שכן חלקן אינו מתייחס כלל לתקופה הרלבנטית, קרי בין השנים 2006 עד 2009 אלא לתקופות מוקדמות יותר (ראה לדוגמא מכתבה של ד"ר אשל) או מאוחרות לפטירתה של הדיירת החוזית. לא זו אף זו, גם המסמכים הרלוונטיים לתקופה המדוברת, קרי- 2006-2009 אינם אלא ראיה עקיפה ולא ודאית להוכחת מגורי העותר בדירה יחד עם הדיירת החוזית. המסמכים הללו (קנס תעבורה, תלושי שכר ממקומות עבודה שונים וכו'), אינם אלא אינדיקציה לכך שזו הכתובת שמסר העותר לאותם גורמים ותו לא. 23. באשר למסמכים החתומים על-ידי שכנים המתגוררים בבניין שבו מצויה הדירה הציבורית ומכתבים מנותני שירות שונים המעידים לכאורה כי העותר התגורר בתקופה הרלוונטית ביחד עם אמו ז"ל בדירה הציבורית, הללו אינם ערוכים וחתומים כתצהיר ועל כן אין להם משקל ראייתי כלשהו. דיון: 24. לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בטיעוניהם בכתב, במסמכים שהוגשו על ידם ובסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה דנן להידחות הן עקב השיהוי הניכר בהגשתה והן לגופו של עניין. 25. לעניין השיהוי, בדין טען ב"כ המשיב, כי העתירה דנן הוגשה בשיהוי ניכר וכי יש לדחותה על הסף ולו מטעם זה. העתירה הוגשה ב-21.03.12, בעוד שהחלטת הועדה נשוא העתירה נתנה ביום 12.04.11, ועל-פי האמור בכתב העתירה נשלחה לעותר ביום 01.05.11. הווה אומר, העתירה מבקשת לתקוף החלטה מנהלית למעלה מ-10 חודשים לאחר שניתנה על-ידי הרשות המוסמכת. 26. כאמור, יש לדחות העתירה גם לגופו של עניין. בביקורי המעגל שנערכו בדירה בשנים 2004 -2002, צוין במפורש כי העותר התגורר עם אמו ואחיו בדירה. בביקור המעגל שנערך בשנת 2005, ציין הסוקר כי האחות אינה נמצאת עוד בבית, וכי העותר "גר לסירוגין" בלבד בדירה - קרי, אין זה מקום מגוריו הקבוע. ביקורי המעגל הרלוונטיים לענייננו, מהשנים 2009 -2006 הם ברורים וחד משמעיים ולפיהם, מצוין בהם כי הדיירת החוזית הינה דיירת יחידה בדירה, ואין כל אזכור של אדם אחר אשר התגורר עמה (ראה: נספחים מש/1 עד מש/5 לסיכומי המשיב). 27. בטפסי ביקור המעגל משנת 2007 ואילך, מופיעה על גבי הטופס השאלה המפורשת לגבי הדייר החוזי: "האם גר/ה בגפו/ה? [] כן [] לא". בשנת 2007, סימן רכז השטח את התשובה "כן". בשנת 2008 - לא סימן רכז השטח אף אחת מהתשובות. ואילו בביקור המעגל בשנת 2009, שנערך שבועות ספורים לפני פטירתה של הדיירת החוזית - שוב סימן רכז השטח את התשובה "כן". זאת ועוד, הדיירת החוזית עצמה חתמה על ההצהרה המופיעה בתחתית כל אחד מהטפסים, המאשרת את הביקור בדירה ואת נכונות הפרטים המצוינים בטופס הביקור (ראה: נספחים מש/6 עד מש/8 לסיכומי המשיב). 28. סיכומו של דבר, שוכנעתי בקיומה של תשתית עובדתית ראייתית ברורה שנאספה בזמן אמת, מידי שנה בשנה במשך השנים שקדמו לפטירתה של הדיירת החוזית, המלמדת כי בשנים הרלוונטיות לענייננו, 2006 ועד 2009, ואף במועד הסמוך מאוד לפטירתה של הדיירת החוזית לא התגורר עמה איש בדירה, גם לא העותר שלפנינו. 29. בחודש יולי 2010, כשנה וחצי לאחר פטירת הדיירת החוזית, הוגשה לעמידר "בקשה להקניית זכויות חוזיות לדייר ממשיך" לזכותו של העותר, אחותו, הגב' אושרת נחשון ובעלה, יניב נחשון. יוער כי בטופס הבקשה, צוינו ופורטו ביקורי המעגל משנת 2004 ועד שנת 2009 וצויין במפורש כי המבקש להיות דייר ממשיך התגורר בדירה ב- 2004; מגוריו בדירה ב- 2005 הושארו בסימן שאלה; וכן צויין כי המבקש לא התגורר בדירה בשנים 2006 עד 2009. 30. בקשה זו, שנחתמה על ידי רכז השטח ורכזת הנכסים של עמידר ב- 12.07.10 הובאה בפני ועדת האיכלוס המרחבית ב- 14.07.10 . הוועדה המרחבית החליטה לדחות את הבקשה, בזו הלשון: "הדיירת החוזית נפטרה. בן רווק ובת נשואה מתגוררים בדירה לאחר פטירת האם. דוחים את בקשתם לליגליזציה. אינם עונים על כללי הליגליזציה". 31. בעקבות זאת, כאמור העותר פנה לעמידר בכתב וטען כי למרות שהוא ואחותו התגוררו עם אמו לאורך כל השנים, הרי שהאם המנוחה הקפידה להציג לעמידר מצג כוזב לפיו היא מתגוררת לבד בדירה, על מנת שלא יועלה שכר הדירה. למכתב זה צרף העותר את פרטיהם וחתימותיהם של ארבעה דיירים לכאורה בבניין, שחתמו על הצהרה לפיה העותר, אחותו ובעלה מתגוררים בדירה הציבורית. 32. ראשית יצוין כי מהאמור במכתב זה, אכן, כטענת ב"כ המשיב, מתקבל הרושם לפיו העותר הבין היטב כי הטענה הנטענת כלפיו הינה אי עמידתו בתנאי הליגליזציה. קרי, כי נטען שהוא לא התגורר בדירה ברציפות בשנים עובר לפטירת אמו ז"ל. זאת ועוד במכתבו זה מנסה העותר לשכנע את המשיב כי למרות אותו מצג שווא שהציגה לטענתו אמו המנוחה בפועל הוא ואחותו אכן התגוררו בדירה הציבורית. טענה זו נטענה בעלמא ואין בה ממש שכן לא הוכח כי הצהרה בזמן אמת על מגורים של המנוחה לבד, ללא בני משפחה, מעניקה הנחה או פריבילגיה כלשהי. 33. כאמור, ערעור זה של העותר על החלטת הוועדה המרחבית הועבר לבחינתה של וועדת האיכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון. עניינו של העותר הובא בפני ועדה זו באפריל 2011 ובתום הדיון שנערך בעניינו, קבעה הועדה כדלקמן: "לדחות הבקשה להקניית זכויות חוזיות כדייר ממשיך- לא התגורר עם האם ז"ל 4 שנים לפני פטירתה. המבקש ע"פ נתוניו לא זכאי לדיור ציבורי. ביישוב משפחות בנות 3-6 שאושרו כדין וממתינות, ואי פינוי הדירה מונע אכלוסן. לא ניתן לחרוג מהכללים ולהעדיפו על פני המשפחות הנזקקות". 34. זאת ועוד, מהחלטת הועדה העליונה הנ"ל עולה כי פנייתו הכתובה של העותר הובאה בפני הועדה העליונה על נספחיה וצרופותיה (ראה: נספח מש/11). דהיינו- אין בסיס לטענת העותר לפיה לא ניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו או להביא מסמכיו בפני הועדה. תשתית נורמטיבית: "דייר ממשיך" וזכויותיו - לפני ואחרי תיקוו 3 לחוק זכויות הדייר. 35. חוק זכויות הדייר מגדיר מיהו "דייר ממשיך". בסעיף 1 לחוק, נאמר: ''דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי, או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי;" 36. בנוסחו המקורי של החוק, שחוקק בשנת 1998, נקבע בסעיף 3 לחוק: "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין. (ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים...". 37. בשנת 2009, במסגרתו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט- 2009 (להלן: "חוק ההסדרים"), הוכנס תיקון עקיף לחוק זכויות הדייר (תיקון מס' 3), ובסעיף 69 (2) לחוק ההסדרים - הוחלף נוסחו של סעיף 3 בנוסחו כיום. בעקבות התיקון האמור, מורה סעיף 3 לחוק זכויות הדייר כך (להלן: "ההסדר החדש"): "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי- יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". 38. על פי ההסדר הישן, הדייר הממשיך היה זכאי אוטומטית להמשיך ולהתגורר בדירה, כל עוד לא היה בבעלותו נכס מקרקעין ואילו על פי ההסדר החדש, הדייר הממשיך אינו זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה, אלא אם הוא עומד בתנאי הזכאות הבסיסית על פי כללי המשיב. דהיינו- בעקבות התיקון הוחמרו הדרישות מן הדייר הממשיך כדי שתקום לו הזכות להמשיך ולהתגורר בדירה: לא די שהוא אינו מחזיק בבעלותו נכס מקרקעין, אלא שהוא צריך לעמוד בעוד שורה של תנאים, המפורטים בכללי המשיב, ולהיות זכאי כשלעצמו לדירה ציבורית. 39. בקובעו את התיקון דנן בחוק זכויות הדייר, ראה המחוקק לנכון לקבוע גם הוראות מעבר. הוראות אלה קבועות בסעיף 70 לחוק ההסדרים, המורה בזו הלשון: "70 (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה. (ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות". 40. הווה אומר, בהתאם להוראות המעבר קיימת הבחנה בין מי שהתגורר עם הזכאי/ הדייר החוזי, ביום הקובע (01.08.09) לבין מי שלא התגורר עם הזכאי ביום זה. לגבי מי שהתגורר עם הזכאי במועד הקובע נאמר בסעיף 70(א) כי אם הדייר הממשיך התגורר בדירה 4 שנים ברציפות, הרי שיחול עליו ההסדר הישן, כפי שהורה סעיף 3 לפני תיקונו. מצב דברים זה אינו רלבנטי במקרה שלפנינו, שהרי הדיירת החוזית נפטרה כבר במרץ 2009, חמישה חודשים לפני המועד הקובע. לגבי מי שלא התגורר עם הזכאי במועד הקובע נקבע בסעיף 70(ב) שיחול ההסדר החדש, הדורש גם זכאות של הדייר הממשיך עצמו - אלא אם כן היה במועד הקובע לדייר הממשיך ותק מגורים של 4 שנים רצופות לפחות בדירה, "עם הזכאי או כדייר ממשיך" - בין אם לפני פטירת הזכאי או לאחר הפטירה החלופה שבסעיף 70(ב) היא החלה בענייננו. לו היה מתברר כי העותר התגורר עם אמו במשך 3 שנים רצופות בטרם פטירתה, והמשיך להתגורר בדירה גם לאחר מותה, ממילא היה עולה כי הוא מתגורר בה 4 שנים (3 עם אמו טרם פטירתה, ויותר משנה אחרי פטירתה) "כדייר ממשיך". לעומת זאת בעניננו התברר כי העותר לא התגורר עם אמו המנוחה 3 שנים ברציפות עובר לפטירתה, ולכן לא מתקיימת בו הגדרת "דייר ממשיך", כפי שנקבעה בהוראות החוק, וממילא אין הוא זכאי ל"דירה הציבורית" מכוחו של סעיף 3 לא בנוסח שקדם לתיקון ולא בנוסחו לאחר התיקון. 41. במטרה לקבוע "כללים, סמכויות ותהליכי עבודה להסדרת זכויות חוזיות", קבע המשיב נוהל הנועד להסדיר את זכויותיהם של דיירים ממשיכים. בין היתר, מסדיר נוהל זה את בירור היותו של פלוני בגדר "דייר ממשיך". פסקה 6.1.2 לנוהל קובעת, בין היתר, כי בבדיקת תנאי המגורים במשך 3 שנים "החברה תסתמך על ביקורי מעגל שנעשו לאותן 3 שנים". בעניינו בשנים 2006-2009, לרבות בביקור האחרון במרץ 2009, שבועות ספורים לפני פטירת הדיירת החוזית, עולה בבירור כי הדיירת החוזית התגוררה בגפה ולא עם העותר. משכך לא מתקיים בעותר התנאי של מגורים עם הדייר החוזי ב-3 השנים טרם פטירתו. והעותר אינו נכלל אם כן בהגדרת "דייר ממשיך". (הנוהל מצורף כנספח מש/14 לסיכומי המשיב). 42. הנה כי כן, ההחלטה של ועדת האיכלוס היא החלטה סבירה והגיונית, העומדת בתנאים ובדרישות החוק ונהלי המשיב שהתוקנו מכוחה. העותר אינו עומד בתנאי הזכאות לדיור הציבורי כפי שהם נקבעו ב"נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (שמספרו 08/05, ותחולתו מיום 18.07.07). זאת, הן בהתחשב במצבו הכלכלי והן בהתחשב במצבו המשפחתי כיחיד שאין קטינים תלויים או נסמכים על שולחנו. בנוסף, הוא לא הוכיח כי התגורר עם הדיירת החוזית 4 שנים לפני מועד פטירתה, והכל כפי שפורט לעיל. אשר על כן, ההחלטה נשוא הדיון ניתנה כדין, בסמכות ולאחר שנבחן כל החומר הרלוונטי בעניינו של העותר. 43. לעניין הראיות החדשות אותן צירף העותר לעתירה, מקובלת עלי גישתו של ב"כ המשיב ולפיה, אין מקום להגיש את המסמכים הללו במסגרת עתירה זו. מסמכים אלה, לא הוגשו לרשות המנהלית, לא היו לנגד עיניה בעת קבלת ההחלטה ולכן אין מקום כי יבחנו לראשונה על-ידי בית המשפט זה. כידוע הלכה פסוקה היא, כי תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים הינו להעביר ביקורת שיפוטית על ההחלטה המנהלית, אולם אין זה מתפקידו להיכנס בנעליה של הרשות המנהלית לשים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה וליתן ההחלטה במקומה. ב- עעמ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (מיום 12.09.05) נקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטה המסורה לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת: "...תפקידו של בית המשפט המינהלי, בדומה לבית המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשי הרשות המינהלית, הוא לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה. בית המשפט המינהלי אינו אמור לשים עצמו בנעלי הרשות המינהלית ולבצע במקומה את המטלות המוטלות עליה...". 44. לגופם של המסמכים, חלק ניכר מהם אינו מתייחס כלל לתקופה הרלבנטית, קרי לתקופה שבין השנים 2006 עד 2009 אלא לתקופות מוקדמות יותר (ראה לדוגמא מכתבה של ד"ר אשל המתייחס לשנת 2004) או מאוחרות לפטירתה של הדיירת החוזית. לא זו אף זו, גם המסמכים הרלבנטיים לתקופה המדוברת, קרי- 2006-2009 אינם אלא ראיה עקיפה ואין בהם כדי להצביע בודאות על כך שהעותר התגורר עם הדיירת החוזית. המסמכים השונים (קנס תעבורה, תלושי שכר ממקומות עבודה שונים וכו'), מצביעים על כך כי זו הכתובת שמסר העותר לאותם גורמים ותו לא. אין בהם כדי ללמדנו על כך שהעותר אכן התגורר ב"דירה הציבורית" בתקופה הרלוונטית. וזאת להבדיל מהראיות הישירות, שנאספו בזמן אמת בעת ביקורי המעגל, המתייחסות ובוחנות ספציפית את השאלה מי מתגורר בדירה הציבורית ובאילו מועדים. 45. העותר צירף כאמור, מסמכים החתומים לכאורה על-ידי שכנים המתגוררים בבניין שבו מצויה ה"דירה הציבורית" ומכתבים מנותני שירות שונים המעידים לכאורה כי הוא התגורר בתקופה הרלוונטית יחד עם אמו ז"ל בדירה הציבורית. אולם המסמכים הללו אינם ערוכים וחתומים כתצהיר ועל כן אין להם משקל ראייתי כלשהו. 46. ראוי להדגיש כי אנשים אשר מוכרים על ידי המשיב כזכאים לקבלת דירה בדיור הציבורי על-פי "נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי", הם בהגדרה חסרי דירה, עם שלושה ילדים לפחות, הממצים את כושר השתכרותם ומקבלים קצבת הבטחת הכנסה. העותר שלפנינו אינו עומד בתנאים האלה. ולכן גם אין עסקינן בנסיבות מיוחדות אשר אותן יש לקחת בחשבון. 47. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. העותר ישלם למשיב שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 7,000 ₪. הסכום דנן יוצמד למדד יוקר המחיה ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלומו בפועל. דייר ממשיךמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)