מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא כליאת שווא של עובד זר: זוהי תביעה כספית על סך 60,900 ₪ אשר הוגשה על ידי עובד זר אזרח בולגריה, אשר לטענתו, נכלא בכליאת שווא במשך 6 ימים במתקן משמורת. א. תמצית טענות התובע 1. התובע הובא לישראל בחודש נובמבר 2001 על ידי נתבעת 3 (להלן: "מדן/הנתבעת 3"), על פי היתר העסקה שניתן על שמה ואשר היה בתוקף, עד לחודש פברואר 2002. למרות אישור העסקה זה, ובניגוד לו, הועסק התובע על ידי נתבעת 2 (להלן: "קל בניין/נתבעת 2"), שהינה חברה פרטית לבנייה, אשר העסיקה את התובע בניגוד להוראות הדין, ללא היתר ולאחר, שכביכול, התובע נויד אליה מקל בניין. מיד עם הגעתו ארצה, הוצב התובע לעבוד אצל נתבעת 2, במסגרת "ניוד עובדים" בין חברות, פעולה שמותרת רק בהתאם להוראות החוק. התובע לא ידע, ולא יכול היה לדעת מהם התנאים לביצוע ניוד עובדים ומה יהיו תוצאות ניודו מנתבעת 3 לנתבעת 2. בפעולת הניוד שבוצעה בין נתבעות 3 ו- 2, נגרם לתובע נזק של פגיעה במעמדו בישראל ונקיטת הליכי משמורת נגדו והרחקתו שלא כדין מישראל. 2. טוען התובע, כי למרות שתוקף אשרתו הייתה עד ליום 12.2.02, לא טרחו נתבעות 2-3 לדאוג לאשרת עבודה שלו ו/או להסדיר כדין את ניודו לאתרי נתבעת 2 ולאחריותה באמצעות הגשת בקשות לנתבעת 1 , (להלן: "המדינה"). לטענתו, נתבעת 2 אשר העסיקה את התובע בפועל, לא דאגה ליידע את נתבעת 1 על העסקתו באתריה והסדרת מעמדו בארץ על שמה. מהמועד בו נויד התובע לנתבעת 2, העסקתו הייתה שלא כדין ולמרות זאת, הבהירו לו נציגי נתבעת 2, כי מעמדו הוסדר והינו רשאי להמשיך לעבוד. 3. התובע נעצר ביום 4.2.03 והושם במשמורת בהמתנה להרחקתו מהארץ. באותו יום נערך לו שימוע על ידי ממונה ביקורת גבולות, (להלן: "הממונה"). השימוע תועד בפרוטוקול שמיעת טענות מפורט, ובו נרשם, כי התובע נויד שלא כחוק, עת נתפס עובד באתר העבודה של הנתבעת 2 ללא אשרת עבודה על שמה בדרכונו. לטענת התובע ביום ובעת מעצרו, ידעה המדינה שהתובע לא חטא ולמרות זאת, בחרה לעוצרו. למרות שנתבעות 2-3 הן האחריות הבלעדיות, להפרת תנאי האשרה, בחר הממונה להמליץ לעצור את התובע ולנקוט נגדו בהליכי משמורת וזאת, במקום לשחררו. זאת על אף, שהממונה הוא שהמליץ על נוהל "שמים סגורים" שמטרתו, השמת המוחזק לעבודה בחברה בעלת היתרי העסקה פנויים. במקום לנקוט בסנקציה נגד מעסיקיו, הוצא נגד התובע צו משמורת וצו הרחקה שלא הוצג בפניו. 4. בפועל, ההרחקה לא בוצעה מיד, והתובע הועבר למתקן כליאה בכלא מעשיהו למשך 6 ימים, ורק ביום 9/2/03 הובא בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. בדיון טען התובע שאינו מבין כלל בנושא הניוד וביקש להישאר בארץ. בית הדין קבע, כי מעצרו היה שגוי אך למרות זאת נשאר במעצר עד 10/2/03 עת הושם לעבוד בחברה אחרת. טוען התובע, כי כליאתו נבעה ממעשה ומחדל של כל הנתבעים ומנסיבות שאינן תלויות בו, וכי אשרת השהייה והעבודה של התובע הינה בשליטתו המלאה של המעביד והמדינה. התובע טוען, כי נתבעות 2-3 הפרו חובה חקוקה בהתאם לחוק עובדים זרים לחוק הכניסה לישראל, וכן, כי הן נהגו ברשלנות כאשר העסיקו אותו מבלי להסדיר היתר העסקה לגביו ואלמלא כן לא היה נעצר. 5. לגבי נתבעת 1 טוען התובע, כי למהגרי עבודה בתקופה הרלוונטית לא הייתה שליטה עצמאית על הסדרת מעמדם בישראל עקב נהלים שקבעה המדינה. לטענתו, נהגה המדינה ברשלנות, כיוון שבנושא העסקת עובדים זרים יש לראות את המדינה כצד ליחסי העבודה, אשר נושא באחריות כמעסיק כלפי העובד. עוד לטענתו, על המדינה חובת זהירות טבעית כמפעילת סמכויות שלטוניות בכלל, ובפרט בשלילת חירות אדם. בפועל, כך התובע, המדינה ביצעה עוולה של כליאת שווא ושלילת חירותו, ללא הצדק חוקי ולא הביאה אותו לדיון בהקדם האפשרי. 6. התובע בתצהירו הוסיף, כי החל לעבוד אצל הנתבעת 2, מרגע הגעתו ארצה ביום 12/11/01, וכי לא ידע מהו ההסדר לקבלת אשרות עבודה בארץ. כל שידע הוא, שעל מנת להיות עובד כדין, צריך שתהיה לו אשרת עבודה ועליו לעבוד רק אצל מעביד אחד, זה שהביאו ארצה ועל אותו מעביד לדאוג לאשרות העבודה עבורו. לטענתו, אינו מבין את השפה העברית ולכן לא היה באפשרותו לדעת מהו שם החברה שהוטבע באשרת עבודתו. לגרסתו, לא עבד מעולם אצל נתבעת 3 אלא רק אצל נתבעת 2 ואיש לא הסביר לו, לא מי מטעם נתבעת 2 ולא מי מטעם נתבעת 3, מהן השלכות העבודה שלו אצל נתבעת 2 במקום נתבעת 3. הוא אף לא נשאל היכן הוא רוצה לעבוד. עוד טוען התובע בתצהירו, כי מי מטעם נתבעת 2 לא אמר לו שאין לו אשרת עבודה ועל פי ההסדר בתקופה הרלוונטית, רק המעביד יכול היה להסדיר אשרת עבודה לעובד זר. מי ששילם לו את שכרו וטיפל בתנאי חייו, היו אנשי שטח באתר, העבודה אשר אף אמרו לו, כי אין לו מה לדאוג. ביום 4/2/03 בעת ששהה באתר העבודה באשדוד, נעצר ביחד עם חבריו על ידי המשטרה. איש לא דיבר איתו בשפתו והוא לא נענה לשאלתו מדוע נעצר. בחקירתו העיד, כי הגיע ארצה לראשונה בשנת2001 ומיד שעבר את ביקורת הדרכונים ביחד עם חברו, נלקחו הדרכונים. כל מטרת הגעתו ארצה היה לצורכי עבודה ואחת ל-5 שנים דרכונו מחודש. 7. בחקירתו העיד, כי אדם בשם קריסטו אשר מדבר את שפתו, (בולגרית) ואשר עבד אצל איתן אמי (צד ג' 3) הוא זה שטיפל בענייניו ושילם את כספו. קריסטו הוא זה ששילם את משכורתו במזומן, במעטפה, דאג למחסורו ואף לבריאותו. היום אין כל קשר בין התובע לבין קריסטו שמתגורר עדיין בארץ. לגרסתו, אין לו כל אפשרות להשיג את קריסטו, למרות שהוא מחזיק בדרכון ישראלי ונשוי לישראלית. בהמשך עדותו העיד שאמנם קיבל את משכורתו באמצעות קריסטו מאיתן אמי, אבל עבד אצל נתבעת 2. לטענתו, בכל בעיה שנוצרה לו פנה לאיתן אמי. הוא ידע שיש צורך באשרת עבודה, ונאמר לו על ידי נציגי חברת איתן אמי שתוקף ויזת העבודה שלו הינו ל-27 חודש. איתן אמי שילמו לו את כל מה שמגיע לו. 8. על פי עדותו, איש מטעם נתבעת 1 לא שוחח עמו טרם המעצר או לאחר המעצר. הוא שוחרר מהמעצר בעזרת החברה שאליה נויד לעבודה לאחר מעצרו. על פי עדותו, מי שקישר בינו לבין העבודה בארץ הוא אדם בשם ניקולאי מרקו, אזרח ישראלי בעל חברה בבולגריה, אשר ביצע את כל הנושא הפרוצדוראלי לצורך הגעתו ארצה ובפניו אף חתם על הסכם העסקתו. ניקולאי הסביר לו כיצד להגיע לשדה התעופה, ובדיעבד, התברר לו, שגם הוא עובד באיתן אמי. ניקולאי מרקו פגש אותו בעת שירד מהמטוס לראשונה בארץ ביחד עם קבוצה של 22 איש נוספים. עוד העיד, כי איש לא נתן לו כל מסמך שמקשר אותו לנתבעת 2. בבולגריה לקחו ממנו צילום של הדרכון. לטענתו, את השם של נתבעת 3 לא שמע טרם מעצרו ומיד עם נחיתתו בארץ הועבר לנתבעת 2. הוא יודע שעבד רק בקל בנין, כי כך אמר לו אדם בשם חיים, שהיה המנהל שלו ועבד בנתבעת 2 ואף היה לו רכב של נתבעת 2. ב. תמצית טענות ההגנה של נתבעת 1 1. אשרת השהייה של התובע אצל נתבעת 3 הייתה עד ליום 31/12/01 ועד ליום מעצרו, 4/2/03, שהה ועבד בארץ ללא אשרה, במשך למעלה משנה. התובע הובא בפני ממונה ביקורת גבולות להארכת שימוע ובאותו יום הוצא נגדו צו משמורת. ביום 5/2/03 הוצא נגדו צו הרחקה וביום 9/2/03 אושר צו המשמורת על ידי בית הדין לביקורת משמורת. ביום 12/2/03 בוטל צו ההרחקה, והתובע שוחרר ממשמורת לאחר שהוסדר מעמדו אצל מעסיק חדש במסגרת נוהל "שמים סגורים". צווי ההרחקה והמשמורת הוצאו כדין בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל. התובע כבר הגיש בעבר עתירה נגד צו ההרחקה ולכן אינו יכול להעלות עתה טענות כנגד תקינותו וחוקיותו של הצו. מעצרו של התובע ששהה שלא כדין בישראל, נעשה כחוק, לאחר שימוע כדין וכל הגורמים הרלוונטיים של המדינה פעלו כדין. התביעה הוגשה לאחר 6 שנים ו-11 חודשים על סף מועד ההתיישנות. 2. החוק המסדיר את החלטות המדינה, הינו חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 , (להלן: "החוק"), אשר תוקן בחודש נובמבר 2001 ונקבע, כי שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת, למעט מקרים חריגים. בית המשפט קבע במקרים רבים שסמכותו של שר הפנים במתן וביטול שהייה בארץ, הינה רחבה. בין היתר, קובע סעיף 2 לחוק, כי משרד הפנים אינו יכול לתת אשרת שהייה ורישיון עבודה לעובד זר ללא היתר ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כאשר שוהה בלתי חוקי הוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל ולכן משרד הפנים רשאי לעצרו ולהחזיקו במשמורת עד להרחקתו. לטענת המדינה, התובע לא הגיש עתירה מנהלית על החלטה לעצרו שהינה פעולה מנהלית שחלה עליה חזקת חוקיות המינהל. 3. לטענת הרשלנות נגדה טוענת המדינה, כי כאמור התובע לא ערער על החלטת הממונה והמדינה אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, למעט רשלנות שבמעשה. לטענתה, ההחלטות בעניינו של התובע נתקבלו בתום לב ובתחום ההרשאה החוקית וללא רשלנות, כאשר מדובר באזרח זר ששהה בארץ ללא אשרה ו/או רישיון שהייה ולכן אין במעשיה כל רשלנות. המדינה פעלה בהתאם לסמכויותיה כדין, בתום לב, במיומנות, בסבירות ובתחום ההרשאה החוקית. היא הפעילה שיקול דעת סביר, מקובל, מיומן, מקצועי ולא התרשלה במאום. על כל אלה מוסיפה המדינה, כי מחדליו של התובע או של הנתבעות מהווים רשלנות ואשם תורם במאה אחוז. לטענת כליאת השווא טוענת המדינה, כי התובע, כמי שהוחזק במשמורת, היה רשאי בכל עת לצאת את תחומי המדינה והמשמורת נועדה למנוע ממי שאין לו היתר, לשהות במדינה. המדינה אף מכחישה את הנזקים הנטענים. ג. תמצית טענות ההגנה של נתבעת 2 1. הנתבעות אינן ישות משפטית אחת כפי שמתייחס אליהן התובע, אשר לא ציין בכתב התביעה היכן הועסק, מי היה מעסיקו, פרטים הקושרים בין נתבעת 2 לבינו המצביעים על יחסי עבודה, ואף לא צרף כל מסמך המעיד על קשר בינו לבין נתבעת 2, למעט פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים. לטענתה, התובע לא עבד אצלה מעולם, לא נויד אליה ולא התקבל עבורו אישור ניוד. היא לא הייתה מעסיקתו, לא העסיקה אותו בפועל, לא שילמה את שכרו, לא קיבלה אותו לעבודה, לא הסדירה את מעמדו בישראל, לא הייתה הבעלים של הציוד ששימש אותו, לא פיקחה על עבודתו, לא דיווחה על יחסיה עמו לרשויות ואלה מוכחשים, והוא לא פנה אליה בעניין ימי חופשה או מחלה, ולכן התביעה חסרת שחר. רוב טענות התובע הן כלפי צדדים אחרים שאינם נתבעת 2. על פי הנחיות משרד העבודה והרווחה מיום 23/6/03 הרי שככל שקיימת אחריות כליאת אדם חף מפשע, היא מונחת על כתפי המדינה. 2. נתבעת 2 מכחישה את כל טענות כתב התביעה וטוענת, כי לא טיפלה בהבאתו ארצה של התובע, לא החזיקה באשרות לגביו, לא העסיקה אותו ואף לא הייתה יכולה לקבל עבורו אשרת שהייה, כיוון שבתקופה הרלוונטית לא התאפשר לה קבל כלל אשרות עקב אי סדרים מצידה. התובע לא נויד אליה, לא אושר ניודו ואין בידה כל פרטים אודות מעצרו. בפרוטוקול הממונה בו נכתב, כי נתבעת 2 היא מעסיקתו של התובע, הוזכרה חברת איתן אמי, ואף צוין שהוא נתפס באתר בניה של חברת מליבו ישראל. ד. תמצית טענות ההגנה של נתבעת 3 1. בתקופה הרלוונטית ו/או בכלל, התובע לא הועסק אצל נתבעת 3, ומיד עם הגעתו ארצה החל לעבוד אצל נתבעת 2, עד שהושם לעבודה בחברה אחרת ביום 10/2/03 ולאחר ששוחרר ממעצר. היתר העסקה הזמני שהונפק לתובע בשנת 2001 ושהיה בתוקף ל-3 חודשים בלבד, נרשם לכאורה על שם נתבעת 3 והקשר ביניהם, ככל שהיה, נותק ביום בו פג תוקפו של היתר העסקה הזמני. התובע עצמו טוען שטרם מעצרו הועסק אצל נתבעת 2 וזמן רב טרם מעצרו לא היה כל קשר בין נתבעת 3 לתובע. 2. ככל שנתבעת 3 העסיקה עובדים זרים, היא עשתה זאת באמצעות חברות כוח אדם וביום 26/10/01 התקשרה עם איתן אמי בע"מ, (להלן: "אמי"), חברה לכוח אדם בתחום העובדים הזרים, בהסכם למתן שירותי כוח אדם. בהמשך נטלה על עצמה חברת "מגדליה חברה לבנין והשקעות" את התחייבויותיה של חברת איתן אמי. החברות איתן אמי ו/או מגדליה התחייבו לדאוג לכל נושא העסקת העובדים הזרים, הבאתם לישראל, טיפול מול רשויות המדינה כולל אישורים והיתרים והן שהיו המעסיקות הבלעדיות של העובדים הזרים, אחראיות לתנאי העסקתם, לתשלום משכורתם, ולכל החובות החלים על עובדים זרים בארץ. 3. התובע היה עובד של איתן אמי, אשר פעלה מול הרשויות בקשר להעסקתו והיא אף זו שנרשמה בפרוטוקול שמיעת הטענות במסגרת פרטי המעסיק. בהתאם לנוהל ניוד עובדים זרים בין חברות בניה, הגורם אשר לחסותו הועברו העובדים - הוא הקבלן אשר קיבל את העובדים לעבודה אצלו אחראי לכל ההתחייבויות בגינם. מכיוון שנתבעת 3 לא הייתה זקוקה לכל מכסת ההיתרים שהוקצו לה ונתבעת 2 הייתה זקוקה לעובדים נוספים, במסגרת נוהל ניוד עובדים, אושרה העברתם של 21 עובדים זרים, כולל התובע, מנתבעת 3 לנתבעת 2. הניוד נעשה על ידי חברת אמי, אשר העבירה לנתבעת 3 דו"ח מצבת עובדים המפרט היכן אלה הושמו לאחר הניוד והתובע היה באחריותה המלאה של נתבעת 2. 4. מכיוון שבשנים 2002-3 הוקצו לנתבעת 3 רק 30 עובדים זרים, ופג תוקפן של מחצית מהויזות, יכול והתובע היה אחד מאלה שהויזות לגביהן בוטלו ולכן, בתוך מצבת העובדים הזרים שנערך על ידי איתן אמי ב-7/11/02, אין זכר לשמו של התובע כעובד תחת ויזה של נתבעת 3 ובכל מקרה, בתקופה הרלוונטית התובע היה תחת חסותה של נתבעת 2. בפועל טוענת נתבעת 3, שהתובע לא עבד אצלה כלל ולכן לא חלה עליה חובה להסדיר את אשרתו, חובה שחלה על נתבעת 2 ו/או על איתן אמי וגם ניודו לנתבעת 2 נעשה על פי הנוהל. עד נתבעת 3 שמוליק מנדלביץ העיד לעניין זה, כי התובע נויד לנתבעת 2, על פי נוהל ניוד עובדים, ונתבעת 2, עקב הניוד, נטלה על עצמה לשאת בכל החובות וההתחייבויות בגין העסקתו לכל אורך תקופת עבודתו אצלה. לטענתו, נתבעת 2 חתמה, ביום 29.11.01 (נספח 6 לתצהירו), על כתב התחייבות בו התחייבה, בין היתר, שבתום תקופת העבודה שאושרה, יהיה עליה להחזיר את העובד לנתבעת 3 ובתקופה שיועסק על ידי נתבעת 2, היא תהיה אחראית לגביו. אישור הניוד של 21 עובדים מנתבעת 3 לנתבעת 2 צורף כנספח 7 לתצהירו). כבר עתה אציין, לא מצאתי את שמו של התובע באותו אישור ניוד. בחקירתו העיד, כי העובדים ששמותיהם באישור לא הגיעו אל נתבעת 3 למיטב ידיעתו נוידו לנתבעת 2. עוד הצהיר מנדלביץ, כי בשנת 2002 פג תוקף חלק מהויזות שהוקצו לנתבעת 3 בשנת 2001, ובשנה זו, אין זכר לשמו של התובע. 5. כך העיד מנדלביץ: ת. העובדים האלה לא הגיעו אלינו, לא עבדו אצלנו מעולם. הם נוידו על ידי איתן אמי, למיטב ידיעתי לקל בנין. ש. אבל איתן אמי לא יכלו לנייד אותם בהתאם לכתב ההתחייבות שכן רק המעסיק יכל לנייד את העובדים. ת. איתן אמי קיבלה אותם בארץ ולקחה אותם לאן שרצתה. לא לי ולא למי מעובדי היתה אפשרות לדעת את היום שהם מגיעים ולקחת אותם בפועל. ש. הכוונה כשהם כבר כאן. ת. למיטב ידיעתי הם הועברו משדה התעופה לקל בנין. המנכ"ל של קל בנין הודה לי על העובדים ואני לא יודע אם הכוונה לעובד ספציפי זה. מבחינתי הרשות שנתנה את האישור לניוד עובדים היה הסדר שהיה מקובל ומאושר בהתאחדות הקבלנים. ע' 43 שורות 13-23 לפרוטוקול). ..... ת. איתן אמי היתה לה זכות בתוקף החוק להביא עובדים ולנייד אותם. יכולתי לעשות את זה בעצמי אבל לא עשיתי זאת. היו חברות שעשו זאת ולקחו את העובדים בעצמם. חברות קטנות כמוני .... שהיתה להם סמכות בחוק לבצע את ההעברה והם טיפלו בזה, היה להם מעמד חוקי. ש. האם איתן אמי דיווחו לך על הגעת העובדים מבולגריה ושהם הושמו בקל בנין? ת. הם הודיעו לי גם שהם מתכוונים להביא אותם לקל בנין. מנכ"ל החברה ביקש ממני שאעזור לו ופגשתי את מנכ"ל קל בנין במסגרת חברותי והוא הודה לי על כך. (ע' 44 שורות 1 - 8 לפרוטוקול). ....... "האחריות מרגע שהם באו לארץ לאן הם הולכים ומה עושים איתם, זה באחריות איתן אמי במסגרת אישור ניוד שהיה מקובל ומאושר בהתאחדות הקבלנים. אני הסכמתי לניוד וגם קל בנין וגם התאחדות הקבלנים. על ידי זה פתרו בעיה שכל העובדים יכלו לעבוד אצל כולם". ע' 45 שרות 6-9). ....... ש. אתה טוען שהתובע היה כנראה במכסה שמעבר לעובדים בשנת 2002, סע' 17 ו-24 לתצהיר. מצטטת. נתת לתובע אישור לעבור למעסיק אחר? ת. התובע ביום הגיעו לארץ היה לו אישור מאיתן אמי, ממני וקל בנין והתאחדות הקבלנים לעבוד 3 חודשים ומעבר לזה הוא אמור היה לצאת מהארץ אלא אם כן יחודש לו האישור על ידי איתן אמי וקל בנין. ש. אבל האשרה היא על שם מדן? ת. אבל היא מסתיימת על פי הכתוב באשרה. אז צריך היה איתן אמי להוציאו מהארץ ולמעסיק שהעסיק אותו אסור היה לו להעסיקו ללא אשרה. ש. הוא הגיע לארץ עם אשרה על שם מדן עד 31/12/01. לא נתת לו אישור לעבור למעסיק אחר וטוען שתם הקשר שלך איתו. האם זה נכון? ת. הקשר ביני לבינו היה לצורך קבלת האשרה כך שכללית נפח העבודות איפשר להביא עובדים לארץ. לא היה לי כל קשר עם העובד. ברגע שאיתן אמי הביאה אותו לארץ היתה לו אשרה לזמן מסוים. בפועל, עם גמר האשרה היה צריך לדאוג לחדש אותה באמצעות סידור של ניוד עובדים כפי שפרטנו קודם. ........... מה פתאום? אני לא יודע על מה את מדברת. אני את הקשר שלי עם העובד סיימתי ברגע שאיתן אמי לקחה אותו לאחריותה ביום הגיעו לארץ. ע' 47 שורה 24 - ע' 48 שורה 15 לפרוטוקול) צד ג' מטעם המדינה 1. המדינה הגישה הודעת צד ג' נגד נתבעות 2-3 ונגד חברת אמי - חברה לכוח אדם., (להלן: "אמי") לטענתה, נתבעת 2 הייתה מעסיקה בפועל של התובע, נתבעת 3 מעסיקתו הישירה והרשמית עם הגעתו לישראל ונתבעת 3 עסקה בניודו. לטענת המדינה, צדדי ג' נושאים באחריות ישירה ומלאה למעצר התובע. נתבעת 3 המשיכה להעסיקו למרות שידעה שהינו שוהה בלתי חוקי ושאשרת השהייה שלו לא הוארכה. ידיעתה הינה מתוקף רשימת העובדים הזרים שהועברה אליה על ידי משרד הפנים. כל צדדי ג' לא הודיעו לתובע שאשרתו לא הוארכה, ושהמדינה סירבה להאריך את אשרתו כעולה. בהודעה מיום 11.2.03, צדדי ג' נהגו בניגוד לדין, התרשלו באי מסירת מידע לתובע והפרו חובות חקוקות. לטענת המדינה, צדדי ג' גרמו לכל האירועים הנטענים על ידי התובע והמוכחשים על ידי המדינה. ו. תמצית טענות ההגנה של צד ג' 1 - קל חברה לבניין צד ג' 1 חוזרת על טענותיה בכתב הגנתה כנתבעת בתיק, וטוענת להיזק ראייתי שגרם התובע לאור הזמן הרב שחלף בין מועד המעצר להדגשת התביעה דנן, מה שמונע ממנה לאתר את פרטי האירוע. ז. תמצית טענות ההגנה של צד ג' 2 - מדן גם צד ג' 2 חוזרת על כל טענות ההגנה שלה כנתבעת בתיק. לטענתה, התובע הגיש בבית הדין לעבודה, תביעה נגד צד ג' 1, אך לא צרף לה את צד ג' 2. ח. תמצית טענות ההגנה של צד ג' 3 - איתן אמ"י 1. צד ג' 3 כחברה פרטית, אינה מוסמכת להנפיק אשרות עבודה לעובדים זרים ו/או להאריכם ובתקופה הרלוונטית התובע הועסק על ידי חברת מגדליה. אין כל קשר בין התובע לבין צד ג' 3 ולכן אינה בעל דין ראוי. כל שעשתה היה אספקת שירותי קרקע לעובדי צדדי ג' 1-2 כולל התובע, בין החודשים ינואר ומאי 2002. צדדי ג' 2-3 לקחו על עצמם את מלוא האחריות להעסקת העובדים הזרים, מעמדם בארץ, רווחתם ותשלום שכר על זכויות סוציאליות המגיעים להם מכוח חוקי העבודה. צד ג' 3 טוענת, כי מלוא עובדות המקרה אינן ידועות לה, כיוון שהתקשרה עם צדדי ג' 1-2 למתן שירותי קרקע. 2. מכיוון שהחברות (צדדי ג' 1-2) לא היו ערוכות לספק את צרכי העובדים הזרים, הם התקשרו עם חברת מגדליה מאוחר יותר וזו סיפקה להם שירותי קרקע וצד ג' 3 שימשה כצינור להעברת כספים ותו לא, עד לחודש מאי 2002. בכל מקרה, צד ג' 3 לא הייתה אחראית להנפקת אשרות עבודה ו/או הארכתן ואינה נושאת באחריות. מי שסיפק בתקופה הרלוונטית את שירותי הקרקע לצדדי ג' 1-2 הינה חברת מגדליה בלבד, כאשר לצד ג' 3 אין כל קשר לניוד עובדים ולכל הנטען על ידי התובע. ט. דיון עדויות 1. מוטי ברקוביץ, מנהל אגף לזרים בנתבעת 1 מאז חודש יולי 2010 ובתקופה הרלוונטית מנהל שלוחת צפון באגף לזרים הצהיר, כי טיפל בנשוא תביעה זו, חזר על האמור בכתב ההגנה וטען, כי במועד המעצר לא הייתה לתובע אשרת שהייה ו/או עבודה בארץ. בהתאם לתצהירו, המדינה פעלה במהירות וללא כל חובה המוטלת עליה, לאיתור מעסיק מתאים לתובע במסגרת נוהל "שמים סגורים" של המדינה וביום 12/2/03 בוטל צו המשמורת לגבי התובע והוא הועבר למעסיק חדש. זאת, לאחר שנמצא שהעובד והמעסיק עמדו בתנאי הנוהל. בחקירתו העיד, כי נוהל "שמים סגורים" מפרט את הקריטריונים בהם ניתן להעביר עובד בהעברה קבועה ממעסיק למעסיק. עוד העיד, כי השנת 2001, עובד שנמצא באתר עבודה ללא היתר, הועבר למשמרת . מוטי ברקוביץ העיד, כי במסגרת ארכה גורפת בשנים 2002/3, ניתנה אפשרות לעובד לשהות בישראל, עד לתום תקופת הארכה, תחת אשרה שהייה בתוקף עד 31.12. לאותה שנה . ארכה גורפת לא נתנה חסינות לעובד זר, וככל בפרק זמן זה הוא הפך לשוהה שלא כחוק מסיבות אחרות, הוא הפך לשוהה שלא כחוק. לדבריו, על פי מערכת "אביב" מעסיקתו של התובע הייתה נתבעת 3, עד אשר הועבר למעסיק אחר לאחר מעצרו, ל"בוני התיכון". 2. חיים אפרים, ראש יחידת RSD ובתקופה הרלוונטית שימש כממונה ביקורת גבולות במחוז דרום חזר על טענות ההגנה של המדינה והוסיף, כי מעצר התובע היה כדין לאור העובדה שנתפס ללא אשרת שהייה. בחקירתו העיד, כי הוא חתם על פרוטוקול שמיעת טענות שוהים זרים בלתי חוקיים מיום 21.2.03 (נספח 3 לתצהירו) אך אינו זוכר באיזו שפה דברו עם התובע. בפרוטוקול נרשם כי התובע עבד בחברת קל בניין (נתבעת 2) במערכת אביב רשום שעבד בחברת מדן (נתבעת 3). ב"כ המדינה טען לפרוטוקול, כי בסע' 14 לכתב ההגנה נפלה טעות קולמוס. העד השיב בחקירתו, כי בדו"ח הפעולה נרשם שהתובע נעצר באתר העבודה של נתבעת 2 ורישום זה נובע משילוט שמצוי באתר העבודה. 3. מיכל יוסיפוב, ממונה במחלקת ביקורת גבולות ומעברים, חזרה על תוכן כתב ההגנה של המדינה ובחקירתה השיבה, כי היא זו שחתמה על צו ההרחקה לגבי התובע, אך אינה זוכרת אם שמו מולא על טופס מוכן מראש עם חתימתה ולאחר חתימתה, ולטענתה, היו מקרים דחופים שעובדי המחלקה שלה מילאו על טופס שהיה חתום מראש במגירת שולחן עבודתה. לאחר מכן היו מראים לה אותו והיא הטביעה את החותמת על גבי הטופס. לטענתה, מי שחותם על צו המשמורת אמור להבין את שפת העובד או להביא מתורגמן לשפתו. גב' שולמית יעקב, ראש ענף עובדים בתקופה הרלוונטית הצהירה, כי לא ראתה כל אסמכתא לניוד העובד בין נתבעת 3 לנתבעת 2 וככל שהיה אישור לניוד, היה מסמך כזה מאושר על ידי המדינה. לדבריה, ניוד עובדים הינו זמני, עד חצי שנה, בעוד שהעברת עובד הינה קבועה. אך במקרה של התובע אין כל תיעוד על אחד מהם. בחקירתה העידה, כי את אישור הניוד היה צריך לקבל המעסיק ולא העובד. בתקופה הרלוונטית, לדבריה, חברות הבניה פנו לצורך אישור הניוד או ישירות למדינה או באמצעות התאחדות האיכרים, אך רק אישור וחותמת משרד הפנים מהווה אישור ניוד. בכל מקרה, לדבריה, כל העובדים צריכים להיות עם ויזה ברת תוקף ולא יהיה ניוד או העברה לעובד שמתנהל לגביו בירור. 5. מטעם נתבעת 2 הגישה תצהיר אורנה נויהאוז, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית, רכזת טיפול בעובדים זרים. לטענתה, מבדיקה במערכת הנהלת החשבונות של נתבעת 2 עלה, כי התובע לא עבד אצלה ואף התובע, לטענתה, לא צירף כל איה לכך שעבד בנתבעת 2. בהתאם לתצהירה, נתבעת 2 מבצעת פרויקטים רבים ברחבי הארץ והתובע לא נקב בשם אתר של התובעת בו עבד. גם אם התובע עבד באותו אתר בו עבדה נתבעת 2 אין זה אומר שהיה עובד שלה, כיוון שהיא מעסיקה קבלני משנה. לטענתה, נתבעת 2 לא נשאה בכל תשלום לתובע, לא קיבלה אותו לעבודה, לא הסדריה את מעמדו בארץ, לא הייתה הבעלים של הציוד בו השתמש לעבודתו, לא פיקחה על עבודתו, לא דיווחה על היותו עובד שלה, לא קיבל ממנה ימי חופשה ו/או מחלה והוא אף לא נויד אליה ואף לא נתקבל עבורו אישור ניוד מהתאחדות הקבלנים. בכל מקרה, כך העדה, בתקופה הרלוונטית ניוד התאפשר רק ל3 - או 6 חודשים ולאחר מכן הוא מוחזר לחברה ממנה נויד. 6. מטעם נתבע 3 העיד שמוליק מנדלביץ, אשר פרט בתצהירו, כי בתקופה הרלוונטית עסקה נתבעת 3 בפרויקטים רבים וגדולים ברחבי הארץ ובשנת 2001 הקצה לה משרד התעסוקה 73 התרים להעסקת עובדים זרים, אותם הייתה רשאית להביא ארצה, בין בעצמה ובין באמצעות חברות כוח אדם. נתבעת 3 בחרה להביא את העובדים ארצה באמצעות חברת כוח אדם בשם איתן אמי בע"מ על פי הסכם התקשרות בין השתיים מיום 26.10.01. חברת אמי, אשר לקחה על עצמה לדאוג לגיוס העובדים בחו"ל, הבאתם לישראל, טיפול בעניינם מול רשויות המדינה וקבלת האישורים הנדרשים להעסקתם כדין בארץ.והתובע הובא ארצה במסגרת ההיתרים שניתנו לנתבעת 3 בשנת 2001, על ידי חברת כוח אדם, עמה התקשרה נתבעת 3. מיד עם הגעתו ארצה, נויד התובע על ידי חברת כוח האדם לנתבעת 2. 7. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי התובע נכנס לארץ בחודש נובמבר 2011 על פי אישור להעסקתו שניתן לחברת מדן (נתבעת 3). זאת על פי מסמך מאת משרד הפנים מחלקת ההגירה. (ראה נפסח א' לכתב התביעה). התובע העיד כי מעולם לא עבד אצל חברת נתבעת 3, אלא אצל חברת קל -נתבעת 2, וכי התקבל בארץ על ידי ניקולאי מטעם חברת אמי. כל ענייניו, התעסוקתיים, הכספיים וכו', כך התובע, הוסדרו על ידי אדם בשם קריסטו, אף הוא מחברת אמי. התובע לא הציג כל ראייה לכך שניקולאי וקריסטו הינם עובדי אמי. אין חולק, כי בתקופה הרלוונטית, החברות המעסיקות בלבד, הן שדאגו לאישורי העסקה לעובדים זרים, ולאחרונים, לא הייתה כל גישה לרשויות כדי להסדרי את נושא שהותם בארץ בצורה חוקית. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת, שמעסיקיו לא דאגו לאשרת העסקתו בארץ ושהעסיקו אותו שלא כדין. משכך, אין לתובע כל אשם תורם נתבעת 1 8. אין חולק כי בעת שהתובע נעצר, לא הייתה לו אשרה בת תוקף. מהעדויות שהובאו בפני עולה, כי התובע נכנס לארץ על פי היתר עבודה של נתבעת 3 והוא נתפס באתר עבודה של "קל בניין עפר" עוד עולה מהעדויות, כי חברת איתן אמ"י, הייתה מעורבת בהבאת התובע ארצה כמי שנתנה לנתבעת 3 שירותים הקשורים בהבאת עובדים זרים לארץ. עם זאת, היתרי העסקה של עובדים זרים מעולם לא ניתנו עלשמה. אמנם, לא ברור מה כללו "שירותי הקרקע" אותם נתנה אמי לחברות שהעסיקו עובדים זרים, אך איתן אמי לא הייתה המעסיקה ולא בעלת היתר העסקה. גם אם התובע לא ידע על שם איזה חברה ההיתר, ומתי עליו לחדשו, כך לטענתו לאור אי הבנת השפה בעיקר, וגם אם לא ידע שללא היתר יגורש, הרי שלתובע כפרט, לא הייתה כל יכול לתקן את המצב. רק החברות שהעסיקו את התובע צריכות היו לדעת על שם מי אשרת העסקתו, מה תוקפה, מצי צריך לחדשה, כיצד יש לפעול כדי לבצע ניוד, ככל שהיה צורך בכך. המדינה מאשרת או דוחה בקשות להיתרי העסקה ולניוד עובדים, אך אינה יוזמת בדיקות, למי מהעובדים יש צורך לחדש היתר ו/או לבצע ניוד. האחריות לכך חלה באופן מוחלט על החברות המעסיקות את העובד הזר. 9. חוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 קובע, כי אדם שנמצא בארץ ללא רישיון יורחק בהקדם האפשרי, ועד להרחקתו, יוחזק במשמורת, אלא אם ישוחרר בעירבון כספי. (ס' 13 לחוק). בהתאם להוראות החוק, התובע הובא, עם מעצרו לשימוע בפני ממונה ביקרות גבולו, נמצא שאין לו אשרת שהיה תקפה ושאינו עובד אצל המעסיק החוקי שהכניסו ארצה ולאותו מעסיק, אין היתר העסקה על שם התובע. משכך, הוצאו כנגדו צווי הרחקה ומשמורת. עולה, שהתובע נעצר כדין. (ת.א. 360098-07 קיריל פאניקה נ' מ"י, 57757-08 קאיטה מומד נ' נציב שב"ס. בפסקה 19 לסיכומיו, מפנה התובע לבג"ץ  4542/02 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל ( וטוען: "את העוולות שבגינן הוגשה תביעה זו היטיב לתאר כבוד המשנה לנשיא ( בדימוס ) חשין בעניין קו לעובד ( סעיף 7 לפסק דינו ), שם קבע, אודות האבסורד שבכליאת עובדים זרים ופגיעה במעמדם בישראל כתוצאה ממחדלים והתנהגות שלא כדין מצד מעסיקיהם..." עיון בסעיף 7 לדברי המשנה לנשיא חשין מלמד כי , כב' המשנה לנשיא לא קבע כל קביעה בסוגיית כליאת העובדים הזרים. כב' המשנה לנשיא  כלל לא הזכיר את הביטוי כליאה בסעיף אליו מפנה התובע ולא דן בחבות המדינה. כב' השופט חשין הוסיף: "... ולבסוף הערה: חברי השופט לוי מצביע בחוות-דעתו, פעם ועוד, על מעבידים שנטלו היתר לעצמם - בניגוד לחוק - "להעביר" עובדים שהיו צמודים אליהם למעבידים אחרים, ובדרך זו קיפחו את זכותם של העובדים להמשיך ולשהות בארץ. אין לי אלא להביע תמיהה על-כך שראובן חטא ושמעון נשא בעונש. ראוי להן לרשויות כי תקפדנה עם מעבידים שכך הם נוהגים, והסנקציה הראויה כי תוטל עליהם היא פשוטה בתכלית: לשלול את זכותם לקבל עובדים זרים לשירותם. כך ייעשה למפֵרי חוק, ומשיֵצא הקול כי כך נוהגות הרשויות, חזקה על מעבידים כי ישמרו את צעדיהם..." אני מקבלת את טענת המדינה, ולפיה, גם אם עצם שהות התובע שלא כדין בארץ, אינה נובעת מאשמתו, אלא מאשמת המעסיק, עדיים אינו שוהה כחוק, מה שמוביל למסקנה שעצם המעצר היה כדין. משכך, יש לדחות את התביעה כנגד המדינה חברת קל בניין, חברת מדן קבלנות וחברת איתן אמ"י ניוד התובע 10. עדת המדינה הגב' צוברי העידה: ש. איך היה נוהל ניוד מתבצע בפועל בשנים 2002? ת. על פי מה שאני זוכרת וגם נכון להיום, ניוד מעבירים רשימה של עובדים, ומבקש לנייד לתקופה מסוימת. אנחנו בודקים ומאשרים את זה. ש. האם חברות מגישות בקשת ניוד ישירות למשרד הפנים או שהיו צריכות לעשות את זה באמצעות התאחדות הקבלנים והבונים? ת. בזמנו, הם עשו גם ישירות דרכנו וגם נעזרו בהתאחדות כדי להעביר את החומר. הם לא ביצעו את זה שם. ש. כאשר עובד זר מגיע לישראל הוא מקבל אשרת עבודה בחברה שהזמינה אותו. כשמניידים אותו, האם משרד הפנים מנפיק לו אשרה חדשה שבה רשום שם החברה שהוא מנויד אליה? ת. לא. ש. זאת אומרת שיתכן מצב שעובד מחזיק באשרת שהיה ועבודה בחברה אחת ועובד כדין בחברה אחרת. האם יתכן מצב כזה? ת. כדין זה רק באישור וחותמת משרד הפנים על טופס ניוד. ש. האם ברגע שאישור ניוד עובר לידי העובד? ת. זה עובר למעסיק. אני לא יודעת אם נותנים את זה לעובד. ש. איך עובד שהובא ארצה על ידי חברה א' ונויד לחברה ב' שעבודתו ושהייתו כדין? ת. אני לא יודעת איך היו מעבירים את המסר הזה. צריך לברר זאת. ש. בנסיבות שנוצרו, מה היה על התובע לעשות על מנת לא להגיע למצב של מעצר? ת. לא בתחום סמכותי. אני מבינה בויזות וניודים, אבל לא יודעת מה התובע היה צריך לעשות. (ע' 33- 34 לפרוטוקול)…………… ת. נכון, אני לא רואה חותמת של משרד הפנים. למיטב ידיעתי, הניוד לא אושר. (ע' 34 שורה 26 לפרוטוקול).................. (ת. נכון, אני לא רואה חותמת של משרד הפנים. למיטב ידיעתי, הניוד לא אושר. ע' 36 שורות 1-6 לפרוטוקול). מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, שהיתר העסקת הנאשם הוצא על שם נתבעת 3, ומעולם לא אושר ניוד התובע לנתבעת 2. למרות זאת, על פי עדותו שלא הוכחשה, הוא מעולם לא עבד אצל נתבעת 3 ומיום הגעתו ארצה החל לעבוד אצל נתבעת 2. 11. מר מנדלביץ, מנכ"ל נתבעת 3, העיד: ש. מפנה לסע' 3 לתצהירך אתה אומר ומצטט. אין דבר כזה שהמדינה נותנת לחברת כח אדם שהיא צינור למעשה להביא עובדים. הבאת העובדים נעשית על בסיס בקשה של חברה קבלנית, נכון? ת. כן. ש. כלומר, מי שפנה להביא את התובע זה החברה שלכם? ת. כן. ש. זה סותר את מה שאמרת קודם שאיתן אמי היא זו שהביאה את העובדים מטעמה ועסקה בניוד שלהם. ת. לא הבנת נכון. אמרתי שהיו חברות שהביאו באופן פרטי אנשים שיטפלו בעבודה הזאת. אני לקחתי חברה מוסמכת והיא היתה מאושרת לבדוק עובדים בחו"ל ולהביאם לארץ כולל להזין אותם ולהלין אותם. ש. אבל חברת איתן אמי לא יכלה להביא את התובע ללא בקשה שלך? ת. הבקשה שלי אושרה על סמך היקף עבודות לביצוע. ש. אתה אומר שביקשת להביא עובדים על סמך פרויקטים שלך, נכון? ת. כן. ש. קודם אמרת שאיך שהעובדים הגיעו העברת אותם? ת. כשהם הגיעו לא הייתי זקוק כבר לכולם, הם הגיעו מאוחר ולא כשרצינו אותם. אז היתה לי פחות עבודה וצרכים. בגלל הבעיות של יותר ופחות עובדים, לכן היה ניוד עובדים באחריות חברת איתן אמי. הם ביצעו בפועל את הניוד. לא הרוחתי מזה אף אגורה. ש. יש לך אישור לניוד? ת. האחריות מרגע שהם באו לארץ לאן הם הולכים ומה עושים איתם, זה באחריות איתן אמי במסגרת אישור ניוד שהיה מקובל ומאושר בהתאחדות הקבלנים. אני הסכמתי לניוד וגם קל בנין וגם התאחדות הקבלנים. על ידי זה פתרו בעיה שכל העובדים יכלו לעבוד אצל כולם. ש. יש התאחדות, יש מדינת ישראל שקובעת את החוקים ואת הנהלים לניוד ואתה סמכת על מה שההתאחדות אמרה לך או שלחה לכם מכתב ביוני 2000, נספח 5 לתצהירך, נכון? ת. אתה לא קולט את הנושא. בשנת 2000 היה ברור לכולם שאם פועל מגיע לארץ לא מביאים אותו לשלושה או ששה חודשים, היה מנגנון לניוד עובדים והמנגנון הוא לא המדינה. ש. אני מבין שסמכת על ההתאחדות ת. היא עובדת בתיאום עם משרד הפנים. ש. יש לך אישור מהמדינה לבצע ניוד כמו שאתה רצית? ת. יש חידוש נוהל ניוד עובדים מטעם ההתאחדות, שזה הגוף המייצג שמבחינתי הוא אמר לי מה לעשות עם העובדים. שנה לאחר מכן קיבלתי אישור למחצית ושנה לאחר מכן ל-7 עובדים ויש לנייד אותם לאן שהוא. המדינה החליטה .. הסמיכה את ההתאחדות ואני לא יודע מי הגופים שאישרו. ש. איך אתה חושב שההתאחדות הוסמכה על ידי המדינה? ת. מפנה לנספח 5, מי שכתב אותו קיבל אישור מהמדינה להביא עובדים ולנייד אותם. ש. מפנה לסע' 4.ה. לנספח 5 רשום ומצטט. אתם חתמתם על בקשה לניוד, יש לך אישור שההתאחדות העבירה את זה למשרד התעסוקה? ת. אני לא עשיתי, מי שעשה את זה זו איתן אמי. ש. מפנה לנספח 6 ו-7 קל בנין חתומה על כל נושא הניוד. למה אתה אומר ... אני שואל (ע' 43- 45 לפרוטוקול). 12. מעדות מנכ"ל נתבעת 3 עולה, שהיה ברור וידוע שהיתר העסקה של התובע היה על שם נתבעת 3, ובעת הגעתו ארצה, משיקולי עבודה, נתבעת 3 לא נזקקה לשרותיו. עוד עולה, כי הניוד לנתבעת 2 לא אושר. אמנם גם על פי עדות התובע וגם לטענת מנכ"ל נתבעת 2, חברת איתן אמ"י היא שקיבלה את הנתבע בשדה התעופה ודאגה לכל ענייניו, אך לא הוצג בפני כל היתר להעסקת התובע, על שם חברת איתן אמ"י ו/או על שם נתבעת 2 ולא הוכח בפני שחברת אמי הייתה המעסיקה של התובע. שוכנעתי כי לא אושר ניודו של התובע מנתבעת 3 למי מהנתבעים האחרים. מי שהפר את ההיתר ותנאיו הינה נתבעת 3, אשר ניידה את התובע לנתבעת 3 ללא היתר. לא עולה בברור מהעדויות מה היה תפקידה של חברת אמ"י, על פי הסכם בין נתבעת 3 לחברת אמ"י לפיו, אמ"י נתנה לנתבעת שירותי קרקע. בכל מקרה, כאמור, אמי לא העסיקה את התובע והיתר העסקתו לא היה על שמה. גם אם איתן אמי, קישרה בין העובדים הזרים לבין נתבעת 2 ו/או 3 לצורך השגת עובדים, עדיין אין מדובר בהעסקתם. 13. נתבעת 2 טוענת שהתובע מעולם לא עבד אצלה, ולטענתה, עוד בטרם הגיע ארצה נמסר לתובע על ידי אמ"י, כי יועסק על ידי נתבעת 2, לאור כוונת הצדדים לניידו לנתבעת 2, ניוד שלא אושר מעולם. טוענת נתבעת 2, כי איתן אמ"י נהגה לגייס עובדים בחו"ל עבור נתבעות 2 ו- 3 והתובע הגיע ארצה באשרת עבודה על שם נתבעת 3. לטענתה, למרות עדות התובע, ולפיה עבד בקל בניין, הרי שהוא הגיע ארצה ביום 12.11.01 ורק לאחר 17 ימים, ביום 29.11.01 הוגשה בקשה לניידו אליה, אך לא אושרה. נתבעת 2, שכאמור מכחישה שהתובע עבד אצלה, מאשרת (ס' 34 לסיכומיה) כי התובע הגיש תביעה לביה"ד לעבודה, שהסתיימה בפשרה לפיה תשלם לו 1,740 ₪. לטענתה, מדובר בתשלום בערכי מטרד. מה שתומך בטענת התובע כי עבד אצלה, שאם לא כן, ואם אין כל הוכחה שעבד אצלה, מה הסיבה שהסכימה לשלם לו בהסכם פשרה, גם אם מדובר בערכי מטרד. עדי נתבעת 1 העידו, כי התובע נתפס באתר העבודה של נתבעת 2. (נספח 3 לתצהיר חיים אפרים וכן עדותו של חיים אפרים בע' 29 שורות 26 - 28 , ע' 30 שורות 2-5לפרוטוקול). משכך, יש לקבוע כי התובע עבד אצל נתבעת 2 - קל בניין, למרות שהיתר העסקתו היה לנתבעת 3 - מדן. 14. נתבעת 3 טוענת שהתובע הגיע ארצה באמצעות איתן אמ"י, ונציגה אף קיבל את פניו בשדה התעופה, היא זו שדאגה להסדרת משכורתו, טיפול רפואי וכל ענייניו. (ע' 4,6,7,11 לפרוטוקול). עוד טוענת נתבעת 3, כי איתן אמ"י לקחה על עצמה אחריות חוזית מוחלטת להסדיר כדין את ניוד התובע לחברות אחרות, כיוון שהיא לא הייתה זקוקה לו. לטענתה, לא היה לה כל אינטרס לנייד את התובע לחברה קבלנית אחרת, ויכולה הייתה "בקלות" להחזירו לארצו. לטענתה, אמנם התובע נכנס לארץ בהתבסס על אשרת עבודה על שמה, אשרה שהייתה תקפה לחודש וחצי בלבד, אך מרגע היכנסו לארץ, לא היה לה כל קשר עמו והוא נויד מיד על ידי איתן אמ"י לנתבעת 2 אשר העסיקה אותו מרגע הגעתו ארצה, ואף לאחר שפקעה אשרת הכניסה על שמה. יתרה מכך, טוענת נתבעת 3, כי נתבעת 2 לא החזירה לה את התובע לאחר שחלפה תקופת הניוד, ואף לא הודיעה לה כי התובע ממשיך לעבוד בארץ. זאת, בניגוד להתחייבותה של נתבעת 2 בבקשת הניוד (נספח 6 לתצהיר נתבעת 3) כאמור לעיל, למרות טענת נתבעת 3 שהתובע נויד כדין לנתבעת 2, קבעתי, כי הניוד לא אושר על ידי המדינה, ומשכך, אינו כדין. עולה מהאמור לעיל, שעל נתבעת 3 אחריות משותפת עם נתבעת 2 לעובדה שהתובע המשיך לשהות בארץ ללא אשרת עבודה. התובע נכנס לארץ על בסיס אשרת עבודה על שם נתבעת 3, היא ניידה אותו שלא כדין, באמצעות ו/או בעזרת איתן אמ"י. לנתבעת 3, כמו גם לנתבעת 2, קשרי עבודה עם אמ"י אשר גייסה עבורם עובדים בחו"ל. העובד שנתבעת 3 נסמכה על שירותי חברת אמ"י, אינה פוטרת אותה מאחריות לדאוג לאשרת עבודה תקפה לתובע. 15. איתן אמ"י אמנם התובע טען שנציגי אמ"י הם שדאגו לענייניו בארץ, הדבר לא הוכח ולא הוצגה כל ראייה הקושרת את אמ"י להסדרת אשרת העסקתו בארץ ל התובע. אין חולק כי התובע לא עבד אצל אמ"י וטענת נתבעות 2-3 היא שהאחרונה סיפקה להם "שירותי קרקע" לאיתור ו/או גיוס והבאת עובדים. חברת איתן אמ"י כאמור, לא העסיקה את התובע, לא הוציאה אשרה על שמה כדי להעסיק את התובע, וככל ששימשה חברה לאיתור עובדים זרים עבור חברות קבלניות, אין לה חלק באחריות להסדרת אשרת העסקה לתובע. אישור העסקת העובד חל על החברה המעסיקה אותו, ואישור ניודו אף הוא חל עליה ועל החברה אליה אמור להיות מנויד. משכך, לא מצאתי כל ראיה לאחריותה של אמ"י לאישור ו/או היתר העסקתו של התובע בארץ. משכך, יש לדחות את התביעה נגד אמ"י. סוף דבר נתבעות 2-3 הן האחריות לכליאתו של התובע. הנזק. בשיקולי קביעת הנזק, יש להתחשב בעובדה, שהתובע לא ערער על ההחלטה של בית הדין למשמורת, בעניין כליאתו. לעניין הפגיעה באוטונומיה, הרי שהתובע יכול היה לבחור לשוב למולדתו בכל רגע נתון, ולהשתחרר על אתר. בשיקולי לעניין הנזק, אני ערה לעובדה, שבבחירה זו, היה מאבד את עבודתו בארץ, באותו שלב. על כל אלה יש להוסיף, שהתביעה הוגשה על סף תום תקופת ההתיישנות. בגין כל יום של כליאה, על נתבעות 2-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 3,000 ₪, בגין כל יום בו היה כלוא בארץ, דהיינו סך כולל של 18,000 ₪. מכיוון שהתובע מתגורר בחו"ל יש להעביר כספים אלה ישירות אליו בכתובתו בחו"ל . ככל שכתובת זו אינה ידועה, יקבלו נתבעות 2,3 את הכתובת מבא כוח התובע. משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצרכליאת שוואעובדים זרים