מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עו"ד ללא הסכם: התביעה וטענות הצדדים לפני תביעת עורך דין נגד לקוחו לקבלת שכר טרחה. התובע טוען כי שימש כב"כ הנתבע בין השנים 1996-2006. במסגרת הייצוג טיפל, לטענתו, במספר עניינים: הגשת תביעות לסילוק יד, פירוק שיתוף, פסק דין הצהרתי. ניהול משא ומתן וטיפול ברכישת חלקה ממנהל מקרקעי ישראל, רישום פעולות במשרדי רישום המקרקעין, הגשת התנגדות לועדת התכנון, עריכת הסכמי שכירות והסכמים אחרים, הגשת עררים, ניהול משא ומתן וביצוע צווים עם מוסדות מדינה שונים ופרוייקט קומבינציה. במקור הוגשה התביעה גם נגד אחיו של הנתבע. התביעה נגד האח/נתבע 2 נמחקה ביום 09/03/08 לבקשת התובע. התובע טוען כי הנתבע הסתייע בשרותיו ולמרות טיפולו המוצלח בתיקים לא שילם כל שכר טירחה. בהתאם לסעיף 81 כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, סך שכר הטירחה הראוי שמגיע לתובע עומד על סך כולל של 1,465,324 ₪, בהתאם לפירוט להלן: בגין תביעה לסילוק יד שהוגשה בבית המשפט בעכו והסתיימה בפשרה שאושרה בפסק דין - 94,500 ₪ (2% משווי הקרקע + מע"מ). בגין תביעה לפירוק שיתוף - 141,750 ₪ (3% משווי הקרקע) שהסיימה בפסק דין המורה על סילוק יד ופירוק שיתוף בהתאם להצעת חלוקה אותה הציע. במסגרת טיפולו בתיק זה טיפל בהעברת זכויות, החתמת השותפים לקרקע על תצהירים, מו"מ מול המינהל לקניית חלקו בקרקע, מו"מ עם השותפים האחרים בקרקע. בגין תביעה לפסק דין הצהרתי - 209,225 ₪. הנתבע בתיק בעכו הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי בבית המשפט המחוזי בחיפה. הגיש סיכומים, ניהל הוכחות והכין את הנתבע לעדותו. בסופו של דבר התביעה נדחתה. ערעור לבית המשפט העליון- 104,612 ₪. לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את התביעה, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הטיפול הגיש תגובות ל-4 בקשות, סיכומים ותיק מוצגים. במסגרת הטיפול בתיק זה תובע שכר טירחה גם בגין בקשה לצירוף ראייה בביהמ"ש העליון ובביהמ"ש המחוזי - 104,612 ₪. ניהול משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל והחלפת מסמכים - 50,625 ₪. עריכת הסכמי שכירות - 10,000 ₪. הגשת ערר ליועץ המשפטי לממשלה בגין התנהלות של משטרת שפרעם- 5,000 ₪. פרוייקט קומבינציה - 630,000 ₪. התנגדות בוועדת התכנון - 10,000 ₪ (הוועדה המקומית והמחוזית). עסקאות טאבו - 50,000 ₪. טיפול בכתב אישום בגין הליכי תו"ב - 5000 ₪. שונות (ייעוץ משפטי שוטף) - 50,000 ₪ (בערך 500 שעות). דרישת התובע לתשלום סך של 630,000 ₪ בגין עסקת הקומבינציה וכן תביעתו לתשלום סך של 102,662 ₪ בגין התיק בעכו נמחקו לבקשתו כך שהסכום התביעה המתוקן עומד על 732,662 ₪. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו, לתמיכה בטענותיו (ת/1). לטענת הנתבע בהגנתו ובתצהירו (נ/1), חלק מטענות התובע התיישנו, מאחר וחלפו למעלה מ-7 שנים ממתן השירות המשפטי וכל פעולה שלכאורה ביצע התובע לפני 12/7/00, התיישנה (עסקת הקומבינציה, תביעה לסילוק יד ותביעת פירוק שיתוף). לגופו של עניין, בין הצדדים היה הסכם שכר טרחה בעל-פה, הנתבע פעל לפיו ושילם את מלוא השכר המוסכם, ולכן אין מקום לפסיקת שכר ראוי; התביעה לפינוי ולסילוק יד וכן פירוק שיתוף בבית המשפט בעכו- סוכם שכר טרחה בגין הטיפול, ללא קשר למספר הישיבות או שעות העבודה של התובע בסך 12,000 ₪ לכל אח משני הנתבעים. חלקו של הנתבע שולם במלואו: חלקו בשיקים וחלקו במזומן. התובע מצידו לא המציא חשבוניות או קבלות על התשלום. התביעה בבית המשפט המחוזי- סוכם על שכר טרחה ללא קשר למספר הישיבות או שעות העבודה בסך 2,500$ ארה"ב שערכם בזמנו - 12,000 ₪ לכל אחד מהאחים. חלקו של הנתבע שולם במלואו בשיקים, שוב התובע לא מסר חשבוניות או קבלות על התשלום. הערעור לבית המשפט העליון- סוכם כי ישולם סכום של 20,000 ₪ ע"י כל אחד מהאחים/הנתבעים. הנתבע שילם את שכר הטרחה בשיקים ונותר חייב 8,000 ₪. לישיבה בירושלים נסע עם התובע ועו"ד אבו רחמה ממשרדו. במהלך הנסיעה ביקש התובע כי הסכום ישולם לעו"ד אבו רחמה ישירות והוא יראה בכך סילוק החוב. בין לבין פרץ סכסוך בין התובע לעורך הדין אבו רחמה. לבסוף הנתבע חויב בתשלום הסכום לעו"ד אבו רחמה במסגרת תביעה שהגיש האחרון לבית המשפט לתביעות קטנות ולכן לא חייב דבר לתובע. העסקה עם המינהל - סוכם כי ישולם שכ"ט בסך 10,000 ₪ (ע"י כל אחד מהאחים). סכום זה שולם במלואו בשיקים, שוב ללא קבלות או חשבוניות. ביחס ליתר הסכומים המפורטים בתביעה, אין לו קשר אליהם. מדובר בעניינים בהם טיפל עבור אחיו. עוד טוען הנתבע כי ככל שבית המשפט ייקבע כי הצדדים לא סיכמו הסכם כלשהו בנוגע לשכר הטרחה, התובע לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לתמיכה בדרישה לשכ"ט ראוי, לא פרט את הזמן שהקדיש, מהות הטיפול, היקפו ומורכבותו, שווי העניין נשוא השירות (שווי הקרקע) וכד'. דיון והכרעה לצורך הכרעה בתביעה יש לקבוע ממצאים בשאלות: האם הוסכם גובה או מנגנון שכר טרחה בגין טיפול התובע בעניני הנתבע מושא התביעה וככל שנקבע- מה שכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים ביחס לכל טיפול נטען, מהו הסכום ששולם בפועל, ובהתאם האם חב הנתבע לתובע סכום כלשהו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחנתי את ראיותיהם ושמעתי אותם, דין התביעה להדחות. בעניננו, אין חולק כי הצדדים לא ערכו הסכם שכר טרחה בכתב. במצב זה עומדות גרסאות הצדדים ביחס למה שהוסכם בעל פה, זו מול זו. בעוד התובע טוען כי הוסכם שהנתבע ישלם לאחר כל טיפול שכר ראוי, הנתבע נוקב בסכומים ספציפיים עליהם הוסכם כמפורט לעיל (סעיף 7 לפסק הדין). זה מכבר, ולנוכח ריבוי תביעות בענין שכ"ט עורכי דין נגד לקוחותיהם הביעו בתי המשפט דעתם כי ראוי ונחוץ שהסכם שכר טרחת עורך דין יערך תמיד בכתב כדי, למנוע ויכוחים על תקפותו, תכנו והיקפו. לא הרי ייעוץ כהרי כתיבת מכתב התראה, ניהול מו"מ, ניהול תביעות בבתי המשפט וכד'. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי ראוי להסכם בענין טיפול בתיקים בבתי משפט שיהיה בכתב, שיהיה מפורט ויכלול את היקף הטיפול, עלות ותנאים נוספים דוגמת האם הטיפול מוגבל לאותה ערכאה או שמא הוא כולל אף ערעור, גובה שכר הטרחה, האם ישולם מראש או בתשלומים, האם יש סכום נוסף התלוי בתוצאה, מה הדין במקרה של מיעוט ישיבות או ריבוי ישיבות בבית המשפט, מה הדין במקרה של פשרה או הפסקת הטיפול לבקשת הלקוח וכיו"ב. בת.א 6985/06 (שלום הרצליה) עו"ד צחי נשר נ' ג'ואל אטלן (לא פורסם -ניתן ביום 26/3/08) סיכם בית המשפט מפי כב' הש' ש. אבינור את הגישה הרווחת, שעמה אני מסכימה, ובענין זה מצאתי להביא את הדברים בשם אומרם וכלשונם: "הסכם שכר טרחת עורך-דין, ככל חוזה אחר, "יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת", כאמור בסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שכן פורמאלית אין חובה שבדין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב או בצורה מוגדרת אחרת. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שהסכם שכר טרחת עורך-דין הינו חוזה מסוג מיוחד, ולא אחת העירו בתי המשפט כי ראוי שהסכם כזה ייערך בכתב (ר', רק לשם הדגמה, ע"א (ת"א) 3379/01 בן בכור נ' עו"ד רון אורי, "בשולי הדברים יש להעיר כי מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב, כדי למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבית-המשפט במקרה של מחלוקת"; וכן רע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש,: "שורש הקושי, שעליו הצביעו בתי המשפט הקודמים, היה היעדרו של הסכם כתוב בעניין שכר הטרחה, בניגוד לנכון ולראוי בכגון דא..."). בהקשר זה בתי המשפט גם מרבים להפנות להצעתו של פרופ' ד' פרידמן בעניין, שעיקריה הם כדלקמן: "בעיניי ראוי לקבוע בחקיקה כלל המחייב עורך-דין לערוך הסכם בכתב עם לקוחו בדבר שכר-טרחתו. בהעדר הוראה כזו מן הראוי להחיל את הכללים הבאים: א) אם עורך הדין לא דאג לעריכת הסכם בעניין שכרו, ואם מדובר בנושא שקיים לגביו טווח מחירים, יש להניח לזכות הלקוח כי ציפה לכך שיחויב בשכר הנמוך ביותר האפשרי... ג) בכל מקרה יש לחייב את עורך-הדין, שלא דאג לעריכת הסכם בעניין גובה שכרו, בתשלום הוצאות המשפט בדבר שכר-הטרחה, אפילו זכה במשפט. הטעם לכך הוא ששורש ההתדיינות נעוץ בהעדרו של הסכם בדבר שכר-הטרחה, והאחריות להיווצרותו של מצב זה רובצת על עורך-הדין שנמנע מעריכת הסכם בעניין זה. (ר' ד' פרידמן, "שכר-טרחה ראוי לעורך-דין", המשפט ב', תשנ"ה, 105, 113-112). אכן, רבים ומגוונים הם הטעמים, המצדיקים עריכת הסכם שכר טרחת עורך-דין בכתב דווקא. ראשית, הסכם שכר טרחה מטבעו מורכב הוא, וצריך להתייחס לא רק לשאלת שיעור שכר הטרחה ואופן תשלומו אלא גם לעניינים נוספים, לרבות שיעור שכר הטרחה בהפסקת הייצוג ועוד (ר' והשווה ד"ר ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין (תשס"א-2001), 212-209). פשיטא, שעניינים כאלה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לסכם בבהירות ובאופן שיובן כראוי על ידי שני הצדדים בשיחה בעל-פה. שנית, חובותיו המקצועיות והאתיות של עורך-דין מחייבות אותו להקפיד הקפדת-יתר על שקיפות ביחסיו הכספיים עם לקוחו, ושקיפות כזו אינה מתקיימת מקום שהסכם שכר הטרחה נעשה בעל-פה ומטבע הדברים הוא חסר ועמום. ושלישית, בכל הקשור לניסוח ועריכת הסכם שכר הטרחה יש לעורך-הדין יתרון מובנה על פני לקוחו, בהיותו בעל המקצוע הרלוואנטי (היינו המשפטן) שבין השניים, ולפיכך מכוח חובת תום הלב החוזית עליו לדאוג לביטוי ברור ומלא ככל האפשר של תנאי ההסכם, ביטוי שככלל יכול להיעשות רק בכתב. העולה מן המקובץ הוא, אם כן, כי אף שאפשר שהסכם שכר טרחת עורך-דין ייכרת בעל-פה, אפשרות כזו אינה רצויה. לפיכך, משנמנע עורך הדין מעריכת הסכם שכר טרחה בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין הסכם שכר הטרחה - הן באשר לעצם כריתתו והן באשר לתנאיו השונים - לחובתו של עורך הדין, ולקבוע כי במצב של ספק ידו תהא על התחתונה". בעניננו, לא מיותר להצביע על כך שהתובע ניהל בעבר תביעה לשכ"ט עו"ד לפני מותב זה (ת.א 4135/03 עו"ד באבא מאזן נ' חב' בשותי זאהר בע"מ קריות: פסק הדין ניתן ביום 23/1/05) וכבר שם ביקרתי את הנוהג הפסול של אי עריכת הסכמי שכ"ט עו"ד בכתב, תוך העלאת דרישות שרירותיות רטרואקטיביות. הגשת התביעה כאן בשנת 2007 מלמדת שהתובע לא השכיל להפנים את פסק הדין שניתן נגדו שם באותה סוגיה ממש. על התנהלות התובע במישור שכר טרחה וחוסר ההפנמה, ניתן ללמוד גם מעדותו ביחס לדברים שארעו לאחר הגשת התביעה כאן. וראה עמוד 18 לפרו' שורות 1-5: ש. אחרי הגשת התביעה תבעת את שניהם ביחד ולחוד על סכום התביעה המלא, מדוע מחקת את הנתבע מס' 2 מהתביעה, האם הגעת איתו להסכם פשרה? ת. הוא בא וסילק את כל החובות שלו, 700,000 ₪ בערך, זה לא מתבטא בכסף, אלא בדברים. לא קיבלתי לכיס עדיין, אני הוצאתי חשבונית על מה שקיבלתי, 70,000 ₪ והייתה התחייבות של הגיס שלו בסיום המשפט הם ישלימו לי את היתרה. הדברים נזרקו לחללו של אולם. הסכומים הם "בערך", התובע מעיד שלא קיבל כסף אלא "דברים אחרים" או שהוא עתיד לקבל בעתיד סכומים אסטרונומים. לא רק שעדות זו סתמית, לא משכנעת ולא נתמכה בכל ראיה, אלא שלמיטב הבנתי, הדין מכיר רק באפשרות של תשלום כסף כשכ"ט עו"ד ולא ב"דברים אחרים עלומים", תוך שהדין דורש דווח על סכומים מדויקים שמתקבלים, הוצאת קבלות/חשבוניות מס. מה גובה שכר הטרחה שהוסכם התובע עותר לחייב את הנתבע ברשימה ארוכה של טיפולים שערך, לטענתו, משנת 1996 ועד 2006. נשאלת השאלה אם לא קיבל שכ"ט מהנתבע, כפי שהגיע לו, מדוע המשיך לטפל ולקח תיקים חדשים ונוספים במהלך השנים ומדוע התעקש להמשיך ולהמנע מעריכת הסכמי שכ"ט בכתב עם הלקוח? כענין של מדיניות משפטית, וגם לגופן של ראיות, שעה שהתובע נמנע בעקביות מלערוך הסכמי שכר טרחה בכתב, נכון לזקוף את העמימות ואי הבהירות לרעתו ולהעדיף את גרסת הנתבע ביחס להסכמות בעל -פה שהושגו ביחס לכל טיפול, כפי שפורטו. התובע העיד בחקירתו כי היו עדים לשיחותיהם בדבר שכר הטירחה הראוי. הוא לא נקב בזהותם בתצהיר עדות הראשית שלו ולא טרח לזמנם לבית המשפט (עמ' 14 לפרו' ש'15, 17). הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה. וראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד - 2003, עמ' 1656. לא זו אף זו, התובע אף הודה בחקירתו במספר פעמים, כי לא הסביר לנתבעים מה זה שכר טרחה ראוי (עמ' 12 לפרו' שורות 30-31), ומעולם לא נקב בפניהם בפרטי התעריף המינימלי (עמ' 13 שורות 19-20) ולא סיכם על אחוז כזה או אחר ( עמ' 13 לפרוטוקול ש' 18-33). גרסתו בעצם היא כי מה שסוכם (ושולם, ככל ששולם) הווה מפרעה על החשבון העתידי שעליו לא הוחלט ומנשאל שוב ושוב אם היתה הסכמה מפורשת כלשהי ביחס לשכר טרחה השיב: "כן, היתה הסכמה מפורשת בין הצדדים בשל היחסים, כאשר הנתבע נכנס אלי כל פעם ומנשק אותי במצח. היתה הסכמה שאני עובד, ובסופו של יום כשאנו נזכה, הוא לא יקפח אותי". המילים בעתיד הוא לא יקפח אותי אינן יכולות, בכל הכבוד, להוות מנגנון רציני של הסכמה על שכר טרחת עורך דין. אני קובעת, אפוא, כי לא היתה כל הסכמה ביחס לגובה שכר טרחת עו"ד זולת זו עליה העיד הנתבע (סעיף 7 לפסק הדין) ומפורטת בתצהירו. הא ותו לא. עתה נותר לדון בשאלה אם שולם שכר הטרחה עליו הוסכם בפועל. הנטל בענין זה מונח לפתחו של הנתבע הואיל ועסקינן ב"טענת פרעתי" והראיות מעלות כי הנטל הורם למעלה מן הצורך. התביעות בבית משפט השלום בעכו ובבית המשפט המחוזי בחיפה. התובע, טיפל עבור הנתבע ואחיו, בתביעה לסילוק יד נגד מר וני. לימים תוקנה התביעה והוסף גם סעד של פירוק. מעיון במסמכים שצורפו לאותה תביעה עולה כי התביעה נפתחה בבית משפט השלום בעכו ביום 19/2/97 והסתיימה בפשרה במרץ 2002 לטובת התובעים (הנתבעים כאן), כשהנתבע שם נדרש לשלם 4,000 ₪ + מע"מ כשכ"ט והוצאות. התובע, המבקש להסתמך על שכר ראוי, לא פרט כמה שעות השקיע בהכנת כתבי הטענות והראיות, בהכנה לדיונים, בדיונים עצמם וכו'. הנתבע, מאידך, טוען כי הוסכם ששכר הטרחה בגין הטיפול בתיק, ללא קשר למספר הישיבות או שעות העבודה של התובע יעמוד על סך 12,000 ₪ לכל אח בחיובים נפרדים (היינו 24,000 ₪ ביחד). על פי עדותו של הנתבע שלא נסתרה הוא שילם סכום זה במספר תשלומים: סך 1,000 ₪ בשיק מס' 1487 ז"פ 1/2/97, סך 3,500 ₪ במזומן ביום 11/6/97, סך 3,500 ₪ ביום 28/11/97 וסך 4,000 ₪ ביום 8/2/98. ע"פ עדותו של הנתבע, שהיתה מהימנה בעיני, התובע דרש כי 3 הסכומים האחרונים יהיו במזומן ולא הנפיק חשבוניות בגינם ולכן ערך הנתבע רישום סמוך לאחר תשלום סכומים אלו (נספח א' לתצהירו). כ"כ שילם 1,000 ₪ בשיק 1491 ז"פ 18/2/97 לרכישת בולי הכנסה וסך 820 ₪ בשיק 1492 ז"פ 1/3/97, לתשלום חלקו בשכ"ט שמאי. ביחס לשיקים צורפו השיקים, ספחים ודפי חשבון. מאז שהסתיים התיק (שם ובבית המשפט המחוזי) לא שלח התובע כל דרישת חוב או חשבון עסקה, (בוודאי שלא 94,000 ₪ כפי שדורש בתביעתו בגין טיפול זה), ועובדה זו מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה סולק כל חשבון שכה"ט ולא מתיישב עם גרסת התובע לפיה נותר חוב פתוח. ביחס לתביעה בבית המשפט המחוזי, התביעה לפסק דין הצהרתי הוגשה ביום 03/12/2001 ע"י מר וני (הנתבע בעכו). במסגרת הטיפול בתיק הכין התובע כתבי טענות, תצהירים וניהל ישיבת הוכחות. גם כאן, העיד הנתבע כי סוכם על שכר טרחה ללא קשר למספר הישיבות או שעות העבודה בסך 12,000 ₪ לכל אחד מהאחים וגם כאן, העיד הנתבע כי חלקו שולם במלואו בשיקים והתובע לא מסר חשבוניות או קבלות על התשלום. עדותו היתה מהימנה ונתמכה בהעתקי השיקים ודפי החשבון. למעשה אף התובע אישר בחקירתו כי כל התשלומים המפורטים לעיל שולמו. כך, חוקר ב"כ הנתבע את התובע ושואל "בסעיף 4 לשאלון (נ/1), אתה השבת לי שכל הקבלות צורפו לתביעה. אני עברתי על כל המסמכים ולא ראיתי אף קבלה". בתשובה לשאלה קם בא כוחו של התובע והודיע לפרוטוקול כדלקמן: "אין מחלוקת שהסכומים אותם מציין הנתבע בתצהירו הינם הסכומים ששולמו לתובע, והשאלה היא בתור מה ועל חשבון מה" (עמ' 16 לפרו' ש' 31 עד עמ' 17 ש'3). וראה ע' 17 לפרו' ש' 12-16:" ש. בתצהיר של טלאל הוא מציג את הסכומים שהוא שילם לך? מה תגובתך, האם הוא שילם את הסכומים שהוא אומר? והתובע משיב: "מה שאני אומר זו האמת, לגבי החשבוניות נשוא השיקים שנתן לי. אני מודה שכל הסכומים שבתצהיר טלאל, שולמו, אבל אני מבקש להוסיף שיש 10,000 ₪ ששולמו ישירות למר אלירון בן טל, בשלושה שיקים. לא את כל הכסף אני קיבלתי". העדות לפיה שולמו תשלומים ובגינם התובע לא הוציא חשבוניות, לא הוזמה אפוא. בנקל יכול היה התובע להמציא חשבוניות ככל שבפועל הוצאו. הצגת חשבוניות ככל שהוצאו אף יכלו לסייע בפתרון התעלומה אם שכר הטרחה היה מוסכם ומדובר בגמר חשבון או שמא החשבונית/קבלה ניתנה רק "על החשבון". המנעות התובע מהצגת חשבוניות בנסיבות לעיל, מעיבה קשות על אמינות התובע. הערעור בבית המשפט העליון מאותם נימוקים שפורשו לעיל, אני מקבלת את טענת הנתבע לפיה סוכם שישולם סכום של 20,000 ₪ ע"י כל אחד מהאחים בגין הטיפול בתביעה בבית המשפט העליון (סה"כ 40,000 ₪). הנתבע צירף ספחי השיקים והוכיח כי שילם סך 12,000 ₪ ונותר חייב 8,000 ₪ שביחס אליהם הוסכם כי ישלמם במועד מאוחר יותר. ע"פ עדותו, בנסיעתם לישיבה בבית המשפט העליון, היה עמם גם עו"ד רמזי אבו רחמה שעבד באותה עת אצל התובע ועמד לעזוב בשל קשיי התובע לשלם לו. בהתאם הוסכם כי הנתבע ישלם את ה-8,000 ₪ לעו"ד אבו רחמה במקום לתובע, והתובע יראה בזה סילוק סופי של החוב בגין הטיפול. ואכן, בסופו של יום שילם הנתבע את הסך 8,000 ₪ לעו"ד אבו רחמה. הנתבע צרף תצהיר עו"ד אבו רחמה (נספח ג לתצהיר הנתבע) התומך בגרסת הנתבע בו הצהיר עורך הדין אבו רחמה כי "שניהם היו תמימי דעים כי כל שכר הטרחה שהוסכם עליו בגין כל העבודה שביצע עו"ד באבא עבור מר טלאל, עד לשלב וכולל ההופעה וההליכים בעליון, שולמו ע"י מר טלאל לידי עו"ד באבא, למעט יתרה על סך 8000 ₪ שהינה יתרה סופית שעל מר טלאל לשלם, ובכך לא תשאר כל יתרה לעו"ד באבא המגיעה לו מאת מר טלאל בגין העבודה האמורה עד וכולל שלב ביה"מ העליון כאמור" (ההדגשה שלי א.ד). טענת הנתבע לפיה התבקש לשלם את היתרה בסך 8,000 ₪ לעו"ד אבו רחמה מגוּבָּה בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות 1037/07 (ת/2) שחייב את הנתבע לשלם לעו"ד אבו רחמה את היתרה הנ"ל. כפי שהודגש בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, התובע הוזמן לישיבה שם כדי לברר למי חב הנתבע את אותם 8,000 ₪ כדי למנוע מצב של דרישת כפל תשלום ברם לא התייצב (ראה ת/2) ולכן קבע בית המשפט כי על הנתבע לשלמם לעו"ד אבו רחמה ולא לעו"ד באבא מאזן. סוף דבר בענין זה, ככל שלתובע טענות בעניין זה, עליו להפנותן אולי לעו"ד אבו רחמה שאף התחייב להעביר את הסכום, לעו"ד באבא מאזן, במידה ויידרש, (ראה פסק הדין ת/2), אך לא לנתבע. גם בעניין העסקה עם המינהל אני מבכרת את גרסת הנתבע לפיה סוכם כי כל אח ישלם סך 10,000 ₪. סך זה שולם ב-3 שיקים שספחיהם הוגשו וגם לגביהם לא הונפקו חשבוניות והתובע לא חולק על עצם תשלומים אלו. אשר ליתר דרישות התובע הכוללות תשלום "שכר טרחה ראוי" עבור עריכת הסכמי שכירויות - 10,000 ₪, הגשת ערר ליועץ המשפטי לממשלה בגין התנהלות של משטרת שפרעם- 5,000 ₪, התנגדות בוועדת התכנון - 10,000 ₪ (הוועדה המקומית והמחוזית), עסקאות טאבו - 50,000 ₪, טיפול בכתב אישום בגין הליכי תו"ב - 5,000 ₪, מצאתי לדחותן. קבעתי כאמור כי ההסכמה היתה לשכר טרחה כפי שנקב הנתבע ולא לשכר טרחה ראוי עלום כלשהו ולכן תזת התובע המשפטית לפיה מדובר בחיוב לתשלום בעד נכס או שרות שלא הוסכם על שיעורו, כמשמעות הדברים בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), ראויה להדחות. עם זאת אפילו אם מגיע שכר טרחה ראוי על ענינים שהתובע טיפל עבור הנתבע, ולא קיבל שכ"ט (דוגמת עריכת חוזי שכירות או שאר האמור בסעיף 29 לפסק הדין), אין התובע זכאי לכל סכום שהוא. מדיניות משפטית ראויה מחייבת לדעתי לקבוע כי עורך דין שלא עורך הסכם שכ"ט שקוף וברור, לא קובע בזמן אמת מה שכר הטרחה ו/או השכר הצפוי ו/או מה מנגנון התמחור לעבודתו העתידית, תוך השארת הענין לוט בערפל מכוון להחלטתו העתידית השרירותית/חד צדדית, היא התנהגות פסולה המעמידה את הלקוח במצב נחות שלא מאפשר לו לבחון ולשקול אל נכון צעדיו בהתקשרות עם עורך הדין שכן יש לזכור כי הלקוח שבא לקבל שרות משפטי לא יודע מה זכויותיו ושם מבטחו בעורך הדין המיומן, האמון על החוק, התעריף ושאר כללי האתיקה. אילו היה התובע מציג בזמן אמת לנתבע מנגנון התחשבנות הניתן לכימות דוגמת לפי שעות ייעוץ ושעות הופעה בבית משפט והכנה, לפי מספר ישיבות או פגישות או מכתבים יכול היה הנתבע לכלכל צעדיו ולבדוק אם השירות כדאי לו. הואיל והדברים לא נעשו, אין לתובע אלא להלין על עצמו בכך שבית המשפט לא מוכן לאמץ את שכר הטרחה השרירותי המופרז המבוקש. ההלכה, בענין שכ"ט ראוי מפורטת בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח (5) 20 בעמ' 26-27, שם נאמר : "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו.... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין.... כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון - במידה וקיימת שיטה כזו.... בפועל, ההכרעה בשאלת השכר הראוי אינה תמיד מן הקלות. כאמור, בית המשפט אינו נסמך, בעניין זה, על "ידיעה שיפוטית", ותכופות נדרש הוא לעדויות מפי מומחים בדבר השכר המקובל בנסיבות המקרה". בע"א (מחוזי חיפה) 1190/05 זמיר פנחס נ' עו"ד דן שפריר (לא פורסם ניתן ביום 8/3/2006), נקבע כי יש לאמץ גישה "מרוככת" של ההלכה לעיל : "נראה, כי אכן ראוי להוכיח את השיקולים הרלוונטיים לקביעת שכ"ט בכל מקרה ומקרה באמצעות מומחים. אלא, שבהעדר מומחים או ראיות אחרות, ובהתבסס על העיקרון העומד בבסיס סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, נראה, כי ניתן להסתמך על התעריף המינימאלי המומלץ שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס- 2000), כפי שאכן נעשה ע"י ביהמ"ש קמא. אחרי, ככלות הכל, אילו היה מובא עד מומחה לביהמ"ש, מן הסתם היה מעיד כי ככלל גובה עו"ד שכ"ט שהנו לפחות בגובה התעריף המינימאלי המומלץ ע"י הלשכה. נראה כי בקביעת שכ"ט לפי התעריף המינימאלי המומלץ במקרה זה, יש משום איזון ראוי בין העיקרון לפיו אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין, לבין זכותו של הלקוח שלא לשלם סכומי שכ"ט גבוהים שלא הוסכם עליהם מראש. בהסתמכות על שכר הטרחה המינימאלי, בהעדר הסבר אחר בין הצדדים ובהעדר ראיות אחרות, יש גם משום מדיניות ראויה לגבי מקרים בהם לא טרח עוה"ד לקבוע שכר טירחה מראש ולא הובאו ראיות אחרות המצדיקות סטייה מהתעריף המינימאלי המומלץ." אף לפי הגישה המרוככת המאפשרת פסיקה שכ"ט עו"ד ראוי לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, יש צורך בהוכחת בסיס נתונים שיאפשר לבית המשפט ליישם את התעריף כשכר ראוי בהתאם לעבודה שנעשתה בפועל. בעניננו, התובע לא הציג תשתית מספיקה. לא הוצגו ייפויי כוח ספציפים לשרותים הכללים השונים הנטענים, לא פורט מהן בדיוק הפעולות שביצע, לא מפורטות מספר הישיבות בהן הופיע, שעות העבודה שהושקעו, כמה פגישות התקיימו, מתי נערכו הסכמי השכירות, כמה הסכמים בכלל נערכו, מה שכר הדירה ומשך החוזים, לא צורף ולו חוזה אחד, מכתב התראה אחד, פרוטוקול אחד של ועדות בהן יוצג הנתבע לפי הטענה, אלו הוצאות הוצאו וכד' ואין בנמצא ולו דרישת תשלום אחת ביחס למי מהטיפולים הנטענים. ובאשר לעסקאות טאבו (שאינן מפורטות) שדורש שכ"ט בסך 50,000 ₪, בחקירה נגדית הוברר כי בכלל מדובר בעסקאות לרישום הקרקע ע"ש אחיו של הנתבע ולא ע"ש הנתבע. הסכומים שנזרקו לחללו של אולם לא היו עקביים. פעם לפי תעריף מינימלי, פעם לפי אחוז כזה או אחר אבל המכנה המשותף של כולם- שרירותיים, מופרזים ולא מבוססים. ככאלה אין להיענות להם. אשר על כן התביעה נדחית. התובע ישא בשכ"ט עו"ד של הנתבע בסך 23,200 ₪. המזכירות תעביר לנתבע את הפקדון שבתיק באמצעות בא כוחו, על חשבון שכר הטרחה, והיתרה תשולם ע"י התובע. עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה