מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוב לשיפוצניק: התובע, קבלן שיפוצים, הגיש תביעה כספית על סך 72,685 ₪ נגד הנתבע, בגין יתרת חוב שנותר הנתבע חייב לו, לטענתו, עבור עבודות שביצע בביתו. לטענת התובע, המחיר המוסכם תמורת ביצוע עבודות השיפוץ היה 97,685 ₪ ומתוך סכום זה שילם לו הנתבע רק 25,000 ₪. לטענת הנתבע, התקשר עם התובע בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ בביתו תמורת סך של 68,000 ₪ כולל מע"מ וחומרי עבודה. עוד טוען הנתבע, כי בידיו אישור בכתב, שניתן לו על ידי אשת התובע, על תשלום הסכום. לטענת הנתבע, שילם לתובע את מלוא התמורה המוסכמת, למרות שבסופו של דבר העבודות לא בוצעו כמוסכם, והנתבע נאלץ לשלם בעצמו לספקים, עבור חומרים סכום של כ- 22,000 ₪. הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 173,096 ₪ בגין הפרת הסכם, וליקויי בניה. בתביעה שכנגד עתר הנתבע גם להשבה של 40,000 ₪ ששילם לתובע ולפיצוי בגין עגמת נפש. התובע מכחיש את טענות הנתבע בתביעה שכנגד. לטענתו תמורת העבודות המוסכמת היתה 97,685 ₪ ולא 68,000 ₪ כנטען. עוד טוען התובע כי העבודות בוצעו לשביעות רצונו המלאה של הנתבע, וטענותיו הועלו רק עם סיום העבודה, בכדי להימנע מתשלום התמורה המוסכמת. בתאריך 22.12.2010 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, לצורך הכרעה בטענות העולות מכתבי הטענות. המומחה התבקש להתייחס לעלות העבודות שבוצעו, עלות העבודות הנוספות שבוצעו על פי הנטען וליקויי הבניה הנטענים. בית המשפט מינה את המהנדס עדנאן מסאלחה למומחה מטעמו. עם קבלת חוות דעתו של המומחה מסאלחה, הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, לאחר שהנתבע יגיש חוות דעת של מומחה כתב יד מטעמו, להוכחת חתימתה של אשת התובע על אישור התשלום (נ/5), זאת, לאחר שהתובע טען כי המסמך מזויף. למרות הסכמה זו, לא הוגשה חוות דעת מטעם מומחה לכתב יד, בסופו של דבר, וב"כ הנתבע ביקש לחזור בו מהסכמתו הדיונית, ולשמוע ראיות בתיק. הטענה נומקה בין היתר בכך שאשתו של התובע, אשר התגרשה ממנו מאז, מסרבת לשתף פעולה עם מומחה כתב היד. בהחלטתי מיום 26.6.12 נעתרתי לבקשת הנתבע לחזור בו מהסכמתו הדיונית, מן הטעמים המפורטים בבקשה. הסוגיות העיקריות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, בתביעה העיקרית הינן אם כן: תמורת העבודות כפי שהוסכמה בין בעלי הדין, והסכום ששילם הנתבע לתובע. אדון בטענות אלה כסדרן, ולאחר מכן תידון התביעה שכנגד. התמורה המוסכמת בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע כי אשתו של הנתבע היא שפנתה אליו בבקשה לעשות שיפוצים בבית החדש שרכשו, וכי בעקבות פנייתה התייצב בביתם, ולאחר שראה את העבודות הנדרשות, ערך במקום, בנוכחות הנתבע ואשתו הצעת מחיר. הצעת המחיר אשר לטענתו נערכה באותו מועד, היא המסמך כצורף כנספח 2 לכתב ההגנה שלו מפני התביעה שכנגד. אותו מסמך, אשר יכונה להלן "נספח 2" ערוך בשפה העברית, ומכיל רשימת עבודות לביצוע כשמחירן בצידן. סכום כל המחירים המוצעים מסתכם ב- 68,000 ₪ ועל סכום זה הוסף מע"מ בשיעור 11,220 ₪ - בסך הכל 79,220 ₪. לתצהירו של התובע צורף גם נספח 5, אותו ערך לטענתו בשפה הערבית לבקשת הנתבע, והוא העתקו של אותו נספח 2 - הצעת המחיר הראשונית שנרשמה בעברית. נספח 5 התקבל וסומן ת/1. בשני המסמכים שנערכו בעברית, נרשם כי על הסכום המצוין יתווסף מע"מ, ואילו במסמכים שנרשמו בשפה הערבית - ת/1 , הצעת המחיר הראשונה ו- נ/2 , נספח העבודות הנוספות - לא צוין כי יש להוסיף את מרכיב המע"מ על הסכום המוסכם. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוצג מסמך המקור של מוצג נ/1 - אשר סומן נ/3. בחקירתו הנגדית, נשאל התובע מי פנה אליו לשם ביצוע העבודות והשיב כי בתחילה דיבר אתו הנתבע ואחרי כמה שעות דיבר עם אשתו (ראו בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 24-25) התובע עומת עם האמור בתצהירו, כאילו אשת הנתבע היא שפנתה אליו ולא נתן תשובה מניחה את הדעת. הנתבע טוען, בהקשר זה, כי אשתו כלל לא הכירה את התובע, וכי הוא היה זה שפנה אליו לשם קבלת הצעת מחיר. עוד מצהיר הנתבע, כי כל תיאור השתלשלות העניינים בסעיפים 3 ו- 4 לתצהירו, כאילו הודיעו לו רק לאחר 10 ימים כי ישכרו את שירותיו אין בה כל ממש. לטענתו כלל לא פנו לקבלת הצעות מחיר נוספות, ומיד עם הגעתו של התובע אל הבית הסכימו להצעת המחיר וסיכמו איתו שיבצע את העבודות. בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי כאשר התייצב בבית הנתבע לראשונה, לראות את העבודה שיש לבצע, רשם את הצעת המחיר בערבית, כי כך ביקש ממנו הנתבע, שאינו קורא עברית (ראו בעמוד 19 שורות 4-5). תשובתו זו סותרת את הכתוב בתצהירו, לפיו דווקא מסמך הצעת המחיר בעברית - נספח 2 לכתב הגנתו, הוא שנערך ראשון, מיד עם ביקורו בבית הנתבע וכי רק מאוחר יותר ערך לבקשת הנתבע מסמך גם בערבית - הוא מוצג ת/1 (ראו סעיפים 3 ו- 11 לתצהיר עדותו הראשית). בהמשך, הוצג לתובע המסמך שסומן ת/1 הנושא תאריך 26.8.09 והוא אישר כי אף זה נערך בכתב ידו, בתאריך המצוין בו. ב"כ הנתבע הציג בפני התובע שני מסמכי הצעת מחיר הכתובים בשפה הערבית, נ/1 ו- ת/1 ושאל אותו על ההבדל ביניהם. התובע הסביר כי כאשר הוא מכין הצעת מחיר לראשונה, אין הוא נוהג לכתוב מחירים. עיון במוצגים ת/1 ו- נ/1 מלמד כי בשניהם נרשמו מחירים, כך שהתשובה אינה מספקת. מאוחר יותר העיד התובע, כי שלח לנתבע קודם לכן את ת/1 ולאחר מכן ביקש ממנו הנתבע לשלוח לו שוב את הצעת המחיר כי לא ידע איפה הניח אותה ואז שלח לו את נ/1 (בעמוד 20 לפרוטוקול שורה 7). בהמשך, שוב סתר עצמו התובע כאשר אישר לבקשת ב"כ הנתבע, כי המסמך נ/1 שנערך בשפה הערבית, נמסר לנתבע בפעם הראשונה שבוע לפני שנטש את עבודתו אצל הנתבע, לאחר שערך חשבון עם הנתבע, בחודש דצמבר, בביתו של התובע (ראו בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 30-32 ובעמוד 23 שורות 1-3). התובע אישר כי כתב היד בו נכתב מוצג נ/1 הינו כתב ידו, למעט התוספות שנכתבו בתחתית המסמך שם נכתב בערבית: "קיבלתי מחשב 1,400 ₪ ו- 900 ₪ ב- 10.9" (בעמוד 19 לפרוטוקול), וכי המסמך נערך על ידיו במועד בו ביקר הנתבע בביתו. הדברים עומדים בסתירה לתשובתו המוקדמת יותר, כאמור לעיל. בסיום חקירתו, נתפס התובע שוב בסתירות בעדותו. התובע נשאל היכן סיכם עם הנתבע על העסקה, והשיב, בחנותו של הנתבע. אז נשאל אם שם מסר את ההזמנה, והשיב בחיוב. כאשר נשאל איך זה מתיישב עם תשובתו הקודמת לפיה עשה את ההזמנה בבית השיב: "בבית שלי. והבאתי אותה ונתתי לו אותה בחנות. רציתי לצלם לו את נספח 2 לתצהירי (זוהי הצעת המחיר בעברית - ע.ו.) הוא ביקש בערבית וכתבתי לו עוד פעם בערבית. את הצעת המחיר הראשונה נתתי לו בחנות שלו הוא ואשתו היו שם..." (בעמוד 28 לפרוטוקול שורות 9-12). דא עקא, הגרסה סותרת את זו המופיעה בתצהירו, לפיה: "התייצבתי בבית הנתבע, ראיתי את העבודה, ערכתי במקום בנוכחות הנתבע ואשתו הצעה לביצוע העבודות, שסומנה כנספח 2 להגנתי..." (סעיף 3 לתצהיר). מן האמור עולה כי, בעוד שעל פי התצהיר נמסרה הצעת המחיר, בעברית, לנתבע בביתו, מיד עם הגעתו של התובע לראות את העבודות, הרי שעל פי הגרסה שנמסרה בסוף חקירתו, נמסרה הצעת המחיר בחנותו של הנתבע ונכתבה בשפה הערבית. גרסה שלישית, שונה אף היא בתכלית השינוי, ניתן למצוא בגוף החקירה הנגדית, כמפורט בסעיף 13 לעיל. הנתבע העיד, כי אינו מכיר שום מסמך הצעת מחיר פרט לזה שנעשה בביתו של התובע, מעט לפני שהפסיק את העבודה בבית, היינו נ/1. עוד העיד, כי מסמך הצעת המחיר בעברית מעולם לא הוצג בפניו, וכי גם את ת/1 שנערך בערבית, לא ראה מעולם. על אותו מסמך, ת/1, נרשם כי הסכום המצוין בו הינו לפני מסים (ראו תרגום המסמך לעברית בתיק המוצגים), אך כאמור, הנתבע שב והעיד כי את המסמך הזה לא ראה מעולם (ראו עדותו בעמוד 20 לפרוטוקול שורות 5-15). מעיון במוצג נ/3 - המסמך המקורי עליו נכתבה הצעת המחיר בערבית, עולה בבירור כי המחיר המוסכם היה 68,000 ₪ וכי לא נרשם כי על סכום זה יתווסף מע"מ. רק במסמך המצורף כנספח 2 לכתב ההגנה של התובע, שהינו מסמך שנכתב בעברית, נרשם כי על הסכום של 68,000 ₪ יתווסף מע"מ. עדותו של התובע הותירה בי רושם של עדות מגמתית ובלתי מהימנה לחלוטין. הסתירות בעדותו היו רבות, כמפורט לעיל, וכפי שאראה אף בהמשך. גרסתו אינה מקובלת עלי. הנתבע העיד, כי נדרשה לו חשבונית מס על מנת להציג למשרד הבריאות, כדי לקבל את השתתפות המשרד בהתאמות שבוצעו בבית לבנו הנכה, ולשם כך פנה אל התובע, לקבל חשבונית (ראו עדותו בעמוד 20 לפרוטוקול שורות 17-22). ניתן לראות שהתאריך על גבי הקבלה היחידה שהוציא התובע הינו 13.10.09 כאשר אין חולק כי החל לעבוד אצל הנתבע כבר באוגוסט 2009. עובדה זו תומכת אף היא בגרסת הנתבע לפיה התובע סירב לתת לו קבלה או חשבונית קודם לכן, ובין היתר על רקע דרישתו של הנתבע לקבל חשבונית על מלוא הסכום, נתגלעה המחלוקת בין הצדדים, אשר בראשיתה היתה רק לגבי המע"מ, כפי שעולה מעדותה של ניבין סהיוני שתפורט בהמשך. הן התובע והן הנתבע דוברי ערבית. שניהם היו תושבי דרום לבנון ולוחמי צד"ל עד שהגיעו לישראל בשנת 2000. בנסיבות אלה ברור, כי לא היתה להם כל סיבה לערוך ביניהם מסמך בעברית. אציין עוד, כי מאחר שהנתבע היה זקוק לחשבונית מס לצורך קבלת השתתפות משרד הבריאות בביצוע ההתאמות, לא מתקבל על הדעת כי הסכים לוותר על חשבונית מס. אני קובעת, אם כן, כי המסמך שנכתב בעברית הוכן רק לצורכי הגשת התביעה, ולצורך כך אף הוסף בו החיוב במע"מ. ברור אם כן, כי כוונת הצדדים היתה כי התמורה המוסכמת כוללת כבר את רכיב המע"מ. בהקשר זה, מקובלת עלי עדותו של הנתבע, המהימנה עלי לחלוטין, כי התמורה שעליה הוסכם עם תחילת העבודות היתה 68,000 ₪ כולל מע"מ. העבודות הנוספות התובע הצהיר, כי במהלך ביצוע העבודות ביצע, מטבע הדברים, לבקשת הנתבע, עבודות נוספות אשר לא נכללו בהזמנת העבודה, וכי סוכם עם הנתבע כי תשולם לו התוספת המוסכמת עבורן. לטענתו, לא ביצע מעולם כל עבודה נוספת שלא סוכם מחירה מראש ושלא הובטח תשלומה. לכתב ההגנה צורף נספח 6 אשר התקבל מאוחר יותר כמוצג נ/2. על פי אותו מסמך עלות העבודות הנוספות מסתכמת ב- 15,850 ₪. נ/1 הינו, כאמור, העתק צילומי של המסמך המקורי שהתקבל וסומן נ/3. נ/2 - מסמך המסכם לטענת התובע, את העבודות הנוספות שביצע, הינו העתק צילומי של המסמך המקורי אשר סומן נ/4 והוא נרשם בצדו האחורי של נ/3. הנתבע נחקר על מועד עריכתו של נ/2 (או נ/4 כאמור) והשיב כי הנתבע איבד את מסמך העבודות הנוספות שנתן לו, ולפיכך כשהגיע אל ביתו באותו ערב, לשם עריכת התחשבנות לפני שהתובע עזב את העבודה, רשם לו את סיכום העבודות הנוספות בצדו האחורי של מסמך הצעת המחיר המקורי - נ/3. אף שהנתבע לא הודה כי סוכם על ביצוע עבודות נוספות בעלות של כ- 15,000 ₪ הרי שלכתב ההגנה שלו ולתצהיר עדותו הראשית, צורף העתק של סיכום העבודות הנוספות (נ/4). המסמך צורף ללא כל הסתייגות ממנו, ומבלי שעלתה טענה כי אין הוא משקף עבודות נוספות שעל ביצוען הוסכם מאוחר יותר. מכל מקום, המומחה מטעם בית המשפט התבקש להכריע גם בסוגיית העבודות הנוספות. המומחה התבקש לבדוק האם העבודות המפורטות בנספח נ/2 בוצעו והאם המחיר הנקוב עבורן סביר (נ/2 זהה כאמור ל- נ/4 וסומן נספח ב' לחוות דעתו של המומחה). המומחה ביקר במקום והגיע למסקנה כי חלק ניכר מהעבודות בוצע, אם כי סבר כי חלק מהעבודות תומחר במחיר גבוה מדי. מסקנתו היתה, שיש להפחית מעלות העבודות הנוספות הנטענת 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. בסיכומיו, מפנה הנתבע לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בדונו בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, וכותב כי אין הוא חולק על מסקנותיו. בנוסף, אף שהנתבע טוען שסכום העבודות הכולל הסתכם ב- 68,000 ₪, ובסיכומיו מציג כפלוגתא את השאלה האם סוכם על ביצוע עבודות נוספות, אין הוא מעלה כל טענה בנדון - לא בסיכומיו ולא קודם לכן. יתרה מכך, הנתבע אינו מתמודד עם הקושי שבמסמך נ/4 אף שהוא עצמו מצרף אותו לכתבי הטענות שלו, ואין הוא טוען כל טענה מפורשת כנגדו, או כנגד קביעת המומחה ביחס לעבודות הנוספות. אין חולק, כי פירוט אותן עבודות אינו מופיע במסמך הצעת המחיר המקורי, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי ביצוען נכלל בעלות המוסכמת בסך 68,000 ₪. משכך, יש לראות את הנתבע כמי שהסכים לכך שעבודות נוספות, בהיקף שנקבע על ידי המומחה אכן בוצעו. במסמך המקורי (נ/3) ניתן לראות כי הסכום המוסכם היה 15,000 ₪ ולא 15,850 כפי שנרשם ב- נ/2. בנוסף, רק במסמך נ/2 שהוא העתקו של המסמך המקורי, הוספו בתחתית המילים "לפני מס" בשפה הערבית (ראו תרגום המסמך בתיק המוצגים). נראה כי המילים נוספו בשלב מאוחר יותר ואינן משקפות את הסכמת הצדדים. גם ביחס לסכום, יש להעדיף את המסמך המקורי, בו נרשם 15,000 ₪ ולא 15,850 ₪. אני קובעת אם כן, כי הסכום המוסכם היה 15,000 ₪ כולל מע"מ. חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ולפיכך יש לאמצה במלואה. משכך, אני קובעת כי חלק מן העבודות שכונו עבודות נוספות בוצעו, כמפורט בחוות הדעת, וכי בהתאם לחוות הדעת יש לנכות סך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ מן התמורה המוסכמת בגינן. הסכום ששילמו הנתבע ואשתו לתובע לטענת התובע, שילם לו הנתבע סך של 25,000 ₪ בלבד. לטענתו, שילם הנתבע 21,600 ₪ במזומן, ובנוסף שילם סך של 1,500 ₪ ו- 1,900 ₪ נוספים במזומן לספקים. התובע הוציא לנתבע קבלה על סך 25,000 ₪ ביום 13.10.09 - נספח 31 לכתב ההגנה שלו. התובע נשאל, בחקירתו הנגדית, מתי החל לעבוד אצל הנתבע והשיב כי היה זה באמצע חודש אוגוסט או בסופו (בעמוד 19 לפרוטוקול שורות 29-32). עוד נשאל התובע, הכיצד הוציא קבלה רק ביום 13.10.09 אם הנתבע החל לשלם לו כבר עם תחילת ביצוע העבודות, בחודש אוגוסט, ועל כך השיב, כי הנתבע שילם לו את הסכום של 21,600 ₪ בתשלומים (ראו בעמוד 21 לפרוטוקול שורה 19). עם זאת, התובע לא פירט בעדותו ואף לא בתצהירו, בכמה תשלומים שולם אותו סכום, מה היה גובהו של כל תשלום, ומתי וכיצד שולם לו. עדותו זו אף סותרת את הכתוב בקבלה, לפיה סך של 21,600 ₪ שולם לו במזומן. כשנשאל על כך התובע, השיב כי ציין את המילה "במזומן" להבדיל משיקים. העובדה שהתובע הוציא קבלה ביחס לסכומים שלא התקבלו אצלו, אלא שולמו לספקים, לטענתו, מעוררת תמיהה. התובע לא ידע להסביר מדוע הוציא קבלה לסכום זה במקום להפחית את הסכום מהתמורה המוסכמת (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 13-16). הנתבע מכחיש כי קיבל מן התובע קבלה או חשבונית מס. עמדת הנתבע, כפי שהובאה בתצהירו שלו ובתצהיר העדות הראשית שהגישה רעייתו, סמירה חליל (להלן:"סמירה"), הינה כי שילמו לתובע את מלוא התמורה המוסכמת בסך 68,000 ₪. הנתבע הצהיר, כי שילם לתובע 20,000 ₪ במזומן, וכי סמירה שילמה לו במספר הזדמנויות במהלך ביצוע העבודות סך של 48,000 ₪. סמירה הצהירה, כי סך של 48,000 ₪ מסרה לתובע ב- 5 תשלומים. התשלום הראשון היה בסך 10,000 ₪, לאחר מכן שילמה לו 13,000 ₪, ושני תשלומים בסך 10,000 ₪ כל אחד ולבסוף 5,000 ₪. בחקירתה הנגדית חזרה סמירה על טענותיה ודבקה בגירסתה. סמירה נחקרה ארוכות על תצהירה, ובמהלך חקירתה כולה לא ניתן היה למצוא סתירות בעדותה. עדותה של סמירה מהימנה עלי לחלוטין. ניכר בעדותה הכאב הרב שהסבה לה הפרשה כולה. סמירה העידה, כי התשלום הראשון ששילמה לתובע היה בסך 10,000 ₪. והסבירה, כי היה זה חלק מהסכום ששילמו לתובע בעת הזמנת העבודה, במאפיה שלהם בתחנת הרכבת, כאשר הנתבע שילם לתובע 17,000 ₪ נוספים וביחד שילמו לו 27,000 ₪. סמירה העידה כי לא רשמה לעצמה את תאריכי התשלום, אבל התובע היה מבקש ממנה תשלום כל 10-15 ימים. עוד העידה סמירה, כי הסכומים ששילמה לתובע היו לה במזומן, חלקם מכספי פיצויים שקיבלה וחלקם תמורה שקיבלה ממכירת רהיטים מביתה, על מנת לממן את עבודות השיפוץ. במהלך שמיעת הראיות, שבה ועלתה העובדה שבנם יחידם של הנתבע ואשתו נפצע קשה בתאונת דרכים ונותרה לו נכות קשה לצמיתות. השיפוץ שביקשו לעשות בבית נועד, בחלקו, לאפשר התאמת הבית למגוריו. באותו הקשר, נשאלה סמירה מדוע נאלצה למכור מיטלטלין מדירתה לצורך מימון השיפוץ, שהרי קיבלה פיצויים בגין פציעתו של בנה, ועל כך השיבה כי מדובר בכספים המיועדים לבן בלבד. בא כח התובע ביקש לדעת בדיוק מה סכום הפיצוי שנפסק לבן. התנגדות ב"כ הנתבע לשאלה התקבלה בנימוק של חוסר רלוונטיות. מכל מקום, יובהר כי הפיצויים התקבלו ממילא במועד מאוחר לאירועי התביעה. סמירה העידה כי לא רשמה את תאריכי התשלום, שכן לא האמינה שהתובע יכחיש כי קיבל תשלום. לדבריה, האמינה בו ובטחה בו (ראו עדותה בעמוד 43 לפרוטוקול). ראוי להזכיר, כי הן התובע והן הנתבע משתייכים לקהילה קטנה של יוצאי צבא דרום לבנון, שהגיעו לארץ בשנת 2000 והשתקעו בנהריה. התרשמותי מעדי ההגנה היתה כי יוצאי צד"ל מכירים טוב אחד את רעהו ומרגישים מחויבים זה לזה. סמירה העידה: "ת. אני נתתי לו כי בטחתי בו. לא חשבתי שהוא יעשה לנו ככה, אני אמרתי לבנוני כמונו ולא חשבתי שהוא יעשה לנו משהו כזה." ש. מרוב שהאמנת בו לא החתמת אותו על אישורים? ת. לא החתמתי כי אני מכירה את חמתו ואת ניבין. אני מכירה אותם לא חשבתי שיעשו לי ככה." (ראו עדותה בעמוד 44 שורות 10-14). בנסיבות אלה, ניתן להבין כי סמירה לא האמינה שהתובע יתכחש לסכומים שקיבל ממנה, ולכן לא עמדה על קבלת קבלות, מיד עם התשלום. סמירה נשאלה פעמים רבות בחקירתה, כיצד זה לא הצהירו היא והנתבע בתצהיריהם כי בעלה שילם 17,000 ₪ וכי בסך הכל שולמו על ידיהם 27,000 ₪ במזומן במעמד ההתקשרות. לטענת ב"כ התובע, נולדה גרסה זו רק לאחר עדותה של ניבין סהיוני, אשתו לשעבר של התובע, אשר זומנה לעדות מטעם הנתבע (להלן:"סהיוני"). סמירה הכחישה כי דיברה עם סהיוני על עדותה, והעידה כי בעלה של סהיוני, התובע, יצא אחריה מאולם בית המשפט לאחר שסיימה את עדותה על מנת לוודא שאינה מדברת עם אף אחד, וראה שלא דיברה עמה (בעמוד 46 לפרוטוקול שורות 23-24). סמירה שבה והעידה כי במועד ההתקשרות נתנה היא עצמה לתובע 10,000 ₪ ובעלה שילם 17,000 ₪ כך שביחד נתנו לתובע 27,000 ₪ ואת היתרה נתנה לו היא עצמה ב- 5 הזדמנויות שונות, כל 10-15 ימים, לבקשתו, בביתה (ראו עדותה בעמודים 46-47 לפרוטוקול). הנתבע העיד אף הוא על אותם תשלומים בדיוק. הנתבע העיד כי עוד לפני תחילת העבודות ביקש ממנו התובע 30,000 ₪. הנתבע נתן לו 17,000 ₪ ואשתו נתנה 10,000 ₪ באותו מפגש במאפיה של הנתבע. הנתבע העיד, כי אמר לתובע ש- 3,000 ₪ נוספים יתן לו עם קבלת משכורתו הבאה, ובסך הכל נתן לו הוא עצמו 20,000 ₪ בתשלומים (17,000 ואח"כ 3,000). לטענת ב"כ הנתבע טענותיהם של הנתבע ורעייתו אינן מתיישבות עם הנטען בתצהיריהם, והן הועלו לראשונה לאחר עדותה של סהיוני. אין בידי לקבל את הטענה. עדויותיהם של הנתבע ורעייתו אמנם מתיישבות עם עדותה של סהיוני, אך אין מדובר בגרסה שנולדה לאחר עדותה של סהיוני, אלא באותה גרסה המופיעה בתצהיריהם, והעובדה שמדובר בגרסה הנתמכת בעדותה של סהיוני פועלת רק לזכותם. בנוסף, העיד גם הנתבע עצמו, כי התובע ליווה את סהיוני גרושתו אל מחוץ לאולם בית המשפט והזהיר אותה לבל תדבר עם מי מהם שהמתינו בחוץ לסיום עדותה: "התובע יצא אחרי העדות שלה ואמר לה "תיזהרי לא להגיד מילה לאף אחד" והוסיף "לשאלת בית המשפט מה התובע עשה אחרי שהוא אמר לה, אני משיב שהוא ליווה אותה עד בחוץ ואמר לה לא לדבר עם אף אחד. זה היה אחרי שהיא סיימה כאן. היא הלכה." (ראו עדותו בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 17-20). אני קובעת כי הוכח שהנתבע ורעייתו שילמו לתובע במועד ההתקשרות 27,000 ₪, כאשר 17,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל שולם על ידי הנתבע ו- 10,000 ₪ שולמו על ידי סמירה. בהמשך, שילמה סמירה לתובע עוד 38,000 ₪ בארבע הזדמנויות שונות. טענת ב"כ התובע לפיה הצהרות הנתבע ורעייתו על תשלום 20,000 ₪ ועוד 48,000 ₪ נוספים, אינה מעוגנת בחומר הראיות, אין בה ממש. סמירה והנתבע העידו כי סמירה שילמה 48,000 ₪ אך סכום זה כולל את התשלום הראשון בסך 10,000 ₪ (היינו, סמירה שילמה 10,000 ₪ + 38,000 ₪). עדותה של סהיוני, הנמצאת כיום בהליכי גירושין מן התובע, והיתה רעייתו במועד קרות אירועי התביעה, תומכת, כאמור, בגרסת הנתבע. לטענת הנתבע, היתה סהיוני נוכחת בפגישה שערך עם התובע בביתו, שם נערכה התחשבנות ביניהם על רקע חילוקי הדעות ביחס ליתרת התשלום. לטענת הנתבע, סהיוני כתבה בכתב ידה, על גבי פתק כי הוא שילם לתובע 68,900 ₪ וכי נשארו 12,000 ₪ לתשלום (נ/5). סהיוני אמנם הכחישה חתימתה על המסמך - נ/5, אך עדותה תמכה במלואה בכתוב במסמך, ובעמדת הנתבע. סהיוני העידה כי מיד עם הזמנת העבודה, עוד לפני תחילת ביצוע העבודות, שילמו הנתבע וסמירה רעייתו לתובע סך של 27,000 ₪ במזומן. סהיוני העידה בבטחון רב, ואמרה כי היא עצמה היתה נוכחת באותו מעמד, שהתרחש במאפיה של הנתבע הנמצאת בתחנת הרכבת בנהריה. בחקירתה הנגדית, אישרה אמנם שלא ספרה את הכסף, אך הנתבע וסמירה אמרו שזה הסכום שהם נותנים, והיא עצמה ראתה שהכסף ניתן לתובע (ראו עדותה בעמוד 29 שורות 3-4, בעמוד 30 שורות 10,22). עוד העידה סהיוני, כי המחלוקת שנתגלעה בין התובע לנתבע היתה בגין יתרת תשלום בסך של 12,000 או 16,000 ₪ בלבד (ראו עדותה בעמוד 29 לפרוטוקול שורה 8) סהיוני העידה, בחקירתה הראשית, על שני תשלומים נוספים שביצע הנתבע לתובע, ואשר נשמטו מתצהיריהם של הנתבע ורעייתו, אך הם מגובים בראיות לרוב. סהיוני העידה, על תשלום סכום מזומן בסך 900 ₪: "פעם אחת מרון בא לתת לו 900 ₪ ואני חטפתי את הכסף ואמרתי זה אני קונה בגדים לילדים לבית הספר. אני יודעת שאליאס קיבל ממארון מחשב נייד בסכום של 1,000 ₪" (בעמוד 29 לפרוטוקול שורות 5-7). בחקירתה הנגדית, נשאלה הכיצד היא מזכירה סכומים אלה ששולמו כאשר הנתבע עצמו ואשתו אינם מזכירים אותם בתצהיריהם, וכך השיבה: "ת. אני הייתי בבית ומרון בא אלינו הביתה ואני רבתי עם אליאס כי לא היה כסף בבית, מרון נתן 900 ₪ ולקחתי לו אותם מהיד. ש. איך את מסבירה את העובדה שב- נ/3 מחשב זה 1,400 ולא 1,000 ? ת. אליאס אמר לי שעשה לו קיר ואין לו עכשיו כסף לשלם אז נתן לו את הנייד. ש. את לא ראית שמעת מאליאס? ת. ראיתי את המחשב. לא הייתי כשדיברו על כמה שווה המחשב אבל את ה- 900 ₪ אני ראיתי ולקחתי ביד." (בעמוד 30 לפרוטוקול שורות 11-18). עדותה של סהיוני מהימנה בעיני לחלוטין. עדותה היתה קוהרנטית ועניינית. למרות שהוטחו בה האשמות כאילו עדותה נובעת מהליך הגירושין שלה מבעלה, התובע, השיבה סהיוני לשאלות בצורה עניינית, והתרשמתי כי דבקה באמת. ביחס למחשב, העידה אף סמירה חליל, רעייתו של הנתבע: "הוא נתן לו את המחשב של הבן כי הוא רצה כסף ולא היה לנו כסף אז הוא נתן לו את המחשב של הבן." (בעמוד 50 לפרוטוקול שורה 14). עדותה של סהיוני ביחס ל- 900 ₪ נוספים ששולמו במזומן ולמחשב הנייד שנתן הנתבע לתובע נתמכת במסמכים ובראיות בכתב. על גבי מסמך נ/3 - הוא המסמך המקורי עליו נרשמו העבודות שבוצעו ועלותן, נרשמו בתחתית, מתחת לסכום המוסכם, 900 מזומן ו- 1,400 מחשב נייד. הנתבע אישר, בחקירתו, כי הדברים נרשמו בכתב ידו, וחזר והעיד כי נתן לתובע את המחשב של בנו וסכום נוסף של 900 ₪ במזומן, שנתן לאשת התובע, בעת שהגיע לביתו (ראו עדותו בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 29-31). עוד העיד הנתבע, כי אמר את הדברים לעורך דינו. הדברים לא נרשמו בתצהירי הנתבע ורעייתו, אך אני סבורה כי מדובר בהשמטה מקרית בלבד. מאחר שאין המדובר בטענה חדשה המהווה הרחבת חזית, וניתנה לתובע האפשרות לסתור אותה, אין להתעלם ממנה. הטענה הוכחה בעדויותיהם של הנתבע, סמירה וסהיוני, ונתמכת במוצג נ/3. כאמור, סמירה הכחישה את חתימתה על גבי המסמך המסומן נ/5. אותו מסמך אינו אלא פתקית קטנה, עליה נכתב בערבית "נתקבל 68,900 היתרה 2000" ועל גביו חתימה. לטענת הנתבע, אשת התובע, ניבין סהיוני, היא שכתבה את הפתק, לבקשתו של התובע, באותו ערב שבו הגיע הנתבע אל בית התובע לצורך עריכת ההתחשבנות ביניהם, לקראת תום העבודות. סהיוני, הכחישה כי כתבה את הפתק, אך לאחר שנשאלה אם יתכן שהתובע ביקש ממנה לחתום על הפתק (נ/5) השיבה: "לא יודעת. זה כבר שנתיים שלוש שנים, אני לא זוכרת דברים מדויקים. גם אם אני כתבתי אני לא יודעת. לא זוכרת זה היה לפני שלוש שנים." (בעמוד 29 שורות 25-27). לאחר מכן, כאשר נשאלה אם תסכים להעמיד את הפתק לבדיקת גרפולוג השיבה שהיא לא חתמה. למרות שהנתבע ביקש להעמיד את הפתק לבדיקת מומחה כתב יד, לא הוגשה מטעמו חוות דעת כאמור, לטענתו, לאור סירובה של סהיוני לשתף פעולה ולמסור דוגמאות חתימה. העובדה שסהיוני סירבה לשתף פעולה עם מומחה לכתב יד אושרה על ידיה בעדותה, גם בחקירתה החוזרת, שכן כאשר נשאלה האם הסכימה מלכתחילה לשתף פעולה עם ב"כ הנתבע השיבה בשלילה (ראו בעמוד31 לפרוטוקול שורה 31). לפיכך, לא ניתן לזקוף לחובתו של הנתבע את העובדה שלא העמיד את נ/5 לבדיקת מומחה לכתב יד מטעמו. עדותו של הנתבע ביחס לנ/5 מקובלת עלי. המעמד שבו לטענת הנתבע נכתב אותו פתק התרחש ללא ספק, כך גם על פי עדותם של התובע וסהיוני. הדברים שנכתבו באותו פתק נתמכים בעדותה של סהיוני, ובמסמך נ/3, לפיכך, אני סבורה כי יש די ראיות התומכות בעדותו של הנתבע ביחס לנ/5. מכל מקום, אף אם הייתי מגיעה למסקנה שהנתבע לא הוכיח כי סהיוני כתבה את נ/5, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי הסופית, שכן, כאמור, הכתוב באותו מסמך הוכח ממילא בראיות נוספות. עד הגנה מספר 2, נורה אליאס, העיד כי הנתבע היה מגיע אליו פעמים בעת ביצוע העבודות ושואל אם יש לו כסף כי הוא צריך לתת לתובע ואין לו. כן העיד נורה כי הנתבע אמר לו שמכר לו את המחשב של הבן, משום שלא היה לו כסף לתת לו (ראו בעמוד 34 לפרוטוקול שורות 19-21). עד הגנה מספר 3, נהרה אנטון, העיד כי הנתבע אמר לו ששילם לתובע כ- 70,000 ₪ והתובע לא סיים את העבודות אותן התחייב לבצע (בעמוד 35 לפרוטוקול שורה 25 ובעמוד 36 לפרוטוקול שורה 10). כן העיד, כי לאחר שהתובע עזב את המקום, ביצע אף הוא מספר עבודות תיקונים בבית הנתבע, מבלי לקבל תמורה. אמנם, העד לא יכול להעיד ממקור ראשון על ביצוע התשלום, אולם עדותו לפיה הנתבע אמר לו ששילם לתובע כ- 70,000 ₪ אינה חסרת משקל ראייתי. בהיותו של העד יוצא צד"ל אף הוא, וחבר של בעלי הדין, אשר ניסה לפשר ביניהם, יש לטעמי משקל מסוים לעדותו ביחס לדברים שאמר לו הנתבע בכל הנוגע לתשלום. ניתן לראות, אם כן, כי עדותו של הנתבע, נתמכת בעדויותיהם של כל עדי ההגנה. רעייתו סמירה, ניבין סהיוני, נורה ואנטון, כולם אישרו את טענתו כי שילם לתובע כ- 68,000 ₪. אל מול עדויותיהם המהימנות של כל עדי ההגנה, אשר לא נסתרו, עומדת עדותו של התובע לבדה, והיא, כאמור, רצופת סתירות ואינה מהימנה בעיני. אני קובעת אם כן, כי הנתבע ואשתו שילמו לתובע סך של 68,000 ₪ כנטען על ידיהם. במועד ההתקשרות נתנו לו 27,000 ₪, מאוחר יותר נתן לו התובע עוד 3,000 ₪ (בסך הכל נתן לו התובע 20,000 ₪) ואילו אשתו שילמה בהמשך עוד 38,000 ₪ בארבע הזדמנויות שונות. בנוסף, אני קובעת כי הנתבע נתן לתובע במועד אחר, נפרד ממועדי התשלום הנזכרים 900 ₪ במזומן, בביתו, ומחשב נייד שהצדדים הסכימו כי יוערך ב- 1,400 ₪. כפי שניתן לראות במסמך נ/3 סוכם שסכומים אלה, בסך כולל של 2,300 ₪ יקוזזו מעלות העבודה המוסכמת בסך 68,000 ₪ כולל מע"מ. לסיכום: הוכח כי מחיר העבודות הכולל עליו הסכימו בעלי הדין, היה 68,000 ₪ כולל חומרים ומע"מ. כן הוכח, כי בגין עבודות נוספות שבוצעו התחייב הנתבע לשלם 15,000 ₪ כולל מע"מ. מסכום זה יש לנכות את הסכומים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה, כפי שיפורט להלן בפרק התביעה שכנגד (בסכום כולל של 11,125 ₪). הוכח כי הנתבע שילם לתובע 68,000 ₪ ובנוסף סכום במזומן של 900 ₪ ומחשב שהצדדים העריכו בכ- 1,400 ₪. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע שילם לתובע סך של 70,300 ₪. התביעה שכנגד בתביעה שכנגד, טוען הנתבע כי התובע הפר התחייבויותיו החוזיות כלפיו, כאשר למרות שהוסכם ביניהם כי עלות העבודות כוללת חומרים, נאלץ הנתבע לשלם כ- 22,000 ₪ עבור חומרים לספקים שונים. בנוסף, נטען כי התובע ביצע את העבודות נשוא ההסכם בצורה לקויה, וכי כאשר נדרש לבצע תיקונים ולהשלים את העבודות בהתאם להתחייבויותיו, נטש את המקום, דבר שחייב את הנתבע לשכור בעלי מקצוע אחרים להשלמת העבודות. התובע שב וטען כי הנתבע שילם לו רק 25,000 ₪ מתוך התמורה המוסכמת, וכי הוא עצמו ביצע את העבודות באיכות גבוהה וללא ליקוי כלשהו. כן טוען התובע, כי הוציא הוצאות רבות עבור רכישת חומרים. בהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת טענות הצדדים ביחס להיקף העבודות שלא בוצעו, כטענת הנתבע, וביחס לליקויי הבניה. המומחה, המהנדס עדנאן מסאלחה, ביקר במקום, בדק את טענות הנתבע ביחס לליקויי הבניה, ומצא שיש להפחית מעלות העבודות שעליהן סוכם סך של 6,050 ₪ בצירוף מע"מ. ביחס לעבודות הנוספות שבוצעו, כמפורט במוצג נ/2 (או נ/4) המליץ המומחה להפחית מעלות העבודות שהסתכמה ב- 15,000 ₪ סך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. המומחה לא נחקר על חוות דעתו, ולא נשאל שאלות הבהרה. משכך, אין מקום להרהר אחר ממצאי חוות הדעת והמלצותיו של המומחה, והחלטתי לקבלן במלואן. לפיכך, ביחס לתביעה שכנגד, בגין ליקויי הבניה, אני מאמצת את חוות הדעת של המהנדס עדנאן מסאלחה, לפיה יש להפחית מתמורת כל העבודות סך של 9,550 ₪ בצירוף מע"מ, היינו זהו ערכם של ליקויי הבניה, וחוסר ההתאמות, על פי חוות דעתו. נותר, אם כן, להכריע בשאלה האם הנתבע אמנם נאלץ לרכוש חומרים בעצמו, בניגוד למוסכם עם התובע, היינו האם הפר התובע את התחייבותו על פי ההסכם לרכוש חומרים לביצוע העבודות בעצמו. הנתבע הצהיר כי לאחר שהתובע הפסיק במפתיע את ביצוע העבודות, החלו ספקים שונים לפנות אליו בדרישה לשלם עבור חומרים שהתובע לא שילם תמורתם. לטענתו, שילם לספקים סכום המסתכם ב- 22,000 ₪ (סעיפים 18 ו- 24 לתצהירו) בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע כי לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו אצלו, מבלי לסיים את העבודות כמתחייב, פנה אל ספק הברזל כדי לקבל ממנו את החומר למעקה, אך הספק סירב לתת לו את החומר בשל חוב שהותיר התובע, לפיכך נאלץ לשלם לספק הברזל. בהמשך העיד כי מאותה סיבה נאלץ לשלם גם לספק האלומיניום עבור החלונות (ראו עדותו בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 13-17). בהמשך העיד הנתבע כי שילם עוד כ- 20,000 ₪ לבעלי מקצוע שונים על מנת שיבצעו תיקונים לעבודות שביצע התובע (ראו עדותו בעמוד 22 שורות 2-9). התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית חשבוניות מס רבות המעידות על רכישת חומרים. התאריכים תואמים בחלקם את מועד ביצוע העבודות בבית הנתבע. אין בפי הנתבע טענה כאילו התובע סירב לשלם על כל חומרי העבודה, והתכחש להסכמה לפיה הוא יישא בעלות חומרי העבודה. לפיכך, אני קובעת כי התובע רכש את רוב חומרי העבודה ששימשו אותו לביצוע העבודות בבית הנתבע. הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית מסמכים וחשבוניות מס לתמיכה בטענותיו. החשבוניות שצורפו מעידות על תשלום סך של 1,900 ₪ לספק הברזל (חשבונית מספר 4947), תשלום סך של 900 ₪ לספק עלי סלאמה עבור כלי עבודה ופרזול (חשבונית מספר 5105) ותשלום בסך 1,500 ₪ במזומן לוייס משה, בגין חומרי בנין לאחר ששיק שנתן לו התובע חולל. יתר המסמכים אינם יכולים לתמוך בגרסת הנתבע: לא הוכח שהתובע התחייב לשאת בעלות לוח אבן קיסר למטבח בסך 5,000 ₪. אין מדובר ב"חומרים" אלא במוצר שמחירו גבוה במיוחד, ובהעדר הוכחה לכך שהתובע התחייב לשלם בעצמו עבור לוח אבן קיסר, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע בנדון. כך גם ביחס לעבודות התקנת מערכת ההשקיה, שאינן נכללות במסמכי פירוט העבודות, וביחס לסט נעילה לדלת בסך 400 ₪, שאינו חומר גלם לעבודה. אישור בכתב יד לרכישת אביזרי אינסטלציה וצבעים (לכאורה מאת אלבז מישל), שאנו נוקב בסכום, אינו יכול להתקבל כראיה, כך גם המסמך עליו נכתב כי נעימה מנסור ביצע עבודות צביעת המדרגות בבית הנתבע. המסמך אינו יכול להעיד על תמורה ששולמה, ואם אכן שולמה תמורה, היה על הנתבע לזמן את אותו אדם כעד מטעמו. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע הוכיח ששילם עבור חומרים שאת תמורתם היה על התובע לשלם, סך של 4,300 ₪. עד ההגנה נורה אליאס העיד, כי הוא עצמו ביצע מספר תיקונים בבית הנתבע משום שהעבודות שביצע התובע לא היו משביעות רצון, וכי מה שלא יכול היה לבצע בעצמו, הביא בעלי מקצוע אחרים שיבצעו עבור הנתבע, חברים שלהם, כך למשל הזמין אדם שביצע את החפירות מחוץ לבית בגובה 40 ס"מ ויצקת בטון, על מנת שלא יחדרו מים (בעמוד 34 לפרוטוקול שורות 7-11). עד הגנה מספר 3, נהרה אנטון, העיד כי לאחר שהתובע עזב את המקום, ביצע אף הוא מספר עבודות תיקונים בבית הנתבע, מבלי לקבל תמורה מקובלת עלי עדותו של הנתבע ועדויותיהם של שני עדי ההגנה, נורה ונהרה, המעידים כולם על כך שהיה צורך בביצוע עבודות תיקונים והשלמות לאחר שהתובע סיים במפתיע את העבודה בבית הנתבע, אלא שבהעדר הוכחה כי הנתבע שילם תמורת ביצוע עבודות אלה, וראיה בדבר הסכומים ששולמו, לא ניתן לפסוק לטובתו סכום נוסף, בפרט לאחר שהדברים מצאו ביטוי גם בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. בכל הקשור להוצאות שהוציא הנתבע בגין חומרי עבודה אני קובעת כי הנתבע הוכיח תשלום של 4,300 ₪ בגין הפרת התחייבויותיו החוזיות של התובע כלפיו לרכישת חומרי העבודה בעצמו. לפיכך, ביחס לתביעה שכנגד, אני קובעת כי פרט לניכוי הסכומים המפורטים בחוות הדעת, דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה, וכי על הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 4,300 ₪. לסיכום: קבעתי לעיל, כי הצדדים הסכימו שתמורת ביצוע העבודות ישלם הנתבע לתובע סך של 68,000 ₪ כולל מע"מ וחומרים. בהתאם להמלצת המומחה, יש לנכות, סכום של 6,050 ₪ בצירוף מע"מ (לפי 16.5% - שיעור המע"מ בשנת 2009), כך שהיתרה מסכמת ב- 60,952 ₪. בנוסף, התחייב הנתבע לשלם לתובע 15,000 ₪ כולל מע"מ בגין העבודות הנוספות, ומסכום זה קבע המומחה מטעם בית המשפט כי יש לנכות 3,500 ₪ בצירוף מע"מ היינו 4,078 ₪. לפיכך, בגין העבודות הנוספות היה על הנתבע לשלם סך של 10,922 ₪. לסיכום, אני קובעת כי היה על הנתבע לשלם לתובע סך של 71,874 ₪. כן קבעתי כי הוכח שהנתבע שילם לתובע סך של 70,300 ₪. משכך, נותרה יתרת תשלום בסך 1,574 ₪ בלבד. התוצאה אליה הגעתי בתביעה שכנגד הינה כי בנוסף לסכום שנוכה בהתאם למפורט בחוות הדעת, על הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 4,300 ₪. לפיכך, בניכוי היתרה בסך 1,574 ₪ אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 2,726 ₪. בנוסף, ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ והחזר הוצאות משפט בסכום כולל של 3,500 ₪. בקביעת שכר הטרחה וההוצאות הובאה בחשבון העובדה שמשמעות פסק הדין הינה למעשה, דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד בחלקה. שיפוצניקחוב