מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות יוצרים על טופס חשבונית: המבקשת פיתחה תכנה שנועדה לשימוש של סוכנויות לגז. לצורך היישום פיתחה ועיצבה טפסים של חשבוניות שיוצאו ע"י הסוכנויות ללקוחותיהם הצרכנים. בחשבוניות מודפסים הפרטים הרלבנטיים במתכונת המותירה חללים ריקים בכל טופס, על מנת שיוכנסו בהם הנתונים בהדפסת מחשב שיופעל בתכנה הנ"ל. המבקשת הדפיסה טפסים אלה ומכרה אותם לסוכנויות הגז. המשיבה עוסקת באספקת מוצרי נייר, לרבות למחשבים. נציג של סוכנות גז הזמין אצלה הדפסה ואספקה של חשבוניות לפי דוגמא שהביא עמו. המשיבה ביצעה את ההזמנה. הטפסים שהודפסו ע"י המשיבה דומים להפליא לטפסים של המבקשת, מבחינת העיצוב, תוכן הכתוב ומיקום החללים הריקים המיועדים להכנסת נתונים במחשב. המבקשת סבורה שיש לה זכות יוצרים בטפסים הללו שעיצבה. והואיל ולדעתה המשיבה העתיקה את הטופס של המבקשת - שני הטפסים, המקורי של המבקשת וזה שלטענתה הוא העתק מפר הוצגו בביהמ"ש - הגישה תביעה נגד המשיבה לצו מניעה קבוע, למתן חשבונות ולפיצויים. במסגרת זו עתרה לסעד זמני של צו מניעה זמני במעמד צד אחד. נעתרתי לבקשה זו. החלטה זו היא מסיימת את הדיון במעמד הצדדים. ב"כ המשיבה סבור שהטופס הוא תוצר של התכנה של המבקשת, ובעוד שהתכנה נהנית מהגנה לפי חוק זכויות יוצרים [4] הרי שהתוצר - הטופס - אינו ראוי להגנה שכזו. וכן, לדעתו, הטופס ראוי להרשם כמדגם ולכן אינו מוגן לפי חוק זכויות יוצרים, 1911[4] (להלן: החוק; סעיף 22לחוק). ב"כ המשיבה חולק על זכותה של המבקשת בטופס וסבור, שאם יש זכויות בטופס הן של המזמין (סוכנויות הגז) ולא של המבקשת. ולבסוף, לדעתו, אין מקום לצו מניעה זמני לפי המבחנים החלים לענין צו מניעה זמני. אני דוחה את כל הטענות של המשיבה. מהותו של הטופס לענין חוק זכויות יוצרים: החוק חל על: "כל יצירה מקורית ספרותית, דרמטית, מוזיקלית ואמנותית..." (מסעיף 1לחוק [4]). בע"א 136/71 מדינת ישראל נ' יצחק אחימן [1] נדונה השאלה אם לוחות עזר לחישוב מס הכנסה שתכנן והוציא לאור רואה חשבון הן "יצירה" במובן חוק זכות יוצרים. נפסק ש: "אם כי כידוע אין זכות יוצרים ברעיון גרידא, יכולה זכות יוצרים לחול על צורת עריכה או עיצוב מיוחדת שבה בחר מרכיב הלוחות כדי להקל את השימוש בהם, אם הושקעו מאמץ מחשבתי, עמל או מיומנות מיוחדים במציאת שיטתו של התובע; ואין נפקא מינה ש"החומר הגלמי" להרכבת הלוחות הוא נחלת הכלל". לפי אותו מבחן אני קובע שהטופס הנדון הוא בגדר "יצירה" לענין החוק. הטופס הוא יצירה ספרותית. בע"א 360/83 סטרוסקי נ' גלידת ויטמן [2], שעליו מסתמכים שני הצדדים, נקבע ש"כדי שהיצירה תהיה ראויה להגנה כ"יצירה ספרותית", צריכה היא לתת ביטוי בכתב לרעיון כלשהוא, דל ככל שיהיה וצריכה היא למקוריות ולמידת מה של מאמץ וכשרן" (שם, בעמ' 249[2]). הכתוב בטופס מבטא רעיון, שאמנם אין לו ערך ספרותי, אך ערך ספרותי אינו תנאי להגנת החוק. הכתוב בטופס של המבקשת הוא מקורי, משום שהוא פרי מאמץ עצמאי של המבקשת. אכן, הטופס הוא תוצאה של צרכי התכנה שפיתחה המבקשת, אך אין בכך כדי לגרוע מהיותו יצירה ספרותית עצמאית, בנפרד מהתכנה. המבקשת הוצרכה להשקיע מאמץ, תכנון וכשרון לעיצוב, תכנון התוכן וכד' של הטופס, בנפרד מתכנון התכנה. התכנה הכתחבה, אולי, את מיקום החללים הריקים שבטופס, על-מנת שניתן יהיה להכניס בהם נתונים בעזרת התכנה, אך ללא הכתוב והעיצוב של הכתוב בטופס, לא היתה כל משמעות לאותם חללים. לכן, לא ניתן לקבל את טענותיו של ב"כ המשיבה בענין זה. הטופס הוא, איפוא, יצירה ספרותית מקורית לענין החוק. האם הטופס ראוי להרשם כמדגם? לפי סעיף 22לחוק [4], הוא לא יחול על מדגמים הראויים להרשם כמדגם לפי חוק הפטנטים והמדגמים [5] (להלן: חוק המדגמים). "מדגם" מוגדר בסעיף 2לחוק המדגמים [5] כך: "מדגם אין פרושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי...". כדי שדבר כלשהוא יוכל להרשם כמדגם, אחת מתכונותיו צריכה להיות שהוא תוספת לחפץ שיש לו שימוש עצמאי. (ע"א 360/83, שם, בעמ' 356[2]). במקרה הנדון, פיסת הנייר עליה הודפסה היצירה של המבקשת היא חסרת תכלית ושימוש ללא היצירה שעליה. הנייר, כשלעצמו, הוא חומר גלם בלבד. לכן, אינני סבור שהטופס ראוי להרשם כמדגם. האמור בתקנה 72לתקנות המדגמים, אליה הפנה ב"כ המשיבה, לא יוכל להושיע לאור האמור. זכות לכאורה של המבקשת בטופס: המצהיר מטעם המבקשת לא נחקר על תצהירו. לכן, מבחינה עובדתית, אני קובע שהמבקשת הוכיחה לכאורה שהיא חיברה, יצרה והדפיסה לראשונה את הטופס. בתצהיר התשובה מטעם המשיבה אין עדות פוזיטיבית סותרת. לא היתה כל ראיה לקיומן של נסיבות ששללו מהמבקשת את זכות היוצרים בטופס (סעיף 5(1) לחוק). לפיכך, אני קובע שהמבקשת הוכיחה, לכאורה, שהיא בעלת זכויות היוצרים בטופס ולכן היא ראויה להגנה נגד מי שפוגע בזכויות אלה. מעשה המשיבה וצו מניעה זמני: אני מקבל את טענתה של המשיבה שהיא לא פגעה בזכויות יוצרים של המבקשת בתוכנה. אך לא זה העומד לדיון. המבקשת טענה שהמשיבה פגעה בזכויות היוצרים שלה בטופס. כפי שראינו, לטופס יש חיים משלו לענין זכויות יוצרים. בעל הזכויות - המבקשת - הוא שרשאי להעתיקו ולהפיצו. לאחרים מותר לעשות זאת רק בהרשאתו של בעל הזכות. כבר קבעתי לעיל, שהדמיון בין הטופס של המבקשת לטפסים שהודפסו ע"י המשיבה הוא מפליא, עד שאין ספק שמדובר בהעתקה של הטופס של המבקשת. השינויים הקלים שהוכנסו פה ושם במילות הכתוב, אין בהם כדי לגרוע מעובדת ההעתקה. האמור בתצהיר של המשיבה תומך, למעשה, במסקנה זו. שם נאמר, שמזמין מסוכנות גז הביא את הטופס וביקש מהמשיבה להדפיסו. המשיבה לא טענה שהיא, או מישהו אחר הידוע לה, חיברו את הטופס שהיא הדפיסה. צו מניעה הוא סעד מוכר בחוק זכויות יוצרים (סעיפים 6, 8לחוק 4]), ומאחר שמדובר בהגנה על זכות קניינית, שיקול הדעת של ביהמ"ש שלא להעניק צו מניעה הוא מצומצם. (ע"א 153/67 שלב ואח' נ' צווה הררי מואב בע"מ ואח' [3] בעמ' 620). מאזן הנוחות, שהוא אחד מהשיקולים למתן צו מניעה זמני, נוטה בבירור לטובת המבקשת. אצל המבקשת הטפסים הם חלק ממערך מקיף יותר של תכנה ושירות לסוכנויות לגז. אם המשיבה תמשיך לספק טפסים מפרים לסוכנויות לגז, היא תפגע במבקשת לא רק בכך שתמנע מהמבקשת רווח צפוי ממכירת טפסים אלה ללקוחותיה, אלא גם, ובעיקר, משום שהמבקשת לא תוכל לדעת מי עושה שימוש בתכנה שלה, ללא רשותה, באמצעות הטפסים המפרים. לכן, אין לומר שמדובר בנזק שניתן להעריכו ולפצות עליו, ללא קושי, בכסף. לעומת זאת, צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להדפיס טפסים מפרים, לא יפגע במכלול עסקיה, שהדפסת הטפסים היא רק מרכיב שולי בו. סוף דבר: לאור כל האמור, אני משאיר על כנו את צו המניעה הזמני. נאסר על המשיבה לייצר, להדפיס, להפיץ ולהעביר לאחרים, בין במישרין ובין בעקיפין, טפסים של חשבוניות עבור סוכנויות לגז דוגמת טופס נספח ב' לבקשה הנדונה, או בכל נוסח ועיצוב דומים לו, שהם חסרי מקוריות כשלעצמם. תוקף הצו עד למתן פסק-הדין. תנאי לתוקפו של הצו הוא מתן ערבות עצמית של המבקשת ע"ס 000, 10ש"ח. ניתן להחזיר למבקשת כל ערבות אחרת שהפקידה, אם הפקידה, על-פי הצו שניתן במעמד צד אחד. הצדדים ייטיבו לעשות אם יסכימו שצו המניעה יהפוך לצו סופי והמבקשת תוותר על הסעדים האחרים שביקשה בתביעתה. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הדיון, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 2500ש"ח + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.חשבוניתמיסיםמסמכיםזכויות יוצרים (הפרת)