מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות בת זוג של פליט: עניינה של העתירה בהחלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים מיום 5.7.11, במסגרתה אישר את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים לדחות את בקשת העותר להכיר בו כפליט. העותר הגיע לישראל בשנת 2001 ממיאנמר (בורמה), ובידיו רישיון ישיבה ועבודה בענף הסיעוד. לטענתו, הפך לפליט בהיותו בישראל ("פליט במקום", או “sur place”), בשל פעילות פוליטית שהחל בה בישראל, והמכוונת כנגד המשטר בארץ מוצאו, והכל "במסגרת זכותו הבסיסית לחופש הבחירה והמימוש העצמי". העותרת - אזרחית הפיליפינים, היא אשתו, ולטענתו יש להקנות לה הגנה זהה, "על פי עקרון התא המשפחתי, המוכר בדיני הפליטים". רקע עובדתי כללי 1. כאמור, העותר נכנס לישראל כדין, ביום 24.7.2001, כעובד זר בענף הסיעוד. אין חולק כי העותר יצא את ישראל ביום 1.3.2006, וביקר בבורמה. הוא שב ארצה ביום 3.4.2006, ומימש את אשרת העבודה שהייתה ברשותו ואשר עמדה בתוקפה עד ליום 7.9.2007. 2. ביום 15.4.2007, כחמישה חודשים טרם פקעה האשרה, ובעבור כשש שנים מיום כניסתו הראשונה לישראל, פנה העותר בבקשת מקלט לאו"ם. ביום 21.11.2007 נערך לעותר ראיון. עורך הראיון הגיע למסקנה לפיה נמצאו בעיות אמינות רציניות ביחס למספר אלמנטים מהותיים בבקשתו של העותר, וכי קשה לקבל את טענתו לפיה סבל מרדיפה לפני עזיבתו. חוות הדעת של נציבות האו"ם לפליטים, מיום 30.12.2008, המליצה לדחות את הבקשה למקלט. 3. על פי נוהל משרד הפנים שעמד בתוקפו אותה עת, הועברה בקשתו של העותר, בצירוף החומר הרלוונטי וחוות הדעת של האו"ם, לידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים במשרד הפנים, ונדונה בהליך מקוצר, היינו הליך שנועד לטיפול בבקשות אשר לדעת נציבות האו"ם לפליטים אינן מגלות עילה למתן מעמד של פליט בישראל מכוח אמנת הפליטים. חברי הוועדה המייעצת אישרו את המלצת האו"ם. 4. ביום 29.6.2008 שב העותר ופנה לנציבות האו"ם לפליטים במכתב הכתוב בכתב ידו, ובמסגרתו ציין כי הוא מעוניין לנסוע עם בת זוגו, העותרת, לפיליפינים, כאשר יהיה להם מספיק כסף כדי להתחיל שם חיים חדשים. 5. ביום 1.7.2009 הועברו הסמכויות לבחינת בקשות מקלט מידי נציבות האו"ם לידי משרד הפנים. לפיכך זומן העותר לראיון זיהוי ביחידת המסתננים. ראיון זה נערך ביום 15.9.2009. בעת שהותו ביחידת המסתננים הגיש העותר טפסים חדשים לבקשה למקלט. ביום 17.9.2009 נדחתה בקשתו של העותר, מן הטעם שלא ביסס חשש לרדיפה על פי אמות המידה הנדרשות באמנת הפליטים. 6. ביום 30.9.2009 פנה העותר ליחידת ה- RSD, בבקשה לעיון מחדש בבקשתו למקלט. בחודש פברואר 2011 הגיש העותר, ביחד עם ארבעה עותרים נוספים, אף הם נתיני בורמה, עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, בבקשה להשוות את מעמדן של בנות זוגן הפיליפיניות לזה של העותרים, שהגישו בקשה למקלט, ואשר בקשתם לעיון חוזר תלויה ועומדת בפני המשיב. כעולה מתשובת המשיב, העתירה טרם הוכרעה (עת"מ 51754-02-11). ביום 1.5.2011 נערך לעותר ראיון בבקשתו לעיון מחדש. ביום 19.6.11 חוותה יחידת הטיפול במבקשי המקלט (RSD) את דעתה, כי אין בסיס לקבלת בקשתו של העותר, נוכח סתירות מהותיות שהתגלעו בדבריו, בהשוואה לדברים שאמר בראיונות קודמים. עוד הוסיפה היחידה בחוות דעתה, כי בחודש נובמבר 2010 נערכו בחירות כלליות בבורמה בהתאם לחוקה חדשה שאושרה במשאל עם ממאי 2008, כי בחירות אלה הן "צעד חמישי" מתוך שבעה צעדים המכונים "מפת הדרכים לדמוקרטיה", כי בבחירות השתתפו כ- 40 מפלגות, כי החונטה הצבאית שחררה את כלת פרס נובל לשלום ומנהיגה אנטי ממסדית בולטת, אונג סאן סו קיי, וכי בתחילת שנת 2011 הפך השלטון לאזרחי. רוצה לומר, גם אם מוקדם לקבוע מסמרות, ניתן להתרשם כי יש התפתחויות חיוביות בבורמה. 7. המלצת היחידה האמורה הועברה ליו"ר הוועדה המייעצת על פי נוהל הטיפול במבקשי מקלט החדש, וטופלה ב"סדר דין מקוצר". יו"ר הוועדה קיבל את המלצת היחידה והמליץ לדחות את בקשתו של העותר, וזאת על יסוד ממצאי המהימנות השליליים ומשלא נמצא כי בנתונים שהציג העותר במהלך העיון מחדש יש כדי לשנות את התמונה. 8. ביום 5.7.2011 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת ודחה את בקשתו של העותר למקלט בישראל. המכתב אודות דחיית בקשתו נמסר לעותר ביום 15.9.2011. 9. אשר לעותרת, הרי שהיא נכנסה לישראל כדין, באשרת עבודה בענף הסיעוד, ביום 19.10.2003. אשרה זו עמדה בתוקף עד ליום 25.9.2008. העותרים טוענים כי הכירו זה את זו במהלך שנת 2005, ונישאו בשנת 2008. לאחר שהועברו סמכויות נציבות האו"ם לידי משרד הפנים, זומנה העותרת ביום 15.9.2009 לשם מילוי טופסי בקשת מקלט. היא טענה באותה הזדמנות כי אינה יכולה לחזור לארצה ביחד עם בעלה, העותר, ולכן היא מבקשת להישאר בארץ. ביום 11.5.2010 נערך לעותרת ראיון ביחידת ה- RSD, ובמסגרתו הצהירה כי בקשתה מבוססת על בקשתו למקלט של העותר, וכי לה עצמה אין כל חשש לחזור למדינתה. ביום 20.1.2011 נדחתה הבקשה על הסף ומהעדר עילה, לאחר שציינה בראיון כי הסיבה בעטיה אין היא נוסעת עם בעלה, העותר, לפיליפינים, היא רצונם להקים משפחה בישראל וקשיים כלכליים וחברתיים. ביום 25.1.2011 פנה ב"כ העותרים למנהל יחידת ה- RSD בטענה לפיה היחידה סגרה בטעות את בקשת העותרת למקלט, תוך שהיא מתעלמת מן העובדה שבקשתה קשורה בבקשתו של העותר. בפנייתו ביקש לבטל את ההחלטה האמורה ולהמשיך ולהעניק לעותרת אשרה במקביל לבעלה. פנייתו של ב"כ העותרים נענתה ביום 6.2.11, ונאמר בה כי בקשתה של העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנה. בעקבות מכתב זה הוגשה העתירה התלויה ועומדת בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, אשר הוזכרה לעיל. עיקר טענות הצדדים 10. לטענת העותרים, נתונה בורמה תחת שלטון חונטה צבאית הרומסת את זכויות האדם בה ומדכאת את אוכלוסייתה. בשל מצב דברים זה, הטילו עליה מדינות האיחוד האירופי וארצות הברית סנקציות כלכליות ואמברגו מחמיר על מכירת נשק. לקראת הבחירות שנערכו בשלהי 2010, הראשונות מזה 20 שנה, הושמו מנהיגי אופוזיציה רבים במעצר, נקבעו חוקי בחירות שנועדו לקבע את מעמדה של החונטה השלטת ומשקיפים בינלאומיים גורשו מן המדינה. אחוז ההצבעה היה נמוך ביותר, ומשקיפים טוענים כי תוצאות הבחירות, לפיהן זכתה בשלטון החונטה הצבאית, זוייפו. עוד נטען, כי לאזרחי בורמה שביקשו מקלט במדינות אחרות אורבת סכנה רבה לחירותם אם ישובו לארצם. 11. אשר לנסיבותיו של העותר, המבססות, על פי הנטען בעתירה את בקשתו למקלט מכוח אמנת הפליטים, מגוללת העתירה את העובדות הבאות: העותר חונך החל מגיל 12 בבית ספר צבאי, ושירת בצבא. בגיל 20, לאחר פטירת אביו, החליט העותר לערוק משורות הצבא וחזר לבית אימו. לאחר שהבין כי הרשויות בעקבותיו, עבר להתגורר בבתי מכרים באזור כפרי של המדינה. מאחר שלא יכול היה להמשיך ולנדוד בין בתי מכרים, החליט לעזוב את ארצו. לטענתו, תמורת תשלום דמי תיווך גבוהים במיוחד לסוכן כוח אדם, הונפק לעותר דרכון. העותר סבור כי הנפקת הדרכון היא פועל יוצא של תשלום שוחד ששילם הסוכן האמור לפקידים האחראים. העותר קיבל רישיון עבודה בישראל בענף הסיעוד ונכנס כדין לישראל בשנת 2001. את העותרת הכיר בשנת 2005, והשניים נשאו זה לזו בשנת 2008, בנישואים מסורתיים. עוד טוען הוא, כי מעת הגעתו לישראל נמנע מליצור קשר עם אימו, מחשש שיבולע לה. בשנת 2006 נודע לו בעקיפין כי אימו נכלאה לאחר שהשתתפה בהפגנה נגד המשטר. העותר החליט לנסות ולבקרה, פנה לשגרירות בורמה בישראל לשם הארכת תוקף דרכונו. חבר במיאנמר אמר לו כי יוכל להפעיל קשרים על מנת שיניחו לו בעת הביקור, ולכן החליט להסתכן ולנסוע לארצו. העותר אכן נטל חופשה מעבודתו ונסע לבורמה. בהגיעו לשם חיפש את אימו בבית הכלא בו היא אמורה הייתה להיות כלואה, כדברי אותו חבר, אולם בהגיעו לשם התברר לו כי אימו הועברה למקום אחר, מבלי שנמסרו לו פרטים על אותו מקום. לפיכך שב לישראל מבלי שהצליח לבקרה. כפי שנראה להלן, גרסה זו בעניין מועד כליאתה הנטען של אימו ומתי נודע לו על כך, הינה בבחינת גרסה חדשה, השונה מגרסאות שמסר בעניין זה בראיונות השונים שנערכו לו (ואשר גם ביניהן קיימות סתירות מהותיות). בשנת 2007, במסגרת קבוצה מאורגנת של נתיני בורמה השוהים בישראל, החל העותר לעסוק בפעילות פוליטית בישראל, המכוונת כנגד המשטר בארצו. העותר הצטרף לעמותה הקרויה “BURMA ACTION ISRAEL”, המנהלת מזה שנים פעילות ענפה לקידום זכויות האדם בבורמה. פעילות הקבוצה מתבטאת בעריכת הפגנות מול שגרירות בורמה ושגרירות סין, ארגון אירועים, כגון חגיגת יום ההולדת של מנהיגת האופוזיציה אונג סן סו קי, כתיבת מכתבים למקבלי החלטות בכירים בישראל ובחו"ל, וכו'. בכל ההפגנות הללו צולמו משתתפי ההפגנה על ידי שגרירות בורמה, על מנת "לסמנם". על פי הנטען, העותר הוא פעיל מרכזי בקבוצה ומשמש היום כגזברה. פעילות זו, כך טוען העותר, הפכה אותו ל"פליט במקום", וחשפה אותו לסכנת רדיפה מצד המשטר אם יחזור לארצו, וזאת בנוסף לחשש שנוצר עקב עריקתו מן הצבא. העותר סבור, כי קביעות נציבות האו"ם לפליטים בחוות דעתה הן בעייתיות. כך, למשל, טוען הוא כי התמיהה שהועלתה בחוות הדעת מן העובדה שהרשויות בבורמה לא חיפשו אחריו לאחר שערק מן הצבא לאו תמיהה היא, שכן "ידוע כי פעילותו של המשטר במיאנמר היא שרירותית ועשויה להשתנות ממקרה למקרה", ולכך יש להוסיף כי העותר עזב את מקום מגוריו. גם ההערה בנוגע לאי יכולתו של העותר לציין את תאריכי ההפגנות בהן השתתף אינה במקומה, שכן ידע לומר שההפגנות נערכו בימי שני בשבוע, וסביר כי לא יזכור את תאריכיהן המדויקים. ובאשר לעובדה שהצליח לקבל דרכון ולעזוב באמצעותו את בורמה טוען הוא, כי נאלץ לשלם שוחד על מנת להוציא את הדרכון, ומכאן שאין יסוד למסקנה כי לא נתקל בקשיים בעניין זה. עוד טוען הוא, כי אמת המידה שנקטה נציבות האו"ם לפליטים הייתה אמת מידה מחמירה, שכן ההסתמכות על מקור שקבע כי אין ההפגנות מחוץ לשגרירות בורמה מובילות בהכרח לרדיפה, אינה עולה בקנה אחד עם דיני הפליטים, לפיהם די בהסתברות נמוכה לחשש מפני רדיפה כדי לזכות במעמד של פליט. אשר לראיון שנערך לעותר במאי 2011 ביחידת מבקשי המקלט טוען הוא כי הראיון התנהל באווירה מלחיצה ומאיימת. באת כוחו נכחה בראיון והתרשמה כי המדובר בראיון מוטה, שנועד לחלץ סתירות מן העותר ולערער את בטחונו. על טיבו של הראיון התלוננה באת כוחו בפני מנהל יחידת מבקשי המקלט, אולם לא קיבלה על כך תגובה עד עצם היום הזה. סיכומם של דברים, העותר טוען לטעות בהערכת העובדות, ליישום לא נכון של דיני הפליטים על עניינו, ולפגמים בהליך, המתבטאים הן בראיון לקוי ופוגעני, הן בכך שלא קוים דיון של ממש בערר, שכן ההחלטה בו ניתנה ב"הליך מקוצר" שאינו הולם ואינו ממצה, ועוד נטען, כי נפגעה זכותו של העותר בשל אי מסירת מסמכים הנוגעים להחלטה לידיו, הן בשלב הערר והן עובר לעתירה. 12. המשיב טוען, כי העתירה אינה מזכירה כלל את ההתפתחויות החיוביות שאירעו בבורמה לאחר 2010, כמו, למשל, שחרורה של מנהיגת האופוזיציה אונג סן סו קי ממעצר הבית בו הייתה נתונה שנים רבות, וזאת לאחר הבחירות שהתקיימו ב- 2011. עוד מזכיר המשיב את ביקורה של מזכירת המדינה האמריקאית בבורמה, לאחר 50 שנה בהן לא התקיים ביקור כזה. בבחירות נוספות שהתקיימו באפריל 2012 התמודדה מפלגת "הליגה הלאומית לדמוקרטיה" מפלגתה של אונג סן סו קי, שאף זכתה למושב בפרלמנט. המשיב מפנה לאתר נציבות האו"ם לפליטים, המדווח על התפתחויות נוספות בכיוון המתואר, כגון הסרה הדרגתית של הסנקציות שהטילה הקהילה הבינלאומית על בורמה, בעקבות הרפורמות הפוליטיות המתרחשות בה, ובכללן שחרורם של מאות אסירים פוליטיים, חקיקת חוקים המאפשרים התאגדות של עובדים ושביתות וכו'. 13. בכל הנוגע לעותר עצמו, מפנה המשיב לסתירות מהותיות רבות בגרסאותיו השונות של העותר בראיונות שנערכו לו, ואשר אינן מאפשרות לקבל את טענתו בדבר היותו נתון בסכנת רדיפה בארצו. לסתירות אלה אדרש בהמשך. 14. אשר לטענות המופנות כלפי מהלך הראיון ביחידת מבקשי המקלט מדגיש המשיב, כי בקשתו של העותר למקלט נדחתה עוד בערכאה הראשונה לאחר ראיון שנערך לעותר בנציבות האו"ם לפליטים. ראיון זה נערך בשפה האנגלית, ובשים לב לעובדה שאת המסמכים לבקשת מקלט מילא העותר בשפה זו, בכתב ידו, אין סיבה להניח כי לא הבין את השאלות שהוצגו לו באותו ראיון. באשר ללחץ בו היה נתון העותר בראיון שנערך לו בשנת 2011 ביחידת מבקשי המקלט, המשיב סבור כי המדובר בלחץ סובייקטיבי, פרי טענותיו הכוזבות של העותר וחוסר יכולתו ליתן מענה הולם לסתירות שהוצגו בפניו. הראיון נערך בנוכחות באת כוחו של העותר, במהלכו הציג העותר מסמכים שונים בפני המתשאל, כולם מאוחרים לשנת 2008. עובדה זו תועדה בפרוטוקול, וסותרת את טענת העותר בעתירה לפיה סרב המראיין לעיין במסמכים אלה. זאת ועוד, עיון בתיקו של העותר מלמד כי המסמכים שהגיש במהלך הראיון מתויקים כולם, ובכללם מסמכים משנת 2011. בסוף הראיון נשאל העותר אם יש לו מה להוסיף, וניתנה לו האפשרות לפרט כל טענה העולה על דעתו. ניתנה הזדמנות לבאת כוחו להתייחס לראיון, ובהזדמנות זו טענה (והדברים תועדו בפרוטוקול הראיון) כי הראיון התנהל בצורה בלתי הולמת, דבריו של העותר נקטעו כשביקש לספק הסבר נרחב יותר וחלקו התנהל תוך הרמת קול שיצרה אווירה מלחיצה ומאיימת. המשיב מדגיש, כי למרות ההזדמנות שניתנה לב"כ העותר להעיר את הערותיה, לא העירה הערות ולא הוסיפה הסברים לגופם של דברים, אלא טענה אך ורק באשר לאופן התנהלות הראיון. לטענתו, היה זה במגמה להסיט את הדיון למקום זה, בהיעדר גרסה מבוססת לגופו של עניין. 15. המשיב סבור, כי אין כל יכולת ליתן אמון בגרסאותיו של המשיב, ומשכך לא עמד בדרישה להראות "פחד מבוסס היטב", על פי האמנה. מעבר לאמור, גם הטענה בדבר היותו "פליט במקום" נכשלת, הן בשל חוסר אמינותו הכללית של העותר, והן משום שלא הוכח כי פעילותו של העותר בישראל (ככל שהייתה פעילות כזו) הובאה לידיעת הרשויות בארצו ואף אם כך הוא, לא הוכח כי פעילות זו מעמידה אותו בסכנת רדיפה. 16. ועל כל אלה סבור המשיב, כי בהיות העותר בן זוגה של נתינת הפיליפינים, יכולים הם לקיים את חייהם המשותפים במדינת אזרחותה של העותרת, בה אין נשקפת סכנה למי מהם. המשיב מפנה לכך שמדברי העותרת בראיון שנערך לה רצונם של העותרים לחיות בישראל נובע ממניעים כלכליים ולא מן הסיבות המבססות בקשה למקלט. דיון והכרעה 17. השאלות העיקריות העומדות על הפרק הן אלה: האם הוכיח העותר, במידה הנדרשת, את החשש לרדיפה בארצו, בשל נסיבות הקשורות בחייו טרם עזיבתו את בורמה, והאם, לחילופין, הוכיח עילה להכרה בו כ"פליט במקום", טענה שהופיעה לראשונה רק במסגרת הבקשה לעיון מחדש, והפכה, מבחינתו של העותר, לטענה המרכזית בעתירה ובמהלך הדיון בה. בנוסף יש לבחון את טענותיו של העותר ביחס לפגמים בהליך העיון מחדש. מאחר שעתירתה של העותרת נסמכת על זו של העותר, שהרי מבחינתה אין כל מניעה שתחזור למדינת אזרחותה, הרי שככל שיידחו טענות העותר ממילא אין יסוד לעתירתה. נדון בטענות העותר כסדרן. א. חשש לרדיפה בשל נסיבות הקודמות לעזיבת העותר את בורמה 18. עיון בגרסאות שמסר העותר בהזדמנויות השונות מלמד, כי המסקנה לפיה הוא חסר כל אמינות היא בלתי נמנעת. כך, למשל, בפנייתו הראשונה לנציבות האו"ם לפליטים, במאי 2007, טען העותר כי אינו רוצה לשוב למדינתו משום שאין בה חופש וכי אין הוא רוצה לשרת בצבא, ובמכתב הנספח לאותה בקשה טען כי איבד את דרכונו וכי אינו רוצה לפנות לשגרירות ארצו על מנת להוציא דרכון חדש, "גם בגלל שהם גובים ממני הרבה כסף". בנוסף טען כי ביוני 2007 נכלאה אימו בבית הכלא ביחד עם קבוצת מפגינים, לאחר שנגזרו עליה 6 שנות מאסר. כזכור, בעתירה טען העותר כי נודע לו בשנת 2006 כי אימו נכלאה, וכי זו הייתה הסיבה בעטיה החליט לנסוע לבורמה. ודאי שהדברים אינם מתיישבים זה עם זה. בראיון שנערך לעותר בנציבות האו"ם לפליטים טען, כי היה חייל פשוט, וכי ערק משורות הצבא בספטמבר 1998 בשל התנגדותו לשלטון. לדבריו, כשמונה חודשים לאחר שערק (במאי 1999), הבין כי הרשויות בעקבותיו ולפיכך החל להסתתר באזורים כפריים. מאחר שאחד מחבריו אמר לו כי "זה לא יפה" לחיות כך למשך זמן, והציע לו לעזוב את בורמה, מכרה אימו את ביתה והסדירה את יציאתו. באמצעות סוכן השיג ויזת עבודה לישראל. לא הערימו עליו כל קושי בשדה התעופה בעת יציאתו את ארצו. הדרכון היה חוקי והכיל את פרטיו האישיים. העותר טען כי בשנת 2006 איבד את דרכונו הבורמזי במהלך מרדף של משטרת ישראל אחריו, ואינו יכול לעבוד מאז בשל אובדן הדרכון. עוד על פי גרסתו, עבד בסיעוד כשנה וחצי (כלומר עד תחילת 2003), ולאחר מכן לא הייתה לו ויזת עבודה. במשך 4-5 שנים עבד במושב סמוך לבית שמש, ללא ויזה. לדבריו, בשל החשש מפני משטרת ישראל הציע לו אחד מחבריו לפנות לנציבות האו"ם בבקשת מקלט, שכן אין הוא מעוניין ליצור קשר עם שגרירות ארצו. עוד יש לומר, כי העותר נשאל מפורשות על משפחה בישראל והאם הוא נשוי, השיב על כך בשלילה ולא הזכיר את העותרת. לשאלת המראיין מדוע אינו יכול לחזור לבורמה השיב כי הוא חושש משום שאין לו דרכון, ומשום שהוא צולם במהלך הפגנה בישראל, שנערכה מול שגרירות בורמה כחודש לפני הראיון. העותר הוסיף, כי בשנות חייו בבורמה מעולם לא נעצר ולא היה פעיל מן הבחינה הפוליטית. 19. חוות הדעת של האו"ם קובעת כי גרסתו של העותר בכל הנוגע להתנהלותו לאחר עריקתו מן הצבא אינה מתקבלת על הדעת. העותר, לפי דבריו, שהה בביתו במשך 8 חודשים באין מפריע, והמשיך לחיות בארצו עוד כשנתיים ללא קושי. נתונים אלה מעמידים בספק את טענתו לפיה הינו עריק מן הצבא. עוד קובעת חוות הדעת, כי גרסתו של העותר בכל הנוגע להשתתפותו בהפגנות מול שגרירות בורמה בישראל מוטלת בספק. העותר לא יכול היה לנקוב בתאריכים בהם התקיימו ההפגנות, על אף שלדבריו הן התקיימו בחודש שקדם לראיון. בנוסף סיפק העותר הסברים בלתי ברורים לעילת ההפגנות. כך גם דיווחו של העותר באשר לפרטי שירותו בצבא הבורמזי היה מעורפל, עד שמתעוררת שאלה האם בכלל שירת בצבא כחייל. זאת ועוד. ניתנה לעותר ההזדמנות להבהיר עובדות רלוונטיות אולם הוא לא הצליח לספק הסברים המסברים את האוזן ביחס לפרכות מהותיות הגורעות מאמינותו. מאחר שהמדובר בתהיות יסודיות ומהותיות, אין ליהנות את העותר מן הספק ויש לקבוע כי העותר לא הרים את הנטל הנדרש על מנת לבסס את אמיתות העובדות הנטענות בבסיס הבקשה למקלט. 20. נראה בעיני, כי מסקנה זו הינה מסקנה סבירה ביותר, וקשה לומר כי ניתן היה להגיע למסקנה אחרת. אם לא די בניתוח הפרכות העולות מגרסת העותר כפי שנעשה בחוות הדעת, יש להוסיף שהעותר יצא ללא כל קושי ממדינתו, באמצעות דרכון חוקי המכיל את פרטיו האישיים האמיתיים. עובדה זו אינה מתיישבת כלל ועיקר עם הטענה כי הרשויות בבורמה מחפשות אחריו בשל עריקתו משורות הצבא. זאת ועוד. בניגוד לגרסת העותר, התמוהה כשלעצמה, לפיה איבד את דרכונו כשנה לפני הראיון, היינו בסביבות נובמבר 2006, ולפיכך אינו יכול לעבוד, הרי שעל פי רישומי משרד הפנים, חידש העותר את אשרת העבודה שלו בחודשי יוני 2006, למשך חצי שנה, ושב וחידש אותה בחודש ספטמבר 2006, למשך שנה. יוצא אפוא, כי לעותר חודשו אשרות עבודה בענף הסיעוד באופן רציף, במהלך השנים 2006-2007. חידוש האשרה אינו נעשה ללא בקשתו האקטיבית של העובד, תוך שהוא מדווח על המעסיק אצלו הוא עובד בפועל. ואם כך, טענתו לפיה עבד כ- 4-5 שנים קודם לראיון ללא ויזת עבודה, במושב, אינה מתיישבת עם המציאות (שלא לדבר על כך שאינה מתיישבת עם טענתו לפיה איבד את דרכונו רק שנה לפני הראיון, ולפיכך לא היה לו כל קושי לעבוד, גם לשיטתו, עד למועד זה). ועל כל אלה, העותר לא ציין בפני המראיין את העובדה, שביום 1.3.2006 יצא מישראל לבורמה ושהה בה כחודש, עד ששב לישראל ביום 3.4.2006, כאשר רישיון העבודה שלו בתוקף. מאחר שעובדה זו לא הובאה לידיעת המראיין, לא הוצגו בפניו שאלות בקשר לכך. ברור כי עובדה זו אף היא אינה מתיישבת עם חשש מפני רדיפה, כפי שאין היא מתיישבת עם הטענה לפיה בארבע השנים שקדמו לראיון עבד העותר בישראל מבלי שתהיה בידיו ויזת עבודה תקפה, וכפי שאין היא מתיישבת עם הטענה שאין בידיו דרכון. 21. גרסה נוספת של העותר מופיעה במכתב בכתב ידו, אשר נתקבל בנציבות האו"ם ביום 29.6.2008. במכתב זה טען כי בשנת 2005 פגש בעותרת, וכי הם לא יכולים היו להינשא משום שחשש לפנות לשגרירות בורמה על מנת לקבל מסמכים הנדרשים לשם כך. טענה זו אינה מתיישבת, כמובן, עם העובדה שבשנת 2006 שב העותר לביקור בבורמה. לא למותר להביא את דבריו של העותר בסופו של מכתב הפנייה הזה, כלשונם: “I want you to help me to stay together with her she is only my family, and I want to go with her in the Philippines when I will have money. I want to that she will stay for me here in Israel for the meantime that I will work and we will have small money to start in the Phillipine where I wish to live peacefully”. והתמה יתמה מה בין נימוקים אלה לבין בקשת מקלט. 22. הגרסה הבאה של העותר, משנת 2009, הובאה במסגרת בקשתו למקלט שהוגשה על ידו במהלך ראיון הזיהוי ביחידת המסתננים, ובמהלך ראיון הזיהוי שנערך לו ולעותרת ביחידה זו. בבקשה האמורה טען - בניגוד לטענה בפני נציבות האו"ם לפיה איבד את דרכונו במהלך מרדף של משטרת ישראל אחריו - כי תיקו, שהכיל גם את דרכונו, נגנב ממכוניתו של חבר. עוד טען, כי "ברח" ממדינתו ואף מסר פרטים בקשר למקומות מגוריו בבורמה לאחר העריקה מן הצבא, שאינם עולים בקנה אחד עם מה שמסר למראיין מנציבות האו"ם. בראיון הזיהוי טען העותר, כי יציאתו לבורמה התאפשרה לאחר שבעת שהותו בישראל שלח כסף לחבר, שדאג לכך כי במועד כניסתו לבורמה ימתין לו אדם שביכולתו להכניס ולהוציא אנשים מן המדינה כראות עיניו. בנוסף טען, כי בעת ביקורו בבורמה חיפש את אימו ולא מצאה, וכי הוא חושד שהיא נלקחה למאסר. מאחר שלא מצא את אימו שב לישראל. יש להזכיר, כי טענה זו עומדת לסתירה לטענתו בפני נציבות האו"ם, לפיה נעצרה אימו בעקבות הפגנה רק ביוני 2007, היינו למעלה משנה לאחר ביקורו בבורמה. טענה זו עומדת בסתירה אף לנטען בעתירה, ולפיו נודע לו על דבר מעצרה של האם ב- 2006, וכי זו הייתה סיבת נסיעתו לבורמה. בראיון הזיהוי טען העותר לראשונה כי הכיר בישראל את העותרת וכי הם חיים כזוג החל משנת 2005. כזכור, בראיון בפני נציבות האו"ם לא הזכיר העותר את העותרת כלל ועיקר. אין צורך להרבות מילים על המסקנות המתחייבות בנוגע לאמינותו של העותר בשים לב למפורט לעיל. 23. משנדחתה בקשתו למקלט ביום 17.9.2009, פנה העותר כעבור כשבועיים ליחידה לטיפול במבקשי מקלט (RSD) בבקשה לעיון מחדש. הפעם טען כי אין זה ברור האם עמדה לפני הוועדה המייעצת "פעילותו הפוליטית הענפה בישראל" כנגד השלטון במדינתו. במסגרת זו טען כי הוא ועד 5 נתינים בורמזים נוספים מהווים יחדיו קבוצה המתקראת BURMA ACTION ISRAEL, שחבריה נוהגים להפגין מול שגרירות בורמה בישראל וכו'. אין צריך לומר כי תמיהת המשיב מדוע הועלתה טענה זו לראשונה רק בבקשה לעיון מחדש יש לה יסוד. בראיון שנערך לעותר במאי 2011 לנוכח בקשתו לעיון מחדש, הציג העותר מסמכים רבים אולם הסכים כי באף לא אחד מהם מופיע שמו המלא, אלא רק שם הקבוצה שלטענתו הוא משתייך אליה. כך גם הציג מספר תמונות של הפגנות מועטות משתתפים. לטענת המשיב, רק בתמונה אחת ניתן לקבוע כי העותר אכן נראה בה. 24. גם בגרסתו בראיון האמור נתגלעו סתירות ביחס לגרסאות קודמות שהשמיע. כך, למשל, בראיון האחרון טען כי החל בפעילותו הפוליטית בישראל, מול שגרירות בורמה, עוד בשנת 2005, בסתירה לטענתו הקודמת לפיה החל בפעילות זו רק בשנת 2007. לא למותר להעיר, כי אם אכן נכון הדבר, וכבר ב- 2005 החל בפעילותו האמורה, מתעצמת התהייה העולה מן העובדה לפיה נסע העותר לבורמה, מרצונו, בשנת 2006, ונכנס אליה בדרכון חוקי המכיל את פרטיו האישיים המלאים. משעומת עם הסתירה טען כי לא נשאל על כך בעבר, וכי פחד לאבד את דרכונו - הסבר העומד בסתירה לטענתו בראיון בפני נציבות האו"ם, ולפיה איבד את הדרכון עוד בשנת 2006. עוד יצוין, כי במהלך הראיון האחרון טען כי בעת שרואיין על ידי נציבות האו"ם החזיק דרכון באמתחתו, אולם בחר שלא להראותו. מעבר לכך שאין כל היגיון בטענה זו, נראה כי הצדק עם המשיב, הסובר כי הגרסה השתנתה והפעם טוען העותר כי היה בידו דרכון, וזאת כדי להתמודד עם השאלה כיצד חודשו אשרות העבודה שלו אם לא היה לו דרכון. תהיה נוספת עולה מן העובדה שבבקשה לעיון מחדש טען העותר כי אימו מצויה בכלא בשל השתייכותה למפלגה הדמוקרטית, אולם במהלך הראיון טען כי החל משנת 2001 אין הוא יודע היכן נמצאת אימו, וכי מאז אין הוא בקשר עימה. העותר ניסה להסביר את הסתירה בין שתי הגרסאות בכך שחבר מבורמה סיפר לו על מוצאותיה של אימו בנובמבר 2005. אלא שבראיון בנציבות האו"ם טען כי אימו השתתפה בהגנה ב- 2007, מה שאינו מתיישב עם הגרסה לפיה חבר סיפר לו שאימו כלואה כבר בשנת 2005. 25. הנה כי כן, לאורך גרסאותיו השונות של העותר הלכה בעיית אמינותו והתעצמה, ואיני מוצאת כל פגם בהמלצה של יחידת מבקשי המקלט לפיה יש לדחות את הבקשה לעיון מחדש, ככל שהיא נוגעת לנסיבותיו של העותר עובר להגעתו ארצה, כפי שהציע יו"ר הוועדה המייעצת, וכפי שהחליט מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. בנסיבות אלה, אין כל פגם בכך שהבקשה לעיון חוזר נדחתה ב"הליך מקוצר". 26. אעיר, כי לא מצאתי באסמכתאות אותן הגיש ב"כ העותרים לעיוני במהלך טיעונו כל סיוע לעתירה. כך, למשל, ב- Refugee Appeal No 74979 של הטריבונל לערעורים של ניו זילנד משנת 2004, נדון ערעורו של פעיל פוליטי המשתייך לקבוצה אתנית הנלחמת על עצמאותה בתוככי בורמה, אשר נעצר ועונה על ידי המשטר, ואשר היו ראיות שגם לאחר בריחתו מן המדינה, באמצעות מסמכים מזויפים, המשיכו הרשויות לחפש אחריו. בנוסף, אחד מחבריו לפעילות נשפט ל- 15 שנות מאסר בגין מעשיו, ומבקש המקלט חשש מגורל דומה. הטריבונל מצא את מבקש המקלט מהימן ביותר, ועדותו נתמכה בראיות אובייקטיביות על המצב בבורמה באותה עת (2004). כך מצאה אותה ערכאה, ב- Refugee Appeal No 76374 משנת 2008, כי יש לקבל בקשת מקלט של אישה שהייתה פעילה פוליטית בבורמה. במסגרת זו היא סייעה בקיומן של פגישות בין נתינים זרים שהגיעו לביקורים חוזרים במדינה, לבין מנהיגי האופוזיציה הבולטים, ובכללם אונג סן סו קי. ככל הנראה השלטונות עלו על מעורבותה במעשים אלה, והיא נעצרה לחקירה. כעבור מספר ימים שוחררה. בעקבות סופת ציקלון עזה שפקדה את בורמה, שתפה העותרת פעולה בחלוקת סיוע לנזקקים שנפגעו מן הסופה. הסיוע הגיע מארגונים בינלאומיים שונים, והיה לצנינים בעיני השלטון. מבקשת המקלט עזבה את בורמה לניו זילנד על פי הזמנת אחד מאותם נתינים זרים איתם באה במגע, ובמהלך שהותה בניו זילנד הוזהרה על ידי אחותה לבל תשוב לארצה, לאחר שהרשויות חיפשו אחריה ודרשו כי ידווחו מיד עם שובה. אחותה של מבקשת המקלט ספרה כי השלטונות החלו במעצרם של אלה שנטלו חלק במתן סיוע לנפגעי הסופה. ערכאת הערעור מצאה את עדותה של מבקשת המקלט מהימנה, כי חששה מבוסס בשים לב להתעניינותן של הרשויות במוצאותיה עובר לבקשת המקלט, ומצאה סיוע לטענותיה במידע אובייקטיבי המלמד כי אכן פעילים במתן סיוע לנפגעי הסופה נעצרו על ידי הרשויות בבורמה. 27. דומה, כי ההבדל בין עניינו של העותר לבין אותם מבקשי מקלט בולט ביותר: מעבר לכך שמבקשי המקלט נמצאו אמינים על ידי הטריבונל בניו זילנד, הרי שהם הצביעו על פעילות פוליטית בתוככי בורמה, שהביאה את הרשויות להתעניין בהם. אחד מן השניים עזב את בורמה במסמכים מזוייפים, והשנייה, שכבר נעצרה בעבר, לא יכולה הייתה לחזור לארצה לאחר שהרשויות פקדו את העסק שבבעלותה ודרשו כי שובה ידווח להם, על כל המשתמע מכך. בענייננו, מעבר לחוסר המהימנות הבולט הנובע מגרסאותיו של העותר, ברור הוא כי גם לאחר עריקתו הנטענת מן הצבא (עובדה שנציבות האו"ם מפקפקת, ובצדק, בקיומה), המשיך הוא לשהות במדינה עוד למעלה משנתיים, עזב אותה בדרכון חוקי, שב אליה לביקור, ודבר לא אונה לו. בנוסף, אין העותר טוען לפעילות פוליטית כלשהי במהלך חייו בבורמה, ואילו הגרסה בעניין פעילותה של אימו, הלכה והתפתחה עד כי לא ניתן לבסס עליה כל ממצא. 28. עוד לא יהיה זה למותר להזכיר, כי פנייתו של העותר לבקשת מקלט באה עובר לסיום תוקף אשרת העבודה שלו, ולא רגע אחד קודם לכן. עובדה זו משתלבת עם מה שביקש בפנייתו לאו"ם ב- 2008: בקשת סיוע שתאפשר לו להמשיך ולהתגורר בישראל עד שיחסוך כסף על מנת שיקל עליו ועל העותרת, אשתו, להתחיל בחיים חדשים בפיליפינים. אין צריך לומר כי אין בבקשה כזו כדי לבסס בקשה למקלט. ב. האם יש להכיר בעותר כ"פליט במקום" 29. כעולה מן העתירה, וכדברי ב"כ העותר בפתח טיעונו, הפכה הטענה כי יש להכיר בעותר כ"פליט במקום" לטענה המרכזית. אין תמה בכך, לנוכח הבעייתיות הרבה העולה מגרסאותיו המשתנות של העותר, אשר בא כוחו לא ניסה כלל להתמודד איתן, למעט הטענה בעניין תקינות הראיון שנערך לעותר במסגרת הבקשה לעיון מחדש, אליה נידרש בפרק הבא. טענתו של העותר להיותו "פליט במקום" מבוססת על מעורבותו הנטענת בפעילות במסגרת עמותה העושה לארגון הפגנות נגד המשטר בבורמה, הנערכות מול שגרירות מדינה זו בתל-אביב, בפניות למקבלי החלטות בישראל ובחו"ל, ופעילויות דומות. 30. עמדת המשיב, לפיה גם מידת אמינותה של טענה זו אינה גבוהה, בלשון המעטה, מקובלת עלי לחלוטין. די אם אזכיר, כי בעוד שבראיון שנערך לעותר במסגרת העיון החוזר טען כי החל בפעילותו האמורה כבר בשנת 2005, ואילו בראיון בפני נציבות האו"ם טען כי החל בה רק בשנת 2007. בעוד שבפני הנציבות טען כי השתתף בשתי הפגנות, הפכה מעורבותו ל"פעילות פוליטית ענפה" בבקשה לעיון חוזר. אין המדובר בעניין של מה בכך. זאת ועוד, אם נקבל את דברי העותר ולפיהם היה מעורב בפעילות ענפה נגד המשטר החל משנת 2005, אין להבין הכיצד זה פנה לשגרירות בורמה על מנת לחדש את דרכונו (שאבד/נגנב לו, תלוי בגרסה), וכיצד ההין לנסוע לבורמה בדרכון הנושא את פרטיו המלאים. נוכח כל אלה, התמונות שהציג העותר ובהן הוא נראה מפגין, לטענתו, כנגד המשטר בארצו, אין בהן כדי להתגבר על אי האמינות הבסיסית העולה מגרסאותיו השונות. לא למותר להעיר, כי אין לדעת היכן צולמו התמונות ועל ידי מי. וכאמור לעיל, העותר עצמו לא חשש מפני הרשויות בהינתן אחת מגרסאותיו, לפיה נסע לבורמה לאחר שכבר החל בפעילות הפוליטית המתוארת. 31. העותר הפנה בהקשר זה להחלטת הטריבונל לערעורים באנגליה משנת 2009: TL and Others (sur place activities - risk) Burma CG [2009] UKAIT 00017, אלא שלא מצאתי בה סיוע לטענותיו. בהחלטה זו קובע הטריבונל, כי זהותם של פעילים בורמזים פרו דמוקרטים המתגוררים בלונדון עשויה להיות מוכרת לשלטונות הבורמזיים; כי השתתפות בהפגנות מחוץ לשגרירות בורמה בלונדון סביר שהיא מתועדת על ידי אנשי השגרירות ודיווח עליהן מועבר לרשויות בבורמה, וכי אלה מן המפגינים העושים זאת על בסיס קבוע סביר שצולמו וזוהו על ידי הרשויות הבורמזיות; כי אם אדם כזה ישוב לבורמה ובנוסף להשתתפותו בהפגנות יש גורם סיכון נוסף שיביא לידי הפניית תשומת הלב של הרשויות אליו, יש חשש לרדיפתו. ב"גורם סיכון נוסף" הכוונה להיעדרו של דרכון בורמזי בר תוקף, לחסרונה של אשרת יציאה מבורמה, לכך שכבר בעבר היה אותו אדם במוקד תשומת ליבן של הרשויות כמתנגד למשטר, או שידוע כי היה בעל קשרים עם גורמי אופוזיציה מוכרים; עם זאת, גם מפגין שאין לגביו "גורם סיכון נוסף" עלול להיות בסכנת רדיפה, ככל שהוא בעל מחויבות אמיתית לפעילות פרו דמוקרטית, הידועה לרשויות הבורמזיות, אלא שבמקרה זה יש לבחון את עניינו על פי נסיבותיו. מנגד, אין זה סביר כי הרשויות הבורמזיות ירדפו אדם שהוא בבחינת “hanger-on”, חסר מחייבות אמיתית לעניין הדמוקרטי, ואשר השתתף בהפגנות רק על מנת לקדם טענת מקלט בדויה. 32. לא מצאתי כי עניינו של העותר עונה על הקריטריונים המפורטים לעיל, ואשר מכוחם עשוי מפגין לזכות במקלט בטענה של "פליט במקום" (בהנחה, שאין זה המקום לדון בה, כי יש לאמץ קריטריונים אלה בישראל). אין בידי העותר להצביע על "גורם סיכון נוסף", הנתונים שמסר בנוגע להפגנות בהן השתתף הם נתונים מעורפלים, גרסאותיו משתנות, והחשש מפני זיהויו כמפגין ורדיפתו בשל כך מתפוגג, לנוכח העובדה שבשנת 2006 נכנס לבורמה בדרכון בר תוקף על שמו שלו. 33. מכל מקום, עד שנפנה לאסמכתאות זרות, יש לציין כי הבקשה למקלט כ"פליט במקום" נדונה בבית משפט זה (עת"מ(י-ם) 35382-08-10 Wang Li נ' משרד הפנים, מיום 16.2.12). בפסק הדין (שערעור עליו תלוי ועומד בבית המשפט העליון, עע"מ 2244/12), מפי כב' השופט י' נועם נכתבו הדברים הבאים: "כאן המקום להבהיר, כי יש להבחין בין מצבים של "Sur Place", שיכולים להקים עילה להענקת הגנה מפני גירושו של המבקש לארץ מוצאו (ראו והשוו: בג"ץ 4702/94 בעניין אל טאי לעיל ...), לבין מצבים של "Sur Place", שיש בהם כדי להעניק מעמד של פליט למבקש. בהקשר האחרון - אשר הוא המתעורר בענייננו - נפסק בבית משפט זה, כי יתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם תידרש המדינה להעניק הגנה של פליט לאדם מחשש לרדיפה בארץ מוצאו בשל עילה שהתגבשה בישראל (עת"מ(י-ם) 729-09-11 רחל ברהנה סלומון נ' שר הפנים, 26.12.11). כאמור, המשיבים טוענים, כי מדינת ישראל אינה מחויבת מכוח האמנה להכיר במעמד של פליט מטעם של "Sur Place" מהסוג השני; אך למעלה מן הנדרש בחנו את טיעוניה של העותרת והגיעו למסקנה שאין בהם כדי לבסס עילה לגופה של הבקשה, אף מכוח עילה זו. מבלי להידרש לשאלת מדיניות המשיבים בדבר אי-הענקת מעמד פליט מסוג "Sur Place", ואף אם אצא מן ההנחה, כי יתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם תידרש המדינה להעניק מעמד של פליט לאדם מחשש לרדיפה בארץ מוצאו בשל עילה שהתגבשה בישראל ... סבורני, כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיבים, לפיה עניינה של העותרת אינו מקים עילה למעמד פליט מהסוג האמור. החלטה זו הייתה מבוססת על התשתית הראייתית שעמדה לפני המשיבים, ולא נפל בה פגם של אי סבירות. הן העותרת (בכתב העתירה) והן המשיבים (בגדר ההחלטה נשוא העתירה) התייחסו לפסיקה זרה בעניין בקשת מעמד פליט "Sur Place" - כל אחד באופן שמשרת את טענותיו. מסקירת המקורות האמורים, ובפרט בהתייחס לאמור במדריך להליכים וקריטריונים לקביעת מעמד פליט בהתאם לאמנה מטעם נציבות האו"ם לפליטים (לעיל) עולה כי במצבים של "Sur Place", יש לבחון את כנותו ותום לבו של המבקש בהתבטאויות ובמעשים שבוצעו במדינה שבה הוא מבקש מקלט, כמו-גם את הסכנה כי אלו יובאו לידיעת השלטונות בארץ מוצאו, ואת ההתייחסות הצפויה של השלטונות לביטויים ומעשים כאמור, אם אכן אלו יובאו לידיעתם; וזאת כדי להכריע האם אכן יתקיים חשש מרדיפה, אם יחזור המבקש לארץ אזרחותו (וראו בהרחבה ובפרט לתום הלב הנוגע למבקש המקלט: James C. Hathaway, The Law of Refugee Status, 33-39 (1991)). 34. לנוכח המתואר לעיל, נראה כי כנותו ותום לבו של העותר אינם יכולים לסייע לו. מלבד זאת שטענותיו ביחס לנסיבות עליהן מבסס הוא את טענתו למקלט כ"פליט במקום" לא זכו להערכת מהימנות גבוהה, בלשון המעטה, ולא נמצאה לי עילה להתערב במסקנה זו, הרי שאמינותו עורערה מן היסוד בכל הנוגע לטענתו לחשש מפני רדיפה בשל התנהלותו בבורמה ערב עזיבתו את המדינה. הערכת אמינותו של מבקש המקלט היא עניין מהותי, המקרין על הבקשה כולה, על כל היבטיה (עע"מ 5107/08 פלוני נ' שר הפנים, מיום 5.5.09; עת"מ (י-ם) 729-09-11 רחל ברהנה סלומון נ' משרד הפנים, מיום 26.12.11). לכך יש להוסיף, כי דעתי כדעתו של חברי כב' השופט נועם בפרשת Wang Li הנ"ל, ולפיה יש לנקוט גישה מחמירה בבחינתה של טענה למקלט כ"פליט במקום", במיוחד ככל שטענה זו נשענת על אירועים הנובעים מפעילותו העצמאית של המבקש. להבדיל מענייננו ומעניינו של העותר בפסק הדין האמור, הרי שהעותרת בעת"מ 729-09-11 הנ"ל טענה למקלט כ"פליט במקום" מחמת אירוע שארע שלא בטובתה, ושלא נבע כלל ועיקר מהתנהגותה שלה. החשש כי כל החפץ ברישיון ישיבה בישראל יפגין מול שגרירות מדינת אזרחותו ולאחר מכן יגייס לטובתו את אמנת הפליטים הינו חשש של ממש, ולפיכך נדרשת בחינה מדוקדקת ומחמירה של בקשה הנסמכת על התנהלות כזו. לא למותר להזכיר את פסק הדין האנגלי שצוטט לעיל, העומד על החשש האמור, והקובע כי יש להימנע מהענקת מעמד למי שמצטרף להפגנה על מנת לזכות במקלט. 35. נסכם אפוא, בקצרה, את העובדות: העותר נכנס לישראל כדין, מכוחה של אשרת עבודה שניתנה לו בשנת 2001. עד לשנת 2006 לא פנה בבקשה כלשהי, ובמהלכה של שנה זו אף יצא לביקור בבורמה, מבלי שנתקל בקושי כלשהו להיכנס אליה ולצאת ממנה. בהתקרב מועד פקיעת האשרה, החל העותר פונה בבקשות למקלט בטענה לרדיפה שחווה בבורמה בשלהי שנות ה- 90. ובמקביל, החל הוא מפגין מול שגרירות בורמה בישראל. בנסיבות אלה, קביעת נציבות האו"ם לפיה אין העותר בבחינת מתנגד למשטר נראית מבוססת היטב, והמסקנה המתבקשת היא כי אינו אלא עובד זר המבקש להישאר בישראל לאחר תום תקופת האשרה שניתנה לו. ראיה לדבר - פנייתו שלו לנציבות האו"ם בשנת 2008, בה כתב בכתב ידו כי מבקש הוא עזרה על מנת שיוכל להישאר בישראל ולחסוך כסף על מנת להקל על חייו בפיליפינים, וכפי שגם עולה מן הראיון שנערך לעותרת, וממנו עולה כי רצונם להישאר בישראל מונע במניעים כלכליים. בנסיבות אלה, לא מצאתי פגם בעמדתו של המשיב לפיה לא עלה בידי העותר לבסס את הטענה למקלט כ"פליט במקום". ג. האם נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטה בעניינו של העותר 36. בעניין זה יש להדגיש, כי לא נשמעה מפי העותר טענה לפיה חל שיבוש בתיעוד גרסאותיו השונות של העותר, וכאמור לעיל, לא התרשמתי כי יש בפיו הסברים של ממש לפשר הסתירות המהותיות שנתגלעו בגרסאותיו השונות. הטענה היא כי תכלית הראיונות הייתה להציל מפיו סתירות תחת ניסיון לרדת לחקר האמת. אלא שהראיון הראשון נערך לעותר בנציבות האו"ם לפליטים, ונראה כי כלפי ראיון זה יתקשה העותר לבוא בטענות. יתרה מזאת, החלטות המשיב מבוססות גם על דברים שכתב העותר בזמנו החופשי, בכתב ידו, בין בבקשת המקלט שהגיש לנציבות האו"ם, בין במכתבו לאו"ם משנת 2008, בין בטפסים שמילא ביחידת הזיהוי ובין בבקשתו לעיון חוזר. יתרה מזאת, הראיון שנערך לעותר במסגרת בחינת בקשתו לעיון חוזר היה ראיון מקיף, שנערך בנוכחות עורכת דינו. על אף ההזדמנות שניתנה לה, הערותיה הצטמצמו לטענות בנוגע ליחסו של המראיין, אולם לא נשמעה מפיה כל בקשה לתיקון הפרוטוקול, או לחזרה על שאלה אשר לפי טענתה התשובה לה נקטעה, על מנת שהעותר יוכל להשלים את דבריו. עיינתי בפרוטוקולים של הראיונות השונים שנערכו לעותר, והתרשמתי כי ניתנה לו יותר מהזדמנות אחת להבהיר את דבריו ולהתייחס לסתירות השונות שעלו מגרסאותיו. אכן, על המשיב לחתור לחקר האמת, אלא שחקר האמת נשען, בראש ובראשונה, על גרסה קוהרנטית, ברורה ואמינה, של מבקש המקלט, וגרסה כזו לא הוצגה מפיו של העותר. 37. גם הטענה לפיה נפגעו זכויותיו של העותר בשל כך שלא נמסרו לעיונו, מבעוד מועד, מסמכים שונים, ובכללם חוות הדעת המלאה שנערכה על ידי היחידה לטיפול במבקשי מקלט (להבדיל מתמציתה), אינה יכולה לעמוד. די אם אצטט מהשלמת הטיעון של העותר, בה נאמר מפורשות כי אין במסמכים שנמסרו לידיו לאחר הגשת העתירה "כדי להביא לשינוי מהותי בטיעוני העותרים". נוכח כל אלה, דין העתירה להידחות. צו הביניים שניתן כנגד הרחקתו של העותר מישראל מתבטל בזאת, ועל העותר לעזוב את ישראל עד ליום 1.7.12. העותרים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.משרד הפניםפליטים