ויתור הערב על חובת הדרישה של נושה מהחייב

סעיף 8 לחוק הערבות קובע כי כאשר ערב פוטר את הנושה באופן מפורש מלגבות את סכום החוב מהחייב הראשי הרי שהנושה יכול לפנות ישירות אליו: "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה: (1) הערב ויתר על הדרישה מן החייב; (2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק; (3) החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים." מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ויתור הערב על חובת הדרישה של נושה מהחייב: בפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בסך 126,990 ₪. רקע נתבע 2 (להלן:"הנתבע") הוא עורך דין במקצועו . נתבעת 3 (להלן:"הנתבעת") היא מתווכת מקרקעין , נדל"ן וכיוב'. השניים חברו לנתבע 4 אמין מוסא שהוא מתווך דירות במגזר הערבי,ושכנעו את התובעים(2 אחים) לרכוש מקרקעין המצויים בשכונת פת בירושלים והידועים כחלקה 34 בגוש 30279 ושטחו 1,629 מ"ר (להלן:"הנכס") אשר שייכים לגב' פתחיה היא הנתבעת 1 (להלן:"המוכרת") . הנתבעים הציגו עצמם כמי שמכירים את המוכרת והעבירו לתובעים מסר לפיו הם משקיעים כסף בעסקה בטוחה . הנתבעת הציגה את העסקה ככדאית ומשתלמת והנתבע גם כן נסך את התחושה כי עסקינן בעסקה מצויינת. ב"כ התובעים -עו"ד ריסקין אשר הוצג בפניו תרגום מסמכי הזכויות בנכס כביכול ומסמכים רלבנטיים נוספים לא הסתפק בהם והמליץ לתובעים שלא להיכנס לעסקה על סמך מסמכים אלה בלבד שכן המוכרת עוד לא רשומה כבעלת הזכויות בנכס ומשכך הם מסכנים עצמם בקניית נכס שלא בהכרח ירשם על שמם . על רקע זה נתנו הנתבעים 2-4 כתב ערבות (להלן "כתב הערבות" או "הערבות") בידי התובעים ולפיו במקרה של ביטול ההסכם ו/או במקרה של אי רישום תוך שנה ו/או בכל מקרה שיגיע לתובעים לקבל תשלום כלשהו עפ"י ההסכם , שלושתם ערבים להשיב לתובעים את התשלום הראשון. בהתאם להתחייבויות ולכתב הערבות, נחתם ביום 1.11.07 זכרון דברים (להלן:"ההסכם") בין התובעים למוכרת ולפיו המוכרת אשר זכאית להירשם כבעלים של הנכס נשוא כתב התביעה, מוכרת את הנכס לתובעים תמורת 500,000$.המוכרת מצהירה כי הנכס נקי משעבודים ועיקולים. בהסכם נקבע כי אם לא יתבצע רישום המוכרת תוך שנה יהיה הקונה רשאי לבטל את ההסכם ולקבל חזרה את הסכום ששילם בתוספת הפירות שנצברו. בהתאם להסכם הפקידו התובעים בידי הנתבע שיק בסך 126,990 ₪ בנאמנות. הנתבע ייצג את המוכרת בעת חתימת ההסכם. הנתבע היה רשאי עפ"י ההסכם להעביר את הכסף למוכרת רק לאחר שהיא תחתום על ההסכם עצמו ועל יפוי כח ולאחר שהתובעים יקבלו עותק חתום של שני המסמכים. על מנת לקדם את העסקה העביר הנתבע לעו"ד טנוס ולנתבע 4 (להלן:"אמין") את התשלום הראשון. הנתבע פרע את השיק ונתן בידיהם את הכסף במזומן. עו"ד טנוס החתים לטענתו את מי שהחזיקה בתעודת זהות של פתחיה על ההסכם ועל יפוי הכח. ביום 15.9.08 ומאחר והתובעת לא נרשמה כבעלת הנכס , שלח הנתבע מכתב לתובעים על מנת שישיבו לו האם הם חפצים ליתן לנתבעים אופציה של שנה נוספת לביצוע הרישום . באותו יום שלחו התובעים מכתב ולפיו הם דורשים השבה של התשלום הראשון משמע הם אינם חפצים עוד בקניית הנכס. ביום 12.10.08 שלחו התובעים מכתב נוסף באותה לשון לנתבע. ביום 31.10.08 שלח הנתבע מכתב ובו הודה כי עליו לדאוג להחזרת הכסף לתובעים וכן הצהיר כי הוא ויתר הערבים יצטרכו לשלם את הכסף מכיסם אם לא יצליחו לגבות מהמוכרת סכום זה. משלא שלמו הערבים את הכסף שהועבר להם ע"י התובעים חזרה לתובעים הגישו התובעים את התביעה שבפני. תחילה הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר משניתנה רשות להתגונן עבר התיק לפסים של תביעה רגילה. בשלב זה עלתה לראשונה טענת הנתבעים לתרמית ולפיה עו"ד טנוס מבלי שידע על כך החתים מישהי שהתחזתה למוכרת ושהציגה תעודת זהות עם פרטי פתחיה המוכרת המקורית אולם עם תמונה שונה. עו"ד טנוס החתימה מבלי שהנתבע יהיה עד לחתימה . עם העלאת טענה זו הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן והנתבעים 2-3 הגישו כתבי הגנה מתוקנים . ביום 10.11.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 4 . ביום 8.3.11 נמחקה הנתבעת מרשימת הנתבעים בתיק. הנתבע אשר התכוון למסור הודעת צד ג' כנגד נתבע 4 וכנגד עו"ד טנוס הודיע ביום 30.6.2011 כי הודעת צד ג' זו מחוקה ומבוטלת. ביום 11.3.11 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק ובמהלכה העידו העדים מטעם הצדדים. מטעם התובעים העיד התובע 1 בעצמו וב"כ עו"ד ריסקין. מטעם הנתבעים העידו הנתבע והנתבעת בעצמם.אמנם הנתבעת 3 לא הגישה תצהיר מטעמה אולם הורשתה להעיד. הצדדים הגישו במהלך העדויות את ראיותיהם ובכלל זה תצהיר עו"ד ריסקין שסומן ת/2 תצהיר התובע שסומן ת/3 ותצהיר הנתבע שסומן נ/1 , את ההסכם וכתב הערבות שצורפו כנספחים לתצהיר התובע וכן תכתובת שהוחלפה בין הצדדים לאחר שהתובעים הודיעו לנתבעים על ביטול ההסכם. טענות התובעים לגרסת התובעים הנתבעים 2-3 היו הגורמים העיקריים שהביאו אותם לחתום על ההסכם ולהיכנס לעסקה נשוא כתב התביעה. כתב הערבות עליו חתמו הנתבעים 2-4 מלמד על חלקם המשמעותי בעסקה עד כי היו מוכנים לערוב אישית לכך שהמוכרת תירשם כבעלת הנכס ולא הם ישיבו את הכסף שהופקד בידי הנתבע לתובעים. התובעים טוענים כי הנתבעים הציגו עצמם כמי שמכירים את בעלת הקרקע ומוסמכים לבצע מו"מ בשמה. הנתבעת לא הגישה תצהיר ולא הכחישה עובדות אלה הנתבע ניסה להכחיש את הדברים אולם במהלך עדותו ולאור הבעיות שעלו בעדותו גרסתו קרסה לגמרי. לדידם לאחר הכחשות מיותרות הודה הנתבע כי הוא ייצג את המוכרת בעסקה. ברור איפוא לטענת התובעים כי הנתבעים לא יכולים לטעון שלא הכירו את המוכרת שלא ניהלו מו"מ בשמה או שלא ידעו כי אין זו חתימת המוכרת. הנתבעים מודים כי הציגו עצמם אף כשותפים וכבעלי אינטרס בעסקה וכן כי בדקו את נושא רישום המקרקעין וכי לא יהיה קושי להשלים את הרישום ע"ש המוכרת . התובעים טוענים כי בחודשים הסמוכים לאחר חתימת ההסכם סיפרו הנתבעים לתובעים כי המוכרת משתפת פעולה וכי הרישום מתקדם ויסתיים בקרוב . ברור איפוא שגם נתון זה מצביע על היכרות הנתבעים את המוכרת. התובעים טוענים כי הן עפ"י המצגים אותם הציגו להם הנתבעים והן עפ"י כתב הערבות ברור כי באופן כללי שידרו הנתבעים לתובעים שהם נכנסים לעסקה ללא סיכון ובמקרה הגרוע ביותר , במידה ולא יתבצע הרישום כספם יוחזר להם. לטענתם, הנתבעים התחייבו באופן בלתי חוזר לשלם את סכום התביעה במקרה של ביטול ההסכם ו/או בכל מקרה שיגיע לתובעים לקבל תשלום כלשהו מהמוכרת בקשר להסכם, להפרתו או לביטולו. התובעים טוענים כי אין מחלוקת על כך שהסכום הנתבע הופקד בידי הנתבע. הנתבעים עשו משום מה בכסף זה כבתוך שלהם, העבירו את הסכום לצד ג' ללא כל בטחון או קבלה וזאת בניגוד להסכם ובניגוד לערבות שנתנו לתובעים. הנתבעים 2-3 הודו לאחר שהעסקה לא יצאה אל הפועל בחובתם להחזיר את הכסף לתובעים ועל כן יש כעת לחייבם בהשבה. התובעים טוענים כי הנתבעים סתרו עצמם בעדותם בבית המשפט ואף נמנעו מלהביא 2 עדים משמעותיים בנסיבות העניין. הכוונה למי שהחתים כביכול את המוכרת - הנתבע 4 וכן עו"ד טנוס. התובעים סבורים כי טענת הנתבעים לפיה המוכרת לא חתמה על ההסכם לא הוכחה . חתימת המוכרת אושרה ע"י עו"ד טנוס. בנסיבות אלה טוענים התובעים קיימת חזקה כי המוכרת היא זו שחתמה על ההסכם ומשלא נרשמה המוכרת בטלו התובעים את העסקה מכח האמור בהסכם. הנתבעת לא הביאה שום ראיה להוכחת טענתה זאת. מעבר לכך נמנעו הנתבעים מלהוכיח טענתם ע"י העדת הנתבע 4 או עו"ד טנוס. עובדה שיש לזקוף לחובת הנתבעים. אפילו השוטר שהביאו התובעים לעדות לא יכול היה לאשר אם החתימה של המוכרת מזוייפת אם לאו. לחילופין לשיטתם, אם נשתמש בטענת הזיוף כפוטרת את הנתבעים מחובתם הרי שנחטא לאומד דעת הצדדים עת חתמו על ההסכם, שהלא המטרה המרכזית לשמה נחתם כתב הערבות היתה להגן על התובעים מפני הסכנה באי הסדרת רישום המקרקעין ע"ש המוכרת שעה שחתמו על ההסכם. התובעים מבקשים לפרש את ערבות הנתבעים בהרחבה שכן זו היתה כוונת הצדדים בשעה שחתמו על ההסכם. התובעים טוענים כי אף הנתבעים הודו בעדותם שהם צריכים להחזיר לתובעים את הכסף. בעצם העברת הכסף במזומן לפני שהמוכרת חתמה הפר הנתבע את האמור בהסכם וכמוהו את נאמנותו ולכן הוא אחראי להשיב את כספי התובעים. הנתבע לא היה רשאי להעביר את הכסף אלא למוכרת עצמה אילו פעל הנתבע באופן זהיר בהתאם לחובותיו המקצועיות ולחובות האמון שלו התקלה בה הוא נתלה לא היתה מתרחשת. התובעים טוענים כי לא ברור כיצד עו"ד מנוסה מוסר בניגוד לתנאי ההסכם כסף שמוחזק אצלו בנאמנות לצד ג' ולא למוכרת ועוד במזומן במקום בשיק לא סחיר. ועוד טוענים התובעים, שהנתבע מודה כי לא נכח במעמד חתימת המוכרת על ההסכם אלא נתן לצדדים שלישיים להחתים את המוכרת לצורך העברת הכסף. מה גם שהנתבע הודה כי לא הכיר את עו"ד טנוס אותה העת. מכאן טוענים התובעים כי הנתבע מעבר להפרת חובת האמון אף התרשל. לאור כל האמור מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בהשבת הסכום הנתבע ובהוצאותיהם. טענות הנתבע הנתבע טוען כי בבוא הצדדים לחתום על ההסכם היו בפניהם : ראשית, נסח ירדני של המקרקעין ולפיו הגב' פתחיה מוחמד בדר X הינה הבעלים של הנכס ושנית, יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לשם מכירת הנכס לתובעים. לטענת הנתבע הוא שילם למוכרת את שווי השיק במעמד החתימה על ההסכם . הנתבע טוען כי העביר את הכסף במזומן כיוון שכך היה מקובל באותה עת בשוק הדירות בסקטור הערבי. לדידו לאחר שנה ולאחר שלא התקדם נושא הרישום הוא נערך מול הנתבעים 3-4 לשם החזרת הכסף. ואז גילה לפתע כי מי שנחזתה להיות המוכרת וחתמה בשם פתחיה על ההסכם וקבלה את הכסף אינה פתחיה. הנתבע טוען כי על אף התלונות שהוגשו במשטרה עד היום לא אותרה המתחזה . הנתבע טוען כי הערבות ניתנה על רקע הסתייגותו של ב"כ התובעים מהעסקה ועל מנת לשכנעו שהעסקה תצא אל הפועל. לטענת הנתבע ,למוכרת - שהתובעים החליטו משום מה למוחקה כנתבעת מכתב התביעה , יש אחריות להתרחשות הזיוף הנטען. לדידו, החפזון למוחקה מכתב התביעה משמש לתובעים לרועץ כיוון שלא ניתן כיום לחוקרה אודות גרסתה להתרחשות הזיוף. לעניין הנאמנות טוען הנתבע כי לא שימש כנאמן ממש אלא שהכסף הועבר "לידיו הנאמנות" . לשיטתו הוא העביר את הכסף למוכרת עפ"י התנאים בהסכם. השימוש בהעברה דרך שליח אינו פסול שכן השליח הוא עו"ד בעצמו אשר גם לו חובות נאמנות. לגבי הערבות טוען הנתבע כי כתב הערבות ניתן למקרה שיבוטל ההסכם או יופר. הנתבע טוען כי אין בכתב הערבות כדי להגן על התובעים במקרה של זיוף או תרגיל עוקץ . לגרסתו, הגב' לה ערבו בכתב הערבות אינה קיימת לכן בטלה הערבות של הנתבעים 2-3. לשיטתו מרגע שבטל החיוב העיקרי כלפי המוכרת (כיוון שאין כזו) הרי שהחיוב של הערבים - הנתבעים 2-3 אינו בר תוקף. לטענת הנתבע העובדה שכולם סברו בעת החתימה שהחותמת על ההסכם היא המוכרת האמיתית מלמדת כי הנתבע שילם את הכסף עפ"י ההסכם ובתנאיו ועל כן לא הפר את חובת הנאמנות שלו עפ"י חוק הנאמנות. משכך מבקש הנתבע לדחות את התביעה נגדו. טענות הנתבעת לטענתה, כל המעורבים בתיק זה נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מתוחכם ועל כן אין לחייבה בשל המרמה . הנתבעת טוענת כי על התובעים לשאת בתוצאות מחיקתה של המוכרת כנתבעת .מחיקתה לא אפשרה לשמוע את גרסתה ולחוקרה עליה. יתכן שבמהלך חקירתה היו מוצאים מי מעורב או אחראי בביצוע הזיוף נשוא הליך זה. הנתבעת טוענת כי טענות התובעים אינן מתאימות לנסיבות המקרה. לשיטתה, ללא מעורבות עו"ד דובר השפה הערבית וללא העברת הכסף במזומן למוכרת לא היתה מתקיימת העסקה כלל. לטענתה, גם אם הנתבע היה נוכח בפגישה בה חתמה המוכרת שהתגלתה כמתחזה לא היינו מגיעים לתוצאה שונה שכן לאחר שראה את המוכרת חותמת היה מעביר לה את הסכום שנקבע בהסכם. הנתבעת סבורה כי עפ"י חוק הערבות כאשר נושה מוותר על תביעתו כלפי הלווה הערבים פטורים אוטומטית מלשלם את החוב. הנתבעת טוענת כי אין לה אחריות בנוגע להעברת הכספים שהועברו לנתבע בנאמנות . הנתבעת אינה יודעת מדוע הנתבע 4 מר אמין וכן עו"ד טנוס לא הובאו לעדות. הנתבעת מטילה אחריות על ב"כ התובעים שהודה כי פטר עצמו מלבדוק את המסמכים בדבר זהותה של המוכרת וזכויותיה במקרקעין הנדונים. לאור כל האמור מבקשת הנתבע לדחות את התביעה נגדה. המחלוקת טענות הצדדים מעלות כי הם חלוקים בפרשנות שיש ליתן להסכם ולכתב הערבות ובחובת ההשבה של התשלום הראשון עפ"י ההסכם. דיון הרקע להסכם וליצירת כתב הערבות אין חולק כי ביום 1.11.07 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו המוכרת מעבירה את זכויותיה בנכס לתובעים בעד התמורה הקבועה בהסכם ובמקביל היא מתחייבת תוך שנה להירשם כמוכרת על מנת שהצדדים יוכלו לחתום על הסכם ממש ולא על הסכם ראשוני (זכרון דברים) כפי שנחתם. אין חולק אף כי בשעה שחתמו התובעים על ההסכם בנוכחות ב"כ - עו"ד ריסקין היו נוכחים נתבעים 2-4 , ללא נוכחותה של המוכרת. הנתבע הוא זה שייצגה במו"מ שקדם לחתימה ובניסוח ההסכם וכתב הערבות: "ש:בעסקה הזו מה היה התפקיד שלך? ת:התפקיד שלי היה להיות עורך דין" (עמ' 34 לפרוטוקול מיום 11.3.12 (להלן:"הפרוטוקול")). בהמשך הודה הנתבע כי ייצג את המוכרת: "ש:לאור מה שאתה אומר לנו... אתה ייצגת את הגב' בדיחי (הכוונה לנתבעת - הוספה שלי ר.ש.) בעסקה זו? ת:....אני לא מייצג אותה... ייצגתי את המוכרת בעקיפין לפי הסידור שהיה קיים אז וקיים כיום" (עמ' 35 לפרוטוקול). גם עו"ד ריסקין העיד כי הנתבע הציג עצמו כמי שמייצג את המוכרת (עמ' 18 לפרוטוקול). ב"כ התובעים עו"ד ריסקין יעץ לתובעים על סמך המסמכים המתיימרים להציג את מצב הזכויות בנכס ותרגומיהם, שהוצגו בפניו ע"י הנתבעים, לא להיכנס לעיסקה. עו"ד ריסקין הסביר במסגרת כתבי בית הדין שהגיש מטעם התובעים וכן במסגרת עדותו בבית המשפט כי עובדת היותה של המוכרת בעלת זכויות דה יורה ולא דה פקטו הקשתה עליו לתת לתובעים "אור ירוק" לכניסה לעסקה . תחושתו היתה כי ללא רישום הערת אזהרה אין לחתום על ההסכם. להלן עדותו בעניין זה: "המסמכים...הראו שהנסח (כך במקור אולם הכוונה לנכס -הוספה שלי ר.ש.) איננו רשום על שם המוכרת ולכן מבחינתי הם (הכוונה לנתבעים - הוספה שלי ר.ש.) ודאי לא יכלו לתת לי את החומר, ולא ניתן היה לחתום על ההסכם או להעביר כסף על סמך המסמכים האלה ולכן גם אמרתי ללקוחות שאינני ממליץ לחתום על ההסכם, באופן שניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובת הקונים. לאחר שכך המלצתי, אז הנתבעים 2,3 אמרו שאין שום סיבה לדחות את זה כי יש הרבה קונים ושאין שום סיכון זה וודאי ובטוח. להוכיח את זה אנחנו נערוב לכסף, ולכן, ההסכם שנחתם בסופו של דבר, לא התבסס על מסמכים כי הם לא הבטיחו את כסף הקונים מה שהבטיח היה רק הערבות"(עמ' 17 לפרוטוקול) בהמשך חקירתו חוזר עו"ד ריסקין על כך שהנתבעים נתנו את הערבות כדי להבטיח את התשלום שיעבירו הקונים-התובעים, ומדגיש כי הערבות היתה הבטוחה היחידה שניתנה בידי לקוחותיו: "הבדיקה העלתה מיד שאין מה להמשיך עם בדיקת המסמכים כי לא היו בידיכם כמוכרים מסמכים ולכן ההבטחה של כספי הלקוחות הסתמכה אך ורק על הערבות"... (עמ' 18 לפרוטוקול). עו"ד ריסקין הציג גרסה אחידה לכל אורך הדרך החל בכתב התביעה , המשך בתצהירים וכלה בעדותו בפני בית המשפט. בית המשפט מאמץ איפוא את עדותו לעניין השתלשלות הארועים עד לחתימת הצדדים על ההסכם. מעדותו של עו"ד ריסקין עולה שהתובעים בקשו מהנתבעים בטוחה שתגן עליהם בראש ובראשונה מפני מצב של אי רישום המקרקעין על שם המוכרת או מצב שבסופו של יום ההסכם שהוא זכרון דברים ולמעשה הצהרת כוונות ראשוניות על רצון להעברת הנכס מהמוכרת לידי הקונים, לא יתממש ויהיה צורך בביטול ההסכם. הנתבעים מצידם שהיו משוכנעים בכדאיותה של העסקה ובהיות המוכרת בעלת זכויות בנכס, הסכימו ליתן בידי התובעים את אותה בטוחה בדמות כתב ערבות המגן על הסכום שיעבירו התובעים לידי הנתבע עד לרישום . להלן נוסחו : " כתב ערבות אנו הח"מ, עו"ד יעקב גלעד 2. דבורה בדיחי 3. אמין אדיב מוסא ערבים בזה יחד ולחוד, בערבות בלתי חוזרת לטובת רונן X ת.ז. X ו/או שרון Xי ת.ז. X (להלן -"הקונים") לשלם לקונים סך בש"ח השווה 30,000 (שלושים אלף) דולר ארה"ב במקרה של ביטול ההסכם בינם לבין X מוחמד בדר X ת.ז. X (להלן-" המוכר") מיום 1.11.07 בנוגע לנכס הידוע כחלקה 34 בגוש 30279 ו/או בכל מקרה שיגיע לקונים לקבל תשלום כלשהו מהמוכר בקשר להסכם הנ"ל ו/או בקשר להפרתו ו/או ביטולו. כמו כן הננו מוותרים על הצורך בפניית הקונה אל המוכר קודם שיפנה אלינו בתביעה או בדרישה כלשהי למילוי ערבותינו זאת. ערבותינו זאת תעמוד במלוא תוקפה וללא פגיעה , אף במקרה שהקונה ייתן למוכר אורכה או הנחה או הקלה כלשהם. יום 1.11.07 חתימת עו"ד יעקב גלעד, חתימת דבורה בדיחי חתימת אמין אדיב" כתב הערבות קשור בקשר ישיר עם האמור בהסכם , על כן אביא גם את האמור בהסכם בסוגיות משמעותיות לעניננו: ראשית, בהסכם הצהירה המוכרת כי : "המוכר מצהיר כי הוא בעל הזכויות להירשם כבעלים של נכס מקרקעין בגודל של 1,629 מ"ר המצוי בשכונת פת בירושלים הידוע כחלקה 34 בגוש 30279" שנית, בסעיף 2 להסכם הוסדר אופן העברת התמורה עבור רכישת הנכס: "התמורה המוסכמת עבור הנכס הינה בסך בש"ח השווה ל-500,000 (חמש מאות אלף) דולר ארה"ב בתנאים ובמועדים כדלקמן: א.1. סך בש"ח השווה ל-30,000 (שלושים אלף) דולר ארה"ב משולם למוכר במעמד חתימת הסכם זה. סכום זה יופקד בידיו הנאמנות של עו"ד יעקב גלעד והוא יועבר למוכר לאחר חתימת ההסכם ויפוי הכח ע"י המוכר והמצאת עותק ההסכם החתום וצילום יפוי הכח לקונה. מוסכם כי תשלום זה יוחזר לקונה במקרה שהמוכר לא יחתום וימציא לעו"ד יעקב גלעד עד יום 6.11.07 את ההסכם החתום וכן יפוי הכח הנזכר בסעיף 4 להלן. שלישית, בסעיף 7 מדגישים הצדדים כי יכולת הרישום של הנתבעת 1 כבעלת זכויות בנכס הוא תנאי למימוש הממכר: "מוסכם כי הסכם זה מותנה בכך שניתן יהיה לרשום את הזכויות על שם המוכר כמתואר בס"ק 2א)(1) לעיל בתוך שנה מיום חתימת זכרון דברים זה. במקרה שהדבר לא יהיה ניתן לביצוע יהיה הקונה רשאי לבטל הסכם זה או ליתן ארכה של עד 12 חודשים נוספים. אם לאחר 12 חודשים הנוספים עדיין תהיה מניעה אובייקטיבית לביצוע הרישום יהיה הסכם זה בטל ומבוטל והמוכר ישיב לקונה את הסכום ששילם בתוספת הפירות שנצברו". עינינו הרואות שההסכם נערך למרות המלצת ב"כ התובעים (עו"ד ריסקין) לתובעים שלא להיכנס לעסקה. התובעים למעשה שוכנעו ע"י הנתבעים לחתום על ההסכם בטענה שהעסקה בטוחה ולהוכחת הענין אף חתמו על כתב הערבות נשוא תיק זה. חובות הנתבעים כלפי התובעים עפ"י ההסכם וכתב הערבות כאמור, עולה בבירור מההסכם שחובת הנתבעים היתה לוודא שהמוכרת תחתום על ההסכם ורק אז יכול היה הנתבע (אשר קיבל לידיו את הסכום הראשוני בנאמנות) להעביר הסך הנ"ל למוכרת . מילים אחרות, עפ"י ההסכם על התובעים להעביר לנתבע תשלום ראשון מתוך כל התמורה בסך 30,000$. סכום זה יועבר בנאמנות לנתבע -עו"ד גלעד. בית המשפט סבור כי הביטוי "יופקד לידיו הנאמנות" אינו אמירה בעלמא , בשונה מהנטען ע"י הנתבע, מטרתו ומשמעותו של ביטוי זה היא שעו"ד גלעד יקבל לידיו סכום זה בנאמנות ויחזיקו אצלו עד התקיים מלוא התנאים להעברת הכסף, כפי שמקובל בעסקאות כספיות רבות בהן מעורבים עו"ד. הצדדים לא היו משתמשים במינוח "נאמנות" לו היה מדובר בהעברה סתמית של הכסף ללא התחייבות מיוחדת מצד הנתבע.הצדדים השתמשו במונח "יופקד" כיוון שמדובר בפקדון וברור שסמכו על עו"ד גלעד (לאור היותו עו"ד) שיפעל בנאמנות הראויה. ב"כ התובעים הסביר כי הנתבעים הציעו מנגנון ביטוח ומיטיב עבור התובעים ומנגנון זה כלל הכרזה על הנתבע כנאמן על התשלום שהועבר לידיו. ודוק, עפ"י ההסכם הנתבע כנאמן מוסמך היה להעביר את ה- 30,000$ למוכרת רק ובתנאי שהמוכרת תחתום על ההסכם (שכן היא לא היתה נוכחת במעמד החתימה על ההסכם) ועל יפוי כח ולאחר שיומצא עותק חתום של 2 המסמכים האמורים לקונים. ב. בנוסף ועפ"י ההסכם אם במשך שנה לא יצליחו הנתבעים לרשום את הנכס ע"ש המוכרת אזי נתונה לתובעים הברירה להחליט האם לדרוש את התשלום הראשון חזרה או ליתן בידי הנתבעים אפשרות של שנה נוספת לביצוע הרישום. במידה ולא יתבצע הרישום יהיו התובעים רשאים לבטל את ההסכם והנתבעים ישיבו להם את מלוא התשלום ששולם להם בתוספת פירות שנצברו על סכום זה. ג. עפ"י כתב הערבות התובעים אינם צריכים לפנות אל המוכרת תחילה על מנת לקבל את הסכום שהועבר לנתבע אלא הם רשאים לפנות אל הנתבעים 2-4 לשם השבת התשלום. פרשנות ההסכם עפ"י לשונו הנתבעים מעלים טענות שונות ביחס לפרשנות ההסכם וכתב הערבות . לטענתם, הכסף לא נמסר בנאמנות לנתבע וכן הנתבע היה רשאי להעביר את הכסף אף שעה ששלוחו - עו"ד טנוס היה עד לחתימת המוכרת על ההסכם . טענות אלה שאינן עולות בקנה אחד עם לשונו המפורשת והברורה הן של ההסכם והן של כתב הערבות דינן להדחות. בית המשפט העליון העניק פעם אחר פעם משמעות נכבדת לפרשנות הסכם באורח העולה בקנה אחד עם לשונו ושב וקבע כי כאשר לשון ההסכם ברורה , ההסכם יתפרש באופן המתקבל גם עפ"י לשון ההסכם. פסיקה זו עוברת כחוט השני הן לפני תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 והן לאחר התיקון. סעיף 25(א) לחוק החוזים, בנוסחו דהיום (לאחר תיקון מספר 2), קובע כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ , התייחס בית המשפט העליון למשמעות שיש ליצוק לסעיף 25 (א) המתוקן: " תיקון זה, בנוסח שהתקבל לבסוף, אינו אלא אימוץ של השיטה הפרשנית שהונהגה בעניין אפרופים, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות - מקום, אשר כפי שהובהר לעיל, למעשה כלל לא אבד לה.... ועוד: " לשון הסעיף מאפשרת גם פירוש נוסף...על-פי פירוש זה, הסיפא של הסעיף מעגן בחוק את החזקה הפרשנית שנקבעה עוד בעניין אפרופים, שלפיה "אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה", יפורש החוזה בהתאם לפשט לשונו - קרי: בהתאם למשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של לשון החוזה. ודוקו: חזקה זו ניתנת לסתירה. כאשר החזקה עומדת ואינה נסתרת, יש לומר כי "אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה". לעומת זאת, כאשר החזקה נסתרת ואינה עומדת עוד, הרי ש"אומד דעתם של הצדדים" אינו "משתמע במפורש מלשון החוזה". ובהמשך מדייק כב' השופט ריבלין : "עוד הבהירה הפסיקה כי למרות המעבר לשיטה פרשנית חד-שלבית לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד - כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 23, 28; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 300-299, 318); והשני - כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב - היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 28-26; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 314-313). בית המשפט סבור כי התיקון לסעיף 25(א) לחוק החוזים והפסיקה שבאה בעקבותיו נותנים ללשון החוזה מקום משמעותי וחשוב בפרשנות החוזה. עפ"י התיקון ,כל אימת שאומד דעת הצדדים עולה מפורשות מלשון החוזה אין צורך לפנות לראיות חיצוניות או לנסיבות המקרה. הנתבעים שבפני אכן התחייבו כלפי התובעים התחייבות רחבה ומפליגה . קריאת ההסכם באופן המוצג ע"י התובעים לא רק שעולה בקנה אחד עם לשונו של ההסכם וכתב הערבות אלא אף מתיישבת עם נסיבות המקרה והרקע שקדם לחתימתם. מצב הזכויות בנכס , כפי שהציגוהו הנתבעים, לא איפשר לשיטתו של עו"ד ריסקין רישום הערת אזהרה לטובת התובעים. התובעים מצידם נדרשו עפ"י ההסכם לסכן 30,000$ עד שיתבצע הרישום. הנתבעים שכנראה חפצו מאוד בחתימה על ההסכם הסכימו לקחת סיכון כספי על גבם ולערוב לכספם של התובעים. אמור מעתה: אומד דעתם המשותף של הצדדים היה שככל שהתובעים העבירו את הכסף לנתבע בלא שניתן להוציא את העסקה לפועל, מתחייבים הנתבעים 2-4 להשיב להם את כספם. אגב, אותם נתבעים היו אלה שהעבירו את הכסף למוכרת כביכול וככל שהעבירוהו בניגוד לאמור בהסכם הרי שהוסיפו סיכון לסיכון שלקחו על עצמם ממילא בחתימה על כתב הערבות. הפרת חובת הנאמנות בעניננו ברור שהנתבע הפר את חובת הנאמנות שלו בכך שלמרות שקיבל את הכסף לידיו הנאמנות כפקדון להבטחת חתימת המוכרת על ההסכם לא עמד בחובת הנאמנות והעביר את הכסף מבלי שווידא בעצמו שהמוכרת חתמה עליו. הפרה זו של ההתחייבות גוברת בעיקר על רקע העובדה שהנתבע בעצמו טוען היום שהחתימה על ההסכם זויפה. בית המשפט סבור שדווקא העלאת הטענה על ידו מקימה את חובת ההשבה שכן ברור על פניו מנוסח ההסכם שהתובעים רצו לוודא באמצעות העברת הכסף לידיו הנאמנות של הנתבע שהוא עו"ד שבעלת המקרקעין היא שתחתום על ההסכם ולא מישהו אחר. אוסיף, שמעדותו של הנתבע עולה שהנתבע המיר את השיק הבנקאי לכסף מזומן כבר באותו היום בו קיבלו "לידיו הנאמנות" והעבירו לאמין- נתבע 4 או לעו"ד טנוס, עוד לפני החתימה בפועל על ההסכם. משכך מתחזקת המסקנה כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות שלו עוד בטרם החתימה של "המוכרת" על ההסכם. אוסיף שטענות הנתבעים לעניין זה מהוות טענות בע"פ כנגד מסמך כתוב וזאת בניגוד לכלל הידוע בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמאנית ואף מטעם זה דינן להידחות. יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע - 2009, מתייחס לסוגיה: "כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק - הוראת הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית - והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך". (שם, 1501). ועוד סעיף 2א.1. להסכם קובע שבמקרה שהמוכרת לא תחתום על ההסכם ולא תמציא לנתבע את ההסכם חתום ואת יפוי הכח חתום עד יום 6.11.07 על הנתבע יהיה להשיב את הסכום הראשוני לקונה. הנתבע מחויב איפוא, עפ"י ההסכם להשיב לתובעים את כספם, שכן המוכרת לגרסתו הוא לא חתמה על ההסכם ואף לא הומצא יפוי כח עפ"י ההסכם. עפ"י לשון ההסכם הנתבעים לא יכולים להישמע בטענות לפיהן הכספים לא הועברו בנאמנות או כי יכלו להעביר את הכסף למוכרת לפני התקיים התנאים המנויים בהסכם. עפ"י המקובל כאשר צד מפקיד סכום כסף בידיו הנאמנות של עו"ד, עורך הדין מוחזק כנאמן כלפי שני הצדדים ועליו לפעול לפי הכללים שנקבעו במסגרת ההסכם. במקרה דנן הנתבע לא היה מורשה להעביר את הכסף לידיהם של עו"ד טנוס או לידי אמין . העברה זו לא היתה חלק מתנאי ההסכם . אילו התובעים היו מעוניינים להעביר את הכסף לאמין,היו מוסרים לידיו ישירות את הכסף שכן הוא היה נוכח במעמד חתימת ההסכם . העברת הכסף דווקא לנתבע מדברת בעד עצמה ומלמדת שהכסף הועבר אליו כנאמן ובשל מעמדו כעו"ד. טענת הנתבע לפיה עפ"י סעיף 10 ד לחוק הנאמנות יכול היה למנות אדם אחר למטרת הנאמנות ובהתאם לכך הסתייע בעו"ד טנוס , אינה ממין העניין שכן במקרה זה הכספים הועברו עפ"י הפרוטוקול לאמין ולא בהכרח לעו"ד טנוס ובכל מקרה לנתבע עמדה הזכות לתבוע את עו"ד טנוס ככל שזה הפר את חובת הנאמנות כלפיו. הנתבע ,משום מה , ולמרות שהודיע מפורשות שישלח הודעת צד ג' לעו"ד טנוס ולמרות שבית המשפט איפשר זאת, חזר בו ולא שלח את הודעת צד ג' ויותר מכך אף לא זימנו לעדות. הימנעות זו מלהביא את עו"ד טנוס לעדות פועלת כידוע כנגד הנתבע עצמו לפי הכלל הידוע בפסיקה שהימנעות מהבאת ראיה רלבנטית ובכלל זה עדות פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתה וההנחה הבסיסית היא שההימנעות נובעת מכך שראיה זו עשויה לפגוע ולערער את גרסתו (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552 וכן י' קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ"ט) 1391)). אם לא די בכל האמור הודה הנתבע במו פיו כי לא נהג כשורה וכי כיום היה נוהג באופן שונה: "דברים היו בדיעבד צריכים להיעשות אחרת . אם תאמרי לי שאני רשלן אצטרך להרים ידיים . נכון כי הייתי צריך לדקדק יותר בהליכים, לבקש אישורים לכסף, לדאוג שהכסף יגיע לייעודו ולצערי הרב לא להאמין למי שהאמנתי בו עד יום מסויים" (עמ' 33 לפרוטוקול ). לסיכום: הנתבע הפר הן את חובת הנאמנות שלו כלפי התובעים והן את חובת הזהירות ובשל כך הוא אחראי להשיב את הכספים שהופקדו בידיו בנאמנות, לתובעים. הטעמים לחיוב הנתבעים בהשבה הטעם העיקרי לחיוב התובעים בהשבה, כאמור הוא לשונם של ההסכם וכתב הערבות. בהקשר זה טוענים הנתבעים בהתאם לפרק ו לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 ובהתאם לחוק הערבות התשכ"ז-1967 (הלן:"חוק הערבות") כי כיוון שבטל החיוב העיקרי בטלה גם ערבותם שהיא כידוע חיוב משני. מילים אחרות: כיוון שמי שחתמה על ההסכם היתה מתחזה ולשיטתם עסקינן בחתימה מזוייפת של מי שאינה המוכרת, הרי שמשבטל החיוב כלפיה הוא החיוב העיקרי, שכן שלא ניתן לגבות את הכסף מהמתחזה, בטל חיובם של הנתבעים 2-4 בהיותם ערבים- חיוב משני. האמנם? בית המשפט סבור כי התשובה לשאלה זו היא שלילית מהטעמים הבאים: 1. הנתבעים לא הוכיחו שמי שחתומה על ההסכם אינה המוכרת. הנתבעים כשלו בטענתם זו ובכל הגרסה שהציגו מה גם שלא הביאו לעדות את הנתבע 4 ואת עו"ד טנוס . במאמר מוסגר אציין כי בית המשפט סבור שמעורבותם של העדים הפוטנציאלים הנ"ל קריטית ומכרעת בשאלת הוכחת טענת התרמית ע"י הנתבעים וברור שאי הבאתם לעדות משמשת לחובת הנתבעים בכל הנוגע להוכחת התרמית וזאת עפ"י הכלל הידוע כי צד שנמנע מהבאת ראיה או עדות רלבנטית חזקה עליו שלא הביאם כיוון שאלה עשויים לפעול לחובתו. אולם, אפילו אם יקבל בית המשפט את טענת הנתבעים לפיה לא הגב' פתחיה היא החתומה אלא אחרת שהתחזתה לה עדיין אין בהתחזות הנ"ל כדי לבטל את החיוב העיקרי. התובעים העבירו תשלום ראשון עבור רכישת הנכס. התובעים הם הנושים. המוכרת היא החייבת. השאלה מיהי בדיוק המוכרת אינה מבטלת את החיוב. 2. הנתבע התחייב להעביר את הפקדון שבידו למוכרת ולא למתחזה, ולפיכך איננו יכול להישמע בטענה שהמוכרת לא חתמה אלא מתחזה. יודגש שעפ"י הפרשנות התכליתית של סעיפי ההסכם הנתבע הוא זה שהיה צריך לוודא את חתימת המוכרת הנכונה ומשלא עשה זאת איננו יכול להשמע בטענה שהעלה. 3. עפ"י לשון הערבות הנתבעים שחתמו על הערבות חייבים בהחזר כספים לקונים ככל שמגיע לרוכשים כסף בקשר להסכם ו/או הפרתו ו/או ביטולו. בענייננו עצם אי החתימה של המוכרת מזכה את הרוכשים בהחזר המגיע. דהיינו כתב הערבות עצמו נסמך על האמור בהסכם ושם נכתב מפורשות שככל שלא יחתם ההסכם ע"י המוכרת זכאים התובעים להחזר המקדמה (סעיף 2א1. להסכם).). 4.הנתבע משום מה ובאופן לא ברור פעל בניגוד להסכם ולמחויבותו ובניגוד לאמור בהתחייבותו ע"ג השיק ולפיה "הריני מתחייב לנהוג בשיק ע"פ הוראות ההסכם הנ"ל" (נספח ב לת/3 ). הנתבע העביר את הסכום שקיבל מהתובעים לנתבע 4 או לעו"ד טנוס בניגוד להסכם ואלה העבירו הכסף לטענתם למתחזה . העובדה שהנתבעים לא הצליחו להתחקות אחר המתחזה ולגבות ממנה את הכסף אינה מלמדת על אי קיומו של החוב ולנתבעים אין אלא להלין על עצמם לענין התנהלותם. 5. בית המשפט סבור כי הנתבעים 2-4 מתעלמים מייחודיותה של הערבות שקבלו על עצמם: הנתבעים לא הסתפקו בערבות רגילה שכן הם פטרו את הנושה מלפנות לחייב תחילה. כך שהפכו אותם ואת מי שקיבל את הכסף לגורמים שווים לצורך גביית התשלום. להלן הפסקה הרלבנטית בכתב הערבות: "כמו כן הננו מוותרים על הצורך בפניית הקונה אל המוכר קודם שיפנה אלינו בתביעה או בדרישה כלשהי למילוי ערבותינו זאת". סעיף 8 לחוק הערבות קובע כי כאשר ערב פוטר את הנושה באופן מפורש מלגבות את סכום החוב מהחייב הראשי הרי שהנושה יכול לפנות ישירות אליו: "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה: (1) הערב ויתר על הדרישה מן החייב; (2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק; (3) החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים." עינינו הרואות כי עפ"י סעיף 8(1) לחוק הערבות התחייבותם של הנתבעים לא רק שקיימת אלא שהתובעים רשאים לגבות את החוב ישירות מהם מבלי שיפנו למוכרת או למי שקבלה את הכסף. 6. במכתב ששלח הנתבע ביום 31.10.08 מודה הנתבע באופן שאינו משתמע לשני פנים בעניין מחוייבותו ומחוייבות נתבעים 3-4 בהשבת הכסף: "3. ...יוצא איפוא שעלי לדאוג להחזרת הכסף על ידה בכל דרך שהיא כולל הליך משפטי, במידת הצורך, אם אדרש לכך... 4. אינני מתכחש לערבותי ולערבות שני הערבים הנוספים להסכם ואם חו"ח לא יגבה הכסף בשום צורה ואופן מהמוכרת נמלא את אשר התחייבנו עפ"י כתב הערבות שנחתם ושנוסח בזמנו על ידך"..... המכתב מדבר בעד עצמו וקובע מחוייבות מפורשת של הנתבעים 2-4 למלא אחרי תנאי הערבות. בשולי הדברים אציין כי נסיונם של הנתבע והנתבעת להתנער מחובת ההשבה נוכח מחיקת הנתבעת 1 (היא המוכרת) וכיוון שלשיטתם עדותה בפני בית המשפט יכולה היתה לשפוך אור על עניין התרמית דינו להדחות. למוכרת לא היתה כל אחריות להתרחשות התרמית, ככל שזו התרחשה, ואפילו היתה כזו אין בה כדי להפחית מהאחריות שנטלו על עצמם הנתבעים הן במסגרת ההסכם והן במסגרת כתב הערבות . אפילו היה מוצא בית המשפט גם את המוכרת אחראית בהשבת סכום התביעה , חובה זו לא היתה פוטרת אותם מהשבת התשלום. יוצא איפוא שטענה זו אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריות הנתבעים בהשבה. בנוסף, הנתבעים יכולים היו לצרף את המוכרת כנתבעת בעצמם ,לו רצו בכך, ואף לזמנה לעדות ומשלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם. הותרת הנתבעת כצד להליך, כמי שזויפה חתימתה, לא היתה מוסיפה מאום לתביעה שכן ברור שהתביעה כנגדה היתה נדחית בצירוף הוצאות ועוגמת נפש מיותרת. לסיכום: התובעים הוכיחו כי בטלו את ההסכם מאחר שלא בוצע רישום על שם המוכרת. בנסיבות אלה ברור שקמה מחויבות מצד הנתבעים על פי כתב הערבות. כמו כן לאור העובדה שהתובעים היו זכאים להחזר המקדמה עפ"י ההסכם שכן לטענתם המוכרת לא חתמה עליו, מחוייבים הנתבעים לשלם הכסף לתובעים עפ"י כתב הערבות. סוף דבר התובעים הוכיחו תביעתם ולפיכך הנני מורה על קבלת התביעה. הנתבעים 2-3 ישאו יחד ולחוד בהשבת סך 118,920 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק החל מיום 1.11.2007 (מועד העברת הסכום מהתובעים לנתבע) ועד לתשלום המלא בפועל. יצויין כי הנתבע 4 כבר חויב בסכום זה במסגרת פסק הדין שניתן נגדו בהעדר התייצבות ובהעדר הגנה ואילו הנתבעת 1 נמחקה מהתביעה. בנוסף,הנתבעים 2-3 ישיבו לתובעים את האגרה ששלמו בערכה הריאלי וישלמו את הוצאותיהם (שכ"ט עו"ד וכיוב') בסך 16,000 ש"ח כסכום כולל. ערבים (ערבות)נושה