מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התיישנות תביעת ירידת ערך לפי סעיף 197: הערה מקדימה: פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים הודיעו בהודעה משותפת כי פרוטוקול הדיון מיום 13/6/12 תקין ושלם. ההליך: 1. הערעורים שהדיון בהם אוחד הם על החלטת בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת תמר שרון-נתנאל כרשמת (להלן: כב' הרשמת) בת"א 34875-10-10 מיום 5/2/12, שם נקבע: - עיריית חיפה נמחקה כנתבעת בתביעה לפי סע' 197 לחוק התכנון והבניה וכן בתביעה לפיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות, בהיות הוועדה המקומית "הצד שכנגד" על פי סעיפים 197(א) ו-190, לחוק התכנון והבנייה, בהתאמה; - הוועדה המקומית נמחקה כנתבעת בתביעה להשבת דמי הסלילה ששולמו; - נתקבלה בקשת הוועדה המקומית לסלק על הסף את התביעה של האדונים השמשוני, לפיצוי בגין ירידת ערך לפי סע' 197 לחוק התכנון והבנייה, וזאת בהעדר סמכות עניינית, מחמת התיישנות; - נדחתה בקשת הוועדה המקומית לסלק על הסף התביעה לפיצויי הפקעה של האדונים השמשוני; - כמו כן נדחתה בקשת עיריית חיפה לסלק על הסף את תביעת האדונים השמשוני להשבת דמי הסלילה. 2. כל אחד מהערעורים שהוגשו ממוקד בנושא אחד: בתיק ע"ר 46715-02-12 הגישה העירייה ערעור על ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לסילוק על הסף בנוגע לתביעת האדונים השמשוני להשיב היטלי סלילה ששולמו. בתיק ע"ר 33045-03-12 הגישו האדונים השמשוני ערעור על ההחלטה לסלק על הסף תביעתם לפיצוי בגין ירידת ערך לפי סע' 197 לחוק התכנון והבנייה. לעמדתם יש לקבל הערעור לאור כלל הנימוקים שפורטו, ובפרט, לאור הדיונים שהיו בפני כב' הרשמת וההחלטות שניתנו על ידה ביום 7/9/11 וביום 21/9/11, החלטות שלא נזכרו בהחלטה נשוא הערעור. הרקע והנסיבות הצריכות לעניין: 3. הפירוט העובדתי הובא בהחלטת כב' הרשמת, אביא את עיקרי הדברים, תוך הדגשים נדרשים: - לאדונים השמשוני (להלן: השמשוני או המערערים) יש זכות חכירה לתקופה של 99 שנים בשיעור של 52% בחלקה 67 (בעבר - חלקה 3) בגוש 11657 (להלן: החלקה), וזאת מיום 15/9/74, תאריך בו נחתם הסכם החכירה בין חב' החשמל - הבעלים של החלקה -לבין השמשוני, תחילה עד ליום 4/3/96 ולאחר מכן הוארכה התקופה עד לשנת 2063 (סה"כ 99 שנים). כאמור, לחברת חשמל זכות בעלים בחלקה, וזו נרשמה בשלמותה על שמה ביום 11/12/61, לאחר שהופקעה לפי סע' 19 לפקודת הקרקעות. - בנוגע לתביעה לירידת ערך החלקה, יש להזכיר שתי תוכניות, הגם שרק אחת מהן רלוונטית לחלקה: תוכנית חפ/1704א פורסמה למתן תוקף ביום 16/11/97. ותוכנית חפ/1975 פורסמה למתן תוקף ביום 16/1/97. למרות שניתן להניח לאור ההליכים הנוספים שהיו, כי התוכניות האמורות גרמו לירידת ערך החלקה, לא הגישו המערערים תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, עובר לאותו מועד. 4. בשנת 1997 הופקעו 60% מן החלקה, וזאת לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור 1943 (להלן: הפקודה), על-פי תכנית חפ/1975 וחפ/1704א (להלן: התוכניות). לטענת השמשוני, לא נתקבלה אצלם הודעה על ההפקעה, למרות היותם חוכרים. על-פי העובדות שפורטו עד כה, ובהנחה שאכן נגרמה למערערים ירידת ערך בחלקה בהיותם בעלי זכות חכירה בחלקה, עמדה להם זכות התביעה - במועדים הרלוונטיים לשינוי התוכנית ולהפקעה. 5. בנוגע לתביעה לפיצויי הפקעה, לטענת השמשוני, ביום 9/12/94 יצאה הודעה לפי סע' 5 לפקודת הקרקעות לפיה יופקעו 121 דונם באזור צומת הקריות מחלקות שונות וביניהן גם גוש 11657 וזאת לצרכי ציבור ולמטרת חפירת המנהרה להר הכרמל וסלילת דרך למנהרה. לעמדת המערערים, ההודעה הנ"ל כלל לא התייחסה לחלקה שהופקעה. לאחר פרסום ההודעה נרשמה ביום 14/3/96 הערה בפנקס הזכויות של החלקה בדבר הפקדת תוכנית "חלוקה חדשה לצומת הקריות". לטענת השמשוני, נודע להם על שינוי ייעודן של חלק מן הקרקעות לרבות חלקה 3 מ"תעשייה" ל"דרך", רק לאחר ביצוע ההפקעה, וליתר דיוק רק בשנת 2004 במהלך תביעה שהגישה העירייה כנגד השמשוני בנושא היטלי סלילה (ת"א 4079/04), ומבלי שהעירייה הביאה לידיעתם כי עובר לאותו מועד כבר אישרה הוועדה המקומית לחב' חשמל זכאות לפיצוי בגין הפקעת החלקה. 6. במסגרת תיק ו"ע 14/03 תבעה חב' החשמל פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין שבבעלותה. - ב-10/8/03 אישרה ועדת הערר במחוז חיפה כי חב' החשמל היא הבעלים של הקרקע שהייתה מיועדת לתעשייה וכי היא זכאית לפיצוי לרבות ירידת ערך הקרקע, בדומה לזכות שעומדת לבעלים רשום אחר. בעקבות החלטת ועדת הערר מונה שמאי מכריע על פי סע' 198(ו) לחוק התכנון והבנייה. -הוועדה המקומית הגישה ערר על החלטה זו (עמ"נ (חי') 343/03) בטענה כי לא עומדת לחב' חשמל זכות לפיצויים, מאחר שרכשה זכות בעלים מכוח הפקעה. בערעור בבית המשפט העליון (בר"ם 1106/04 ועדה מקומית לתכנון ולבנייה חיפה נ' חב' החשמל בע"מ), הכיר בית המשפט העליון בזכותה של חב' החשמל לפיצויים במקרקעין שבבעלותה, גם אם הבעלות באה לה מכוח הפקעה ובלבד שהיא הבעלים בתקופה הרלוונטית. לעניין הערכת שווי דמי הפגיעה, קבע בית המשפט שיש להשוות בין התוכנית הקיימת לבין התוכנית הפוגעת. 7. רק ביום 18/10/2012 הגישו השמשוני תביעה (ת"א 34875-10-10 נגד עיריית חיפה (להלן: העירייה) ונגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה (להלן: הוועדה) לתשלום פיצויי הפקעה וכן לפיצוי בגין שינוי ייעוד וירידת ערך המקרקעין לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. בנוסף תבעו המשיבים השבת היטלי סלילה בסך של 1,219,000 ₪, סכום שלטענת השמשוני שולם על ידם ביתר. כמו כן טענו להפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט ופיצוי בגין עוולה נזיקית. התביעה הוגשה על סכום של 2,123,440.01 ₪. בתחילה הגישו המערערים תביעתם גם נגד חב' החשמל לישראל בע"מ, שלה כאמור זכויות בעלים בחלקה, מתוך הנחה שהפיצוי ששולם לבעלים בגין ירידת ערך כלל גם את זכות החכירה שנתנה להם. על פי כתב התביעה תבעו השמשוני בגין התוכניות פיצוי בשיעור של 95,000$, בגין הפקעת החלקה. לחלופין ביקשו השמשוני כי חב' החשמל - הנתבעת מס' 3 תפצה אותם על נזקיהם בהתאם לפיצוי שקיבלה או עתידה הייתה לקבל מכל גורם אחר, על פי חוות דעת של השמאי המכריע. בנוסף כאמור, תבעו השמשוני השבה של היטלי הסלילה. 8. על פי המפורט בהודעת הערעור, לאחר הגשת כתב התביעה פנתה חב' החשמל אליהם והציגה בפניהם את השומה שנתן השמאי המכריע ביום 18/11/07, שעמדה בבסיס שיעור הפיצוי ששולם לחב' החשמל, ואשר כללה התייחסות גם לחלקה, כאשר אין חולק כי תוכנית חפ/1975 פגעה בערך החלקה. השמאי המכריע קבע את שווי ירידת הערך אשר נגרמה לחלקה בשלמותה וקבע פיצוי כולל המגיע, כביכול לחב' החשמל. במסגרת השומה המכרעת ישנה התייחסות גם לחלקה 3 שלגביה יש זכויות חכירה של המערערים. מכלל הפיצוי שנקבע בשומת השמאי המכריע, הופחת ערך החכירה, כך שהפיצוי בגין ירידת ערך ששולם לחב' החשמל, לא כלל פיצוי בגין זכות חכירה. 9. לאחר שהתברר למערערים כי הפיצוי שניתן לחב' החשמל בגין ירידת ערך לא כלל פיצוי בגין זכות החכירה, הסכימו השמשוני כי תביעתם נגד חב' חשמל תידחה. ואכן ביום 17/1/11 אישר בית המשפט (כב' השופטת רבקה פוקס) את ההסכמה האמורה ונתן לה תוקף של פסק דין. דיון ומסקנות 10. כפי שיובהר ויפורט בהמשך, לאחר עיון בכלל החומר שהובא בפניי, לרבות פרוטוקול הדיון בערעור, אין מנוס מלדחות את ערעור המערערים, מחמת התיישנות, בהעדר ראיות המצדיקות החלת הוראות מחוק ההתיישנות הכללי, אשר יש בהן - ולו עקרונית - להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בהוראת חוק ספציפי, בענייננו, סעי 197 לחוק התכנון והבנייה. כמו כן, על-פי כלל הראיות שהוצגו יש לקבל את ערעור העירייה בנוגע לתביעה להשבת היטל דמי הסלילה, באופן שיש לסלק תביעה זו על הסף. ע"ר 3304-03-12 - ערעור המערערים לסילוק על הסף בנוגע לפיצוי בגין ירידת ערך: אבחן תחילה את ערעור המערערים בנוגע לסילוק על הסף של תביעתם לירידת ערך, לפי סע' 197 לחוק התכנון והבנייה. לצורך הבחינה האמורה, יש להוסיף ולפרט את ההליכים שהיו בפני כב' הרשמת במהלך הדיונים קודם למתן ההחלטה נשוא הערעור. הליכים נוספים: 11. במהלך הדיון שהיה בפני כב' הרשמת ביום 7/9/11 נדון נושא ההפקעה (ראה מע/6 במוצגי העירייה). באת כוח העירייה והוועדה, עו"ד הירש, הודיעה כי אין מחלוקת לגבי השטח שהופקע בחלקה - 644 מ"ר. עוד נאמר כי אין מחלוקת ששולמו פיצויי הפקעה לחב' החשמל (ההדגשה אינה במקור - ש'ו'), וכי מסכום הפיצויים ששולם לחב' החשמל - פיצויי ההפקעה - בוצעה הפחתה מאחר שהתברר שזכות הבעלות של חב' החשמל הייתה כפופה לזכות החכירה של המערערים. לכן הוצהר שם שהוועדה המקומית תהא נכונה לשלם למערערים את הסכום שהופחת מהפיצויים ששולמו לחב' החשמל, ובלבד שהמערערים יוכיחו זכות החכירה. כדי למנוע טענה כלשהי מטעם חב' החשמל, התנתה באת-כוח הוועדה את ההסכמה האמורה בצירופה של חב' החשמל לאותו הסכם. על סמך הנתונים שפורטו לעיל, הגיעו הצדדים להסכמה, כמפורט להלן: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה ננסח בינינו הסכמה על פיה, לסילוק התובענה, תשלם הועדה המקומית (המבקשת מס' 2), למשיבים ובכלל זה גם ליורשת המנוח השמשוני יהודה, את הסכום שנוכה מפיצויי ההפקעה ששולמו לחברת החשמל בגין חלקה 3 בגין זכויות החכירה של המשיבים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. על מנת למנוע ספק נחתים גם את חברת החשמל על ההסדר בינינו. מבקשים שהות של 30 יום על מנת להגיש הסדר כאמור". בית המשפט דחה את התיק לתזכורת. 12. עוד באותו יום הודיעה באת כוח העירייה והוועדה כי נפלה טעות בדברים שנמסרו מפיה, וציינה כי לחב' החשמל לא שולמו פיצויי הפקעה אלא פיצוי בגין ירידת ערך, כעולה מחוות הדעת של השמאי המכריע, כי מדובר בטעות בתום לב, וככל שניתנה הסכמה, הריהי לפיצויי הפקעה בגין זכויותיהם של המערערים. נכונות לשלם פיצויי הפקעה לסילוק התובענה כולה, עומדת בעינה. הוועדה הוסיפה והגישה בקשה לסילוק על הסף של תביעת המערערים לפיצוי בגין ירידת ערך. מאחר שהמערערים עמדו על ההפרש שהופחת מהפיצוי שניתן לחב' החשמל - הגם שדובר בפיצויי לירידת ערך, ולא בפיצויי הפקעה, כמפורט בפרוטוקול - ביקשה באת כוח העירייה והוועדה לבטל את ההסדר הדיוני ולקבוע את התיק לדיון, לרבות דיון בבקשה לסילוק על הסף, ואילו המערערים עמדו על נוסח ה"הסכם", כפי שהוכתב לתיק, גם אם שולם פיצוי בגין ירידת ערך לחב' החשמל ולא פיצויי הפקעה. המערערים נקטו, בין היתר, בהליך של בקשה לתיקון פרוטוקול, והתנגדות לבקשות שהוגשו מטעם העירייה והוועדה. 13. ביום 7/9/11 - ביום הדיון, בעקבות הודעת באת כוח העירייה והוועדה, ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת, שם נאמר כי בדיון דובר במפורש על תשלום הסכום שנוכה מהפיצויים ששולמו לחב' החשמל בגין זכויות החכירה של המערערים ולכן גם אם נפלה טעות בכינוי הפיצויים, יש לתקן טעות זו אך לקיים את ההסדר, ולכן הורה בית המשפט לצדדים להגיש הסדר כאמור בהחלטה שניתנה בסיום הדיון לאחר תיקון הפרוטוקול. ובלשון ההחלטה: "... לפיכך, אם נפלה טעות בכינוי הפיצויים, יש לתקן טעות זו באופן שיובהר, כי ישולם ההפרש האמור, בין אם מדובר על הפרש בגין תשלום פיצויי הפקעה, דמי שינוי ייעוד, או ירידת ערך, ואני מורה על תיקון הפרוטוקול וההחלטה בהתאם. הצדדים יגישו הסדר כאמור בהחלטה שניתנה בסיום הדיון". 14. החלטה נוספת שיש להזכיר היא מיום 21/9/11, שניתנה בעקבות תגובתו של ב"כ המערערים להודעות שנמסרו מטעם ב"כ העירייה והוועדה, שם עמד על אכיפתו של ההסכם לפיו הסכימה הוועדה המקומית לשלם למערערים את אותו סכום שהופחת מהפיצויים ששולמו לחב' החשמל ובלבד שיוכיחו זכות חכירה, ולא הייתה כל התנייה בנוגע לסוג הפיצוי. בהחלטת כב' הרשמת נקבע מועד לדיון בפניה ליום 3/10/11. עוד הוסיפה כב' הרשמת וקבעה: "ליום זה תבוא בא כוח הנתבעות 1 ו-2 (העירייה והוועדה - ש' ו') מצויידת בנתונים ובחישובים ברורים וכן במסמכים, בנוגע להפרש הסכום שנגרם מהתשלום ששולם לחב' החשמל בגין זכות החכירה של התובעים". אין ספק שבהחלטה זו התייחס בית המשפט לפיצוי, גם אם מדובר בפיצוי בגין ירידת ערך. טענות בעלי הדין: 15. המערערים טוענים שביום הדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת ב-9/7/11, ניתנה החלטה מפורשת בהסתמך על הסכמת הצדדים לתשלום הסכום שנוכה מהפיצויים ששולמו לחב' החשמל, בגין זכויות החכירה של המערערים, וכי הסכמה זו עומדת בעינה, בין אם מדובר בפיצויי הפקעה לחב' חשמל ובין אם שולם לה פיצוי בגין ירידת ערך. לכן, גם אם נפלה טעות בכינוי הפיצויים, אין לאפשר לוועדה לחזור בה מן ההסכמה האמורה, כפי שאכן קבעה כב' הרשמת בהחלטתה מיום 7/9/11 ולא היה מקום להתעלם מהחלטה זו, כמו גם מהחלטה מיום 21/9/11, שם הורתה כב' הרשמת על הבאת נתונים נדרשים לצורך קביעת שיעור הפיצויים, החלטה שניתנה לאחר תיקון הפרוטוקול ולאחר שבפני בית המשפט עמדו טענות בעלי דין, בנוגע לדיון שהתנהל ביום 7/9/11. בהסתמך על הסכמות אלה, סבורים המערערים כי היה מקום לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. 16. במהלך הדיון בפניי הדגיש עוד ב"כ המערערים את ההליכים שהיו בין חב' החשמל לבין הוועדה המקומית בנוגע לעצם זכותה של חב' החשמל לקבל פיצוי בגין ירידת ערך בשל רכישת זכויות בעלים עקב הפקעה. המערערים הדגישו כי הן חב' החשמל והן הוועדה עצמה, סברו לאורך כל ניהולה של התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך - הליכים מתמשכים ובערכאות שונות - כי חב' החשמל, ככל שתהא זכאית לפיצוי, יהיה שיעורו שיעור מלא, כולל זכות החכירה ורק בחוות הדעת של השמאי המכריע שניתנה ב-2007, עלתה שאלת זכות החכירה של המערערים מבלי שהוועדה, כרשות מינהלית, תמצא לנכון להפנות הודעה בדבר ההליך המתנהל בפניה. בנסיבות אלה, טוענים המערערים כי חזרתם מהסכמתם להסדר, שפורט בפרוטוקול בית המשפט מיום 7/9/11 היא התנהלות הנגועה בחוסר תום לב. עוד טענו המערערים, כי למעשה בהגשת התביעה על ידי חב' החשמל לפיצוי בגין ירידת ערך לפי סע' 197 לחוק התכנון והבנייה, של מלוא הפיצוי בגין זכות בעלים מלאה, הרי שלא עומדת טענת התיישנות לוועדה נגד המערערים (ראה סע' 40 ואילך). בנסיבות אלה משהופחת סכום הפיצוי בגין זכויות חכירה של המערערים, על פי חוות הדעת השמאי המכריע, הרי שיש לראות את הוועדה, בענייננו, כ"נאמן" של המערערים, וחובה עליה להעביר הפיצוי לידיהם כפי שהתחייבה לעשות במסגרת הישיבה מיום 7/9/11. 17. לטענת הוועדה המקומית, יש לאשר את החלטת כב' הרשמת, וזאת מכמה טעמים: - סע' 197 לחוק התכנון והבנייה קובע תקופת התיישנות מיוחדת. במקום שקיים הסדר ספציפי בנושא ההתיישנות, אין תחולה להוראות חוק ההתיישנות הכללי. ועוד, ככל שיש לנפגע טענה המצדיקה הארכת מועד להגשת התביעה, הרי שפתוחה הדרך בפני המערערים לפנות לשר הפנים. - הוועדה המקומית מדגישה עוד שאין המערערים יכולים להסתמך על ההליכים שננקטו על ידי חב' החשמל. תביעתה הוגשה במועד, ואין כל ראייה על קשר בין תביעת המערערים לתביעתה של חב' החשמל. חב' החשמל לא הייתה זכאית לפיצוי בשיעור העולה על מהות זכויותיה. - הוועדה מתנגדת עוד להסתמכות המערערים על חוות הדעת של השמאי המכריע. לעמדתה, מסמך זה הוא בגדר עדות שמועה. - בנוגע לטענת המערערים כי לא היה מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף לאור "פשרה סופית לסילוק התובענה" אליה הגיעו הצדדים, מדגישים באי כוח הוועדה, כי אין להפריד בין הדברים המפורטים שנמסרו על ידי באת כוח הוועדה בישיבה ביום 7/9/11, לבין הנתונים שהתגלו בנוגע לסוג הפיצוי ששולם לחב' החשמל. לגופו של עניין, יש להבחין בין תשלום פיצויים בגין ירידת ערך לבין פיצויי הפקעה, ואין מקום לאפשר עקיפה של הוראות הדין בנושא זה. הכרעה בערעור המערערים: 18. עקרונית, אין לקבל טענת הוועדה המקומית, כי אין תחולה לחוק ההתיישנות, כאשר קיים דין ספציפי הקובע התיישנות מהותית. השאלה התעוררה בפס"ד טייכנר (ד"נ 36/84 טייכנר נ' אייר-פרנס נתיבי אויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589 (להלן: פס"ד טייכנר), ושם נקבע בדעת הכול, כי עקרונית קיומו של הסדר ספציפי אינו שולל אפשרות של החלת הוראותיו של החוק הכללי לרבות סע' 9 לחוק ההתיישנות, שהוא הודאה בקיום הזכות (ראה פסק דינו של כב' השופט ד' לוין, בעמ' 621ה ו-ב), לרבות הסכמה כי הסדרי התיישנות שיכולים להיות על פי סע' 19 לחוק ההתיישנות המאפשרים הארכה או קיצור תקופת ההתיישנות, יחולו גם בנוגע להסדרי התיישנות בחוקים ספציפיים (ראה שם, 621ו). התוצאה מן האמור שעל פי פס"ד טייכנר, חוק ההתיישנות הכללי מהווה מעין "מטריית התיישנות", אלא אם כן - וזו המחלוקת שהוגדרה שם - תחולת הוראותיו של חוק ההתיישנות הכללי נדחית מכוח ההסדר שבחוק הספציפי. בפס"ד טייכנר התעוררה השאלה בהתייחס לסע' 29(1) לאמנת ורשה הקובעת שהזכות לדמי נזק פוקעת, אם לא תוגש תביעה תוך שנתיים, וכללים אלה בדבר פקיעת הזכות מחמת התיישנות, לפי אמנת וורשה אומצו בחוק התובלה האווירית. השאלה הייתה, אם ההסדר הספציפי הקובע תקופת התיישנות השונה מזו של החוק הכללי (אפילו התיישנות מהותית), שולל אפשרות של החלת הוראותיו של החוק הכללי. הובהר שם שהמחלוקת לא נגעה לעקרון יכולת התחולה, אלא לאופן היישום על המקרה הספציפי, תוך בחינת הוראת ההסדר הפרטני. נציין עוד, שהעיקרון לפיו ניתן להחיל את הוראות חוק ההתיישנות הכללי, נקבעה בפסקי הדין בבית המשפט העליון עוד קודם פס"ד טייכנר (ראה גם ע"א 449/67 צפריר עירון נ' דוקל, תעשיות מבלטים בע"מ, פ"ד כב' 267, בהתייחס להחלת סע' 15 לחוק ההתיישנות הכללי, לפחות על דרך של היקש). על הלכה זו חזר בית המשפט בפסקי דין נוספים, ולכן ההלכה היא, כי משנקבעה בחוק ספציפי תקופת התיישנות שונה מזו שנקבעה בחוק הכללי, אכן ככלל, התקופה הקבועה בחוק המיוחד היא הקובעת והתקופה הקבועה בחוק ההתיישנות תידחה מפני אותה תקופה, ואולם דיני ההתיישנות הכלליים יכול שיחולו לגבי אותה תקופת התיישנות מיוחדת שבדין המיוחד (ראה ע"א 3812/91, רע"א 5423/91 ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 441, 449ו-ז, 450ב, וכן ראה ע"פ 4745/97 בונה הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 766, 785ו, 791א-ב, 787ב - 788א). 19. יישומה של הלכה זו מורה, שלמרות שנקבעה תקופת התיישנות בנוגע לתביעה לירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הקצרה מזו שנקבעה בחוק ההתיישנות, אין לחסום אפשרות לתחולתן של הוראות מכוח דין ההתיישנות הכללי, כמו, סעיף 9 או סעיף 15 לחוק ההתיישנות, אלא אם כן נאמר אחרת בהסדר הספציפי, ובכול מקרה תחולתן של הוראות האמורות מותנה בקיומה של תשתית עובדתית, ולו לכאורית. בהתייחס להוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, אין להתעלם מתכלית ההוראה המגבילה את מסגרת זמני תביעת הפיצוי, כדי לאפשר לרשות לפעול לצורך קידום צרכים כלל חברתיים, במסגרת זמן קצוב, ועל בסיס תקציב מתוכנן מראש. יש לקחת בחשבון כי בתקיפת פעולת רשות בנושא שיש לו השלכות על התקציב שלה, יש משמעות לחלוף הזמן על האינטרסים של הרשות ושל הציבור בכללותו. לכן ביקש המחוקק לאפשר לרשויות לכלכל תקציבן, תוך שזמן התחייבותן מוגבל (בג"צ 7250/97 סולמאני נ' שר הפנים. פ"ד נד(3) 783; בג"צ 156/01 מושב נוה ימין, ארגון פועלים להתיישבות שיתופית נ' שר הפנים, פ"ד נז(5) 289). ועוד, יש להצביע על הצורך בשמירה על שוויון במתן ארכה להגשת תביעה, במקרים חריגים על ידי רשות מינהלית, אבל לא של רשות מקומית, אלא רשות של השלטון המרכזי - תוך ראייה רחבה של ההשלכות במתן ארכה. יש בתכליות אלה כדי לצמצם תחולה של הוראת דיני ההתיישנות הכלליים. ועוד, כדי שניתן יהיה להחיל קיומה של הודאת בעל דין, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, או קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, באמצעות אחר, על דרך היקש לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, יש להצביע על קיומה של תשתית עובדתית. 21. אכן אין להתעלם מן העובדה כי קיימת אי נוחות מסוימת כאשר אותה רשות מכירה עקרונית בחובתה לשאת בפיצוי ואף לוקחת בחשבון את היקף שיעורו, ומשהוקטן הפיצוי - לאחר שהועמדה על היקף הזכות הנתבעת של חב' חשמל - מותירה בידה את היתרה, ואולם לא די באותה אי-נוחות כדי להקים זכות תביעה למערערים אשר לא הגישו תביעה במועד. חסימת תביעות כנגד רשות ציבורית בשל מחסום הזמן, יוצאת מהנחה שזהו טווח הזמן הראוי לאפשר חלוקת תקציב ראויה למטרות פעילותה של אותה רשות. ואולם, יובהר כי לא ניתן כל הסבר מאת המערערים מדוע לא הוגשה התביעה בגין ירידת ערך במועד - תביעה שעל-פי החוק היה מקום להגיש עד לשנת 2000 - על אף שהיה ידוע להם על ההפקעה שבאה בעקבות שינוי תוכנית. הטענה כי התביעה שהוגשה על ידי חב' חשמל הוגשה כביכול גם בשמם של המערערים לא רק שלא הוכחה, אלא עומדת בסתירה לתביעה שהוגשה גם כנגד חב' החשמל. הטענות יכולות לעמוד למערערים במקום שלא הוכחה התשתית הראייתית הנדרשת. לא הוכח הסדר של הסכמה לפיה תביעת חב' החשמל כללה גם את תביעת המערערים. טענה זו לא הועלתה, אלא בשלב מאוחר של הליך הערעור. ועוד, עצם הגשת התביעה כנגד חב' החשמל, מערער הטענה בדבר היות החברה, היד הארוכה של המערערים להגשת התביעה. זאת ועוד, למעשה לא הצביעו המערערים על קשר מתחייב בין זכותה של חב' חשמל לבין זכותם כחוכרים, וכי בנסיבות אלה תביעה שניהלה חב' חשמל אינה יוצרת זכות ישירה למערערים. 22. יש גם לדחות טענת המערערים, כי ההסכמה הדיונית שניתנה, מהווה הסכמה בלתי הדירה, וכי יש להתעלם מהטעות המשותפת הנטענת, שעמדה בבסיס הנכונות להסדר. יש לקבל טענת הוועדה המקומית כי חזרתם מההסכמה הלכאורית שלמעשה לא הייתה, ניתנה בשלבים המוקדמים מייד לאחר הדיון ובטרם ניתנה החלטה שיפוטית, ולכן מוסמך היה בית המשפט לדון בבקשה לסילוק על הסף, משהגיע למסקנה כי ההסכמה הדיונית התבססה על טעות משותפת. 23. יש גם חשיבות לנוסח שהוכתב בפרוטוקול, שעל בסיסו נוצר ההסדר הדיוני, במיוחד לאור תיקונו של סעיף 25 לחוק החוזים הכללי. למרות שניתן להבין הטענה לפיה עקרונית הייתה נכונות מצד הוועדה לשלם פיצוי בשיעור שהופחת, פיצוי שנלקח בחשבון מלכתחילה שיהיה על הוועדה לשלם לנפגע. ואולם אין מקום להתעלם מן הנוסח שהוכתב לפרוטוקול ומהסדר המשפטי השונה בנוגע לכול אחת מן התביעות, בהקשר לדיני ההתיישנות. בעוד, שבנוגע לפיצויי הפקעה שאלת ההתיישנות טרם הוכרעה, הרי שבנוגע לתביעה לירידת ערך, ישנה הגדרה מפורטת של תקופת ההתיישנות ואופן הליך הארכה. אין גם להתעלם מן העובדה שמתן הסכמה להארכת תקופת התיישנות לוועדה - במקום הסמכות הנתונה לשר הפנים - עלולה להביא להשלכות רוחב על מקרים החורגים מהיקף הסמכות הנתונה לרשות המקומית. על בסיס הנימוקים שפורטו לעיל, דין הערעור להידחות. ע"ר 46715-02-12 - ערעור העירייה לסילוק על הסף תביעת המערערים להשבת היטלי סלילה 24. העירייה מדגישה כי במסגרת הדיון בתביעה לתשלום היטלי סלילה, שהוגשה בסדר דין מקוצר עלה, כי עוד בשנות ה-90 ידעו המערערים על הפקעה שהולכת להתבצע באזור, בהיקף נרחב של יותר מ-60% מאחד המגרשים שבחזקת המערערים. לעניין זה הפנו באי-כוח העירייה לעדותו של מר אמנון השמשוני בבית משפט השלום. מתוך עיון בפסקי הדין שניתנו בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור, הודגש עוד, כי ככל שהמערערים טענו לזכות קיזוז, מכוח הפקעת 60% מן החלקה, הרי שהיה על המערערים להוכיח זכות זו, והם לא עמדו בנטל ולכן חל השתק פלוגתא בנושא עד כדי השתק עילה ואין עוד מקום להידרש לנושא. יתר על כן, במסגרת הסכם שנחתם בין הצדדים לגבי תשלום יתרת החוב, התחייבו המערערים, כמו גם העירייה, כי לא תועלה עוד כל טענה בקשר לחוב האמור, לרבות כל הנובע ממנו, ולכן גם אם עמדה למערערים טענה בקשר לנושא זה, הרי שויתרו עליה. לגוף המחלוקת, הדגישה העירייה כי על פי החשבונות שצורפו, לא שילמו המערערים היטלי סלילה בגין השטח שהופקע. לצורך זה הפנו אף לדרישת התשלום - נספח שצורף אף על ידי המערערים עצמם - ממנה עולה כי שטח החלקה המקורית עובר למועד ההפקעה עמד על 1109 מ"ר (נספח א' - נסח רישום החלקה מקורית משנת 2004). בדרישת התשלום (נספח ו') עולה בבירור כי הם נדרשו לשלם עבור שטח של 487 מ"ר בלבד. הפחתה של 644 מ"ר שאין חולק כי הוא השטח המופקע, מביאה ליתרה של 465 מ"ר, משמע שגם אם הייתה טעות כשלהי בחישוב היטל הסלילה, הרי זה מתייחס לכל היותר ל-22 מ"ר (487 - 465). 25. לטענת המערערים, סלילת הכביש נשוא היטל הסלילה הייתה גם בחלקה 3, אשר הופקעה בשיעור של 60%. עובדה זו לא הוכחשה על ידי העירייה. לעמדת המערערים, לא הופחת כלל השטח המופקע מהיטלי הסלילה שנתבעו לשלם, והעובדה כי ההפקעה הייתה בשיעור של 60% מן החלקה לא הוזכרה לא במסגרת ניהולו של התיק האזרחי 4079/04 בבית המשפט השלום בחיפה, ואף לא במסגרת הליכי הערעור בע"א 129/08. בנסיבות אלה, יש לחזור ולאפשר בירור השאלה אם אכן השטח שהופקע הופחת במלואו מחישוב היטל דמי הסלילה, שאם לא כן, יביא הדבר להעשרה שלא כדין של העירייה. הכרעה בערעור 46715-02-12: 26. כאמור, יש לקבל את הערעור בנושא זה ולהורות על סילוק על הסף של תביעת המערערים להשבת היטלי הסלילה מחמת מעשה בית-דין, מכוח ההליכים שננקטו במסגרת תביעת העירייה מן המערערים לתשלום היטלי הסלילה, הן במסגרת הערכאה הדיונית (ת"א 4079/04) והן במסגרת הערעור שהוגש על ידי המערערים על פסק הדין של הערכאה הדיונית, שנדחה אף הוא (ע"א 129/08). ככל שהייתה טענה כנגד חישובי היטלי הסלילה, בגין השטח שהופקע, הרי שטענה כזו צריכה הייתה לעלות ולהתברר במסגרת אותם הליכים, ומשלא עמדו המערערים בנטל לעשות כן, אין לאפשר עוד דיון חוזר במחלוקת זו. ואולם מעבר לאמור, כפי שציינו באי-כוח העירייה, יש במסמכים שצורפו כדי להדגיש כי המערערים לא נדרשו ואף לא שילמו דמי סלילה בגין השטח שהופקע, והגם שלכאורה יש פער מסויים של 22 מ"ר בין גודל החלקה מלכתחילה, להיטלי הסלילה שחושבו על בסיס שטח של 487 מ"ר, הרי שאין עוד מקום לאפשר דיון בנושא, במיוחד לאור ההליכים הקודמים שהתנהלו וההסכמה הדיונית המפורשת שניתנה על ידי המערערים במסגרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים לצורך תשלום יתרת חוב היטל הסלילה. לפיכך, יש לקבל את ערעור העירייה ולדחות על הסף את תביעת המערערים להשבת היטלי הסלילה, וכך אני מורה. התוצאה: 27. אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן: בתיק ע"ר 46715-02-12: אני מקבלת את ערעור עיריית חיפה, וקובעת כי יש לסלק על הסף את תביעת האדונים השמשוני שעילתה השבת הטלי סלילה, כנגד עיריית חיפה; בתיק ע"ר 33045-03-12: אני מורה על דחיית הערעור שהוגש על ידי השמשוני ומאשרת את החלטת כב' הרשמת אשר הורתה על סילוק על הסף של תביעתם לפיצוי בגין ירידת ערך לפי סע' 197 לחוק התכנון והבנייה. אני מחייבת את המערערים ביחד ולחוד, לשלם למשיבים ביחד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. סעיף 197 לחוק התכנון והבניהירידת ערךהתיישנות