מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא השפעת הסדר טיעון על שיקולי ענישה: 1. השאלות המתעוררות בערעור זה הן: א. האם המשיבה כפופה להסדר טיעון שהתגבש בין הצדדים גם לאחר שבית משפט קמא נתבקש לגזור את דינו של המערער מחדש עקב הפרת צו המבחן שניתן במסגרת גזר הדין הראשון בעניינו. ב. עוד מתבקשת ההכרעה בסוגית תוקפו של הסדר טיעון בהליך השני של השלמת גזירת הדין של המערער עפ"י בקשת שירות המבחן להפקיע את צו המבחן. פתח דבר: 2. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 12/07/12, על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק נ"ב 4416-01-10. 3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה- [נוסח חדש], תשכ"א 1961, (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 39א לפקודה ובצירוף סעיף 64ב (א) לפקודה ותקנה 169 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה רשלנית - לפי סעיף 62 (2) לפקודה ביחד עם סעיף 68 (2) לפקודה, התנהגות בדרך הגורמת נזק לרכוש עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות, עבירה של סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40 (א) לתקנות, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף- עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודה ביחד עם סעיף 38 (1) לפקודה ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי- [נוסח חדש], תש"ל 1970. 4. א. בכתב האישום נטען כי ביום 26/10/08, נהג המערער ברכב פרטי ונסע מכיוון צומת העמקים לכיוון צומת יגור. המערער נהג ברכב כשהוא שיכור. בדגימת הנשיפה שנתן נמצא ריכוז אלכוהול בגופו בשיעור 1,195 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. עוד נטען כי המערער נהג ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף ופוליסת ביטוח בת תוקף. ב. באותה עת נהגה גב' נוגה אביגל את רכבה ונסעה, בכיוון נסיעת המערער אם כי, משמאלו. ג. גב' בנימין נועה נהגה ברכבה ונסעה גם כן בכיוון נסיעתו, אם כי לפניו. ד. המערער נהג ברשלנות, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו, פגע ברכב גב' נוגה אביגל, המשיך בנסיעה מבלי לשים לב לכך שרכב גברת נועה בנימין עצר ברמזור אדום ואז פגע בחלקו האחורי. ה. כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב. ההליך הראשון בבימ"ש קמא: 5. א. ביום 31/03/11 הודיעו הצדדים לבית משפט קמא כי הגיעו להסדר טיעון לפיו המערער יודה בעבירות שיוחסו לו, יורשע ויופנה לשירות המבחן לשם הגשת תסקיר. ב. המשיבה הודיעה באותו מעמד כי היא תעתור בין היתר לעונש מאסר בפועל ועד לשישה חודשים, אם כי המערער יהיה רשאי לטעון לעונש באופן חופשי. ג. המערער הורשע ביום 22/01/12 כשקודם לכן השתלב בתהליך גמילה מהטיפה המרה ושהה בקהילה טיפולית סגורה - "אילנות" בית אור אביבה. בית משפט קמא קיבל את המלצת שירות המבחן ואפשר למערער להמשיך את התהליך השיקומי תוך שהוא מעמיד אותו במבחן למשך 18 חודשים. כמו כן, הטיל עליו את העונשים הבאים: 30 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים וקנס בסך של 1,500 ₪. ד. כאמור המערער החל להשתתף בקהילה הטיפולית ביום 17/10/11, וזאת לאחר שהיה קודם לכן במשך כשבועיים במוסד הגמילה "אשפוזית" בתמרה. אולם, בשלב מסוים הפסיק את התהליך השיקומי. ההליך השני בבימ"ש קמא: 6. ביום 08/05/12, הגיש שירות המבחן לבית משפט קמא בקשה להפקעת צו המבחן, זאת כעבור חמישה חודשים מאז התחיל התהליך השיקומי-טיפולי. 7. בית משפט קמא דן בבקשת שירות המבחן ביום 12/07/12 והורה על הפקעת צו המבחן, תוך שהוא מטיל על המערער עונש מאסר בפועל של שמונה חודשים. מאז, המערער מצוי מאחורי סורג ובריח. 8. הערעור מופנה כנגד הפקעת צו המבחן והטלת עונש המאסר. טענות הצדדים: 9. לדעת הסנגור, שגה בית משפט קמא משהורה על הפקעת צו המבחן. המערער היה במשך תקופה לא קצרה בקהילה טיפולית סגורה ולכך לא ניתן כל ביטוי בגזר הדין. 10. טעה בית משפט קמא משלא נתן למערער הזדמנות נוספת להמשיך בתהליך הטיפולי שיקומי. 11. טעה בית משפט קמא משחרג מהסדר הטיעון המקורי והטיל עונש מאסר בפועל העולה על שישה חודשים. 12. בית משפט קמא טעה משלא נימק את החריגה מהסדר הטיעון, לטענת המערער. עוד טעה בית משפט קמא משסבר כי בהעמדת המערער במבחן הוא חרג לקולא מהסדר הטיעון, אשר על פיו היה המערער רשאי לטעון באופן חופשי ואף לבקש להעמידו במבחן. 13. לדעת בא כוח המערער, עם הפקעת צו המבחן חוזר הדיון לתחילתו, כלומר לשלב שבו הצדדים הודיעו על הסדר הטיעון ובית משפט אינו יכול להתעלם מההסדר שהתגבש קודם לכן, בהליך הראשון גם במסגרת ההליך השני של השלמת גזר הדין עקב הפקעת צו המבחן. 14. כתימוכין לטענת בא כוח המערער, הוא הפנה לטיעוני המשיבה בבית משפט קמא שם בעמוד 22 לפרוטוקול טענה המשיבה בהא לישנא: "אנו סבורים כי התקופה של חצי שנה שהוא במאסר שהוא לא יוכל לשתות בבית הכלא. אנו מבקשים מאסר של יותר מחצי שנה. אנו חושבים כי התקופה שיהיה חצי שנה במעצר, הוא לא ישתה בתקופה זאת ובמסגרת הטיפול בבית הכלא יוכל לקבל טיפול נגד אלכוהול ושם יהיה גם פיקוח והוא לא יוכל ללכת, לחזור ולעשות כרצונו..." מדברים אלו, מבקש הסנגור ללמוד כי המשיבה המשיכה לדבוק בטיעוניה בהסדר הטיעון, גם לאחר הפקעת צו המבחן. 15. עוד טען בא כוח המערער כי היה על בית משפט קמא לקחת בחשבון בקביעת העונש גם את התקופה הלא קצרה שבה שהה המערער במסגרת קהילה טיפולית סגורה שדומה במהותה ואופייה, במידה מסוימת, לעונש מאסר ממשי. עובדה זו לא קיבלה ביטוי בגזר הדין של בית משט קמא. 16. לאור כל האמור לעיל, מבקש ב"כ המערער לקבל את הערעור ולהקל בדינו של המערער. טענות המשיבה: 17. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. לדעת המשיבה, הן בית משפט קמא והן היא עצמה אינם כבולים להסדר הטיעון שהתגבש בטרם העמדת המערער במבחן. 18. המערער ביצע עבירות חמורות עת נהג תחת השפעה כבדה של אלכוהול, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. 19. עוד הפנתה המשיבה לעברו התעבורתי של המערער. 20. תסקיר שירות המבחן שהוגש ביחס למערער היה שלילי ולכן נתבקש בית המשפט להפקיע את צו המבחן. בית משפט קמא היה רשאי להסתמך בקביעת העונש גם על המלצת שירות המבחן בין אם היא חיובית, עת העמידו במחן ובין אם היא שלילית, משנתבקש להפקיע את צו המבחן. למערער ניתנה הזדמנות להשתקם והוא לא ניצל הזדמנות זו ומכאן שבית משפט קמא היה מוסמך להשית עליו עונש ראוי והולם. 21. בא כוח המשיבה הפנה לפסיקה בעבירות דומות ובמקרים דומים שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל יותר חמורים מהעונש שהוטל על המערער על ידי בית משפט קמא. 22. המערער הפר את צו בית משפט, את צו המבחן ואת האמון שהרשויות נתנו בו ולכן בצדק הטיל עליו בית משפט קמא עונש מאסר העולה על שישה חודשים. דיון והכרעה: 23. לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט קמא, בהחלטתו שבה הורה על הפקעת צו המבחן, בתסקיר שירות המבחן, ברישום התעבורתי של המערער, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר על שישה חודשים. 24. כאמור, השאלה המתעוררת בערעור שבפניי היא: האם המשיבה פטורה מהסדר הטיעון ומשוחררת מכבליו? 25. יצוין כי הצדדים הודיעו לבית שמפט קמא על הסדר הטיעון שקיבל ביטוי בפרוטוקול הדיון, אם כי לא נחתם כל הסכם בכתב בין המערער לבין המשיבה. 26. המשיבה לא הציגה מסמך או לא הראתה כי היא הסבירה למערער שהיה והערכאה הדיונית לא תכבד את הסדר הטיעון, היא לא תגן עליו בערכאת הערעור. למרות זאת, בטיעוניה בפניי, הציגה עמדה שלפיה הסדר הטיעון אינו מחייב אותה בשלב של הפקעת צו המבחן. 27. ההלכה בעניין הסדרי טיעון נקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, (להלן - "פס"ד פלוני"), פ"ד נז (1) 577, שם נאמר: " הנה-כי-כן, לפי השקפתי, קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית-המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך יבחן בית-המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. " . עוד נאמר בפסק דין פלוני כי: " בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון. בית-המשפט ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון. בנסיבות שבהן יראה לדחות את הסדר הטיעון, יגזור בית-המשפט עונש שהיה גוזר אילו היה בא לפניו הסדר טיעון שקול ומאוזן. מן הראוי הוא שגם לאחר דחיית הסדר הטיעון יתחשב בית- המשפט כשיקול לקולה בעובדה שהנאשם הודה בעקבות הסדר טיעון, כך שהעונש אשר יטיל לא יחרוג במידה קיצונית ובלתי פרופורציונית מהעונש שהצדדים הסכימו עליו." בית המשפט העליון שב ונדרש לסוגית הסדר הטיעון שהתגבש בין הצדדים גם בדיון בפני ערכאת הערעור. בימ"ש עליון הכריע בשאלת חובת המאשימה להבהיר לנאשם במסגרת ההודעה על הסדר טיעון, שהיא לא תהיה מחויבת להגן על הסדר הטיעון, היה והערכאה הדיונית לא תכבדו ועל כך נאמר בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נגד אופיר פרץ, פ"ד נט (6) עמ' 281, (להלן - " דנ"פ פרץ"),: " השאלה אם התביעה מחויבת להסדר גם בפני ערכאת הערעור עשויה להתעורר הן במקרה שבו ההסדר כלל התראה בעניין זה, ובייחוד במקרה שבו לא הייתה הקפדה על ההנחיה בעניין התראה. אם נתייחס להסדרי טיעון כאל חוזה רגיל, וספק בעיניי אם כך ראוי, הרי נצטרך לומר כי לנאשם אין פתחון פה אם ההסדר כלל הוראה שלפיה אין התביעה מחויבת לתמוך בהסדר בפני ערכאת הערעור. אף-על-פי-כן דומה שאין מחלוקת כי גם במצב כאמור הכלל הוא, בכפוף לחריגים, שעל המדינה לתמוך בהסדר.". (ההדגשה לא במקור). עוד נאמר על הסדר הטיעון בדנ"פ פרץ כי: " התשובה ברורה מאליה: ההודיה בעובדות של כתב-האישום היא ה"תמורה" שקיבלה המאשימה מן הנאשם. מכאן, שאם מאפשרים אנו למעשה למאשימה לחזור בה בשלב הערעור מההתחייבות שנטלה על עצמה בהסדר, יש לאפשר אף לנאשם לחזור בו מהודייתו (השוו, גזל, במאמרו הנ"ל [39], בעמ' 531-529). אבהיר: הנאשם יוכל לבחור בין שתי אפשרויות - הראשונה, לחזור בו מהודייתו וכתוצאה מכך להביא לביטולה של הכרעת-הדין באופן שמשפטו יתנהל בדרך הרגילה כמו כל הליך שבו הנאשם כופר בעובדות. כמובן, בחירה באפשרות זו כרוכה בסיכון של הרשעה והטלת עונש שיהא חמור אף מן העונש שהטילה הערכאה הדיונית ואשר חרג מהסדר הטיעון. השנייה, לתמוך בהסדר הטיעון ולנסות לשכנע את ערכאת הערעור כי הערכאה הדיונית שגתה כשהחליטה שלא לקבל את הסדר הטיעון ולהטיל עונש החורג הימנו.". ובסופו של יום סכם הנשיא ברק את עמדתו בדברים הבאים: " הליך זה של דיון נוסף עוסק בשאלה העקרונית בדבר עמדת התביעה בערכאת הערעור לאחר שהושת גזר-דין החורג מן ההסדר. כפי שהסברתי, דעתי היא כי אם התביעה רשאית להשתחרר מן ההסדר, אף שזה לא כלל אזהרה בעניין כוחה להשתחרר בעת שמיעת הערעור, יש לאפשר אף לנאשם לחזור בו מהודייתו אם יראה לנכון לעשות כן. אשר לעניינם הספציפי של המשיבים: מסכים אני עם התוצאה המוצעת על-ידי חברתי השופטת ביניש, היינו הותרת העונש על-פי המוסכם בהסדר הטיעון." לכן, יש לבחון את הסוגיה שמתעוררת בפניי על פי ההלכה שהתגבשה בפסיקה הנ"ל. 28. זאת ועוד, לפי סעיף 20 (3) לפקודת המבחן- [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, רשאי בית משפט, עם הפקעת צו המבחן, להטיל על הנאשם עונש: "הכול כפי שבית המשפט היה רשאי להטיל על הנבחן אילו זה עתה הורשע בפניו על אותה עבירה". ראו ע"פ 11160/02, יואב כהן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום (18/06/03), (להלן: "פסק דין כהן"). 29. בפסק דין כהן קבע בית המשפט העליון כי: "משהפר המערער את צו המבחן מן המערכה הראשונה, נתעוררה לחיים הוראת סעיף 20 (3) לפקודת המבחן...." (כיום זה סעיף 20 (4) לפקודה בהתאם לתיקון מספר 4, תשס"ד- 2004). הוראת חוק זו מלמדת אותנו כי צו המבחן שניתן לאחר הרשעה והוכח שהנבחן הפר את צו המבחן רשאי בית המשפט להטיל על הנבחן עונש "הכול כפי שבית המשפט היה רשאי להטיל על הנבחן אילו זה עתה הורשע בפניו על אותה עבירה וכך....הושבנו לאחור, רכובים על קרן אור אל המערכה הראשונה, למועד בסמוך לאחר ההרשעה בעבירות .... ומשהושבנו כך, רשאי היה בית המשפט קמא להטיל על המערער עונש בגין עבירות אלה". 30. יוער כי פסק דין כהן דן במקרה שבו לא היה הסדר טיעון להבדיל מהמקרה שבפנינו. על כן, אם נלמד על דרך ההיקש מהאמור בו, הרי שיישום הגישה שבפס"ד כהן, בעניינו של המערער תביא לכך: "הושבנו לאחור, רכובים על קרן אור אל המערכה הראשונה למועד בסמוך לאחר הרשעה בעבירות...". משמע, חזרנו והושבנו אל השלב של הטיעונים לעונש לאחר ההודעה על הסדר הטיעון. כלומר, בית משפט אינו יכול להתעלם מהסדר הטיעון, הגם שאינו כפוף לו. מעבר לכך אומר כי המדובר בהסדר טיעון שתחם את הזכות של המשיבה לעתור להטלת עונש מאסר בפועל עד לששה חודשים בלבד, כשהמערער היה רשאי לעתור להטלת עונש קל יותר, קרי, המדובר בהסדר הקובע למשיבה גבול וטווח ענישה שמחייב אותה. 31. אין מחלוקת כי בית משפט קמא רשאי לסטות מהסדר הטיעון ושלא לכבדו, אם כי מן הראוי שיתן נימוקים לכך. הסדר הטיעון מחייב התייחסות הערכאה הדיונית הן "במערכה הראשונה" והן לאחר הפקעת צו המבחן, קרי, "במערכה השנייה". 32. אין לומר כי כישלונו של המערער בתהליך הגמילה יכול לשמש נימוק לחומרה או הסבר לחריגה מהסדר הטיעון. גם אין להתעלם מהעובדה כי המערער שהה מספר חודשים בקהילה טיפולית סגורה ומשכוחותיו לא עמדו לו, הוא ביקש להפסיק את ההליך הטיפולי ועל כך יש להצטער. כמובן, שהתנהלות זו תהיה שיקול בקביעת העונש ההולם, אם כי אין בו כדי להוות שיקול לחריגה מהסדר הטיעון. 33. בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי הוא: "לא אמור לבחון את ההסדר, לקבוע אם הוא סביר או לא סביר, שכן ההסדר נשמע, הצדדים טענו ובית המשפט גזר את דינו של הנאשם. עם זאת, בית המשפט לא מתעלם מההסדר שעה שהוא גוזר את דינו של הנאשם עקב ההפקעה". ראו עמוד 26 להחלטה, שורות 15-17, אינני יכול להסכים עימו. 34. מחד אומר בית המשפט קמא כי הוא אינו כפוף להסדר הטיעון: "שכן ההסדר נשמע, הצדדים טענו ובית המשפט גזר את דינו של הנאשם". ומאידך, הוסיף ואמר כי: : "עם זאת, בית המשפט לא מתעלם מההסדר שעה שהוא גוזר את דינו של הנאשם עקב ההפקעה". לא אוכל להסכים עם גישתו של בית משפט קמא. לטעמי, היה על בית משפט קמא הגוזר את הדין של הנאשם, לתת משקל להסכמה שהתגבשה בין הצדדים. חובתו לבחון את הסדר הטיעון קמה שוב לאחר הפקעת צו המבחן. בית משפט קמא אינו יכול להתעלם מהסכמות שהתגבשו ואם תרצו, אינו פטור מלהתייחס לעמדות המשיבה העונשית שהגבילה את עתירתה לעונש מוגדר, הגם שבימ"ש אינו מחויב לקבל את הסדר הטיעון. כפי שהסדר הטיעון חייב התייחסות לאחר הטיעונים לעונש, כך הוא מחייב גם כן התייחסות לאחר הפקעת צו המבחן והחזרה אחורנית לשלב של "המערכה הראשונה" - הטיעונים לעונש, גם "במערכה השנייה", לשם השלמת גזר הדין לאחר הפקעת צו המבחן. 35. נסיבות העניין ונסיבות העבירה, לרבות נסיבותיו של המערער לא השתנו לחומרה מאז הטיעונים לעונש "במערכה הראשונה" ועד להפקעת צו המבחן שבעצם החזיר את הדיון לשלב הראשוני. הנסיבות השונות שהיה על בית משפט לקחת בחשבון בקביעת העונש הן עם ההודעה על הסדר הטיעון והן לאחר הפקעת צו המבחן, היו אותן נסיבות. כך שלא ניתן לומר כי נוצרו נסיבות נוספות המחמירות את מצבו של המערער ומחייבות חריגה מהסדר הטיעון לחומרא. 36. אכן מקובלת עליי טענת בא כוח המערער שעל בית המשפט גם להביא בחשבון את התקופה הלא קצרה שבה שהה המערער בקהילה טיפולית סגורה. יחד עם זאת, בית המשפט אינו יכול להתעלם גם כן מהסכנה הנשקפת מהמערער לציבור, עקב התמכרותו לטיפה המרה וחוסר יכולתו להיגמל ממנה, כך שהיה עליו לתת לכל הנתונים ביטוי בקביעת העונש הממשי שיש להטיל עליו, הן על פי הסדר הטיעון והן עפ"י יתר הנסיבות ומכאן שאני סבור כי העונש ההולם בנסיבות העניין הוא שישה חודשי מאסר בפועל, העונש הממשי והמקסימאלי שעתרה לו המשיבה. 37. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על שישה חודשים שמניינו מיום 12/07/12. משפט פלילישיקולי ענישההסדר טיעון (עסקת טיעון)