מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת הסכם שיווק תוצרת חקלאית: הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בהסכם למכירת ושיווק תוצרת חקלאית ברוסיה. לטענת התובעת, הנתבעת לא קיימה את חלקה בהסכם במובן זה שמכרה את התוצרת החקלאית במחיר נמוך ביותר וממילא שילמה לתובעת סכום נמוך מהמוסכם. נוכח הפרה זו, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום 252,525 ₪. עיקר טענות התובעת: 2. התובעת, חברה העוסקת באריזה ושיווק של תוצרת חקלאית. הנתבעת, חברה העוסקת בייצוא תוצרת חקלאית. בתחילת חודש ינואר 2010, פנתה הנתבעת אל התובעת והציעה שתשווק ותמכור עבורה ברוסיה תכולתן של שלוש מכולות. המכולות הכילו 65 טון של פרי מנדרינות מסוג סנטינה, שהם 5,274 תיבות פרי. 3. בין הצדדים סוכם שהפרי יימכר במחיר של 900 דולר לטון - מחיר FOB (מחיר לפני עלות ההובלה הימית וביטוח). סכום זה שווה ערך לסך 1,050 דולר - מחיר CIF (מחיר לאחר הוספת עלויות ההובלה הימית וביטוח). כך, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת סך 1,050 דולר בגין כל טון פרי המצוי במכולות. 4. בתאריך 27.1.10 הודיעה הנתבעת לתובעת באמצעות דואר אלקטרוני שנותרו לה במלאי המכירה 2,307 תיבות פרי. יומיים לאחר מכן, בתאריך 29.1.10 (יום ו') בשעה 16:25 הודיעה הנתבעת לתובעת שברשותה רק 875 תיבות פרי ועקב "צניחת" שוק פירות ההדר ברוסיה, נמכרו תיבות הפרי במחיר 450 דולר CIF. הנתבעת הציעה להחזיר את יתרת הפרי לידי התובעת ולהשלים את כמות תיבות הפרי שנמכרו במחיר הנמוך בתיבות פרי באותה כמות ובאותה איכות, על מנת לצמצם את הנזקים שגרמה לתובעת. 5. בתאריך 31.1.10, בשעה 09:47 שלחה התובעת לנתבעת הודעת דואר אלקטרוני ובה הביעה הסכמתה לקבל את הצעת הנתבעת בדבר החזרת מלוא כמות תיבות הפרי שנמכרו לה: 5,274 תיבות פרי חדשות/חלופיות. 6. להפתעתה, שלחה לה הנתבעת בתאריך 31.1.10 בשעה 12:16 הודעת דואר אלקטרוני ובה הביעה התנצלותה על שמלוא תיבות הפרי נמכרו במחיר נמוך בסך 450 דולר CIF. עוד טענה הנתבעת שאין בידה תיבות פרי חלופיות אחרות למסור לתובעת, בניגוד להודעותיה הקודמות. 7. נוכח האמור עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה 252,525 ₪ עבור 65 טון פרי שנמסר לנתבעת ולפי 1,050 דולר CIF לטון. עיקר טענות הנתבעת: 8. בתאריך 23.12.09 פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה שתסייע לה למכור שלוש מכולות של פרי מנדרינות מסוג סנטינה. המכולות "נתקעו" ברוסיה לאחר שהלקוח שהזמין אותן נרצח. על אף הקשיים הרבים נוכח הצפת השוק בפרי הדר באותה התקופה וחוסר ביקוש מוחלט לפרי הדר, הצליחה הנתבעת לאתר חברה אחת מבין לקוחותיה הקבועים בשם "אגרואקו". חברה זו הסכימה למכור את הסחורה של התובעת "במחיר פתוח" או "במחיר הזדמנות" וללא כל התחייבות. 9. הנתבעת לא בדקה את הסחורה של התובעת ולא הייתה לה ידיעה באשר לאיכותה והתאמתה לתיאורה. לכן הנתבעת לא יכלה לדרוש מלקוחותיה התחייבות למחיר זה או אחר. כך גם לא יכלה להתחייב כלפי התובעת באשר למחיר מכירת הסחורה בשוק הרוסי. נוכח האמור, הסכימה התובעת שהסחורה תימכר בכל מחיר שהוא. רק לאחר שראתה שבפועל סחורתה נמכרה במחיר נמוך באופן משמעותי מציפיותיה, טענה שסוכם בין הצדדים על מחיר שונה. לכן מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מזכה בסעד. 10. ביום 31.1.10, ולאחר שנשלחה אליה הצעת הנתבעת ביום 29.1.10, ביקשה התובעת לקבל חזרה את הסחורה שטרם נמכרה. נוכח בקשה זו, פנתה הנתבעת לחברת "אגרואקו" שהבהירה כי ביומיים שחלפו מיום שליחת ההצעה על ידי הנתבעת (29.1.10) ועד למועד קיבול ההצעה על ידי התובעת (31.1.10) נמכרה כל הסחורה במחיר 450 דולר CIF. 11. נוכח מעורבותו של גורם שלישי - חברת "אגרואקו" - ברור היה לתובעת שכל עיכוב במתן תשובה עלול להשפיע על ההצעה. קיבול הצעת הנתבעת היה מותנה בפעילותו של גורם שלישי וכפוף לאישורו לאפשרות ביצוע העסקה. מאחר שהצד השלישי הודיע שאין עוד אפשרות לעמוד בהצעה, הרי שההצעה פקעה בטרם מועד הקיבול. 12. הנתבעת הציעה לתובעת לקבל את התמורה עבור מכירת תיבות הפרי בסך 450 דולר CIF לטון פרי, אולם התובעת סירבה. ביום 24.3.10 הועבר לזכות התובעת סך 29,299 דולר בגין הסחורה שנמכרה. 13. בדיון שנערך לפניי העידו העדים האים: מטעם התובעת: מר בני אביטן, בעל מניות ומנהל התובעת וגברת נורית עוז, מנהלת אצל התובעת. מטעם הנתבעת: מר רונן וייסבורד - מנהל הנתבעת. דיון והכרעה: 14. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשתי שאלות: האחת - מהו מחיר המכר שסוכם בין הצדדים עבור טון פרי. השנייה - האם חילופי ההודעות בין הצדדים, באמצעות דואר אלקטרוני, היוו הצעה וקיבול באופן שיצרו חוזה מחייב בין הצדדים. 15. גב' עוז העידה לפניי שהתובעת איננה נוהגת למכור את תוצרתה בחו"ל, אלא שהתובעת מוכרת את הסחורה לחברות שיווק ואלה מוכרות את התוצרת הלאה. התובעת מוכרת את תוצרתה לחברת שיווק ובכך מסתיים הליך המכירה מבחינתה. אותן חברות שיווק הן שמוכרות את הסחורה לגורמים שונים בחוץ לארץ. 16. לגרסתה של גב' עוז, עסקאות המכר של התובעת מתבצעות בדרך כלל בעל פה. המחיר שישולם עבור הסחורה מסוכם בין התובעת ללקוחותיה דרך הטלפון או באופן פרונטאלי ובלא תיעוד בכתב. לאחר שמסוכמים תנאי העסקה ובעת משלוח הסחורה, מנפיקה התובעת חשבונית פרופורמה. חשבונית זו מופנית ללקוח של התובעת קרי, החברה המשווקת. לעיתים, מוכרת התובעת סחורה בעסקת קונסיגנציה. במקרה כזה, ככל שלא נקבע המחיר מראש, נותרת הסחורה בבעלות התובעת עד גמר המכירה והמחיר יקבע על פי אישורה. בכל מקרה אחר, עוברת הבעלות בסחורה לידי החברה המשווקת. 17. לדברי גב' עוז, העסקה שבוצעה מול הנתבעת היא עסקה "קצת שונה", משום שהסחורה אותה סיפקה לנתבעת הייתה מיועדת ללקוח אחר של התובעת, שנרצח ברוסיה. לכן פנתה אליה הנתבעת בבקשה לרכוש ממנה את הסחורה. התובעת לא הנפיקה לנתבעת חשבונית פרופורמה. גב' עוז הסבירה בעדותה לפניי את הסיבה לכך: "חשבונית פרופורמה יוצאת פעם אחת לצורך שחרור מהמכס. זה לא מסמך מעבר לזה. החשבונית פרופורמה יצאה פעם אחת ללקוח הקודם, הראשוני שע[א]ליו הופנו המכולות...בגלל שזו עסקה יוצאת דופן לא הוצאנו שוב חשבונית פרופורמה כי לא היה צורך בכך" [פר' עמ' 13, ש' 7-10]. 18. בתאריך 30.12.09 שלחה התובעת מכתב אל הנתבעת הכולל את מספרי המכולות שסיפקה לנתבעת [נספח א' לת/1]. מכתב זה נועד לאפשר לנתבעת לשחרר את המכולות בנמל היעד ברוסיה. בין הצדדים סוכם על מחיר מכירה של 900דולר FOB. אולם הנתבעת לא שילמה לתובעת כל סכום עבור המכולות שנשלחו לרוסיה. לדברי גב' עוז: "אנחנו נטינו קצת להיות גמישים בעניין זה, כיוון שזו לא עסקה רגילה, אמרנו שהוא ישלם כאשר הלקוח ברוסיה יסיים את המכירה, הלקוח ברוסיה יעביר לנתבעת את הכסף והנתבעת צריכה לשלם לנו את מה שסוכם בינינו...הנתבעת חזרה ואמרה שהיא תשלם לנו ברגע שיסתיים הליך המכירה" [פר' עמ' 10, ש' 26-28, 30]. 19. במשך כחודש ימים ניסתה התובעת לברר מול הנתבעת האם הסתיים הליך מכירת תיבות הפרי וביקשה לקבל את דו"חות המכירה והתשלום. תחילה, הודיעה לה הנתבעת שתהליך המכירה לקראת סיום ונותרו תיבות פרי בודדות. הנתבעת הוסיפה שבסיום המכירה תעדכן את התובעת. כעבור זמן קצר, הודיעה לתובעת שחלה טעות ויש ברשותה 2,307 תיבות פרי [נספח ב' לת/1]. עוד הודיעה הנתבעת שברצונה למכור את תיבות הפרי במחיר מקסימלי ועל כן נדרשת סבלנות. 20. חרף האמור, בהודעת דואר אלקטרוני מיום 29.1.10 [נספח ג' לת/1] הודיעה שהתרחשה תקלה: "...הוא פתאום אומר שקרתה איזה שהיא בעיה ברוסיה, כתוב בפירוש במייל, שהבעיה גרמה לכך שהמחיר צנח לשליש מהמחיר שעליו הוסכם, במקום 900 דולר לפוב'. 300 דולר לפוב'. הם כותבים שהם מודעים לכך שהמחיר הזה נמוך. זה מחיר חסר תקדים, כך כתוב במייל הזה. הוא אומר שכדי לצמצם נזקים הוא מציע לנו פרי חלופי באותה איכות, שהיבואנים ברוסיה...ישלימו לנו את הכמות בקליפים" [פר' עמ' 12, ש' 5-8]. וכן: "כך הוא כותב במילים שלו, שהם נכשלו במכירה לכן לא יכול לשלם לי את המחיר שהובטח" [פר' עמ' 12, ש' 20-21]. 21. מר אביטן, מנהל התובעת העיד לפניי שמעורבותו בעסקה בין הצדדים הייתה בשני מוקדים: האחד - שיחת טלפון שקיבל ממר וייסבורד. בשיחה זו ביקש מר וייסבורד לרכוש את הסחורה שנשלחה ללקוח שנרצח ברוסיה. השני - עניין התשלום - בין הצדדים סוכם על מחיר 1,050 דולר CIF לתיבת פרי. לגרסת מר אביטן לא סוכם בין הצדדים שהמכר יהא בקונסיגנציה אלא: "העסקה הייתה סגירת מחיר ותן כסף" [פר' עמ' 14, ש' 12]. לאחר שהעסקה בין הצדדים יצאה לפועל ומאחר שהתשלום מצד הנתבעת התמהמה יצר מר אביטן קשר טלפוני עם מר וייסבורד. לדבריו: "בגדול הוא אמר - אני מחכה שימכרו את הסחורה על מנת להעביר לכם את הכסף" [פר' עמ' 14, ש' 7]. 22. מנגד, מר וייסבורד העיד לפניי שמר אביטן טלפן אליו וביקש שיסייע לו במכירת סחורה "תקועה" ברוסיה. לדבריו, בשיחה זו הסביר מר אביטן שהוא רוצה "מחיר סגור". מחיר זה עמד על 900 דולר FOB. מר וייסבורד פנה ללקוחותיו ברוסיה: "הלקוחות אמרו דבר כזה - הסחורה שנמצאת בנובו זה מהזמנות שלפני שבוע או שבוע וחצי כמדומני. מבחינתם הם קנו את כל הכמות שהם היו צריכים, לכן אינם זקוקים לכמות נוספת. יחד עם זאת, בגלל שהלקוחות מאוד טובים שלי, אמרו שאולי יש איזה שהיא אופציה שהם יכולים לעזור אבל עוד פעם, הם לא יכולים להתחייב על שום מחיר" [פר' עמ' 16 ש' 9-13]. לדבריו, באותו יום, פנה למר אביטן שאישר לו למכור את הסחורה במחיר "פתוח". 23. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באשר למהות העיסקה, אני סבור שעסקת המכר כללה מחיר קבוע ומוסכם, כפי שטענה התובעת: ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותה של גב' עוז. עדותה הייתה ברורה ועקבית ואני מייחס לה משקל רב. גב' עוז שניהלה את התכתובות מול הנתבעת העידה לפניי שדרך קבע, המחיר עבור הסחורה שמוכרת התובעת מסוכם בין הצדדים בעל פה. גב' עוז הסבירה כדלקמן: "ללקוח הראשון הזה אנו מכרנו במחיר 1,020 דולר פוב'. ובגלל כל התקלה שנוצרה אנו הסכמנו למכור לנתבעת במחיר 900 דולר פוב'" [פר' עמ' 10, ש' 18-19]. הסבר זה מניח את הדעת ומתיישב עם טענת התובעת בדבר מכירת תיבות הפרי לנתבעת במחיר 1,050 דולר CIF לטון פרי. גרסה זו חוזקה גם בעדותו של מר אביטן, שהציג גרסה חד משמעית על פיה העסקה בין הצדדים "הייתה סגורה" על סך 1,050 דולר CIF. שנית, מר וייסבורד אישור בעדותו שמר אביטן ביקש עבור תיבות הפרי "מחיר סגור", שעמד על סך 900 דולר FOB. אולם מר וייסבורד הצליח לשכנעו למכור את הסחורה ב"מחיר פתוח", בהתאם לדרישות לקוחות הנתבעת. אינני מייחס לגרסה זו משקל רב. התרשמתי שעדותו של מר וייסבורד איננה עיקבית [פר' עמ' 16 ש' 5]. מר וייסבורד לא הציג פרטים המסבירים כיצד הצליח "לשכנע" את מר אבידן בשיחת טלפון למכור את הסחורה ב"מחיר פתוח" [פר' עמ' 16 ש' 28-31]. יתר על כן, הסבריו של מר וייסבורד אף אינם מתיישבים עם הודעת הנתבעת מיום 29.1.10 [נספח ג' לת/1]. בהודעה זו, שלא נשאה כותרת, הסביר מר וייסבורד שלאור "הצפת" שוק פירות ההדר ברוסיה "היבואנים הרוסים נאלצים למכור את הפרי במחירים נמוכים וחסרי תקדים. לצערנו הפרי שלכם נמכר ב 450 $ סי"פ. גם איז-פרש וגם היבואנים הרוסים מודעים לכך שהמחיר הנ"ל הוא מחיר נמוך...אם תרצו נחזיר את היתרה, נשלים כמויות, או נשלם לפי מחירה". מהודעה זו עולה שהנתבעת בעצמה סברה שמדובר במחיר נמוך וחסר תקדים והיא אף התנצלה על מכירת הסחורה במחיר זה. לא זו אף זאת, הנתבעת הייתה מוכנה להחזיר את מלוא הסחורה לידי התובעת על רקע המחיר הנמוך. כל אלה אינם מתיישבים עם "מחיר פתוח", אלא עם מחיר ברור ונהיר שסוכם בין הצדדים לעסקה. שלישית, בהודעה שנשלחה על ידי התובעת, באמצעות גב' עוז, בבוקרו של יום 31.1.10 נכתב בזו הלשון: "במו"מ בינינו דובר באופן חד משמעי שהסנטינה ניתנת לך על מנת שתמכור אותה במחיר של כ- 900 דולר FOB...". הנתבעת השיבה להודעה זו בהודעת דואר אלקטרוני חוזרת מיום 31.1.10 בשעת צהריים. אמנם בכותרת ההודעה כתבה הנתבעת - לראשונה - clementina by open price"" אולם הנתבעת בחרה שלא להתייחס כלל לעניין התחייבותה למכור את הסחורה במחיר 900 דולר FOB כפי שטענה התובעת בהודעתה. אי התייחסות מפורשת זו מחזקת את המסקנה שהנתבעת לא עמדה בהסכם בינה לבין התובעת לפיו היה עליה למכור את סחורת התובעת במחיר 900 דולר FOB. 24. סיכומו של דבר, אני קובע שבעת כריתת הסכם המכר בין התובעת לנתבעת הוסכם שתיבות הפרי ימכרו לנתבעת במחיר של 900 דולר FOB לטון פרי, היינו מחיר של 1,050 דולר CIF לטון. 25. מר וייסבורד הסביר בתצהירו ששוק הפירות בכלל ושוק פירות הדר בפרט הוא שוק מאוד דינמי ותלוי בגורמים רבים הפועלים בשוק. לשוק הרוסי מייבאים פירות הדר מארצות שונות והדבר גורם לתנודות גדולות בביקוש הקיים בשוק. במהלך הימים שחלפו ממועד פנייתה של התובעת אל הנתבעת בבקשה לעזור לה במכירת תיבות הפרי ועד למועד העברתן של תיבות הפרי לחברת אגרואקו, "נפל" שוק פירות ההדר ברוסיה בשל הצפת סחורה באותה עת מפקיסטאן, מרוקו, תורכיה וישראל. לכן חברת אגרואקו הצליחה למכור את תיבות הפרי של התובעת במחיר 450 דולר CIF. 26. בהתייחסו לנספח ג' לת/1 הסביר מר וייסבורד כדלקמן: "...קודם כל ובהחלט בגלל שאני בתחום הזה כבר מספר שנים, וכמו שאמרת עשיתי לא עסקה ולא שניים, ידוע לי שמחיר 450 דולר סיפ' הוא מחיר שיגרום נזק כלכלי או לחילופין הפסד של הספק כי אני יודע מה מחיר עלות של ייצור כל התהליך הזה. יחד עם זאת, זה שאני מזדהה ומבין שהוא מפסיד במחיר הזה לבין זה שאני הבטחתי לו איזה שהוא מחיר קבוע- תהום עמוקה מאין כמותה." [פר' עמ' 17, ש' 13-17] 27. כשנשאל מר וייסבורד אם סוכם בין הצדדים על מחיר פתוח, מדוע הציע בנספח ג' לת/1, להחזיר לתובעת סחורה ולהשלים לה סחורה השיב: "אתה עובד עם בן אדם תקופה מסוימת, בין אם זה מר בני אביטן ובין אם זה מישהו אחר, נוצרים קשרי עבודה וכן קשרי חברות. אתה רואה שבמחיר הזה הבן אדם כן מפסיד כסף, באשמתי או שלא באשמתי, אבל מפסיד כסף. כמו שבאתי לעזרתו בגלל הסיטואציה של כל הסיפור בכללותו. הייתי מנכ"ל של חברה וידוע לי הקשיים והכאבים בעבודה זו". [פר' עמ' 17, ש' 25-28] 28. מר וייסבורד הסביר שבין שליחת הודעתו לתובעת ביום 29.1.12 בשעה 16:25 לבין תשובת התובעת ביום 31.1.10 בשעה 09:47, המשיכה חברת אגרואקו למכור את תיבות הפרי. לדבריו: "הלקוח טען שההצעה לא רלוונטית כי המשכנו במכירת הסחורה כי לא עצרתי אותו. שם שישי-שבת זה ימי עבודה לכל דבר וענין, אפילו לקראת סוף השבוע קל להעיף סחורה כלומר למכור אותה. הסחורה כבר לא חדשה, סחורה של קליפים או כל סחורה חקלאית מאבדת מערכה עקב איכויות שעם הזמן קורות לה, לכן המשכנו במכירות". [פר' עמ' 19, ש' 2-6]. לכן בעת שהתובעת השיבה לו ביום 31.1.10 בשעה 09:47 שתקבל את הצעתו, פנה מר וייסבורד לאגרואקו וזה השיב "שההצעה כבר לא רלוונטית נקודה". [פר' עמ' 20, ש' 2]. לדבריו: "הלקוח שלי הציע שם כי הסחורה שם, לתת את הכמות, באותו תאריך כי זה שם, זה לא סחורה שלי, אז כשפניתי אליו ביום א' נאמר לי שהצעה לו רלוונטית" [פר' עמ' 20, ש' 5-6]. 29. לטענתו, שלח את נספח ג' לת/1 בשעת כניסת השבת משום ש"שיחת הטלפון שלנו קדמה למייל הזה, וזה היה צהריי יום שישי" [פר' עמ' 19, ש' 11] לדבריו, לא ביקש בהודעה זו את תגובתה המיידית של התובעת "כיוון שבאותו רגע התחילו מריבות בטלפון, ולא ציינתי את זה - לא זוכר למה" [פר' עמ' 19, ש' 13]. כשנשאל מדוע אם כן לא השיב לתובעת את 875 תיבות הפרי שנותרו, כפי שציין בהודעה זו השיב: "אינני זוכר" [פר' עמ' 19, ש' 23]. 30. העולה מעדותו של מר וויסבורד הוא שהנתבעת הפרה את ההסכם שכרת בינה לבין התובעת: ראשית, הנתבעת התחייבה למכור את הפירות ברוסיה ולהעביר לתובעת את התמורה בסך 900 דולר FOB לטון. למרות זאת הפירות נמכרו בשליש (1/3) ממחירם המוסכם. אין ספק שהתוצאה היא הפרה יסודית של הסכם המכר. שנית, אף אם אניח שמדובר בשוק דינאמי, כדברי מר וייסבורד, עדיין אין הצדקה להפחתת המחיר כפי שביצעה הנתבעת באופן חד צדדי. מכירת הסחורה באופן חד צדדי והפחתת המחיר החוזי, מבלי ליידע מראש את התובעת ולקבל את הסכמתה או להציג לפניה אלטרנטיבה כשלהי, מהווה אף הפרה בוטה של חובת תום הלב. 31. יתירה מכך, הנתבעת אף הפרה את החוזה השני שנכרת ביחס לביטול החוזה הראשון והשבת הפרי לתובעת: כאמור, ביום 29.1.10 (יום ו') שעה 16:25 שלחה הנתבעת, באמצעות מר וייסבורד הודעת דואר אלקטרוני לתובעת כדלקמן: "נשארו 875 קרטונים של סטינה...לצערנו הפרי שלכם נמכר ב 450$ סי"פ...לכן כדי לצמצם את הנזקים היבואנים מוכנים להחזיר לכם את יתרת הכמות שנשארה ולהשלים את יתרת הקרטונים בכליפים אחרים לא פחות איכותיים ואף יותר טריים. מכיוון שאתם טוענים שיש ביכולתכם לקבל מחיר של 900$ טון פו"ב אנו נשמח לתת לכם כמות שווה לכמות שנמכרה ובכך לא יגרם לכם שום נזק כלכלי...אם תרצו נחזיר את היתרה, נשלים כמויות או נשלם לפי מחירה". ניסוח מדויק של תנאי ההצעה לא זו בלבד שהוא ממלא אחר דרישת המסוימות אלא הוא גם מעיד על גמירת דעתו של הפונה [גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, עמ' 188 תשס"ה-2005]. עיון בהודעה זו מעלה שהתקיימו בה שלושת היסודות לקיומה של הצעה, כקבוע בסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"): פניה, גמירת דעת ומסוימות. הנתבעת פנתה לתובעת באמצעות מייל, הצעתה לפיצוי התובעת מפורשת, מדויקת וברורה ולכן מעידה על גמירת דעתה של הנתבעת. ביום 31.1.10 (יום א') שעה 09:47 השיבה התובעת להודעת הנתבעת כדלקמן: "...אנו מוכנים לקבל את הצעתך לקבל 63 משטחים שווי ערך באיכות ובמשקל לסחורה שקיבלת מאיתנו, טריים ובאיכות מעולה על מנת למזער את הנזק הכלכלי שעלול היה להגרם לנו". סעיף 5 לחוק עוסק בקיבול ומונה שני יסודות: גמירת דעת והודעה. קיבול תקף הוא קיבול "לפי ההצעה". קיבול הוא אמירת "הן" בלתי מסויג להצעה. הקיבול טעון גמירת דעת וחפיפה מלאה עם ההצעה שבתגובה לה הוא ניתן. [ראו ספרה של המלומדת גבריאלה שלו, לעיל, עמ' 215]. במקרה דנן, תשובתה של התובעת לנתבעת, באמצעות הודעת דואר אלקטרוני חוזרת, מתייחסת באופן ספציפי ומדויק לפרטי הצעתה של הנתבעת, שמשמעותה ביטול החוזה והשבת תיבות הפרי לתובעת. כך, התובעת התייחסה לכמות המשטחים שעל הנתבעת להשיב לה ולאיכות הפירות שיושבו לה. בכך מהווה תשובתה של התובעת קיבול להצעת הנתבעת, לחוזה חדש שנפקותו ביטול החוזה הקודם (חוזה המכר) והשבת תיבות הפרי לתובעת. 32. דא עקא שחרף תשובתה של התובעת [נספח ד' לת/1], שלחה הנתבעת ביום 31.1.10, שעה 12:16 [נספח ו' לת/1] הודעה בזו הלשון: "for our sorry we can't fulfill of our proposition from Friday. on this morning was clarificate that all of citrus include your's was selled on weekend. your's clementina was selled by price 450 $ CIF. pls be so kind to notify this information to Benny" 33. לעניין הודעה זו, הסביר מר וייסבורד בעדותו לפניי: "הלקוח שלי הציע שם כי הסחורה שם, לתת את הכמות, באותו תאריך כי זה שם, זה לא סחורה שלי, אז כשפניתי אליו ביום א' נאמר לי שהצעה לו[א] רלוונטית" [פר' עמ' 20, ש' 5-6]. הודאה זו מלמדת על הפרה עיקרית ויסודית של התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת: על פי ההסכם הראשון, התחייבה הנתבעת למכור את הפירות ברוסיה ולשלם לתובעת 900 דולר FOB. למרות זאת הסחורה נמכרה בשליש המחיר (450 דולר CIF מהווים כ - 300 דולרFOB - ס' 6-7 לת/2). על פי חלופת הודעות הדואר האלקטרוני הסכימה התובעת להצעת הנתבעת לביטול ההסכם והשבת כל תיבות הפרי (או חליפתן). למרות זאת הנתבעת מכרה את הפרי בניגוד לרצונה של התובעת. בכך הפרה אף את ההסכם לביטול הסכם המכר. 34. אינני מקבל את טענות הנתבעת להיעדר אחריותה להפרות ההסכמים. ראשית, ניתן לראות על ציר הזמן שהודעת הקיבול מאת התובעת קדמה לנספח ו' לת/1 משום נשלחה ביום 31.1.10 שעה 09:47, בעוד שנספח ו' לת/1 נשלח באותו יום בשעה 12:16. שנית, הצעת הנתבעת נשלחה לתובעת ביום שישי סמוך לכניסת השבת. הודעת הקיבול מטעם התובעת נשלחה בבוקרו של יום ראשון כאשר שבה לעבודה. בהצעת הנתבעת לא נכתב מהו המועד לקיבול ההצעה. בנסיבות אלה אני קובע שהודעת הקיבול נשלחה תוך זמן סביר. שלישית, מר וייסבורד העיד לפני שלא מנע מהלקוח שלו ברוסיה להמשיך במכירת תיבות הפרי במהלך סוף השבוע. לדבריו, במהלך סוף השבוע קל יותר "להעיף סחורה כלומר למכור אותה". מר וייסבורד לא המתין ולוּ זמן סביר בכדי לקבל את תשובת התובעת להצעתו. במקום זאת, המשיך בעסקים כרגיל תוך כדי ידיעה שבמהלך סוף השבוע קרוב לוודאי שימכרו כל תיבות הפרי. משכך, אין לה לנתבעת אלא להלין על עצמה. 35. הנתבעת התחייבה למכור 65 טון פירות הדר מסוג מנדרינה סנטינה במחיר של 900 דולר FOB לטון פרי, השווים ל - 1,050 דולר CIF. לנוכח הפרת ההסכם, ובהתחשב בכך שמטען הפרי הובל אל יעדו ברוסיה, זכאית התובעת לפיצויי קיום בערך CIF, בסך השווה ל - 68,250 דולר (65*1,050=68,250) [סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808 (1981)]. 36. הנתבעת העבירה ביום 24.3.10 לזכות התובעת סך 29,299 דולר בגין תיבות הפרי שמכרה. לשם הוכחת טענה זו צירפה הנתבעת אישור על העברת תשלום מחשבונה לחשבון התובעת [נ/4]. משכך, יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובעת סכום זה. על כן, הסכום לו זכאית התובעת הוא 38,951 דולר. 37. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות. 38. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה המכריע. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך השווה ל - 38,951 דולר לפי שער יציג ליום הגשת התביעה ומיני אז יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט: אגרת בית המשפט וכן מחייב את הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 14,000 ₪.הפרת חוזהחוזהחקלאותהסכם שיווק