מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שכירות מעון ילדים: פתח דבר עסקינן בתביעת התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בסך 428,464 ₪ (ראה סעיף 13 לכתב סיכום טענות התובעים) בגין הפרת הסכם שכירות. רקע עובדתי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות: ביום 19.2.06, נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובעים, באמצעות מיופה כוחם מר עמראן (להלן - מר עמראן), ובין הנתבע (להלן - ההסכם), ולפיו הנתבע שכר מהתובעים מבנה בין שתי קומות כולל "חלקת חצר", בשטח של כ - 432 מ"ר בראש העין (להלן - המושכר). זאת לשם ניהול מעון לילדים חוסים (להלן - המעון), באמצעות הנתבעת 2 - חברה בבעלותו ובניהולו של הנתבע. ההסכם צורף כנספח א לתצהיר עדותו של התובע. בהתאם להוראת סעיף 8 להסכם, בין הצדדים הוסכם, כי דמי השכירות החודשיים יהיו בסך של 1,520$ , על פי שערו היציג של הדולר בעת התשלום בפועל, כאשר נקבע שער מינימום, 1$ = 4.605 ₪. תקופת השכירות נקבעה למשך 48 חודשים, החל מתאריך 15.3.06 ועד ליום 14.3.10. לנתבע הוענקה אופציה להארכת תקופת השכירות לתקופה נוספת בת 36 חודשים, עד ליום 14.3.13. עובר לחתימה על ההסכם, ניהלו הצדדים משא ומתן באמצעות עורך דין שמואל צברי (להלן - עו"ד צברי). ההסכם נוסח על ידי עו"ד צברי ונחתם בנוכחותו. בהתאם להוראת סעיף 12 להסכם והוראות הנספח המצורף להסכם, לאחר חתימת ההסכם ולשם התאמת המושכר לפעילות המעון, ביצע הנתבע במושכר שינויים ושיפוצים שונים באמצעות קבלן שיפוצים, מר מישל לביא (להלן - מר לביא). (ראה בענין זה סעיף 8 לתצהיר עדותו של התובע; סעיף 37 לתצהיר עדותו של הנתבע). בהתאם להוראת סעיף 10 לנספח להסכם, הנתבע התחייב להשיב את מצב המושכר לקדמותו, בהתאם לדרישת התובעים. בהתאם להוראת סעיף 11 לנספח להסכם, בין הצדדים הוסכם, כי השיפוצים יבוצעו על חשבון הנתבע. כמו כן נקבע, כי במשך 24 חודשים היה על הנתבע לשלם דמי שכירות מופחתים בסך 3,000 ₪ לחודש במקום הסכום המלא שנקבע, כאמור לעיל. עוד הוסכם, כי בחלוף 24 חודשים ישלם הנתבע דמי שכירות חודשיים בסך 1,520$ ולא פחות מ- 7,000 ₪. ראה בעניין זה גם את הוראת סעיף 12 לנספח להסכם. ביום 19.3.08, שלחו התובעים לנתבע הודעה בכתב, כי החל מיום 1.3.08 תמה הרשאתו של מר עמראן לפעול בשמם של התובעים על פי ייפוי הכח שניתן לו, וכי ממועד זה ואילך על הנתבע לעמוד בקשר עם התובעים בכל הקשור לקיומו של ההסכם וגביית דמי השכירות. הודעה זו צורפה כנספח ב לתצהיר עדותו של התובע. במהלך חודש אפריל 2009, פינו הנתבעים את המושכר. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה, האם פינוי המושכר נעשה בעקבות דרישה של התובעים, או שמא ננטש על ידי הנתבעים ללא ידיעתם של התובעים. כך גם מצבו של המושכר לאחר פינויו על ידי הנתבעים, כמו גם התנהלותם של הנתבעים במהלך תקופת השכירות , הן שאלות העומדות במחלוקת בין הצדדים. טענות התובעים התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרות יסודיות. בענין זה, טוענים התובעים למספר הפרות. האחת, נוגעת לתשלום דמי השכירות. לטענת התובעים, "על פי המוסכם, דמי השכירות נועדו בראש ובראשונה לסילוק תשלומי המשכנתא של התובעים, והיתרה היתה אמורה להיות משולמת לתובעים" (סעיף 4 לכתב התביעה). לטענת התובעים, הנתבעים לא עמדו בסילוק תשלומי המשכנתא במועדם וכסדרם. בנוסף, החל מחודש מרץ 2008, המועד בו הנתבעים קיבלו הודעה על הפסקת הרשאתו של מר עמראן לטפל בעניינם, הנתבעים לא פרעו את תשלומי המשכנתא כסדרם ולא העבירו את היתרה לידי התובעים. משום כך, החל הבנק בנקיטת הליכי גביה נגד התובע, וכך המוניטין של התובע ושמו הטוב נפגעו. האחרת, נוגעת לביצוע השיפוצים במושכר. לטענת התובעים, במסגרת התאמת המושכר לפעילות המעון, הנתבע ביצע עבודות בניה שלא כדין, ללא היתר ובאופן המסכן את יציבות המושכר. כך למשל, הנתבע פרץ את תקרת קומת הקרקע כדי לחבר את יחידת הקרקע עם קומה א' ופרץ חלונות בחזית הבנין. בנוסף, התובעים טוענים, כי הנתבע ניהל במושכר את עסקו ללא רשיון כדין, בין השאר, בשל עבודות בניה שנעשו על ידו ללא רשיון. התובעים טוענים עוד, שהנתבע לא ביטח את המושכר בביטוח מקיף, כפי שהתחייב בסעיף 13 להסכם. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעים נטשו את המושכר ללא מתן הודעה מוקדמת לתובעים או קבלת הסכמתם לכך, תוך השארתו של המושכר עם נזקים וכשהוא פרוץ. בענין זה, התובעים טוענים, כי נטישת המושכר הובאה לידיעתם על ידי הרשות המקומית. זאת, לאחר שנציג הרשות המקומית ביקר במקום ביום 27.4.09 לצורך ביקורת מוני מים. אז נוכח לראות את המושכר, כשהוא נטוש ופרוץ עם נזילת מים חמורה כמו גם נזקים רבים. כתימוכין לטענתם בדבר נזקים למושכר, התיקון הדרוש ועלות ביצוע התיקון, צירפו התובעים לתביעה את חוות דעתו של המהנדס ושמאי המקרקעין מר יוסף גולדקלנג (להלן - מר גולדקלנג). טענות הנתבעים לטענת הנתבעים, הנתבעת 2 כלל אינה צד להסכם, ועל כן אין כל יריבות בינה ובין התובעים. הנתבע קיים את הוראות ההסכם במלואן, והוא מילא אחר כל הוראותיו. בכל הנוגע לתשלום דמי השכירות, הנתבע טוען, כי אלה שולמו על ידו בהתאם להסכם ובהתאם להוראות מיופה הכח, מר עמראן, ובהתאם להוראותיו של עו"ד צברי. בתחילת כל שנת שכירות, מסר הנתבע לעו"ד צברי 12 שיקים בדיוק ובהתאם למועדי תשלום דמי השכירות הנקובים בהסכם. כל השיקים נפרעו במועדם ובמלואם. ככל ששיקים שהועברו על ידי הנתבעים לידי עו"ד צברי לא הופקדו על ידו בבנק במועד, דבר זה לא נעשה לבקשתם של הנתבעים ואף לא בידיעתם. על כן יש לדחות הטענה לפיה הנתבעים לא עמדו בסילוק תשלומי המשכנתא כסדרם. מכאן, שיש לדחות גם את טענת התובע לפגיעה במוניטין ושמו הטוב, הואיל ודמי השכירות שולמו בהתאם להוראות שניתנו. ההפך הוא הנכון. התובעים היו אלו שפיגרו בתשלומי המשכנתא עוד בטרם החתימה על ההסכם. ההודעה על ביטול הרשאתו של מר עמראן, אין בה כדי לשנות מתנאי ההסכם. בענין זה, הנתבעים מכחישים את טענת התובעים, כי החל מחודש מרץ 2008 היו צריכים להעביר את תשלום דמי השכירות ישירות לתובעים. לתובעים לא היתה כל זכות לשנות מתנאי ההסכם ולדרוש שינוי באופן ביצוע התשלומים, לאחר שבהתאם להסכם כבר שולמו דמי השכירות לעו"ד צברי מראש. באשר לשיפוצים שבוצעו במושכר. כל העבודות נעשו בידיעת התובעים ובהסכמתם, בהתאם לרשימת שיפוצים ידועה ומוסכמת מראש, בידיעת ובהסכמת מר עמראן ועו"ד צברי. הנתבעים טוענים, כי הרקע לתביעה דנן נעוץ, ככל הנראה, בסכסוך שנתגלע בין התובעים למיופי כוחם, סכסוך שבגינו ביקשו לשנות מתנאי ההסכם. במסגרת זו, התובע ביקש לשכנע את הנתבע לבטל את ההסכם ולחתום על הסכם חדש, בתנאים חדשים, תמורת דמי שכירות מופלגים בסך 14,000 ₪ לחודש. הנתבע סירב לשנות מתנאי ההסכם, ועל כן התובעים החלו במסכת הצקות והפרעות במטרה להביא לסיומו וביטולו של ההסכם. הנתבעים טוענים עוד, כי לא נטשו את המושכר אלא פינו אותו בהתאם להודעת ביטול ההסכם מיום 8.3.09, שנשלחה אליהם על ידי ב"כ התובעים, ואשר דרשה את פינוי המושכר בתוך 7 ימים. לפיכך, החל מחודש מאי 2009 ואילך, אכן לא שולמו יותר על ידי הנתבעים דמי שכירות, והתובעים אינם זכאים לדמי שכירות ממועד זה ועד לחודש מרץ 2010. מכל מקום, המושכר לא נותר נטוש או פרוץ או עם נזקים כלשהם. לטענת הנתבעים, תוך כדי פינויו של המושכר, התובעים פלשו אל המושכר, והחליפו המנעולים במקום, כך שנמנעה מהנתבע אפשרות להוצאתם מהמושכר של שלושה מזגנים, השייכים לו, וכן מערכת לגילוי וכיבוי אש, שהותקנה במקום. התובעים גם מנעו מהנתבע השבת חלק מהשינויים שבוצעו במושכר לקדמותם. אשר לנזקים הנטענים על ידי התובעים, ושוויו של הציוד שנותר במושכר והשייך לנתבעים, הנתבעים צירפו את חוות דעתו של מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין מטעמם, מר ברכה מאיר. דיון והכרעה האומנם הפרו הנתבעים את ההסכם, כטענת התובעים? זו השאלה הניצבת בפני בתיק זה. אתייחס להלן לכל אחת מההפרות הנטענות על ידי התובעים. אך קודם לכן, יש לברר את טענת הנתבעים ביחס למעמדה של הנתבעת 2. אכן, מעיון בהסכם עולה, כי הוא נערך ונחתם בין התובעים באמצעות מיופה כוחם, מר עמראן, ובין הנתבע בלבד. נראה, לכאורה, כי בין התובעים לנתבעת 2 אין כל יריבות. יחד עם זאת, בסעיף 7.2 להסכם נאמר: "המשכיר מסכים כי השוכר רשאי וזכאי לעשות השימוש במושכר למטרה האמורה בהסכם זה כך שהשירותים לילדים הניתנים במושכר ינתנו ע"י חברה בע"מ בשליטתו של השוכר. במקרה כזה לא יהא בכך משום שינוי בישות השוכר או הפרה של מטרת השכירות". העולה מן הדברים, כי יש לדחות את טענת העדר היריבות המוחלטת, היות שמראש הוסכם, כי הנתבעת תפעל במושכר מטעמו של הנתבע. בנוסף, דמי השכירות שולמו באמצעות שיקים, שנמשכו על ידי הנתבעת. בעניין זה ראה העתקי השיקים, נספח ג לתצהיר עדותו של התובע. יתירה מכך, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת פעלה במושכר והפעילה שם את המעון, שלצורך הפעלתו שכר הנתבע את המושכר. לפיכך אחראית הנתבעת לשימוש במושכר. בנסיבות האמורות, אין לקבל את טענת הנתבעים בדבר העדר יריבות בין הנתבעת ובין התובעים, ודין הטענה להידחות. עתה נפנה לבירור הטענות בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעים. נטישת המושכר התובע העיד בפני (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 23-24): "האישיו הוא שהנתבע 1 נטש את הנכס ...". התובע מייחס, איפוא, חשיבות מרכזית לעזיבת המושכר על ידי הנתבע, ורואה בה נטישה של המושכר. למונח נטישה ישנה קונוטציה שונה לחלוטין, שלילית במהותה, ולפיה הנתבעים הסתלקו מהמושכר והפקירו אותו, למורת רוחם של התובעים. הנתבעים מצידם מאשרים, כי במהלך חודש אפריל 2009 פינו את המושכר, כמפורט לעיל. ואולם, הוכח בפני, כי הפינוי נעשה על ידי הנתבעים בהתאם לדרישה קטגורית של התובעים בכבודם ובעצמם. ביום 8.3.09, שלח ב"כ התובעים, עו"ד משה פרסיק, מכתב לנתבעים (נספח ז לתצהיר עדותו של התובע), ובו נאמר -בין השאר - כדלקמן: "כמו כן, הינכם נדרשים לפעול לאלתר כדלהלן: א. לפנות את המושכר מכל אדם וחפץ בתוך 7 ימים ממועד מכתבי זה". מעניין לדעת, כיצד חושבים התובעים ליישב בין הנטישה הנטענת ובין דרישתם לפינוי מיידי של המושכר. כיצד יכולים התובעים לטעון לנטישתו של המושכר, בשעה שפינוי המושכר נעשה בהתאם לדרישתם?! גירסת התובעים, ולפיה "נטישת" המושכר נעשתה "ללא שהודיעו לנו על כך מבעוד מועד" (סעיף 13 לתצהיר עדותו של התובע), תמוהה ביותר ואינה מובנת כלל ועיקר. התובעים טוענים, כי על "נטישת" המושכר, למדו לראשונה מהודעה שהתקבלה מהרשות המקומית, לאחר שזו ביצעה במקום - באמצעות נציג שלה - ביקורת מוני מים, כפי שהתובע העיד בענין זה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 19-20): "... לא ידעתי בכלל שהם יצאו, העיריה העירה תשומת לבי שהנכס פרוץ ונכנסים לשם אנשים זרים". חמור מכך, התובע מפנה בענין זה להודעת העיריה מיום 30.4.09, נספח ח לתצהיר עדותו של התובע. היינו, על נטישת המושכר למדו התובעים, לשיטתם, לא לפני 30.4.09, אז קיבלו מהעיריה הודעה שהמושכר "ננטש". כיצד, איפוא, כבר ביום 28.4.09, ביקר במושכר מר גולדקלנג, המומחה מטעם התובעים, וזאת לשם הערכת נזקי המושכר הנטענים?! ראה בענין זה עמ' 2 לחוות הדעת של מר גולדלקלנג וכן עדותו בפני (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 19), שם ציין מר גולדקלנג מועד ביקורו במושכר. הדברים מעוררים תמיהה של ממש. בנסיבות המתוארות, נראה כי התובעים ידעו גם ידעו עוד קודם להודעת העיריה, על פינויו של המושכר על ידי הנתבעים, פינוי שנעשה בהתאם לדרישתם המפורשת של התובעים. מטעמים אלה דין טענת התובעים, ולפיה המושכר ננטש ללא ידיעתם, להידחות. הוכח, כאמור לעיל, כי המושכר פונה בידיעת התובעים ואף על פי דרישתם. בפינוי המושכר טרם הגיעה תקופת השכירות על פי ההסכם לקיצה אין, איפוא, לראות כהפרה של ההסכם. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא דווקא בעדותו של התובע שהעיד כדלקמן: "דרשתי ממנו לצאת אך לא כמו גנב" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 8). התובע מודה בפה מלא, כי דרש מהנתבע לפנות את המושכר בטרם הסתיימה תקופת השכירות החוזית. בכך נסתם הגולל על טענת התובעים בענין זה. ביצוע עבודות בניה ושיפוצים שלא כדין התובע טוען כי הנתבע ביצע במושכר שלא כדין שיפוצים לשם התאמתו לפעילות המעון, בניגוד למוסכם וללא קבלת היתרים מראש כדין. אכן, הוכח בפני, כי במושכר בוצעו שינויים ושיפוצים לשם התאמתו למטרת השכירות. העיד על כך בפירוט מר מישל לביא, קבלן השיפוצים, שביצע את השיפוץ במושכר (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 5-12 ושורות 28-30). אשר לעצם הסכמת התובעים לביצוע השיפוצים. בסעיף 4 לנספח להסכם נאמר: "ידוע ומוסכם על הצדדים כי המושכר טעון שיפוץ בהתאם לרשימת שיפוץ אותה הכין השוכר (מצ"ב רשימת השיפוצים שיבוצעו)". הוכח בפני, איפוא, כי בין התובעים - באמצעות מיופה כוחם, מר עמראן - ובין הנתבע הוסכם על רשימת תיקונים ושיפוצים מפורטת, כאמור בסעיף 4 הנ"ל וברשימת השיפוצים - נספח א לתצהיר עדותו של הנתבע. מהרשימה ניכר, כי בניגוד לטענת התובעים, הנתבעים הורשו לבצע במושכר שינויים ושיפוצים ניכרים. כך למשל, לסגור חלונות גדולים בסלון, לבנות חדרים חדשים, לשבור קירות קיימים ולבנות קירות חדשים, לשבור תקרה מחברת בין שני חללים ועוד כהנה וכהנה שינויים של ממש במושכר. ב"כ התובעים טוען בסעיף 11.1 לכתב סיכום טענותיו, כי רשימת התיקונים מעולם לא הובאה לידיעת התובעים ולא צורפה להסכם, הואיל ומדובר במסמך שאינו חתום על ידי התובעים ואף לא על ידי מר עמראן והנתבע. דין טענה זו להידחות. בסעיף 4 הנ"ל קיימת הפניה מפורשת לרשימת שיפוצים. סעיף 4 הינו חלק מהנספח להסכם החתום על ידי הצדדים. על פי הוראת סעיף 10 לנספח להסכם הנתבע התחייב "להחזיר את מצב המושכר לקדמותו ע"פ סעיפי השיפוץ המפורטים ברשימת התיקונים מחודש ינואר 2006 ומסומנים בסימון שני XX, אם ידרוש זאת המשכיר". מעבר לרשימת השיפוצים אותה הציגו הנתבעים, לא הציגו התובעים כל רשימה אחרת, שלטענתם, היא הרשימה אליה מפנה הנספח. ברשימה שהציגו הנתבעים אכן מופיע הסימון "XX" מספר פעמים. בכך ניתן לראות תימוכין לטענת הנתבעים, כי הרשימה שהונחה בפני היא הרשימה הנזכרת בנספח להסכם, ועליה הוסכם בין הצדדים. מר עמראן העיד (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 12-15): "ש. כתוב לך בהסכם השכירות במפורש שמותר לעשות לשוכר לבצע (כך במקור - נ"ש) שיפוצים על פי רשימה מצורפת. אתה לא רוצה לראות את הנספח הזה? ת. בטח שכן. הבנתי שלפני שיוציאו את זה לפועל יבואו ויראו לי את זה ואתן דעתי על זה". ובהמשך דבריו: "ת. בהסכם רשום שתצורף רשימה אך לא ראיתי רשימה. סמכתי על עו"ד צברי שהיה עו"ד שייצג אותי במשך שנים" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 17-18). מרגע שהנספח נחתם ובו הפניה לרשימת שיפוצים, אותה הכין השוכר, ניתן להסיק שרשימה זו היתה כבר לעיני התובעים או מר עמראן בעת החתימה על הנספח ואושרה על ידו. יודגש, כי הנתבע לא נשאל בחקירתו הנגדית דבר בעניין אופן ומועד עריכת הרשימה. בסעיף 5 לנספח להסכם נאמר: "השיפוצים יבוצעו על ידי השוכר ובאמצעות בעלי מקצוע אותם יזמין ועימם יבחר להתקשר". התובעים הותירו את אופן עריכת השיפוצים ואת ביצועם לשיקול דעתו המוחלט של הנתבע. לסיכום טענה זו, דין הטענה בדבר עריכת השיפוצים בניגוד למוסכם להידחות. בכל הנוגע לטענה לפיה חלק מעבודות השיפוצים נעשו ללא קבלת היתר כדין, בסעיף 6 לנספח להסכם נאמר, כי הנתבע הינו האחראי הבלעדי והיחידי "לקבל ולהשיג כל אישור נדרש לצורך ביצוע השיפוצים...". הנתבע אמנם אישר בעדותו, כי לא קיבל היתר לשיפוץ (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 9), אך התובעים לא הוכיחו, כי נגרם להם נזק כלשהו בגין ביצוע איזה מן העבודות ללא היתר. התובע לא הביא כל ראיה לפיה מי מהרשויות פנו אליו או לנתבעים בנוגע לבניה הנטענת. התובע לא טען ולא הוכיח, כי בגין השיפוצים שבוצעו ננקטו נגדו הליכים כלשהם. כל שהתובע צירף בהקשר זה - לשם הוכחת טענתו בענין זה - הן תמונות של המושכר לפני ואחרי השיפוץ, נספח ו לתצהיר עדותו. ברי כי בתמונות שצורפו אין כדי להוכיח ביצוע איזה מהעבודות המופיעות בתמונות ללא היתר, או ביצוען באופן שאינו מקצועי, כנטען על ידי התובעים, לא כל שכן נזק זה או אחר. אשר על כן, אף אם חלק מעבודות השיפוץ נעשו ללא קבלת היתר, התובע לא הוכיח, כי בגין כך נגרם לו נזק. אכן בהסכם נקבע פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם (סעיף 19.3 להסכם), אך לא הוכח, כי אי קבלת היתרים מראש לביצוע השיפוצים מהווה הפרה יסודית של ההסכם. שאלה אחרת נוגעת להתחייבותו של הנתבע להשבת המצב לקדמותו. על פי הוראת סעיף 10 לנספח להסכם הנתבע התחייב "להחזיר את מצב המושכר לקדמותו ע"פ סעיפי השיפוץ המפורטים ברשימת התיקונים מחודש ינואר 2006 ומסומנים בסימון שני XX, אם ידרוש זאת המשכיר". מעיון ברשימת השיפוצים עולה, כי הסימון "XX" מופיע ליד חלק משיפוצי האינסטלציה, חלק משינויי גבס וביחס לסעיף אחד מתוך סעיף האלומיניום והזכוכית. התובע אמר: "אני מצפה ממנו להחזיר את הבית לקדמותו" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 13). הנתבע טוען בסעיף 69 לתצהיר עדותו, כי הואיל והתובע החליף את מנעולי המושכר, נבצר מהנתבעים להשיב את המושכר לקדמותו. אכן, התובע אישר בעדותו: "אני מצפה ממנו להחזיר את הבית לקדמותו לאחר שבוע שהוא נטש אני לא סגרתי את שער הכניסה אלא החלפתי מנעולים כי נכנסו לשם ילדים ועשו שם שריפה התוך הבית" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 1-2). הדברים עולים בקנה אחד עם טענת הנתבע (סעיף 70 לתצהיר עדותו), ולפיה מנע התובע כניסת הנתבע או מי מטעמו למושכר לשם השלמת פינוי חפצי הנתבעים והשבת המצב לקדמותו. זאת ועוד, במכתב ב"כ התובעים מיום 8.3.09, הנזכר לעיל, אין כל דרישה מצד התובעים להשבת המצב לקדמותו. הדרישה היא רק לפינוי המושכר, לתשלום דמי השכירות ושאר החובות הרובצים על המושכר ולסתימת הפירצה בתקרת המושכר. יתכן וניתן לראות גם בכך משום ויתור של התובעים על השבת המצב לקדמותו. נזקים למושכר התובעים טוענים, כי לאחר פינויו של המושכר, הותירו הנתבעים נזקים במושכר. התובע העיד בענין זה: "הנתבע 1 נטש את הנכס, השאירו הרוס, מקלחות באמצע הסלון, שירותים באמצע הסלון, בנה חדרים באמצע הסלון ..." (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 24 - עמ' 7, שורה 1). עוד העיד התובע, כי הנתבעים גרמו ל"הרס שיטתי של המבנה" (סעיף 8 לתצהיר עדותו של התובע). אכן, התובעים תומכים טענותיהם לקיומם של נזקים, שנגרמו למושכר באמצעות חוות דעת מומחה מטעמם, מר יוסף גולדקלנג. מר גולדקלנג מונה בחוות דעתו את הליקויים שמצא במושכר. הוא גם העיד בבית המשפט, כי נכון ליום 28.4.09 לא ניתן היה לאכלס את המושכר (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 30-31). יחד עם זאת, אל מול חוות דעתו של מר גולדקלנג עומדת חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים, מר מאיר ברכה, ולא מצאתי סיבה המצדיקה את העדפת חוות דעתו של מר גולדקלנג. על התובעים היה מוטל הנטל להוכיח ולהטות את כפות המאזניים לטובתם בכל הנוגע להיקף הנזקים ועלות תיקונם. הם לא עמדו במשימה זו, ככל שהדברים נוגעים לנזקים, שאינם מצויים בחוות דעתו של מומחה הנתבעים אלא בחוות הדעת של מומחה התובעים בלבד. זאת ועוד, טענה לנזקים במושכר, נבחנת - בין השאר - באמצעות השוואת מצבו של המושכר טרם השכרתו ולאחריה. מר עמראן, שהכיר את המושכר טרם השכרתו, העיד כי לא ראה את מצב הנכס לאחר שהנתבע יצא משם (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 12-13). התובע צירף לתצהירו שתי תמונות (נספח ו לתצהיר עדותו), הבאות לתאר, לטענת התובעים, את מצב המושכר טרם השיפוץ שנעשה על ידי הנתבע ולאחריו. באחת מהתמונות מוצגת חזית המבנה לפני ביצוע השיפוצים ונראים בה חלונות וויטרינה. בתמונה האחרת נראית חזית המבנה לאחר סגירת כל הפתחים במסגרת השיפוצים שנעשו. יחד עם זאת, תמונות אלה אינן משקפות את מכלול הנזקים הנטענים על ידי התובעים. מה גם, שהמדובר בשינויי גבס שבהתאם לרשימת השיפוצים, הנתבע הורשה לבצעם, סגירת חלונות גדולים בסלון. התובעים צירפו תמונה נוספת מעורף המושכר על גביה נטען, כי היא מציגה שני פתחים שנעשו באופן לא מקצועי וללא היתר. לא הוצגה בענין זה תמונה של המקום טרם השיפוץ. מעבר לתמונות שצויינו, לא צורפה על ידי התובעים כל תמונה נוספת. מאידך, הנתבעים צירפו לתצהירם עותק מחוות דעתו של מומחה - מיכאל רוזנפלד - מיום 9.6.03, נספח יא לתצהיר עדותו של הנתבע, שהתקבלה ללא קשר להליך דנן, אלא במסגרת מערכת יחסים אחרת וקודמת בין התובעים לצד ג' ביחס למושכר. מעיון בחוות הדעת עולה, כי מצבו של המושכר עובר להשכרתו לנתבעים, היה "לא מזהיר" בלשון המעטה. בחוות הדעת נקבע, כי המדובר בדירה "שאינה ראויה למגורים", וזאת בעיקר עקב חדירת "רטיבות, עיפוש ועובש", שמקורם בבעיות אינסטלציה שונות כמפורט בחוות הדעת (ראה עמ' 4 לחוות הדעת הנ"ל). אכן, אין מדובר בחוות דעת שנערכה לצרכי ההליך דנן. כמו כן, יש להתחשב בעובדה שמדובר בחוות דעת אשר ניתנה למעלה משנתיים לפני השכרת המקום לנתבעים. יחד עם זאת, אין בכל אלה כדי לפגום בקבילות המסמך כראיה, התומכת בגירסת הנתבעים, ולפיה המושכר ממילא היה מוזנח וסבל מנזקים שונים עוד בתקופה הקודמת לכניסת הנתבעים. תימוכין לטענה בדבר מצבו הרעוע של המושכר טרם השכרתו לנתבעים, וחיזוק לאמור בחוות הדעת הנ"ל , ניתן למצוא בעדותו של קבלן השיפוצים, מר מישל לביא (להלן - מר לביא), שנכנס למושכר בראשית תקופת השכירות לשם ביצוע השיפוצים. מר לביא העיד: "כשנכנסנו לבית כל מערכת האינסטלציה דרשה החלפה כמעט כללית של אינסטלציה, לרבות דודי שמש. הבית היה עם הרבה נזילות ... הבית נצבע מחדש, סודר, קרמיקות,חדרים רטובים סודרו ..." (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 5-6 ושורות 8-9). יתרה מזאת. מעיון בהתכתבות שבין התובעים לנתבעים, תכתובות שנערכו טרם עריכת חוות דעתו של מר גולדקלנג, ואשר צורפו כנספח ז לתצהיר התובע, עולה כי התובעים לא הלינו בפני הנתבעים משך כל תקופת השכירות על נזקים כלשהם. אף במכתבו הנ"ל של ב"כ התובעים לנתבעים מיום 8.3.09, הדורש מהנתבעים את פינוי המושכר בגין הפרות ההסכם, אין כל זכר לטענה בדבר נזקים. סעיף 1 למכתב מונה הפרות שונות. אף לא אחת מן ההפרות מתייחסת לנזקים למושכר. זאת ועוד. חוות דעתו של מומחה התובעים, מר גולדקלנג, ניתנה זמן קצר לאחר פינוי המושכר על ידי הנתבעים. התובעים לא הציגו שום פניה מצידם לנתבעים לבוא ולתן הנזקים הנטענים. נראה כי יש לזקוף עובדה זו לחובת התובעים. עוד לפתחם של התובעים, עומדת העובדה, כי הזדרזו בתיקון הליקויים, שנטענו על ידם, בטרם נעשתה פניה כלשהי בענין זה לנתבעים, ובאופן שנבצר מן המומחה מטעם הנתבעים, מר מאיר ברכה, לבדוק ליקויים רבים, כאמור בחוות דעתו של מר ברכה. בכך סיכלו התובעים את אפשרות הנתבעים להוכיח טענותיהם בעניין הליקויים והנזקים הנטענים. לא זו אף זו. התובע העיד, כי לאחר עזיבת הנתבעים את המושכר נאלץ להחליף מנעולים, הואיל ולמושכר נכנסו ילדים "ועשו שם שריפה בתוך הבית. יש תצלומים של זה. יכול להיות שאלה נזקים נוספים שהוא לא גרם אותם" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 1-3). הווה אומר, יתכן בהחלט שחלק מהנזקים הנטענים לא נגרמו על ידי הנתבעים. המומחה מטעם התובעים, לא התייחס בחוות דעתו לשריפה ולנזקים שנגרמו בעטיה. משכך, אין כל אפשרות לדעת איזה מהנזקים המנויים בחוות הדעת נגרמו לכאורה על ידי הנתבעים ומי מהם תוצאת השריפה. לכל אלה מצטרפת העובדה, כי הגם שהתובע טוען, שתיקן את הנזקים שנגרמו כחודש לאחר שהנתבע יצא מן המושכר בעלות של 140,000-150,000 ₪ - לא צירף את הקבלות בגין השיפוץ (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 8-12), לפיכך לא הוכחה עלות השיפוץ בפועל. מהטעמים המנויים לעיל, באתי לכלל מסקנה שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח גובה הנזקים שנגרמו למושכר. לנוכח השריפה שארעה במקום, לדברי התובע, ואי היכולת להבחין בין הנזקים שגרמו הנתבעים, אם בכלל, ובין נזקי השריפה, לא ניתן להטיל על הנתבעים תשלום הנזקים אף לא בשיעור המצויין בחוות הדעת של המומחה מטעמם. תשלום דמי השכירות משנדחתה הטענה בדבר נטישה שלא כדין של המושכר על ידי הנתבעים, כמפורט לעיל, ומשהוכח שפינוי המושכר נעשה בהתאם לדרישה של התובעים, אין הנתבעים או מי מהם חייבים בתשלום דמי שכירות כלשהם בגין התקופה שממועד פינוי המושכר. התובעים טוענים עוד, כי החל מחודש מרץ 2008 הנתבעים התחייבו לשלם סך השווה בשקלים ל- 1,520$ או 7,000 ₪ - הגבוה מבין השניים. לטענת התובעים, הנתבעים לא שילמו במהלך שנת השכירות השלישית את מלוא דמי השכירות אותם היו חייבים לשלם, ונותרו חייבים סך של 22,590 ₪. הנתבע צירף לתצהירו - נספח ט - את העתקי השיקים ששולמו על ידי הנתבעת במשך כל תקופת השכירות. אין מחלוקת, כי השיקים נפרעו במלואם. מעיון בשיקים עולה, כי מראשית תקופת השכירות ובמשך שנתיים, עד לחודש פברואר 2008, שילמו הנתבעים 3,000 ₪, וזאת בהתאם להוראת סעיף 11 לנספח להסכם. לאחר תקופה זו, במהלך שנת השכירות השלישית שולם סכום חודשי של 5,735 ₪, וזאת מדי חודש בחודשו עד לעזיבת הנתבעים את המושכר. בסעיף 12 לנספח להסכם נאמר: "בחלוף 24 חודשים ישלם השוכר דמי שכירות עפ"י השוואה ל- 1,520 $ בהתאם לשערו היציג של הדולר כאמור בהסכם זה ולא פחות מ- 7,000 ₪ לחודש ..." בסעיף 8 להסכם נקבע, כי שערו היציג והמחייב של הדולר הינו 4.605. פירוש הדבר, כי על הנתבעים היה לשלם לתובעים בשנת השכירות השלישית מדי חודש 6,999.6 ₪, ולא כפי ששולם בפועל. אמנם התובעים הציגו לפרעון את השיקים שנמסרו להם, מבלי להלין על סכומם. מר עמראן, אשר העיד מטעם התובעים, סיפר בעדותו: "ש. לא עניין אותך לדעת אם הנתבע 1 משלם את שכר הדירה? ת. הבנתי ששמואל משלם את שכה"ד לעו"ד צברי. בטח שזה עניין אותי. שמואל צברי אמר לי שהכל מתקדם בסדר (עו"ד צברי-נ"ש) . הייתי בטוח שזה משולם" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 10-11). גם עו"ד צברי העיד: "דמי השכירות שולמו במלואם עד השקל האחרון בהתאם לכל החשבונות שנעשו ושקל אחד לא נגרע" (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 12-13). על תשלומים מסודרים ומלאים, באמצעות מסירת 12 שיקים מראש לכל שנה, תוך התחשבנות בגין הוצאות שהוציאו הנתבעים בגין טיפול במושכר, העידה גם גב' מרים לבין, שעבדה כמזכירה אצל הנתבעת 2 החל משנת 2003 ועד לשנת 2010 (ראה עדותה של גב' לבין בעמ' 30 לפרוטוקול, שורות 1-2; עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 1-12). יחד עם זאת, ברור כי סכום התשלום שבוצע אינו מגיע לסך המוסכם בהתאם להוראות סעיף 12 הנ"ל. ההסבר לכך, לשיטת הנתבעים, קיזוז עלות תיקונים, שעל התובעים היה לבצע. טענת קיזוז זו לא גובתה באסמכתא כלשהי ואף לא פרוטה, ולכן דינה להידחות. יש לחייב, איפוא, את הנתבעים בתשלום ההפרש בסך 22,590 ₪. התובע טוען, כי בגין התנהלות הנתבעים בכל הקשור לתשלום דמי השכירות, נננקטו נגדו הליכים על ידי הבנק למשכנתאות, הואיל ותשלומי המשכנתא לא נפרעו כסדרם. (סעיף 14 לתצהירו של התובע). טענה זו נטענה באופן סתמי, לא פורטה ולא הוכחה. לפיכך דינה להידחות. ניהול עסק ללא רשיון ואי עריכת ביטוח טענות אלה לא פורטו ולא הוכחו. לפיכך דינן להידחות. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי, כאשר על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 22,590 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 1.6.09, ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין ומשנדחתה התביעה ברובה הגדול אינני מטיל חיוב בהוצאות. חוזה שכירותקטיניםחוזהשכירות