מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שירותי ייעוץ חיסכון תשלומים לביטוח לאומי: השאלה העומדת במרכזה של התביעה, בתמצית 1. בין התובעת לבין הנתבעת נחתם הסכם, כפי שיפורט להלן. הצדדים חלוקים על פרשנות אותו הסכם, והשאלה העומדת להכרעת בית המשפט הינה האם הסכם זה מזכה את התובעת בעמלות להן היא טוענת, אם לאו. במידה ותתקבל פרשנות התובעת, ואקבע כי זכאית היא לעמלות, יש להורות על מתן חשבונות בתיק זה, שאת היקפו אקבע להלן (במידת הצורך). במידה ותתקבל פרשנות הנתבעת, תיק זה בא לסיומו. להלן פירוט העובדות, בתמצית. הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה 2. התובעת, ובשמה הקודם י.ד קידום יעוץ כלכלי בע"מ, הינה חברה המעניקה שירותי ייעוץ לגופים עסקיים ולמעסיקים בתחומי מיסוי שכר ועבודה. התובעת נוהגת לגבות שכרה מלקוחותיה בשיטת תגמול על פי תוצאות (להלן: "התובעת"). התובעת מנוהלת על ידי הגברת מנגל, עורכת דין בהשכלתה והכשרתה (להלן : "עו"ד מנגל"). יש לציין כי עו"ד מנגל הוסמכה כעורכת דין בחודש יוני 2005, לאחר שנחתם ההסכם נשוא דיון זה (פרו' עמ' 7 שו' 22). הנתבעת, התעשייה האווירית לישראל בע"מ הינה חבר ממשלתית (להלן: "הנתבעת"). 3. ביום 26.3.2003 נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו העניקה התובעת לנתבעת שירות בדיקה, יעוץ וטיפול במערך התשלומים והתקבולים של האחרונה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") במטרה להשיג חיסכון בתשלום דמי הביטוח הלאומי והשבת הכספים המגיעים לנתבעת על פי דין (ההסכם צורף כנספח 1 לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"). אין מחלוקת כי הסכם זה נחתם לאחר שבמשך כשנה התנהל משא ומתן בין הצדדים (עו"ד מנגל בעמ' 9 שו' 21-23). המשא ומתן התנהל בין עו"ד מנגל לבין מר יוסף מנדלוביץ, ראש מנהל תכנון כוח אדם ויחסי עבודה בנתבעת (להלן: "מנדלוביץ"). כמו כן לקחה חלק במשא ומתן היועצת המשפטית של הנתבעת, עו"ד אורנה זהבי. סעיף 2 להסכם מוכתר בכותרת "מהות השירותים והיקפם" וקובע כדלקמן: "קידום תערוך בדיקה של נושאי הביטוח הלאומי של הלקוח, לרבות בדיקת זכאות הלקוח לקבלת החזרים מהמל"ל והכל עפ"י דין ". בהמשך ההסכם מתייחסים הצדדים לשירותים כפי שהוגדרו בסעיף 2 המצוטט לעיל. 4. בסעיף 4.1 להסכם נקבע כי על התובעת לדווח מדי פעם בפעם על ממצאי הבדיקות שלה במל"ל בעניין הלקוח; בסעיף 5.1 להסכם נקבע כי : " קידום תפעל בחריצות, בנאמנות, בהתמדה ובמקצועיות למימוש והשגת כל ההטבות וההחזרים הכספיים מהמל"ל, אשר ניתן להשיגם עפ"י חוק"; בסעיף 5.3 להסכם נקבע כי שירותי התובעת על פי ההסכם אינם כוללים את ייצוגה של הנתבעת בהליכים משפטיים. לגבי שכר הטרחה קובע ההסכם תגמול לפי תוצאות, דהיינו הנתבעת תשלם לתובעת 25% מסכומי "הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל מהמל"ל" שיתקבלו אך לא יותר מ-1,000,000 ₪ לשנתיים (סעיף 7.1). בהקשר זה קובע סעיף 7.2: "לעניין סעיף זה: "הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל" - פירושם כל סכום כספי שיתקבל אצל הלקוח מהמל"ל והנובע כתוצאה ישירה ממתן השירותים. החזרים כאמור, כוללים גם דמי ביטוח שיקוזזו בהתחשבנות בין הלקוח לבין המל"ל". 5. הסעיף העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים הינו סעיף 7.3 , שהוסף לבקשת התובעת: "מובהר כי קידום תהיה זכאית לתמורה כאמור בחוזה זה, גם אם הטיפול בנושא מסוים ייעשה ע"י הלקוח או מי מטעמו ולא ע"י קידום ויישא פרי, ובלבד שהנושא נכלל בדו"ח המלצות קידום אשר הוגש ללקוח, לפני הטיפול בנושא האמור והטיפול בו בוצע ע"י הלקוח או מי מטעמו תוך שנתיים ממועד סיום תקופת ההסכם. למניעת ספקות מובהר בזאת, כי תמורה ע"פ ס"ק זה תשולם, ככל שתשולם, בגין הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל שיתקבלו בגין תקופת ההסכם בלבד ולא בגין אלו שיתקבלו ככל שיקבלו בגין התקופה שמעבר למועד סיום ההסכם." בהתאם לסעיף 16.1 כל שינוי או תוספת להסכם יעשה בכתב ובחתימת הצדדים. 6. לאחר חתימת ההסכם, בחודש אפריל 2003 או בסמוך לכך, נערכה פגישה בה נכחו עו"ד מנגל; מנדלוביץ; וכן מר משה בושרי; הממונה על בקרת תוספות שכר במרכז תשלומי שכר (להלן: "בושרי", מרכז תשלומי השכר יקרא להלן: "מת"ש") ושני אנשים נוספים מהמת"ש, מר יוסף בקשי (להלן: "בקשי") ומר אשר זפקה ז"ל. בפגישה זו הוצגה עו"ד מנגל כגורם המטפל בהחזרים מול המל"ל ומנדלוביץ הנחה את אנשי המת"ש לשתף פעולה עם התובעת ולפעול על פי הנחיותיה, ראו סעיף 22 לתצהירו ,עדותו בעמ' 33 שו' 16 וסעיף 4-5 לתצהיר בושרי, נ/3. 7. ביום 9.5.2004 העבירה התובעת לנתבעת, באמצעות בקשי, דו"ח ביניים וממצאי בדיקה הכולל בתוכו ארבעה נושאים, כאשר אחד מהם הינו "שיפוי התעשייה האווירית על עלויות השכר לעובדים בפגיעות בעבודה", ראו נספח 3 לתצהיר עו"ד מנגל, יכונה להלן "הדו"ח". הנושא השלישי בדו"ח מוכתר בכותרת: "שיפוי התעשייה האווירית על עלויות השכר לעובדים בפגיעה בעבודה". בפרק זה בדו"ח נאמר, בין היתר, שהנתבעת הינה מעסיק מורשה לעניין תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (פגיעה בעבודה) התשי"ד -1954; לפיכך נאמר בדו"ח כי הנתבעת זכאית לשיפוי כמעסיק "מהמוסד לביטוח לאומי וממקורות נוספים, על עלויות השכר שנשא בהם המעסיק בתקופה בה נעדר עובדו עקב תאונות שהוכרו כפגיעה בעבודה, לרבות תאונות דרכים". עוד נאמר בדו"ח כי : " זכותו זו של המעביד הינה מתוקף הוראות חוק הביטוח הלאומי והוראות חוקי הביטוח השונים בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה". נושא השלישי הנזכר בדו"ח יקרא להלן: "שיפוי הנתבעת מגופים נוספים"/ "תביעות ההטבה"/ "הזכות". 8. לאחר שיגור הדו"ח, שמוען כאמור לבקשי, נערכה פגישה נוספת ביום 9/6/04 בין עו"ד מנגל לבין אנשי המת"ש, ראו פירוט המשתתפים בסעיף 38 לתצהיר עו"ד מנגל. עו"ד מנגל עדכנה את המשתתפים על ממצאי הדו"ח ובקשה לקבל לידיה נתונים לגבי עובדי הנתבעת אשר נפגעו בתאונות דרכים, כמו גם לגבי סכומים ששילמה הנתבעת לעובדיה בזמן העדרותם מהעבודה, עקב התאונות בהן היו מעורבים (ראו סעיפים 40-43 לתצהיר עו"ד מנגל). אין מחלוקת שבעקבות פגישה זו ופניות נוספות של עו"ד מנגל לאנשי המת"ש, הועברו לידיה רשימות של עובדים ונתונים לגבי תשלומים שנעשו לעובדים שנפגעו בתאונות, ראו נספחים 4 ו-5 לתצהיר עו"ד מנגל. 9. בעקבות הנתונים שקיבלה לידיה עו"ד מנגל מאנשי המת"ש, ניסחה התובעת מספר מכתבים הממוענים לאבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ולמל"ל. הנתבעת העתיקה את נוסחי המכתבים על ניירות לוגו שלה ובקשי חתם עליהם , ראו נספחים 6-12 לתצהיר עו"ד מנגל. ביום 12/8/04 התקבלה תשובת אבנר לפיה יש להפנות את הדרישה לחברות הביטוח אשר ביטחו את העובדים שכן אבנר אינה מטפלת בנושא זה (ראו נספח 8 לתצהיר עו"ד מנגל). 10. במהלך חודש אוקטובר 2004 התקשר מנדלוביץ לעו"ד מנגל וטען בפניה שהתברר לו שהתובעת פועלת בנושא תביעות ההטבה ופונה לגופים נוספים מלבד המל"ל. מנדלוביץ בקש מהתובעת לחדול מכל פעילות בתחום זה, לפיכך תיאמו הצדדים פגישה אשר התקיימה ביום 21/10/04 (ראו סעיף 43 לתצהירו של מנדלוביץ, נ/2). בפגישה זו ציין מנדלוביץ בפניי עו"ד מנגל כי התובעת אינה מוסמכת לטפל בדבר מעבר להחזרים מהמל"ל, ולפיכך התבקשה התובעת לחדול מכל פעילות בנושא תביעות ההטבה. עוד טוען מנדלוביץ שבאותו מעמד הוא הודיע לעו"ד מנגל שנושא השיפוי ממזיקים ובמטחים במקרי תאונות כבר מוכר לנתבעת וזו האחרונה עומדת על סף התקשרות על משרד עורכי דין שאמור לספק לה שירותים בנושא. 11. בעקבות הודעה זו של מנדלוביץ, שלחה התובעת מכתב לנתבעת ביום 24/10/04, בו מפורטת גרסתה לאירועים (נספח 13 לתצהיר עו"ד מנגל). מכתב זה פתח בשורה של התכתבויות בין הצדדים, בו כל צד מציג את פרשנותו להסכם ולאירועים, ראו נספחים 14-17 לתצהיר עו"ד מנגל. מכתבים אלו לא הביאו את הצדדים לגיבוש הסכמות, ולפיכך הגישה התובעת ביום 16.1.2005 המרצת פתיחה כנגד הנתבעת לביהמ"ש השלום בפ"ת וביקשה לקבל סעד הצהרתי בדבר תקפות הסכם ותחולתו על כל פעילות התובעת מול הנתבעת. לאחר הגשת המרצת הפתיחה, שלחה הנתבעת ביום 28.2.2005 מכתב לתובעת ולפיו בהתאם לסעיף 15.2 להסכם, היא אינה מעוניינת בהארכתו ולפיכך יסתיים הוא ביום 26.3.2005 (נספח 18 לתצהיר עו"ד מנגל, להלן: "מכתב הביטול"). יש לציין כי המרצת הפתיחה נמחקה ביום 14/4/05 בהמלצת ביהמ"ש (ה"פ 105/05). 12. ביום 26/9/11 הוגשה התובענה שבפניי, כשמהותה מוגדרת "צו למתן חשבונות, כספית". התביעה הכספית הועמדה על סך של 100,000 ₪. במהלך הדיון בתובענה התקיימו ישיבות קדם משפט וישיבת הוכחות. בקדם המשפט שהתקיים ביום 4.3.2012 הגיעו הצדדים להסכמה בהמלצת ביהמ"ש באשר לדרך ניהול התיק: "אנו מקבלים את המלצת בית המשפט שבשלב הראשון נגיש תצהירים וננהל חקירות לעניין היקף תחולת ההסכם ודרך החישוב הראויה או בסיס החישוב. במידה ובית המשפט יקבע שההסכם חל אך ורק על תגמולים מהמל"ל, הדבר יוביל לדחיית התביעה. במידה ובית המשפט יקבע אחרת ויקבל את פרשנות התובעת, ויקבע את בסיס החישוב, אזי יוצגו נתונים בהתאם וייגזר הסכום לו זכאית התובעת בהתאם לקביעות בית המשפט." (עמ' 2 ש' 6 - 10). באותו דיון ציינתי: "אמנם תביעה זו הוגשה כתביעה למתן חשבונות, אולם נכון יותר לחלק את הדיון לדיון בשאלת "האחריות", קרי, שאלת פרשנות ההסכם ולשאלת "גובה הנזק". שאלת "הנזק" תתעורר רק במידה ופרשנות התובעת תתקבל, או אז יהיה צורך בהצגת מסמכים ועריכת תחשיב הקובע את חלקה של התובעת בתקבולים שהתקבלו." (עמ' 2 ש' 27 - 30). להלן טענות הצדדים באשר לפרשנות ההסכם. טענות התובעת, בתמצית 13. אקדים ואומר שלפי ראות עיניי, טיעוני התובעת קיבלו תפנית משלב הגשת כתב התביעה, עובר להגשת התצהירים, חקירות המצהירים ועד שלב הסיכומים (אתייחס לנושא זה בסעיפים 43-46 להלן). אם בשלב הגשת כתב התביעה והתצהירים ניתן היה להבין שהתובעת מבססת את עילות התביעה שלה על ההסכם ו/או על ההבנות שהושגו לאחר חתימת ההסכם (ראו למשל סעיפים 33-48 לכתב התביעה, ובמיוחד סעיף 38 לכתב התביעה, וסעיף 44 לתצהיר עו"ד מנגל), אזי בחקירתה הצהירה עו"ד מנגל במפורש שהיא אינה טוענת לשינוי ההסכם בדרך ההתנהגות (עמ' 13 שו' 7), אלא נסמכת על פרשנות ההסכם בלבד, ובמיוחד על סעיף 7.3 שבו, ראו עדותה בעמ' 13 שו' 5. 14. כך גם בסיכומי התובעת ובסיכומי התגובה מטעמה, בא כוחה של התובעת הבהיר היטב שעילת התביעה נעוצה בהוראות ההסכם, ובמיוחד בסעיפים 2 ו - 7.3 שבו; התובעת טוענת שבסעיף 2 להסכם התחייבה התובעת לבדוק את נושאי הביטוח הלאומי, "לרבות" המל"ל. עוד טוענת התובעת שגם סעיף 7.3 אינו מגביל לקבלת תמורה בטיפול בהחזרים מהמל"ל בלבד. הסעיף קובע מנגנון תמורה נוסף לסעיף 7.1 וקובע תמורה מוסכמת אם הנושא נכלל בדו"ח ולא טופל ע"י הנתבעת לפני כן, וזאת בתנאי שהנתבעת החלה את הטיפול בנושא בתוך שנתיים מתום תקופת ההסכם. התובעת טוענת שהתמלאו כל תנאי הסעיף לביצוע התשלום. לא זו אף זו, התובעת טוענת שסעיף 7.3 הוסף לבקשתה מתוך ראייה עתידית שיתכן וההחזרים יתקבלו גם מגורמים אחרים מעבר למל"ל. מכיוון שאין מחלוקת בין הצדדים שתביעות ההטבה נזכרו בדו"ח, אזי די בכך כדי לזכות את התובעת בעמלה הנזכרת בהסכם - וזאת לאור לשונו המפורשת של ההסכם. 15. מוסיפה התובעת וטוענת כי סוגיית תביעות ההטבה הינה מענף הביטוח הלאומי; שיפוי הנתבעת מגופים נוספים מבוסס על הכרת המל"ל בתאונת דרכים כתאונת עבודה ועל סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי; אין הפרדה בין חוק הביטוח הלאומי לחוק ההטבה וזאת ניתן להסיק אף מהאסמכתאות המשפטיות אליהן הפנתה הנתבעת. לפיכך, וגם אם נתחקה אחר אומד דעתם של הצדדים בעת עריכת ההסכם, אין ספק כי כוונת הצדדים הייתה לזכות את התובעת בגין טיפול בכל נושא ההחזרים הקשורים לחוק הביטוח הלאומי, גם אם ההחזרים עצמם מתבצעים מגופים אחרים, כחברות הביטוח במקרה הנדון. 16. התובעת טוענת שפרשנותה להסכם, לפיה חל הוא גם על תקבולים שיתקבלו מחברות הביטוח בעקבות תביעות ההטבה, מתיישבת כאמור עם לשונו המפורשת של ההסכם; עם אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת ההסכם; עם התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ובכלל זה העברת החומר מאנשי המת"ש, ללא כל מחאה מצידו של מנדלוביץ או כל גורם אחר מטעם הנתבעת; עם ההוראות שניתנו לאנשי המת"ש על ידי מנדלוביץ. התובעת טוענת שעד לקבלת הדו"ח לא ידעה הנתבעת על זכותה לשיפוי מגורמים נוספים ולא פעלה למימוש הזכות. התובעת טוענת כי שיתוף הפעולה בין הנתבעת לבין עו"ד עופר רון (להלן: "עו"ד רון") בנושא תביעות ההטבה נוצר רק לאחר קבלת הדו"ח אצל הנתבעת, וקשר זה הוא הסיבה האמתית למשלוח מכתב הביטול - התובעת טוענת כי הבינה שהיא עלולה להיות מחויבת פעמיים, ובחרה להתנער מהתובעת. לגבי עדותו של עו"ד רון, שזומן להעיד כעד מטעם הנתבעת ללא תצהיר, טענה התובעת שמדובר בעד לא רלוונטי, לא אמין ומהימן הפועל כבעל עניין בתיק. מאידך טענה התובעת שהנתבעת נמנעה מלהעיד גורמים רלוונטים שבשליטתה כגון בקשי ועו"ד אורנה זהבי, ויש לזקוף זאת לחובתה. 17. באשר לגובה העמלה לה זכאית התובעת טוענת היא שלהיקף פעילותה אין כל רלוונטיות לעניין התמורה. ההסכם קובע מנגנון של תמורה מוסכמת באחוזים ללא קשר לשעות שהוקדשו, השכר נקבע בהתאם לקבלת התקבול בפועל. לפיכך, התובעת טוענת כי זכאית לתשלום פיצויי ציפייה. התובעת מדגישה כי שירותיה אינם כוללים ייצוג וטיפול משפטי ולפיכך על פי ההסכם ייצוג הנתבעת ע"י עו"ד אחר אינו גורע מזכות התובעת לקבל תמורה ואינו מצדיק הפחתה בשיעור האחוזים להם זכאית התובעת על פי ההסכם (25%). 18. התובעת טוענת כי הינה זכאית לקבל צו למתן חשבונות שיורה לנתבעת להעביר לידיה בתצהיר ערוך כדין את כל הנתונים והמידע בנוגע למכתבי הדרישות או לתביעות שהוגשו על ידה או מי מטעמה לחברות הביטוח או לצדדי ג', כמו גם מידע המתעד את ההחזרים או ההטבות ששולמו לנתבעת בפועל ביחס לתאונות שהתרחשו החל מיום 26.3.1996 ועד ליום 26.3.2005. היקף המסמכים המבוקש הינו 7 שנים אחורה מחתימת ההסכם וזאת לאור סעיף 6 להסכם, העובדה כי רף תחתון להגבלת הזכות לא הוצב בהסכם והתנהלות הצדדים לאחר החתימה עליו. 19. התובעת דוחה את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת בנוגע לעילת עשיית עושר ולא במשפט. ראשית שבה התובעת ומבהירה כי מדובר בעילה חוזית, קרי הפרת הסכם, שלא התיישנה; בהתאם לסעיף 6 להסכם, עילת התביעה מתגבשת מהיום בו התחייבה הנתבעת להודיע לתובעת על ההחזרים שקיבלה ולהעביר נתונים ואסמכתאות. גם אם נלך לשיטת הנתבעת הרי שעילת התביעה של התובעת נולדה והתגבשה רק ביום בו הסתיימה תקופה ההסכם, קרי 26.3.2005. לפיכך הוגשה התביעה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות. לחלופין טוענת התובעת שאין לקחת במירוץ ההתיישנות את פרק הזמן בו הייתה המרצת הפתיחה תלויה ועומדת. 20. בסיכומי התגובה מטעמה מדגישה התובעת כי היא אינה תובעת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט ואינה תובעת שכר ראוי עבור הפעולות שבוצעו על ידה, כי אם את השכר החוזי המוסכם. משכך טוענת התובעת שכל טענות הנתבעת בנוגע להוכחת ה"שכר הראוי" ו/או הטענות בנוגע ל"גורם היעיל" אשר הועלו בסיכומיה כלל אינן במקומן. טענות הנתבעת, בתמצית 21. הנתבעת טוענת להתיישנות התביעה. לגישתה, אם עילת התביעה הינה עשיית עושר ולא במשפט או שכר ראוי מכוח סעיף 46 לחוק החוזים הרי שהתביעה התיישנה שכן עילת התביעה נוצרת עם מתן השירות. השירותים הנטענים ניתנו לגישת התובעת בחודשים מאי עד אוגוסט שנת 2004 (מועד שליחת הדו"ח וניסוח המכתבים) ואילו כתב התביעה הוגש ביום 26.9.2011, קרי למעלה מ-7 שנים לאחר מועד מתן השירותים הנטענים. 22. לגופו של עניין טוענת הנתבעת שעו"ד מנגל לא הזכירה במהלך המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם אפשרות של שיפוי הנתבעת מגורמים נוספים וטענה לידע ומומחיות בנושאי המל"ל בלבד. הנתבעת טוענת שמעיון בהסכם עולה כי לכל אורכו עובר כחוט השני הקונספט שנועד הוא לטפל בהשבת כספים מהמל"ל בלבד, וכך גם מוגדר שירות התובעת בהסכם. הנתבעת טוענת שלשון ההסכם מפורשת ובמספר רב של סעיפים נכתב כי זכאותה של התובעת קמה מקום שמבוצעים החזרים מהמל"ל, ומהמל"ל בלבד. לפיכך, ועל פי הגישה הרווחת לפרשנות חוזים, אין לקרוא להסכם מילים שלא נזכרו בו במפורש. 23. הנתבעת הודפת את ניסיונות התובעת להסתמך על סעיפים 2 ו- 7.3 להסכם. הנתבעת מודה שאכן בסעיף 2 להסכם מצויה התיבה המילולית: "נושאי הביטוח הלאומי של הלקוח", ברם, כותרת הסעיף הינה "מהות השירותים והיקפם" והמונח "שירותים" הוגדר בפרק המבוא ומתייחס למל"ל בלבד. הנתבעת הודפת גם את פרשנות התובעת לסעיף 7.3. הנתבעת טוענת שסעיף 7.3 אינו עומד בפניי עצמו אלא מפנה לשתי הגדרות בהסכם: "תמורה" שהוגדרה בסעיף 7.1 ומזכירה את ההטבות ו/או ההחזרים מהמל"ל בלבד, וכן "הטבות ו/או החזרים בפועל" מונח שהוגדר אף הוא מפורשות בהסכם בסעיף 7.2 ומתייחס למל"ל בלבד. מכאן, שגם סעיף 7.3 כפוף להגדרת השירותים והתמורה שבהסכם, ולא יתכן שכל נושא שיוזכר בדו"ח יזכה בתשלום, בלי קשר למקורו. 24. לחיזוק טענה זו מפנה הנתבעת להסכמים אחרים שכרתה התובעת (ראו עניין אל על, אליו אתייחס בהמשך) וכן להודאותיה של התובעת במהלך העדויות, מהם עולה שהתובעת הייתה מודעת לצורך להרחיב באופן מפורש ובכתב את תחולת ההסכם לגבי מקורות אחרים המבצעים החזרים מעבר למל"ל אליו, ורק אליו, מתייחס ההסכם. עוד טענה הנתבעת שאין לקבל את פרשנות התובעת לפיה תביעות ההטבה הן בנושא ביטוח לאומי: הנתבעת טוענת שתביעות לשיפוי הנתבעת מגורמים נוספים מתנהלות מול חברות ביטוח פרטיות שאינן קשורות למל"ל. הקשר המרוחק הינו חישוב לפי ההפרש שבין החזר המל"ל למעביד לכלל הכספים ששילם המעביד לעובדו שנפגע בתאונת עבודה. העובדה שסעיף כלשהו בחוק הביטוח הלאומי מאפשר תביעה אינה מעלה ואינה מורידה, מה גם שקיים מקור חוקי נוסף לתביעות ההטבה, הוא החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964. 25. הנתבעת מוסיפה וטוענת שסעיף 7.2 להסכם קובע כי תנאי לזכאות התובעת לקבל שכר טרחה הוא שכספים שיוחזרו לנתבעת ישולמו לה "כתוצאה ישירה ממתן השירותים". הנתבעת טוענת שהתובעת לא פעלה להשבת הכספים, היא אינה הגורם האפקטיבי לקבלת הכספים והיא אינה הגורם שהביא נושא זה לידיעת הנתבעת לראשונה - לכן אינה זכאית לתמורה; התובעת ממילא לא הייתה מסוגלת לספק את השירות לקבלת הזכות מאחר ובאותה עת כלל לא ידעה כיצד לטפל בנושא וכראיה הנחתה את אנשי המת"ש לפנות לגורמים שאינם רלוונטיים ולא קידמו במאומה את הטיפול (אבנר והמל"ל). כמו כן, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעת פנתה לעו"ד רון וביקשה כי יטפל מטעמה בנושא כקבלן משנה עבור לקוחותיה, דבר המלמד כי לא ידעה לטפל בנושא בעצמה. בכל הנוגע לעו"ד רון טענה הנתבעת כי הקשר עימו נוצר ביוזמת עו"ד רון עצמו והוא זה אשר הציג לראשונה בפניי הנתבעת את נושא תביעות ההטבה, עוד בטרם קבלת הדו"ח. 26. לעניין הדו"ח מוסיפה הנתבעת וטוענת שזה נשלח כעבור שנה וחודשיים מחתימת ההסכם, לאחר שהנתבעת פנתה לתובעת להבנת סטאטוס טיפולה. המדובר במסמך ראשוני ושטחי שהועבר לנציגי מת"ש, שאינם מוסמכים לשנות מתנאי ההסכם ואינם מוסמכים לאשר חריגה מתחומי הטיפול אשר הוגדרו בהסכם. הנתבעת טוענת שתביעות ההטבה הוזכרו בדו"ח באופן כללי, וגם בדו"ח נאמר כי ההחזרים המגיעים הינם מהמל"ל או מגופים אחרים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אנשי המת"ש, ששיתפו פעולה עם התובעת, לא היו מעורבים במשא ומתן לכריתת ההסכם ולא הכירו את פרטיו, לפיכך לא ידעו באיזה נושאים ועניינים היה על התובעת לטפל. התובעת ניצלה זאת כדי להרחיב את תחולת ההסכם על דרך של "קביעת עובדות בשטח". הנתבעת טוענת כי משהתברר למנדלוביץ שהתובעת מטפלת בתביעות ההטבה, הודיע הוא מיד לעו"ד מנגל כי חורגת היא מתחומי ההסכם וכי הנתבעת מכירה את הזכות ואף עומדת על סף התקשרות עם משרד עורכי דין שאמור לספק לה שירותים. 27. הנתבעת טוענת שנושא תביעות ההטבה היה ידוע לה בטרם העברת הדו"ח, בשנת 2004. בשנה זו גם פנה עו"ד רון לנתבעת והציע לה לטפל בנושא. ביום 2.8.2005, לאחר מו"מ בין הצדדים, נכרת הסכם. אין מקום להסתמכות התובעת על ההסכם ביחס לקבלת נתונים ופרטים מהנתבעת מאחר וההסכם, לגישת הנתבעת, אינו חל על הזכות, כאמור; למען הזהירות הודפת הנתבעת את טענת התובעת שזכאית לתמורה בגין תאונות דרכים עובר להסכם. לגישתה אין ברשימות העובדים שנפגעו בשנים 2000 - 2003 ונמסרו לתובעת ע"י אנשי המת"ש (שאינם בקיאים כאמור) כדי לזכותה בתמורה. 28. מסכמת הנתבעת וטוענת שלשון ההסכם אינה עולה בקנה אחד עם פרשנות התובעת; שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה בקנה אחד עם פרשנות התובעת, שכן התברר שנושא תביעות ההטבה כלל לא היה ידוע לתובעת בעת ניהול המשא ומתן ובעת כריתת ההסכם; מכאן, שהתובעת לא צפתה כל אפשרות לקבלת החזרים מגופים אחרים זולת המל"ל. הנתבעת טוענת שאין ללמוד מהעברת הנתונים מאנשי המת"ש לתובעת על שינוי ההסכם, מה גם שהתובעת בעצמה לא מעלה טענה זו. הנתבעת טוענת שמהתנהגות אנשי המת"ש לא ניתן ללמוד על פרשנות ההסכם, שכן הם כלל לא היו מודעים לנוסחו, והתובעת לא טרחה להעביר עותק מהדו"ח למנדלוביץ. הנתבעת טוענת כי מיד בסמוך לאחר שהתברר למנדלוביץ על פעילות התובעת בנושא תביעות ההטבה, הוא הורה לה לחדול מפעילות. מכאן, שיש לדחות את פרשנות התובעת להסכם יש לקבוע שזכאות התובעת אינה חלה על סכומים שהתקבלו מגופים אחרים זולת המל"ל. 29. לכל היותר טוענת הנתבעת שהיה מקום לבחון תשלום שכר ראוי. המדובר בהסכם בעל פה או עילת עשיית עושר שלא כדין. די בהעדר הראיות לקביעת השכר הראוי המגיע לתובעת כדי לדחות את זכאותה לתמורה. בהקשה מ"דיני תיווך" התובעת אינה ה"גורם היעיל" - היא ביצעה פעולות ספורות נטולות תכלית וללא אישור הגורמים המוסמכים, והטיפול הלכה למעשה נעשה ע"י עו"ד רון. בנוסף טוענת הנתבעת שהתובעת לא חשפה אותה לזכות לראשונה והמידע אינו ייחודי או קנייני. לאור האמור, זכאית התובעת לכל היותר לחלק יחסי, קטן וסמלי ולא בגדר התמורה החוזית המוסכמת ביחס לטיפול בהשבת כספים מהמל"ל המהווה למעשה פיצויי ציפייה. הנתבעת מפנה להלכות הקובעות אימתי יפסקו פיצויי ציפייה מלאים, מקום שתם הקשר החוזי עם נותן שירות. הנתבעת טוענת כי על פי ההלכות, אין מקום לפסוק במקרה הנדון פיצויי ציפייה שכן הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות מסיבות הוגנות; הייתה במגעים עם עו"ד רון ולא הייתה שבעת רצון מתפקוד התובעת אשר התמהמה שנה וחודשיים לפני הגשת הדו"ח והנחתה את הנתבעת לבצע פניות חסרות תכלית. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי גם אם יפסקו פיצויי ציפייה, אזי יש להפחית מהתמורה המוסכמת את העבודה שנחסכה מהתובעת. 31. לחלופין טוענת הנתבעת כי גם אם יקבל בית המשפט את פרשנות התובעת ויורה על חשיפת מסמכים, אזי אין מקום להיענות לדרישותיה של התובעת ולכל היותר זכאית היא להצגת התקבולים שהתקבלו בידי הנתבעת בגין תביעות הטבה שהטיפול בהן החל עד ליום 20/10/06 (שנתיים ממועד תום ההסכם, על פי גישת הנתבעת והקבוע בסעיף 7.3 להסכם). מתקבולים אלו יש להפחית את ההוצאות שנגרמו לנתבעת בטיפול בתביעות. ישיבת ההוכחות 32. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 26.6.2012 הוגדרה השאלה העיקרית עליה חלוקים הצדדים במסגרת התיק, ראו ב"כ הצדדים: "שמענו את הערות בית המשפט לגבי הפלוגתאות בתיק. אנו מסכימים שהשאלה העיקרית היא פרשנות ההסכם והאם התובעת זכאית גם לכספים בגין החזרים שאינם ישירים מהביטוח הלאומי. כמו כן, שמענו את הערת בית המשפט לעניין שאלת השכר הראוי ועשיית עושר, גם במידה וייקבע שההסכם אינו חל על השירותים הנטענים." בעניין זה האחרון הבהיר כאמור ב"כ התובעת בסיכומיו כי תביעתה נוגעת אך ורק לעילה החוזית, לפיכך לכאורה מתייתר הצורך בדיון בנושא השכר הראוי ו/או עילת עשיית עושר, אם כי אתייחס לנושא זה בקצרה להלן. 33. בדיון ההוכחות העידה מטעם התובעת עו"ד מנגל. מטעם הנתבעת העידו מנדלוביץ ובושרי. עו"ד רון זומן לתת עדות ללא תצהיר לבקשת הנתבעת ובהתאם להחלטתי מיום 29.5.2013. לאחר שנשמעו העדים ניתן צו לסיכומים ואלו אכן הוגשו. כמו כן התרתי ביום 29/1/13 צירוף ראיה נוספת מטעם התובעת, היא "נספח ט'" לתצהיר עו"ד מנגל מהליך אחר, אשר הוגש וסומן כמוצג (נ/1). ההכרעה - האם תביעות ההטבה נכללות בגדר ההסכם שנכרת בין הצדדים וכפועל יוצא זכאית התובעת לתמורה על פי ההסכם? וראשית - הדין וההלכה בנושא פרשנות חוזה 34. המדובר בשאלה הנוגעת לפרשנות ההסכם. כידוע, על פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93, פד"י מט (2) 265 (1995)) אשר נזכרה שוב בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים], יש ליתן את הדעת ללשון החוזה; למהות החוזה, הסדריו ומבנהו; לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים; לנסיבות החיצוניות לו; ולאומד דעתם של הצדדים בעת ניהול המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה. בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין על ידי בית המשפט העליון הקובעים שאין לקרוא בחוזים תנאים שלא נזכרו בהם במפורש (ראו ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ [פורסם במאגרים] (2008); ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ [פורסם במאגרים] (2008) ודעתו המפורשת של כב' השופט דנציגר בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן [פורסם במאגרים] (2010). דברים אלו נאמרו גם על ידי כב' השופטת חיות בע"א 3196/01 גלמן פינץ בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ (2004) [פורסם במאגרים]. לפני כשנתיים התקבל תיקון לסעיף 25 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 הקובע את הכללים בפרשנות הסכם. לפי החוק בנוסחו החדש, יש ליתן עדיפות ללשון החוזה, מקום ש"אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה". 35. לכאורה ניתן לומר כי כיום יש נטייה לחזור לבדיקה הדו שלבית: ראשית, יש לבחון האם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה. אם התשובה לכך חיובית, אין צורך ולהמשיך במלאכת הפרשנות. אם הלשון עמומה - ימשיך המפרש את בדיקתו למעגלים הנוספים (נסיבות חיצוניות; חוזים נוספים; נוהג וכו'), ובהתאם לממצאיו תקבע הפרשנות הראויה. אציין במאמר מוסגר את הביקורת המושמעת סביב התיקון לחוק ואת העמדה הגורסת שלמעשה אין כל שוני בין שתי הגישות - הלוא לצורך הקביעה הראשונית, דהיינו על מנת לבחון אם אומד הדעת משתמע במפורש מלשון החוזה, יש בכל מקרה להתחקות אחר אומד הדעת, תוך פניה לאותם "מעגלים חיצוניים". אציין כי על פי מסקנותיי המפורטת להלן, איני נדרשת להביע את דעתי בסוגיה זו. מההלכה - ליישומה 36. כאמור, עליי לבחון בראש ובראשונה את לשון ההסכם; יש לקבוע האם מדובר בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, או אז לכאורה הבדיקה מסתיימת. במידה ולשון ההסכם עמומה, עליי להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים; נסיבות כריתת ההסכם; הסכמים אחרים קיימים; התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות המונחות לפניי קובעת אני כי יש להעדיף את פרשנות הנתבעת להסכם ולפיכך מסקנתי היא כי ההסכם אינו חל על התמורה המתקבלת מטיפול בתביעות ההטבה. מסקנתי זו מבוססת לאחר בחינת כל אחד ואחד מהמבחנים הנ"ל, קרי לשון ההסכם; אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם; התנהגות הצדדים במהלך ביצוע ההסכם; הסכמים אחרים. משכך - דין התביעה להידחות במלואה ואין מקום להורות על מתן חשבונות בתיק זה. אבהיר קביעותיי לעיל, תוך התייחסות לכל אחד ואחד מהמבחנים הנזכרים. לשון ההסכם - האם מפורשת או עמומה? 37. ההלכה, כאמור, קובעת שאין לקרוא בחוזה תנאי שלא נזכר בו במפורש. הפכתי והפכתי בהסכם וכל שמצאתי בו הוא זיכוי התובעת בקשר לתקבולים המתקבלים מהמל"ל, הא ותו לא - כל זאת בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים. איני סוברת שסעיף 7.3 מקים לתובעת זכות לקבל תמורה מתקבולים המתקבלים מגופים אחרים, כפי שיפורט להלן. עניין המל"ל עובר כחוט השני בהסכם כולו, החל מ"הואיל" הראשון, בו נקבע כי הבדיקה והניתוח של מערך התשלומים והתקבולים תהא "מול המל"ל"; התובעת הצהירה כי יש לה ניסיון במתן השירות "מול המל"ל" ותכליתו "השגת חסכון בתשלום דמי הביטוח הלאומי והשבת כספים ... מהמל"ל" (הואיל שני); התובעת מחויבת לדווח לנתבעת מפעם לפעם על ממצאי בדיקותיה במל"ל (סעיף 4.1 וראו גם סעיף 4.2 המתייחס למל"ל בלבד); התובעת מחויבת לפעול בין היתר בחריצות ומקצועיות "להשגת ההטבות וההחזרים הכספיים מהמל"ל" (סעיף 5.1); הן סעיף התמורה נגזר באחוזים מההטבות או ההחזרים שיתקבלו מהמל"ל (סעיף 7.1 וראו סעיף 7.2). 38. אמנם סעיף 2 קובע שהתובעת "תערוך בדיקה של נושאי הביטוח הלאומי... לרבות בדיקת זכאות הלקוח לקבלת החזרים מהמל"ל" (ההדגשות אינן במקור ), אולם איני סבורה כי יש במילה "נושאי" להרחיב את ההסכם לשיפוי ממקורות נוספים. בעניין זה, מקבלת את טענת הנתבעת שהכותרת, קרי מהות השירותים והיקפם, מתחמת את הסעיף לעניין השירותים שהוגדרו בהסכם, כלומר שיפוי מהמל"ל בלבד. גם הסיפא לסעיף אינה מרחיבה את ההסכם. סעיף 4.2 מעלה אפשרויות אחרות, שהן לאו דווקא החזר כספי שניתן לקבל מהמל"ל, קרי הטבות, עניין או הערה בנוגע לזכויות הנתבעת במל"ל. סבורתני כי זו הכוונה במשפט "לרבות.. החזרים". בהקשר זה העידה עו"ד מנגל: "ש. אז מי הגורם שצריך לשלם? הביטוח הלאומי או חברות הביטוח? ת. כתוב כאן המל"ל אבל תיקח גם את סעיף 7.3, אתה מסתכל בזווית מאוד צרה." (עמ' 11 ש' 9 - 10). 39. בנוסף, הנני דוחה את טענת התובעת שסעיף 7.3 מרחיב את ההסכם לטיפולה בתביעות ההטבה. כאמור סעיף 7.3 קובע: "מובהר כי קידום תהיה זכאית לתמורה כאמור בחוזה זה, גם אם הטיפול בנושא מסוים ייעשה ע"י הלקוח או מי מטעמו ולא ע"י קידום ויישא פרי, ובלבד שהנושא נכלל בדו"ח המלצות קידום אשר הוגש ללקוח, לפני הטיפול בנושא האמור והטיפול בו בוצע ע"י הלקוח או מי מטעמו תוך שנתיים ממועד סיום תקופת ההסכם. למניעת ספקות מובהר בזאת, כי תמורה ע"פ ס"ק זה תשולם, ככל שתשולם, בגין הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל שיתקבלו בגין תקופת ההסכם בלבד ולא בגין אלו שיתקבלו ככל שיקבלו בגין התקופה שמעבר למועד סיום ההסכם." 40. סעיף 7.3 אינו עומד בפני עצמו ונוגע לשני מונחים/ צירופים המוגדרים בחוזה. האחד, "תמורה" והשני, "הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל". שתי ההגדרות מובילות, שוב, למסקנה כי מדובר על המל"ל בלבד. וביתר הרחבה, ה"תמורה" על פי סעיף 7.1 להסכם הינה בגין הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל מהמל"ל, הסעיף אינו נוקב בגוף אחר. הצירוף "הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל" מוגדר בסעיף 7.2 כך: "כל סכום כספי שיתקבל אצל הלקוח מהמל"ל והנובע כתוצאה ישירה ממתן השירותים. החזרים כאמור כוללים גם דמי ביטוח שיקוזזו בהתחשבנות בין הלקוח לבין המל"ל." הווי אומר, כספים מהמל"ל בלבד ולא מגופים אחרים. 41. בעניין סעיף 7.3 להסכם, עליו משליכה התובעת את רוב (אם לא כל) יהבה, יש לזכור כי סעיף זה הוכנס לבקשת התובעת, ראו מכתבה מיום 26/8/02, נספח 2 לתצהירה. בסעיפים 6-8 לסיכומי התובעת טוענת היא כי סעיפים אלו הוכנסו בין היתר על מנת ליצור מנגנון תמורה נוסף, בגין החזרים שאינם מתקבלים ישירים מהמל"ל. סבורתני כי טענות אלו של התובעת מהוות חוכמה בדיעבד: התובעת הודתה במהלך עדותה שהחלה לטפל בתביעות ההטבה רק בחודש אוקטובר 2004 או בסמוך לכך (עמ' 5 שו' 11-12; עמ' 16 שו' 16). לא זו אף זו, התובעת הודתה שבשנת 2004 "כל הנושא היה בחיתוליו מבחינת הקצוות" (עמ' 18 שו' 23-24). אם בשנת 2004 נושא תביעות ההטבה עוד היה בחיתוליו, כיצד שנתיים קודם לכן צפתה התובעת את האפשרות שיתקבלו החזרים "בנושאי מל"ל" שאינם מהמל"ל עצמו? הרי הנושא כלל לא היה בתודעתה! 42. מכאן, שיש לתת לסעיף 7.3 את הפרשנות הרגילה והמתבקשת מכלל הוראות ההסכם. סעיף זה הוסף לבקשת התובעת מכיוון שרצתה היא להבטיח את התמורה המוגדרת בחוזה (החזרים מהמל"ל), גם אם הטיפול יעשה על ידי הלקוח ו/או מי מטעמו ולא ע"י התובעת, אולם לכך נקבעו שלושה תנאים מצטברים: א. הנושא נזכר בדו"ח ההמלצות; ב. לפני שהלקוח החל לטפל בנושא; ג. הטיפול ע"י הלקוח נעשה תוך שנתיים ממועד סיום ההסכם. זוהי הוראה רגילה ומקובלת בהסכמים, אשר נועדה למנוע מהלקוח להתחמק מתשלום התמורה המוגדרת בהסכם. אולם אין לקרוא את תנאי א' שבסעיף במנותק מכלל הוראות ההסכם, וככזה המקים מקור חבות נוסף. אם נאמץ את פרשנותה של התובעת לסעיף 7.3, אזי כל נושא שהיה נזכר בדו"ח, גם כזה שאינו קשור למל"ל, היה לכאורה מזכה את התובעת בתמורה. ברי כי זו לא הייתה כוונת הצדדים, ועל כך ארחיב בפרק הבא. אומד דעתם של הצדדים והתנהגותם בעת כריתת ההסכם ולאחריו 43. כפי שכבר ציינתי לעיל, נושא תביעות ההטבה כלל לא היה בתודעת מי מהצדדים בעת ניהול המשא ומתן, בעת ניסוח סעיף 7.3 להסכם ובמועד חתימת ההסכם. על כך העידו עו"ד מנגל (ראו האיזכורים לעיל); עו"ד רון (עמ' 20 שו' 12-31); מנדלוביץ' (עמ' 32 שו' 10-15). עו"ד מנגל כתבה במפורש בתצהירה (סעיפים 25; 28) כי רק במסגרת בדיקותיה לקראת הכנת הדו"ח "גילתי ומצאתי כי לתעשייה האוירית עומדת זכות אשר טרם נוצלה". מכאן, שאם נושא זה כלל לא היה מוכר, אזי לא יתכן שבעת ניסוח ההסכם לקחה התובעת בחשבון קבלת תקבולים ב"נושאי מל"ל" שלא מהמל"ל. 44. חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא במכתב התובעת לנתבעת מיום 18.11.2004 (נספח 12 לכתב התביעה) "לאור נוסח ההסכם.. והעובדה כי נושא שיפוי התע"א לא נכלל מפורשות בגוף ההסכם ולאור קיומו של "שטח אפור" בפרשנות ההסכם קידום הקפידה לרשום מראש ומפורשות נושא זה בדו"ח המלצותיה.. ולציין באופן שאינו משתמע ל-2 פנים כי לצורך מיצוי זכויות התע"א בנושא זה נדרש לפנות לגורמים נוספים מלבד המוסד לביטוח לאומי ולפעול מולם בכדי לקבל החזרים כספיים..." (סעיף 4). בהמשך המכתב מצוין שרק לאחר שהתובעת קיבלה את הסכמתם המפורשת של אנשי השכר לטיפול, המשיכה ונקטה בצעדים אופרטיביים (ראו סעיפים 5 ו-6 למכתב). כלומר, מהתנהגות התובעת בזמן אמת (נובמבר 2004) ניתן ללמוד על הבנתה שההסכם אינו כולל טיפול בתביעות ההטבה, ועל מנת שתהא זכאית לקבל תמורה מטיפול זה עליה לקבל את "הסכמתם המפורשת של מנהלי השכר". 45. דברים אלו עולים גם מסעיף 44 לתצהירה של עו"ד מנגל, שם הצהירה כי: "לאחר הדיון בממצאי הדו"ח ולאור ההסכמות שהושגו בין הצדדים ו"האור הירוק" שקיבלתי על מנת לקדם ולבחון את הסוגיה הנוגעת לקבלת שיפוי מחברות הביטוח ומצדדים שלישיים נוספים, התחלתי לפעול בתחום זה, תוך שאני מסתמכת על המצגים שהוצגו לי ...". למקרא דברים אלו ישאל הקורא: מדוע יש צורך בקבל "אור ירוק" להמשך טיפול, אם עמדת התובעת היא שהנושא כלול מלכתחילה בגדר ההסכם, מכוח סעיף 7.3 שבו? 46. תהייה זו, ביחד עם הדברים האמורים במכתב נספח 12 לכתב התביעה (שלא צורף לתצהיר עו"ד מנגל), בא ללמדך שבזמן שהתגלעה המחלוקת אכן הבינה התובעת שקיימת בעיה מבחינתה; שההסכם אינו חל על תקבולים מתביעות ההטבה; משכך טענה התובעת בזמנו לשינוי ההסכם בהתנהגות והסתמכות על מצגי אנשי המת"ש. בהמשך הדרך בחרה התובעת לנטוש טענה זו, אם משום שהבינה ששינוי שכזה יכול להיעשות רק בכתב (הודאתה בעמ' 10 שו' 9, 11); אם משום שהשינוי אינו יכול להיעשות מול אנשי המת"ש (הודאתה בעמ' 12 שו' 26-27). סבורתני שיש לראות בדברים האמורים במכתב נספח 12 לכתב התביעה ובסעיף 44 לתצהיר התובעת ככאלה העומדים בסתירה לטענותיה כיום; סתירה זו מבקעת את גרסתה ומפחיתה מאמינותה. אם אסכם פרק זה, אזי גם בחינת אומד דעתם של הצדדים; הנסיבות שאפפו את כריתתו והתנהגות הצדדים במהלך ביצוע ההסכם ובסמוך לאחריו, מלמדים על כך שההסכם אינו חל על תקבולים מתביעות ההטבה. הסכמים אחרים בתחום 47. אם לא די בכך, גם נוהג העבודה של התובעת ביחס ללקוחות אחרים מחזק את מסקנתי שההסכם לא כולל את תביעות ההטבה ויש צורך בהרחבה מפורשת. עו"ד מנגל העידה שלקוחות נוספים שלה חתומים על הסכם העונה ל"אותם עקרונות" של ההסכם דנן (עמ' 13 ש' 10 - 11). אלא שבמקרים אחרים אישרה התובעת שנוהגת היא לתקן את ההסכם במקרה בו הלקוח זכאי להחזרים מרשויות המס (עמ' 11 ש' 19 - 21). לעניין תביעות ההטבה הודתה עו"ד מנגל כי לאחר שגילתה את הזכות נהגה לתקן את ההסכמים לבקשת הלקוח: "תלוי בלקוח. יש לקוחות שאומרים לי שברור שאני מטפלת אבל מבקשים להעביר למחלקה המשפטית ויש כאלה שהעבירו לי חומר בלי בעיה" (עמ' 13 ש' 14 - 15). 48. כך גם ציינה התובעת שבמקרה של חברת אל על, שהייתה לקוחה שלה, תוקן ההסכם, אם כי שם לא היה סעיף מקביל לסעיף 7.3 (עמ' 13 ש' 18 - 22) והוסיפה "זה כמו בנתבעת, הם לא זזים בלי אישור הממונים" (עמ' 13 ש' 22 - 23). בענייננו אין חולקין כי ה"ממונה", קרי מנדלוביץ (וזאת גם לשיטת עו"ד מנגל, ראו עמ' 12 ש' 24 - 17), לא נתן את אישורו לשינוי ההסכם. לאור האמור לעיל עולה המסקנה שבמקרים מקבילים/דומים נהגה התובעת לתקן את ההסכם ולהרחיב את תחולתו כך שיחול על מקורות תקבול נוספים מעבר למל"ל. גם בכך יש כדי לחזק את פרשנות הנתבעת להסכם. 49. מכל המקובץ עד כה עולה מסקנתי - ההסכם אינו חל על תקבולים המתקבלים ממקור אחר זולת המל"ל. די בכך כדי לדחות את התביעה, משויתרה התובעת על טענת שינוי ההסכם בדרך של התנהגות. לחלופין - לא התקיימו התנאים הנקובים בסעיף 7.3 50. לחילופין, וגם אם הייתי מקבלת את פרשנות התובעת וקובעת שההסכם חל על נושא תביעות ההטבה (ואיני סבורה כך) , הרי שאינני סבורה כי התובעת עומדת בדרישות סעיף 7.3 לקבלת התמורה. זאת, הן משום שמקור הכספים, אם התקבלו, אינם כתוצאה משירות התובעת והן משום שלא הוכח שאכן התובעת היא זו שגילתה לנתבעת אודות הזכות לראשונה. 51. על פי הגדרת הצירוף "הטבות ו/או החזרים כספיים בפועל" על מקור הכספים שיתקבלו אצל הנתבעת להיות כתוצאה ישירה ממתן השירותים. אין מחלוקת כי המכתבים שכתבה התובעת במסגרת טיפולה בנושא ההטבה לא סייעו לקבלת כל החזר (עמ' 14 ש' 17 - 18). זאת ועוד, לא הוכח בפני שהתובעת גילתה לנתבעת לראשונה אודות זכותה לשיפוי מגורמים נוספים. כאמור, הדו"ח נשלח ביום 9.5.2004. עו"ד רון העיד כי גילה את נושא תביעות חוק ההטבה באמצע שנת 2003 ופנה לנתבעת בפברואר-מרץ 2004 בהצעה לטפל עבורה בנושא (עמ' 20 ש' 12 - 31). מנדלוביץ העיד שניהל מו"מ עם עו"ד רון "הרבה קודם" למועד קבלת הדו"ח (עמ' 37 ש' 12 - 13). במכתב שכתבה התובעת לנתבעת ביום 18.11.2004 כתבה היא: "לאחרונה (לפני כשנה) התחיל לפעול בתחום זה גורם נוסף המציע את שירותיו בתחום ספציפי זה למעסיקים שונים, וכידוע לנו, פנה גם לתעשייה האווירית." (סעיף 11). בנוסף, אישרה התובעת בחקירתה שלדעתה עו"ד רון הגיע לנתבעת "ללא קשר אליה" (עמ' 6 ש' 32 - עמ' 7 ש' 1). אם נחבר את הדברים האמורים אזי, טענת הנתבעת לפיה הכירה את הזכות לפני הדו"ח, הנתמכת בעדות עו"ד רון ואינה נשללת בדברי התובעת מיום 18.11.2004 מבססים את המסקנה שהתנאי השני הנזכר בסעיף 7.3 לא התקיים. 52. ויודגש, נושא שיפוי הנתבעת ממקורות נוספים אינו קניין בלעדי של התובעת; לא למותר לציין כי עו"ד מנגל העידה שהיא ועו"ד רון עובדים בשיטות שונות ולכל אחד שיטת חישוב משלו (עמ' 7 ש' 7), מכאן שאין מדובר בניצול מידע בלעדי של התובעת. עוד אזכיר את דברי עו"ד רון אשר העיד לגבי המפגש בינו לבין התובעת כדלקמן: "למעשה, מה שהיא ביקשה והיא גם קיבלה או ממש בסמוך לחתימת ההסכם או לאחריו, זה הסברים איך העניינים פועלים, מה צריך לבקש מהמעסיק כדי להפיק את התביעה, לי כבר באותו זמן היו הסכמים עם מספר חברות ביטוח של מעין הסדרי פשרה שאני שולח להם את הדרישה והם תמורת הנחה מסוימת מסלקים את התביעה. זה גם היה משהו שמאוד קסם לה כי זה מן הסתם מקצר את ההליכים. היא קיבלה ממני הסבר על צורת הפעולה מול חברות הביטוח, קיבלה דוגמה איך צריך להכין תיק, קיבלה דוגמה של הסכם התקשרות עם המעסיקים וגם העבירה לי כמאה תביעות של ארקיע ואלישרא בכדי שאפשר יהיה להמשיך לטפל בהן" (עמ' 22 שו' 4-11). מדברים אלו עולה שבעל הידע באותה עת היה דווקא עו"ד רון; ופעולותיה של התובעת (פנייה לאבנר למל"ל) מחזקות רושם זה. לחלופי חלופין- התובעת אינה זכאית לפיצויי קיום מלאים ואינה זכאית לגילוי המסמכים בהיקף המבוקש על ידה 53. לחילופי חילופין, ואף אם הייתי קובעת שההסכם חל בנושא תביעות ההטבה, איני סבורה כי התובעת זכאית למלוא התמורה החוזית המהווה למעשה פיצויי קיום. בע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין [פורסם במאגרים] (2008) (להלן: "הלכת קורפו") נקבע כי כאשר התקשרות הופסקה בחוסר תום לב יהא זכאי העורך דין לפיצויי קיום. בענייננו הנני סבורה כי ההתקשרות לא הופסקה בחוסר תום לב. ההתקשרות הופסקה ע"י הנתבעת בסיום ההסכם כאשר סעיף 15.2 מאפשר זאת (בכפוף לתנאים האמורים בו) ומכיר באפשרות זו. עוד אציין כי בין חתימת ההסכם לבין הגשת דו"ח הבינים חלפו 14 חודש, פרק זמן ארוך לכל הדיעות, העלול להוביל לחוסר שביעות רצון מובנת מצד הנתבעת. 54. מעבר לכך, בנוגע לזכאות לפיצויי קיום נקבע בהלכת קורפו: "פיצוי שאותו יוכלו לתבוע בבוא היום בביהמ"ש המוסמך, בהפחתת השקעה והוצאות נחסכות" (ההדגשה אינה במקור, פסקה 21 לפסק הדין). התובעת למעשה דורשת את אכיפת התשלום החוזי שסוכם וזאת ללא קשר לשאלה האם העבודה בוצעה במלואה בפועל. כידוע, מהותם של פיצויי קיום הינם לתת לנפגע את הרווח לו היה זכאי לו קוימה העסקה - רווח ולא תמורה חוזית. כל מסקנה אחרת תוביל להתעשרות התובעת שלא כדין, על חשבון הנתבעת. לו היה ההסכם מקוים עד תומו, היה על התובעת להשקיע שעות עבודה רבות, שירותי משרד וכיוצא בזה. זאת ביתר הדגשה משטענה עו"ד מנגל בעדותה שהנושא "עתיר עבודה"; שכל תאונה היא "תביעה בפני עצמה" (עמ' 6 ש' 1 - 2) ; ושהמכתבים שביקשה מהנתבעת לשלוח אינם אלא תחילת הדרך (עמ' 14 ש' 18). מכאן, הרווח שהיה נותר בידי התובעת אינו שווה ערך למחיר החוזי אותו תובעת ובכל מקרה היה מקום לבצע את ההפחתה הנדרשת, לגביה לא הובאה כל ראיה. 55. גם בנושא היקף גילוי החשבונות, אם וככל שהתביעה הייתה מתקבלת, איני רואה עין בעין עם התובעת. בסעיף 34 לסיכומיה מבקשת התובעת לקבל את התמורה המוסכמת ביחס לכל אירועי תאונות הדרכים שהוכרו כתאונות עבודה וזאת החל מיום 26/3/96 ועד ליום 26/3/05, הוא מועד סיום ההסכם בין הצדדים. מנגד טוענת הנתבעת בסעיף 94 לסיכומיה שלכל היותר זכאית התובעת לתמורה בגין אירועי התאונות שהטיפול בקבלת השיפוי בגינן החל עד ליום 20/10/06. 56. אם נשוב לעיין בלשונו של סעיף 7.3 להסכם, אזי רשום בו שהתובעת תהא זכאית לתמורה ובלבד ו"הטיפול בו בוצע ע"י הלקוח או ע"י מי מטעמו, תוך שנתיים ממועד סיום תקופת ההסכם" (הדגשה שלי). על פי לשון ההסכם יש לבחון מהו הטיפול שבוצע, ולא מהו הטיפול שבאופן תיאורטי יכול היה להתבצע תוך שנתיים מיום סיום ההסכם. היקף הגילוי והתשלום אותו מבקשת התובעת אינו מתיישב כאמור עם לשון ההסכם. האם זכאית התובעת לשכר ראוי? 57. לכאורה, לאור הצהרות התובעת בסיכומיה לפיה אין היא מבקשת פסיקת שכר ראוי מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, מתייתר הדיון בראש פרק זה. אתייחס לנושא למען הזהירות בלבד, ובתמציתיות. 58. ראשית יש לבחון את שאלת ההתיישנות. התביעה הוגשה ביום 26.9.2011. לגישת הנתבעת עילת התביעה נוצרה במאי - אוג' 2004. תקופה הדיון בהמרצת הפתיחה עוצרת את מניין ההתיישנות לכארבעה חודשים (שכן ההמרצה הוגשה ביום 16.1.2005 (סעיף 55 לכתב התביעה וסעיף 82 לכתב ההגנה) לגישת הנתבעת ההמרצה נמחקה ביום 15.5.2005 (סעיף 84.1 לכתב ההגנה), קרי כארבעה חודשים לאחר הגשתה. מכאן - שאם נתחשב בתקופה בה הייתה המרצת הפתיחה תלויה ועומדת, המסקנה המתבקשת הינה שהתביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט לא התיישנה. 59. עם זאת, ולעניין השכר הראוי - אין לי אלא להפנות לסעיפים 72-77 לסיכומי הנתבעת. שוב אזכיר כי טיפולה של התובעת בעניין תביעות ההטבה הסתכם בהזכרת הנושא בדו"ח, באופן כללי בלבד, ובניסוח מכתבים לאבנר ולמל"ל, אשר לימים הסתבר כי אינם הגופים הרלוונטים אליהם יש להפנות דרישה זו. מכאן - שהטיפול לא הניב כל תוצאות. גם אם נתעלם מנושא זה, אזי לכל היותר היה מקום להעריך את שעות העבודה ולפסוק שכר בהתאם. לצורך קביעת שכר זה היה על התובעת להביא את ראיותיה, וזאת לא נעשה. ראו בעניין זה ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד"י מ"ז (5) 114, בעמ' 125 וע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פד"י נ"ח (5), 20, בעמ' 27-28. סוף דבר 59. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, ובהתאם להחלטות קודמות בנוגע לדרך ניהולו של תיק זה, דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בחלוף מועד זה ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כדין. חוזה שירותחוזהשירותי ייעוץשירותי יעוץביטוח לאומי