ת"א 6057/07 עסק ב"הסכם להסכים": בית המשפט ציין כי "הסכם להסכים" הינו "הסכם שבו קבעו הצדדים במפורש ביניהם שיגיעו בעתיד להסכמה על יסוד מסוים בהסכם" או "הסכם מפורש להגיע להסכמה בנקודה מסוימת. ההסכמה המפורשת להסכים היא, למעשה, הסכמה על כך שלעת עתה לא קיים הסכם" (פרידמן וכהן, חוזים, כרך א', בעמ' 299, ס' 8.31). "כאשר צדדים מסכימים להסכים בעתיד לגבי יסוד מרכזי של העיסקה, ניתן להסיק, אפילו אין ביניהם מחלוקת גלויה, כי כרגע אין ביניהם הסכמה לכריתת החוזה. ובהמשך: "אם מסכימים הצדדים כי עליהם להגיע להסכמה לגבי פרט עיקרי, קיימת הנחה כי לא נכרת חוזה, שכן העדרו של הפרט העיקרי וחשיפת הרצון להגיע להסכמה קונקרטית לגביו, מונעים שכלולו של חוזה. ההנחה היא כי ההסכם להסכים לגבי הפרט העיקרי מהווה תנאי לכריתתו של חוזה מחייב בין הצדדים, אפילו לא נתגלעה מחלוקת לגביו בעת עריכת ההסכם הראשוני. רק במקרים יוצאים מן הכלל ניתנת הנחה זו לסתירה. זאת, אם ניתן לפרש את ההסכם הראשוני כמחייב, למרות ההסכם להסכים על הפרט העיקרי. כלומר, אם משתמע כי הצדדים התכוונו לכך שאם לא יצליחו להגיע להסכמה לגבי אותו פרט עיקרי, ניתן יהיה לפנות לערוצי ההשלמה החוקיים.., אזי עשויה להיסתר ההנחה" (שם, ס' 8.35). הפרתו של הסכם להסכים מזכה, ככלל, בפיצויי הסתמכות בלבד. "חוזה לנהל משא ומתן רק מחייב את הצדדים לבוא לשולחן הדיונים ולעשות מאמץ כן לגשר על הפערים שביניהם. משום כך האינטרס המוגן במסגרתו של חוזה כזה מוגבל. ההגנה המוענקת במסגרתו של חוזה לנהל משא ומתן, כמו זו המוענקת במסגרתו של סעיף 12, אינה על החוזה שאליו חותר התובע להגיע בתום המשא ומתן. הצדדים לא נטלו על עצמם התחייבות לכרות חוזה. הם התחייבו לנהל משא ומתן לכריתתו של חוזה ..." (שם, בעמ' 314, ס' 8.46). בהתאם, "... הפיצויים ישקפו את הנזק שנגרם כתוצאה מאי קיומו של החוזה לניהולו של המשא ומתן, והם יעמידו את הצדדים במצב שבו היו אלמלא הופר החוזה למשא ומתן, אך לא במצב שבו היה לו נכרת החוזה הסופי. במילים אחרות, הסעד הרגיל בשל הפרתו של חוזה לניהול משא ומתן דומה לסעד הנפסק בשל הפרתו של סעיף 12 לחוק החוזים, כלומר פיצויים בשל נזקי הסתמכות בלבד. רק במקרים נדירים ביותר ניתן יהיה לחרוג מסעד זה ולהעניק פיצוי בשל אינטרס הקיום, לאמור, פיצויים בשל הנזק שנגרם עקב אי-קשירתו של החוזה או אכיפתו של חוזה כזה" (שם, בעמ' 318, ס' 8.50). חוזהמשא ומתן