הטעיה במו''מ לכריתת פוליסת ביטוח

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הטעיה במו''מ לכריתת פוליסת ביטוח: 1. לפני תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בסך של 195,810₪ בגין אירוע של "מחלה קשה" על פי פוליסת ביטוח חיים, אשר הונפקה לטובת התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ידי הנתבעת. התביעה הוגשה בעילה חוזית ובעילה נזיקית על פי המתואר בכתב התביעה. 2. התובע רכש מהנתבעת בראשית פברואר 2001 פוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסויים בפרק: "מחלה קשה" וזאת לאחר שהובטח לו על ידי נציג מהנתבעת כי הפוליסה אותה הוא רוכש תהיה זהה לפוליסה שהייתה לו עד לאותו מועד שהונפקה על ידי חברת הביטוח מגדל. 3. באוקטובר 2001 עבר התובע אירוע לבבי. הנתבעת הכירה במקרה הביטוח ושילמה לו תגמולי ביטוח בסך 153,012 ₪, התובע חתם על שטר סילוק לשם קבלת התגמולים. 4. שלוש שנים לאחר סילוק התביעה, טוען התובע כי גילה שהתגמולים אותם קיבל מהנתבעת הנם תגמולים נמוכים ומגיעים עד כדי מחצית מהתגמולים שהיו אמורים להשתלם לו על פי הפוליסה הקודמת בחברת הביטוח מגדל בה היה מבוטח שנים רבות, ואותה עזב למען הצטרפות לפוליסת הנתבעת. התביעה הוגשה בעילות החוזית הביטוחית והנזיקית על פי עוולת הרשלנות. טענות התובע: 5. התובע טוען כי כאשר חתם על שטר הסילוק לא ידע כי לא קיבל את שיעור התגמולים להם היה זכאי לו המשיך בפוליסת מגדל כפי שהובטח לו על ידי נציגי הנתבעת. שיעור זה נודע לו לראשונה רק לאחר שלוש שנים מקבלת התגמולים ועל כן אין בחתימתו על שטר הסילוק שהוא למעשה חוזה אחיד- מניעות. 6. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב תוך מצג שווא, הטעיה מכוונת, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. התובע טוען כי הנתבעת ידעה על קיומה של פוליסת מגדל גם בטרם הנפקת הפוליסה מטעמה והתרשלותה נובעת מעצם העובדה כי אישרה את תנאי הפוליסה עם אדם אחר שאינו התובע ואף לא וידאה כי התובע קיבל הפוליסה לידיו. טענות הנתבעת: .7 הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות בעיקר מן העובדה כי היא התיישנה וכי בכל מקרה התובע חתם על כתב ויתור וסילוק במסגרתו הצהיר כי שולמו לו תגמולי הביטוח וכי הוא מוותר על כל טענה. 8. בנוסף טענה הנתבעת כי בעת כריתת הפוליסה ביום 4.2.01, לא היו בפניה הפרטים אודות הפוליסה שהייתה לתובע בחברת הביטוח מגדל, אלא רק הצעה מטעם חברת ביטוח הדר. הנתבעת טוענת כי התובע העביר לה את פרטי פוליסת מגדל רק לאחר שקיבל ממנה את הפוליסה החדשה. ולאחר משלוח פרטים אלה ציין נציג הנתבעת בפניו כי יבדוק את הכיסויים המנויים בפוליסת מגדל ויחזור את התובע. אולם למחרת היום יצר נציג הנתבעת קשר עם אדם אחר בשם דומה לשמו של התובע. התובע עצמו לא יצר קשר נוסף עם הנתבעת. 9. הנתבעת טוענת לגופו של עניין כי הפוליסה שהונפקה מטעמה לתובע , הכוללת פרק של מחלות קשות בכיסוי בסך של 150,000 ₪, הונפקה על פי גמירות דעתו של התובע ועל כן יש לדחות את טענות התובע לעניין מצג השווא והרשלנות. 10. הנתבעת טוענת כי הוכח שבמועד חתימת התובע על שטר הסילוק התובע ידע על ההבדלים בין הפוליסה שהונפקה לו לבין פוליסת מגדל ויש לדחות התביעה גם מפאת התיישנותה. 11. הנתבעת מסכימה כי נוהלה שיחה בין נציגה לבין אדם אחר שאינו התובע, אולם טוענת כי אין בעובדה זו כדי ליצור פוליסה עליה לא הוסכם, שכן בכל השיחות עם התובע הובהרו לו כיסויי הפוליסה. הפוליסה נשלחה לתובע וכל טענה המורה אחרת היא הרחבת חזית אסורה. המחלוקות בתיק: 12. ביום 28.6.11 , לאחר שנדרשה לטענות הצדדים ,קבעה כבוד השופטת רות לבהר שרון, בערעור על פסק דין שנתן בית משפט זה כי, התיק יוחזר לבית משפט זה על מנת שיחתמו המחלוקות בסוגיות הבאות: האם עילות התביעה (ידיעה בדבר השוני בין סכומי הפוליסות) נודעו לתובע רק שלוש שנים לאחר חתימתו על כתב הסילוק כטענתו, או שמא ידע התובע בעת חתימתו כי קיים שוני בין הפוליסות כטענת הנתבעת? האם כתב הויתור מונע את תביעת התובע כלפי הנתבעת? האם התיישנה התביעה?האם עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו? האם עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת הציג בפניה מצג שווא? דיון: עדות התובע: 13. התובע העיד כי לפני שפנה לנתבעת כדי לרכוש את הפוליסה ערך סקר שוק גם בחברות ביטוח אחרות. כך פנה לחברת הביטוח "הדר" לפני שפנה לנתבעת וזאת על מנת להשוות מחירים. עלות הפרמיה ששילם לחברת הביטוח מגדל הייתה כארבע מאות ₪ לחודש, ביקש להוזיל את הפרמיה החודשית. התובע העיד כי היו שיחות של שני נציגים בשם שי וגלי אשר פנו אליו והסבירו לו כי ההצעה של הנתבעת זהה אבל זולה יותר. הנתבעת יזמה את השיחות והבטיחו לו כי הוא מקבל את אותה פוליסה רק במחיר טוב יותר. התובע העיד כי העביר את פוליסת מגדל לנתבעת בפקס. התובע העיד כי לא יכול היה להסיק כי בשיחה מיום 6.12.00 נציג השירות השווה לפוליסה של הדר ולא לפוליסה של מגדל. התובע העיד כי אמנם נקבו במחיר פרמיה של 316 ₪ אשר הנה פרמיה של פוליסת הדר, אולם לא ידע כי נציג השירות מדבר על פרמיית הדר והיה מבולבל בין כל הצעות שהיו שם במקום להשוות רק לפוליסת מגדל אשר הייתה ברשותו. התובע העיד כי לא זכר אם קיבל בדואר הצעות לפוליסה מהנתבעת. התובע העיד כי חתם על מסמכי הצטרפות לפוליסה אצל הנתבעת בהם: וס"ר, טופס בריאות וטופס פרטי הוראת קבע לתשלום. אולם בפירוש אמר כי אמנם חתם על המסמכים אבל מסר לנציג כי לא יכניסו אותו לפוליסה עד שלא חוזר אליו מנהל הנתבעת.התובע העיד כי לא ידע שיש הבדל בין סכום הביטוח של מגדל ובין סכום הביטוח של הנתבעת בפרק של מחלות קשות. התובע העיד כי אם היה יודע כי ישנה ירידה בסכומי הביטוח בפרק מחלות קשות - לא היה מסכים להיכנס לפוליסה. התובע העיד כי ביטל את הפוליסה במגדל לפני תאריך 1/3/01 ושילם את הפרמיה הראשונה אצל הנתבעת ביום 1.3.01.לאחר האירוע הלבבי ב-10/01: העיד כי לא הגיש תביעה במגדל אלא אצל הנתבעת לפי הפוליסה החדשה. מועד ידיעת התובע על דבר סכומי הביטוח השונים: טוען התובע בסיכומיו כי עובר להתקשרותו עם הנתבעת היה מבוטח בחברת הביטוח מגדל במשך 15 שנים, כאשר במהלך שנת 1999 פנו אליו נציגי הנתבעת לראשונה במטרה שיעביר את ביטוח החיים וה"ריסק" שהיו לו בחברת מגדל אליה, תוך כדי הדגשה כי בכל מקרה יחסוך חיסכון ניכר בתשלום הפוליסה מבלי לשנות או לגרוע מהכיסויים הביטוחיים. לאחר כשנה, בשנת 2000 פנה שוב נציג הנתבעת והצליח לשכנע את התובע רק בשל העובדה כי הפוליסה החדשה של הנתבעת תהיה זהה לפוליסה שהייתה ברשותו בחברת הביטוח מגדל. התובע טוען כי על פי המכתב שנשלח לו על ידי הנתבעת מיום 5/2/01, הוא קיבל הטבה מהנתבעת: "ביטול תקופת האכשרה" מיד עם קבלת הפוליסה הישנה של חברת הביטוח מגדל, ראיה המלמדת כי כל הנתונים לגבי הפוליסה של חברת הביטוח מגדל היו פרושים בפני הנתבעת, על כל סכומי הביטוח למיניהם. בנוסף מצביע התובע על העובדה שאינה במחלוקת, כי מנהל הנתבעת "סטיב" חתם את העסקה עם אדם אחר שאינו התובע, ככל העולה מתמלול שיחות ההקלטות אשר צורפו לתצהירי הנתבעת וסומנו שם כ- ה'4 ו-ה' 13. התובע טוען כי רק בדיעבד הסתבר לו שנציגי הנתבעת הציגו לו מצג שווא לפיו סכומי הפוליסות זהות, אולם ישנה הוזלה במחירי הפרמיות החודשיות. התובע טוען כי לחץ השכנועים הטלפוניים והיותו אדם פשוט, גרמו לו להאמין לנציגי הנתבעת כי הוא מקבל פוליסה זהה לזו שהייתה לו בחברת הביטוח מגדל. התובע טוען כי גילה באופן אקראי כעבור שלוש שנים ממועד התשלום, כי קיים פער עצום בין שתי הפוליסות: הכיסוי הביטוחי בגין מחלות קשות בחברת מגדל היה בסך 293,329 ₪ ובפועל קיבל התובע מהנתבעת 140,317 ₪ פחות ממה שהובטח לו על ידי נציגי הנתבעת. השתכנעתי כי בטרם חתימת שטר הסילוק והויתור- סבר התובע כי סכומי הפרק בגין מחלות קשות בפוליסה מטעם הנתבעת יהיו זהים לפוליסת מגדל, מן הטעמים הבאים: ככל העולה משיחה מיום 6.12.00 נציג השירות שי קיבל לידיו את הצעת הביטוח הדר מהתובע, שכן הפרמיה אותה הוא מציין בסך של 316 ₪ היא פרמיית הדר ולא של מגדל, והוא מתייחס לפרמיה הזאת כאילו היא הפרמיה שהתובע שילם ומשלם על פי הפוליסה שלו. ולעומתו התובע סבור כי הנציג מדבר על הפוליסה שהייתה לו במגדל, וזאת משום שהתשובות אותן הוא נותן כמענה לנציג כוללות התייחסות לפדיון ולרכיב חיסכון, כפי שהיה בפוליסה שלו במגדל, ואילו בפוליסת הדר לא. התרשמתי כי התובע אינו בקיא ברזי הביטוחים, בפוליסה שהייתה ברשותו ובפוליסה אותה התכוון לרכוש. ולמרות שהנציג שי לא וידא עם התובע כי אכן מדובר בפוליסת ביטוח הדר ולא של מגדל שהייתה לתובע, הוא חותם את השיחה במילים: "בקיצור התנאים הם אותו דבר כי הפרמיות כן משתנות פה וגם אצלנו...". משכך אני מאמין לתובע כי הסיק שהפרמיה נמוכה יותר בשל אובדן חלק החיסכון אולם תנאי הפוליסה מבחינת הסכומים נותרים בעיניהם. ככל העולה מהשיחה מיום 1.2.01 התובע אומר לנציג השירות קובי כי יש ברשותו פוליסת ביטוח קיימת אולם מחיר הפרמיה גבוה לדעתו (עמ' 37 החל משורה 18) וכאשר התובע נשאל האם העביר את הפוליסה שלו במגדל לנציגי הנתבעת הוא עונה שהוא לא זוכר אם פקסס לנציג שי אבל הוא חושב שפקסס הפוליסה לנציגה אחרת. ואז באותה נשימה שואל התובע את הנציג קובי אם הוא רואה את הפוליסה אצלו, והנציג קובי אומר לו שכן ומקריא לו את נתוני הפוליסה של הדר. וכאשר הנציג קובי אומר לתובע כי "אנחנו נשלם את הפרמיה של הפוליסה שלך" אני מאמין לתובע שהוא סבור באותה עת כי מדובר בפוליסה שהייתה לו במגדל ולא בנתוני הפוליסה של הדר. ולמעשה התובע אומר לנציג כי הפוליסה קיימת אצלו משנת 1989 אולם אף לא אחד מהצדדים מוודא כי אכן מדובר בפוליסה של מגדל. התרשמתי כי התובע כלל לא יודע מהו סכום הביטוח לפרק מחלות קשות שהיה לו בפוליסה של מגדל ועל כן אין הוא מסיק כי ה-150,000 ₪ הסכום הנקוב בפוליסת הדר- הוא אינו הסכום הנכון. למעשה בשלב מסוים אומר התובע לנציג כי: "אני מבוטח במגדל..." (עמ 44 ש'11) ולמעשה הנציג בסוף השיחה מבקש כי התובע יפקסס לו את הפוליסה הקיימת במגדל. ככל העולה מהשיחה ביום 1.2.01 בשעה שבע בערב נאמר לתובע על ידי הנציג קובי כי סכומי הפוליסה נשארים זהים (עמ64 ש 17)ואף התובע שואל את הנציג: "תגיד לי אני מפסיד משהו מזה שאני עובר מפוליסה לפוליסה? אין לי שום יתרון בזה שיש לי פוליסה ותיקה?"(עמ 65 ש' 10-12) והנציג קובי משיב כי: "אז עדיף שאתה תשלח את הפוליסה שלך לפה נעשה ניתוח של הפוליסה שלך ונגיד לך כדאי או לא כדאי". התובע משיב כי הוא יפקסס את הפוליסה לנציג שהסכים לבחון את תנאיה תוך שעה מקבלתה ולחזור אליו. התרשמתי כי נציג השירות קובי בשיחה מאוחרת יותר קיבל את הפוליסה של מגדל משעה 21:05 , מסביר לתובע על הליך הקפאת הפוליסה במגדל וכיצד להימנע מחיזורי שימור הלקוחות במגדל. ככל העולה מהשיחה ביום 4.2.01 בשעה שמונה בערב אומר הנציג קובי לתובע כי כבר אישרו את הפוליסה (עמ 94 שורה 12) ורק לאחר מכן התובע מפרט לו את תנאי הפוליסה שיש לו במגדל ומסביר לו כי לאחר שעבר עליה יש פרק מחלות בשווי 293 אלף ₪ (עמ 96 ש 18)ואותה שעה קובי נציג השירות משיב לו כי הוא לא מכיר בסכומים האלו וממילא אצל הנתבעת: "בוא אגיד לך כמה אתה משלם אצלנו, אצלנו אתה משלם 56 ₪ ועוד 53 ₪. בדיוק חצי, אתה רואה?" (עמ' 101 ש'11-13). באותה שיחה מבין התובע כי סכומי הביטוח שונים בין פוליסת הנתבעת לפוליסת מגדל: "התובע: "רגע אבל זה לא אותו סכום, זה 250 אלף ₪. קובי: 250 אלף ₪. התובע: נו, ופה זה 373 אלף ₪. קובי: ומחלות קשות 150 אלף ₪. התובע: נו, פה הסכומים גבוהים יותר. קובי: כן אבל שמה זה מורכב מ-80 אלף ₪ שאמרת לי." כלומר התרשמתי כי נציג השירות קובי לא מבין כלל מה הסכום הנכון שהיה במגדל, טועה ומטעה את התובע בשוגג לגבי הפוליסה שנכרתה לו אצל הנתבעת. בשיחה מאוחרת מאותו היום, יותר מבין התובע כי ישנו שוני בין הפוליסות מבחינת סכומי פרק מחלות קשות ושוכנעתי כי בנקודת זמן זו הוא סבור כי טרם נכרתה פוליסה ולמעשה עדיין מנהלים מו"מ לגבי השוואת סכומי הביטוח אצל הנתבעת לסכום 373 אלף ₪ כאשר באותה שיחה הנציג קובי אומר שהוא יחזור אליו ואין תמלול שיחה נוסף עם התובע.השתכנעתי כי ביום 4.2.01 כבר הייתה בפני נציג הנתבעת קובי את הפוליסה של מגדל. משהבהיר התובע לנציג קובי את בקשתו להשוות סכומי הביטוח כפי שהיו לו במגדל, ומשנכרתה הפוליסה על ידי הנתבעת סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כאמור כי האמין שסכומי הביטוח בפוליסה שנכרתה לאחר הבהרותיו והדגשותיו מול הנציג קובי- יהיו זהים ורק הפרמיה משתנה עקב אובדן רכיב החיסכון. הנתבעת טוענת כי היא שלחה את הפוליסה ביום 4.2.01 לתובע, יום השיחה עם הנציג קובי, כך שבעת ששוחח עם הנציג התובע כלל לא היה מודע שנשלחה פוליסה אליו ולא ידע כי הפוליסה הסופית היא לפי תנאי הדר. לא הוכח בפני כי התובע קיבל את הפוליסה בפועל, או אולי שמא אותה פוליסה נשלחה לאחר עם שם זהה לשמו של התובע. ביום 26/2/01 ביטל התובע את הפוליסה שלו בחברת הביטוח מגדל, לאחר שסבר כי נכרתה פוליסה חדשה עם הנתבעת בתנאים זהים. הנתבעת שוחחה עם אחר לאחר שיחה זאת בשוגג, אחר הנושא שמו של התובע, ולמעשה לא נוהלו שיחות נוספות בין הצדדים. מהאמור לעיל עולה כי התובע סבר כי הסכום אותו הוא מבקש לבטח בפוליסה בפרק של מחלות קשות הנו הסכום שהיה לו בפוליסת מגדל, וזאת מיום 4/2/01 ולכל המאוחר מיום 26/2/01 במועד בו ביקש לבטל את הפוליסה שהייתה לו במגדל. האם כתב הויתור מונע מקבלת התביעה? האירוע הלבבי שהוגדר כמקרה הביטוח על פי הפוליסה ארע בחודש אוקטובר לשנת 2001 כלומר כשמונה חודשים לאחר כריתת הפוליסה. במהלך תקופה זו התובע לא שלח כל מכתב לנתבעת ולא הביע בכל דרך אחרת את רצונו לבטל הפוליסה הקיימת או לשנותה, וזאת כי סבר שבקשותיו לעניין סכומי הביטוח הוסדרו, וכי סכומי הפוליסות בפרק מחלות קשות יהיו שוות בין הפוליסות של שתי החברות. יתירה מזאת, התובע פעל לביטול הפוליסה שלו במגדל ביום 26/2/01 וביום 1/3/01 סולקה הפוליסה של התובע בחברת הביטוח מגדל, דבר המלמד כי סבר שאכן הפוליסה שהונפקה עבורו אצל הנתבעת הנה זהה בתנאיה לפוליסה אשר הייתה ברשותו שנים רבות. על כן חתימת התובע על גבי המחאת הסילוק בחודש נובמבר 2001 הייתה על בסיס האמונה כי מדובר בסכום זהה אשר היה אמור להשתלם לו היה נשאר תחת מסגרת ביטוחית של חברת מגדל. התובע העיד כי, הסכום שקיבל 150,000 ₪ לאחר האירוע הלבבי היה נראה לו סביר והוא לא זכר את הסכום המקורי במגדל שהיה 350,000 ₪. התובע העיד כי לראשונה הבין את ההבדל בין סכומי הביטוח למחלות קשות בין פוליסת מגדל לפוליסת הנתבעת כמעט שלוש שנים אחרי האירוע הלבבי, ורק כאשר סידר את הניירת שלו ואז הבין כי הסכום בחברת הביטוח מגדל היה כפול. בסמוך למועד זה פנה לנתבעת. כלומר כתב הויתור עליו חתם התובע אינו יכול להיחשב ככזה שעה שהתובע לא ידע כי הוא מוותר על זכותו לתגמולים מופחתים על פי הפוליסה. כתב הוויתור כמוהו כחוזה ובהעדר ידיעה בפועל של התובע על סכומי הביטוח הקיימים ביחס למה שהובטחו לו, בהעדר כל הדרכה משפטית או הסבר מהנתבעת על זכויותיו, לא ניתן לקבוע כי יסוד גמירות הדעת התקיים בתובע לצורך קביעת הוויתור. האם התיישנה התביעה? התובע טוען כי מדובר בעילה חוזית ובעילה נזיקית ועל כן התביעה לא התיישנה שכן אין למנות את מועד ההתיישנות שלוש שנים אלא על פי הדין הכללי- שבע שנים. ולחילופין טוען כי אפילו ומדובר בהתיישנות חוזית על פי חוק חוזה הביטוח יש להעדיף את זכותו המהותית של התובע על פני השיקולים שביסוד ההתיישנות. התובע מפנה מחד לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הקובע כי תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים לאחר מקרה הביטוח, ומקרה הביטוח לשיטתו אינו התרחשות הנזק אלא מועד חתימתו על שטר הסילוק. ומאידך, מפנה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות הכללי לפיו "כלל הגילוי" מאריך את תקופת ההתיישנות מקום שנעלמו מהתובע עובדות המהוות את עילות התובענה, מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן. איני מקבל את טענות התובע לעניין העילה החוזית. אני סבור כי התביעה נותרה במישור חוק חוזה הביטוח ועל כן ככלל יש לבחון את תקופת ההתיישנות על פי האמור בחוק זה, קרי על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הקובע תקופת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח כשלוש שנים לאחר מקרה הביטוח. ומקרה הביטוח בביטוח מחלות - הוא המחלה בה חלה התובע וממנה יש לספור תקופת ההתיישנות. אין חולק כי התביעה הוגשה ביום 2.8.06 בעוד שהאירוע הלבבי התרחש באוקטובר 2001. עסקינן בתגמולים הנובעים מפוליסת ביטוח, כאשר המחלוקת היא לגבי גובה התגמולים בלבד הנובעים מזכותו של התובע על פי אותה הפוליסה, ועל כן יש לבדוק את החוק הספציפי - חוק חוזה הביטוח ולא את הדין הכללי. הרי מלכתחילה זכאותו של התובע נובעת במישרין מפוליסת הביטוח והסתמכות על דיני החוזים הכלליים תרוקן מתוכן את הוראת ההתיישנות הספציפית. גם אם הייתי סבור כי יש מקום להחיל את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, עצם הגילוי של התובע בשנת 2004 כי היקף התגמולים אשר קיבל שונה מהיקף התגמולים המוסכם, אינו לבדו מקים את תחולת הסעיף. סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי עובדות תביעתו נעלמו מעיניו באופן שבזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. לפני חתימת התובע על כתב הויתור היה עליו לעמוד על זכויותיו ולדרוש להבין את פוליסה. גם לאחר חתימתו ואף לאחר קבלת התגמולים יכול היה לעיין בפוליסה שהייתה ברשותו ולערוך ההשוואה. במקרה שלפני, עלה בידי התובע להוכיח בעזרת תמלולי השיחות המתעדות את המו"ל לכריתת חוזה הביטוח כי אכן הוטעה שלא במזיד להאמין כי רכש מוצר אחר. ועל כן משחתם על כתב הויתור לא ויתר על טענה הנוגעת להיקף התגמולים עליהם הוסכם, אלא על כל טענה מהותית בפוליסה לעניין עצם זכאותו בגין מקרה הביטוח. מקרה הביטוח לא מוכחש על ידי הנתבעת כמו גם התגמולים אותם יכול היה לקבל התובע לו נשאר מבוטח בחברת הביטוח מגדל. על כן מוכן אני לקבל את ההנחה שהיה מקום להאריך את תקופת ההתיישנות על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות הכללית , אולם ממועד החתימה על השטר שוב יש להחיל את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הספציפי ולא את הדין הכללי, דבר אשר לא היה מועיל לתובע כי גם ממועד חתימתו על שטר הויתור ועד למועד הגשת התביעה- חלפו למעלה משלוש שנים. על כן סבורני כי דין העילה החוזית להידחות מחמת התיישנות. לא כך העילה הנזיקית. התובע טוען כי נציגי הנתבעת התרשלו כלפיו בכך שכרתו פוליסה לא מתאימה, הציגו מצג שווא בפניו והטעו אותו. התובע טוען כי הנתבעת לא ביצעה התחייבותה לגבי הכיסויים שהתחייבה כלפיו, לא ווידאה כי התובע אישר את הפוליסה ואף לא וידאה כי התובע קיבל הפוליסה לידיו. משכך לא מילאה את חובת הנאמנות כלפיו. מנגד טוענת הנתבעת כי, התובע לא הוכיח נזק, וגם אם יש להטיל עליה חבות הנובעת מפקודת הנזיקין הרי שאשמו התורם והמכריע של התובע ניתק את הקשר הסיבתי בין מחדליה ומעשיה לבין נזקו הנטען והמוכחש של התובע. סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כי נציגי הנתבעת התרשלו כלפיו בדרך ניהול המו"מ ובכריתת הפוליסה. בכך שהטעו התובע בשוגג להאמין שרכש פוליסה עם תנאים זהים לפוליסה שהייתה ברשותו שנים רבות. ניהלו עם התובע שיחות רבות וארוכות אך לא וידאו כי התובע כאדם פשוט מבין מהו המוצר אותו רכש. ניהלו שיחות עם אדם אחר בנוגע לפוליסה של התובע ועמו למעשה חתמו העסקה. לא וידאו כי התובע קיבל הפוליסה. די בכך בכדי להורות כי הנתבעת לא מילאה את חובת הנאמנות כלפי התובע כלקוח, ולא נהגה בסבירות ובמידתיות שעה שההתקשרויות מטעמה נעשות אך דרך הטלפון- עובדה המצדיקה חובת וידוא גבוהה יותר. משכך, הרי שמועד כריתת הפוליסה היה פברואר 2001 ולמעשה התביעה הוגשה ביום 2/8/06 ואמורה הייתה להתיישן על פי הדין הכללי רק בחודש פברואר 2008, הרי שלא התיישנה בעילה זו. עם זאת אני סבור שיש צדק במידת מה בטענתה של הנתבעת לעניין אשמו התורם של התובע. התובע עצם עיניו במידת מה בכך שלא בדק בעצמו, ולא וידא את קבלת הפוליסה ולא עמד על זכויותיו כהלכה בעת חתימתו על שטר הסילוק. ועל כן אני סבור כי לתובע אשם תורם בשיעור של 30% מנזקיו. טענת ההטעיה של התובע: התובע טוען כי נציגי הנתבעת התעלמו מתנאי הפוליסה הקיימת בחברת מגדל והטעו אותו בכך שהשוו לתנאים מול הצעות אחרות וזאת על מנת לגרום לתובע להאמין כי ניהלו השוואה בין תנאי הפוליסה של הנתבעת לתנאי הפוליסה שהייתה לו במגדל. איני מסכים עם התובע כי התבצעה הטעיה מכוונת מצדה של הנתבעת, שכן מדובר בטעות ואף ברשלנותם של נציגי הנתבעת אשר התבססו על פוליסה שציין בפניהם התובע כהצעת ביטוח שקיבל מטעם הדר, והלה סברו בשוגג כי מדובר בפוליסה שהתובע התכוון שהייתה לו. אני סבור כי מדובר בטעות שנבנתה על טעות ככל שהתקדמו השיחות וברשלנות נציגי הנתבעת שלא וידאו כי מדובר בפוליסת מגדל עליה מדבר התובע. אני סבור כי נציגי הנתבעת התרשלו כלפי התובע סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום המהווה את הפער בין תגמולי פוליסת הביטוח שהשתלמו לתובע בפועל לבין התגמולים שהיו אמורים להשתלם לו על פי הבנתו עת ניהל מו"מ לכריתת הפוליסה עם נציגי הנתבעת. הנתבעת שילמה לתובע ביום 31.10.01 סכום של 153,012 ₪. הפער בין הסכומים עמד על סך של 140,317 ₪ נכון ליום התשלום, בשערוך ליום זה- 251,570 ₪. בניכוי אשם תורם 30%- 176,099 ₪. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובע בניהול הליך זה לרבות הוצאות ניהול המשפט בערכאת הערעור. בנוסף הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד בסך של 36,000ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין ע"י הצדדים.הטעיהפוליסה