נטען כי התובע חתם על ההסכם מתוך טעות או הטעיה, כי החוזה נחתם תוך ניצול חולשתו של התובע והוא כולו תוצאה של מעשה מרמה. נטל הראיה מוטל על מי שמבקש להוכיח שהתקיימו תנאים המבססים פגם בכריתת החוזה מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החתמה על הסכם במרמה: 1. במרכז המחלוקת בין הצדדים תוקפו של הסכם מכר מיום 14.3.11 (להלן: "הסכם המכר") שנכרת לכאורה בין התובע 1 (להלן: "התובע" או "פואד") לבין הנתבע (להלן: "הנתבע" או "קרדוש"). המכר מתייחס לשטח של 2,344 מ"ר הידועים כגוש 19316 חלקה 33 בסחנין (להלן: "המקרקעין"). בהסכם מצויין כי התמורה הינה סכום של 1.5 מיליון ₪. התובע טוען כי הוחתם במרמה על הסכם המכר תוך שהוצג לו מצג שווא שמדובר בהסכם להעברת מקרקעין ללא תמורה למר עפיף בסול באופן זמני. הנתבע טוען כי ההסכם נערך בתום לב, שולמה חלק מהתמורה, ויש להורות על אכיפת הסכם ותשלום יתרת התמורה. 2. עובדות הרקע 2.1 חלקה 33 בגוש 19316 הינה בת 3,284 מ"ר. התובע רשום כבעלים של החלקה בשלמותה בנסח רישום המקרקעין. משנת 1997 רשומה הערת אזהרה לטובת שלושת בני משפחת שקור על שטח של 950 מ"ר (היתרה הפנויה -2,344 מ"ר). משנת 2008 ו-2010 רשומים עיקולים על הנכס במסגרת הליכים בהוצל"פ עכו. 2.2 ביום 29.3.11 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע על שטח של 2,344 מ"ר. 2.3 המקרקעין מצוי סמוך לכביש הראשי בסחנין. על המקרקעין בנויים שני מבנים - האחד, בנין בן שתי קומות כאשר קומת הקרקע משמשת למסחר וחנויות וקומה ראשונה משמשת למגורים של התובע 1. נטען כי פרנסתו היחיד של התובע היא מדמי השכירות של העסקים במקום. השני - בנין בן שתי קומות המשמש למגורי אחותו של התובע ולמשרדי עיריית סחנין. נטען כי גם בנו של התובע, התובע 2, היה אמור לאחר נישואיו להתגורר בדירה נוספת בבנין זה. 2.4 התביעה הוגשה ביום 26.4.11 על ידי התובע , היום כבן 57, באמצעות אפוטרופסיו (עאיד ולוטפיה שקור) וכן על ידי בנו. נטען כי התובע הינו פסול דין בשל היותו מכור לאלכוהול. החלטת בית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית בדבר מינוי האפוטרופסים לתובע הינה מיום 1.4.11. קודם לכן היה התובע 1 פסול דין לפי החלטת בית הדין הדתי, בתקופה שמיום 28.4.98 ועד ליום 6.8.08. מכל מקום בתקופה הרלוונטית לחתימת ההסכם לא היה התובע 1 פורמלית פסול דין. 2.5 הנתבע כבן 25, מתגורר בנצרת ועובד אצל אביו בעסק המשפחתי לממכר הגרלות של מפעל הפיס בנצרת. 3. גרסאות הצדדים לנסיבות החתימה 3.1 לטענת התובע, כשבועיים טרם חתימת ההסכם פנה אליו מר עפיף בסול מכפר רינה מלווה באדם נוסף. מר עפיף בסול היה מוכר לו מאז שנת 2001, והוא מתעסק בעסקי נדל"ן, ועובד כמתווך מקרקעין. (להלן "עפיף בסול" או "עפיף"). א. ההיכרות הקודמת עם עפיף בסול - בשנת 2001 מכר התובע קרקע לחברת אדם בונה ארץ בע"מ שעפיף בסול היה הבעלים שלה. התובע העיד כי לא קבל את התמורה, ולכן פנה לבית משפט אשר הורה על ביטול העסקה. שבועיים קודם להסכם המכר מושא הדיון הזהיר עפיף בסול את התובע כי יש אנשים שרוצים לנצל אותו ולקחת לו את המקרקעין ולכן כדאי שיעביר אותם ללא תמורה לעפיף בסול, וכשתסתיים הפרשה, יקבל את המקרקעין בחזרה. התובע בעדותו ציין כי לא האמין תחילה לדברי עפיף בסול. ב. ברקע -התובע העיד שנאמר לו כי הוא חתם על קבלת הלוואה בסכום של 1,200,000 ₪ מזבידאת נאזר, ונאמר לתובע על ידי עפיף בסול שנותן ההלוואה רוצה לעקל לו את המקרקעין. לכן הציע בסול שיעביר את האדמה על שמו ללא תמורה, ובתום הפרשה יקבלה בחזרה. עוד הצהיר התובע כי עפיף בסול נתן לו הלוואה (ללא קשר עם המקרקעין) בסכום של 14,000 ₪ שניתנה בסכומים ובמועדים שונים, אך עפיף בסול הכחיש עובדה זו (ס' 20 לת /1 , ס' 10 לנ / 3). ג. שליחיו של עפיף בסול - יומיים לאחר מכן, פנו אל התובע שני אנשים בסכנין, מר עומר זבידאת (בן דודו של זבידאת נאזר, לכאורה נותן ההלוואה)( להלן "עומר" או "עומר זבידאת") ומר קאסם חיאדרה (להלן "קאסם" או "קאסם חיאדרה") שאמרו שהם שליחיו של עפיף בסול, אישרו את דבריו, וחזרו על כך שהמלווה מבקש לעקל לו את המקרקעין. ד. החתימה על הסכם המכר - ביום 14.3.11 בסמוך לשעה 19:00 עומר וקאסם הסיעו את התובע מסכנין לכפר ריינה, למשרדו של עו"ד סאמר בסול (קרוב משפחתו של עפיף בסול). בדרך לשם שתה התובע לדבריו מספר בקבוקי בירה, עובדה שהוכחשה על ידי עדי ההגנה שהיו עימו. במשרדו של עו"ד סאמר בסול נכח גם עפיף בסול, ושני הגברים שהסיעו אותו. שם חתם על מסמכים שלטענתו לא הוקראו לו, ועו"ד סאמר בסול ציין בפניו כי מדובר בהעברה ללא תמורה, כפי שהסביר קודם עפיף בסול. משם נסעו כולם לנצרת, לתחנת מפעל הפיס, שם הוחתם הנתבע על המסמכים באמצעות עו"ד סאמר בסול בעוד התובע יושב בצד. לאחר מכן החזירו עומר וקאסם את התובע לביתו בסכנין. התובע טוען כי לא הכיר את הנתבע ולא ראה אותו קודם הפגישה בתחנת מפעל הפיס. ה. משנודע לבנו של התובע על הסכם המכר, בקש לבטלו, שכן דירת המגורים במקרקעין היתה מיועדת לו לכשיתחתן. בין התובע 1 ובנו, התובע 2, נחתם ביום 10.4.11 הסכם מתנה לפיו התובע 1 העביר לו את המקרקעין ללא תמורה. ו. העדר תמורה- התובע טוען כי לא קבל מהנתבע או מהאחרים המעורבים תמורה כלשהי בעבור המקרקעין. 3.2 הנתבע טוען כי ההסכם נחתם כדין ובתום לב, וכי שלם לתובע במעמד החתימה סכום של 500,000 ₪. כמו כן, פנה ביום 27.3.11 לבטל רישום הערת אזהרה שהיתה רשומה על המקרקעין, (שעניינה צו מניעה במסגרת ת.א 258/00 מחוזי חיפה מיום 26.1.00). ביטול הערת האזהרה היה מכח החלטת בית משפט שניתנה באותו היום, 27.3.11. נטען כי במעמד ביטול הערת האזהרה שלם הנתבע לתובע סכום נוסף של 250,000 ₪ בתחנת מפעל הפיס. הנתבע טוען כי כל טענות התובע מתייחסות לכדאיות העסקה, ולכן אינן צריכות להשמע. 4. המסגרת הנורמטיבית 4.1 אין מחלוקת עובדתית באשר לחתימת התובע על הסכם המכר. השאלה העומדת למבחן היא האם נפלו פגמים בכריתת החוזה שיש בהם להביא לביטולו. נטען כי התובע חתם על ההסכם מתוך טעות או הטעיה, כי החוזה נחתם תוך ניצול חולשתו של התובע והוא כולו תוצאה של מעשה מרמה. נטל הראיה מוטל על מי שמבקש להוכיח שהתקיימו תנאים המבססים פגם בכריתת החוזה (ראו ע.א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד נ. אולצ'יק (1996); ע"א 10/81 חיים כהן ושות נ. חברה קבלנית לבנין בע"מ ׁ(1983); ע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ. רפאלי (28.3.11) ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ו (הולילנד) בע"מ נ. עו"ד יעקב אמסטר 7.3.13). פרק ב' של חוק החוזים (חלק כללי ) התשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") מסדיר סוגיות שונות בנושא פגמים בכריתתו של חוזה. 4.2 טעות - ס' 14 לחוק החוזים קובע - "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה." טעות, משמעה מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאיננה תואמת את המציאות. וראו דברי בית המשפט בע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 840 (2003): "'הטעות' היא הערכה שגויה של מציאות הדברים האמיתית. מקום שאדם פועל על-פי מציאות מדומה, הרי שלרצונו המתלווה לפעולה עלול להתלוות פגם. 'טעות היא, איפוא, פגם תודעתי (קוגניטיבי) ברצון' (פרידמן וכהן בספרם הנ"ל [18], בעמ' 668)". 4.3 הטעיה- ס' 15 לחוק החוזים קובע - "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." על יסודות עילת ההטעיה נכתב ב ע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' רפאלי (28.3.11) - "שלושה הם אפוא התנאים הנדרשים על מנת שתקום עילה לביטול חוזה בגין הטעיה, אותם שב בית משפט זה ומנה בפסיקתו ואלו הם: קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה; הטעיה שהטעה אותו הצד השני לחוזה; וקשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בחוזה וכן בין ההטעיה לבין הטעות (ראו: ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פסקה 9 (טרם פורסם, 14.8.2008) (להלן: עניין סויסה); ע"א 10745/06 אזולאי נ' המכללה האקדמאית אורט ע"ש סינגאלובסקי - פולק ת"א, פסקה 12 (טרם פורסם, 13.7.2009); גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי; לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 313-314 (2005) (להלן: שלו)). 4.4 עושק - ס' 18 לחוק החוזים קובע - "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שנצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה" במסגרת ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני ( 22.4.04) דנה כב' השופטת חיות ביסודות שיש להוכיח לגבי פגם זה - "עילת הביטול מסוג עושק מושתתת על שלושה יסודות הקבועים בסעיף 18 הנ"ל (ע"א 403/80 סאסי ואח' נ' קיקאון פ"ד לו(1) 762 להלן: עניין סאסי): א. מצבו של המתקשר (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון) ב. התנהגות הצד השני (ניצול מצבו של המתקשר) ג. תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". הדרישה היא ל"חולשה שכלית" ואינה מגיעה כדי מצב של "פסול דין". דהיינו - גם מי שלא הוכרז כפסול דין יכול להחשב כלוקה בחולשה שכלית, ואף קל יותר להוכיח זאת כשמדובר במתקשר שהיה נתון בעבר לפיקוח או אפוטרופסות . יסוד נוסף לעילת הביטול בשל "עושק" הוא שתנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". ככל שתנאי החוזה בלתי סבירים יותר, ניתן להסתפק בפגם ברצון "מתון" יותר. חוזה הנגוע בעושק, מתאפיין בנסיבות של ניצול מצד אחד ומצוקה מן הצד האחר, עד כי אין מתקיים בו מפגש רצונות חופשי - אמיתי כלשהו (ע"א 3387/03 אלמקייס נ' בן דוד, (8.9.05) ) בע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.07 ) עמדה השופטת ד' ברלינר (כתוארה אז) על הטעם לקיומה של עילת העושק בציינה: "עילת העושק, הינה אחד הביטויים הברורים לתפיסה העכשווית של דיני החוזים המציבה גם את הדרישה לצדק והגינות חוזית לצד מתן ביטוי לרצון הצדדים. הרעיון הוא כי בהעדר רצון חופשי - החוזה פגום, כאשר "הדרישה לפגם ברצון בעילת העושק ובעילה של השפעה בלתי הוגנת היא מתונה ומרוככת יותר מזו הקיימת בעילות המסורתיות (טעות הטעיה כפיה) הצירוף של תנאים גרועים עם פגם ברצון ולו פגם מתון הוא המצדיק את קיומה של עילת הביטול" (ד' פרידמן נ' כהן, חוזים, (כרך ב'), עמ' 971). החשיבות היא בעצם ההכרה ביסוד מצפוני מוסרי וערכי שלאורו צריך להיבחן החוזה (ולענייננו כתב הויתור) כאשר הקביעה היא כי בנסיבות מסוימות, על-פי המדדים שנקבעו בעילת העושק לבחינתו של יסוד זה - ניתן יהיה לבטל את החוזה". 4.5 מעבר לכך נטען כי לא שולמה תמורה. תשלום תמורה עבור המקרקעין הינה תנאי יסודי בהסכם, והפרתו הינה בבחינת הפרה יסודית המזכה את הנפגע בביטול ההסכם. גם אם ניתן היה להתגבר על פגם בכריתתו של הסכם המכר, הרי משלא שולמה תמורה, מהווה זו הפרה יסודית ומוקנית הזכות לביטול ההסכם. ראו לענין ס' ס' 6,7, לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ) תשל"א 1970 - 6. "לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. 7. (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית." 5. האם היה התובע פסול דין במעמד חתימת ההסכם 5.1 החלטת בית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית המורה על מינוי אפורטרופסים לתובע הינה מיום 21.4.11. מגוף ההחלטה ניתן ללמוד כי כבר ביום 28.4.98 מונו אפוטרופסים לתובע. בשנת 2007 הוגשה בקשה לעדכון ההחלטה בשל פטירת שניים מתוך 3 האפוטרופסים שמונו. ביום 24.5.07 התכנס בית הדין לדון בבקשה, ואז הצהירה האפוטרופסית השלישית שנותרה, גב' ראדיה תאופיק שקור (אחות התובע) כי היא מבקשת לסגת ולוותר על האפוטרופסות כי אין בכוחה לנהל את ענייני אחיה . בית הדין בקש להציע אפוטרופוס נוסף למר עאיד ג'רייס שקור שהוצע. כאפוטרופסית נוספת הוצעה גב' לוטפיה תאופיק שקור, אחות אחרת של התובע. ביום 6.8.07 התכנס בית הדין הדתי והוציא החלטה הקובעת את השנים המוצעים כאפוטרופסים של התובע. החלטה זו לא הובאה בפני. אך מטיעוני הצדדים עולה כי היתה בתוקף עד ליום 6.8.08. ביום 20.4.11 הגישו שני האפוטרופסים בקשה להארכת האפוטרופסות וזו ניתנה ביום 21.4.11. מכאן עולה כי בחלון הזמן שבו נחתם ההסכם, לא היתה החלטה תקפה של בית הדין הדתי כי התובע חסוי ועליו לפעול באמצעות אפוטרופסיו. 5.2 הנתבע המציא העתקים של חוזי מכר מקרקעין נוספים שחתם התובע בעצמו במהלך התקופה. הסכם מיום 21.5.01 שם מכר לחברת א.ד.ם בוני הארץ בע"מ חלקים מחלקה 10 בגוש 19273, הסכם שבוטל בבית המשפט בגלל אי תשלום התמורה על ידי הקונה. כמו כן הסכם מיום 25.5.10 שם חתום התובע בעצמו, ומכר למר שוהאנה פאיק 3 דונם מחלקה 10 גוש 19273 . וכן ביום 17.11.10 חתם בעצמו הסכם למכירת שטח נוסף של 2 דונם בחלקה 10 גוש 19273, לזבידאת נזאר. כמו כן נטען כי התובע מכר לאחיינו של עפיף בסול , מר סעיד בסול שטח בגוש 19273 חלקה 10 וביום 24.2.11 נרשמה לטובת סעיד בסול הערת אזהרה. גם התצהיר מיום 16.7.11 לצורך המשפט הנוכחי, ניתן ונחתם על ידי התובע 1 בעצמו (על אף שבכותרתו רשום כי ניתן באמצעות אפוטרופסיו, עמ' 22,23 לפרטיכל). 5.3 מסקנת ביניים - התובע לא היה מוכרז כחסוי או פסול דין ביום חתימתו על הסכם המכר. אין בעובדה זו כדי למנוע לדון במצבו המוחלש, כפי שיבואר בהמשך. ראו דברי כב' השופט רובינשטין בע"א 8622/06 פלוני נ' עיזבון המנוחה פלונית ז"ל, ( 3.3.09) שם נדונה תביעה לביטול עסקאות מכר מקום שמצבה הנפשי של התובעת היה לוקה אולם לא מונה אפוטרופוס. - "המנוחה לא הוכרזה פסולת דין - ולא אוכל לומר כיום אם ראוי היה לנקוט בדרך זו - ולפיכך פעולותיה אינן נטולות תוקף באופן קטגורי לפי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962. ברם "חוק הכשרות אינו מוציא את תחולתן של הוראות חוק החוזים" - או של כל חוק אחר, לרבות חוק המתנה וחוק השליחות - "לכן, ניתן, במידת הצורך, להיזקק לעילות הבטלות הקבועות בחוק זה על מנת לבטל פעולות משפטיות שעשה הלוקה בנפשו טרם שהוכרז כפסול דין" (רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577, 587; ראו גם י' אנגלרד ומ' בס, "פעולותיו המשפטיות של לקוי דעת בטרם יוכרז כפסול דין", משפטים ט' (תשל"ט) 335; בע"מ 946/08 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם)). 6. שווי המקרקעין 6.1 ההסכם קבע את מחיר המקרקעין כסך של 1.5 מיליון ₪. עוד הוסכם כי התובע יורשה להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים שלו, ולשלם דמי שכירות שיקבעו בעתיד בתיאום, ובהעדר הסכמה על ידי שמאי מקרקעין. 6.2 התובע המציא חוות דעת שמאי מטעמו, מר פחרי אבו ריא (ת / 2) לגבי שווי המקרקעין. המקרקעין נמצא במרכז האזור המסחרי, על כביש חוצה סחנין. כאמור בנכס ששטחו 2,344 מ"ר מצויים שני מבנים. האחד (יקרא להלן "הצפוני"), בן 2 קומות. קומת הקרקע משמשת למסחר ושטחה 190 מ"ר. קומה א' בשטח של כ-90 מ"ר משמשת למגורי התובע. המבנה השני (ייקרא להלן "הדרומי") הוא בן 2 קומות. קומת קרקע בשטח של 400 מ"ר משמשת למגורים ומשרדים, וקומה ב' ,אף היא בשטח של 400 מ"ר משמשת למשרדים . על פי תב"ע חדשה למקרקעין זכויות בניה נוספות. השמאי העריך את שווי הנכס, לפני מ.ע.מ בסכום של 6,150,696 ₪. (עם מ.ע.מ 7.135 מיליון ₪).שווי המבנה הוערך לפי עלויות בניה. שווי הקרקע לפי השוואת עסקאות, שלא פורטו בחוות הדעת. 6.3 גם הנתבע המציא חוות דעת שמאי מטעמו, מר מנהל נואטחה. (נ / 1). מסקנתו היא כי שווי הנכס הינו 1.985 מיליון ₪,(הסכום ללא מ.ע.מ) אך הסתבר שהעריך נכס שונה ממושא הסכם המכר שכן הביא בחשבון קרקע בשטח של 2344 מ"ר רק עם מבנה אחד, הוא המבנה הצפוני. המומחה העיד כי נתבקש להגיש את חוות הדעת על ידי עפיף בסול, שבקש ממנו הערכת הקרקע רק עם המבנה הצפוני. ברור באופן חד משמעי שהסכם המכר מושא הדיון מתייחס לשני המבנים, הצפוני והדרומי. (כך בהואיל השישי, וכך בס' 5 ). כבר בכך די כדי לפסול את מסקנת השמאי בחוות דעתו, שכן, גם לדעת השמאי הזה, (שהעריך את שווי המבנה לפי עלויות בניה) תוספת של 800 מ"ר מעלה את שווי הנכס ב-1.2 מיליון ₪ נוספים (לפי 1500 ₪ למ"ר), על אף שבמבנה הצפוני רמת הגימור גבוהה יותר, ולפי שמאי התובע הינה בסך של 2,000 ₪/מ"ר. אך לכך יש להוסיף פגמים נוספים שעלו בחוות הדעת של שמאי הנתבע: (1) המומחה לא הביא בחשבון אפשרות לזכויות בניה נוספות (2) המומחה הפחית 5% בגין מושעה, על אף שלא בדק אם יש הסכם חלוקה (3) חוות הדעת ניתנה על בסיס התרשמות חיצונית מהמבנה. שמאי הנתבע העריך את שווי הקרקע בממוצע כ-725 ₪ למ"ר על בסיס "השוואה לעסקאות מכירה של נכסים דומים". שמאי התובע העריך את שווי המגרש ל-1512 ₪ למ"ר לפי מחירים בסביבה. אף אחד מהשמאים לא הציג נתוני השוואה לעסקאות במקום, על אף שמומחה התובע היה מוכן במהלך חקירתו הנגדית להציג עסקאות השוואה, אלא שלא ניתנה לו ההזדמנות לכך. (עמ' 107,108 לפרטיכל). מכל מקום המסקנה המתבקשת היא כי שווי המקרקעין מושא הסכם המכר הינם הרבה למעלה מהסכום של 1.5 מליון ₪, לדעת שני השמאים. סכום התמורה שהוסכם חורג מתנאי שוק מקובלים באופן שאיננו סביר. 7. הנתבע - איש קש בשם הקונים עלומי השם 7.1 הנתבע הינו בחור כבן 25, אשר עובד בעסק המשפחתי אצל אביו, תחנה למילוי טפסי טוטו, בנצרת (להלן "תחנת מפעל הפיס"). הנתבע מתגורר בנצרת, בבית הוריו. 7.2 אין מחלוקת כי התובע לא הכיר את הנתבע ולא עמד עימו במשא ומתן. גם הנתבע אישר זאת בעדותו. אפילו לא התקיימה שיחת טלפון אחת ביניהם. תחילה חתם התובע על מסמכי העסקה במשרדו של עורך הדין סאמר בסול, ולאחר מכן נסעה החבורה לתחנת הטוטו בנצרת, שם חתם הנתבע על הטפסים. הנתבע עצמו העיד כי איננו מכיר את העדים שנכחו במקום החתימה חוץ מבסול עפיף, שהכיר אותו כמתווך עסקאות, שהיה מגיע לתחנת מפעל הפיס לקנות כרטיסי הגרלה. (עמ' 183 לפרטיכל). 7.3 הנתבע טען בתצהירו כי מאחר והוא עומד להנשא, בקש לרכוש את המקום על מנת להקים שם את ביתו, והגיע למקום באמצעות עפיף בסול. בחקירתו, לאחר שנשאל מדוע יעבור לגור מנצרת לסחנין, במרכז שכונה של משפחת שקור, השיב כי רצה את הבית גם לגור וגם כהשקעה. הנתבע ראה את הנכס רק מבחוץ פעם אחת, ועל אף שטען שבקש לרכוש אותו לעצמו ולזוגתו, לא נכנס לראות את הנכס מבפנים. יתרה מזאת - גם לא הביא את ארוסתו לראות את הנכס שבו היא עתידה לגור. הנתבע עובד מדי בוקר בתחנת מפעל הפיס בנצרת, בעסק המשפחתי. לא קבלתי את טענתו שבקש לרכוש בית למגוריו ומגורי אשתו העתידית, בסחנין, כך שמדי יום ובחזרה יצטרך לסוע לנצרת ובחזרה, ובמיוחד שזה במרכז שכונת שקור, משפחה שאיננה שייך אליה בכל צורה שהיא, וארוסתו אפילו לא ראתה את הנכס מבחוץ. כל זאת, כשמדובר בסכום תמורה עצום לנער בן 25, בנכס גדל מידות, הרבה למעלה מהנחוץ כבית מגורים ראשון לזוג, ומבלי לראות ולהתרשם מהנכס מבפנים טרם רכישתו. הנתבע בקש להסביר זאת בכך שהוא "מאמין בעפיף". התשובה איננה מניחה את הדעת ולו בגלל העובדה כי מה שמתאים לעפיף, לא בהכרח מתאים לנתבע. 7.4 לגבי המקורות הכספיים ציין הנתבע כי חלקו הגדול של הסכום קבל בירושה מסבו ז"ל וכן זכה במספר פעמים בהגרלות מפעל הפיס, וכן חסך כספים מעבודתו. הנתבע עובד בעסק המשפחתי עם אביו ואחיו, שהוא שתי תחנות של ווינר ושל לוטו. הנתבע החל לעבוד בעסק של אביו בשנת 2007. הוגש תלוש שכר של הנתבע לפיו הוא משתכר סכום של כ-5500 ₪ לחודש. (ת / 13).הוגשה צוואה (נ / 6) ללא צו קיום, שם נכתב כי מחצית מכספים של הסב שנמצאים בבנקים ובחסכונות יתחלקו בין הנתבע ואחיו (נכדי הסב מצד בנו מיכאל)דהיינו - זכאות הנתבע לכדי רבע מהכספים. בצוואה לא מצויין סכום הכספים, וסכומם לא הוכח. הסב נפטר בשנת 2001 והנתבע טוען כי כשהיה בן 18 קבל את הכסף כ-840,000 ₪ ושמר אותם בבית, לא בבנק. הטענה לקבלת כספים בירושה בסדר גודל כזה לא הוכחה, למעט אמירה סתמית של בעל דין, כעדות יחידה. ברור שממשכורת של 5,500 ₪ לא ניתן לרכוש מקרקעין מושא דיון זה. גם לא הובאו ראיות כלשהן על זכייה בהגרלות מפעל הפיס. הנתבע לא הראה את המקורות הכספיים ששמשו אותו או אמורים היו לשמש אותו בעסקה זו. 7.5 הנתבע לא הכיר לדבריו את העדים לעסקה, עומאר, קאסם ומוסא, למעט עפיף בסול. לכן, לנתבע לא היה כל הסבר מדוע עדים אלו יצאו מגדרם כדי להביא להבשלת העסקה. הם באו לביתו של התובע, תחילה שכנעו אותו כשליחים של עפיף בסול, לאחר מכן באו לקחת אותו למשרד עורך הדין בכפר ריינה, ולאחר מכן הביאו אותו ברכבם לתחנת מפעל הפיס בנצרת, והחזירו אותו לאחר מכן לסחנין. הנתבע לא ידע לאמר מה היה האינטרס של עדים אלו בעסקה, שהוא עצמו כביכול הקונה בה. 7.6 הוריו של הנתבע לא ידעו מאום על העסקה, אלא לאחר ביצועה.(עמ' 190 לפרטיכל). גם עובדה זו עומדת לנתבע לרועץ. הנתבע מתגורר בבית הוריו, עובד בעסק המשפחתי אצל אביו, עומד להוציא כספים בסדרי גודל כאלו, ואיננו משתף את אביו, לכך שהוא עומד לקנות נכס בסחנין כבית למגוריו ? לא רק שההורים לא ידעו מראש על העסקה, גם לא ידעו עליה מהלך כחודש לאחר שנחתמה, ומקור המידע לא היה הנתבע עצמו. 7.7 ביום 9.4.11, לאחר שנודע לבני משפחת התובע על העסקה, נסעו אל הנתבע בנו של התובע ביחד עם שני קרובי משפחה, מר שקור כרם, מנהל תיאטרון השלום בסכנין, ומר ג'בראן שקור כלכלן ויועץ השקעות, בנסיון לבטל את הסכם המכר. הורי הנתבע 1 שמעו מהם לראשונה על הסכם המכר ונדהמו לגלות על קיומה של העסקה. לטענתם קרובי המשפחה של התובע שהעידו, נתבע 1 הסכים לחזור בו מהעסקה כשהבין שלא מדובר בקרקע חקלאית וערכה הרבה יותר ממחיר התמורה. (ס' 11 לת ש 3, ס' 4 לת / 5, ס' 3 לת /6 ,וכן עדותם). עוד מוסיפים בן התובע ומר שקור כרם בתצהירם, כי ביום 11.4.11, במועד המסירה של צו המניעה לנתבע 1, פגשו את אביו של הנתבע שהסביר כי בנו צעיר, איננו יכול לרכוש קרקע כזו, והיה "קורבן לכנופיה", דהיינו "שמש כקוף". קבלתי את עדותם כי הורי הנתבע שמעו לראשונה על העסקה רק ביום 9.4.11. גם בעובדה זו יש לנגוס בגרסת הנתבע. גם אם סבר שצריך להפתיע את הוריו, ולא לספר מראש על העסקה, כיצד המתין כמעט חודש לאחר העסקה ולא שתף את הוריו? כיצד נודע להורים על העסקה רק מצד שלישי, בני משפחת התובע ? 7.8 הנתבע העיד כי הכיר את עורך דין בסול רק במעמד העסקה. לפי עורך דין בסול אשר הכין את ההסכם, הנתבע חתם על ההסכם מבלי שקרא אותו. גם מאופן התנהלות זה ניתן ללמוד על ריחוקו של הנתבע מהעסקה עצמה. אחרת, בחור בן 25 שהולך להשקיע סכום עתק של 1.5 מיליון ₪, לקניית בית מגוריו, לא יקרא את ההסכם ? עפיף בסול נשאל כיצד חתם הנתבע על הסכם שראה אותו לראשונה כבר חתום על ידי הצד השני והשיב כי הנתבע קרא את ההסכם. עדותו סתרה את עדות עו"ד בסול והיתה לא אמינה. 7.9 מי שהזמין חוות דעת שמאי מטעם ההגנה, היה עפיף בסול ולא הנתבע. המעורבות העמוקה של עפיף בסול בניהול התביעה אומרת דרשני. קבלת דמי תיווך מהעסקה איננה מצדיקה פעילות אקטיבית בתביעה יותר מהנתבע עצמו. העובדה שעפיף בסול בקש מהשמאי לשום רק בנין אחד מתוך שני הבניינים מושא המכר, אף היא מדליקה נורה אדומה. עפיף בסול עובד כמתווך מקרקעין, עוסק בתחום זה, היה במעמד חתימות החוזה, וכגורם המתניע את העסקה ויודע מהי, יש לתמוה על הזמנת חוות דעת שמאי שמשקפת במכוון רק את חלקו של מושא המכר. 7.10 המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי הנתבע לא רכש בעבור עצמו את המקרקעין, אלא שמש כ"איש קש" בעבור אחרים בעסקה זו. גם עובדה זו לכשעצמה יש בה כדי להטיל דופי בעסקה. כשנעזרים ב"איש קש", ברור שהעסקה באה להסתיר משהו, שאסור שיתגלה על פני השטח. אין זו דרכה של עסקה ישרה ותמת לב. 8. התובע, אדם מוחלש 8.1 התובע סובל מהתמכרות לאלכוהול. אומנם במועד הרלוונטי לא הוכרז כחסוי ולא מונו לו אפוטרופסים, אך לאחר תקופה של כ-10 שנים שהיה חסוי, שב בית הדין הדתי וחדש ביום 21.4.11 את ההכרזה עליו כחסוי ומינה לו אפוטרופסים. 8.2 במהלך החקירה התרשמתי מהתובע כי הבנתו מוחלשת ומוגבלת משהו. א. התובע העיד כי עפיף אמר לו שמישהו החתים את התובע על הלוואה של 1.2 מיליון ₪ כשהיה שיכור, והוא חייב להחזירה. התובע ציין כי תחילה לא האמין לעפיף, אך כשבאו שני הגברים לאחר יומים שלושה וחזרו על הסיפור, ואמרו שראו את החוזה - האמין. יחד עם זאת בעדותו אמר שאיננו חייב למישהו סכום של 1.200,000 ₪ ועפיף "עשה ממנו צחוק". ב. התובע לא נטה לספר בחקירתו מיהו כביכול הנושה, אך לאחר מכן התרצה וציין כי הנושה הוא זבידאת נזאר, אותו אדם שהתובע מכר לו מקרקעין ויש לזכותו הערת אזהרה. לא רק שהתובע מכר לו קרקע, אלא התובע כביכול גם חייב לו 1.2 מיליון ₪. ג. התובע טוען כי הבין שהוא מעביר את המקרקעין ללא תמורה לעפיף בסול כדי להמנע מגבייה על ידי הנושה המלווה, ולאחר מכן עפיף בסול יחזיר לו את המקרקעין. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לא ראה חתימה של עפיף בסול המתחייב להחזיר לו את המקרקעין ללא תמורה. התרשמתי כי השאלה מתוחכמת מדי להבנתו של התובע, כשהאחרון טען כי כך הוסבר לו על ידי עורך הדין, והאמין לו. עו"ד בסול העיד כי לא אמר לתובע שמדובר "בעסקת מכר ללא תמורה." ד. התובע העיד כי לא קבל העתק הסכם המכר עליו חתמו. ה. רק במועד לאחר החתימה על העסקה, כשבן התובע שמע על מכירת המקרקעין, שלמעשה הובטחו לו על ידי אביו לדירת מגורים, ובא בשאלות לאביו, הבין התובע ש"עקצו אותו". ו. תכלית הסכם המכר איננה עומדת במבחן השכל הישר. התובע מוכר למעשה את דירת מגוריו, מבלי שיש לו מקום אחר להתגורר בו, ויצטרך לשלם דמי שכירות מדי חודש שעדין לא נקבעו, וכן מוכר את מקור פרנסתו היחידי, העסקים במקום שמשלמים לו דמי שכירות מדי חודש בסדר גודל של 15,000 ₪. בנסיבות שהוצגו, לא ניתן למצוא הגיון מסחרי בעסקה. 8.3 לתובע "היסטוריה" של "קורבן" בהסכמי מכר מקרקעין. כפי שהעיד, זכה בתביעה כנגד האחים גנטוס , תביעה שהוגשה בשל מרמה בעסקת מכר מקרקעין, זכה בתביעה כנגד עפיף בסול שלא שלם לו תמורה עבור מקרקעין שרכש ממנו בשנת 2001, התובע נהל תביעה נוספת כנגד אמין שחאדה, שרשם בשנת 2010 הערת אזהרה לטובתו על חלקות 100,104 בגוש 19335 מכח יפוי כח משנת 1997. תביעה זו הסתיימה בפשרה לפיה מר שחאדה ישלם לתובע סכום של 57,000 ₪. 9. על העדים קאסם חיאדרה ,עומר זבידאת ומוסא זבידאת 9.1 הוצג פסק דין של בית משפט השלום בחיפה, אשר הורה על ביטול הסכם מכר לפיו מר שקור מילאד מכר לכאורה שטח בחלקה 9 גוש 19273 למר קאסם חיאדרה. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה, אך נקבע בו כי ההסכם מזוייף, מעולם לא נחתם על ידי מר שקור מילאד, ומר קאסם חיאדרה מנוע מלבצע עסקה כלשהיא במקרקעין אלו. מר שקור כרם, מנהל תיאטרון השלום בסכנין הצהיר כי היה מעורב בביטול הסכם זה אשר נקבע כי הוא מזוייף ומעולם לא נחתם על ידי התובע. מר קאסם חיאדרה העיד כי בעסקה זו רומה על ידי מי שהציג בפניו תעודת זהות כאילו הוא שקור מילאד שאיננו יודע מיהו. 9.2 מר שקור כרם העיד כי ביום 18.4.11 כשהיה במשרד עורך הדין על מנת לקדם את הטיפול בתביעה, נכנס למשרד ללא הזמנה מר עומר זבידאת, והציע למכור להם קלטות שיש בהם כדי להפליל את הצד של הנתבע. הם סרבו. יומיים שלושה לאחר מכן עומר זבידאת התעקש להפגש עם מר שקור כרם ובקש ממנו שלא יזכיר את שמו כלל וכלל. העד העיד כי הוא יודע מי זה עומר זבידאת, שיכול להציק לו בהרבה דברים. (עמ' 161 לפרטיכל). עדות העד שקור כרם היתה עדות מהימנה. עוד הסתבר בחקירתו של עומר זבידאת כי מספר פעמים בצע מסירות מטעם ההגנה למשרדו של ב"כ התובע. (עמ' 255 לפרטיכל). לעומר זבידאת לא היתה תשובה מניחה את הדעת מדוע הוא מבצע מסירות בעבור עורך הדין של הנתבע (כשהוא כלל לא מכיר את הנתבע) למעט התשובה "עשיתי טובה". מר עומר זבידאת טען בתצהירו (נ/2) כי ב"כ התובע דרש ממנו בפגישה שהתקיימה בחודש יולי 2011 לחזור בו מתצהיר נתן לענין צו המניעה. צורף תמליל ממנו ניתן ללמוד כי ב"כ התובע מבקש מעומר זבידאת להעיד את האמת, לפי מצפונו, ותו לא. עוד ציין עומר זיבדאת כי ביום 23.4.11 התקיימה במשרד ב"כ התובע פגישה עימו ועם בן דודו עאז בה נכח התובע, עו"ד באסם שקור, עו"ד מעלוף וכן מר שקור כרם ושם נתבקש להעיד שלא שולמה תמורה לתובע, תמורת כסף שיקבל, והוא סרב. קיומה של פגישה כזו הוכחש על ידי מר שקור כרם וכן הצהיר כי תוכנה הנטען שקרי לחלוטין. גם עז אלדין זבידאת הצהיר כי לא התקיימה פגישה כזו ולא התקיימה השיחה הנטענת. לא קבלתי את טענותיו של עומר זבידאת כי דרשו ממנו להעיד עדות שאיננה נכונה תמורת כסף. נהפוך הוא. הוא נדרש להעיד את האמת, ולא תמורת כסף. עדותו לא היתה עדות מהימנה. 9.3 מה היה האינטרס של קאסם חיאדרה מוסא זבידאת ועומר זבידאת בקיום העסקה ? מוסא זבידאת מתגורר בתל אביב. לפי עדות מוסא, (עמ' 203 לפרטיכל) עפיף התקשר אליו שצריך לקחת את התובע לעו"ד בסול. מוסא בקש מקאסם חיאדרה לקחת ביחד עימו את התובע לעו"ד בסול, כי עפיף בסול בקש זאת ממנו. קאסם חיאדרה התקשר לעומר זבידאת שיבוא עימו, והאחרון, לטענתו עשה זאת כטובה לבן הדודה שלו. ברכב נהג עומר זבידאת. בסול עפיף טען לעומת זאת בעדותו כי כלל לא בקש ממוסא שיגיע, אלא התקשר ובקש מקאסם, וקאסם בקש מעומר . (עמ' 263 לפרטיכל). מוסא, עומר זבידאת וקאסם חיאדרה טענו כי הסיעו את התובע למשרד עורך הדין בסול מסכנין לכפר ריינה, משם לנצרת ובחזרה לסכנין "רק בגלל שרצו לעשות טובה לעפיף", מתווך המקרקעין, ולא היה להם כל אינטרס בעסקה. עפיף ,לעומת זאת העיד כי קאסם חבר שלו ועושה את כל העבודה במקומו (עמ' 263 לפרטיכל) ובהמשך ציין כי הבטיח לקאסם תמורה , כהחזר להוצאותיהם. (עמ' 275 לפרטיכל). 9.4 קאסם חיאדרה העיד כי מדי פעם הוא עובד אצל עפיף. אחר כך הבהיר שכוונתו לעבודות אינסטלציה. 9.5 עדות השלושה בינם לבין עצמם ועדות עפיף היתה מתואמת, כאילו הוכנה ונלמדה מראש, וחזרו בעדותם על אותם הדגשים מבלי שנתבקשו לכך. כך למשל שבעסק של הנתבע היה "דלפק", הכסף היה בשקית נילון שחורה, בשטרות של 100 ₪ ו-200 ₪, שתחילה הנתבע ספר אותם ואחר כך התובע ספר אותם. למשל, על כך שבמעמד חתימת התובע במשרד עו"ד בסול, בקש התובע לתקן סעיף מסויים אך לא ידעו מה תוכנו. פרט זה הועלה מיוזמתם של מוסא קאסם ועפיף מבלי שנשאלו, וגם השלישי העיד על כך (עמ' 288, 205 ,264 לפרטיכל). יחד עם זאת פרטים מסויימים היו סותרים. קאסם העיד כי כשמוסא התקשר אליו היה ביחד עם עומר זבידאת, ולכן נסעו שניהם. עומר זבידאת העיד כי קאסם התקשר אליו טלפונית ובקש שיבוא לסוע עם התובע (דהיינו, לא שהו ביחד). עפיף בסול העיד שהתקשר לקאסם ולא למוסא, כדי שיביא את התובע לחתימה ואילו מוסא העיד שעפיף בסול התקשר אליו שיביא את התובע לחתימה והוא זה שהתקשר לקאסם. מוסא העיד כי אחרי שהיו במשרד של עו"ד סאמר בסול, לקח את התובע הביתה לסכנין בעוד שהאחרים העידו שנסעו ביחד לנצרת. מוסא העיד כי רק יום לאחר חתימת התובע נסעו לנצרת לתחנת מפעל הפיס. מוסא גם טען כי התובע חתם על קבלת ה-500,000 ₪ במעמד קבלת הכסף "הוא קבל את הכסף , הוא חתם" (עמ' 225 לפרטיכל), אך חתימת התובע היתה על החוזה בכפר ריינה, עוד טרם הנסיעה לנצרת, שרק שם טען הנתבע ששלם לו. 9.6 גרסת השלושה איננה משכנעת. מדוע היה צריך מוסא המתגורר בתל אביב להגיע לצפון, אם בסופו של דבר נסעו ברכב של עומר זבידאת ועומר הוא שנהג ? למוסא לא היתה כל תשובה לכך (עמ' 210 -212 לפרטיכל). האינטרס של השלושה בעסקה נשאר לכאורה מסתורי. בהמשך אלמד כי תפקידם היה ל"הוציא לפועל" את החתמת התובע על הסכם המכר, ולהיות עדים כביכול לתשלום כסף, בשני מועדים שונים, שמסקנתי מהראיות היא שלא שולם. 10. האם שולמה תמורה לתובע בעבור המקרקעין ? 10.1 על פי הסכם המכר התמורה הכוללת הינה סכום של 1.5 מיליון ₪ אשר אמורה להיות משולמת במועדים המפורטים בס' 6.2 להסכם, כדלקמן : א. סך של 500,000 ₪ ביום החתימה על ההסכם וחתימת המוכר מהווה ראיה שקבל את הסכום הנ"ל. ב. סך של 250,000 ₪ תוך 7 ימים מיום ביטול צו המניעה. ג. סך של 250,000 ₪ מיום ביטול צווי העיקול. ד. סך של 500,000 ₪ במעמד המסירה. 10.2 הסכום של 500,000 ₪. -הנתבע טען כי במעמד חתימתו בתחנת מפעל הפיס, שלם לתובע סכום של 500,000 ₪ במזומן. עובדה זו הוכחשה באופן חד משמעי על ידי התובע. קאסם חיאדרה, מוסא זבידאת ועומר זבידאת העידו כי הנתבע הביא את השטרות בערימות שטרות של 100 ו-200 ₪ בשקית נילון שחורה, ומסר את הכסף לתובע. תחילה ספר הנתבע את הכסף ואחר כך התובע ספר .כל אותה העת דלתות העסק היו סגורות (עמ' 290,291, 207,217, 243 לפרטיכל, בהתאמה). 10.3 הנתבע טען בתצהירו כי עו"ד בסול היה עד לתשלום התמורה בסך 500,000 ₪ בתחנת מפעל הפיס. במהלך עדותו שינה את גרסתו וטען כי עו"ד בסול ידע רק ששלם סכום של 250,000 ₪. עו"ד בסול העיד כי לא ראה מעבר של כסף, ולא ראה שסופרים כסף. עו"ד בסול העיד כי הנתבע החזיק שקית חומה מנייר חום, אולי ניילון, אך לא ידע מה יש בפנים ולא ראה את התובע נושא את השקית והוסיף "אולי שם אותה בתוך כיס פנימי של המעיל". כשנשאל האם סכום של 500,000 ₪ במזומן הוא שם בכיס פנימי השיב שזה לא יכול להיות, וכי לא ראה את הכסף. עו"ד בסול הדגיש כי ישב בפינה כל זמן שהותם בתחנת מפעל הפיס, אולי יצא לעשן סיגריה אך יצא מהמקום ביחד עם התובע, בגמר החתימה על ידי הנתבע. עדות זו איננה עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע כי סגרו את דלתות העסק, כולם ישבו בסמוך לשני שולחנות, כאשר מדובר בחנות קטנה עם דלפק אחד. בנתונים אלו, סביר שאם היה מהלך של ספירת סכום כסף של 500,000 ₪ על ידי הנתבע ואחר כך על ידי התובע, עו"ד בסול היה מבחין בכך, וגם בשקית עמה יוצא התובע. קאסם חיאדרה בעדותו ציין כי כשהביא הנתבע את הכסף, עו"ד בסול יצא ולא היה בספירת הכסף, עומר זבידאת העיד כי הכסף שולם לאחר שעו"ד בסול יצא מהמקום, ואילו עפיף בסול העיד שאיננו זוכר אם עו"ד בסול נכח בזמן שספרו את הכסף. ניתן לאמר כי עדים אלו העריכו מראש שעו"ד בסול לא ראה מעבר של כסף, ועדותם איננה עולה בקנה אחד עם עדות עו"ד בסול, שיצא מהמקום ביחד עם התובע, בגמר החתימה, ולא קודם לכן. 10.4 הנתבע לא יכול היה להוכיח מאלו מקורות שלם את הסכום של 500,000 ₪, ועדותו לענין תשלום הכסף הינה עדות בעל דין. 10.5 עו"ד בסול שהיה במקום לא ראה מעבר כסף ולא ראה את התובע יוצא עם הכסף. סכום במזומן של 500,000 ₪ בשטרות של 100 ₪ ו-200 ₪ הינה חבילה גדולה של כסף, ודרוש זמן ניכר לספירה כפולה של סכום זה, במיוחד שנטען שפעם ספר הנתבע ורק אחר כך ספר התובע. אם היתה ספירה כזו עו"ד בסול היה מבחין בה. 10.6 העדות היחידה לכן לגבי תשלום הכסף היא של בסול עפיף ושלושת עוזריו, שתפקידם בתרחיש היה להעיד על מעבר של כסף. 10.7 עוד אוסיף כי אין כל חתימה של התובע המאשרת כי קבל סכום של 500,000 ₪. בהסכם עצמו נכתב כי חתימתו על ההסכם מהווה אישור לקבלת הסכום. אך ידוע לנו שהתובע חתם על ההסכם בכפר ריינה, במשרדו של עו"ד בסול, ואילו נטען כי את הכסף קבל רק בנצרת, בתחנת מפעל הפיס. מכאן, שאין משמעות של "אישור קבלה", לחתימת התובע על ההסכם. 10.8 המסקנה הנובעת - הנתבע לא הרים את הנטל להראות כי שלם תמורה בסך של 500,000 ₪ לתובע. 10.9 הסכום של 250,000 ₪ - הנתבע טען כי לאחר קבלת החלטת בית המשפט בקשר לביטול צו המניעה בנסח הרישום, שלם לתובע סכום של 250,000 ₪ בנוכחות עפיף בסול. הוצג אישור (ת / 7) החתום לכאורה על ידי התובע, בו הוא מאשר כי ביום 3.4.11 קבל סכום של 250,000 ₪ מהנתבע. כעדים חתומים מר קאסם חיאדרה, מר מוסא זבידאת, ובסול עפיף. העד מוסא העיד כי תשלום ה-250,000 ₪ התקיים אף הוא בתחנת מפעל הפיס, וגם שם עברו שטרות של 100 ו-200 ₪ במזומן, שהיו ארוזים בשקית נילון ומי שספר את הכסף היו הנתבע ועפיף בסול. גם בפעם זו נתבקש מוסא על ידי עפיף לקחת את פואד לתחנת מפעל הפיס בנצרת, והפעם נסעו ברכב של קאסם, וקאסם נהג. הנתבע הכחיש קבלת הסכום האמור, וציין כי חתימתו על המסמך ת/7 מזוייפת. 10.10 עו"ד בסול נשאל אם היה נוכח במעמד התשלום של 250,000 ₪ והשיב כי אינו יודע מאום לגבי סכום זה. 10.11 העדים קאסם חיאדרה ומוסא זבידאת מפרטים כי גם תשלום זה שולם במזומן, בשטרות של 100 ₪ ו-200 ₪. התשלום היה בעסק של הנתבע לאחר שמוסא לקח את התובע לשם לבקשת עפיף בסול. במקום נכחו התובע, בסול עפיף הנתבע קאסם ומוסא. 10.12 הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם בקשר לטענת הזיוף של חתימת התובע על מסמך ת / 7. בשל השונות בין חוות הדעת מיניתי כמומחה בית משפט את הגרפולוג, עו"ד יונתן נפתלי, שהגיש חוות דעתו ביום 22.4.12 (מ/ 1). המומחה בדק את חתימת המחלוקת במסמך המקור (העתק צילומי שלו הוא ת / 7) מול חתימות מקוריות של התובע על מסמכים שונים . נבדקו תכונות התנועה והמהירות, הגודל, המרחקים, נקודות התארגנות, פתיחה וסיום, חיבורים, נטייה, מבנה קו ולחץ במסמכי מקור, פריסה במרחב, רישות עיצוב ועוד. נעשתה בדיקה מיקרוסקופית לדוגמאות המקור ולחתימת המחלוקת. מסקנת המומחה היא כי קיימת שונות ברוב תכונות הכתב הניתנות לבדיקה בחתימה מפושטת בהשווה בין חתימת המחלוקת לבין הדוגמאות. השונות האמורה קיימת ם בתכונות הכתב להן כותב אינו מודע או קשות לשינוי. מובא פירוט לגבי השונות. המסקנה היא כי קרוב לוודאי שחותם הדוגמאות לא חתם את חתימת המחלוקת. המומחה נחקר על חוות דעתו. החקירה הדגישה את הבסיס למסקנת המומחה. מצאתי לנכון לאמץ את קביעת המומחה לענין השונות בין חתימת התובע, לחתימה המופיעה על גבי ת/7. המסקנה - הנתבע לא הרים את הנטל להראות ששולם סכום של 250,000 ₪. 11. התובע טען בכתב תביעתו לביטול הסכם המכר שנקשר עימו מנימוקים שונים וביניהם - טעות הטעיה, מרמה, ניצול חולשתו והעדר תמורה. ממכלול העדויות שנשמעו עולה מסקנה חד משמעית כי העסקה נקשרה תוך פגמים בכריתתה, המזכים את התובע בביטולה . הרוח החיה והמתוחכמת מאחורי העסקה הינה בסול עפיף. בסול עפיף נדרש לאיש קש, כדי להסתיר את המהות האמיתית של העסקה שרקם. לא הוכחה כל העברת תמורה. גוייסו שירותם של שלושה חברים, מוסא, קאסם ועאמר כדי להעיד בבית המשפט על תשלומים שלא בוצעו. העובדות מלמדות על פגמים קשים בכריתת ההסכם, שיש בהם כדי להביא לביטול הסכם המכר. נוצלה חולשתו של התובע, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. התמורה שנקבעה בעבור נכס המקרקעין איננה סבירה ואיננה תואמת את תנאי השוק. גם העובדה שאדם מוכר את בית מגוריו מבלי שיש לו מקום אחר להתגורר בו, ומתחייב בתשלום דמי שכירות שלא נקבעו מראש אלא כפופה לתיאום או להכרעת שמאי-איננה סבירה ואיננה מקובלת. קבלתי את טענת התובע כי הוטעה לחשוב , מתוך מצב חולשתו, שהעברת המקרקעין הינה זמנית, וללא תמורה, עד שיקבל אותה בחזרה. יש בכך משום הטעיית התובע על ידי בסול עפיף ואנשיו. אני מוצאת לנכון לציין כי מסכת החתמתו של התובע על הסכם המכר נטוותה בתחכום רב, באופן שיקשה על ערכאה משפטית להגיע לחקר האמת. מעבר להמצאות פגמים בכריתת החוזה, לא שולמה התמורה ויש בכך משום הפרה יסודית המזכה את הנפגע בביטול ההסכם, גם אם היינו רואים את ההסכם כהסכם תקף. 12. לסיכום 12.1 הסכם המכר מיום 14.3.11 בין התובע לנתבע המתייחס לגוש 19316 חלקה 33 - מבוטל. 12.2 הערת האזהרה שנרשמה בנסח רישום המקרקעין לטובת הנתבע ביום 29.3.11 תמחק. 12.3 יש לרשום בנסח הרישום הערה לגבי היות התובע חסוי. 12.4 הנתבע ישא בשכר טרחת התובע בסכום של 35,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום. 12.5 אפוטרופסיו של התובע ישקלו העברת הטיפול בפרשה למשטרה. חוזהמרמה