מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החלטת ועדה רפואית מבלי לקבל חומר רפואי שביקשה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות (דב"ע נג/55-99), על פסק-דינו של בית הדין האזורי, שדחה את ערעור המערער על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 18.12.1991אשר קבעה כי נכותו של המערער, בקשר לפגיעתו בעבודה מיום 26.8.1990, היא %.20 רשות הערעור ניתנה בשאלה אחת והיא: "האם רשאית הוועדה, לאחר שביקשה חומר רפואי וזה לא סופק לה במלואו, ליתן החלטתה מבלי לנמק את הסיבה לויתורה על אותו חומר". .2העובדות הצריכות לערעור זה, אשר הדיון בו התקיים, לבקשת הצדדים, על פי טיעון בכתב, הן: א. בישיבתה הראשונה של הוועדה לעררים (ביום 21.8.1991) נבדק המערער, הוועדה רשמה מספר ממצאים רפואיים, ובסיכום הדיון נכתב: "על מנת לסיים את הדיון הוועדה מבקשת: מבחינה פנימית אשור הרופא המטפל על תחולת הקיב [צ"ל הכיב]. מבחינה אורטופדית צלום חדש של האגן עם שאלה ספציפית ורדיולוג באשר לאחוי העצמות באזור האיסכיום השמ' מבחינה אורולוגית הוועדה מבקשת חוות דעת של אורולוג נוסף היות והיא מטילה ספק שקיימות בעיות בזקפה. הוועדה תסיים הדיון בהעדר הנפגע." ב. בישיבתה השניה, (ביום 18.12.1991) נבדק המערער פעם נוספת, הוועדה התיחסה לחלק מהממצאים ודחתה את הערעור. באותה ישיבה הוחלף אחד מחבריה (הרופא האורטופד). המערער הסכים להבדק בהרכב החדש. לאותה ישיבה לא הומצאו כל, או מרבית, המסמכים שהתבקשו בישיבה הראשונה, ואין בהחלטת הוועדה בישיבתה השניה כל הסבר או הנמקה לאי המצאת המסמכים, וכן כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה מבלי להתיחס למסמכים שנראו לה חשובים בישיבה הראשונה. .3טענת המערער, בעניין עליו ניתנה רשות הערעור, היא כי הוועדה לא היתה מוסמכת לסכם דיוניה ללא קבלתם של אותם מסמכים, או לפחות היה עליה לנמק כיצד זה הצליחה להגיע למסקנות ללא אותם מסמכים, שנראו בעיניה כדרושים לקביעותיה. בבית הדין האזורי, לא התייחס בא-כח המוסד כלל לסוגיה זו. .4בית הדין האזורי, בפסק-דינו, כותב בסוגיה זו: "הוועדה היתה רשאית לסכם דיוניה חרף אי קבלת מסמך שנדרש קודם לכן כי נתחוור לה, אל נכון, שהתמונה שהתקבלה מספקת לשם קביעת מסקנותיה. יש לזכור כי בוועדה נכללו מומחים וחזקה עליהם ששיקוליהם היו מקצועיים גרידא". .5בפנינו חזרה ב"כ המערער על טיעוניה, בעוד ב"כ המוסד השיבה כי "אין ספק כי ועדה יכולה לתקן את החלטתה במידה ולא סיימה את דיוניה, כל עוד התיקון ברור ועולה מפני הפרוטוקול". עד כאן השתלשלות העניינים וטענות הצדדים. .6תמימי דעים אנו עם המוסד, כי ועדה רפואית רשאית לתקן את החלטתה טרם סיימה את דיוניה, "כל עוד התיקון ברור ועולה מפני הפרוטוקול". אלא מאי - עיון בפרוטוקול הישיבה השניה מעלה כי אין בו התיחסות, ולו ברמז, לכך ש"תיקנהאת החלטתה", וכי היא יכולה להגיע למסקנתה אף ללא המסמכים המבוקשים. נהפוך הוא: חזקה על הוועדה, כי היתה מסיימת דיוניה בישיבתה הראשונה, לולא סברה כי המסמכים שהתבקשו על ידה נחוצים לה לקביעת נכותו של המערער. .7התוצאה, היא אפוא, כי אנו מקבלים את הערעור, וקובעים, כי החלטת הוועדה בטלה. ענייננו, לאור נסיבותיו המיוחדות, מצדיק סטייה מהכלל על פיו מוחזר ענין לוועדה שבדקה את המערער, כך שעניינו של המערער מועבר לוועדה לעררים בהרכב שונה, לפניה לא יובאו ממצאי קודמותיה (למעט הוועדה מדרג ראשון). המוסד ישלם למערער הוצאותיו בשתי הערכאות בסך של 1200ש"ח בצרוף מע"מ.רפואהועדה רפואית