החזר שכר טרחת עורך דין עקב ביטול פסק דין

במסגרת ערעורן של הנתבעות לגבי דחיית התביעה להשבת שכה"ט ששולם לעו"ד X והשבת ההוצאות שנפסקו לתובעים הייצוגיים (שחלקן הועבר לעו"ד X), טוענות הנתבעות, כי משבוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתביעה הייצוגית, הרי שבוטלה גם ההוראה המחייבת אותן בתשלום שכ"ט לעו"ד X, ועל כן עליו להשיב את הכספים שקיבל כשכ"ט מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזר שכר טרחת עורך דין עקב ביטול פסק דין: השופטת רות לבהר שרון לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מרדכי בן חיים) שניתן בת.א. 12387/08 ביום 17.04.11, במסגרתו נדחו תביעות הצדדים האחד כלפי השני. העובדות 1. עו"ד שחר X (להלן: "עו"ד X") ייצג את המשיבים 3 - 7 לעיל ואחרים במסגרת תביעה ייצוגית (ה.פ. 485/03) כנגד נצבא חברה להתנחלות בע"מ וכנגד משגב חברה להשקעות בע"מ (להלן בהתאמה: "נצבא" ו-"משגב", וביחד: "הנתבעות") (להלן: "התביעה הייצוגית"). במסגרת התביעה הייצוגית עתרו כי בית המשפט יצהיר על בטלות הצעת רכש למכירת השליטה בנתבעות מטעם קבוצת ברגרזון מהטעם שההצעה הינה בלתי חוקית, מקפחת ונוגדת את תקנת הציבור. במסגרת פסק הדין התקבלה התביעה הייצוגית, במובן זה שבית המשפט (כב' (הנשיאה) השופטת ה' גרסטל) ביטל את הצעת הרכש של קב' ברגרזון, וחייב את נצבא ומשגב לשלם לעו"ד X שכ"ט עו"ד בסך של 200,000 ₪. בנוסף, חייב בית המשפט את נצבא ומשגב לשלם הוצאות בסך 42,000 ₪ לשבעה מהתובעים הייצוגים (6,000 ₪ כל אחד) - הם המשיבים 3 - 7 בענייננו (להלן: "התובעים הייצוגיים"), וכן לשני תובעים ייצוגים נוספים. אין חולק כי ביום 11.02.04 שילמו נצבא ומשגב לעו"ד X את שכה"ט וההוצאות כפי שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, בסך כולל של 278,000 ₪. 2. נצבא ומשגב הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן לגבי פסילת הצעת הרכש והן לגבי חיובן בשכ"ט והוצאות. מנגד, הגיש עו"ד X ערעור שכנגד בו עתר להגדיל את שכה"ט שנפסק לזכותו. 3. ערעורם של נצבא ומשגב התקבל על ידי בית המשפט העליון, שביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והכשיר את הצעת הרכש של קב' ברגרזון. אלא שבינתיים, ובטרם התקבל פסק דינו של בית המשפט העליון, נחתמה עסקה אחרת, במסגרתה נרכשו מניות הנתבעות על ידי חברת איירפורט סיטי בע"מ (להלן: "איירפורט סיטי"). יצוין כי עסקה זו הטיבה עם בעלי המניות יותר מאשר ההצעה של קב' ברגרזון. 4. יצוין, כי בית המשפט העליון לא התייחס בפסק דינו לשכה"ט שנפסק לטובת עו"ד X על ידי בית המשפט המחוזי או להוצאות, אם כי דחה את הערעור שכנגד שהגיש עו"ד X במסגרתו עתר להגדלת שכה"ט שנפסק לטובתו וזאת נוכח קבלת ערעור הנתבעות. 5. בתובענה נשוא ערעור זה עתרו הנתבעות לחייב את עו"ד X להשיב להן את שכה"ט ששולם לו וכן חלק יחסי מההוצאות (2/7). כן עתרו לחייב את המשיבים 3 - 6 בחלק הנותר של ההוצאות (1/7 כל אחד). כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי פסק במסגרת התביעה הייצוגית הוצאות לשבעה תובעים ייצוגיים כדלקמן: שני תובעים ייצוגיים, שאינם חלק מהליך זה, שהסכימו להעביר את ההוצאות בהן זכו לעו"ד X, ועל כן תובעות נצבא ומשגב מעו"ד X השבה של 2/7 מההוצאות שנפסקו, בנוסף להשבת שכה"ט; משיב 7 בענייננו, מר אילן כהן, השיב את סכום ההוצאות לנצבא ומשגב (כך על פי הודעתן מיום 06.06.12); ומשיבים 3 - 6 עומדים על טענתם כי אין הם חייבים להשיב את הגמול, ויקראו להלן: "התובעים הייצוגיים". לטענת הנתבעות, משהתקבל ערעורן, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, הרי שכל חיוב על פיו בוטל גם הוא, ובכלל זאת החיוב בשכ"ט ובהוצאות, ועל כן על עו"ד X ועל התובעים הייצוגיים להשיב הכספים, וזאת לאור ההלכה שמי שקיבל טובת הנאה מהחלטה שיפוטית שבוטלה - חייב בהשבתה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). 6. עו"ד X טען כי משלא הורה בית המשפט העליון על השבת הסכומים שקיבל, אין לנצבא ומשגב כל עילה כנגדו, ובמיוחד לאור סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תשנ"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). בנוסף, הגיש עו"ד X תביעה שכנגד, בה עתר לתשלום שכר ראוי בסך של 500,000 ₪, זאת הן לאור העובדה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי שמנע את עסקת ברגרזון, הטיב בסופו של יום עם נצבא ואפשר לה להתקשר בעסקה מטיבה יותר, והן לאור פעילותו לגיוס משקיע שהצעתו גרמה להעלאת ההצעות האחרות, והובילה לעסקה שנחתמה בסופו של יום עם איירפורט סיטי. לאור זאת טען עו"ד X כי יש מקום לפסוק לו שכר ראוי כנגזרת מהתוספת למחיר העסקה, ולחילופין שכר לפי שעת עבודה בסך של 450,000 ₪. 7. התובעים הייצוגיים, שצורפו לתביעה נשוא הערעור לבקשת עו"ד X (יצוין, כי בתחילה הוגשה התביעה כנגד עו"ד X בלבד), טענו כי בסופו של יום התביעה הייצוגית הטיבה עם נצבא, כמפורט לעיל, בוודאי באופן המצדיק את ההוצאות שנפסקו לטובתם, ואין מקום לחייבם בהשבת הגמול שקיבלו. פסק דינו של בית משפט קמא 8. בית משפט קמא דחה הן את תביעת נצבא ומשגב להשבת שכה"ט וההוצאות ששילמו לעו"ד X ולתובעים הייצוגיים והן את התביעה שכנגד שהגיש עו"ד X לקבלת שכר ראוי (מעבר לשכה"ט). לאחר שניתח את הפן המשפטי בסוגיית הזכות לשכ"ט בתביעות ייצוגיות, ציין בית המשפט כי עצם הגשת התביעה הייצוגית ותוצאות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שביטל את הצעת הרכש של קבוצת ברגרזון, הטיבו עם נצבא ואפשרו לה לחתום על עסקה טובה יותר עם גורם אחר (איירפורט סיטי), וכי בשום שלב לא הוטל ספק בעצם נחיצותה של הגשת התביעה הייצוגית, גם לא על ידי בית המשפט העליון. באשר לשכר טרחתו של עו"ד X קבע בית המשפט כדלקמן: "... העמדה שהובעה בפסק הדין המחוזי אשר העלתה על נס את הגישה המקצועית ונטולת הרבב של עו"ד X כהנמקה לפסיקת שכר טרחתו - לא שונתה במסגרת פסק הדין שלערעור ולא מן הנמנע הוא להסיק כי משהחריש בית המשפט שלערעור ונמנע מלהורות לעו"ד X להשיב את שכר הטרחה (תוך שדחה את ערעורו שכנגד שכוון להגדלת השכר) - יש בכך משום רמז באשר לזכותו של עו"ד X לשכר שנפסק לו... ... ... הגעתי למסקנה כי בנסיבות שבפני נסוגים שיקולי השבת שכר הטרחה המעוגנים בעיקרון מניעת עשיית עושר ולא במשפט - מפני זכותו של עורך הדין המייצג על פי חוק תובענות ייצוגיות ומשכך, אני דוחה את תביעת התובעות להשבת שכר הטרחה אשר שולם לעו"ד X". בית המשפט דחה גם את תביעת נצבא כנגד התובעים הייצוגיים להשבת הוצאות, לאחר שבחן את כל השיקולים והרציונאלים שבפסיקת גמול לתובעים ייצוגיים. באשר לתביעה שכנגד שהגיש עו"ד X לתשלום שכר ראוי, קבע בית משפט קמא כי גם דינה של תביעה זו להידחות. בית המשפט דחה את טענת עו"ד X כי פעילותו הובילה בסופו של יום לחתימת העסקה המטיבה עם איירפורט סיטי. כמו כן קיבל בית המשפט את טענת נצבא ומשגב, לפיה הן גילו דעתן שלא לקבל את שירותיו של עו"ד X, ומכאן שאין לו כל זכות לשכר ראוי. כך גם קיבל בית המשפט את טענתן, לפיה משעו"ד X פעל כנגדן, אין זה מתקבל על הדעת כי הוא יהיה זכאי לשכר מהן. טענות הצדדים בערעור א. תביעת הנתבעות להשבת שכה"ט ששולם לעו"ד X והשבת הוצאות טענות הנתבעות (נצבא ומשגב) 9. במסגרת ערעורן של הנתבעות לגבי דחיית התביעה להשבת שכה"ט ששולם לעו"ד X והשבת ההוצאות שנפסקו לתובעים הייצוגיים (שחלקן הועבר לעו"ד X), טוענות הנתבעות, כי משבוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתביעה הייצוגית, הרי שבוטלה גם ההוראה המחייבת אותן בתשלום שכ"ט לעו"ד X, ועל כן עליו להשיב את הכספים שקיבל כשכ"ט מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענתן, הלכה היא כי שכ"ט והוצאות שנפסקו בערכה נמוכה, ושולמו, יש להשיבם למשלם משנתקבל הערעור, גם אם הדבר לא נקבע במפורש בהחלטת ערכאת הערעור. מטעם זה טוענות הנתבעות כי יש גם לחייב את התובעים הייצוגיים להשיב את ההוצאות שנפסקו לחובתם על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין תביעה הייצוגית, שכאמור בוטל בערעור. בהקשר זה, טוענות הנתבעות כי יש גם לחייב את עו"ד X שקיבל חלק מההוצאות משני תובעים שאינם חלק מהליך זה. לטענת הנתבעות, בית משפט קמא, שלא דן בתביעה הייצוגית, לא היה מוסמך לפסוק כי עו"ד X זכאי לשכ"ט למרות שנדחתה התביעה הייצוגית. זאת ועוד, טוענות הנתבעות כי שגה בית המשפט כשסבר כי "משהחריש בית המשפט שלערעור ונמנע מלהורות לעו"ד X להשיב את שכר הטרחה... - יש בכך משום רמז לזכותו של עו"ד X לשכר שנפסק לו", וכי יש בכך משום התעלמות מהלכה לפיה ערכאת הערעור איננה עוסקת במתן הוראות להשבת הוצאות ושכ"ט שנפסקו בערכאה דלמטה, שכן מקום שפסק הדין דלמטה מבוטל בערעור, מתבטלות עימו גם הוראות בדבר החיוב בתשלום שכ"ט והוצאות ויש להשיבם. מה גם שבענייננו בית המשפט העליון דחה את הערעור שכנגד שהגיש עו"ד X להגדלת שכה"ט שנפסק לו, ויש לכך משמעות. טענות עו"ד X 10. מנגד, טוען עו"ד X כי בית המשפט העליון לא ביטל את החיוב בשכה"ט שנפסק לזכותו, ואף לא ביטל את קביעות בית המשפט המחוזי באשר לפועלו, וכי על כן אין לחייבו בהשבה. לטענתו, לשם חיובו בהשבת שכה"ט נדרשת הוראה אופרטיבית, שאין מחלוקת שלא ניתנה במסגרת פסק הדין בערעור. עוד טוען עו"ד X בהקשר זה כי הנתבעות יכלו לפנות לבית המשפט העליון שיבהיר את הסוגייה, אך הן נמנעו מלעשות כן. בהקשר זה, טענו הנתבעות כי לא היה טעם לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט העליון, שכבר פסק בעבר שאין זה מתפקידו להבהיר פסקי דין בכל הקשור להוראות השבה, ואין מנוס מהגשת תביעה להשבה במקרים שכאלה. מוסיף וטוען עו"ד X, כי גם לגופו של עניין, בנסיבות העניין, כאשר פעולותיו הובילו להטבה לנתבעות ולבעלי המניות, הוא זכאי לשכה"ט שנפסק לו, וזאת בהתבסס על חוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לטובת עוה"ד שייצג את התובעים בתובענה הייצוגית שכ"ט, שאינו מותנה בתוצאות התביעה, בעיקר כאשר במקרה דנן ציין בית המשפט המחוזי בפסק הדין בתביעה הייצוגית את פועלו החיובי של עו"ד X. לטענת עו"ד X, הפסיקה אליה הפנו הנתבעות ולפיה במקרה של ביטול פסק דין בטלות גם הוראות החיוב בשכ"ט ויש להשיב סכומים ששולמו, מתייחסת להליכים אזרחיים ומנהליים, ולא להליכים של תובענה ייצוגית. טענות התובעים הייצוגיים (המשיבים 3 - 6) 11. לגבי ההוצאות שנפסקו לזכותם, טוענים התובעים הייצוגיים כי הם השקיעו בניהול התביעה הייצוגית משאבים רבים המצדיקים פסיקת ההוצאות לזכותם. לטענתם, בצדק קבע בית משפט קמא כי הסכום שנפסק לטובתם בתביעה הייצוגית הינו בגדר "גמול" בגין פועלם במסגרת התביעה הייצוגית, ולא הוצאות, ועל כן, לאור חוק התובענות הייצוגיות ולאור ההלכה הפסוקה, הם זכאים לגמול זה, ללא קשר לתוצאות התובענה. בהקשר זה מוסיפים וטוענים המשיבים כי אין לקבל את טענת הנתבעות כי לא היה בסמכות בית משפט קמא לקבוע כי הם זכאים לגמול שנפסקו לזכותם על אף שתביעתם נדחתה בסופו של יום בערעור. בנוסף, לטענתם, די בכך שעצם הגשת התביעה איפשרה בסופו של יום חתימה על עסקה מטיבה יותר, כדי לקבוע כי בהשבת הגמול שנפסק לטובתם יש משום עשיית עושר מצד הנתבעות. ב. התביעה שכנגד שהגיש עו"ד X לשכר ראוי טענות עו"ד X 12. בערעורו טוען עו"ד X כי שגה בית משפט קמא כשלא קיבל את תביעתו לשכר ראוי (בנוסף לשכר הטרחה שנפסק במסגרת התביעה ייצוגית), חרף קביעתו העובדתית, לפיה הוא יצר הטבה לנתבעות בעצם הגשת התביעה הייצוגית, שכן ביטול הצעת הרכש על ידי בית המשפט המחוזי, הוא שאפשר את ההתקשרות בעסקה החדשה, המטיבה יותר. לטענתו, די בכך כדי לקבל את תביעתו לשכר הראוי. בנוסף, לטענתו, הוא נטל חלק פעיל במציאת מציע חלופי תחת קב' ברגרזון, לאחר שהצעתה נפסלה על ידי בית המשפט המחוזי, והוא הצליח לגייס משקיע קנדי (שקולניק), אשר הצעתו הובילה לכך שיתר ההצעות שופרו, כך שבסופו של דבר ההצעה שהתקבלה הייתה גבוהה בהרבה מההצעה של קב' ברגרזון, והטיבה בתשלום מיידי בסך של 52 מיליון ₪. לטענתו, שגה בית המשפט כשקבע כי לא הוכח שהוא היה מעורב בגיוס המשקיע שקולניק, או שהצעתו של שקולניק היא שהובילה להעלאת גובה ההצעות האחרות. עוד לטענתו, הוכח כי הצעתו של שקולניק הובאה בפני הדירקטוריון והייתה ידועה למציעים האחרים, והוכח חלקו בגיוסו של שקולניק, ועדותו בעניין זה נתמכה בעדותם של עורכי הדין מאנדל ורווה. עוד בהקשר זה, טוען עו"ד X כי שגה בית המשפט כשקבע כי חלוף הזמן (9 חודשים) בין פעולותיו לבין מועד חתימת עסקת איירפורט סיטי ניתק את הקשר הסיבתי, ולדידו גובהה של הצעת איירפורט סיטי הושפעה ישירות מההצעות הקודמות שקבעו רף גבוה, ממנו לא ניתן היה לרדת. עוד לטענתו, שגה בית המשפט גם בקביעתו כי הנתבעות הביעו דעתן כי הן אינן מעוניינות בשירותיו, קביעה שהיא מוטעית, ושגה כשהתבסס על קביעה זו ועל סעיף 5(ג) לחוק עשיית עושר ודחה את תביעתו לשכר ראוי. מוסיף וטוען עו"ד X בהקשר זה, כי בית המשפט התעלם מההלכה לפיה המקרה הנדון נכלל בחריגים שבסעיף 5(ג) לחוק עשיית עושר לפיו עו"ד היוצר הטבה לקבוצה גדולה זכאי מעבר לשכ"ט בתיק הספציפי, גם לשכר מכלל הקבוצה אשר לה יצר את ההטבה. טענות הנתבעות 13. מנגד, טוענות הנתבעות, כי מדובר בקביעות עובדתיות מנומקות לפיהן עו"ד X לא היה חלק מהצוות המקצועי שהביא להשגת העסקה החדשה ולא היה קשור לגיוסו או הצעתו של שקולניק, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. עוד לטענתן, בצדק דחה בית משפט קמא את התביעה שכנגד, וקבע כי עו"ד X אינו זכאי לשכר ראוי. לטענתן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי - שבוטל - אינו בגדר "טובת הנאה" המזכה את עו"ד X בשכר ראוי על פי חוק עשיית עושר, ובכל מקרה הם אלה שפעלו למציאת רוכש חלופי, באופן עצמאי, וללא מעורבותו או שירותיו של עו"ד X. עוד לטענתן, דיני עשיית עושר ולא במשפט אינם מכירים ב"זכות" במצבים כגון אלה שבפנינו, כאשר עו"ד X פעל בהליך משפטי כנגד הנתבעות, וגם אם פעולתו בסופו של יום הטיבה עמם בצורה זו או אחרת, הרי שמדובר בפעולה כפויה, לגביה נקבע במפורש בחוק עשיית עושר כי אין זכות להשבת "טובת ההנאה". ד י ו ן 14. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור שהגישו נצבא ומשגב להתקבל ודין הערעור שכנגד שהגיש עו"ד X - להידחות, הכל כפי שיפורט להלן. הערעור בעניין תביעת ההשבה שהגישו נצבא ומשגב 15. לאחר שבוטל על ידי בית המשפט העליון פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגישו נצבא ומשגב תביעת השבה לגבי הסכומים ששילמו לעו"ד X ולתובעים הייצוגיים על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתובענה הייצוגית, שכאמור בוטל. כפי שפורט לעיל, בית משפט קמא דחה את תביעת ההשבה, והותיר את הכספים בידי עו"ד X והתובעים הייצוגיים, ומכאן הערעור. המסגרת הנורמטיבית 16. הלכה היא כי משבוטל על ידי בית משפט פסק דין, הוא בטל על כל חלקיו ועל כל קביעותיו, ככל שלא נקבע אחרת. כך כאשר ערכאת ערעור מבטלת פסק דין של הערכאה הדיונית, הרי שפסק דינה של הערכאה הדיונית בטל על כל חלקיו, ובטל גם החיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו, זאת גם מבלי שניתנה הוראת השבה מפורשת, וככל שלא נפסק אחרת במפורש. בע"א 358/11 KRAFT FOOD נ' מרבה ישראל בע"מ ( 15.01.12) קבע בית המשפט העליון כדלקמן: "באשר לסוגיית ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא: ברי כי משבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת פסק דיננו, ממילא מתבטל החיוב בהוצאות. אין כל צורך בהוראה מפורשת לעניין זה של ביטול החיוב בהוצאות. על כן, אם שולמו ההוצאות על ידי המערערת בעקבות פסק הדין דלמטה, מוטלת חובה להשיבן". [ראו גם בש"א 5738/91 הרצל בן דוד נ' ג'רבי, פ"ד מו(1) 317]. בית המשפט העליון חזר לאחרונה על הלכה זו בע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ ( 05.08.12), וקבע כדלקמן: "מקום בו מתקבל הערעור, ממילא מתבטל החיוב בהוצאות שהושת במסגרת פסק דינה של הערכאה הדיונית, אלא אם נאמר במפורש אחרת, כך שאין צורך לכתוב את הדברים במפורש בפסק הדין" 17. הכלל בדיני ההשבה הוא שכל ביטול של חיוב גורר חיוב להשיב את הכספים ששולמו מכוחו של החיוב שבוטל. כך, ככל ששולמו כספים על פי פסק הדין של הערכאה הדיונית שבוטל, חייב המקבל להשיב כספים אלה, והדברים נכונים גם לגבי הוצאות ושכ"ט, שכן העילה לפיה התקבלו הכספים אינה קיימת עוד, ואם המקבל אינו מחזיר כספים אלה, הרי שמכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, התעשר שלא כדין ויש לחייבו בהשבה. בע"א 283/73 פלאימפורט נ' ציבה גייגי, פ"ד כ"ט (1) 597 ציין בית המשפט כי: "ברי כי בעל דין שקיבל טובת הנאה עקב החלטה שיפוטית שבוטלה התעשר על חשבון יריבו שלא כדין, ועל כן חב הוא בהשבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט". בעע"ם 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עיריית רמת גן (תק-על 2002 (4) 1033) הסביר בית המשפט מדוע ביטול פסק הדין גורר השבה, וכך קבע: "על רקע זה נראה שבטענות המשיבה אין ממש. משהוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון בטענות המערערים בדבר קיומה של עילה, ממילא ההוצאות שנפסקו על ידו בגלגול הקודם מן הראוי שיושבו לידי המערערים. הוצאות אלה נפסקו על יסוד ההנחה שהעתירה המנהלית נדחתה לגמריי. הן לא היו נפסקות באותו שלב אילו נותר ההליך בפני בית המשפט. נוכח התערבות בית המשפט של ערעור - השתנתה המציאות המשפטית, ומן הראוי להתאים לה את המציאות המשפטית. נכון, הצעת בית המשפט לא התייחסה במפורש לשאלת ההוצאות. ואולם, הכלל בדיני ההשבה הוא שביטול גורר השבה". [ראו גם רע"א 4148/05 מודום ייעוץ והכוונה בע"מ נ' עבלא לוטפי בולוס (תק-על 2005 (2) 4335]. 18. יצוין, כי כאשר מי שפסק הדין שניתן נגדו בוטל, נתקל בסירוב הצד שכנגד להשיב הכספים שקיבל, פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעת השבה, כפי שעשו הנתבעות במקרה דנן (ראה רע"א 4148/05 הנ"ל). ומן הכלל אל הפרט 19. בענייננו, נשאלת השאלה האם שונים הם פני הדברים משום שמדובר בביטול פסק דין בתובענה ייצוגית במסגרתו נפסק לטובת ב"כ התובעים שכר טרחת עו"ד, וכן נפסק לטובת התובעים היצוגיים גמול הוצאות על פי חוק תובענות ייצוגיות. 20. אני סבורה כי אין כל הבדל ביישום ההלכה שפורטה לעיל כאשר מדובר בביטול פסקי דין בתובענה ייצוגית; מעת שבוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתביעה הייצוגית, הוא בוטל על כל חלקיו, לרבות לעניין פסיקת שכר טרחה והוצאות. 21. מלשון סעיף 23 לחוק התובענות הייצוגיות, עליו מבקש, בין השאר, עו"ד X להסתמך בערעור שבפנינו, אומנם עולה כי הסמכות לפסוק שכר טרחה לבא כוח התובעים הייצוגיים מוקנית לבית המשפט הדן בתובענה הייצוגית, ואולם מרגע שהוגש ערעור על פסק הדין בנושא התובענה הייצוגית, הרי שכל הנושא כולו, לרבות שאלת ההוצאות ושכר הטרחה, מסור לערכאת הערעור - שהיא בית המשפט שדן מחדש בתביעה הייצוגית - ולה בלבד, וכל טענותיו של עו"ד X, כפי שעלו בפנינו, צריכות היו לעלות במסגרת הערעור בפני בית המשפט העליון. אם סבר עו"ד X, שקיים ספק בעניין, ורצה קביעה מפורשת, צריך היה להעלות טענותיו לפחות כטענות הגנה חלופיות למקרה שאכן הערעור של נצבא ומשגב יתקבל, והיה צריך לטעון כי גם אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל במסגרת הערעור, אזי יש להותיר על כנו את החיוב בשכ"ט עו"ד בהסתמך על חוק תובענות ייצוגיות, או בסיומו של יום להגיש בקשת הבהרה לפסק הדין, דבר שלא נעשה. 22. בענייננו, אין מחלוקת כי בית המשפט העליון דן לגופו של עניין בכל טענות הצדדים בכל הקשור לתובענה הייצוגית וקיבל את ערעורן של הנתבעות, דחה את התביעה הייצוגית וביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כך גם דחה בית המשפט את הערעור שכנגד שהגיש עו"ד X להגדלת שכר הטרחה שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון לא התייחס כלל לשאלה האם על עו"ד X להשיב את שכר הטרחה ששולם לו על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אם לאו, וכפי שצוין (בפסק דינה של כב' השופטת נאור בדעת הרוב): "אשר על כן מתקבל ע"א 2843/04 ומבוטלת קביעת הערכאה הראשונה לפיה ההסכם שנכרת עם הרוכשת והשינויים בתקנון בטלים;... כפועל יוצא מכך, נשמטת הקרקע תחת הערעור שכנגד... בדבר הגמול שנפסק לטובת התובעים-המייצגים ושכר הטרחה שנפסק לטובת בא-כוחם". ודוק, אם אכן כטענתו של עו"ד X כי זכאי הוא לשכה"ט גם אם הערעור התקבל, אזי היה מקום שבית המשפט העליון יתייחס לערעור שכנגד לגופו. 23. מהעובדה שבית המשפט לא התייחס לשאלת ההשלכות של ביטול פסק הדין על שכה"ט וההוצאות שנפסקו, אין כל מקום להסיק שהכוונה הייתה, מסיבה זו או אחרת, שלא לבטל חלק זה של פסק הדין, שאם כך היה הדבר היה בית המשפט העליון מציין זאת במפורש. לפיכך אין מקום לקבל את טענת עו"ד X שמבקש ללמוד מהעובדה שבית המשפט העליון לא התייחס כלל לשאלת שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, כי הוחלט למעשה שלא לבטלן. כך גם, הערעור שהגישו הנתבעות כלל בחובו ערעור על שכה"ט וההוצאות שנפסקו, ומעת שהערעור התקבל במלואו, כלל בחובו גם חלק זה. זאת ועוד, כפי שצויין לעיל, לו סבר עו"ד X כי אינו חייב בהשבת שכה"ט שנפסק לזכותו, יתכן והיה עליו, לו אכן סבר כך, לפנות לבית המשפט בבקשה לתיקון השמטה מקרית בגדר תיקון טעות סופר לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ואין ממש בטענתו כי דווקא הנתבעות הן אלה שהיו צריכות לפנו בבשה כזו או אחרת לבית המשפט העליון. לפיכך אני סבורה כי שגה בית משפט קמא כשסבר כי "משהחריש בית המשפט שלערעור ונמנע מלהורות לעו"ד X להשיב את שכר הטרחה... - יש בכך משום רמז לזכותו של עו"ד X לשכר שנפסק לו". אין בסיס להנחה זו שכן הכלל הוא כי בהעדר הוראה מפורשת אחרת, עם ביטול פסק הדין, בטל גם כל חיוב אחר בפסק הדין, ובכלל זאת, חיוב בשכ"ט והוצאות. ההנחה של בית משפט קמא עומת בסתירה להלכה הפסוקה, ואין לקבלה. 24. מכל האמור לעיל, ברור כי מעת שבית המשפט העליון לא קבע אחרת, ועל אחת כמה וכמה כאשר דחה את הערעור להגדלת שכר הטרחה שנפסק לעו"ד X, ולא ציין במפורש כי על אף קבלת הערעור הוא מותיר את שכר הטרחה שנפסק לעו"ד X על כנו ואת ההוצאות שנפסקו לתובעים הייצוגים - הרי שהחיוב בתשלום שכר טרחה וההוצאות, כמו גם כל חיוב אחר על פי פסק הדין - בטל, ויש להשיבו. 25. מעבר לנדרש יצוין, כי גם לאור הוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר אין מקום להותיר את פסיקת שכה"ט וההוצאות על כנה, ושלא כדעת בית משפט קמא, אינני סבורה כי במקרה דנן יש מקום לפטור את עו"ד X מהשבה בהתאם לסעיף 2 לחוק עשיית עושר. לא יכולה להיות מחלוקת כי פסיקת שכר הטרחה לעו"ד X על ידי בית המשפט המחוזי שדן בתובענה הייצוגית, הושפעה מתוצאות ההליך, היינו - מקבלת התובענה, והדברים נכונים גם אם על פי חוק תובענות ייצוגיות ניתן לפסוק שכ"ט ללא תלות בתוצאות ההליך. גם אם ניהול ההליך על ידי עו"ד X נעשה ללא דופי, וגם אם בסופו של יום ניתן לטעון כי פועלו היטיב עם הנתבעות ובעלי המניות, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שתוצאת ההליך נהפכה על ידי בית המשפט העליון, שקבע כי יש לדחות את התביעה הייצוגית. יתרה מזאת, ספק אם שכה"ט היה נפסק, בוודאי שלא בגובה שנפסק, אם היה בית המשפט המחוזי דוחה בעצמו את התביעה הייצוגית. 26. אותו הדין החל לגבי שכה"ט שנפסק לעו"ד X, צריך לחול כמובן גם לגבי הוצאות הגמול שנפסקו לתובעים הייצוגים, שבוטלו למעשה עם קבלת הערעור, ולכן עליהם להשיב סכומים אלה, ששולמו להם על פי פסק הדין שבוטל. 27. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור שהגישו נצבא ומשגב בעניין השבת שכה"ט וההוצאות להתקבל, ואמליץ לחבריי להרכב לחייב את עו"ד X להשיב את מלוא שכה"ט שקיבל, וכן את חלקו היחסי בהוצאות (2/7), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום קבלתם. כך גם אמליץ לחבריי להרכב לחייב כל אחד מהמשיבים 3 - 6 להשיב את כספי הגמול שקיבלו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום קבלתם ועד ההחזר בפועל. הערעור שכנגד שהגיש עו"ד X בעניין תביעתו לשכר ראוי 28. בית משפט קמא, שדן בתביעתו של עו"ד X לקבלת שכר ראוי בנוסף לשכר הטרחה שנפסק לזכותו, הן בטענה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי איפשר את החתימה על עסקת איירפורט סיטי, שהטיבה עם הנתבעות ובעלי המניות, והן בטענה כי הוא זה שפעל לגיבוש הצעת שקולניק שהביאה בסופו של יום לגיבוש עסקת איירפורט סיטי שהטיבה עם המשיבים (הכל כפי שפורט לעיל) - דחה את התביעה, לאחר שבחן את כל העדויות והראיות, וקבע קביעות עובדתיות ברורות, אותן סיכם כדלקמן: "מן המקובץ עד כאן עולה כי חלקו של עו"ד X בהצגתה של 'הצעת' שקולניק היה צנוע ומוגבל. ... מן המקובץ עד כאן, עולות המסקנות הבאות: ... (3) גם לו היתה מתקבלת טענתו של עו"ד X שלפיה, הצעת שקולניק השפיעה בכיוון הגבלת הצעות החברות המתמחרות, הרי שלנוכח העובדה שחלף פרק זמן של כ-9 חודשים בין 'משיכתה' של הצעת מישור הולדינג ומזה ובין קבלת הצעת איירפורט מזה, ניטל 'קיסמה' של הצעת שקולניק כמנוף לשיפור ההצעות. (4) כמו כן, הוכח להנחת דעתי כי חלקו של עו"ד X בגיבושה של הצעת שקולניק ובניסיונות להכשרתה כהצעה תקפה - היה שולי ביותר. .... משלא עלה בידו של עו"ד X להוכיח הן את טענתו שלפיה הוא שפעל לגיבושה של הצעת שקולנית ו/או כי 'הצעת' שקוליק היא שהביאה בסופו של יום לגיבוש עיסקת איירפורט סיטי - ניטל יסוד הקשר הסיבתי שבין התעשרותן של התובעות המתבטא ביישום עיסקה מטיבה עם איירפורט מזה ובין פועלו של עו"ד X מזה" (סעיפים 4.11 ו-4.14 לפסה"ד) (הדגשות שלי - ר.ל.ש). 29. מדובר בקביעות עובדתיות מנומקות ומבוססות היטב בחומר הראיות שהובא בפני בית משפט קמא, אשר הלכה היא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ששמעה את העדויות והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, אלא במקרים חריגים, בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)], אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם. 30. עוד יש להוסיף כי יש ממש גם בטענת הנתבעות כי קשה לקבל שעו"ד אשר פעל כנגד נתבע במסגרת הליך זה או אחר וכשל בתביעתו, יוכל לאחר מכן לדרוש שכר ראוי על הטבה שצמחה לאותו נתבע כתוצאה ובהקשר לאותו הליך. יתר על כן, לא כל טובת הנאה שצמחה לפלוני מפעולותיו של אחר יוצרת בהכרח יחסים משפטיים שיהיה בהם להצמיח עילה לשכר ראוי. טול לדוגמא מכרז שפורסם ונערכה תחרות בין מציעים. האם יהיה זכאי אחד המציעים שהשתתף בהתמחרות לשכר ראוי בטענה כי רק בזכותו הציע הזוכה את הצעתו הגבוה בסופו של יום? סבורני כי התשובה שלילית. 31. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא ובמסקנותיו לגבי התביעה שכנגד שהגיש עו"ד X בטענה כי הוא זכאי גם לשכר ראוי. סוף דבר 32. לאור כל האמור לעיל, לו נשמעה דעתי, אמליץ לחבריי להרכב כדלקמן: א. לקבל את ערעור המשיבות 1 ו-2, נצבא ומשגב, ולהורות לעו"ד X ולמשיבים 3 - 6 להשיב את הכספים שקיבלו, לרבות ההוצאות שהועברו לעו"ד X, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום תשלומם ועד מועד ההחזר בפועל; ב. לדחות את הערעור שכנגד שהגיש עו"ד X; ג. לחייב את עו"ד X לשלם לנצבא ומשגב שכ"ט עו"ד והוצאות ערעור זה בסך כולל של 30,000 ₪. הפיקדון שהפקיד עו"ד X, על פירותיו, יועבר לב"כ נצבא ומשגב, על חשבון ההוצאות הנ"ל; ד. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לחייב את משיבים 3 - 7 בהוצאות בערעור; ה. הערבות הבנקאית שהפקידה נצבא תוחזר לה, באמצעות ב"כ. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים ומצטרף לפסק דינה המקיף של חברתי השופטת לבהר שרון. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי אני מסכים ומצטרף לחוות דעתה המקיפה והצודקת של חברתי השופטת לבהר שרון. ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת לבהר שרון. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דיןביטול פסק דין