החזר הלוואה ליורשים של אדם שנפטר

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזר הלוואה ליורשים של אדם שנפטר:



התובעים יורשי המנוח ז"ל (להלן – "המנוח") אשר הלך לעולמו ביום 18.2.08. המנוח היה לקוח במשרד רו"ח (להלן – "המשרד").


הנתבעים רואי-חשבון ובעלים משותפים של המשרד אשר עסקו בין היתר, בהתאם לנטען בהשקעה במניות ברחבי העולם. לטענת התובעים יזם המשרד רכישת מניות לשם השקעה בחברה הבורסאית XTL BIO PHARMA (להלן: "XTL" או "החברה"). אשר עסקה בפיתוח תרופות בתחום הביוטכנולוגיה.



בהתאם לנטען, במחצית הראשונה של שנת 2005, הוצע למנוח להשקיע באותה חברה באמצעות הנתבעים סך של כ-350,000 ₪. בתמורה דרשו הנתבעים מהמנוח ששליש (1/3) מהסכום שיושקע על ידו יהווה הלוואה להם, למשך שנה ותמורתה ישלמו הנתבעים למנוח ריבית שנתית של 5.5%. בשני השלישים (2/3) הנותרים נרכשו מניות עבור המנוח.


התביעה שלפניי היא להחזר הלוואה זו.



הנתבעים מכחישים את הנטען בכתב התביעה. לטענתם, הציעו למספר מקורבים להקים קבוצת משקיעים אשר תרכוש מניות כקולקטיב ב XTL. במסגרת העסקה הוצעו מסלולי השקעה שונים. האחד "מסלול השקעה מלא רגיל" והשני "מסלול השקעה בעל רכיב מימוני". לטענת הנתבעים המסלול בו בחר המנוח היה המסלול הראשון. לפיכך נטען על ידי הנתבעים, כי דין התביעה נגדם להדחות.




עוד, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד נגד היורשים והעזבון, במסגרתה טענו כי המנוח הפר התחייבויותיו על פי הסכם ההשקעה וכי עליהם להעביר להם תשלום בגין הוצאות אחזקת חשבון ההשקעה בשוויץ בצירוף עמלות. כן נתבע שכר טרחת התובעים שכנגד בגין שירותים שניתנו למנוח בשנות המס 2005-2007 בסך כולל של 109,108 ₪.




בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, נדחו הטענות על ידי התובעים. לטענתם ההוצאות הנתבעות לא עוגנו ב"מזכר ההבנות", עליו סיכמו הצדדים וכן בטענה כי הסכומים הנתבעים חורגים מהוצאות ומעמלות סבירות. עוד נטען, כי התובעים שכנגד לא הציגו מסמך כל שהוא המעיד על גובה העמלות והתשלום בפועל שבוצע כאמור, על חלק השקעתו של המנוח.




ישיבת הוכחות התקיימה לפניי ביום 15.12.11. במסגרת הישיבה נחקרו עו"ד מנשה מלמוד אחיו של המנוח, עו"ד אריה אריאלי מנהל העיזבון, מר גילי קרני בעלה של התובעת 3, דני מלמוד תובע 4 ורו"ח דרור תמרי נתבע 1. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.


ראיות הצדדים



גיל קרני, עו"ד מנשה מלמוד, עו"ד אריה אריאלי ודני מלמוד טענו בתצהיריהם כי המנוח סיפר להם במספר הזדמנויות, לפני מותו, כי השקיע במניית XTL באמצעות הנתבעים וכן כי שליש מכספי ההשקעה, נחשבו להלוואה לנתבעים. כן הוסיפו, כי המנוח מסר להם שהנתבעים משהים את החזר ההלוואה למרות שפנה אל נתבע-1 מספר פעמים בבקשה להחזיר לו את ההלוואה.


בהתבסס על המסמכים שהותיר המנוח טענו המצהירים, כי סכום ההשקעה המצטבר עמד על סך של 349,280 ₪, אותם העביר המנוח בשלושה מועדים שונים לבנק בשוויץ לחשבון על של הנתבעים. 50,000 דולר ביום 10.1.05 (ששווים באותה עת היה 221,286 ₪), 20,000 דולר מיום 14.1.05 (ששווים באותה עת היה 87,688 ₪) ו-5,000 לירות שטרלינג ביום 23.5.05 (ששווים באותה עת היה 40,306 ₪). העתק אישורי העברת הסכומים הנ"ל צורפו לתצהיר קרני (סומנו א 1-3).

לפיכך נטען, כי שליש מסך הכסף שהועבר כאמור, 116,426 ₪ היווה הלוואה לנתבעים עבורה היו צריכים לשלם למנוח סכום של 6,403 ₪ ריבית (בגובה 5.5%) ובסה"כ על הנתבעים להשיב למנוח סך של 122,829 ₪ נכון ליום פירעון ההלוואה 23.5.06.



המצהירים הודו, כי לא מצאו הסכם חתום שנערך בין המנוח לנתבעים. אולם, נמצא נוסח של מזכר הבנות אשר לטענתם אומץ על ידי המנוח והנתבעים. העתק מזכר ההבנות צורף נספח ב' לתצהיר (להלן "מזכר ההבנות").


המצהירים, למעט דני מלמוד, הצהירו כי ביום 13.3.08 נפגשו עם נתבע 1 במטרה להגיע להבנה להשבת כספי ההלוואה. השיחה הוקלטה, תמליל השיחה צורף נספח ד' לתצהירים (להלן: "הפגישה המוקלטת"). נטען כי במהלך הפגישה, הודה נתבע 1 בחוב שלו למנוח, בגין מימון חלקם של הנתבעים בהשקעה, בצירוף ריבית הסכמית לשנה אחת בלבד, במקביל ניסה לשכנע את הנוכחים לא למשוך את הכספים ולא למכור את המניות. אולם, אישר כי אין מחלוקת ששליש מהכספים שהועברו על ידי המנוח היו הלוואה לנתבעים "מוטי (הכוונה למנוח – ס.ר.ז.) מימן את השליש שלי", "הכסף היה צריך להיות מוחזר אחרי שנה", "מי שרצה מימן את חלקנו לשנה". נתבע 1 כינה את ההסדר "מימון" ולא "הלוואה" אולם לטענתם אין הבדל בין השניים. לבסוף, נטען כי נתבע 1 הודה שיורשי המנוח זכאים לקבל סכום העולה על 20,000$ וכן כי עיקרי "מזכר ההבנות" סוכמו בעל פה בין המנוח לבין הנתבעים לרבות שיעור הריבית השנתית שעמד על 5.5%.

לטענתם, לכאורה המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים, באותה פגישה מוקלטת התייחסה רק לתקופת הריבית והאם גם לאחר חלוף שנה היה זכאי המנוח לקבל ריבית על ההלוואה שטרם הוחזרה.



עוד פירטו המצהירים, כי בתחילת הפגישה המוקלטת ציין נתבע 1 כי ברשותו חוזה בינו לבין המנוח, אולם בסופה טען כי לא קיים הסכם חתום. נתבע 1 תירץ את העדר ההסכם החתום באמון ששרר בינו לבין המנוח. נתבע 1 הודה שהמנוח פנה אליו מספר פעמים וביקש למכור המניות ולקבל את כספי ההלוואה בחזרה, אולם, הוא הצליח לשכנעו להמתין בשל כדאיות העסקה.




לעמלות ניהול החשבון טענו המצהירים, כי המדובר בדרישה ראשונה שבאה לעולם כתגובה לדרישתם להחזר ההלוואה. דרישה מסוג זה לא הוצגה למנהל העיזבון או ליורשים. בנוסף נטען, כי בפגישה המוקלטת ציין נתבע 1 במפורש כי אינו משלם הוצאות לבנק וכי לכל היותר הנתבעים חייבו כל משקיע בסך של 250 דולר עלות פתיחת החשבון. בנוסף, הפנו התובעים לסעיף 11 ל"מזכר ההבנות", בו נקבע כי הצדדים יוסיפו 1.1% מסך חלקם בהשקעה לכיסוי הוצאות שוטפות ולפיכך הסך המקסימאלי שרשאים הנתבעים לדרוש מהמנוח בהתאם למזכר, עומד על סך של 2,561 ₪.




לשכ"ט המבוקש לשנים 2005-2007 נטען כי דרישה זו לא הופנתה למנהל העיזבון עד להגשת התביעה. אולם, ככל שקיים חוב, הסכימו התובעים כי ניתן לקזזו מהחזר ההלוואה.




מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של נתבע 1 בלבד. רו"ח תמרי פרט כי בינו לבין המנוח שררו קשרי ידידות עמוקים וקרובים, במסגרתם אף סיפק לו עד למועד פטירתו שירותי ראיית חשבון. תחילתו של הקשר בבקשתו של המנוח לקבל שירותי ראיית חשבון, אלא שבמרוצת השנים התפתחה ידידות עמוקה שבאה לידי ביטוי בין השאר בהשתתפות הדדית באירועים משפחתיים, שיחות נפש ארוכות ואינטימיות וייעוץ לבר חשבונאי.




רו"ח תמרי הצהיר כי בשלהי שנת 2004, בעקבות המלצה שקיבל ממכר תושב שוויץ ויועץ השקעות בכיר, אשר המלצותיו להשקעות בבורסות ברחבי העולם בד"כ היו מדויקות ומקצועיות, פנה למכרים וחברים קרובים ושיתף אותם בהמלצה לרכוש מניות של חברת ביו טכנולוגיה שנסחרה בבורסות לונדון, ניו יורק ות"א בשם XTL . תמרי הצהיר, כי שיתף את חבריו בפוטנציאל הגלום בעסקה והדגיש בפניהם כי הטיפול במניות וניהול ההשקעה יכול להתבצע באמצעות היועץ השוויצרי וכן כי המדובר בהשקעה בסיכון גבוה. לפיכך, הצהיר תמרי כי סוכם שיועץ ההשקעות יהיה זכאי לעמלה בגין שירותיו בגובה של 0.25% לחודש מיום ביצוע ההשקעה ועד מימושה. תמרי הצהיר כי ניהל מו"מ עם כל אחד ואחד מהמשקיעים וכי ניתן לחלק את מסלולי ההשקעה לשניים עיקריים. המסלול הראשון – מסלול השקעה מלא רגיל, לפיו הועברו כספים על ידי המשקיע לשם השקעה מלאה במניות החברה. עבור השירותים השונים שהנתבעים הסכימו לבצע עבור המשקיעים הוסכם כי הנתבעים ויועץ ההשקעות יהיו זכאים לעמלה בשיעור של 0.125% בגין כל חודש או חלק ממנו מיום ביצוע ההשקעה ועד מימושה וכן לתשלום הוצאות בנקאיות.


המסלול השני, היה מסלול השקעה בעל רכיב מימוני, לטענת הנתבע 1 לאור אמונתם בפוטנציאל הרווחיות הגלום בהשקעה וחוסר יכולתם של הנתבעים לגייס סכומי הכסף אותם ביקשו הם להשקיע, הגיעו להבנות עם משקיעים מסוימים כי האחרונים יממנו את חלקם בהשקעה אשר תוחזר, בתום תקופה של שנה, כאשר מתום תקופה זו כל צד מימן את חלקו. רו"ח תמרי הצהיר כי מימון שכזה, הותאם באופן פרטני ממשקיע אחד למשנהו והועלה על כתב במזכרי הבנות ובהם בסיס ההשקעה עמד לעיתים על 5/6 למשקיע ו- 1/6 מימון לנתבעים 3/4 למשקיע ו- 1/4 לנתבעים.



רו"ח תמרי הצהיר, כי המנוח השקיע כספיו בהתאם למסלול ההשקעה המלא הרגיל (סעיף 15.1 לתצהיר הודגש ובסיומו הוסף סימן קריאה), עוד לטענתו הוסכם בין המנוח לנתבעים כי יקבלו עמלה עבור הטיפול שהעניקו למנוח ביחד עם משקיעים נוספים בשיעור של 0.125% לחודש מיום ביצוע ההשקעה ועד מימושה. רו"ח תמרי צירף לתצהירו העתק דוגמא למזכר ההבנות שלטענתו הושג בינו לבין המנוח. (נספח 1 לתצהיר)


להשלמת התמונה, הצהיר רו"ח תמרי, כי נחתמו עם משקיעים שונים גם מזכרי הבנות במסלול "מעורב – השקעתי ומימוני" אולם המנוח סרב למסלול כזה.



רו"ח תמרי הצהיר, כי לצורך העברת כספי ההשקעות הוסכם שיפתח על ידו חשבון בנק בחו"ל, אליו יועברו כספי המשקיעים. בטרם נפתח החשבון הובהר לדבריו, לכל אחד מהמשקיעים כי יאלץ לשאת בהוצאות הבנק השונות והוצאות נלוות, כל אחד בהתאם לחלקו היחסי בהשקעה. לצורך כך, הוקמה חברת CVU-MA INVESTMENTS LIMITED, (להלן – "CVU") חברה תושבת חוץ שיעודה אחזקה בנאמנות במניות של XTL. מניותיה של CVU הוקצו למשקיעים ב- XTL, כל משקיע בהתאם לגובה השקעותיו, בטרם הוקמה החברה הובהר למשקיעים כי יהיה עליהם לשאת בעלות הקמת החברה בסך של 250 דולר.




רו"ח תמרי הצהיר, כי חזר וביקש מהמנוח להעלות את תנאי ההשקעה שסוכמו עימו על הכתב במסגרת מזכר הבנות שדוגמתו הועברה אליו (נספח 1 לעיל) ולפי המתווה שסוכם ביניהם, אולם, המנוח סרב לחתום על מזכר הבנות, תוך שהוא חוזר ומדגיש שהוא מעוניין במתווה השקעתי טהור וכי יעמוד בכל התשלומים בגין השירות שהעניק לו, ללא כל קשר לרווחיו או הפסדיו כתוצאה מן העסקה.




רו"ח תמרי הצהיר כי המנוח ויורשיו מעולם לא ביקשו למכור את מניותיהם ומעולם לא דרשו את "החזר ההלוואה" להוכחת טענתו אף צרף לתצהירו מסמך מיום 14.12.06 ובו הורה המנוח "ברצוני לעכב כל מכירה עד לאחר פרסום התוצאות של הFDA – פייז אחד" (נספח 4 לתצהיר תמרי). כ-9 חודשים לאחר פטירתו של המנוח, בנובמבר 2008, קרסה מניית XTL ב-98%, לאור מניעת רישום התרופה שפותחה על ידי ה-FDA, והשקעתו של המנוח כמו השקעתם של אחרים ירדה לטמיון.




רו"ח תמרי הצהיר כי במקביל לכל ההתנהלות העסקית בעניין XTL העניק למנוח שירותי ראיית חשבון, לרבות טיפול שנתי מול רשויות המס, הכנת דו"חות והגשתם, דיונים והתייעצויות. בגין טיפול זה לשנת המס 2005 ועד 2007 (כולל), לא שילם לו המנוח את שכר טרחתו. לתצהירו צירף רו"ח תמרי חשבונית עסקה מס' 6309 ששוגרה ליורשי המנוח ביום 10.7.08 במסגרתה נדרש תשלום עבור שירותים שנתנו למנוח בשנים 2004 ועד 2007 בסך כולל של 31,324 ₪ (כולל מע"מ) וכן דרישה נוספת בגין חוב שכ"ט מיום 4.11.09 בסך של 34,437 ₪ (נספח 6 לתצהיר רו"ח תמרי).




בתצהירו פרט רו"ח תמרי את חובותיו הנוספים של המנוח בגין העסקה, סך של 4,822 דולר עבור הוצאות אחזקת חשבון הבנק השוויצרי, הנגזר משווי ההשקעה הממוצע לאורך תקופה של 3 שנים ו-11 חודשים שווי של 79,443 דולר, בהתאם לפירוט: עמלת השקעות לבנק על בסיס שווי בשיעור 1.3%, עמלת שירותי משמרת בבנק כ-0.25% וסך נוסף בשיעור של 5,414 דולר המהווים 0.125% עבור השירותים המנהלתיים שהוענקו ללקוח במשך 47 חודשים וכן סך של 9,335 דולר בגין עמלת היועץ השוויצרי בשיעור 0.25% לחודש החל ממועד ההשקעה ולתקופה של 47 חודשים, סך של 250 דולר בגין סיוע בהקמת החברה השוויצרית. מסכומים אלה, הצהיר רו"ח תמרי כי יש להפחית את התשלום שהתקבל בגין מכירת מניותיו של המנוח בסך 128 דולר.




עו"ד מנשה מלמוד, אחיו של המנוח, העיד בחקירתו הנגדית כי אחיו סיפר לו על ההשקעה ועל כך ששליש ממנה הינו הלוואה לנתבעים (עמ' 5 שורות 9-11 לפרוטוקול הדיון מיום 15/12/11) והוסיף, כי אחיו סיפר לו שביקש לקבל בחזרה את ההלוואה (שם, שורה 16, 23). עוד לדבריו, פנה גם הוא לנתבע 1, לפני מותו של אחיו, בתקופת מחלתו וביקש ממנו טלפונית, להחזיר את ההלוואה (שם, שורה 24-28). עו"ד מלמוד נדרש להתייחס בחקירתו הנגדית לנספח 4 לתצהיר הנתבע מיום 14.12.06 ובו לכאורה אישר המנוח את המשך ההשקעה במניות. עו"ד מלמוד השיב כי עניין ההשקעה אינו רלוונטי לדרישה להחזר הלוואה והוסיף "הוא אמר לי שהוא צריך את הכסף לכן ביקש את החזר ההלוואה. אם אני זוכר נכון הוא ביקש בשנת 2006 את החזר ההלוואה, שאני פניתי זה היה, אם אני לא טועה בשנת 2007" (שם, עמ' 6, שורות 12-14).




עו"ד מלמוד הודה בחקירתו הנגדית כי לא ראה הסכם חתום בין המנוח לנתבעים "אני לא ראיתי הסכם חתום" (שם, עמ' 7 שורה 15). משעומת עם גרסת הנתבעים ולפיה מזכר ההבנות הנטען לא היה ההסכם בין המנוח לנתבעים, השיב כי אינו מסכים לטענה זו והפנה לפגישה המוקלטת ולפגישה שנערכה בינו לנתבע 1, במסגרתה טען בתחילה הנתבע 1 כי המנוח חתם על הסכם הבנות ואף הבטיח להמציא העתק חתום אולם מאוחר יותר חזר בו מגרסה זו.






לדרישת הנתבעים להחזר בגין הוצאות ההשקעה, השיב עו"ד מלמוד כי משנת 2005 ועד שנפטר אחיו, לא הוצגה כל דרישה להחזר הוצאות והוסיף כי במסגרת הדרישה שהועלתה בכתב התביעה שכנגד, לא נמסר פירוט להוצאות למשקיעים וכי לא הוצגה כל אסמכתא לאותן הוצאות (שם, עמ' 8-9). בסופו של דבר הוסיף, כי בגין השנים 2005 ועד שנת 2007 ככל שלא בוצע תשלום עבור שירותים חשבונאיים שנתנו לאחיו המנוח, הרי שהדרישה לתשלום שכ"ט של הנתבעים הינה סבירה וכי על היורשים לשלמה. בהתייחס לנספח ג' שצרף עו"ד מלמוד לתצהירו ובו פירוט העברות הכספים, פירוט מספר המניות וחלוקתם בין המנוח לנתבעים, העיד כי המנוח מסר לו שקיבל את המסמך מנתבע 1, אולם אינו יודע מתי נמסר המסמך.




עו"ד אריאלי בחקירתו הנגדית, הודה גם הוא כי אין ברשותו "ראשית ראייה מוחשית" בנושא ההלוואה (שם, עמ' 11 שורה 21 לפרוטוקול). אולם, לדבריו, שוחח מספר פעמים עם נתבע 1 על הנושא. בנוסף, נתבע 1 הודה באוזניו כי עליו להחזיר את ההלוואה והסוגיה היחידה שהייתה במחלוקת התמצתה לשאלת תשלום הריבית האם יש לחשבה לשנה אחת או עד למועד החזר ההלוואה (שם, עמ' 13 שורות 14-16).




מר קרני בחקירתו הנגדית, העיד כי בשנות חייו האחרונות של המנוח היה קרוב אליו ובילה עימו הרבה בנסיעות, במהלכן פרט המנוח באוזניו את עניין ההשקעה וההתנהלות מול הנתבעים. מר קרני העיד כי למד על העסקה בדיעבד ולאחר מעשה. לדבריו, המנוח אמר לו כמה פעמים שניסה לקבל בחזרה את ההלוואה, אולם נדחה פעם אחר פעם על ידי נתבע 1 (שם, עמ' 16 שורות 11-12). "מה שמוטי אמר לי שהוא לא מצליח לקבל תשובה חזרה ולא את הכסף, מקבל תשובות מתחמקות" (שם שורות 17, שורות 6-8).




בנו של המנוח מר דני מלמוד, בחקירתו הנגדית, התבקש להתייחס למזכר ההבנות שצורף לתצהירו. לטענה כי נעשה עם משקיעים אחרים ולא עם המנוח השיב "אם אתה אומר, מצאתי מזכר הבנות, אבי הראה לי אותו, לאחר מותו מצאתי בקלסר שהגיע אליו מהלקוח שלך, המעיד על הקשר ביניהם... אני מכיר את המזכר לא יודע איך אני יודע שזה עם משקיעים אחרים. אבי אמר לי שעל פי אותו הסכם, אני ישבתי עם אבי המנוח והוא הראה לי ההסכם הוא לא הסביר לי מדוע הוא לא חתם על ההסכם". (שם, עמ' 17 שורות 14-16, 26-28 לפרוטוקול). והוסיף: "שמעתי יותר מפעם אחת באוזניי, את אבי מבקש מתמרי למכור המניות ולהחזיר לו את ההלוואה.... אני לא יודע שביקש לא למכור המנייה. אני יודע ששכנע אותו ודחה אותו כל פעם שביקש ממנו למכור המניות ולקבל ההלוואה. שמעתי את אבא שלי מדבר איתו, שמעתי אותו מדבר איתו בטלפון, לא זוכר אם הייתי נוכח בפגישה הזאת... אני לא זוכר אם הייתה פגישה כזאת, זאת האמת אני יודע שהוא ביקש ממנו מס' פעמים להחזיר לו ההלוואה וכל פעם דחה אותו בתירוץ אחר". (שם, עמ' 19 שורות 1-2, שורות 9-14 לפרוטוקול).




נתבע 1 בחקירתו הנגדית, התבקש לפרט את גובה החיוב השנתי שהיה גובה מן המנוח, תשובתו הייתה בין 1,500 ל- 2,000 דולר לשנה. בהמשך ובעת שאומת עם תצהיר תשובות לשאלון ובו הודה כי המנוח שילם את כל חובותיו עד לשנת 2004 (כולל), הסכים כי במכתב הדרישה נפלה טעות לדרישה לתשלום בגין שנת 2004, והודה כי יתרת החוב הינה רק בגין 3 שנים, היינו 2005 עד 2007 כולל. בחקירתו הנגדית, התבקש להסביר את הדרישה השנתית בשיעור של 6,600 ₪ הגבוהה מהסך בשקלים של 1,500 דולר, נוכח שער הדולר שהיה נמוך מ-4.4 ₪ לדולר באותה עת. תשובתו הייתה "לא. אם הדולר יורד, לוקחים את השכר לפחות כמו השנה הקודמת בשקלים... זה הנוהג אצלנו במשרד, המזכירה מוציאה חשבונית אוטומטית אין הורדה בשכ"ט בשקלים" (שם, עמ' 22 שורות 11-14 לפרוטוקול) והוסיף כי גם יש להוסיף ריבית מעבר לאשראי המקובל. בסופו של דבר, העיד כי הוא מוותר על שכ"ט שדרש בגין שנת 2004 "גם אם מגיע לנו אני מוותר על זה, לא רוצה לשמוע על זה יותר" (שם, עמ' 23 שורה 8 לפרוטוקול).




להשקעה במניות XTL הבהיר נתבע 1 כי המנוח מעולם לא השקיע אצלו כסף. אלא הכסף עבר דרכו על פי המלצות שנתן. לטענתו, לא היה בעל מניות בחברה, למרות שבתחילה המניות נרכשו על שמו והוא היה נאמן לתקופה קצרה עד שהועברו לחב' CVU.


רו"ח תמרי הודה בחקירתו הנגדית כי מזכר ההבנות שצורף נספח ב' לכתב התביעה, יצא ממשרדו ומצא דרכו אל המנוח, אולם טען "אבל זה אינו נוסח עליו חתמו המשקיעים" (שם, עמ' 25 שורה 24 לפרוטוקול) והוסיף, כי אינו יכול לזכור אם המזכר הועבר על ידו אל המנוח, "קרוב לוודאי שזה לא נכון", לדבריו, אינו יודע כיצד הגיע מזכר ההבנות אל המנוח, "לא יודע אם מצאו את זה אצל מוטי... אני בטוח שיש נוסחים נוספים אצל מוטי... לא אומר בביטחון שום דבר, אבל אני אומר מוטי סרב לחתום איתי על מזכר הבנות בגלל מערכת יחסים הקרובה, אני מוכן להכניס את שתי ידיי באש, כי מוטי היה כל כך מקורב, הוא אמר אני מאמין לכל מילה, הוא האמין ברווחים במאות אחוזים, לא רצה לחתום, הוא אמר אני לדרור לא חותם הוא העביר מעל 80 אלף דולר ולא ביקש קבלה ולא נייר." (שם, עמ' 25 שורות 27-32, עמ' 26 שורות 2-5). והוסיף: "לא היו הבנות עם מוטי . (הדגשות שלי) אני אומר שלא היו הבנות עם מוטי רק בע"פ, הוא אמר בסוף העסקה, קיווינו שהיא תהיה שנה ומשהו ובכל ההסכמים האחרים כתוב שההסכם הוא לשנה אחת. מוטי חזר והדגיש שעם דרור הוא לא צריך שום הסכמים, לא קבלות ולא הסכמים."


רו"ח תמרי נדרש בחקירתו הנגדית להסביר מה היה מנגנון הרווח שלו במסגרת ההסכם עם המנוח והשיב "בשלב הראשון של העברות כספים לשוויץ, כשמישהו קצת לחץ עלינו וכולם מקורבים, חלקנו ברווח 33%, 25%, 16% ו-2/3 אחוז, הכל לפי מידת הקרבה של הלקוח ולחצו. ש: ואצל מוטי? ת: לא סיכמנו על כלום. לא סוכם ולא חתום" (הדגשה שלי). (שם, עמ' 26 שורות 21-24).



לפיכך, נדרש רו"ח תמרי להסביר את הגרסה כפי שנשמעה בפגישה המוקלטת ובה אישר שמנגנון ההשקעה עם המנוח היה ששליש היה צריך להיות מוחזר לאחר שנה. תשובתו הפתיעה את כל הנוכחים באולם: "אני רוצה לעמוד על האמת, לפני שעורכי הדין הגיעו למשרדי, אני חשדתי שיקליטו אותי, כל מה שמופיע בתמליל אכן אמרתי, אבל, הייתה לזה סיבה, ידעתי שאין לי שום נייר ביד, ואם המנייה תגיע למיליון דולר, ואלה הציפיות האנשים האלה לא יתנו לי כלום. אולי יזרקו לי איזה משהו, בגלל שטיפלתי בעניינים שלהם. לכן, באותו תמליל, אמרתי שמגיע לי שליש מהרווחים וזה בא כדי להגן על עצמי במידה והתחזית של הרווחים העצומים תצא לפועל. כל מה שאמרתי בפגישה אכן אמרתי." (שם, עמ' 26 שורות 27-32 לפרוטוקול).


נוכח הגרסה החדשה שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, התבקש רו"ח תמרי להסביר איזו מגרסאותיו היא הנכונה לגבי מסלול ההשקעה עליו הוסכם עם המנוח, תשובתו הייתה:

ת: עם מוטי לא סוכם דבר.
ש: לא מגיע לך כלום?
ת: באופן תיאורטי לא מגיע לי כלום.
ש: והם צריכים לקבל ההלוואה?
ת: מעולם לא היה מושג של הלוואה.
ש: מימון שליש?
ת: לא. הוא לא חתם על שום דבר. הכל היה מבוסס על אמון. מוטי אומר יהיה בסוף".
(שם, עמ' 27 שורות 3-9).

בחקירתו החוזרת, התבקש רו"ח תמרי להבהיר את שאמר בחקירתו הנגדית ולפיה "לא היה אמור לקבל כלום" ותשובתו הייתה " כל העסקה הזאת הייתה להרוויח מהרווח שיהיה, זה היה הרעיון. מאחר והכל נפל אני לא דורש לקבל שום דבר פרט להוצאות. כולל 0.125% שמגיע וכל מה שפרטתי." (שם, עמ' 30 שורות 15-18).



בהמשך חקירתו הודה רו"ח תמרי כי הטבלה נספח ג' (שצורפה לתצהירו של מנשה מלמוד) נערכה על ידו והתבקש להסביר מדוע נרשם בה כי חלקם של תמרי-דביר הינו בדיוק שליש ותשובתו הייתה "אנו משרד רו"ח הוזרמו מיליונים ומערכת הנהלת החשבונות צריכה להיות אחראית לכל דולר שהועבר לחו"ל, הדבר הערך (צ"ל נערך) למחרת הסכומים לחו"ל ושם רשמנו את מה שאנו מצפים לקבל... בהסכמי המימון של המשקיעים נאמר שמממנים את חלקנו לשנה אחת בלבד, במקרה הזה באופן אוטומטי הוציאו למוטי את מה שאנו מצפים אבל לא סוכם מעולם. אם מוטי היה מבקש היינו עושים 16% ולא שליש". (שם, עמ' 27 שורות 15-21).




בהתייחס לגרסה שמסר במסגרת הפגישה המוקלטת, לכך שהוצאות הבנק כוסו באמצעות מכירת מניות. תשובתו הייתה כי מפעם לפעם כך נעשה, "כל המניות של כולם היו בחשבון אחד, הבנק לא יודע את החלוקה של מי המניות, בחשבון הבנק, בחשבון אחד שכלל מיליונים של מניות עם מיליונים של השקעה ואז הבנק הוא שוויצרי ויש להם אין סוף משקיעים, הוא מוכר מניות הוא לא יודע של מי, של כולם... יועץ ההשקעות סגר מפעם לפעם את החשבון על ידי מכירת מניות. אבל מאחר ואנו האמנו והיו לנו סיבות טובות להאמין שהמנייה הזאת תהיה בשמים עד היום האחרון קיבלתי טלפון משוויץ שכדאי לנו שלכל אחד יישארו המניות שלו ואז בזמן המכירה הרווחים שלנו יהיו גדולים הרבה יותר, זה יצא מהמניות שלי ושל רוני. היינו המשקיעים הגדולים ביותר אבל לא שמישהו נפגע, אף אחד לא נפגע." (שם, עמ' 29 שורות 9-16).




לדרישה ל-1.1% הוצאות בהתאם לסעיף 11 למזכר ההבנות, הבהיר "בשלב הראשון גבינו 1.1% שזה היה הוצאות כולל נסיעות לחו"ל שלי ושל שותפי כולל מה שכרוך בהנהלת חשבונות. זה היה לפני תחילת העסקה, אחרי תחילת העסקה יש שלושה סוגי הוצאות ועוד אחד הוצאות בנק שוויצרי שזה עמלת ניירות ערך, אחזקת פיקדון עו"ד. נתנו לי את המסמך העמלות שלהם וצרפתי אותו. הדבר השני, יועץ ההשקעות השוויצרי שהוא הביא העסקה והוא לוקח פחות מקרן נאמנות בארץ, 0.25% לחודש שזה 3% לשנה, נוסף על זה אנו ובכל החוזים זה מופיע המשרד שלנו מקבל 0.125% עבור כל ההוצאות שלנו והניהול שלנו והנסיעות לחו"ל." (שם, שורות 21-28).








דיון והכרעה



עלי להכריע לפיכך בשאלות הבאות:

  1. באיזה מסלול השקיע המנוח באמצעות הנתבעים – וכפועל יוצא מכך האם נתן המנוח הלוואה לנתבעים? ככל שתשובה לשאלה זו תהא חיובית, יהא עלי להכריע בשאלה מה שיעור הריבית המוסכמת בגינה?
  2. מה סוכם בין הצדדים לגבי שיעור הוצאותיו של המנוח במסגרת ההשקעה. האם הוכחו הוצאות הנתבעים בגין ניהול השקעתו של המנוח.
  3. האם נותר למנוח חוב לנתבעים בגין שירותי ראיית חשבון? מהו גובהו?


מסלול ההשקעה של המנוח



אקדים ואומר כי לא קבלתי את טענות וגרסאות הנתבעים, אשר נסתרו בגרסותיו השונות של רו"ח תמרי. קבלתי את טענות התובעים וגרסתם כי המנוח השקיע בחברה בהתאם למתווה מזכר ההבנות שצורף לכתב התביעה. שוכנעתי כי מזכר ההבנות שנמצא ברשות התובעים ולפיו שליש (1/3) מכספי ההשקעה היו הלוואה לנתבעים – הינו ההסכם עליו סיכמו הצדדים, המנוח והנתבעים.


חיזוק לכך מצאתי במזכר ההבנות עצמו, אשר "מצא דרכו" למסמכי המנוח, בנוסף למסמכים נוספים ששוגרו על ידי הנתבעים למנוח, כדוגמת נספח ג', המעיד על המתווה וחלקו של כל אחד מהצדדים בהשקעה, גרסתם העיקבית, אמינה וזהירה של התובעים, גרסת רו"ח תמרי כפי שבאה לידי ביטוי בפגישה המוקלטת, המאשרת באופן ברור, מדויק ושאינו משתמע לשתי פנים כי הנתבעים נטלו מהמנוח הלוואה בגובה שליש מכספי ההשקעה שהעביר, גרסתו ה"חדשה" של רו"ח תמרי בחקירתו הנגדית וממנה עלה כי המנוח כלל לא סיכם דבר עימו ולבסוף ההסבר הבלתי מתקבל על הדעת שסיפק רו"ח תמרי, במסגרת חקירתו הנגדית, להודאתו במסגרת הפגישה המוקלטת, רק מוסיף להטיל צל כבד על התנהלותו במסגרת העסקה והעובדה כי ביקש לעשות רווח על חשבונם של התובעים לאחר מותו של המנוח. "ההסבר" שסיפק להודאה כביכול בחוב, במסגרת השיחה המוקלטת, כפי שטען בחקירתו הנגדית, הינה הודאה למעשה ב"שקר" למטרות רווח והסביר זאת ב"הימור", "על אף שלא סוכם כך עימו" (ראו סעיף 13 לסיכומי הנתבעים).

נתבע-1 מסר מספר גרסאות סותרות, התחמק ממתן תשובות ברורות וניסה לתמרן בין גרסותיו השונות.



להלן אפרט טעמי, הנתבעים כאמור במסגרת כתב ההגנה הכחישו לחלוטין את טענת התובעים ולפיה בין הצדדים נערך הסכם בהתאם למזכר ההבנות שצורף לכתב התביעה. טענת הנתבעים במסגרת כתב ההגנה, סעיף 16.1, היתה כי המנוח בחר במסלול של "השקעה מלאה". במסגרת כתב ההגנה הודו הנתבעים כי משקיעים אחרים בחרו במסלול דוגמת מזכר ההבנות "מסלול בעל רכיב מימוני". בחקירתו הנגדית, מסר נתבע-1 מספר גרסה נוספת ושונה הסותרת את הנטען בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית - לפיה לא נחתם כלל הסכם עם המנוח ולא סוכם עימו דבר, כך:-

"ש.        אתה אומר שהמזכר הזה לא משקף כלום עם מוטי?
ת.        לא היו הבנות עם מוטי. אני אומר שלא היו הבנות עם מוטי רק בע"פ, בע"פ הוא אמר בסוף העסקה, קווינו שהיא תהיה שנה ומשהו, ובכל ההסכמים האחרים כתוב שההסכם הוא לשנה אחת. מוטי חזר והדגיש שעם דרור הוא לא צריך שום הסכמים, לא קבלות ולא הסכמים.
...
ש.        ואצל מוטי?
ת.        לא סיכמנו על כלום. לא סוכם ולא חתום."
(עמ' 26 ש' 6-10 ו- 23-24)
נתבע-1 חזר עוד מספר פעמים על גרסה זו ולפיה לא סוכם בינו לבין המנוח דבר מכיוון שהשניים נתנו אמון מוחלט האחד בשני.
מנגד, בשיחה המוקלטת הודה נתבע-1 במפורש כי בין הצדדים הוסכם על מתווה השקעה מימוני. נתבע-1 הודה פעם אחר פעם בכך שעל הנתבעים להשיב ליורשי המנוח שליש מהכספים שהעביר המנוח על חשבון ההשקעה.
"זה לא בדיוק הלוואה. אבל בסדר. זה נכון. שליש הוא מימן את חלקנו." (תמלול, עמ' 4 ש' 20)
"המשקיע מימן את חלקנו בשליש, והוא הוא שני שליש" (תמלול, עמ' 6 ש' 12-13)
"... אבל הכסף היה אמור להיות מוחזר אחרי שנה. רו"ח תמרי: נכון." (תמלול, עמ' 6 ש' 21)
"לפחות את ההלוואה הוא רצה בחזרה. רו"ח תמרי: אמת. הוא אמר לי בוא תסדר לי את ההלוואה. אמרתי לו מוטי אני מפסיד המון כסף. כי אתה לא היחידי. אם אני נותן לך את ההלוואה אני מפסיד המון כסף. בוא תמשוך את זה עוד קצת." (תמלול, עמ' 7 ש' 2-9)
רו"ח תמרי: ... אז אני חייב לו את השליש מ- 70,000 דולר. זה אין ויכוח" (תמלול, עמ' 14 ש' 3-4)
"רו"ח תמרי: אבל 26 ומשהוא אלף דולר מגיע לכם. אין ויכוח על זה." (תמלול, עמ' 41 ש' 16-17)
כך גם בעמ' 22 לתמלול , ש' 6-13, ובעמ' 33 ש' 9-11.
נתבע-1 בסיכומה של הפגישה המוקלטת נקב בסכומים מדוייקים שעליו להשיב ליורשי המנוח, כאשר הוא מדגיש כי הסוגיה היחידה השנויה במחלוקת היא שאלת הריבית והאם סוכם בין הצדדים כי ההלוואה תחוייב בריבית מעבר לשנה – המועד בו נקבו הצדדים במסגרת מזכר ההבנות. בסופה של הפגישה, סוכם כי התובעים יודיעו לנתבע-1 האם הם מעוניינים במכירת מניות המנוח מיידית, בהחזר ההלוואה מיידית או שהם מסכימים להמתין, בהתאם לעצתו של נתבע-1.
ואם לא די בכך, הרי שמהלך הפגישה המוקלטת, טען נתבע-1, כי בינו לבין המנוח היה הסכם חתום. מאוחר יותר, ולאחר שעיין במסמכים שברשותו (במהלך הפגישה) חזר מטענה זו. אולם טען כי בין הנתבעים לבין כל המשקיעים נחתם הסכם בנוסח אחד בלבד.

רו"ח תמרי: כולם אותו דבר. כולם אותו דבר." (תמלול, עמ' 14 ש' 11)

"רו"ח תמרי: זה דומה לחוזים אחרים שנחתמו. כולם אותו דבר. עו"ד אריאלי: אותו דבר. רו"ח תמרי: אין שוני." (עמ' 33 לתמלול ש' 14-16)

עוד, רו"ח תמרי, בניגוד לתצהירו - הודה במסגרת הפגישה המוקלטת כי המנוח פנה אליו מספר פעמים וביקש לקבל חזרה את כספי ההלוואה- גירסה העולה בקנה אחד עם עדות עו"ד אריאלי ועדותו של עו"ד מנשה מלמוד.



לא מצאתי לייחס כל משמעות לסמנטיקה בה נקט רו"ח תמרי בתחילת הפגישה "זו לא בדיוק הלוואה. אבל בסדר.זה נכון. שליש הוא מימן את חלקנו" (עמ' 4 שורה 20 לתמליל). התובע לא "הילך בין הטיפות" בהתאם לטענתו, אלא נקט בשפה עליה הוסכם במפורש בין הצדדים, "מסלול ההשקעה בעל הרכיב המימוני".




חיזוק נוסף, הגם שאינו חיוני לגרסת התובעים, מצוי בנספח ג' לתצהיר עו"ד מנשה מלמוד, אחיו של המנוח, פירוט השקעת המנוח במניות ובו צויין במפורש מהו חלקו של המנוח ומהו חלקם של הנתבעים. איני מקבלת את ההסבר שמסר נתבע-1 בחקירתו הנגדית ולפיו, המדובר במסמך שיצא בטעות ממשרדו. מסמך זה תומך בגרסת התובעים וגם בגרסתו של רו"ח תמרי כפי שנמסרה מייד לאחר מותו של המנוח בפגישה המוקלטת ותואם את מזכר ההבנות.




לבסוף, יוער כי לא נמסר כל הסבר וגם לא נטען מדוע נמנע נתבע-2, שותפו של נתבע-1 למסור תצהיר או גרסה מטעמו. במהלך הפגישה המוקלטת עלה כי נתבע-2 הינו שותף פעיל לעסקה, לרווחים ולהחזר ההלוואה (עמ' 33 ש' 9-13). העובדה כי לא הובא תצהיר מטעמו וכי לא מסר כל גרסה מעלה ספקות ותהיות, שמא הימנעות זו יש לזקוף אותה לחובת הנתבעים. לבסוף, לא טרחו הנתבעים לזמן לעדות ולו משקיע אחד, אשר בהתאם לטענתם חתם על הסכם "השקעה מלא", הסותר את מזכר ההבנות כאמור.




"ההסבר" שסיפק נתבע-1, אשר הועלה לראשונה מסגרת חקירתו הנגדית ולא בה זכרו בתצהיר עדותו הראשית, הינו בכל הכבוד, בלתי ראוי וטוב היה לו נתבע-1 כלל לא היה מסתבך בגרסותיו ומעלה "הסבר" שכזה, אשר מוכיח כי ניסה לזכות ברווחים, על חשבון עזבון המנוח, תוך ניצול מותו של המנוח ואזלת ידיהם של יורשיו.




סופו של דבר אני מקבלת את התביעה להחזר ההלוואה שהעניק המנוח לנתבעים ומקבלת את תביעת יורשיו.


שיעור הריבית בגין ההלוואה



התובעים במסגרת כתב התביעה טענו כי יש לחייב הנתבעים בהחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית של 5.5% לשנה אחת בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פירעון ההלוואה, 23 מאי 2006 ועד ליום הגשת התביעה, סך של 139,812 ₪. הנתבעים, הכחישו כי המדובר כאמור הלוואה.




בפגישה המוקלטת, הודה נתבע-1 כי הצדדים הסכימו כי ההלוואה תחוייב בריבית בשיעור של 5.5% בשנה הראשונה בלבד (עמ' 22 לתמליל, ש' 12-13). ואילו לאחר מכן יש להשיבה בדולרים ללא ריבית. עולה כי לא סוכם דבר בין המנוח לנתבעים לריבית בגין ההלוואה, לאחר שחלפה שנה והיא לא הוחזרה. התובעים לא ידעו מה סוכם בין המנוח לבין הנתבעים, ובהגינותם לא דרשו ריבית הסכמית לאחר מכן אלא, ריבית והצמדה כחוק.


בתמליל הפגישה המוקלטת מודה נתבע-1 שהמנוח פנה אליו מספר פעמים להחזר ההלוואה אולם הוא ביקש ממנו להמתין וכי המנוח הסכים לכך. גרסה זו עולה בקנה אחד עם זו שנמסרה על ידי עדי התובעים ותצהיריהם, כמפורט.



במסגרת הפגישה המוקלטת, נתבע-1, לא הכחיש כי לא סוכם בעניין זה דבר, אולם טען כי המנוח קיבל תמורה עבור ההלוואה ב"אינפורמציה" שסיפק לו נתבע-1 לגורל השקעתו. נימוק נוסף של נתבע-1 לכך שעליו להחזיר ההלוואה בערכה בדולרים בלבד ללא ריבית או הצמדה, סיפק המנוח בהפנייה למסלולי השקעה אחרים, בהם חוייבו המשקיעים בהוצאות נוספות לטובת הנתבעים בשונה מהמנוח ש"זכה" באותם שירותים ללא תמורה מצידו. (אדון בהרחבה בנושא זה במסגרת התביעה שכנגד). רו"ח תמרי: עכשיו אתה אומר מגיע ריבית על הלוואה שנתתי לך. ואז אני אומר אז מגיע דמי ניהול אחרים." (עמ' 27 לתמלול ש' 23-24).




בנסיבות אלו ובהעדר הוכחה להסדר מוסכם בין הצדדים לריבית שתחול על ההלוואה בחלוף שנה, הרי שבהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:- "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים." לא הוכח וגם לא נטען כי בין הצדדים היה נוהג להלוואות הדדיות, למעט ההלוואה נשוא הליך זה. מנגד, במסגרת התביעה שכנגד, טענו הנתבעים כי יש לחייב המנוח בשכר הטרחה בדולרים, כערכו בשקלים ביום הדרישה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הדרישה ועד לתשלומו בפועל. מצאתי כי יהיה נכון לראות בכך אסמכתא לנוהג שהיה בין הצדדים, לפחות ל"שיטת" הנתבעים. לכן, בחלוף שנה, יש לחייב הנתבעים להשיב למנוח את סכום ההלוואה בשקלים, נכון ליום 23 מאי 2006, בהתאם לנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.




לסיכום, הרי שאני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת הנתבעים לשלם לתובעים סך של 139,812 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (10 ינואר 2010) ועד היום.


התביעה שכנגד

הוצאות הנתבעים בגין ניהול השקעתו של המנוח.



דרישת הנתבעים להחזר הוצאות התבססה על הטענה כי הנתבעים הקימו עבור המשקיעים את חברת CVU, אשר ייעודה היה אחזקה במניות החברה עבור המשקיעים, בעלי המניות. עוד נטען כי המניות הוקצו בהתאם לגובה ההשקעות.




במסגרת כתב התביעה שכנגד נטען כי יש לחייב יורשי המנוח בסך של 4,822 דולר, עבור הוצאות אחזקת חשבון הבנק "יוליוס בר" השוויצרי, הנגזר משווי ההשקעה הממוצע לאורך תקופה של 3 שנים ו- 11 חודשים מהשקעתו של המנוח בשיעור של כ- 80 אלף דולר. על בסיס עמלת השקעה של 1.3% ועמלת שירותי משמורת בבנק כ- 0.25%. בנוסף, תבעו הנתבעים סך של 5,414 דולר, לפי 0.125% עבור שירותים מנהלתיים שהוענקו למנוח לאורך 47 חודשי ההשקעה. בנוסף, נתבע סך של 9,335 דולר, בגין עמלת היועץ השוויצרי בשיעור של 0.25% לחודש וסך של 250 דולר, בגין סיוע בהקמת החברה השוויצרית. סך כל הדרישה הסתכמה בסך של 19,693 דולר, ובשקלים סך של 74,104 ₪ (כשליש מגובה ההשקעה !). יובהר כי התובעים שכנגד קיזזו בדרישת החוב את התשלום בסך של 128 דולר, שהתקבל ממכירת מניות המנוח.




בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען כי נושא העמלות וההוצאות הנתבע לא עוגן ולא סוכם עם המנוח. לא הוכחו ההוצאות הנתבעות והדרישה לתשלומן הינה תוצאה ישירה של הגשת כתב התביעה ותביעת היורשים להשבת כספי ההלוואה, שכן במסגרת הפגישה המוקלטת לא הועלתה דרישה לתשלום.




בסעיף 10 למזכר ההבנות נקבע כי "כל צד ישא בהוצאות בנק ואחרות הנילוות לחלקו בהשקעה". בסעיף 11 נקבע כי "בנוסף, לכיסוי הוצאות שוטפות כגון נסיעות לחו"ל, משרדיות וכו' יוסיפו הצדדים מראש 1.1% מסך חלקם בהשקעה. "




לפי סעיף 11 למזכר ההבנות ובהתאם לגובה השקעתו של המנוח (סך של 232,853 ₪), יש לחייבו בסך של 2,561 ₪. עוד, עולה כי מייד עם קבלת כספי השקעתו של המנוח, קוזזו מחשבונו עמלות הבנק (ראה נספח ג' לתצהיר עו"ד מנשה מלמוד).




הנתבעים צירפו לכתב ההגנה נוסח של הסכם במסלול השקעתי מלא, בו סוכם בין הצדדים כי המשקיע ישלם עבור שירותים מנהליים וחשבונאיים סך בשיעור של 0.125% בגין כל חודש וכן עמלת יעוץ בשיעור של 0.25% בגין כל חודש ליועץ השוויצרי.




בפגישה המוקלטת נקב נתבע-1 בכמות המניות שנותרו בידי המנוח, בקיזוז עמלה והוצאות הבנק בשיעור של 250 דולר (עמ' 17 לתמליל, ש' 12-14). בהמשך הפגישה, במענה לדרישת התובעים לריבית בגין ההלוואה, הבהיר נתבע-1 כי לא גבה מהמנוח דמי ניהול, בשונה ממשקיעים אחרים שנכנסו לעסקה אחריו, בשל השקעתו המעורבת והמימון שנתן לנתבעים, גם בחלוף שנה ולאחר שהיה על הנתבעים להשיב למנוח את ההלוואה. (עמ' 31 לתמליל ש' 1-4).




לתצהיר נתבע-1 צורף מחירון של בנק שוויצרי (נספח 9) אשר אין בו כדי להעיד דבר על הוצאותיו של המנוח בגין השקעתו. בוודאי אין הוא מהווה אינדיקציה או הוכחה לחיוב כלשהוא של הנתבעים בגין השקעת המנוח ולהחזר הנתבע. נתבע-1 הודה בפגישה המוקלטת כי אינו משלם הוצאות בנק וכי הבנק נהג לקזז את ההוצאות ממכירת מניות. (תמליל, עמ' 17 ש' 1). בנוסף, במסגרת הפגישה המוקלטת, אשר בהתאם לטענת נתבע-1 סבר כי היא מוקלטת, לא העלה נתבע-1 כל טענה בדבר הוצאות ועלויות נוספות בהן נשאו הנתבעים עבור השקעתו של המנוח. עוד בנספח ג' לתצהיר עו"ד מנשה מלמוד, פירטו הנתבעים את הוצאות הבנק ויתרת השקעתו של המנוח, בהתאם לסכומים שהשקיע. שם עלה כי הוצאות הבנק, בגין ההעברה הראשונה של הכספים בסך של 70,000 דולר עמדו על שיעור של 37 דולר בלבד. ההסבר שמסר נתבע-1 ולפיו המדובר בהודעה שגרתית שהוציא משרדו, אין בה כדי לסתור את הטענה כי במועד הרלבנטי, אלו היו הוצאות הבנק בהן חוייב המנוח, בהתאם לשיעור השקעתו.




הנתבעים לא הציגו ולו מסמך אחד המעיד על הקמתה של החברה, לא הוצג כל מסמך על המניות שהוקצו בחברה, לא לחלקו של המנוח ובוודאי שלא אסמכתא כל שהיא לחלקם של הנתבעים- מידע שהיה עשוי לשפוך אור על טענות כל הצדדים. עוד, לא הוצג מאזן או דו"ח כלשהוא להוצאות CVU, הנדרשות כעת מהמנוח ומיורשיו. ואם לא די בכך הרי שלא הוצגה כל אסמכתא כי בסופו של יום נדרשו הנתבעים לשלם, להעביר או לממן את הוצאותיה הנטענים של CVU לבנק השוויצרי או ליועץ השוויצרי. הנתבעים, לפיכך אינם רשאים במסגרת תביעה שכנגד לעתור לחיובו של המנוח ויורשיו בהוצאות CVU אשר לא הוכחו כאמור ובוודאי בהעדר הוכחה כלשהיא כי בסופו של דבר הוצאו אותן הוצאות על ידי הנתבעים. מעבר לכך כי המדובר בטענות אותן יש להוכיח הרי שגם ככל שהוצאו על ידי CVU, דין תביעה של הנתבעים בהעדר הוכחה לתשלום בפועל להדחות מכל וכל על כל רכיביה.




לסיכום, לאחר שקבעתי כי השקעתו של המנוח היתה במתווה של השקעה עם רכיב מימוני, בהתאם למזכר ההבנות, נספח ב' לכתב התביעה רשאים הנתבעים לקזז מחובם, בנוסף, להוצאות שקוזזו במועד ההשקעה והעברת הכספים, את ההוצאות שנקבעו בו בסעיף 11 בלבד, בשיעור של 1.1% מהשקעתו ובסך של 2,561 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההשקעה ועד התשלום בפועל.




שכר טרחת הנתבעים בגין שירותים שהוענקו למנוח



כאמור, הנתבעים חזרו מדרישתם לתשלום שכר טרחה בגין שירותים לשנת 2004 לאחר שהוכח כי התובע שילם עבור אותם שירותים. נותרה לפיכך, דרישה לתשלום בגין שירותים שבהתאם לנטען הוענקו לתובע בשנים 2005, 2006 ו- 2007. אין מחלוקת כי דרישה לתשלום הופנתה לראשונה לתובעים לאחר שדרשו מהנתבעים את החזר ההלוואה.




התובעים הודו כי המנוח נהנה משירותי הנתבעים לאורך שנים רבות. עוד הוסכם כי בגין שנת 2004 שולם סך של 1,500 דולר לנתבעים בגין השירותים. התובעים בהגינותם טענו כי ככל שלא בוצע תשלום בגין השנים וראיה לכך לא הוצגה על ידם הרי שהם נכונים לשלם את חוב המנוח בהתאם לנדרש ולמסוכם.




רו"ח תמרי הבהיר כי נהג לדרוש סך של 1,500 דולר בגין השירותים שהעניק לתובע. לאופן בו חושב החוב, הבהיר כי הגם ששער הדולר ירד, לא בוצעה הפחתה של השכר הנדרש והוא חושב בהתאם לשכר בשקלים ולערכו האחרון הגבוה של הדולר. לא שוכנעתי לאופן החישוב הנטען. התובע לא הציג כל אסמכתא או חיזוק לטענתו ונראית לי סבירה יותר עמדתם של התובעים כי יש לחשב את שכר הטרחה המוסכם בהתאם לשערו של הדולר ביום דרישת התשלום. לכן אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים שכר טרחה בגין השנים 2005, 2006 ו- 2007 בשיעור של 1,500 דולר בצירוף מע"מ כדין, בערכם בשקלים, בהתאם לשער הדולר היציג בסוף כל שנה ושנה.




מנגד, הגם שלא הוכח כי נשלחה לתובע דרישה לתשלום, מקובלת עלי דרישת הנתבעים לחייב התובעים בריבית והפרשי הצמדה בגין החוב מהמועד לתשלום בכל שנה ושנה ועד לתשלום בפועל (ראו לעניין זה דיון בסעיף 43 לעיל).


סיכום



אני מקבלת את התביעה להחזר כספי ההלוואה במלואה בסך של 139,280 ש"ח, בניכוי סך של 2,561 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לתביעה שכנגד אני מקבלת את התביעה לתשלום בגין שירותים שהעניקו הנתבעים למנוח בשנים 2005-2007, כאמור בסעיפים 57-58 לעיל ודוחה את כל רכיבי התביעה שכנגד הנוספים.




אני מחייבת הנתבעים בהוצאות התובעים בגין ניהול התביעה והתביעה שכנגד, אשר דחיתי אותה כמעט במלואה. בגין התביעה שכנגד שכאמור נדחתה ברובה ואילו החלק הקטן שהתקבל, גם הוא לאחר תיקון של הנתבע, איני מחייבת הנתבעים שכנגד בהוצאות.



סיגל רסלר זכאי
במסגרת ההליך הוגשו תצהירי עדות ראשית וסיכומים בכתב, עוד התייצבו הצדדים לשלוש ישיבות קד"מ (אחת לפני כב' השופטת ח. קלוגמן, בטרם הועבר ההליך אלי), לישיבת גישור במסגרת המנ"ת ולישיבת הוכחות. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עו"ד בשיעור של 40 אלף ₪. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעים לרבות אגרה ששולמה על ידם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות הלוואה

  2. הלוואה בשוק האפור

  3. מס על רווח מהלוואה

  4. תביעה לפרעון הלוואה

  5. חוזה הלוואה חוץ בנקאית

  6. החזר הלוואה לאדם שנפטר

  7. עורך דין הלוואות

  8. תביעה להחזר הלוואה לחבר

  9. תביעה לתשלום חוב הלוואה

  10. התאבדות לאחר הלוואה מהבנק

  11. שקיפות הבנקים בהסכם הלוואה

  12. הלוואות לדיור לעולים חדשים

  13. הכחשת הלוואה שניתנה במזומן

  14. גרירת הלוואה של משרד השיכון

  15. הלוואה עם ריבית שנתית של 18%

  16. חוזה הלוואה בכתב בשוק האפור

  17. ניכוי ריבית על הלוואות דיור

  18. הלוואה חוץ בנקאית - פסק דין

  19. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

  20. פקיעת הסכם הלוואה בעקבות מוות

  21. תשלום יתרת הלוואה בלתי מסולקת

  22. הלוואה מיוחדת בחוק מימון מפלגות

  23. החזר הלוואה ליורשים של אדם שנפטר

  24. תביעת אח נגד אחותו להחזר הלוואה

  25. תביעה נגד ערבים להלוואה של חברה

  26. חובת הגילוי של הבנק לגבי הלוואה

  27. החזר הלוואה מההורים לאחר גירושין

  28. אי החזרת הלוואת זכאות משרד השיכון

  29. הלוואות לזוגות צעירים לקניית דירה

  30. החזר הלוואה שניתנה במסגרת הסכם שבוטל

  31. חובת גילוי מיוחד של הבנק בהסכם הלוואה

  32. חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993

  33. החזרת הלוואה בעשרה תשלומים שינוכו מהשכר החודשי

  34. תביעה נגד ישראכרט לפצות עקב ביטול אישור הלוואה

  35. תביעה בגין הסכם הלוואה במהלך נסיעה משותפת לארה"ב

  36. תביעה להחזר יתרת הלוואה לעובד בחנות פלאפל שווארמה

  37. הסדר הבעלים לא החריג זכות לתבוע את השבת כספי ההלוואה

  38. חוזה הלוואה חוץ בנקאית בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב

  39. תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (סדרי דין), התשנ''ד-1994

  40. טרם הוכרע האם העדרו של הסכם בכתב שולל גם השבה של קרן ההלוואה

  41. טען שהבנק לא גילה לו כי הלווה נטל את ההלוואה לצורך כיסוי חוב קיים

  42. בקשה להעביר את הדיון לבית המשפט - סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

  43. טענה כי הבנק לא העניק ללקוחותיו הפחתות מוגדלות בעמלת פרעון מוקדם של הלוואות משלימות

  44. תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (קביעת סכום לענין סעיף 15(ב)(1) לחוק), התשס''ז-2007

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון