הוכחת הצתה בתביעת ביטוח

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת הצתה בתביעת ביטוח: א. העובדות בקצרה 1. התובעת הינה הבעלים ובעלת כל הזכויות של העסק "חי חלפים לרכב דרום" (להלן:"העסק"). 2. הנתבעת הנה חברת ביטוח הרשומה בארץ ועוסקת בעסקי הביטוח. הנתבעת ביטחה את התובעת בביטוח לעסק בפוליסת "אלומה לבית העסק" מס' 08/075/063/0118267 (להלן:"הפוליסה"). 3. ביום 23-11-09 פרצה שריפה בבית העסק. 4. התובעת פנתה לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח בגין השריפה, אך הנתבעת סירבה לשלם. לאור סירוב הנתבעת לתשלום, הגישה התובעת את תביעתה לבית משפט זה. 5. היות ונבצר מן השופט ששמע את ההוכחות לכתוב את פסק הדין ניתן פסק הדין על ידי. ב. טענות הצדדים: ב(1). טענות התובעת: 6. לגרסת התובעת השריפה והנזקים שנגרמו עקב האש מהווים מקרה ביטוח על פי הפוליסה. 7. לתובעת לא היה כל יד וחלק בעניין השריפה והגורמים לה. 8. התובעת טוענת כי, בסמוך לשריפה הודיעה לנתבעת אודות האירוע ושיתפה עימה ועם שלוחיה פעולה באופן מלא. 9. סירובה של חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח לתובעת מהווה חוסר תום לב מובהק, כאשר טענות הנתבעת במכתב הדחייה הינן טענות בעלמא. 10. הנתבעת מעולם לא טרחה להודיע לתובעת על קיומם של החריגים ואף לא וידאה כי התובעת הבינה את משמעותם וחשיבותם. 11. אותו עובד אשר לכאורה הצית את בית העסק מעולם לא הסתכסך עם התובעת, ובין כך ובין כך לא היה סכסוך כלשהו אשר היה אמור לגרום לתובעת לחשוש מפניו. לדברי התובעת אין בהשארת מפתחות אצל עובד מטעמה משום החמרה בסיכון. 12. על פי חוות דעת שמאי מטעמה הנזקים שנגרמו לתובעת עמדו על סך 346,103 ₪. 13. לאור האמור לעיל דורשת התובעת לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים: -סך של 347,375 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. - ריבית מיוחדת בשיעור מקסימלי בהתאם לסעיף 28 א' לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א 1981. - הוצאות משפט והפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתן ועד ליום התשלום בפועל. - שכ"ט עו"ד ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום מלא בפועל. ב(2). טענות הנתבעת: 14. לגרסת הנתבעת דחיית תביעתה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אירוע השריפה נעשתה כדין ובהתבסס על חוות דעת שמאי. 15. לדברי הנתבעת, מקורו של אירוע השריפה הנטען בהצתה של בית העסק על ידי עובד התובעת ובן משפחתה מר חיים עמר על רקע סכסוך משפחתי. 16. הנתבעת טוענת כי המשטרה עצרה את מר עמר וחשודים נוספים במעשה ההצתה והתיק הועבר לפרקליטות לצורך הגשת כתבי אישום. 17. הפוליסה הנדונה מחריגה מפורשות מעשה במתכוון, או ברשלנות רבתי של המבוטח, או בני משפחתו, או מטעמם. 18. ממצאי החקירה מעלים כי למרות הסכסוך בין התובעת למר עמר, עובר לאירוע ההצתה, הותירה התובעת את מפתחות בית העסק והגישה לאמצעי המיגון בידיו, ובכך אפשרה את הצתת בית העסק על ידו ו/או על ידי מי מטעמו. 19. לדברי הנתבעת, במועד ההצתה בית העסק לא היה פעיל וקו הטלפון נותק באופן שמאפשר נטרולה המלא של האזעקה. 20. במחדלים המתוארים לעיל, הפקירה התובעת את הרכוש המבוטח והתרשלה בשמירה על רכוש זה, באופן שחשף את הנתבעת לסיכון גדול מזה שהתכוונה ליטול על עצמה בעת כריתת החוזה. 21. לפיכך, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות. 22. הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. לדברי הנתבעת באם תתקבל התביעה דורשת היא להפחית את סכום ההשתתפות העצמית כפי שנקבע בפוליסה הנדונה. ג. דיון המסגרת המשפטית 23. אין חולק כי בבית העסק פרצה שריפה. כמו כן ברי כי עסקינן בהצתה (ראה:מכתב שירותי הכבאות מיום 10/12/08). 24. השאלה הנשאלת הינה, האם המקרה דנן מהווה אירוע ביטוחי כהגדרתו בפוליסה, והאם זכאית התובעת לכיסוי ביטוחי בהתאם או שמא נכנס המקרה לגדר החריג המעניק לנתבעת פטור מתשלום. 25. חובתו של מבטח עפ"י פוליסת ביטוח הוגדרה כך בס' 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן:"חוק הביטוח"): "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה ביטוח, תגמולי בטוח למוטב". ס' 26 לחוק הביטוח קובע כדלקמן: "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו". סעיף זה מהווה את אחד החריגים לפוליסה הקובע כי הביטוח לא מכסה את מי שגרם למקרה הביטוח במתכוון. נטל ההוכחה: 26. הלכה פסוקה היא, כי נטל הוכחת התביעה במשפט אזרחי הנו על התובע ומידת ההוכחה המוטלת על התובע היא על פי מאזן ההסתברויות. אירוע "מקרה הבטוח" הנו עילת התביעה של המבוטח בתביעה על פי פוליסת הביטוח. מכאן, שעל המבוטח רובץ נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הבטוח, מתחילתו ועד סופו.   27. השאלה היא, מה היקף חובת ההוכחה המוטלת על המבוטח. האם די למבוטח שיוכיח במידת ההוכחה המוטלת עליו במשפט אזרחי, דהיינו: לפי מאזן ההסתברות, את עובדות הארוע המהווה על פי הפוליסה "מקרה ביטוח", או שמא עליו להוכיח גם את האלמנט השלילי המקים את חבותו של המבטח לתשלום תגמולי הביטוח, קרי - את אי מעורבותו של המבוטח בקרות מקרה הבטוח בזדון ובמתכוון. לעניין זה, קבע השופט בך בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589: "כאשר חברת ביטוח רוצה לזכות בפטור מחבותה על פי טענת הגנה מיוחדת כאמור, הרי הנטל עליה להוכיח את התשתית העובדתית לטענתה זו". הווי אומר, שעל המבוטח להוכיח את העובדות המקימות את מקרה הביטוח, ובענייננו עצם קרות השריפה, אזי עובר הנטל למבטחת להוכיח את התשתית העובדתית לטענתה כי מקרה הביטוח ארע בזדון ובמתכוון על ידי המבוטח. 28. דהיינו, משהוכיח המבוטח כי נגרם לו הנזק בתקופת הביטוח עובר נטל ההוכחה למבטח להצביע על כך שהוא פטור מחבות. 29. בית המשפט שב וחידד את ההלכה בדבר נטל השכנוע להוכחת תנאי הפטור על פי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, בהתייחס במיוחד לפוליסות המבטחות סיכוני אש, בע"א 391/89 וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 837. 30. מפסק הדין בעניין וייסנר עולה כי במקרה של ביטוח מפני סיכוני אש, על המבוטח להוכיח רק את עצם אירוע השריפה, וכאשר מבטחת רוצה לזכות בפטור מחבותה בהסתמך על סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הנטל להוכחת קרות מקרה הביטוח במתכוון על ידי המבוטח, או מי מטעמו, מוטל על חברת הביטוח, ומידת ההוכחה הנדרשת היא על פי מאזן ההסתברות, כאשר כמות הראיות הנדרשת, משתנה לפי מהות הנושא. לפיכך, כאשר כפות המאזניים לעניין מעורבות המבוטח בגרימת השריפה הן מעוינות, זוכה המבוטח בתביעתו. (וראה גם דעת הרוב בע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661). 31. לעניין זה ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ 2006 מפי כבוד השופטת עדנה ארבל , בעמוד 74: "ניתן להניח כי רוב המבוטחים הם שומרי חוק, ואינם מעורבים במרמות ביטוח. לפיכך, יש טעם לפגם בעיניי שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים שוד או הצית את רכושו שלו. משמעות הדבר היא כי די יהא בטענתה הסתמית של חברת הביטוח כי יד המבוטח הייתה במעל, על מנת להביא לכך שאנשים תמימים ללא עבר פלילי, שאינם קשורים למעגל העברייני, יאלצו לעלות לדוכן העדים ולשכנע את בית המשפט שייתן בהם את אמונו ...סבורה אני כי חזקת החפות משמעה שהמבוטח אינו צריך לשלול מראש את מעורבותו במעשים פליליים בכל מקרה בו הוא דורש את תגמולי הביטוח, רק בשל טענתה הסתמית של חברת הביטוח כי ידו הייתה במעל... מרגע שהוכיח המבוטח כי התרחש האירוע המוגדר, אין להדביק לו תווית של עבריין, ואם חברת הביטוח מעוניינת להוכיח היפוכו של דבר, שתתכבד ותביא ראיות לכך." יישום העקרונות על המקרה הנדון: 32. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לתגמולי ביטוח עקב שריפה שארעה בבית העסק. הנתבעת סירבה לבקשה ופירטה נימוקיה במכתב הדחייה מיום 22.3.09 (נספח ו' לתצהירי התובעת) אשר מפאת חשיבותו יובא להלן: "........ מבדיקתנו עולה כי עובר לאירוע העסק לא היה פעיל. קו הטלפון לבית העסק נותק והחיבור למוקד היה אלחוטי בלבד. ממצאי החקירה מעלים כי העסק הוצת ע"י עובד בית העסק על רקע סכסוכים עם המבוטחים שהם קרובי משפחתו. למרות סכסוכים אלה הושארו בידי החשוד מפתחות וקוד בית העסק באופן שהיה באפשרותו להיכנס למקום בלא מפריע. מדובר במידע מהותי שלא הועבר לחברת הביטוח(הפסקת פעילות העסק) וכן החמרת הסיכון מעצם השארת מפתחות וקוד אזעקה בידי העובד החשוד"....." הוכחת אירוע השריפה 33. מדו"ח האירוע שהתקבל מיום 11/12/08 מא.א ארזי מוקד (חברת אבטחה ושמירה) נמסר-" ביום 23.11.08 בסיור שיגרתי של הסייר גילה שהמקום נשרף ומכבי אש מטפלים בשריפה". יתר על כן ביום 10/12/08 הוציא איגוד ערים איזור באר שבע (שירותי כבאות) מכתב אישור על אירוע שריפה. (תצהירי הנתבעת). 34. די בראיות המוצגות לעיל על מנת לקבוע שהתובעת עמדה בנטל להוכיח קרות האירוע הביטוחי. 35. הנתבעת טוענת לפטור מהכיסוי הביטוחי כך שהנטל עובר אל הנתבעת להוכיח הטענות שהועלו על ידה המעניקים לה פטור מהכיסוי הביטוחי. הנתבעת טוענת כי אם אכן אירע מקרה ביטוחי הרי שפטורה היא מתשלומו. הנתבעת מבססת גרסתה על הפטורים הרשומים בפוליסה בפרק הסייגים אשר לטענתה מתקיימים במקרה דנן : פרק 3 סייגים כלליים: ......6." מעשה במתכוון או רשלנות רבתי של המבוטח או בני משפחתו או מטעמם" ......... 8. " רכוש כלשהו כאשר המקום המבוטח איננו תפוס וגם או נטוש למעלה משלושים ימים רצופים תוך תקופת הביטוח"..... 36. מנגד טוענת התובעת כי התנאי הינו מובלע, ללא הדגשה ואינו עומד בהוראות סעיף 3 לחוק הביטוח הקובע כדלקמן: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה, יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יציינו בה בהבלטה מיוחדת, תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". 37. כאשר מבטחת מבקשת להוכיח טענת פטור עליה להראות בראש ובראשונה כי קיימה את החובה האמורה בדבר גילויי ווידוא ידיעת המבוטח. 38. בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח' 2006 נקבע: " מבטח המבקש לסייג את חבותו צריך לעשות כן מפורשות ולהביא את הסייגים לכיסוי הביטוחי לידיעת המבוטח, שאם לאו לא יוכל לטעון לחלות סייג לכיסוי הביטוחי ". 39. האם קוימה החובה האמורה במקרה דנן? 40. הנתבעת צריכה להוכיח כי דרישת המיגון נוסחה בבירור, בהבלטה, בפירוט, בסמוך לנושא הרלבנטי ותוך אזהרות מפורשות, כי אם אמצעי המיגון לא יופעלו, המבוטח לא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח. בנוסף עליה להראות כי הפעלת אמצעי המיגון, אכן הייתה מונעת את השריפה. 41. מר נפתלי עמיר, ( להלן:" מר נפתלי") בתצהירו ציין כך:" מעולם לא קיבלתי לידיי את התנאים הכלליים של הפוליסה והפעם הראשונה שראיתי תנאים אלה היתה לאחר שהם צורפו לבקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת. אני גם לא הייתי מודע לכך כי קיימים לפוליסה תנאים או חריגים נוספים מעבר לאלה הרשומים ברשימת הפוליסה."(סעיף 3 לתצהירו). 42. התובעת בתצהירה טענה כדלקמן: " לא ידעתי, וגם היום אני לא יודעת, כי קיימת בפוליסה התייחסות שונה למצב בו בית העסק פעיל באופן מלא לבין מצב בו הפסיק בית העסק את העבודה מול לקוחותיו".(סעיף 20 לתצהירה). 43. מעיון בפוליסה הנדונה ניתן לראות כי ישנה התייחסות לרכיב בתוספת לפוליסה, הדרישה מפורשת וברורה. " הגנות בית העסק תנאי מוקדם לחבות החברה ולתשלום תביעות הוא בקיום כל הדרישות המצוינות להלן: ........" חיבור למוקד חברת שמירה:קיום קווי/ אלחוטי ברמת אזור בודד"..... ......." המערכת תקינה ופעילה ומופעלת בכל עת שבית העסק אינו מאוייש".... 44. לאור האמור לעיל הריני לקבוע כי התובעת אכן עמדה בדרישה זו. 45. כעת נשאלת השאלה האם אכן מתקיימים הסייגים הקבועים בפוליסה, ואמיתות הטענות שהועלו במכתב הדחייה. 46. הנתבעת טוענת כי ההצתה נעשתה במכוון ע"י מר עמר שהוא עובד התובעת, שהתובעת פעלה ברשלנות כאשר השאירה את מפתחות העסק בידי העובד הנ"ל, וכן ניתוק הטלפון הקווי מהווה מעשה שיש בו כדי להעיד על התנהגותה הלא נאותה של התובעת, ולכן בהתאם לסעיף 6 בפרק הסייגים פטורה היא מכיסוי. ההצתה ומעורבותו הנטענת של מר עמר: 47. התובעת בתצהירה טענה כדלקמן: "... אציין כי מעולם לא היה לי כל סכסוך שהוא עם חיים ולא היה לי מושג כי קיימות לו טרוניות כלשהן כלפיי" (סעיף 10 לתצהירה). "גם היום אינני יודעת אם חיים אכן שרף את העסק" (סעיף 16 לתצהירה). כשנשאלה לעניין הסכסוך אליו מתכוונת חברת הביטוח העידה: "ש. את יודעת על איזה סכסוך ת. ממש לא." (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 1-2). ...... "ש. את יודעת שמתנהל הליך פלילי נגד חיים עמר על הצתת הרכב, נכון? אה, את העסק, נכון? ת. זה שהם טוענים, כן." ש. אז את יודעת, ת. זה שטוענים, עדיין אני לא יודעת, ש. ואת לא מסכימה עם זה? ת. לא אמרתי שאני לא מסכימה." (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 16-22). כשנשאלה מדוע ציינה במכתב למס הכנסה כי "ההצתה בוצעה ע"י חשוד שמתנהל נגדו הליך משפטי פלילי" (נספח יז לתצהירי התובעת) הגיבה התובעת: " או קי, זה כספים שלי, ופשוט אמרתי, הניסוח פה פשוט הסברתי להם שהעסק הוצת, והנה מתנהל נגדו הליך משפטי, זה לא שהוחלט שהוא המצית. זה שמתנהל נגדו, זה מתנהל נגדו." ....."אז הניסוח כאן הוא לא נכון, כי זה אחרי שהמשטרה, והא החשוד היחידי העיקרי."(עמוד 29 לפרוטוקול שורות 20-28) 48. מר נפתלי הצהיר לעניין זה כך: " מעולם לא היה לי כל סכסוך שהוא עם חיים עמר, שהיה עובד בבית העסק, ולמיטב ידיעתי גם לחגית לא היו בעיות איתו".(סעיף 9 לתצהירו). 49. הנתבעת מבססת את גרסתה על סמך חוות דעתו של מר אלי היינה, מומחה לחקירת שריפות והצתות( להלן:"מר היינה"). מר היינה ציין בחוות דעתו כי "השרפה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון, אדם אחד או יותר נכנס למחסן כנראה בהתאמת מפתח, הצית שני מוקדי אש נפרדים וגרם לשריפה זו. יתר על כן ציין כי " בתיעוד מצלמות האבטחה ניתן להבחין בעובד חיים עמר נכנס דרך דלת הפלדה אל תוך המחסן ולאחר מכן יוצא ונועל את הדלת, כמו כן קיים תיעוד באחת מתחנות הדלק למילוי דלק במיכל ולפיכך קיים חשד שהעובד חיים עמר מעורב באירוע". (מצורף לתצהירי הנתבעת). בחקירה הנגדית העיד : "ש. מר היינה, אתה מפנה לדברים שנמסרו לך מהמשטרה בנוגע למצלמות תיעוד שהיו, ת. ממכבי אש ש. יש לך העתקים של הסרטים הללו שצולמו? ת. לא. אין לי, אין לי שום דבר...". ש. אתה גם מזכיר תיעוד מתחנת דלק כלשהי, יש לך תיעוד? את התיעוד הזה יש לך? ת. לא."( עמוד 1 לפרוטוקול שורות 25-עמוד 2 לפרוטוקול שורות 9). ...ובהמשך ש. ... אבל ביקשת מנציגי המשטרה ומכבי אש לקבל העתקים של הסרטים והתיעוד הזה? ת. אני ביקשתי מפיני, היה לי קשר עם פיני, רשמתי את זה, פיני זה החוקר של מכבי האש, ביקשתי, הוא אמר לי שזה נמצא במשטרה ומאחר וזה תיק פלילי ואי אפשר לקבל חומר".(עמוד 2 לפרוטוקול שורות 19-23). 50. מהאמור לעיל עולה כי השמאי מתבסס בחוות דעתו על נתונים שנמסרו לו ע"י גורמים שונים, מבלי שראה בעצמו את התיעוד עליו הסתמך בחוות דעתו, לכן לא מצאתי לנכון לתת אמון בעדותו בעניין זה. בנוסף הגב' רונית חקשור, ראש צוות חתמים בפניקס חברה לביטוח בע"מ ציינה בתצהירה כי התובעת לא יידעה את חב' פניקס בדבר הסכסוך אשר נגלה בינה לבין עובד מטעמה, ובכך הפרה את כללי הפוליסה בדבר הודעת שינוי. כשנשאלה בעדותה לגבי הסכסוך מסרה כי איננה מכירה את העסק ואת הנתבעת, וזהו המידע שהגיע לידיה. מפתחות העסק נותרו בידי מר עמר 51. במכתב הדחייה מציינת הנתבעת: " למרות סכסוכים אלה הושארו בידי החשוד מפתחות וקוד בית העסק באופן שהיה באפשרותו להיכנס למקום בלא מפריע." מר נפתלי ציין לגבי סוגיה זו כך: "לחיים היו מפתחות כדי שהוא יוכל להיכנס ולצאת מבית העסק. הנתבעת ידעה שלחיים מפתחות של העסק ושהוא מכיר את קוד מערכת האזעקה, מכיוון שהדבר נרשם במפורש במסמכי חברת המוקד אשר אני באופן אישי העברתי לסוקר הנתבעת מחברת סורדם כשהוא בא לעסק לפני הוצאת הפוליסה". (סעיף 12 לתצהירו) מכתב ההזמנה להצטרפות למוקד (נספח ח לתצהירי התובע) ניתן לראות כי בעמודה המציינת את רשימת בעלי המפתחות אליהם יפנה המוקד, מופיע מר עמר. דהיינו, הנתבעת הייתה מודעת לעובדה זו. 52. למותר לציין כי אף אם תתקבל טענתה של חברת הביטוח לעניין מעורבותו של מר עמר הרי שמהאמור לא ניתן להסיק לגבי שיתוף פעולה של התובעת. קו הטלפון 53. הנתבעת ציינה כי קו הטלפון לבית העסק נותק והחיבור למוקד היה אלחוטי בלבד. כאשר בפוליסה הנדונה מהווה רכיב זה כתנאי בסיסי להתקיימות הביטוח. תנאי מוקדם לחבות החברה ולתשלום תביעות הוא בקיום כל הדרישות המצוינות להלן: ........" חיבור למוקד חברת שמירה:קיום קווי/ אלחוטי ברמת אזור בודד"..... 54. התובעת טוענת כי לפי הפוליסה הדרישה הינה לקו אלחוטי או קווי. במועד השריפה נמצא במקום קו אלחוטי, כמו כן לעניות דעתי קיומו של קו טלפוני הינו להתראה ואין בו כדי למנוע את ההצתה מה גם ומדובר בשטח קטן שממילא ככל הנראה היה עולה באש גם אם היתה מתקבלת התראה. לא זו אף זו, חשדות בלבד במר עמר לא מלמדים על כך שביצע את ההצתה. הוגש כתב אישום אך הנתבעת לא טרחה להציג את הכרעת הדין או לבקש להמתין להינתנה. 55. יוצא איפוא כי לעניין סוגיית החבות הוכיחה התובעת את קרות האירוע ומנגד כשלה הנתבעת מלהוכיח שלתובעת, בן משפחתה, ו/או מי מטעמה היתה יד בהצתה. 56. סוגיית הנזק התובעת מסתמכת על חוות דעתו של השמאי מר אורי נס (להלן: "השמאי") הקובע כי הנזקים שנגרמו לתובעת הינם על סך 346,103 ₪. השמאי מעריך את ערכו הריאלי של הנזק כדלקמן: א- הוצאות כיבוי: 7,503 ₪ ב- ציוד מוסך: 74,100 ₪ ג- תכולה למעט מלאי: 15,200. ד- מלאי - 250,000 ₪ 57. מחומר הראיות שהוכח בפני עולה כי השמאי מתבסס בחוות דעתו על נתונים הנובעים מהשערות ומצגים שנמסרו לו ע"י התובעת, מבלי שערך בדיקות אובייקטיביות, וודאי ללא בדיקת המצב העובדתי במועד השריפה. 58. התובעת המציאה כראיה לחוב הנתבעת כלפיה בעניין זה את חוות דעתו של השמאי אלא שמסמך זה נערך ע"י השמאי בהתבסס על דברי התובעת וככזה ערכו הראייתי אינו רב. התובעת לכאורה יכולה הייתה להמציא אישורים ואסמכתאות המעידים על המלאי והרכוש נכון ליום ההצתה. 59. התובעת יכולה הייתה להגיש את רשימות המלאי שנערכו על ידה מדי שנה חתומות ע"י רואה חשבון מטעמה, רשימת קניות ומכירות של המלאי, מסמכי חשבונות רלוונטיים וכדומה, אך נמנעה מלעשות כן. 60. איני מייחס משקל רב לטענת התובעת כי מסמכים אלו נשרפו כליל שכן ניתן היה לאתר את מרביתם של המסמכים הנדרשים בפנייה לגורמים מוסמכים, כגון מס הכנסה, וכן לשחזר בדרכים שונות את המסמכים ו/או הנתונים החסרים. 61. היות ופרקים א',ב' וג' של חוות הדעת (כמתואר לעיל) אינם שנויים במחלוקת- אני מאשרם. לעניין פרק ד' (מלאי) ולאור אופן עריכת חוות דעתו של השמאי ומחסור במסמכים ונתונים מטעם התובעת והיעדר ניסיון כן ורציני להוכחת ערך המלאי, הריני לקבל רכיב זה בשיעור של 50% בלבד, כלומר 125,000 ₪. 62. הנתבעת מעלה חשדות כבדים כנגד התנהגותה של התובעת, חשדות לעניין מעורבותה ו/או מי מטעמה באירוע ההצתה. התובעת ומר נפתלי אכן חושדים במר עמר בביצוע מעשה ההצתה. הוגש כתב אישום כנגד מר עמר אך הנתבעת נמנעה מלצרף ראיה זו לתיק בית המשפט כך שלפני ביהמ"ש ישנו חשד בלבד וייתכן כי ההצתה נעשתה ע"י אדם אחר שאינו נמנה על בני משפחתה של התובעת ואף לא על עובדיה. אין בחשדות דנן כדי להרים את נטל הראיה המוטל על הנתבעת להוכיח לפי מאזן ההסתברות, כי מעשה ההצתה נעשה על ידי התובעת או מי מטעמה. ד. סיכומם של דברים 63. בסופו של יום, לאחר בחינה, שקילה ואיזון של טענות הצדדים, בחינת הנטלים המוטלים על כל צד ובחינת חומר הראיות, מצאתי כי דין התביעה להתקבל. 64. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 221,803 ₪ (לפי החישוב כדלקמן: הוצאות כיבוי: 7,503 ₪ , ציוד מוסך: 74,100 ₪, תכולה למעט מלאי: 15,200, מלאי : 125,000 ₪ ) 65. למרות התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות, ולהלן אפרט נימוקיי: ממכלול הנסיבות שהיו סביב האירוע והמסכת הנסיבתית אשר באה לידי ביטוי בעדויות הצדדים המעורבים, סבורני שהתובעת אינה הבעלים של העסק מושא תביעה זו. 66. מר רמי שחף, סוכן הביטוח העיד כדלקמן לעניין הבעלות בעסק: "את חגית אני לא חושב שראיתי, אולי ראיתי אותה פעם אחת בחיי, לא עבדתי מולה, לא דיברתי איתה, שום דבר לא נעשה מולה, כשהעסק שלי, כשאני עברתי במשרד להיות מול העסק שלה זה היה בשנת השריפה, היא לא הייתה בעסק." (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 25-עמוד 18 לפרוטוקול שורה 3). ובהמשך... " אני הכרתי את נפתלי ודרך נפתלי הגעתי לעסק, בעסק הכרתי את חיים, ידעתי שהם הבעלים של העסק בסופו של דבר, בגלל העניינים כלכליים היה רשום לסרי חגית ואני עבדתי תמיד מול נפתלי בדברים האחרים. חיים לא פוטר לפי מה שהוא סיפר לי, אצלי במשרד כשהוא נכנס, אלא בגלל המחלוקת בינהם הם החליטו לסגור את העסק והוא רצה שאני אשפיע על נפתלי שהם לא יסגרו את העסק." ( עמוד 28 לפרוטוקול שורות 14-20) 67. התובעת העידה : "ש. עכשיו, תאמרי לי בבקשה את העסק שהוא נשוא התביעה, כמה זמן את ניהלת אותו? ת. הייתי שם, קודם כל כל הזמן אני ניהלתי אותו." "ש. עכשיו כמה שכר דירה שילמתם? ת. אני לא זוכרת את השכר דירה, היה הסכם שכירות, לא זוכרת את הסכום כרגע"(עמוד 19 לפרוטוקול שורות 26-28). "ש. עכשו, מי טיפל באופן שוטף בביטוחים? הגדלת סכום הביטוח, קבלת פוליסות, תשלומי פרמיה,- כל הדברים שבדרך כלל מנהלים מול סוכן ביטוח? ת. הסוכן עם גיסי נפתלי."(עמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-23). 68. מתשובות התובעת ניתן להתרשם התובעת אינה מודעת למתרחש בעסק מושא תביעה זו, ניתן להיווכח כי נפתלי הוא העומד בראש עסק זה ומנהל את עניינו. מתשובותיה ניתן ללמוד כי התובעת אינה מסוגלת לספק מידע בסיסי ביותר המצופה מבעלים של עסק. התובעת לא הייתה בקיאה בפרטים אלמנטאריים הקשורים לבעלותה בעסק ולהכנסותיו. 69. למותר לציין כי התובעת העידה שבאותה התקופה הייתה בעלת עסק זה בלבד, ולפיכך, ראוי כי התובעת תהיה מעורה במתרחש בעסקה. במיוחד בשאלות לגבי רווחיות בית העסק ולכספים שמשכה מעת לעת. 70. עדותה של התובעת, לא הצטיינה בבהירות, בדיוק, ולעתים אף לא בהגיון. התובעת ענתה לשאלות שהוצגו בפניה תוך כדי שימוש במילים "לא זכור לי ", "אני לא יכולה לתת לך תשובה", אני לא יודעת". 71. המבנה בו פעל בית העסק היה שייך לאמו של נפתלי ועל בסיס רישיון עסק (מספר 2981) שניתן לאחיו מר ציון עמיר. נוכח כשלון עסקו בעבר לא התאפשר למר נפתלי לנהל את בית העסק על שמו. ממכלול הנסיבות ניתן ללמוד כי בפועל הוקם העסק ע"י נפתלי ונוהל על ידו וייתכן אף על ידי קרוב משפחתו מר עמר. זאת ועוד, מכתב התביעה ניתן להסיק כי בית העסק היה פעיל עובר לשריפה אולם בתצהיר העדות הראשית של התובעת כבר נטען להפסקת פעילותו טרם נשרף כליל. (ראה סעיף 14 א' לכתב התביעה וסעיפים 18,19 לתצהיר עדות הראשית של התובעת). כחלק מהפסקת הפעילות אף נותק קו הטלפון אשר שימש גם לצורך התראה. סגירת העסק לפני ובסמוך לשריפה והסתרת פרט זה, כמו גם ניתוק קו הטלפון באורח פלא יום לפני השריפה יש בהם יחד עם הנתונים האחרים כדי להעלות תמיהות וחשדות. 72. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות. הסך של 221,803 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום שב"כ התובעת יקבל את פסה"ד שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.שריפהפוליסההצתהתביעת ביטוח