חוק המקרקעין מעניק הגנה רחבה למחזיק במקרקעין בפועל, בין אם הוא מחזיק בהם בזכות ובין אם מחזיק בהם שלא בזכות (חוק המקרקעין סעיפים 19-16). בתביעתם, סומכים התובעים על הגנה רחבה זו המוענקת למחזיק במקרקעין. על-פי חוק המקרקעין, ישנן שתי אפשרויות רלוונטיות העומדות למי שטוען לזכות להחזיק בנכס שנתפס בידי אחר, כדי לדרוש את החזרת זכות החזקה בנכס לידיו (אפשרות שלישית, הקבועה בסעיף 18 בחוק המקרקעין, עניינה עשיית דין עצמית במקרה של פלישה טרייה). אפשרות אחת היא בהגשת תביעה שבמסגרתה יוכיח התובע שזכויותיו להחזיק בנכס עדיפות על פני זכויותיו של מי שתפס את הנכס (סעיף 17 בחוק המקרקעין). אפשרות שנייה היא הגשת תביעה להשבת המצב לקדמותו (תביעה "פוזסורית"), שעיקר תכליתה הוא שמירת המצב הקיים (הסטטוס קוו), עד הכרעה בזכויות הצדדים בנכס, ככל שהדבר יתבקש (ראו, ספרו של י' ויסמן,דיני קניין - החזקה ושימוש, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר (2005), עמ'46-45 וניתוחן של שלוש אפשרויות אלו בעמודים העוקבים). בתביעה על-פי אפשרות זו אין מבררים את מצב הזכויות בנכס, אלא רק בוחנים אם יש להשיב את החזקה בנכס אל מי שלטענתו, החזיק בו בפועל והחזקה נשללה ממנו. במקרה זה, אין בפסק הדין (שניתן בתביעה ה"פוזסורית") כדי למנוע את בירור מצב הזכויות בנכס לגופן לאחר מכן, באופן שאף עשוי לשנות מתוצאות פסק הדין בתביעה שנועדה רק להשיב את המצב לקדמותו (ולשמר את ה"סטטוס קוו"). עם זאת, על-פי הוראת סעיף 19 בחוק המקרקעין, ניתן לשלב בין התביעות, כך שכבר במסגרת התביעה שתכליתה להשיב את המצב לקדמותו, יתבררו זכויות הצדדים בנכס.מקרקעין