גניבה בידי עובד ציבור

מומלץ לקרוא את גזר הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גניבה בידי עובד ציבור: הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון שנערך עמו, ב34- עבירות של גניבה בידי עובד ציבור בניגוד לסעיף 390 לחוק העונשין תשל"ז1977-, ובמספר עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 418 סיפא לחוק העונשין. עיקרם של המעשים אותם ביצע הנאשם מתמצה באלה: בשנים 1995 ו1996- עבד הנאשם בעירית ירושלים כמנהל מתנ"ס בשכונת פת. במסגרת תפקידו, היתה לו גישה חופשית לחדרו של מר עמירן, עוזר מנהל מחלקת הנוער בעיריה. בחדרו של אותו נושא תפקיד נמצאו שיקים ריקים של "קרן כגן" אשר סיפקה מימון לפעולות שונות של המתנ"סים בעיר ומומנה, בין היתר, מכספי הורים וילדים אשר השתתפו בחוגי נוער במתנ"סים ברחבי ירושלים. השיקים שנמצאו בחדר היו חתומים בחתימה אחת על ידי מורשה חתימה של הקרן ולצורך עשיית שימוש בשיקים נדרשה חתימה נוספת. בין מועד הסמוך ל12/4/95- ועד 12/3/96 גנב הנאשם סכום של 393,370 ש"ח בדרך הבאה: במהלך תקופה זו נכנס הנאשם לחדרו של מר עמירן ב34- הזדמנויות בימים שונים, זייף 60 שיקים של הקרן באופן שרשם בהם בספרות ובמילים סכומים שונים וחתם עליהם בחתימה הנחזית להיות חתימתו של עמירן. התאריכים בשיקים נרשמו כולם ב10- לחודש כדי ליצור מצג כאילו הם מיועדים לתשלומי משכורות מהעיריה. מעשים אלה עשה הנאשם בלא סמכות כדין, מתוך כוונה להונות, וכשהוא יוצר מצג כוזב כי מדובר בשיקים תקינים שהוא בעל זכות בהם, ביודעו שאין הדבר אמת. נוכח מעשים אלה הואשם והורשע בגניבה על ידי עובד ציבור ובזיוף מסמך בנסיבות מחמירות. שיקולי הענישה מורכבים וטעונים, וגורמים לחומרה ולקולא משמשים זה בצד זה: חומרת מעשיו של הנאשם בולטת על פניה וכמעט אינה צריכה הדגשה מיוחדת. המדובר הוא, בראש ובראשונה, בגניבה של סכום כסף גדול ביותר המגיע לסך של קרוב ל400,000- ש"ח במושגים נומינליים. המדובר הוא במעשה מעילה של עובד ציבור בכספי ציבור, המבטא פגיעה קשה ביותר באמינות ובנאמנות שעובד כזה חב לציבור למענו הוא פועל. המדובר בגניבת כספי ציבור אשר נלקחו מקרן אשר נועדה לממן פעולות תרבותיות וחינוכיות לבני נוער, ואשר לפחות בחלקה מומנה מכספי משפחות בני נוער. המדובר הוא בסדרה ארוכה של מעשים שיטתיים - 34 במספר - החוזרים ונישנים במשך כמעט שנה, בתאריך קבוע מידי חודש, פרי תכנון מדוקדק והערמה מכוונת על הרשויות, אשר איפשרו גניבה הדרגתית של סכומי כסף גדולים ביותר. אלה הם מעשים קשים וחמורים, המתבטאים לא רק בפגיעה קשה בכושר המימון של הרשות הציבורית לגבי הפעולות הציבוריות שהיא מופקדת עליהן, אלא הם בבחינת מהלומה לחובות האימון, טוהר המידות והנאמנות שעובד ציבור חב בהן כלפי הציבור אותו הוא משרת. משנה חומרה ניתן לראות בעובדה כי ציבור היעד כלפיו היה מיועד שירותו הציבורי של הנאשם היו דווקא בני נוער, שנטילת כספים המיועדים לחינוכם ולרווחתם כואבת במיוחד. נורמות הענישה חייבות לתת ביטוי הולם לקושי ולחומרה המתלווים למעילה בכספי ציבור על ידי עובד ציבור, והמסר העונשי תפקידו לא רק להוות גמול ראוי לנאשם על מעשיו הקשים אלא גם לשמש הרתעה לנאשם ולמשרתי ציבור אחרים ולהחדיר את התודעה בדבר קדושת כספי ציבור. עם זאת, ישנה בענייננו שורה של שיקולים לקולא שיש לייחס להם את המשקל הראוי: וראשון לכל - הנאשם הביע חרטה עמוקה ואין לי ספק באשר לכנותה. כחלק מתהליך החרטה, הוא הגיע להסדר עם רשויות העיריה לפיו יוחזר מתוך כ400,000- ש"ח שנגנבו סכום של כ300,000- ש"ח. סכום זה כבר הוחזר בפועל. הנאשם הודה בפתח הדיון במעשים שביצע ונמנע מלגרור את התביעה ואת בית המשפט להליך מכביד של הוכחות, והוא מקבל על עצמו את מלוא האחריות לאשר אירע. הנאשם נעדר כל עבר פלילי קודם, ומסכת הארועים שהתרחשה כאן, חמורה ככל שהיתה, הינה בבחינת כתם ראשון בעברו של הנאשם. באשר לרקעו של הנאשם - הוא בעל משפחה, אב ל4- ילדים ונקל להבין את מצוקתה של המשפחה כולה נוכח האירועים שארעו, הגוררים עמם לא רק משבר אמון קשה כלפי הנאשם אלא גם קשיים אוביקטיביים של היקלטות מחודשת בעבודה סדירה, ודאגות קשות של פרנסה. יתר על כן: ברקע מעשיו של הנאשם בולט ניגוד קיצוני: מצד אחד, הוגשו ראיות לעונש מהממונים על הנאשם באגף לחברה ונוער של העיריה מהן עולה כי הוא מילא את תפקידיו כמנהל מרכז פת במסירות ושקידה בלתי רגילים והשקיע מאמצים בפיתוחו של המרכז מעל ומעבר לכל המצופה. מנגד, מחוייבותו לתרום לרווחת הציבור ומסירותו לתפקיד אינה עולה בקנה אחד עם גניבת כספים שהיו מיועדים לרווחת אותו ציבור ממש, והיא עומדת בסתירה שקשה ליישבה עם מחוייבותו הכללית לתפקידו. חרף ניגוד זה, צד הזכות שבתפיסת תפקידו ומסירותו ותרומתו לענין זה צריכים לבוא לידי ביטוי בהערכת העונש הראוי. יש להזכיר כי המלצת שירות המבחן בתסקירו היא להסתפק במאסר בעבודות שירות, אולם כנגד גישה זו הננקטת גם על ידי הסנגוריה, מבקשת התביעה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל. שקלתי את הגורמים השונים הפועלים במקרה זה ובאתי לידי מסקנה כי חרף השיקולים הנכבדים לקולא, אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם. גם החרטה הכנה וגם הסדר החזרת חלק נכבד מהכספים שנגנבו אינה יכולה להקהות את חומרתם הרבה של המעשים והמסר העונשי המרתיע חייב למצוא את ביטויו בעונש מאסר בפועל. חשיבות שיקומו של הנאשם ושיקום משפחתו הם בוודאי מעבר לכל שאלה, ובכך עניינו המרכזי של תסקיר שירות המבחן. אך אלה אינם שיקולים יחידים, וכנגדם עומד אינטרס הציבור להגנה על טוהר המידות ונקיון הכפיים בשירות הציבורי. עם זאת, נוכח הטעמים המיוחדים לקולא, תקצר תקופת המאסר מן המקובל במקרים דומים. אשר לבקשת התביעה להטיל קנס - בענין זה, נוכח העובדה כי חלק ניכר מהסכום שנגנב הוחזר לבעליו, אמנע מלהטיל קנס, וזאת כדי להקל על הנאשם ומשפחתו את תהליך השיקום. נוכח כל אלה, אני מחליטה לגזור על הנאשם את העונש הבא: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. מאסר על תנאי ל24- חודשים, ובלבד שמאסר זה לא יופעל אלא אם כן יעבור הנאשם עבירת רכוש נוספת מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר. צו מבחן למשך שנה שתוקפו החל מיום שחרורו של הנאשם מן המאסר. על הנאשם לשתף פעולה עם שירותי המבחן ככל הנדרש לשיקומו המלא. תחילת ריצוי עונש המאסר ביום 15/11/98. על הנאשם להתייצב בשעה 8: 00 בבוקר במשטרת הבירה, במגרש הרוסים. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. גניבה (בעבודה)עובדי ציבור