גלגול צ'קים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גלגול צ'קים: 1. בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) הגיש ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת עפרה אטיאס) שניתן בת"א 1316/08 מיום 8/1/12, לפיו נדחתה תביעת הבנק נגד המשיב 1 (להלן: המשיב), לחייבו לשאת באופן אישי בנזקים שנגרמו לבנק בגין אי כיבוד צ'קים שמסרה משיבה מס' 2, שהיא חברה בבעלותו (להלן: חב' פסגות-מוצרי עץ), במסגרת עסקאות "גלגול צ'קים". בית משפט השלום קבע, כי לא הוכחו המרכיבים המבססים החלת דוקטרינה של הרמת מסך או עוולה בנזיקין על פי דיני הנזיקין בשילוב עם תורת האורגנים, וככול שמדובר בעוולת הרשלנות, הרי שהבנק לא הוכיח קיומו של נזק. לפיכך נדחתה תביעת הבנק נגד חיוב המשיב באופן אישי, בסכום הצ'קים הכולל שעמד בערכי קרן על סכום של 99,500 ₪, נכון לחודשים יוני-אוגוסט 2007. על אף שהתביעה נדחתה, מאחר שבית המשפט קבע שהמשיב פעל שלא בתום לב, לא נפסק לזכותו צו להוצאות. 2. במהלך הדיון בערעור ביום 20/6/12, הבהיר בית המשפט בתחילת הדיון - בזהירות הראויה - כי לא ניתן לאשר את פסק הדין שניתן, והציע לצדדים לשקול הסדר בתיק. התיק נדחה כדי לאפשר לצדדים לשקול עמדתם. בהודעה שנמסרה מטעם הבנק כמערער ביום 1/7/12 (באמצעות הפקס) הודע כי הצדדים לא הגיעו לידי הסדר. המשיב מסר אף הוא הודעה לפיה הוא מאמין שכאשר בית המשפט יידרש למתן פסק דין מנומק, יאושר פסק הדין של בית משפט השלום, למרות הרושם הראשוני שהובא על ידי בית המשפט במהלך הדיון בערעור. לפיכך, עמד המשיב על מתן פסק דין בתיק. לאור ההודעות האמורות, אין מנוס מליתן פסק דין בתיק. הרקע והנסיבות הצריכות לעניין: 3. הבנק ביקש לבצע פירעון של צ'קים שנמשכו על ידי חב' פסגות-מוצרי עץ שהופקדו לחשבון על שם חב' א' פוקס ייצור ושיווק מוצרי תשתיות בע"מ (להלן: חב' א' פוקס) בסניף המשיב. לאחר שהצ'קים הוחזרו על ידי הבנק הנמשך בנימוק - "ניתנה הוראת ביטול" וכן - "אין כיסוי מספיק" פתח הבנק בהליכים של התביעה על בסיס עילה שטרית ביום 2/7/07. התביעה הוגשה על ידי הבנק. תחילה כנגד המשיב באופן אישי, וזאת על בסיס הטענה כי הצ'קים נחזו להיות חתומים על ידי המשיב. המשיב הגיש התנגדות ביום 3/1/08. הבנק הגיש בקשה להגדלת קרן החוב בתיק ההוצל"פ, לשם הוספת צ'קים נוספים שהופקדו לחשבון הבנק על שם א' פוקס ושחזרו, תוך ציון שמדובר בחשבון מוגבל. 4. במסגרת תיק בש"א 2922/07, ובעקבות הטענה כי חתימתו של המשיב על הצ'קים, נעשתה בשם חב' פסגות-מוצרי עץ, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית בדבר קבלת ההתנגדות. הבנק אף צירף בקשה לתיקון כתב התביעה והוספת עילות נוספות, ובית משפט השלום נעתר לבקשה בהחלטה שניתנה ביום 27/9/08, והוגש כתב תביעה מתוקן. לאחר שהמשיבים הגישו כתב הגנה ניתן פסק דין נגד חב' פסגות-מוצרי עץ ביום 1/2/11. 5. אין חולק כי תביעת הבנק מתייחסת ל-10 צ'קים שנעשו ונחתמו לטובת חב' א' פוקס ומשוכים על חשבון חב' פסגות-מוצרי עץ בבנק הפועלים. מדובר בחברה בבעלות המשיב שניהלה בית מלאכה קטן ליצור מסגרות של תמונות, ובהמשך שיווקה ריהוט גן. המשיב הוא הבעלים ובעל המניות היחיד בחברה, וכן מנהלה. הצ'קים הופקדו בחשבון חב' א' פוקס בחודשים פברואר-אפריל 2007. זמן פירעונם היה בין החודשים יוני ועד 13 באוגוסט 2007. כל הצ'קים ניתנו לצורך ניכיון צ'קים, להוציא צ'ק אחד שמספרו 10524, שזמן פירעונו 13/8/07, על סך 9,800 ₪, שניתן כצ'ק ביטחון. הסכום הכולל של 10 הצ'קים הנ"ל, בהיותם צ'קים לניכיון הועמד על סכום קרן של 99,500 ₪. 6. על פי הראיות הנוספות שהוצגו בבית משפט קמא עולה, כי הצ'קים נמסרו על ידי חב' פסגות-מוצרי עץ לטובת חב' א' פוקס במסגרת "עסקאות" "גלגול צ'קים". כלומר, הצ'קים שנמסרו במסגרת 'עסקה' בין חב' פסגות-מוצרי עץ לחב' א' פוקס, נמסרו באופן שאלה יוסבו לבנק ויימסרו מיידית לניכיון ו/או לביטחון, תוך שהבנק ייתן תמורה בגין אותם צ'קים. התכלית שעמדה מאחורי אותו "גלגול צ'קים" הייתה הגדלת אשראי של החברות והמשך אפשרות לפעילות שוטפת. עוד הוכח כי בנוסף לחב' פסגות-מוצרי עץ, שבמהלך שנת 2007 הפסיקה להיות פעילה, הקים המשיב בחודשים פברואר-מרס 2007 חברות נוספות, כבעל מניות יחיד או עיקרי, ותיפקד בכול אחת מהן, כמנהל. 7. חב' פסגות-מוצרי עץ הוקמה ב-2005. לגרסת המשיב החברה התמוטטה בשל עסקת "גלגול הצ'קים". ב-2007 ניסה המשיב להתפתח עסקית, על פי גרסתו, והקים את חברת פסגות גז ובטיחות בע"מ, שהייתה אמורה לטענתו לקבל זיכיון על הסבת רכבים לשימוש בגז, במקביל ביולי 2007 הוא אף רכש מכון כושר בחורב, מיד בסמוך לרכישתו הוא שינה את שם החברה, לחברה העוסקת בבטיחות. על פי עדותו בבית משפט השלום, המקצוע שלו הוא ממונה בטיחות והוא נותן יעוץ למפעלים והיום הוא עובד מדינה שנותן יעוץ לפרופ' דניאל הרשקוביץ, שר המדע והטכנולוגיה. טענות בעלי הדין בערכאה הדיונית: 8. הבנק טען כי הצ'קים נמסרו שלא במסגרת עסקה כלכלית אמיתית ומתוך כוונה להונות את הבנק, וכי הבנק לא ידע ולא נאמר לו שמדובר בניכיון צ'קים, או צ'קים לביטחון, וכי המשיב "הסתתר" מאחורי מסך ההתאגדות של חב' פסגות-מוצרי עץ ואף ניצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת של חב' פסגות-מוצרי עץ, ואף פעל בחוסר תום לב ובתרמית, ביודעו כי הצ'קים לא יפרעו. לכן עתר הבנק, בין היתר, להרמת מסך ולחיוב המשיב באופן אישי, בהתאם לסע' 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). הבנק טען עוד, כי המשיב הפעיל עסקיו באמצעות חב' קש ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ובהעדר יכולת של חב' פסגות-מוצרי עץ לפרוע חובותיה (מימון דק) מה שהצדיק, לטענת הבנק, הרמת מסך, במיוחד לאור העדר תום הלב. 9. המשיב הודה כי חב' פסגות-מוצרי עץ בבעלותו עסקה בייצור מסגרות של תמונות. לגרסתו, מדובר בצ'קים לביטחון, ואילו הפירעון מותנה היה בכך שיקבל לידיו צ'קים של חב' א' פוקס ושאלה ייפרעו. על-פי אותה גרסה, בשלב מסוים פנתה אליו חב' א' פוקס וביקשה כי חב' פסגות-מוצרי עץ שבבעלות המשיב, תמסור לידיו צ'קים אלה, כדי שיוכל לקבל סחורה באשראי מאותם ספקים. המשיב הסכים, אך למען הזהירות דרש צ'קים נגדיים של חב' א' פוקס, כך שלגרסתו, ההסכמה למסור את הצ'קים לצורך פירעון הייתה מותנית כי פירעון צ'ק נגדי שנמסר מטעמה של חב' פוקס, ייפרע אף הוא, ולכן יש לראות את הצ'קים האלה כצ'קים לביטחון. המשיב ביקש לדחות כל טענה בדבר העדר עסקה כלכלית, וכן טען כי יש לדחות את הטענה בדבר הקמת חברות קש או נטילת סיכון, בשל העדר יכולת לפרוע חובות. בתקופה הרלוונטית היה מצבה של חב' פסגות-מוצרי עץ טוב והוא אף שקל להתפתח ולהרחיב את עסקיו, וכי רק ביוני 2007 החלו לחזור צ'קים של חב' א' פוקס. בנסיבות אלה, לעמדתו, לא קמה לו כל חובה לפרוע את הצ'קים שנמסרו כביטחון לחב' א' פוקס. לגרסתו, מסר על התניה זו - פירעון צ'ק של חב' פסגות-מוצרי עץ כנגד פירעון צ'ק של א' פוקס - גם לבנק. פסק הדין של בית משפט השלום: 10. בית משפט השלום בחן תחילה את השאלה אם יש להחיל במקרה דנן את דוקטרינת הרמת מסך, וזאת לאור טענת הבנק כי המשיב עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של חב' פסגות-מוצרי עץ, למטרה לא כשרה וביודעו שהצ'קים לא ייפרעו. בית משפט השלום תוך הסתמכות על סע' 6 לחוק החברות ולאחר שקבע כי היקף התחולה של הדוקטרינה האמורה, צומצם לנסיבות בהן הדבר "צודק ונכון", ובמקרים חריגים בלבד, וכן לאור סע' 3 לחוק החברות, והגיע למסקנה כי במקרה זה אין מקום להיעתר לבקשה. בית המשפט לא קיבל את הטענה כי המשיב הקים חברות באופן סדרתי, ללא תשתית כלכלית ובתדירות. כמו כן לא מצא בית המשפט כוונת מרמה באופן התנהלותו של המשיב. 11. נקודת המוצא של הערכאה הדיונית הייתה שהנטל להוכיח קיומם של האלמנטים האמורים מוטל על הבנק, והבנק לא עמד בנטל זה. הבנק לא הוכיח כי חב' פסגות-מוצרי עץ היא בבחינת "קליפה ריקה". בית המשפט הוסיף וקבע כי מדובר בחברה שהוקמה ב-2005, תחילה הוקמה כבית מלאכה - עסק קטן למכירת תמונות ומסגורן, וכן בשיווק ריהוט גן שהלקוחות היו בעיקר רשויות מוסדיות, וכי אין לראות בגרסאות השונות שהובאו על ידי המשיב - בתצהיר ובעדותו בבית המשפט - משום סתירה מהותית לגבי עיסוקי החברה. יתר על כן, גם אם קיימות סתירות כאלה ואחרות אין בהן כדי לבסס טענת הבנק כי מדובר בחברה ריקה מתוכן כלכלי שכל מטרתה להונות נושים, וכמו כן לא הוכח כי כל ההפקדות בחשבון הבנק של החברה שכללו גם הפקדות צ'קים ומזומן, מקורם רק בעסקאות גלגולי הצ'קים עם חב' א' פוקס (סע' 38 לפסה"ד). בית משפט השלום הוסיף ודחה את טענת הבנק כי מדובר במקרה דנן ב"מימון דק" וזאת מחמת הרחבת חזית ובשל אי עמידת הבנק בדרישת הפירוט הנדרשת על פי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי. 12. יחד עם זאת, לא קיבל בית המשפט את גרסת המשיב לפיה הצ'קים שמסר היו צ'קים לביטחון בלבד ולא לצורך קבלת אשראי, הן מחמת היות טענה זו טענה כבושה שלא נטענה בתצהיר, והן מן הטעם שאינה מעוררת אמון (ראה סע' 54 לפסה"ד). על פי קביעתו של בית משפט השלום, ובניסוחו: "לא מתקבל על הדעת כי הנתבע (המשיב - ש' ו') היה עד כדי כך "תמים", עד שלא הבין כי הצ'קים עשויים לשמש לא רק לביטחון אלא גם לביצוע עסקאות ניכיון". בהמשך מוסיף בית המשפט וקובע (ראה סע' 55 לפסה"ד): "התנהלות הנתבע, יש לקרוא לילד בשמו, נגועה בחוסר תום לב ובהצגת מצגי שווא לא נכונים בפני הבנק. מצגים אלה נוצרו בעצם מסירת שיקים טובה, שיקים פיקטיביים, שאין מאחוריהם כל תמורה, בידיעה או למצער, תוך עצימת עיניים או אדישות כלפי האפשרות שייעשה בהם שימוש לשם קבלת אשראי מהבנק". (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'). 13. למרות האמור, ועל אף שבית המשפט כינה התנהגותו של המשיב "התנהגות קלוקלת" (ראה סע' 56 לפסה"ד), לא מצא לנכון להפעיל את הסעד של הרמת המסך, וזאת על אף היות המשיב בעל מניות ומנהל יחיד בחברה. הערכאה הדיונית מצאה, כי הבנק מטעמו תרם תרומה משמעותית להתנהלות האמורה ולמשמעות תוצאותיה, במיוחד לאור מעמדו ולאור אמצעי הבדיקה והמשאבים העומדים לרשותו, עד כדי היכולת למנוע תופעות נפסדות כגון אלה. בנסיבות אלה, שעה שהחלת דוקטרינת 'הרמת מסך' היא חריג, מצד אחד, ויש התנהלות תורמת אשם מצד הבנק, מצד שני, אין הצדקה במקרה כגון זה להורות על הרמת מסך. החלה כזו צריכה להיעשות רק כמפלט אחרון, ורק כאשר העותר אינו יכול למצוא תרופתו בסעד חלופי דרסטי פחות מהסעד של הרמת מסך. 14. על בסיס האמור, בחן בית המשפט סעדים נוספים של אחריות אישית שלא מכוח דוקטרינת הרמת מסך כמו בעילה נזיקית, שאז גם אפשר לחלק את האשם, באופן שניתן יהיה להטיל אשם תורם על הבנק בהיותו "הגורם החזק", מה שעשוי להביא לפיזור הנזק. בשלב נוסף ולאחר בחינת מהותה של 'עסקה' שהיא "גלגול צ'קים" (ראה סע' 67 לפסה"ד), נבחנה עוולת התרמית ואף זו נדחתה, מחמת העדר מרכיב המצב הנפשי הנלווה למצג המטעה, ובהעדר ראיה כי המשיב נהג כפי שנהג, לכל הפחות, באדישות של המציג לאמיתות ההיצג שעשה, תוך כוונה שהמוטעה יפעל על פי מצג זה (סע' 76 לפסה"ד). על בסיס האמור, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי יסוד הכוונה לפי סע' 56 לפקודת הנזיקין לא התקיים. על רקע האמור, נבחנה עוולת רשלנות (סע' 82 לפסה"ד). בקשר לעוולה זו, מצא בית המשפט התרשלות, הפרת חובה מושגית וקונקרטית, לרבות קיום אפשרי לקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם, ואולם בית המשפט לא מצא, כי הבנק הוכיח נזקיו. מן הטעם האחרון, נדחתה התביעה. לעניין אלמנט ההתרשלות נקבע: "אין ספק כי התנהגות הנתבע (המשיב - ש' ו') מהווה "התרשלות", ויש בה סטייה מסטנדרט התנהלות של מנהל סביר. מנהל סביר אינו משתתף ואינו משתף פעולה בביצוע עסקאות "גלגולי שיקים"...". קביעה זו ביסס בית המשפט, בין היתר, גם על עדותו של המשיב עצמו. בהתייחס לחובת הזהירות המושגית והקונקרטית, הגיע בית המשפט בסופו של דבר למסקנה (סע' 93 לפסה"ד) כי קיימת חובת זהירות מושגית של המשיב בנוגע לעסקאות של "גלגולי צ'קים", וכי התעלמות של מנהל של חברה מפסקי הדין שנתנו לגבי "גלגול צ'קים" וביצוע "עסקה" כגון זו, יש בה משום הפרת חובת הזהירות המוטלת על המשיב כאורגן של חברה, ועוד אחריות כזו היא אישית של המשיב עצמו, ולכן יש גם להכיר בקיומה של חובת זהירות קונקרטית, הן בשל העובדה שהוא בעל מניות יחיד, שהוא עצמו משך הצ'קים בשם חב' פסגות, והן בשל העובדה ש"ידו הייתה בכל" הערכאה הדיונית ציינה עוד את הישנות עסקאות של "גלגול צ'קים", הסמיכות ביניהן לרבות ההיקף, כאשר המכלול הנ"ל הוא שיצר את המצג כלפי הבנק, מה עוד שיש קשר סיבתי בין נזק שיכול היה להיגרם, לבין התנהלות המשיב. בית המשפט הוסיף והדגיש עוד (סע' 103 לפסה"ד) כי לאותה תוצאה ניתן להגיע על בסיס הפרת עקרון תום הלב, כאשר לא יכולה להיות עוד מחלוקת כי חובת תום הלב מהווה עיקרון יסוד במשפט הישראלי, והיא חלה על כל פעולה משפטית. למרות האמור, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לחייב את המשיב בחבות אישית לסכום הנטען עקב אי פירעון הצ'קים, וזאת מן הטעם, כאמור, שהבנק לא הוכיח את הנזק שנגרם לו בשל עסקאות "גלגול הצ'קים". לפיכך, נדחתה תביעת הבנק, ואולם מאחר שהמשיב, כהגדרת בית משפט השלום "'ניצל' מחיוב אישי, באור שיניו", לא ניתן לזכותו צו להוצאות. דיון ומסקנות: 15. אין מקום לחזור ולפרט את עמדות בעלי הדין, משאלה חזרו על טענותיהם כפי שפורטו בפני הערכאה הדיונית. לאחר עיון חוזר בכלל הראיות שהוצגו, נראה, עם כל הכבוד, כי לא ניתן לאשר את התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום. למעשה, די בעצם חילול הצ'קים ואי פירעונם, כאשר אלה היו חלק מיתרת החוב של חב' א' פוקס לבנק, כדי להוכיח את הנזקים שנגרמו לבנק. ולכן, גם לפי הניתוח שעשה בית משפט השלום בנוגע לעוולת הרשלנות, ובתיקון נדרש בנושא הנזק הנטען והמוכח על ידי הבנק, יש כדי לבטל את התוצאה אליה הגיע בית המשפט. ואולם מעבר לאמור, לדעתי על סמך הראיות שהוצגו והסקת מסקנות מתאימות על בסיס אותן ראיות, הוכחה גם עוולת התרמית, ובכל מקרה קמה חבות אישית של המשיב כאורגן של החברה, ובנסיבות החמורות של תיק זה, גם לא הייתה מניעה להורות על סעד נדרש, תוך החלת דוקטרינת 'הרמת מסך'. 16. ראשית, לעניין מעמדו של הבנק במקרה כגון זה, הרי שיש לראות את הבנק כאוחז בצ'קים בעד ערך, לפי סע' 26(ב) לפקודת השטרות. יתר על כן, כפי שיובהר מדובר בצ'קים שניתנה תמורה בעבורם, וכי לא נפל כל פגם קנייני באחיזתו של הבנק באותם צ'קים; במקרה כזה, גם אם הבנק אינו אוחז כשורה אלא אוחז סתם, הוא רשאי להיפרע מהם בשם עצמו (ראה בש"א (י-ם) 12110/08 דהוקי מיכאל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 30/4/09, כב' השופט שמעון פיינברג, ס' נשיא), מה עוד שמקום בו נכשלה התמורה אחרי סיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם, שרק אוחז כשורה מתגבר עליו, ודי בכך שניתן ערך בעדו (ראה שם, תוך הפניה להלכת גויסקי ע"א 333/61, פ"ד טז 595). הנזק הנטען הוא לפחות עד לגובה הצ'קים שלא נפרעו. חב' א' פוקס חבה לבנק סכומי כסף בחשבון שהיא מחזיקה בבנק. כנגד אותם צ'קים קמה חזקת התמורה המצויה בסע' 29(א) לפקודה, והחובה לסתור חזקה זו מוטלת הייתה על המשיב. יתר על כן, כפי שגם נפסק על ידי בית משפט קמא, הצ'קים נמסרו כדי להגדיל את האשראי, וכדי לאפשר לחב' פוקס לעשות שימוש באשראי שהוגדל, ופעילות כזו היא מתן "ערך" אשר איפשר לחב' פוקס להמשיך את הפעילות השוטפת בחשבון, כולל משיכות יתר, מה עוד שבפועל חוב חב' א' פוקס הוקטן עם הפקדתם של הצ'קים, והחוב גדל לאחר שחוללו. מכל מקום, משטען המשיב להעדר תמורה בת-ערך, הנטל להוכיח זאת מוטל היה עליו. עוד יש להדגיש שמבחינת היחסים שבין חב' פסגות-מוצרי עץ לבין חב' א' פוקס, עצם תכלית החלפת הצ'קים ביניהן לצורך קבלת אשראי והמשך הפעילות העסקית השוטפת, היא למעשה תמורה בת-ערך. ולכן, משקבע בית משפט השלום כי התקיימה במקרה זה עוולת הרשלנות, מהתנהגותו האישית של המשיב, לא היה מקום לדחות התביעה בטענה כי הנזק לא הוכח על ידי הבנק. לעניין אחריותו של המשיב, באחריות אישית, גם כאשר הטענה היא שהוא פעל מטעם החברה כאורגן שלה, הרי שחבות כזו יכול שתקום מכוח אחריותו בנזיקין (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 698. ראה גם חבות חוזית, ע"א 230/80 פנידר, חב' להשקעות ופיתוח נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 723, וכן ד"נ 7/81, פ"ד לז(4) 673). 17. מבחינת עסקת "גלגול הצ'קים" - יש לחזור ולהדגיש מהותה של העסקה, כנעדרת כול תוכן כלכלי. בענייננו, בדומה לפסק הדין בת"א (ת"א) 42141/03 (הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' א.ר.י. פלדמר, חב' לעבודות עפר בע"מ, ניתן ביום 29/6/05, כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי), מדובר בשתי חברות: חב' פסגות-מוצרי עץ וחב' א' פוקס, שביניהן לא הייתה למעשה עסקה כלכלית, וכל התכלית שהייתה בנושא הצ'קים היא החלפת צ'קים וגלגולם בין שתי החברות. "החלפת צ'קים" זו אינה מגלה - על פניה - קיומה של עסקה כלכלית אמיתית, משכל מטרתה למעשה ליצור מצג שווא בפני הבנקים ואחרים, כאילו מתנהלת מערכת יחסים של עסקאות אמיתיות, שהרי אם אכן יש בידי כל אחת מאותן חברות להמשיך בפעילות העסקית, מכוח מימון עצמי, ממילא לא הייתה נדרשת להציג צ'קים של חברה אחרת (ראה גם דברים שנאמרו שם, תחת הכותרת "הדיון המשפטי"; כן ראו תא"מ (תל-אביב-יפו) 158290/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יוני את יעקב, סוכנות לביטוח (1993) בע"מ, ניתן ביום 1/5/11, כב' השופט רונן אילן, ראה סע' 1). התנהלות כזו, נגועה בתרמית, ועל-פני הדברים הוכיח הבנק במידה הנדרשת את מרכיבי העוולה לרבות המצב הנפשי. החלפת הצ'קים זו נועדה לאפשר לכל חברה להגדיל את מסגרת האשראי בבנק בו התנהל חשבונה, תוך הסתרת מידע כזה מן הבנק, ומבלי ליידע אותו שלמעשה מדובר בצ'קים שאינם בגדר תמורה כנגד עסקה כלכלית אמיתית. 18. בנושא נטלי הראיה, נראה כי הערכאה הדיונית החמירה שלא לצורך עם דרישות שהציבה בפני הבנק, ולא עמדה על העובדה שכול המידע הרלוונטי מצוי אצל המשיב. אכן, מקובלת עלי הטענה כי הנטל להוכיח קיומה של חבות אישית של המשיב לחוב האמור, מוטל על הבנק. ואולם, העדר ידיעה אישית של מנהל הבנק על אופן פעילותו של המשיב, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי הבנק לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו, במיוחד כאשר מסקנה אחרת עולה מכלל הראיות והמסמכים שהוצגו, ובמיוחד כאשר המידע והפרטים מצויים דווקא בידיעת המשיב (ראה לצורך השוואה ת"א (י-ם) 6116/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' פונדק אליעזר, 29/12/05, כבוד השופט משה סובול). המסמכים הרבים שהוצגו לתיק בית המשפט, די היה בהם כדי לבסס טענות הבנק. ועוד, מכלל הראיות שהוצגו, אכן עולה כי מדובר במשיב שהקים בתקופה הרלוונטית חברות באופן סדרתי, במימון דק, והמשיך למשוך צ'קים מטעם חב' פסגות-מוצרי עץ כאשר ידע כי אלה אינם בני פירעון. 19. עיון במסמכי החברות מעלה כי חברת פסגות מוצרי עץ ובטיחות (2005) בע"מ, ח"פ 51368248/4 נוסדה ב- 1/5/2005, כחברה פרטית מוגבלת, כאשר בהגדרת מטרות החברה נרשם: "לעסוק בכל עיסוק חוקי" והון רשום 10,000.00 ₪. המשיב בעל מניות יחיד והוא אף מנהלה. על-פי תשובות לשאלון שהציג הבנק למערער, חברה זו הפסיקה פעילותה בשנת 2007, הגם שהחברה לא נסגרה אצל רשם החברות מאחר שלמשיב אין כסף לממן הליך פירוק. בתשובות שניתנו בתצהיר נאמר כי החברה עסקה בייצור ובשיווק ריהוט גן ותמונות. העדויות השונות חייבו הצגת מסמכים נלווים. הפנייה של מר פוקס אל המשיב נעשתה על-פי תצהיר המשיב בשנת 2006 ולא בשנת 2005, כפי שקבע בימ"ש השלום. הצ'קים לחב' פוקס נמסרו בשנת 2007, בתחילת השנה (תצהיר המשיב), ואלה הופקדו בחשבונה של חב' א' פוקס, בסמוך למועד מסירתם. באמצע חודש יולי הוגבל החשבון. בסמיכות הזמנים והיקף עסקת גלגול הצ'קים היה כדי לבסס טענות הבנק. 20. בתחילת 2007, ניסה המשיב להיכנס לתחום הסבת כלי רכב לשימוש בגז, והחל במו"מ לקבלת זיכיון לפתיחת עסק להסבת גז. לצורך זה הוא הקים חברה ביום 7/2/07 בשם "פסגות - גז וביטחות 2007 בע"מ", ח"פ 51-393846-4 (תאריך ייסוד - 7/2/07; הון מניות 1,000 ₪). הניסיון כשל וגרר נפילה כלכלית. אין דוחות כספיים של חברה זו, אצל רשם החברות. חודש לאחר מכן הקים המשיב שתי חברות נוספות, כאשר כול אחת עוסקת בתחום אחר, על דרך החלפת שם: איין שייפ חורב בע"מ, 513999698, אותה ייסד ב- 3/7/2007. המשיב רכש מכון כושר בחורב בתחילת חודש יולי 2007, ומיד מוכרו, לטענתו בשל התרחשות של "נפילה כלכלית". ב- 15/7/07 כיומיים לפני שחשבון החברה מוגבל, שינה את שם החברה ל- לפסגות עץ ובטיחות 2007 בע"מ - ח"פ 51-399969-8 (המשיב בעל המניות היחיד, הון רשום: 10,000 ₪) כדי להמחיש את אופן הקמת החברות, להלן תרשים החברות שיש בו להמחיש פעילות אינטנסיבית בטווח קצר של זמנים, כאשר המשיב אחראי לכול אלה, בבחינת 'ידו בכול'. 21. בחודש יוני 2007 החלו הצ'קים של חב' א' פוקס לחזור (הראשון כנראה ב- 20/6/07). החשבון של חב' פסגות-מוצרי עץ הוגבל ב-19/7/07 עד 18/7/08. מאז לטענת המשיב, החברה אינה פעילה עוד. ב- 4/7/07 יש דיווח על צ'יק שחזר. עיון מקביל ביחסים שבין המשיב למר פוקס, מורה כי הצ'קים על-ידו נמסרו לבנק ב- 8/3/2007 ובהמשך בחודשים מרס - אפריל 2007. 22. בנסיבות אלה, נראה כי המסקנות שהוסקו אינן תואמות לראיות שהוצגו. לעניין עדות מטעם הבנק, לא היה מקום לכנות העדות - אותה היה מקום לקרוא יחד עם הראיות הנוספות - כ"קליפה ריקה מתוכן". עם כל הכבוד מסקנה זו אינה תואמת לראיות שהוצגו בפני בית משפט השלום. חב' פסגות-מוצרי עץ, גם על פי גרסת המשיב הפסיקה פעילותה בשנת 2007 בסמוך מאוד למועד בו החלו הצ'קים לחזור. לא הוצגה כול ראיה לקיומה של עסקה בעלת תוכן כלכלי בין חב' א' פוקס לחב' פסגות. גלגול צ'קים בוודאי אינו בגדר עסקה כלכלית. כבר בפברואר 2007 החל המשיב להקים חברות אחרות על דרך של שינוי שם. בנסיבות אלה די היה בראיות כדי לבסס את טענת הבנק כי יש מקום להרמת מסך במקרה כגון זה, ובכל מקרה, היה על בית משפט השלום לוודא שבמקרה כגון זה נטל הראייה הועבר למשיב, והוא לא עמד בו. לאור הראיות שהוצגו על ידי הבנק, הועבר הנטל למשיב ועליו היה להציג מסמכים שהם בחזקתו או אמורים להיות בחזקתו או על ידי מי מטעמו. לפיכך, גם לא היה מקום לקביעתו של בית משפט השלום כי על הבנק היה לדרוש צו גילוי מסמכים לעניין זה. החובה לעשות כן מוטלת על המשיב. יש לזכור כי העובדות כולן הצביעו על העדר עסקה כלכלית. המשיב והוא בלבד יכול היה להביא בפני בית המשפט ראיות למערכת עסקית, אם אכן הייתה קיימת. מצבה של חב' פסגות-מוצרי עץ, עובר למועד הוצאת הצ'קים היא בידיעת המשיב. ככול שהיה רואה חשבון, על המשיב היה להציג עדותו. 23. גם בנושא של מימון דק, עם כל הכבוד, טעה בית משפט השלום. די היה מבחינת הבנק להציג את רישומי החברות ולהצביע על אופן פעילותן - ליתר דיוק, העדר פעילות - וכן להצביע על הון המניות של כל אחת מן החברות כדי להעביר את נטל הראייה, גם בנושא זה למשיב. ועוד, בהתייחס למועד הפנייה של מר פוקס למשיב, יש לתקן ולומר כי פניית מנהל חב' א' פוקס אליו הייתה ב-2006 ולא ב-2005. זאת ועוד, לא מועד הפנייה הוא הקובע אלא מועד הוצאת הצ'קים, והצ'קים הופקדו זמן קצר יחסית לפני שהחברות היו צריכות לעמוד בפירעונם. יתר על כן, העובדה שחב' פסגות גז ובטיחות 2007 הוקמה בפברואר 2007, אינה רלוונטית לעניין מאחר שהצ'קים לא הוצאו על ידי החברות האחרות אלא על ידי חב' פסגות-מוצרי עץ, והחברות החדשות שהקים המשיב הוקמו, בין היתר, לאחר שחב' פסגות-מוצרי עץ כבר לא הייתה בגדר של חברה פעילה. למרות האמור מצא לנכון המשיב להוציא את הצ'קים באותו זמן. 24. בית משפט השלום היה ער לעובדה שחב' איין שייפ חורב בע"מ הוקמה ב-3/7/07, מועד סמוך להתמוטטות החברה, וכי שמה שונה לפסגות עץ ובטיחות ב-15/7/07. העובדה שהמשיב טען שהחברה הוקמה תחילה לצורך ניהול חדר כושר שנרכש ונמכר לאחר זמן קצר, היה בה כדי לבסס מסקנה כי המשיב הוא מקים חברות סדרתי, במימון דק, ובטרם בדק את יכולתם של החברות לפעול. אין גם בידי לקבל הטענה כי הבנק לא הוכיח כי מאחורי אופן התנהלות המשיב לא הייתה אלא מגמה אחת בלבד והיא, חוסר תום לב, כדי לנסות ולהשיג אשראי גבוה יותר, תוך שידע כי חב' פסגות-מוצרי עץ איננה עוד חברה פעילה, ולמרות האמור, הוצאו הצ'קים על ידי אותה חברה. התוצאה: 25. מכול הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה על קבלת הערעור. המשיב חייב יחד ולחוד עם המשיבה בפירעון סכום של 99,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפקדת הצ'קים בחשבון הבנק ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את המשיב, לשלם לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. העירבון אם הופקד יוחזר למפקידו, באמצעות בא כוחו.שיקים