מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא גילוי מסמכים של האפוטרופוס לנכסי נפקדים: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רומנוב) מיום 15/3/98 בתיק המ' 9151/97 (ת"א 10238/92), בה קיבל את בקשת המשיב (התובע) וחייב את המבקש (הנתבע) ליתן תצהיר גילוי מסמכים, להשיב לשאלון ולתת פרטים נוספים. 2. טענתו העיקרית של המבקש, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן - האפוטרופוס), היא, כי טעה בית משפט קמא בהתעלמו מכך כי חוק נכסי נפקדים, תש"י1950- (להלן - החוק), הוא חוק מיוחד הגובר על כל חוק כללי, לרבות כמובן על חקיקת משנה, ולפיכך, תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, אינן חלות במידה והן סותרות האמור בחוק זה. לטענה עיקרית זו נלוו מספר טענות משנה, כפי שהן מופיעות בבקשת רשות הערעור ובסיכומי המשיב בפני בית משפט קמא. 3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב ובתגובת המבקש, באתי למסקנה כי אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור. הנימוקים לכך הם בקצרה אלה: ראשית, בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב דן בית משפט קמא ברוב רובן של טענות המבקש, ולא מצאתי כי יש מקום לדחות את העובדות לכאורה שעליהן התבסס בית משפט קמא, או כי טעה טעות שבחוק, או במסקנה משפטית שאליה הגיע, או בשיקול הדעת שהופעל על ידו. שנית, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהוראות הס"ק 30(ה), (ו) ו- (ז) לחוק מקנים לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת בעניין זה. לא נעלמו ממני דבריו של בית המשפט העליון בע"א 4115/89 דרוויש נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מז(5) 521, 526 מול ד-ה, שב"כ המבקש הפנה אליהם בסיכומיו בפני בית משפט קמא (פסקה 5). ואולם באותו פסק דין לא נדרש כלל בית המשפט העליון להיזקק להוראות הס"ק 30(ה), (ו) ו- (ז) לחוק, המקנים כאמור סמכות שבשיקול דעת לבית המשפט הדן בעניין ליתן הוראה אחרת, קרי: לחייב את האפוטרופוס במקרה מסוים ליתן תצהיר גילוי מסמכים, להשיב על שאלון ולתת פרטים נוספים, כפי שחוייב במקרה זה. שלישית, בחייבו את האפוטרופוס כאמור, הסתמך בית משפט קמא גם על החלטתה של חברתי הנכבדה השופטת פרוקצ'יה, בת"א 5981/91, בו פירשה את החזקה שנקבעה בסעיף 30 לחוק, שהאפוטרופוס מסתמך עליו, בדרך סבירה ומצמצמת, תוך שהיא מפנה לעניין זה להוראות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כלהלן: "החזקה שבסעיף 30 לחוק מעמידה את תוכן התעודה בחזקת אמת, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. גם אם אניח לצורך העניין כי החזקה חלה גם בהתדיינות בין צדדים שלישיים שהאפוטרופוס אינו צד ישיר לה, כי אז אנו מצווים לפרש את החזקה בדרך סבירה ומצמצמת, בייחוד כיום, לאור העקרון שנקבע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיף 3 כי אין פוגעים בקניינו של אדם. עקרון זה מחייב, כי קודם שייקבע כי נכס של אדם הינו 'נכס נפקד' ומוקנה לאפוטרופוס, יהיה בממצא מידע מלא מבוסס ואמין אשר על יסודו ניתן יהיה להשעין קביעה זו" (שם, עמ' 7; מצוטט על ידי מתוך החלטתו של בית משפט קמא). דברים אלה מקובלים גם עלי. רביעית, בית משפט קמא סייג את חיובו של האפוטרופוס ליתן תצהיר גילוי מסמכים, להשיב על השאלון ולתת פרטים נוספים, כלהלן: "13. כפי שצוין לעיל, סירובו של המשיב [האפוטרופוס] להשיב על איזה מבין פניותיו של המבקש [התובע] היה כללי וגורף. הוא לא היה מוכן להשיב לדבר. בנסיבות אלה, ועל מנת שלא לפגוע באינטרס חיוני מסוג האינטרסים שחוק נכסי נפקדים בה להגן עליהם, אם יש כזה במקרה שבפנינו, אני קובע כי אם לגבי פרט זה או אחר מבין הפרטים שהמשיב התבקש להתייחס אליהם, יהיה למשיב טעם ענייני, מסוג הטעמים הנובעים ממהות החוק ומתכליתו, שלא להשיב על פניית המבקש, הוא רשאי, בשלב ראשון, שלא לעשות כן, תוך ציון הטעם הענייני לסרובו. במקרה כזה, יהיו הצדדים רשאים לפנות אלי על מנת שאכריע בדבר. הוא הדין לגבי שאלות אשר המשיב סבור כי אינן רלבנטיות בעליל". נמצא, כי בית משפט קמא הפעיל את שיקול דעתו בצורה מבוקרת ומאוזנת, תוך שהוא שומר על זכותו של האפוטרופוס שלא להשיב בשלב הראשוני על שאלה זו או אחרת, מחמת טעמים עניינים הנובעים ממהות החוק ותכליתו. 4. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית. גילוי מסמכיםמסמכיםנכסי נפקדיםאפוטרופסות