מה הדין בסוגיית אחריות המעביד על גידור מכונות מסוכנות ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גידור מכונות: הנשיא גולדברג: .1המערער הינו הבעלים והתופש של מסגריה בבאר שבע בעלת השם המסחרי "עתיד עיבוד וריתוך מסגרות ועבודות חשמל". ביום 4.11.1988הועסק פועל של המערער, בחיתוך פרופיל מתכת במכונה לחתוך מתכתי. תוך כדי פעולת החיתוך נכנסה ידו של הנפגע לתחום פעולת דיסק החיתוך, שלא היה מוגדר, ונקטעה בוהן יד ימינו. .2המערער הועמד לדין בפני בית-הדין האזורי, וזה הרשיעו בעבירה של אי-גידור חלק מסוכן של מכונה, בניגוד לסעיף 37(4) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970, וסעיפים 219ו- 225לפקודה האמורה, והוטל עליו קנס בסך של 2700ש"ח. על פסק-דין זה מערער המערער "בתוקף בכעס ובזעם". עיקר טענתו הוא כי המכונה היתה מגודרת לבטח, והתאונה ארעה עקב רשלנותו של הפועל הנפגע בלבד, ולא היה בידו למנוע את התאונה. עוד מלין הוא על גובה הקנס שהוטל עליו. .3אין ממש בערעור זה. בית-הדין האזורי שמע את הראיות והעדיף את גרסתו של מפקח העבודה בדבר אי הגידור לבטח, על זו של המערער. אם בזאת לא די, הרי שהמערער הודה שהוסיף מגן לאותה מכונה לאחר התאונה; גרסתו היא שאין מגן נוסף זה מוסיף או גורע, אולם הסכים להוסיפו על מנת שיאפשר לו להמשיך ולהפעיל את המכונה. ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ואין מקרה זה מצריך חריגה מהכלל. .4עוד טוען המערער כי מפקח משרד העבודה "לא מבין הרבה וגם לא מדבר אמת". המפקח לא נחקר בחקירתו הנגדית על כישוריו, אך מדבריו עולה כי הוא מרבה לבקר בבתי מלאכה, ויודע להבחין בין חלק מסוכן של מכונה המוגן לבטח לבין מכונה שאינה מוגנת לבטח. הוגשו כמוצגים גם צילומים של אותה מכונה, בהם ניתן להבחין כי אכן החלק התחתון של הדיסק אינו מגודר. נוסיף, כי ברור שלא הנאשם יקבע את כישוריו של המפקח, וחזקה על אלה שמינוהו שערכו את הבדיקה המתאימה טרם המינוי. .5לטענת המערער, על פיה ארעה התאונה עקב רשלנותו של הפועל, נבהיר כי בית-דין זה הביא בהסכמה מפסיקה אנגלית בה נאמר: "חוק בתי החרושת נעשה לא רק כדי להגן על העובד הזהיר, הערני ובעל המצפון, כי אם בשים לב לטבע האדם גם על הבלתי זהיר, העצלן, המפוזר, הייגע או ייתכן גם בכמה מקרים של העובד המרה" . All. E.r 1,(1949) car v. Mercantile produce[4] 531.537הובא בדב"ע מד/3- 8[1], בע' 345). עצם העובדה שארעה התאונה מעידה כי המכונה לא היתה מוגדרת לבטח. בעניין זה אמרנו בדב"ע מד/3- 8[1] הנ"ל בע' 344: "יש לזכור גם כי עוסקים אנו בעבירות בנות אחריות מוחלטת, ובעבירות אלה כל מה שקובע הוא המעשה ואין בודקים את הכוונה. עבירות אלה באות לשרת מטרה שהמחוקק רואה בה עניין חשוב לתועלת הציבור ולטובתו, ובענייננו הגנה על העובד מפני פציעה או מוות. מרצותו להחדיר נושא זה לתודעת הציבור, ולהפכו נורמה מקובלת - הטיל המחוקק על המעביד, שבידו האמצעים לקבוע את דפוסי ההתנהגות במקום העבודה, את החובה המוחלטת לנקוט בכל הצעדים שיש בהם כדי לשמור על בריאותו של העובד וחייו. בעבירות אלה יכול אדם להימצא אשם 'גם אם לא התכוון לתוצאות מעשהו או מחדלו. גם אם לא ידע ולא ראה מראש מה תהיינה התוצאות ואפילו לא התרשל באי-ראייתן' (דב"ע ל/9- 8[2], בע' 98). צוטט גם מפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 17/59[3]), שהביא בהסכמה (בע' 1892) מתוך מאמר ב- law quarterly review: "אחריות כה נוקשה המוטלת על בעלי בתי-חרושת עלולה להכביד עליהם במקרה כגון זה, אך אין מנוס מכך, כשהחוק קובע אחריות מוחלטת, ההצדקה לכך היא שמוטב כי פעם יסבול בעל בית חרושת אחד מחומרת הדין, מאשר לסכן את ההקפדה על שלום העוברים". סיכום ההלכה הובא במאמרם של ס' אדלר וה' בר-מור [5]: "חוקי הבטיחות בעבודה כמגן על העובד", בע' 25, שם נאמר: "העבירות בפקודת הבטיחות בעבודה הן בנות אחריות מוחלטת ובעבירות אלו כל מה שקובע הוא המעשה ואין בודקים את הכוונה. עבירות אלו באות לשרת מטרה שהמחוקק ראה בה עניין חשוב לתועלת הציבור - הגנה על בטיחות העובד". .6בית-הדין האזורי, ובדין, הסתמך על פסיקת בתי-המשפט ובית-דין זה בכל הנוגע לחובת הגידור לבטח, ומצא כי המערער לא עמד בחובה זו, וזאת לאחר שעברנו על חומר הראיות ומצאנו כי מסקנתו של בית-הדין האזורי מעוגנת בו היטב. מכאן שדינו של הערעור על ההרשעה להידחות. .7אשר לערעור על חומרת העונש. בית-הדין האזורי הטיל על הנאשם קנס בגובה של % 30מהקנס המירבי שרשאי היה להטיל. אין שיעורו של הקנס חורג ממדיניות הענישה הראויה במקרים של הפרת פקודת הבטיחות בעבודה, מה עוד שהפרתה של אותה חובה גרמה לנכות של עובד. העולה מהאמור כי אף הערעור על חומרת העונש דינו להידחות. המערער רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לנשיא בית-המשפט העליון תוך 45יום, מיום שיומצא לו פסק-דין זה.אחריות המעבידאחריות מוחלטתשאלות משפטיותגדר