ברירת הדין בנזיקין | עו"ד רונן פרידמן

##(1) הפסיקה בישראל ושאלת ברירת הדין בנזיקין - הקדמה:## ניתן היה, לכאורה, לסבור כי במשפט הישראלי נפתרת שאלת ברירת הדין בנזיקין, לפחות באופן חלקי, במסגרת הוראתו של סעיף 3 לפקודת הנזיקין: הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה — כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה. אלא שהפסיקה קבעה כבר כי אין בה, בהוראת הסעיף הזה, מענה לשאלה מהו הדין אשר יחול בתביעת נזיקין אשר בה מעורב גורם זר; נפסק מפורשות שאין הסעיף מונע את החלת הדין הישראלי על עוולה שבוצעה מחוץ לישראל – מקום שכללי המשפט הבינלאומי הפרטי שלנו מחייבים זאת (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 248-249; לאור הדברים אותם כבר אמרנו, נכון הדבר גם לגבי עוולה שבוצעה בשטחים המוחזקים, ראו: א' רובינשטיין "ישראל והשטחים: סמכויות השיפוט" עיוני משפט יד 415, 451). ##(2) ברירת הדין בנזיקין - רקע היסטורי:## את מלאכת עיצוב כללי ברירת הדין בנזיקין, הותיר, איפוא, המחוקק לבית המשפט. דיני ברירת הדין של המשפט המקובל נשאבו אל תוך הפסיקה. בית המשפט אימץ את הכלל האנגלי כפי שנקבע בפרשת Phillips, בפרשת גולדקורן הנ"ל. לפי כלל זה נהגו בתי המשפט בארץ במשך השנים, והוא עודכן בהתאם להתפתחויות שחלו במשפט המקובל. כך, בת"א (ב"ש) 151/80 קפלן נ' גבאי, פ"מ תשמ"ב(2) 290, אימצה השופטת ד' דורנר (אז – שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע) את הפרשנות שניתנה להלכת Phillips בפרשת Chaplin על ידי השופטים Wilberforce ו-Hodson; קרי – את כלל "התביעוּת הכפולה" המלווה בחריג. ##(3) ברירת הדין בנזיקין - פסיקה:## בעשורים האחרונים הושמעו מספר אמרות אגב בסוגיית ברירת הדינים. לפחות בחלקן, הייתה בהן בפועל משום סטייה מההלכות הקיימות. בע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ, פ"ד לז(4) 449 (להלן: עניין קלאוזנר) כתבה המשנה לנשיא (אז – השופטת) מ' בן-פורת, בהתייחסה לגישה הראוייה לשאלת ברירת הדינים בנזיקין כי: "אין לי צורך להכריע בערעור זה בשאלה נכבדה זו, די איפוא אם אומר, כי לכאורה נראית לי הגישה בארצות הברית עדיפה [על זו שבמשפט המקובל האנגלי]" (עמ' 459). אמרה זו נותרה בגדר אמרת אגב, כפי שציינה המשנה לנשיא, בשל שלבסוף הוחלט, באותו המקרה, כי התביעה נעדרה כל מרכיב זר. זאת ועוד זאת, בפועל, לא העלתה הפרשה שנידונה בפני בית המשפט באותו עניין, כפי שציין שם השופט י' שילה, כל שאלה של ברירת דין. בית המשפט נדרש שם להעריך את הנזקים שגרמה תאונה שארעה במדינת ישראל לאדם, אשר טען כי יש לראות בו תושב מדינה זרה. השאלות שם נגעו לאופן הערכת הפסדיו ולאופן היוון הפיצויים. ההתחשבות בהיותו של הנפגע תושב זר בקשר לשאלות אלה איננה פועל יוצא של הפעלת כללי ברירת הדין, כי אם התחשבות במאפייניו האישיים של הניזוק, ככל שזו נדרשת לפי מצוות הדין הישראלי, על מנת שניתן יהיה לפסוק לו פיצוי שישיב אותו למצב בו היה מצוי אלמלא העוולה (עוד ראו הערותיה של המלומדה ס' וסרשטיין-פסברג על פסק הדין במאמרה "ברירת דין וקביעת הנזק בתביעות נזיקין" משפטים כו 325, 343-349 (תשנ"ו)). כאמור, מאז שניתן פסק הדין בפרשת קלאוזנר השתנה הדין באנגליה. דומה כי המשנה לנשיא מ' בן-פורת ביקשה בפרשת קלאוזנר להביע את תמיכתה בכלל ברירת דין אשר יפנה לדין מקום ביצוע העוולה, אך ביקשה בד בבד להבטיח כי כלל זה לא יהא נוקשה, וכי יותיר לשופט שיקול דעת להעדיף על פני דין מקום ביצוע העוולה את דינה של מדינה אחרת, שלה זיקה הדוקה יותר לעוולה – כפי שמאפשר כיום הדין האנגלי. בפרשה מאוחרת יותר, ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, הביעה השופטת ט' שטרסברג-כהן תמיכה בדבריה של המשנה לנשיא מ' בן פורת בפרשת קלאוזנר. אף כאן נאמרו הדברים בהערת אגב, באשר נושא הדיון היה שאלה הקשורה בסמכות בית המשפט (דוקטרינת ה"פורום הבלתי נאות") ולא שאלת ברירת הדין. ואכן הנשיא (אז – השופט) א' ברק והשופט מ' בייסקי הסתייגו שם מפורשות מדבריה של השופטת ט' שטרסברג-כהן (להערות נוספות על הדברים ראו: מ' קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (תשס"ב) 256-257). בפרשה שלישית, ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705 (להלן: עניין כהן), היה זה המשנה לנשיא (אז – השופט) ש' לוין אשר נדרש לשאלת ברירת הדינים. אף במקרה זה, היו הדברים שנאמרו בעניין בגדר אמירות אגב. וזאת, כפי שציין שם המשנה לנשיא, בשל שהנושא שנדון שם (כבפרשת קלאוזנר) היה ההתחשבות בנתונים שמקורם בחוץ לארץ, ושמשפיעים על שיעור הפיצויים שיש לפסוק לפי הדין הישראלי לתושב זר אשר נפגע מעוולה במדינת ישראל. עם זאת הביע המשנה לנשיא ש' לוין דברים המנוגדים לעמדתה של המשנה לנשיא מ' בן פורת בפרשת קלאוזנר: איני בטוח שקיימת תועלת של ממש להיזקקות להלכות האמריקניות בעניין זה, שבו אפשר למצוא אסמכתה כמעט לכל פרופוזיציה, כאשר השיקולים להחלת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי בתחום הבין מדינתי-פנימי אפשר שהם שונים מהשיקולים שבהם מתעוררת השאלה בין מדינות ריבוניות (עמ' 727). עוד מזכיר שם המשנה לנשיא ש' לוין, בהסכמה, את הצעת החוק שהועלתה באותם ימים באנגליה, ולפיה על העוולה יוחל דין מקום ביצועה, אלא אם מצדיקות הנסיבות החלטה לסתור – הצעה שאומצה בינתיים. התייחסות אחרונה בפסיקת בית משפט זה לשאלת ברירת הדין בנזיקין מצוייה בע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתעהודאת אלעמה בע"מ נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407. אלא שספק אם ניתן ללמוד מדבריו הקצרים של המשנה לנשיא (אז – השופט) ת' אור לענייננו, באשר באותו עניין לא הוכיחה הנתבעת כי העוולה בוצעה מחוץ לשטח מדינת ישראל. ההלכה לפיה חלים בישראל הכללים אשר נקלטו מהמשפט המקובל – ולפיהם יש להוכיח על מנת לבסס תביעה בנזיקין בגין עוולה שבוצעה מחוץ לישראל את קיומה של "תביעוּת כפולה" – לא בוטלה מפורשות בפסיקה. הפסיקה מלמדת עם זאת על אי נחת ממצב דברים זה. האמרות השונות, שנאמרו אמנם כבדרך אגב, מלמדות על מגמה ברורה. אף לא אחד מהשופטים מביע תמיכה בכלל האנגלי המסורתי של ##(4) ברירת הדין בנזיקין - מקום ביצוע העוולה בנזיקין:## בסופו של דבר, לאחר שקילת האלטרנטיבות השונות בית המשפט אימץ את הכלל המתבסס על פניה לדין מקום ביצוע העוולה, תוך הותרת שיקול דעת לבית המשפט לסטות מדין זה במקרים נדירים בהם שיקולי צדק דורשים זאת. בבג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (טרם פורסם, 10.10.2007) שעסק ביחסי עבודה צוין (מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין) בעניין כללי ברירת הדין בנזיקין: "כעניין שבמדיניות, נראה שאין לראות בזיקה הטריטוריאלית ככלל ברירת דין עצמאי, או כמרכיב בלעדי ומכריע בברירת הדין החל על חוזים, וזאת מטעמים שונים. בהקשר זה, יש לעמוד על זיקתו של החיוב לטריטוריה מסוימת על רקע ההבחנה בין חיוב רצוני לחיוב בלתי רצוני. כך, נראה כי חיוב בלתי רצוני הנובע מביצועה של עוולה נזיקית, קשור בדרך-כלל באופן הדוק יותר למקום ביצוע העוולה, שכן מטבעו הוא איננו פרי תכנון, כוונה או ציפייה משותפת של הצדדים, ונסיבותיו הן לרוב מקריות. לכן, קבענו, כאמור [בפרשת ינון-מ.נ.], כי יש לאמץ בתחום הנזיקי את דין מקום ביצוע העוולה ככלל ברירת הדין הראוי, ובצידו לקבוע חריג, "שיאפשר הימנעות מהחלת דין מקום ביצוע העוולה כאשר הדבר נדרש מטעמי צדק" (שם, בעמ' 374). נקבע שם כי הכלל – עקרון הטריטוריאליות – מוצדק משום שהוא מציע מענה לצורך בשמירת הסדר הציבורי בשטחן של המדינות המעורבות, ואף תואם, בדרך-כלל, את ציפיות הצדדים ומקל על יצירתה של וודאות. עם זאת, נקבע גם כי במקרים שבהם נמצא כי זיקתה של מדינה פלונית לעוולה הדוקה באופן משמעותי מזיקתה של המדינה בה התרחשה העוולה (ומשום כך מקום ביצוע העוולה הופך להיות מקרי) עשוי לפעול החריג האמור." (וראו גם רע"א 4060/03 הרשות הפלסטינית נ' דיין (טרם פורסם, 17.7.2007). ##(5) ברירת הדין בנזיקין - סיכום:## בדיני נזיקין, הדין החל על העוולה הוא דין מקום ביצועה. לכלל זה נקבע חריג המאפשר הימנעות מהחלת הכלל כאשר הדבר נדרש משיקולים של צדק. החריג יופעל רק במקרים נדירים, שבהם קיימת מדינה אחרת בעלת קשר הדוק יותר באופן משמעותי לעוולה ( ע"א 1432/03 ינון ייצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' מאג'דה קרעאן, פ"ד נט(1) 345, 373 – 374 (2004)). אחרי שנים רבות בהן לא הוכרעה הסוגיה פסק בית משפט זה את פסוקו בסוגיית ברירת הדין בנזיקין ב-עניין ינון (בקשה לדיון נוסף נדחתה- ראו דנ"א 9524/04 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן (לא פורסם, 23.2.2005)). בפסק דין זה סקר בית המשפט, מפי המשנה לנשיאה ריבלין, את הגישות השונות במשפט המשווה. בית המשפט דחה את הגישה האמריקאית (כפי שהסתמנה מאז "המהפכה" בפסק דין Babcock V. Jackson, 191 N.E.2d 279) המותירה שיקול דעת רחב לבית המשפט תוך ויתור על הנסיון להציב כללים להכרעה בסוגיית ברירת הדין בנזיקין. ##(6) מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ברירת הדין בנזיקין:## פתח דבר כטענה מקדמית בתיק העיקרי, לפניי בקשה למתן הוראות לקביעת ברירת הדין בסוגיית ברירת הדין בנזיקין לטענת המבקשים יש להחיל ולדון במקרה דנן על פי הדין המהותי הפולני. מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדון בתובענה על פי הדין המהותי הישראלי. הרקע לבקשה 1. ביום 5 לספטמבר 1990, נחתם הסכם הלוואה בין ארט בי (להלן "ארט בי"), שהינה חברה פולנית בפירוק שמקום התאגדותה ומשרדיה בפולין, לבין תאגיד בנקאי פולניBank rozwoju exportu (להלן:"בנק בר"א"). לפי ההסכם, העניק בנק בר"א הלוואה לארט בי בסך של 43.4 מליון דולר ארה"ב, כאשר מטרת הלוואה הינה מימון עסקת יבוא טובין מחוץ לפולין (הסכם היבוא-BTFC/5-AUG90). כתנאי לביטחון פירעון הלוואה- הפקידה ארט-בי בידי בנק בר"א אגרות חוב של ממשלת פולין בשווי כולל של 425 מיליארד זלוטי (להלן: "אגרות החוב"). ביום 28 למאי 1990 הגיעו בעלי ארט בי ומנהליה, מר בוגוסלב בגשיק (להלן: "בגשיק") ומר אנדרי גונשיורובסקי (להלן: "גונשיורובסקי") לסניף המרכזי של בנק לאומי לישראל (להלן: "בנק לאומי") כשהם מלווים במר עודד הראל (להלן: "הראל") שהיה באותה תקופה מנכ"ל ברטרייד (להלן:"ברטרייד"), מר הראל הציג אותם בפני מר מיכאל גינזבורג (להלן:"גינזבורג"), מנהל המחלקה למטבע חוץ המרכזי של בנק לאומי באותה תקופה, במעמד זה נפתחו שלושה חשבונות בבנק לאומי: חשבון בגשיק - HSD1223, חשבון ארט בי- - 99264/77, וחשבון גונשיורובסקי HSD1222. ביום 5 לספטמבר 1990 התקבלה במשרדי בנק בר"א הוראה בכתב מהלקוחה ארט-בי לבצע העברה כספית בסכום 43.4 מליון דולר לידי ברטרייד או בגשיק לחשבון מספר HSD1223 בבנק לאומי, בהתאם להסכם היבוא, משכך. בהתאם להוראת הלקוחה, העביר באותו יום בנק בר"א לבנק לאומי באמצעות טלקס (להלן: "טלקס 1"), ובו הוראה לבצע את העברה הכספית לחשבונה של ברטרייד או בגשיק. העברה הבנקאית בין בנק בר"א לבנק לאומי בוצעה על ידי בנקים קורספונדנטים: בר"א בנק העביר הוראה לבצע את התשלום לStand art Chartered Bank New York , (להלן: "בנק ניו יורק"), בנק ניו יורק העביר את הכסף לChase Manhattan Bank (להלן: "בנק מנהטן"), ובנק מנהטן שהעביר את הכסף הכספים לבנק לאומי. 2. ברטרייד ובגשיק צוינו בטלקס 1 שניהם כמוטב, וזאת למרות שכללי בנקאות מקובלים אוסרים שיופיע יותר מבעל חשבון אחד בהוראת ההעברה. לאור זאת, הועבר ביום 6 לספטמבר חיוב מותנה בלבד לחשבון בגשיק - HSD1223 וזאת עד קבלת טלקס המתוקן (להלן: "טלקס 2"). ביום 10 לספטמבר 1990 התקבל בבנק לאומי טלקס 2 מאת בנק בר"א, טלקס 2 היה חתום על ידי גב' איזבלה איוונסקה (להלן:"איוונסקה"). טלקס 2 בא לתקן את טלקס 1, אך גם הוא היה לוקה בחוסר בהירות. המשיבה טוענת, כי לנוכח האמור בטלקס 2, הוסרה באופן סופי אי ההתאמה אשר אפיינה את הודעת טלקס 1, ובנק לאומי ולפיכך זיכה בנק לאומי באופן מוחלט את חשבון בגשיק בסכום העברה על סך 43.4 מליון דולר. לשם השלמת התמונה, יש לציין שבזמנים הרלבנטיים לעסקה, חלו מגבלות על הוצאת מטבע זר מפולין, והאחריות לפקח על ביצוע הוראות בפולין בנוגע להוצאת מטבע חוץ הייתה מוטלת על הבנקים המסחריים הפולנים. ביום 4.9.1997 הגישה ארט בי באמצעות מפרקה מר יז'י צירן (להלן: "המפרק") תביעה כנגד בנק לאומי על סך 152,551,000 ₪ (סך של 43.4 מליון דולר ארה"ב) ובו דרשה לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפקדת הכספים בחשבונו של בגשיק, אשר לטענתה נעשתה כתוצאה ממחדלי בנק לאומי בביצוע ההעברה. בנק לאומי שלח הודעה לצד ג' אל בגשיק, גונשיורובסקי, ארתור בירמן, מצ'יי גלובינסקי, בנק בר"א ואוונסקה , בה טען שעקב רשלנותם או מצג שווא במרמה, נגרם הנזק לארט-בי. הסכסוך בין ארט בי לבנק לאומי הועבר לבוררות בפני כב' הנשיא (בדימוס) מ' שמגר. במהלך הבוררות הגיעו ארט בי ובנק לאומי להסכם, על פיו תשלם מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל" ו/או "המשיבה", לפי העניין) - חברת הביטוח של הבנק, סך של 13.5 מליון דולר. עוד הוסכם שמגדל תיכנס בנעליו של בנק לאומי, הודעת צד ג' כנגד בגשיק תידחה וההליכים כנגד גונשיורובסקי, בנק בר"א ואינווסקה יימשכו. בנוסף יימשך הדיון בתיק העיקרי בסעיפים נוספים שנגעו להחזרי אגרה, הוצאות הצדדים וכיו"ב, אך אלה אינם נחוצים לבקשה הנדונה. בתחילה הוקצה התיק לסג"נ (בדימוס) עוני חבש, וביום 24.6.2008 קיבל ההסדר תוקף של פסק דין. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רעא 7711/08) אשר נדחתה על ידי בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 23.2.2009. בשלהי שנת 2008 פרש כב' השופט חבש לגמלאות, והתיק הועבר אל מותב זה ביום 8 בדצמבר 2008 על פי החלטת נשיאת בית המשפט, כב' השופטת מוסיה ארד. טיעוני המבקשים 3. לטענת המבקשים, החלק הארי בטענות המשיבה כלפי המבקשים מתבססות על הוראות הדין הפולני תוך מפנה אליו, ועל כן מגדל מושתקת מלטעון לתחולתו של דין אחר. לדבריהם, מכלול העובדות מעיד, כי דין פולין חל על התביעה דנן. מדובר במישור יחסים בין בנק פולני (בר"א בנק) לבין לקוח פולני (ארט-בי) ועובדת תאגיד בנקאי פולנית (איוונסקה), לבין רשויות מדינה בפולין, יחסים אותם יש לבחון בהתאם לדין הפולני בלבד. עוד נטען שגם אם נתייחס למישור היחסיים שבין בנק לאומי למבקשים, הרי שגם במישור יחסים זה הדין החל על העוולה הוא דין פולין, מאחר שהמשיבה מבקשת לבחון את התנהלות המבקשים בפרשה שמרכזה הוצאת כספים מתאגיד פולני, וזאת על פי כללי משפט הבינלאומי הפרטי שאומצו בארץ לעניין ברירת הדין, הקובעים, כי חל דין מקום ביצוע העוולה נשוא המחלוקת - דין פולין. יתרה מכך, מישור היחסים בין ברא בנק לבין ארט-בי, הוא הלקוח שלו נגרם לכאורה הנזק, כבר הוכרע על פי הדין הפולני בבתי המשפט בפולין בכל הערכאות, שם נקבע בפסק דין חלוט שברא בנק לא ביצע שום עוולה כלפי ארט-בי. עובדה זאת כמובן מלמדת שקיים בעניין זה השתק מכוחו של פסק דין חלוט לטובתם של המבקשים. המבקשים תוהים האם ייתכן שפעולותיו של ברא בנק ייבחנו וישפטו על פי שתי מערכות דינים שונות על פיהן עלולות להתקבל הכרעות מנוגדות, עת עסקינן במסכת עובדתית זהה. כך גם, רק חלק מזערי מתוך התובענה שנוסחה על ידי המשיבה עוסק במישור היחסים שבין המבקשים לבנק לאומי, בנק לאומי הינו הגורם הישראלי היחידי במשוואה, במסגרתו טוענת המשיבה, שנפל במעשיהם של המבקשים לכאורה פגם, בנסיבות אלה כאמור צריכה להיבחן על פי דין פולין. לדבריהם הנזק שיגרם למבקשים הפולנים, תאגיד בנקאי פולני, ועובדת פולניה שלו, באם יבחנו על פי הדין הישראלי, עולה לאין שיעור על הנזק שיגרם למשיבה אם יבחנו מעשיהם שלא על פין דין פולין. המשיבה טוענת שהמבקשים הפרו את חובותיהם כלפי ארט-בי והוראות רגולטוריות פולניות, וגם למישור היחסים שבין הנתבעים בתביעה העיקרית לבין בנק לאומי, לו המשיבה הייתה מוחקת את כלל טענותיה להפרות שהפרו הנתבעים לכאורה כלפי ארט-בי, ונותרים היינו עם מישור היחסים המצומצם ביותר שבין המבקשים לבנק לאומי, גם אז היינו מגלים שהדין הפולני חל, לאור ההלכות החלות בישראל, לעניין ברירת הדין במשפט בינלאומי פרטי. מקום ביצוע העוולה, הינו פולין ולא ישראל ועל כן הכלל של מקום ביצוע העוולה, מוביל בעניינו תחולתו של הדין הפולני. כלל ברירת הדין בנזיקין כולל בתוכו שיקולי מדיניות שיפוטית, נראה שראוי שיחול דין פולין. עקרון מקום ביצוע העוולה נשען בין היתר על עיקרון הטריטוריאליות. מעקרון זה גם נובע עיקרון של כיבוד האוטונומיה של כל מדינה להסדיר את הנורמות בשטחה. כלל ברירת הדין עולה בקנה אחד עם הציפיות הסבירות של הצדדים, כי התנהגותן תבחן במקום שבו הוא נמצא ואין הוא סבור כי בעודו פועל במדינתו יוכפף לדין זר. הדין הישראלי בחר במבחן מקום ביצוע העוולה ולא במבחן מקום הסתמכות הנזק וממילא, שהנזק וההסתמכות לא אירעו כלל בישראל. גם מירב הזיקות והמשמעותיות ביותר בעניינו הינן למדינת פולין, ומהווה עדות נוספת לכך שישום הכלל במקרה דנן מוביל לתוצאה הראויה והצודקת. אם לא תתקבל דעת המבקשים ויקבע כי הדין המהותי הישראלי חל, טוענים המבקשים שלא אז מגדל תמחק מהודעת הצד השלישי (ומתצהיריה) כל הפנייה הנעשית שם לדין הפולני וכל טענה להפרתו. המבקשים מכחישים מכל וכל את הטענה לקיומה של שיחת הטלפון בין בנק לאומי לאיוונסקה, ובוודאי את תוכן השיחה, אשר נטען בה כי הוטעה בנק לאומי ושיחה זו היא שהובילה את בנק לאומי להפקיד את הכספים בחשבונו של בגשיק. לדבריהן, גם אם נתייחס לטענות אלה כנכונות, וכאמור טענה זו מוכחשת מכל וכל על ידי המבקשים, הרי שהדבר לא יוביל לכלל מסקנה כי מקום ביצוע העוולה הינו בפולין, זאת לנוכח העובדה שהוראות העברה הוכנו בפולין, ושיחת הטלפון המוכחשת בוצעה מפולין. טיעוני המשיבה 4. ביום 6 לספטמבר 1990 יצר בגשיק קשר טלפוני עם גינזבורג כדי לברר האם סך של 43.4 מליון דולר נתקבל בבנק לאומי, במהלך שיחה זאת ציין גינזבורג בפני בגשיק את הבעיה הטכנית ביחס לכיתוב שני מוטבים: בגשיק וברטרייד. באותה שיחה מסר בגשיק לגינזבורג שנפלה טעות בשם המוטב, קרי שברטרייד איננה המוטבת ושיישלח טלקס מתקן בנושא מבנק בר"א. ביום 6 לספטמבר 1990 התקשרה איוונסקה מבנק בר"א לגינזבורג, איוונסקה אישרה כי נפלה טעות בהודעת ההעברה, באופן שברטרייד היא כתובת נמען בלבד. איוונסקה הודיעה לגינזבורג כי ישלח טלקס 2 בעניין. לאור העובדה שברטרייד צוינה כאחד המוטבים בהודעת ההעברה, קיים גינזבורג שיחה טלפונית גם עם הראל אשר מסר לו כי ברטרייד איננה מעורבת בעסקה דנן. בהסתמך על דברי איוונסקה אשר קיבלו חיזוק מדברי בגשיק והראל, בנסיבות אלה ועד קבלת הטלקס המתוקן הוחלט לזכות זיכוי מותנה את חשבנו של בגשיק בסך 43.4 מליון דולר עד לקבלת הטלקס השני. כללי ברירת הדין הישראליים בנזיקין קובעים שהדין החל הינו מקום ביצוע העוולה. המשיבה טוענת שכאשר כל מרכיבי עוולה אירעו במקום גיאוגרפי אחד, לא קיים קושי לקבוע את מקום ביצועה, אולם אין זה המצב, בענייננו. לדבריה, העוולות המיוחסות לבנק בר"א ואיוונסקה הינן, בין היתר, מצג שווא רשלני, ומרמה, כאשר היסודות המרכיבים אותן בוצעו חלקם בפולין וחלקם בישראל, משכך עסקינן בעוולות חוצות גבולות. המשיבה טוענת שטרם ניתנה הכרעה עקרונית בשאלת ברירת הדין בעוולה חוצה גבולות מסוג מצג שווא רשלני ומרמה, ולשם הכרעה בסוגיה זו היא מפנה למקורות הבאים: א) לפסיקה שניתנה בבתי משפט בישראל בהתייחס לפרשנות תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי,תשמ"ד 1984, כאשר מדובר בכלל הסמכות אין צורך שהכלל יצביע על מדינה אחת בלבד. ב) הקשר בין מקום ביצוע עוולה, לעוולה הוא מקרי, וכן במקרה זה יש להחיל את החריג לכלל, ולא היה צודק להחיל את דין מקום ביצוע העוולה. ג) בנוסף הדין הנהוג בארה"ב מפנה גם הוא למקום ביצוע עוולה וכי יש להקיש מהלכה הנוהגת בארצות הברית ולקבוע כי דין מקום עוולות בעניין מצג שווא רשלני ומרמה בעניינו הינו מקום בו התרחשה ההסתמכות ואירוע הנזק, קרי ישראל, ולא מקום בו הוצג המצג קרי- פולין. ד) וכן הדין הנוהג באנגליה ב: Private international law(miscellaneous provisions) act, 1995 ch 42 (להלן:"miscellaneous provisions), שבמקרה בו עילת התביעה נסבה על נזק גופני, מוות או נזק רכוש, יחול דין המדינה בה הניזוק נפגע, סעיף 11, במקרים בהם אין נזק גופני, ממות או נזק רכוש, יחול דין המדינה שבה התרחשו האלמנט או האלמנטים המשמעותיים ביותר. לעניין ברירת הדין בנזיקין בעוולת חוצת גבולות מסוג מצג שווא רשלני ו/או כוזב או מרמה, קבעו בתי המשפט באנגליה לאורך השנים כי מקום ביצוע העוולה הינו המקום בו נתקבל המצג ובו התובע פעל תוך הסתמכות על פיו ומשכך מקום ביצוע העוולה במקרה דנן הינו ישראל. ה) קיים דין ספציפי העוסק בהעברות כספים בינלאומיות בין בנקים, הקובע את ברירת הדין בעניין זה ל-UNIFORM COMMERCIL CODE וקובע בסעיף 507-A4(A) כי זכויות וחובות בין שולח לבין מקבל יהיו כפופות לדין מקום מושבו של הבנק המקבל. מקור זה הוכר כמקור משפטי בדין הישראלי, ומשכך דין ספציפי גובר על דין כללי, ולכדי תוצאה שדין מקום ביצוע העוולה הינו ישראל. ו) הוראות מטעם מומחה המבקש: UNITED NATIONS COMMISSIONS OF INTERNATIONAL TRADE LAW (UNCITRAL) - MODDEL LAW ON INTERNATIONAL CREDIT TRANSFER דין הבנק המקבל יחול על זכויות וחובות הנובעות מהוראת תשלום אשר נתקבלה אצלו בעניינו היות ובנק לאומי הינו הבנק המקבל, אשר קיבל מבנק בר"א ואיוונסקה לבצע את הוראת ההעברה נשוא התביעה יש להחיל את דין הישראלי. ז) המשיבה תבקש להפנות להסדר הקבוע בקהילה האירופאית בקשר לכלל ברירת הדין החל על תביעות השתתפות בין מעולים: Regulation (ec) no 864/2007 ON THE EUROPEAN PARLIAMENT AND, THE COUNCIL on the law to non - contractual obligations (Rome2) הוראה 20 קובעת כי במקרה בו לנושה (קרי, ניזוק) קיימת זכות תביעה כנגד מספר מעולים החייבים בגין אותה תביעה, ואחד המעולים שיפה את הניזוק בגין התביעה באופן חלקי או מלא שאלת זכאותו של אותו מעוול אשר כבר שילם, לתביעת השתתפות כנגד מעוולים אחרים, תיקבע בהתאם להוראות הדין מכוחן הוטלה עליו החבות לשפות את הניזוק. ח) הואיל כי קיים חסר בדין ישראל (לקונה) יש לסקור את כל הדנים לעיל ומשכך להגיע למסקנה שדין מקום ביצוע העוולה הוא ישראל. דיון לפני שאדון בבקשה הנוכחית אסיר מעל הדרך מספר טענות סף. הפניה להוראות הדין פולין 5. לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי הטענות בדבר הפרת הדין הפולני מהוות ראיה לתחולתו של הדין הפולני בענייננו. המשיבה טוענת כי הפרת הדין הפולני מהווה ראיה לקיומן של יסודות העוולה על פי הדין הישראלי - ראיה בלבד. משקלה של ראיה זו ודינן של בקשות אלה להתברר על פי דיני הראיות. ככל שטענת המשיבה הינה הפניות ברורות לקביעת הדין הפולני, בקשה זאת צריכה להתברר בבקשה נפרדת. שיתוף בין מעוולים 6. השתתפות בין מעוולים, היא טענה ראויה, אך לא לשלב דיוני זה, אלא במישור היחסים בין המבקשים למשיבה. "השתק עילה" 7. אקדים ואומר כי עילות שנטענו בפולין בין בר"א בנק לארט בי אינם מהווים השתק עילה בהליך זה, שכן העילות אינן זהות. 8. אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית מגדיר כדלקמן: "השתק העילה"- מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה" (שם, עמ' 90). בע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"מ כט(1) 372, מתייחס כב' הנשיא י' זוסמן לסוגיה זו, בזו הלשון: "העילות אינן זהות, ולכן לא חל השתק העילה, אבל במשפט השני, בשל עילה אחרת, אין מרשים לתובע להעמיד מחדש לדיון את הפלוגתה שהוכרעה במשפט הראשון." (שם, פסקה 7). שאלת זהות העילות במקרה דנן, מחייבת השוואה בין רכיבי העילות הנבחנות ולא בין הסעדים השונים. לטעמי זהות העילות שונות במהותן, מזהות העילות בהליכים שהתקיימו בפולין, כמובן שמהות בדיקת הזהות אינה מתמטית, אלה התייחסות לעילה במובנה הרחב. האם יכלה והיתה חייבת המשיבה לרכז את כל טענותיה שבגינה היא תובעת בתובענה אחת? לאור הממצאים במקרה שלפני התשובה על כך היא שלילית, זהות עוולות לכאורה של בנק בר"א, ובנק לאומי במהותן הן שונות, ומשכך מצב הדברים לעיל מוביל אותי לקבוע כי אינו מצוי בעניינו השתק עילה. "השתק פלוגתא" 7. אקדים ואומר כי בפסקי הדין שהתקבלו בפולין בין בר"א בנק לארט בי אינם מהווים השתק פלוגתא בהליך זה, שכן הליכים הדיונים התקיימו מול צדדים פורמאליים אחרים. בפסיקתו של בית משפט העליון נקבע שעל מנת שיתקיים "השתק פלוגתא", יש צורך בתנאי הדורש זהות פורמאלית בין הצדדים בהליכים השונים, כאשר לתנאי זה ישנו חריג והוא כי די בקרבה משפטית (Privity of Interest) בין הצדדים או את זהות האינטרסים על מנת לקיים את התנאי האמור. בע"א 686/02 עמותת בעלי ודיירי קריית וולפסון בים נ' קריית ולפסון בירושלים חב' לניהול ושירותים בע"מ, פ"ד נט (1) 943, קבע כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, כדלקמן: "התשובה לשאלה אם צד זר להליך קשור בהכרעה שניתנה במסגרת התדיינות שנטל בה חלק צד קרוב אליו, תיקבע בהתחשב במכלול גורמים. בין יתר השיקולים יובאו בחשבון קירבת האינטרסים בין הצדדים, מידת התועלת שזר להליך הקודם יכול להפיק מפסק-הדין ומידת יכולתו של אותו זר להצטרף להליך (זלצמן [26], בעמ' 486-485). הרציונל העומד בבסיסו של החריג האמור הוא כי בעל-הדין אשר לא היה צד פורמאלי להליך המשפטי, יוצג בבית-המשפט באורח שילוחי על-ידי הצד הקרוב לו, עד כי הדרישה ליומו של הראשון בבית-המשפט התמלאה, ועל-כן יהא זה בלתי צודק ליתן לו הזדמנות נוספת (זלצמן [26], בעמ' 493)." (שם, פסקה 18). במקרה דנן אין לראות במשיבה בעלת זהות אינטרסים דומה, להליכים הדיונים אשר התנהלו בפולין, או כמי שקיבלה את יומה בבית המשפט. לדידי לא נתמלאו התנאים להיווצרות "השתק פלוגתא" בין המבקשת למשיבה. הכרעה 10. הצדדים העלו טענות רבות ומגוונות אולם בשלב זה איני נדרש להכריע במרביתן. השאלה העומדת לפתחי הינה מהו הדין המהותי שחל במקרה דנן. על מנת להכריע בסוגיה זו אני נדרש להכריע בשאלת מקום ביצוע העוולה. לצורך כך יש לבחון תחילה מהו מעשה העוולה ולאחר מכן ניתן יהא לקבוע היכן בוצעה. חשוב להבהיר כי קביעותיי לגבי קיומן של ראיות לכאורה בשאלת ברירת הדין הינן לצורך העניין הנדון בבקשה זו. לאחר עיון בראיות הצדדים, באופן לכאורי, אני סבור שבקבלת טלקס 1, בו נכתבו שני מוטבים, שגה בנק לאומי שהחליט לבצע העברה בנקאית על תנאי לחשבונו הפרטי של מר בגשיק, טרם קיבלו את טלקס 2, שייעודו היה לתקן את הטלקס 1. להלן טלקס 1: IN ACCOUNT WITH BANK:" LEUMI BANK LE ISRAEL TEL AVIV BRANCH OFFICE 800 :59 :BENEFICIARY: /HSD 1223 BARTRADE INTERNATIONALTRADE AND FINACE COMPANY 83 LTD,…" לטעמי אף טלקס 2 לוקה בחוסר בהירות, וחרף זאת אישרר בנק לאומי את העברה על התנאי, כל זאת בניגוד לכללי הבנקאות. בקביעתי זאת איני קובע מסמרות באשר לסיכוי התביעה העיקרית. בנוסף יש לציין שנטען בסיכומים מטעם המשיבה כדלקמן: "ביום 5.9.1990 בשעות אחר הצהריים, נשלחה באמצעות טלקס הודעת העברה בסך 43.4 מיליון דולר מחשבון ארט בי בבנק בר"א בפולין לסניף המרכזי של בנק לאומי. בשלב ראשון מחלקת הטלקס בסניף המרכזי וידאה את אותנטיות הודעת ההעברה, וכי אכן נשלחה מבנק בר"א וזאת באמצעות מספר "הטסט" המופיע על גביה. לאחר מכן, מחלקת הטלקס העבירה את הודעת העברה לסניף המרכזי, וזו נתקבלה אצל גינזבורג. לאחר בחינת תוכן הודעת העברה, הבחין גינזבורג באי ההתאמה אשר נפלה בה כדלקמן: בשדה 59 תחת הכותרת שם המוטב (Beneficiary) צוינו שני מוטבים: (א) HSD1223 שהינו כאמור חשבון ממוספר על שם בגשיק; (ב) שמה של ברטרייד בשורה מתחת (בצירוף כתובתה). בהתאם לכללי הבנקאות מקובלים, כאשר אין המדובר בבעלים משותפים של אותו חשבון, אסור שבשם המוטב יופיע שם של יותר מבעל חשבון אחד. כאשר מופיע שם של יותר מבעל חשבון אחד, כמו במקרה דידן, הרי שהייתה קיימת אי בהירות ביחס לזהות המוטב הנכון, נשוא העברה הכספית. במצב דברים, זה בנק לא היה רשאי להחליט איזה מוטבים המופעים בהודעת ההעברה עליו הזכות..." (שם, פסקה 30, 31). נראה כי ההחלטה שהתקבלה בבנק לאומי התקבלה בניגוד לכללי הבנקאות המקובלים. החלטה לבצע העברה הבנקאית התרחשה בבנק לאומי בישראל לחשבונו של מר בגשיק בשטח הטריטוריאלי של מדינת ישראל. יתרה מכך חשבון הבנק שאליו בוצעה העברה הבנקאית נפתח ביום 28 למאי 1990 כאשר הגיעו בעלי ארט בי ומנהליה, בגשיק וגונשיורובסקי לסניף המרכזי של בנק לאומי בליווי מר הראל, אשר הציג אותם בפני מר גינזבורג. במועד זה נפתחו שלושה חשבונות בבנק בסניף: חשבון בגשיק- HSD1223, חשבון ארט בי-99264/77, חשבון גונשיורובסקי HSD1222, משכך, תחילת העוולה לכאורה גם היא התקיימה בארץ. לא אחת נפסק בדבר קיומן של ראיות לכאורה בשלב מקדמי, לשם הכרעה בטענות סף. הגיונה של הכרעה זו בצידה, הואיל וברי שלא ניתן להמתין עם הכרעות הסף עד תום הבאת הראיות ובירורן, כאשר נדרשת הכרעה מקדמית שמטרתה לחסוך הצורך בהבאת הראיות. כך גם במקרה דנן בו לא ניתן לנהל את הליך המשפטי טרם הכרעה בדבר הדין המהותי החל. הכרעה על פי ראיות לכאורה הינה מקובלת וכך נקבע אף לעניין הראיות הנדרשות לצורך ההכרעה בשאלת המצאה מחוץ לתחום על פי תקנה 500(7) לתקנות הסדר הדין האזרחי. על כך עמד בית המשפט בהחלטה בבש"א (ת"א) 3650/08 כים ניר שירותי תעופה נ' Bell Helicopter Textron, (אתר נבו, 17 בפברואר 2008), נקבע כדלקמן: "בשלב מקדמי זה של הגשת התובענה, אין על בית המשפט לקבוע מסמרות באשר לסיכוייו של התובע לזכות בתביעתו. כל שעל בית המשפט לעשות הוא, לקבוע במסגרת שיקול דעתו האם מדובר בתביעה "טובה" ו"בת סיכויים" (בש"א (ת"א-יפו) 3650/08, 17.2.08). (ראה ע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית שחם" חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 247 - 248); רע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique de Gerazat S.A. ואח', פ"ד נט(1) 24, 30 - 31; רע"א 4501/05 Deluxe Laboratories Inc. נ' דה לקס הוליווד / ישראל - פילם אנד פרו (לא פורסם); ובאשר לשיקול דעתו של בית המשפט ראה: ע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית שחם" חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 250 - 152); ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דין הינדי ואח', פ"ד מד(4) 545, 550 - 551; ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd. ואח', פ"ד נח(2) 465, 473 - 474; רע"א 5150/02 ויינברג נ' ביילס, פ"ד נח(2) 205, 209; רע"א 749/05 Insught Venture Partners IV L.P. נ'טכנו הולד אחד בע"מ". (שם, פסקה 6.1 ). בנוסף ראו והשוו ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd, מיום 4.9.2007, כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ציין בזו הלשון: "השאלה הנשאלת עתה היא, האם המעשה בו מדובר, שלכאורה נעשה על ידי המשיבה, בוצע בתחומי ישראל. בעלות הדין לא הרחיבו בעניין זה, כנראה מן הטעם שברור לשתיהן שאם אמנם פעלה המשיבה שלא כהלכה בכל הנוגע לניהול משא ומתן, הרי מדובר בפעילות שנעשתה בישראל. כאשר מדובר בשני צדדים למשא ומתן הנפגשים סביב שולחן, ברורה מאליה התשובה לשאלה היכן התנהל המשא ומתן. אולם, פעמים רבות אין הדברים מתנהלים כך בעולם המודרני. בעולם זה, על אמצעי התקשורת הקיימים בו, קשה לעיתים לקבוע היכן מתנהל משא ומתן, והיכן השתכלל חוזה. כך, ביכולתם של צדדים לנהל משא ומתן באמצעות טלפון, פקסימיליה ודואר אלקטרוני, תוך שימוש בכל אחד מאלה או בכולם יחדיו. אפשרות נוספת שיש להזכירה הינה שיחת וידאו מרובת משתתפים, כאשר כל משתתף נמצא במדינה אחרת. במצבים הנזכרים מתעוררות שאלות באשר למקום כריתת החוזה. בענייננו, אין אנו עוסקים בשאלת מקום הכריתה, אלא בשאלה היכן בוצע המעשה, שהיווה לכאורה ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. המערערת סומכת את טיעוניה, כאמור, בעיקר על הודעות דוא"ל שנשלחו אליה ארצה. די בכך על מנת שנאמר כי נתמלאה הדרישה שבתקנה 500(7) באשר למקום המעשה. התוצאה היא, שמתקבלת טענתה של המערערת כי ראוי היה ליתן לה היתר להמציא את כתב התביעה, ככל שמדובר בעילה של ניהול משא ומתן בחוסר תום לב." (שם, פסקה 16). מכאן ולאחר בחינת הראיות לכאורה במקרה דנן, אני סבור כי עיקר המחדלים בוצעו בישראל. כך ביחס למקום קבלת השדר, פתיחת חשבון הבנק, מיקום ביצוע משיכת הכספים, מקום התגבשות הנזק, וכן העברת כספים בניגוד לכללי הבנקאות המקובלים. לפיכך ככל שמחדלים אלה עולים לכדי עוולה יש לקבוע כי מקום ביצועה הוא במדינת ישראל. בשלב זה קשה לראות כיצד המעשים והמחדלים אשר ארעו בפולין מקימים לבדם את מלוא היסודות הנדרשים לעוולות הנטענות. 9. מכאן שב אני לדין הכללי לפיו הדין החל הינו דין מקום ביצוע העוולה דהינו הדין הישראלי. כך גם אינני סבור כי מתקיימים במקרה דנן החריגים לכלל זה אשר פורטו בע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, פ"ד נט(1) 345, שם קבע כב' השופט (כתאורו אז) א' ריבלין: "סוף דבר, נותרנו ובידנו הכלל שלפיו הדין החל על העוולה הוא דין מקום ביצועה. לכלל האמור נכיר בחריג שעל-פיו לא יהא זה צודק להחיל את דינו של מקום ביצוע העוולה במקום שבו הקשר בין מקום ביצוע העוולה לעוולה הוא מקרי. במקרה חריג - ונדיר - שכזה יהיה על בית-המשפט להחיל את דין המדינה שלה הקשר ההדוק ביותר לאותה העוולה. אכן, קיומו של חריג שכזה מוסיף, מטבע הדברים, עמימות לדין; יהא זה תפקידו של בית-המשפט להבהיר בהדרגה עמימות זו בעת שיבוא ליישם בכל מקרה ומקרה את הכלל ואת החריג לו. הפסיקה תעמוד גם בפני הצורך לקבוע מבחנים לקביעת מיקומה של עוולה חוצת גבולות (בעיה דומה קיימת בקשר לפרשנות תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעניינה בכללי הסמכות). יהיו, ללא ספק, מקרים שבהם לא בנקל יעמוד בית-המשפט על מיקומה הגיאוגרפי של העוולה, אלא שאין זה המקרה שלפנינו. כאן נתקיימו מרכיבי העוולה במקום גיאוגראפי אחד." (שם, פסקה 34). כאמור בפסק הדין, לכלל מיקום ביצוע העוולה קיימים שני חריגים: האחד, כאשר מקום ביצוע העוולה הוא נתון מקרי. השני, במקרים נדירים, שבהם מצויה מדינה אחרת אשר לה זיקה הדוקה יותר. יש לקבוע אפוא, כי הדין החל הינו הדין הישראלי שנשען אדנים נוספים, כדלקמן: עקרון הטריטוריאליות. 10. לענייננו הכלל הבסיסי הינו דין מקום ביצוע העוולה, הטומן בתוכו מקרים חריגים, בהלימה לשיקולי הצדק. כלל זה נובע מעקרון הטריטוריאליות על פיו יש לתת את זכות הקדימה לגבי הדין החל לשיטת המשפט של אותה טריטוריה שבה אירע האירוע העוולה. לעניינו עוולה, אם התבצעה, היא התבצעה בשטחה הטריטוריאלי של ישראל. אך, במקרה דנן יש לקבוע כי מקום ביצוע העוולה בישראל ולמדינת ישראל יש קשר הדוק יותר למקרה דנן. בבג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים,(אתר נבו, 10.10.07) נקבע מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין כללי ברירת הדין בנזיקין: "כעניין שבמדיניות, נראה שאין לראות בזיקה הטריטוריאלית ככלל ברירת דין עצמאי, או כמרכיב בלעדי ומכריע בברירת הדין החל על חוזים, וזאת מטעמים שונים. בהקשר זה, יש לעמוד על זיקתו של החיוב לטריטוריה מסוימת על רקע ההבחנה בין חיוב רצוני לחיוב בלתי רצוני. כך, נראה כי חיוב בלתי רצוני הנובע מביצועה של עוולה נזיקית, קשור בדרך-כלל באופן הדוק יותר למקום ביצוע העוולה, שכן מטבעו הוא איננו פרי תכנון, כוונה או ציפייה משותפת של הצדדים, ונסיבותיו הן לרוב מקריות. לכן, קבענו, כאמור [בפרשת ינון-מ.נ.], כי יש לאמץ בתחום הנזיקי את דין מקום ביצוע העוולה ככלל ברירת הדין הראוי, ובצידו לקבוע חריג, "שיאפשר הימנעות מהחלת דין מקום ביצוע העוולה כאשר הדבר נדרש מטעמי צדק" (שם, בעמ' 374). נקבע שם כי הכלל - עקרון הטריטוריאליות - מוצדק משום שהוא מציע מענה לצורך בשמירת הסדר הציבורי בשטחן של המדינות המעורבות, ואף תואם, בדרך-כלל, את ציפיות הצדדים ומקל על יצירתה של וודאות." (שם, פסקה 16). ציפיות הצדדים 11. ככל שלצדדים ציפיות לגבי הדין, חל אימוץ דין מקום העוולה כעולה בקנה אחד עימן, שכן האדם הסביר מעריך כי התנהגותו נמדדת לפי דין המקום בו הוא נמצא ובו הוא פועל. במקרים, בהם לא מדובר בפעילויות מתוכננות ושקילת צעדים מראש לאור סטנדרטים משפטיים, כגון מקרי נזיקין, במקרים הללו הצדדים פועלים כפי שפועלים ללא שים לב לנפקות המשפטית של מעשיהם, אם אין נפקות משפטית לציפיות הצדדים וטיעוני הסתמכות. עם זאת, ראוי להתייחס לקשר הרציונאלי בין הצדדים לסכסוך לבין הדין החל עליו, קשר רציונאלי על פי קריטריון אובייקטיבי של סבירות ולא קריטריון סובייקטיבי של הצדדים. ראו והשוו ברע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG  -(נבו, 29.1.09) כב' השופט י' דנציגר מציין כדלקמן: "ככל שהיקף הסחר בין גופים בינלאומיים לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מן המדינות בהן הם פועלים. גוף מסחרי אשר פועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקולי הכדאיות הכלכליים לפעילותו במדינה פלונית את הסיכון כי ייתבע בה לדין. הדברים נכונים הן באשר לחברות בינלאומיות הפועלות בישראל והן באשר לחברות ישראליות הפועלות בחו"ל [ראו: עניין הגבס הנ"ל, בעמ' 115; ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 251 (1967); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (לא פורסם, 4.9.2007) (להלן - עניין אשבורן), פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס]. במקרה שלפניי המשיבה 1 הינה קונצרן תיירות בינלאומי אשר משווק שירותי תיירות למקומות שונים בעולם ומשכך, סבורני כי לנוכח נפח הפעילות הבינלאומי הגדול שאותו מנהלת המשיבה 1 הסיכון כי תתבע לדין באחת מן המדינות בהם היא פועלת הינו צפוי." (שם, פסקה 19). לאור האמור לעיל ניתן לקבוע שלמשיבים קיימת הציפייה הסבירה להיתבע בישראל. מר גונשריובסקי הינו בעל חשבון בנק, בבנק לאומי בישראל, בנק הפולני מבצע פעולות בינלאומיות יום יומיות, וגב' איוונסקה שביצעה תקשורת בינלאומית עם ישראל. מן הקובץ עולה כי מקום בו בוצעה העוולה מהווה קשר אובייקטיבי למדינת ישראל, לפי ראיות לכאורה בלבד. חיזוי אובייקטיבי וסביר של הדין החל, עשוי להיות רלוונטי לא רק בשלב הבראשית כשצדדים מעצבים דרכי פעולה והתנהגות לגבי העתיד, אלא גם רלוונטיים לשלב מאוחר יותר- לאחר המקרה ו"בטרום התדיינות/משפט". לחיזוי אובייקטיבי יש נפקות בטרם האירוע הנידון ולאחריו, משכך היה על המבקשים, לצפות אובייקטיבית את דין ישראל כדין שיחול על התביעה, אך חרף זאת אני לא קובע מסמרות במישור היחסים בין המבקשים. 12. משקבעתי כי העוולה בוצעה בישראל, לא נדרש עוד לדון בטענה מה הדין החל בעוולה חוצת גבולות, טענה שהינה חשובה כשלעצמה. על אף זאת, ולמעלה מן הצורך, אציין כי גם על פי משפט משווה בשאלת הדין החל בעוולה חוצה גבולות יש להחיל במקרה דנן את הדין הישראלי. אפרט. א. הדין האנגלי Private International Law (Miscellaneous Provisions) Act 1995, קובע כך: "Choice of applicable law: the general rule. (1)The general rule is that the applicable law is the law of the country in which the events constituting the tort or delict in question occur. (2)Where elements of those events occur in different countries, the applicable law under the general rule is to be taken as being— (a)for a cause of action in respect of personal injury caused to an individual or death resulting from personal injury, the law of the country where the individual was when he sustained the injury; (b)for a cause of action in respect of damage to property, the law of the country where the property was when it was damaged; and (c)in any other case, the law of the country in which the most significant element or elements of those events occurred. (3)In this section “personal injury” includes disease or any impairment of physical or mental condition." (שם, סעיף 11). סעיף זה קובע כי בעילת התביעה בגין נזק גופני או מוות חל דין המדינה ששם נמצא הניזוק, בעת שנפגע. בעילת התביעה בגין נזק לרכוש חל דין המדינה ששם נמצא הרכוש בעת שנפגע. הסעיף קובע שעילת תביעה שלא פונה לזהות נזק גופני, מוות או נזק רכוש, יש לפנות לדין המדינה ששם התרחש(ו) האלמנט(ים) המשמעותי(ים) ביותר, האמור לעיל, האלמנטים המשמעותיים ביותר הינם בישראל. ב. הגישה האמריקאית המסורתית היא דין מקום ביצוע העוולה, אולם בעקבות Babcock v. Jackson (1963) אומצו שתי גישות חדשות: הגישה הראשונה נקבעה ב - The Restatement (Conflict of Laws) (2d) שאימץ את עקרון מרכז הכובד, דהיינו שהדין החל יהא דינה של המדינה לה קיימים האלמנטים המשמעותיים ביותר. הגישה השנייה, הינה האינטרס הממשלתי, דהיינו לאיזה מדינה יש אינטרס לחול בהתאם לנסיבות. כך נקבע בפסק הדין Bernard v. Harrah’s Club. 6. Choice-Of-Law Principles" (1) A court, subject to constitutional restrictions, will follow a statutory directive of its own state on choice of law. (2) When there is no such directive, the factors relevant to the choice of the applicable rule of law include (a) the needs of the interstate and international systems, (b) the relevant policies of the forum, (c) the relevant policies of other interested states and the relative interests of those states in the determination of the particular issue, (d) the protection of justified expectations, (e) the basic policies underlying the particular field of law, (f) certainty, predictability and uniformity of result, and (g) ease in the determination and application of the law to be" הדין האמריקאי אינו שולט בכיפה, ישנן מדינות שמאמצות את גישת מרכז הכובד, וישנן מדינות שמאמצות את גישת האינטרס הממשלתי, ויש כאלה שמשלבות את החלופה הראשונה מרכז הכובד הדומה במהותה לדין האנגלי, וכן החלופה השנייה האינטרס הממשלתי, הנוטה באופן ברור למדינת ישראל שלה הקשר העמוק ביותר לאירוע. קביעת הדין החל על פי מקום הנזק 13. בע"א 750/79 יונתן קלאוזנר נ' אפרים ברקוביץ, פ"ד לז(4) 449, דנה כב' השופטת (כתוארה אז) מ' בן פורת בסוגיית קביעת הדין החל, וכך קבעה: "...כי לכאורה נראית לי הגישה בארצות-הברית עדיפה. לדעתי, צריכה קשת האפשרויות להיות רחבה, תוך בדיקה, בכל מקרה נתון, מה הדין המתאים לו. אמנם, האחידות גוררת ודאות משפטית (מקום העוולה), וזהו יתרון חשוב, אך חשוב הימנו השיקול, המוביל לדין המתאים לעניין. תמיכה בהלך מחשבתי מוצאת אני בפסק הדין של בית המשפט העליון בקליפורניה [7](1967) .reich v. Purcellהוחלט שם לקבוע את שיעור הפיצויים לפי הדין של מושב הניזוקים (אוהיו) ולא של המזיק (קליפורניה) או של מקום העוולה (מיסורי). האחידות הרצויה לא נעלמה מעיני בית המשפט, אך הוא העדיף על פניה פתרון, ההולם את המקרה הנדון. אגב, פסק-דין reichהוגדר כאסמכתא מעניינת בספרו של המלומד j.h.c. morris, the 271( 1980,.d ed 2,london) conflict of lawsכאמור, גם כאשר מקום העוולה היה מקום מושבו של המזיק, יש שהחילו את דין מקום מושבו של הניזוק: ; rakaric v. Croation;[8] (1974) ,rosenthal v. Warren [9] (1980) cultural clubבכל האסמכתאות שהבאתי אין אמנם מקרה, בו הוחל דין זר, כאשר מדינת הפורום הייתה גם מקום העוולה, אולם בעיקרון אין בכך כדי לשנות דבר. ראה: . 271morris, supra, atאם (למשל) מזדמנים לישראל שני תיירים מארץ פלונית, ותוך טיולם כאן נפגע האחד ברשלנותו של האחר, סביר בעיניי לגרוס, כי "הדין בעל הזיקה החזקה ביותר" הוא דין המדינה, בה מצוי מרכז חייהם, בין שהמשפט נערך במדינת מושבם ובין אם הוא נערך בישראל (כגון, משום שהעדים מצויים כאן, או שנאלצו להאריך שהותם מחמת הפגיעה). אכן, אילו אירעה התאונה במקרה שלפנינו לאחר כניסתו לתוקף של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הקובע תקרה לפיצויים - ובעקיפין גם לגובה הביטוח של צד שלישי - ייתכן שההתחשבות בנתבע (המזיק) (כפי שהיה גם בפסק דין [7] reichהנ"ל) הייתה מובילה להחלת הדין המקומי. ברם, שיקול כזה אינו ניצב לפנינו." (שם, פסקה 7). אם נבחן את הגישה האמריקאית כפי שהיא נזכרת בפרשת קלואזנר הנ"ל, הרי שיש לקבוע את דין מיקום העוולה במקום בו היא חיונית. במקרי עוולת הרשלנות כאשר יסודות התנהגות הן רשלנות והנזק שנגרם בעקבותיה, פרוסים על פני יותר ממדינה אחת, ייקבע מיקום העוולה בהתאם למיקום הנזק, המיקום בו אירע המרכיב האחרון בשרשרת שמעמידה את חבות המעוול. זה הדין של אותו מקום שבו אירע האירוע האחרון או החוליה האחרונה בזמן הנדרשת בכדי ליצור חבות בנזיקין. יוצא אפוא, כי גם אם הייתי נדרש להכריע בשאלת הדין החל בעוולה חוצה גבולות, הרי שעל פי העיקרון שהותווה בפסק הדין קלאוזנר, יש לקבוע כי הדין החל הוא דין מקום הנזק, ואין מחלוקת כי הנזק - הפקדת הכסף לחשבון שגוי ומשיכתו טרם תיקון הטעות, נגרם בישראל. 14. לאור כל האמור, אני קובע שהדין המהותי הישראלי הינו הדין על פיו תתברר תביעה זו. בשלב זה אין צו להוצאות. ברירת הדיןנזיקין