מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד משטרת הגבולות בגין מחדל בביצוע צו עיכוב יציאה מהארץ: תביעת נזיקין נגד המדינה בגין ביצוע לקוי של צו עיכוב יציאה מן הארץ של חייב מזונות. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת 1. התובעת ואלכסנדר, אזרחי ישראל, הינם הורים לתובע 1 [להלן - "אלכסנדר" ו "הקטין"], ילידי רוסיה ובני משפחותיהם ומקורביהם עדיין מתגוררים שם. אלכסנדר מחזיק בדרכון רוסי. ביום 24.11.98 נתן בית המשפט למשפחה תוקף של פסק דין להסדר שהושג ביניהם. בפסק הדין חויב אלכסנדר , בין היתר, לשלם לקטין מזונות חודשיים בסכום של 1,100 ₪ [להלן - "מזונות"]. אלכסנדר שילם את המזונות עד כולל 1.1.04 שאז חדל. 2. לאור זאת וביום 24.2.04 נקטה נגדו התובעת בהליכי גבייה בתיק הוצל"פ [פתח תקווה] מס' 20-00074-04-3 [להלן - "התיק" או "תיק ההוצל"פ"]. בבקשתה לפתיחת התיק ובכל עת לאחר מכן, זיהתה התובעת את אלכסנדר לפי ת.ז. ישראלית, לא ציינה ולא מסרה פרטי דרכון רוסי שלו. יתרת חובה בעת פתיחת התיק הועמדה על 2,440.54 ₪. על פי רישומי לשכת ההוצל"פ, קיבל אלכסנדר את האזהרה על פתיחת התיק ביום 4.6.04. לאחר פתיחת התיק שילם עוד 7,054.40 ₪ על חשבון חוב המזונות ולא יסף. 3. ביום 12.5.04 ולבקשת התובעת, עיכבה ראש ההוצל"פ את יציאתו של אלכסנדר מן הארץ [להלן - "הצו"]. למחרת נרשם הצו ברישומי משטרת ישראל וכביטוי המשטרה "הוכלל" [להלן - "המשטרה"], זאת לאחר שהוצאו נגד אלכסנדר גם פקודות מאסר בגין אי תשלום המזונות. אלכסנדר היה מודע לצו. הוא איים על התובעת כי ביכולתו לעזוב את הארץ בכל עת שירצה בכך ואיש לא יוכל למנוע זאת בעדו. 4. חלפה שנה וחצי. ביום 9.11.05 פנתה התובעת לראש ההוצל"פ בבקשה שזו לשונה: להעביר את תמונתו של החייב אלכסנדר למשטרת הגבולות מכיוון שהגיע אלי מידע ממקורבים למר שהחייב יעשה ניסיון לזייף דרכון תחת זהות בדויה ולעזוב את גבולות הארץ בזמן הקרוב [מבקשת ליידע את המשטרה ומשרד הפנים במידת הצורך]. מצורפות שתי תמונות של החייב". 5. בהחלטתה מיום 9.11.05, נעתרה ראש ההוצל"פ לבקשה והורתה: להעביר התמונות בדחיפות למשטרת הגבולות, בתוספת המידע המופיע בבקשה. [להלן - "התמונות", "המידע" ו"ההחלטה"]. 6. לשכת ההוצל"פ מעבירה החלטות בתקשורת מדיה מגנטית [מחשב אל מחשב] אל המשטרה. ההחלטות מוזנות ונקלטות בפועל במחשב המשטרה לאחר עיבוד לילה ומועברות ליישום, לרבות במעברי הגבול הרשמיים באמצעות מדור מעברים - רישום גבולות [להלן - "מעברי הגבול הרשמיים" ו - "רשב"ג"]. כך נעשה גם במקרה זה, כאשר ההחלטה על כל רכיביה נשלחה ונקלטה במחשב המשטרה ביום 10.11.05. 7. ביום 15.11.05 הפיץ רפ"ק אבירם כהן מרשב"ג [להלן - "רפ"ק כהן"] מכתב למעברי הגבול הרשמיים וכך נכתב בו: 1. הנ"ל מוכלל ברשב"ג מטעם הוצל"פ פ"ת. 2. ע"פ דרישת בימ"ש מועבר בזאת אליכם תמונת המוכלל שע"פ מידע מודיעיני ייתכן וינסה לצאת את הארץ בזהות בדויה או בכל דרך בלתי חוקית אחרת. 3. עליכם להביא מידע זה בפני כל בקרי הגבול כולל את תמונתו ולהיות ערניים בנושא. 4. לידיעתכם ולהמשך טיפולכם בנדון אודה. 8. ביום 4.4.06 התקשרה התובעת לרשב"ג ושוחחה בין היתר עם מר אמנון ציוני, ממלא מקום ראש חוליית רשב"ג והמשיב במענה קולי לאזרחים [להלן - "ציוני"]. בשיחה המוקלטת ולאחר שפירטה לפניו את החלטת ראש ההוצל"פ, אם כי ללא ציון פרטי התיק, הפנה אותה ציוני להתלונן בתחנת המשטרה באזור מגוריה על כך שבעלה עומד לצאת את הארץ עם דרכון מזויף וכן שאין לרשב"ג מה לעשות עם התמונה והיכן "לשים" אותה. 9. ביום 6.5.09 ביקרה התובעת אצל נטליה פופוב, אימה של אזרחית ישראלית בשם קטרינה פרצינו [להלן - "נטליה"]. התובעת הקליטה את נטליה כשהיא מאשרת את מגורי בתה עם אלכסנדר בעיר ניז'ני טגיל שברוסיה [אעיר, במחוז אוראל], מאשרת שביקרה אותם שם וכן שהיא בקשר טלפוני איתם. 10. לטענת התובעים אפשרה המשטרה במחדליה את עזיבתו של אלכסנדר את הארץ ובכך גרמה להם לנזקים כבדים: הם נותרו מול שוקת שבורה בבואם לגבות את חוב המזונות; הלכה למעשה הוגבלה חירות התנועה שלהם, שכן אם יגיעו לרוסיה, עלול אלכסנדר לנקוט בהליכי אפוטרופסות על הקטין על פי החוק הרוסי או חלילה עלול לחטוף אותו. כמו כן הם חשופים לעלויות התדיינות ברוסיה. המדינה מכחישה הן את החבות והן את הנזקים. המחלוקות מחלוקות עובדתיות 11. האם הוכיחו התובעים שאלכסנדר עזב את הארץ לאחר ההחלטה? התובעת אינה יכולה להעיד מידיעה אישית שאכן ראתה את אלכסנדר, לאחר 20.12.05, ברוסיה. זאת משום שלא הייתה שם במועד רלוונטי לתביעתה. אך היא העידה כי ביום 9.11.05 קיבלה שיחת טלפון מחברים משותפים המתגוררים ברוסיה ובה נאמר לה שלבקשת אלכסנדר, שכרו עבורו דירה ברוסיה ואף הקדימו ושילמו עבורו 600$ עבור שלושה חודשי שכירות. כאשר התקשרה לאלכסנדר בעקבות שיחה זו, הוא אישר את תוכנה ואת כוונותיו לעזוב את הארץ על אף הצו. על כן התעוררו אצלה חששות והיא נזעקה לפעול להפצת המידע ותמונותיו באמצעות לשכת ההוצל"פ והמשטרה. לדבריה, ביום 20.12.05 ראתה את אלכסנדר בפעם האחרונה בארץ. לדבירה חלפו רק 10 ימים ובשיחה טלפונית מיום 30.12.05, מסרה לה אימה המתגוררת ברוסיה שאלכסנדר ביקר אותה ואת אבי התובעת בביתם שברוסיה ובכך התאמתו חששותיה. חששות אלה התאמתו סופית לאור שיחתה עם נטליה. ואילו המדינה מטילה ספק בעדותה של התובעת המבוססת על עדויות שמיעה בלתי קבילות, אינה נסמכת על ראיות חיצוניות קבילות ומפקפקת באמינותה, לאור הסתרת תשלום מזונות דרך המל"ל. בנוסף, נסמכת המדינה על רישומיה ולפיהם לא יצא אלכסנדר את הארץ לאחר ה - 19.1.03. נזכיר כי רישומים אלה מתייחסים ליציאה דרך אחד ממעברי הגבול הרשמיים. 12. בהינתן יציאתו של אלכסנדר כאמור מן הארץ, האם יצא דרך אחד ממעברי הגבול הרשמיים? האם עשה זאת באמצעות דרכון ישראלי מזויף? לטענת התובעים, התשובה חיובית. לטענת המדינה, הדבר לא ייתכן לאור רישומיה וככל שאכן יצא אלכסנדר את הארץ, הוא עשה זאת דרך גבול אחר שאינו מבוקר [להלן - "גבול פרוץ"] או באמצעות שימוש בדרכון מזויף. 13. בהינתן יציאתו של אלכסנדר דרך אחד ממעברי הגבול הרשמיים, האם עמדו, נתלו והוצגו המידע והתמונות בפני הבקרים במעברי הגבול הרשמיים? לטענת התובעים המשטרה כלל לא התייחסה למידע ואף הוכח באמצעות ציוני, כי התמונות כלל לא נתלו במעברי הגבול. לטענת המדינה ההחלטה חורגת מנהליה ומאפשרויותיה, אינה מעשית לביצוע אך על אף זאת ביצעה אותה והפיצה את התמונות באמצעות רפ"ק כהן. לטענתה דבריו של ציוני בשיחה המוקלטת התייחסו לביצוע נהלים בשגרה ולא למקרה הספציפי של התובעים. מוסכמות ומחלוקות משפטיות אביא את אלה בהמשגה המשפטית המקובלת ולא בהכרח בלשונם של הצדדים. 14. מוסכם כי למדינה חובת זהירות מושגית כלפי אזרח, ואף חובה קונקרטית לאכוף לטובתו ולזכותו צווים והחלטות שניתנו על ידי ראש ההוצל"פ בעניין עיכוב יציאה מן הארץ של חייב, לא כל שכן, חייב מזונות. בהינתן התרשלות לא עומדת לה למדינה חסינות [ע"א 429/82, מדינת ישראל נ' תמר סוהן, פד"י מב [3] 739, להלן - "הלכת סוהן"]. 15. מוסכם כי על פי סעיף 2 א' לחוק הדרכונים תשי"ב - 1952 [להלן - "חוק הדרכונים"] יציג אזרח ישראלי בעת יציאתו מן הארץ, לפני קצין ביקורת הגבולות דרכון או תעודת מעבר ישראליים ולא ניתן אישור שר הפנים לחרוג מכך. 16. המחלוקת הראשונה מתמקדת ברמת הזהירות הנדרשת ובסבירות האמצעים שנקטה המשטרה על מנת להלום אותה. לטענת התובעים, נקבעים אלה בהחלטת ראש ההוצל"פ. ואילו לטענת המדינה, נקבעים אלו בנהלים שלה, לא על שום "קדושת" הנהלים, אלא לאור היעדר אפשרות מעשית של הבקרים במעברי הגבול הרשמיים לבדוק ביחס לכל אזרח המבקש לצאת את הארץ את התאמת נתוניו למידע ולתמונות שנמסרו להם. 17. בהינתן אחריות המדינה, טוענת היא כי יש לייחס לתובעים אשם תורם בגין אי המצאת מספר דרכון רוסי של אלכסנדר. ואילו לטענת התובעת לא הוסבר לה שעליה להמציא זאת ולחלופין, לא היה בהמצאה של המספר הידוע לה כדי להועיל, שכן המספר משתנה בכל עת שמונפק דרכון חדש. 18. מחלוקות שונות בשאלת היקף הנזק ואשר תפורטנה בהמשך ולפי הצורך. הראיות 19. מטעם התובעים העידו התובעת בעצמה ואימה של קטרינה, נטליה. התובעת הגישה קלטו ותמלולים של שיחתה עם נטליה במהלך ביקורה אצלה ושל שיחתה עם מר אמנון עציוני מרשב"ג [להלן - "עציוני"]. כן הגישה תיק מוצגים. 20. מטעם המדינה העידו רפ"ק כהן ועציוני וכן הוגש תיק מוצגים. דיון האם הוכיחו התובעים שאלכסנדר יצא את הארץ 21. ברור שבמידה והתובעים לא יוכיחו כי אלכסנדר יצא את הארץ ולא שב, אין לתביעה תקומה. הנטל להוכיח את יציאתו מוטל מראשית המשפט ועד תומו - על התובעים. 22. אכן, אין משקל ראייתי לעדויות שמיעה מפי אמה של התובעת וחבריהם ברוסיה לגבי תוכניותיו של אלכסנדר לעזוב את הארץ. אך עדותה של התובעת עצמה עשתה עלי רושם כן ואמיתי. 23. עדותה מתחזקת בדבריה של נטליה שאינה בעלת אינטרס בתביעה ואולי אף נמצאת בניגוד אינטרסים מסוים עם התובעים, לאור היותה אימה של בת זוגו הנוכחית של אלכסנדר. לא נעלם מעיני שנטליה מסרה בשיחה המוקלטת [עמ' 3 לתמלול] שלא נסעה לרוסיה כבר שש שנים וחזרה על כך בחקירתה הנגדית [עמ' 2], אלא שהדברים אינם כה פשוטים. בראשית שיחתה המוקלטת עם התובעת השיחה לפי תומה ובאופן ספונטאני שביקרה אצל בתה ואצל אלכסנדר בניז'ני טגיל "השנה בקיץ" [עמ' 2 למעלה]. רק לאחר שהתבררה לה זהותה של התובעת, הקשר שלה עם אלכסנדר, עניינו של הבן הקטין ומטרת ביקורה של התובעת אצלה החלה "להרחיק" את עצמה, חזרה בה ואמרה שלא הייתה שם שש שנים. לשאלה "פתוחה" בחקירה חוזרת אישרה שכן נסעה לרוסיה ובפעם האחרונה עשתה זאת ב - 2008 [עמ' 2 למטה]. העדפתי את גרסתה הספונטאנית עליה חזרה בחקירה החוזרת. 24. מעבר לנדרש, התובעים הגישו מסמך ממשרד הפנים הרוסי ולפיו נכון ל - 19.1.09 התייצב אלכסנדר, הזדהה והצהיר על מגוריו בניז'ני טגיל. המסמך תורגם לעברית על ידי נוטריון, אושר בחותמת אפוסטיל ואין טענה לגבי אמינותו. מסמך זה מחזק אך הוא את גרסת התובעת. 25. מנגד, נסמכת המדינה על תעודת עובד ציבור לגבי רישומי יציאה וכניסה של אלכסנדר דרך מעברי גבולות רשמיים. על פי התעודה, לא יצא אלכסנדר את הארץ עוד משנת 2003. התובעים נמנעו מחקירת מוסר התעודה. אכן כטענת המדינה, פועלת הימנעות זו נגדם. אלא שהתעודה אינה "מתנגשת" או "נלחמת" עם גרסת התובעים על יציאת אלכסנדר מהארץ ומגוריו ברוסיה. תוכנה ומטרתה צנועים, כל שיש בהם להוכיח הוא שאלכסנדר לא יצא את גבולות המדינה דרך מעבר גבול רשמי. התובעים הוכיחו במידה הנדרשת במשפט אזרחי שאלכסנדר יצא מן הארץ לאחר ולמרות הצו וההחלטה. האם יצא אלכסנדר את הארץ דרך מעבר גבול רשמי? 26. אין חולק כי אלכסנדר "הוכלל" במחשב רשב"ג זמן רב לפני יציאתו, עוד ב - 13.5.04. על פי תעודת עובד ציבור לא יצא אלכסנדר את הארץ דרך מעבר גבול רשמי מאז 2003. אלכסנדר היה מודע לצו ואיים על התובעת שיצא מן הארץ והצו לא ימנע זאת בעדו. התובעת עצמה הביעה בזמן אמת חשש שיזייף את דרכונו הישראלי ועל כן גם פנתה לראש ההוצל"פ בבקשה להפיץ את תמונותיו במעברי הגבול. 27. על התובעים הנטל להוכיח כי אלכסנדר יצא את הארץ דרך מעבר גבול רשמי. נטל זה כבד הוא. כנגד התובעים מתייצבת חזקת תקינות מעשי המנהל. לאור חוק הדרכונים, לא יכול היה אלכסנדר לצאת את הארץ דרך מעבר גבול רשמי אלא תוך הצגת דרכון ישראלי ולו היה עושה כן, היה נחשף לצו עיכוב יציאה מן הארץ. אמנם אלכסנדר יכול היה לצאת את הארץ לאחר הצגת דרכון ישראלי מזויף, אך התובעים לא הוכיחו זאת. הם ודאי לא הוכיחו התרשלות בקרי הגבול בבדיקת האוטנטיות של הדרכון. התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולמעשה לא הוכיחו כיצד יצא אלכסנדר מן הארץ וכי נסיבות יציאתו מטילות אחריות על המדינה. די בכך על מנת לדחות את התביעה כבר עתה. המשך הדיון, מעבר לנדרש. התנהלות המשטרה בביצוע ההחלטה 28. ראש ההוצל"פ החליטה להעביר את התמונות ואת המידע בדחיפות למשטרת הגבולות. תכלית ההחלטה שאינה דורשת פרשנות, הוא הצגת כל אלה למצער בפני ולעיני הבקרים המוצבים ופועלים במעברי הגבול הרשמיים [להלן - "ביצוע" או "תחנת הקצה"]. תכלית ההחלטה אינה מושגת באמצעות הפצה פנימית בין "תחנות" שונות של המשטרה. תהא אשר תהא דעתה של המדינה על סבירות ההחלטה, על טיבה ועל פרשנותה, עדיין נשאלת השאלה, האם אכן פעלה לביצועה עד כולל תחנת הקצה. רפ"ק כהן הציע הבחנה בין "צו" לבין "החלטה" שהאחרונה נתונה אולי לפרשנות. אני דוחה הצעה זו. הכותרת וההגדרה אינה מעלה ואינה מורידה. כאשר תוכן ה"החלטה" הוא צו, על המדינה לבצעו עד כולל תחנת הקצה. 29. רפ"ק כהן ועציוני העידו על נהלי המדינה ועל ביצועיהם של צווים ב"תחנות" הביצוע השונות במשטרה. לדידי אין הבחנה רלוונטית בין ה"תחנות" השונות שכן כולן ועד כולל תחנת הקצה נתונות לאחריות המדינה. 30. התובעים הוכיחו ועל כך אין חולק, כי ההחלטה נמסרה למשטרה, ב"תחנה ראשונה" ביום לאחר נתינתה, ב - 10.11.05 ואף התקבלה לביצוע ב"תחנה השנייה" אצל רשב"ג ב - 15.11.05. אמנם נטל השכנוע בתביעה מוטל עדיין על התובעים, אך מנקודה זו ואילך, לאור היעדר שליטה של התובעים על ההתנהלות ועל הראיות להתנהלות, מועבר נטל הבאת הראיות לביצוע בתחנת הקצה, אל כתפי המדינה. 31. לו נדרשתי הייתי קובעת כי המדינה לא עמדה בנטל הבאת הראיות לגבי ביצוע ההחלטה בתחנה השלישית, היא תחנת הקצה. אמנם ביום 15.11.05 שלח רפ"ק כהן מכתב לכל מעברי הגבול ובו כלל את התמונות ואת המידע על פי ההחלטה והורה להעביר כל אלה בפני כל בקרי הגבול ולהיות ערניים בנושא, הוא אף צלצל לדבריו מספר פעמים על מנת לוודא כי מכתבו התקבל במעברי הגבול. בכך ביצעה המדינה את הנדרש ממנה בתחנה השנייה. לאור חזקת התקינות של מעשי המנהל ולאחר עיון בתמלול השיחה המוקלטת בין התובעת לבין עציוני אני מוכנה לקבל כי דברי עציוני לעניין היעדר אפשרות לתלות תמונות היו כלליים, הוא אף לא התבטא ספציפית ביחס להחלטה שבנדון אך בכך אין די. המדינה לא הביאה ראיה לגבי עצם קליטת המידע והתמונות בתחנת הקצה ותיעודן במחשבים אצל הבקרים במעברי הגבול הרשמיים. רפ"ק כהן השיב לשאלה 8 בשאלון שהפנו אליו התובעים כי הוא מניח שמפקדי המעברים דאגו למלא הנחייתו. לדעתי לא היה קושי של ממש לברר האם אכן נקלטה הנחייתו והאם ובאיזה אופן בוצעה, מה שלא נעשה על ידי המדינה. נמצא שהתובעים הוכיחו במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי המידע והתמונות לא עמדו לנגד עיני הבקרים מעברי הגבול הרשמיים. המצב המשפטי רמת הזהירות הנדרשת מהמדינה בביצוע צווי עיכוב יציאה מן הארץ נגד חייב מזונות 32. בהלכת סוהן עסק בית המשפט העליון בתביעה נגד המדינה ובה נטען כי המשטרה לא ביצעה צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוציא בית הדין הרבני נגד חייב ואשר נמסר לביצועה. כתוצאה מכך, יצא החייב את הארץ דרך ללא מפריע ודרך מעבר גבול רשמי. בית משפט השלום סילק את התביעה נגד המדינה על הסף מן הטעם כי לא קמה עילת תביעה נגד המדינה כאשר זו פועלת במישור הציבורי - מנהלי. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. הוא דן בחובת הזהירות המושגית, קבע אותה, שלל חסינות של המדינה והלכה למעשה החזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת לבחון קיומה של חובה קונקרטית ובהינתן חובה כזו, לבחון את סבירות האמצעים בהם נקטה המדינה על מנת לאכוף צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד חייב מזונות. וכך קבע השופט ברק: "אפילו מוטלת חובה (מושגית וקונקרטית) על שוטר, אין הוא חייב למנוע נזק. חובתו אינה אלא לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק. אמצעי הזהירות עצמם הם פונקציה של האפשרויות הסבירות העומדות לרשותו ושל נתונים נוספים, העשויים לא פעם להביא לידי כך, שאפילו קיימת חובת זהירות, אין היא אפשרית בנסיבותיו של מקרה ספציפי. כאמור, שאלות אלה ואחרות אינן עומדות להכרעתנו, שהרי התביעה נדחתה על הסף, וכל שאנו עושים הוא להחזירה לסף הכניסה. מכאן ועד לסוף ההליך - ארוכה הדרך." [עמ' 744]. 33. החלטות ראש ההוצל"פ מצד אחד כמו גם נהליה של המדינה מצד שני, אינם מייצרים נוסחאות ופתרונות קסם ואין בהם כשלעצמם כדי לשחרר מבחינת החובה הקונקרטית וסבירות על פי הדין וביישום על נסיבות העניין. 34. אני סבורה כי אין מקום לקדם נוסחה שיישומה מביא בפועל להטלת אחריות מוחלטת על המדינה. מאידך, אין גם מקום לקדם נוסחה שתהפוך את צו עיכוב היציאה מן הארץ לפלסתר. נצא לדרך הניתוח: 35. כעולה מסעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א - 1971 [להלן - "פקודת המשטרה"], מוסמכת המשטרה בין יתר תפקידיה לדאוג לקיומו של הסדר הציבורי. פקודת המשטרה או כל דין אחר אינם מסמיכים את המשטרה, במישרין או בעקיפין לבצע צווים שניתנו על ידי רשויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות או לפקח על ביצועם. 36. מסתבר כי על אף היעדר הסמכה סטטוטורית וכעולה מסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 ומתקנה 22 לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם - 1979, בפועל מבצעת המשטרה צווי עיכוב יציאה מן הארץ על ידי רישומם ואכיפתם. התשתית להטלת תפקיד זה על המשטרה, נכונותה לקבלו, התקצוב של ביצועו וכללי ביצועו לא הובהרו על ידי הצדדים. על כן אין אלא להיעזר בתפיסה הנזיקית העקרונית כפי שהובאה בהלכת סוהן ולפיה אפשרות הביצוע, יהיו אשר יהיו מקורות ההסמכה לה, מקימה צפיות להיתכנות נזק כתוצאה ממחדל או לקות בביצוע. הצפיות עשויה לקבל עידון ותיחום באמצעות מבחני סבירות, שכל ישר ועלות מניעת נזק מול תוחלת הנזק [להלן - "מבחן עלות - תוחלת"]. עד כאן מפת האחריות הכללית. 37. פעולה זו של המשטרה נטועה מראש בזירה ביצועית - מנהלית מובהקת. אך ראוי לסייג, המשטרה אינה מפעילה כאן שיקול דעת אלא משמשת בעצם כ"רושמת" של צווים הניתנים על ידי רשות אחרת. אמנם יש בפעולה זו מימד מסוים של שליטה, אך זו נובעת מטכנולוגית אגירת מידע ולא מהפעלת מיומנויות מיוחדות למשטרה. ככלל, תכלית פעולתה של המשטרה כאן הינה מניעה או הפחתה של סיכונים כלכליים טהורים שיצרו אחרים ולא היא עצמה. השוו למיון מאת ד"ר תמר גדרון, אחריות המדינה, גופים ציבוריים וממלאי תפקידים ציבוריים לנזק שנגרם ברשלנות - מדרון חלקלק? [הפרקליט נא, 1, 30]. 38. כעת ניתן לגשת לבחינת רמת הזהירות באופן עקרוני. המשטרה, בשליטתה על מאגרי מידע, צריכה לבצע רישום ואכיפה מדויקים של הצווים המתקבלים אצלה. הדבר מתיישב עם תפקידה המנהלי. מחדל בתחום זה, עלול להביא לקביעת רשלנותה על פי התפיסה הנזיקית המקובלת. ואולם, אין מקום להשית עליה חובות של פרשנות, ייעוץ לזוכים או לחייבים, פעולה אקטיבית, פעולה יזומה או כל סטייה אחרת מלשון הצווים שכן יהא בכך משום הקניית שיקול דעת ללא הסמכה בדין ולמצער, פיתוי למשטרה וסכנה לנטילת שיקול דעת כזה, גם אם בתום לב. 39. בכך אין כדי לשלול הטלת אחריות בגין פעולה יישומית גרידא של צווים מפורשים וחריגים. נהלי המדינה מסדירים פנימית התנהלות משטרה ביחס לחלק מצווים כאלו, אך אינם עוסקים בחריגות כגון זו שצמחה מההחלטה נשוא התביעה שלפניי. אופן ביצועם של צווים כאלה עדיין כפוף למבחנים הנזיקיים הכלליים. אני סבורה שטעות בתום לב, כמו גם אי הבחנה בזיוף דרכון, נוכח נסיבות וכמויות הזרימה של קהל במעברי הגבול, אינה צריכה להקים אחריות. לכל היותר ניתן חשוב על הטלת אחריות במקרים מוכחים של התרשלות רבתי, כגון התעלמות מודעת או מכוונת מנתוני זיהוי בולטים של מעוכב. 40. מן הכלל אל הפרט: רשב"ג, בתחנת הקצה, מילאה אחר צו עיכוב יציאה מן הארץ, שהוצא לפי פרטי דרכון ישראלי של אלכסנדר ורשמה אותו במערכת שלה. כאשר קיבלה את ההחלטה לרבות תמונותיו של אלכסנדר והמידע על סכנת זיוף דרכון ובידוי זהות, רשמה גם אותם. לא הייתה עליה חובה לפנות לראש ההוצל"פ על מנת לקבל ממנה הוראות לגבי אופן היישום של ההחלטה או ליידע את התובעים לגבי קושי ביישום ההחלטה. העברת התמונות והמידע לבקרים במעברי הגבול הרשמיים והפעלתם על ידי הבקרים מול הקהל, מה שלא נעשה כאן - הייתה מספקת לחלוטין. לעומת זאת, סריקת התמונות, הגדלתן, הצגתן ואופן הצגתן חורגים מהצו ומההחלטה. ניתן לחשוב על מצגת בולטת בכל מיני אופנים, אך מצגת פחות בולטת או היעדר מצגת והסתפקות בתצוגת התמונות והמידע מול עיני הבקרים עדיין מתיישבים עם התפקיד המנהלי - ביצועי של המשטרה ועם תיחום האחריות לפי המבחנים הנזיקיים הכללים של סבירות, שכל ישר ועלות - תוחלת. 41. לסיום פרק זה, אף לו נמצא כי המדינה הפרה כלפי התובעים חובות בביצוע ההחלטה, לא נמצא קשר סיבתי בין הפרות אלה לבין נזקיהם, שכן התובעים לא הוכיחו שלו עמדו תמונותיו של אלכסנדר והמידע נוכח עיני הבקרים במעברי הגבול, היו מבחינים בו או בדרכון מזויף, ככל שעשה בו שימוש ומונעים את יציאתו מן הארץ. אשם תורם 42. לו הייתה התובעת מבססת אחריות המדינה על שימוש של אלכסנדר בדרכון רוסי, הייתי מייחסת לתובעת אשם תורם בדרגה של 70% לאור מחדלה לספק לתיק ההוצל"פ מלכתחילה ואף למשטרה בהמשך את פרטי דרכונו הרוסי של אלכסנדר. התובעת טענה כי פרטי הדרכון הרוסי משתנים בכל עת בה מוצא דרכון חדש. אך טענה זו הינה טענה בעלמא, שכן היא לא טענה כי אלכסנדר אכן הוציא דרכון חדש. נכון שהנטל להוכחת אשם תורם מוטל על כתפי המדינה, אלא בנושא זה, יש בידי התובעת לספק נתונים והיא לא עשתה כן. 43. בכל יתר המקרים לא הייתי מייחסת לתובעת אשם תורם שכן לא מצאתי פגם בפעולותיה. שאלת הנזק 44. מעבר לנדרש, אבחן בקצרה את שאלת הנזק. בהיעדרו של אלכסנדר מן הארץ ובהיעדר רכוש רשום על שמו בארץ, אכן הוכיחו התובעים כי לא ניתן להפעיל כלפיו אמצעי אכיפה אישיים מקובלים בהוצל"פ כגון פקודות מאסר וצווי עיכוב יציאה מן הארץ. 45. רוסיה אינה חתומה על אמנות אכיפה כגון אמנת האג. על כן הליכי אכיפה של פסק הדין וחיובי המזונות על פיו, עלולים להיות קשים, אם בכלל, ארוכים ויקרים. 46. נכון ל - 17.6.09 עמד חוב המזונות על 73,094 ₪, אם כי חלקו נגבה באמצעות תשלומי המל"ל. עדיין קיים חוב עתידי בסכום מהוון של 58,800 ₪ עד הגיע התובע 1 לגיל 18. גם מחוב זה יש לנכות את הגבייה באמצעות המל"ל. 47. התובעים לא הוכיחו את הדין הרוסי ובפרט את טענתם כי חשופים הם להליכי אפוטרופסות ברוסיה, אם ובמידה ויגיעו לשם. 48. מעבר לכל אלו, התובעים לא הוכיחו כי היוותרותו של אלכסנדר בארץ והאפשרות לנקוט נגדו בהליכי הוצל"פ, הייתה מאפשרת גביית חוב המזונות כסדרו ובמלואו. העובדה שאלכסנדר קיים את חיוביו על פי פסק הדין כבודה במקומה מונח, אך הוא חדל מכך והיה צורך לנקוט נגדו בהליכי הוצל"פ, שגם לאחר מכן שילם סכומים נמוכים יחסית וחדל. 49. לו נדרשתי הייתי פוסקת לתובעים סכום של 50,000 ₪ בגין הוצאות גביית חוב המזונות ברוסיה והנזק הלא - ממוני. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות המיוחדות של העניין ולאור קטינותו של התובע 1 כמו גם החשש שפסיקת הוצאות תכרסם במזונות המשולמים עבורו על ידי המל"ל, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. משטרהצווים