מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול פסק דין - המבקש לא ידע שהוא נתבע בתיק: 1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביחד עם 146 אחרים ביום 12.1.09, במסגרת תביעה להשבה בגין עשיית עושר ולא במשפט שהגישה המשיבה. הבקשה מתייחסת לביטול פסק הדין בנוגע למבקש בלבד, והיא מבוססת בעיקרה על הטענה כי המבקש כלל לא ידע כי הוא נתבע בתיק, לא קיבל מעולם את כתב התביעה ולא נתן מעולם ייפוי כוח למי שפעל כבא-כוחו בתובענה (עו"ד ערן פלס). 2. בשנת 1992 הגישה המשיבה נגד כל בעלי המקרקעין ביישוב ארסוף תביעה לקבלת תגמול כספי בגין פעילותה להפשרת הקרקעות ביישוב. בין הנתבעים היה גם מר פישל טהאלר ז"ל, אביו של המבקש (הנתבע 37 - להלן: "המנוח"). לצורך הגשת התביעה, ונוכח מגוריו של המנוח בבלגיה, ביקשה המשיבה, ואף קיבלה, היתר המצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה (נספח ג' לבקשה). 3. עו"ד ערן פלס ייצג עשרות נתבעים בתביעה דנן, וביום 29.11.92 הגיש כתב הגנה בשם "יורשי נתבע מס' 37", הוא המנוח (נספח ד' לתצהיר המבקש). בתצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק דין מודה עו"ד פלס כי הגיש את כתב ההגנה בשם "היורשים" מבלי לראות את צו הירושה של המנוח, ומבלי לפגוש מי מבין היורשים הפוטנציאליים שלו, לרבות המבקש, או לשוחח עימם. עו"ד פלס מבהיר כי פעל בהסתמך על דבריו של אדם בשם חיים לייזר, בנו של אחד הנתבעים האחרים, שהתיימר להכיר את יתר הנתבעים, וביניהם בני משפחת טאהלר. בשל העובדה שהמסמכים הרלוונטיים לתיק זה בוערו (לאחר שהוכרע בבית המשפט העליון הערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בתיק זה), לא ידע עו"ד פלס לומר על אילו מסמכים, אם בכלל, חתם המבקש בקשר לתביעה דנא (סעיף 5 לתצהירו). המבקש עצמו טוען כי לא חתם על מסמך כלשהו המרשה לייצגו בתיק זה. 4. ביום 11.1.95, לאחר שהתברר כי המנוח נפטר עוד בטרם הוגשה התביעה, ביקשה המשיבה להחליף את המנוח (כמו גם מספר נתבעים נוספים שהסתבר כי אינם בין החיים) בבנו - הוא המבקש. הבקשה להחלפת נתבעים לוותה בתצהיר של המשיבה בו צויין כי: "יעקב טלר הינו יורשו של המנוח פישל טלר ז"ל (נתבע מס' 37) על פי הצהרתו. למיטב ידיעתי העזבון טרם חולק וידוע למר טלר על חובות עזבון פישל טלר ז"ל כלפי" (נספח ה' לתצהיר המבקש). בהסתמך על תצהיר זה תוקן כתב התביעה, ובמקום המנוח נרשם כנתבע המבקש. אלא שצו ירושה שניתן בבית משפט זה ביום 8.11.95 מלמד כי המבקש הסתלק מירושת אביו לטובת אמו, כפי שעשו גם שלושת אחיו (נספח ב' לתצהיר המבקש). היורשת היחידה של המנוח היתה, אם כן, רעייתו, חנה ויינפלד טאהלר. מכאן שהתצהיר שהגישה המשיבה לבית המשפט, בתמיכה לבקשה להחליף את המנוח במבקש, התבסס על עובדה שהתבררה כבלתי נכונה. לא ברור מדוע סבור ב"כ המשיבה כי טענה זו של המבקש הינה "הכפשה גסה, תמוהה ולא רלבנטית". הטענה כי האמור בתצהיר אינו נכון עולה בבירור מצו הירושה, ומדובר בטענה רלבנטית ביותר, שכן על בסיס מידע שגוי זה שבתצהיר המשיבה הורה בית המשפט לצרף את המבקש כנתבע. מוכן אני להניח כי המשיבה לא ידעה בעת שהגישה את הבקשה על הסתלקותו של המבקש מן הירושה. אך המשיבה לא טרחה לערוך בירור בנוגע לזהותם הנכונה של יורשי המנוח, טרם הגשת הבקשה לצירוף המבקש, אף שבמכתב מיום 20.3.95 שכתב מתמחה ממשרדו של עו"ד פלס, אליו צורפה רשימת שמותיהם של בניו של המנוח, צוין במפורש כי טרם ניתן צו ירושה בעניינו של המנוח (נספח ב' לתגובת המשיבה לבקשה דנן). בפי המשיבה גם אין כל הסבר לכך שמבין חמישה יורשים פוטנציאליים של המנוח, היא בחרה לנהל את התביעה רק נגד יורש פוטנציאלי אחד בלבד - המבקש - אשר לולא הסתלק מן הירושה, היה חלקו בעיזבון שמינית בלבד. 5. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 16.4.97 טען ב"כ המשיבה כי איננו יודע את מי מבין הנתבעים הרבים מייצג עו"ד פלס, שכן הלה לא הציג יפויי-כוח של מרשיו. לפיכך, הורה בית המשפט לעו"ד פלס להציג יפוי-כוח של כל לקוחותיו. מכאן, שב"כ המשיבה היה מודע לעמימות הסובבת את ייצוג הנתבעים על ידי עו"ד פלס. אף על פי כן, הוא לא עמד על כך שיוצג בפניו ייפוי-כוח כדין, בכל הנוגע למבקש. "יפוי הכוח" היחיד שעלה בידיו להציג במסגרת בקשה זו, המתייחס למי מבני משפחת טאהלר, הינו העתק של פתק בכתב-יד בן חמש שורות, שלא ברור אימתי נחתם ועל ידי מי, המייפה את כוחו של עו"ד פלס "בשם יורשי המנוח ר' פישל טהאלר... לכתוב כתב הגנה נגד אילנה אורן". מתצהירו של עו"ד פלס ניתן להבין כי הוא מעולם לא קיבל מהמבקש יפוי-כוח לשם ניהול התביעה בשמו. כאמור, עו"ד פלס טען כי לא פגש את המבקש ואף לא שוחח עמו עד סמוך לפני מועד הגשת בקשת הביטול שלפני (סעיף 7 לתצהירו). כך גם טוען המבקש בתצהירו (סעיף 13.7). למרות דבריו הנכוחים של עו"ד פלס, וחרף העובדה שאין ב"כ המשיבה מבקש לחקור את המבקש או את עו"ד פלס, הוא טוען כי המבקש יוצג על ידי עו"ד פלס כדין. 6. ביום 12.1.09, ניתן פסק דין בתביעת המשיבה, במסגרתו נפסקו לה תשלומים מכל אחד מן הנתבעים, בהתאם לגודל החלקה שבבעלותם. המבקש חויב בתשלום סך של 166,485 ₪ (בערכי יום 19.11.11). חלק מן הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אשר נתן פסק דין על דרך הפשרה, המקטין את סכום הפיצוי. הערעור הוגש באמצעות כמה עורכי דין שייצגו נתבעים שונים, וביניהם עו"ד פלס, אשר לא ידע להסביר מדוע המבקש לא היה בין המערערים. 7. ביום 30.11.11 פנה ב"כ המשיבה למבקש בדרישה לתשלום חובו הפסוק בהתאם לפסק הדין. בחודש פברואר 2012 התנהלה חליפת מכתבים בין ב"כ המבקש לב"כ המשיבה, במסגרתה ביקש ב"כ המבקש לקבל לידיו מסמכים שונים הנוגעים לתביעה דנן. ביום 10.5.12 הגיש המבקש בקשה לארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, וביום 27.6.12 הוגשה הבקשה שלפני לביטול פסק הדין. המבקש מבהיר כי ב"כ המשיבה סירב לשתף עמו פעולה ולהעביר לרשותו מסמכים שונים הנוגעים לתביעה, אשר היו נחוצים לו לשם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לפיכך, ב"כ המבקש נדרש להזמין את התיק מארכיב בית המשפט, ולעיין בעשרות ארגזים של חומר. כתוצאה מכך התעכבה מלאכת הכנת הבקשה וזו הוגשה רק כשבעה חודשים לאחר שנודע למבקש על פסק הדין נגדו. 8. לטענת המבקש בתצהירו, הוא לא הכיר כלל את עו"ד פלס ומעולם לא הסמיכו לייצגו בתביעה שהגישה המשיבה, ומכאן שלא ניתן לראות במסירת כתב התביעה לעו"ד פלס משום מסירה כדין. המבקש אף לא הסמיך את חים לייזר להתיר לעו"ד פלס לייצגו. זאת ועוד, בעוד שהמשיבה קיבלה היתר המצאה מחוץ לתחום בנוגע לאביו, הרי שהיא לא קיבלה היתר דומה ביחס אליו (המבקש מתגורר בבלגיה). לפיכך, לא זו בלבד שכתב התביעה מעולם לא נמסר לו, אלא שבית המשפט בישראל מעולם לא רכש סמכות לדון בתביעה נגדו. עוד טוען המבקש כי גם אם ניתן היה לומר שעו"ד פלס ייצג את "יורשי פישל טאהלר ז"ל", הרי שהוא איננו אחד היורשים, כפי שניכר מצו הירושה. מכאן, שמעולם לא נמסר לו כתב התביעה, וממילא הוא לא היה מיוצג בהליכים שניהלה המשיבה, ויש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו. כך גם טוען המבקש כי ממילא אין ולא היתה כל עילה לחייבו לשלם למשיבה תשלום כלשהו בגין הפשרת מקרקעין שמעולם לא היו בבעלותו. 9. למרות הראיות הברורות לכך שכתב התביעה לא נמסר כדין למבקש, ולכך שהוא לא היה מיוצג כדין בתביעה דנן, ואף לא היתה עילה לתבעו לאור זאת שהוא לא ירש את המקרקעין בארסוף - מתנגד ב"כ המשיבה לביטול פסק הדין נגד המבקש. לשם כך, ניתלה ב"כ המשיבה בטענות שונות ומשונות. כך, מדגיש ב"כ המשיבה את העובדה שעו"ד פלס לא התנגד להחלפתו של המנוח במבקש, אף שברור כי הדבר לא יכול להפוך את המבקש לבעל דין נכון בתביעה. בדומה, למרות שעו"ד פלס הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מעולם לא היה בקשר עם המבקש, וכי מקורו של הייצוג שקיבל על עצמו, כביכול, בשם המבקש הינו בטעות, ממשיך ב"כ המשיבה לטעון בלהט כי עו"ד פלס ייצג את המבקש כדין ואף התייצב בשמו בבית המשפט במשך עשרות שנים. ב"כ המשיבה סבור כי אין די באמור בתצהירו של עו"ד פלס בעניין זה, וכי היה על המבקש להציג גם תצהיר של אותו חיים לייזר, אשר לטענת עו"ד פלס היווה את איש הקשר בינו לבין הנתבעים. אולם ב"כ המשיבה לא ביקש לחקור את עו"ד פלס על תצהירו, ואינני רואה כל סיבה לפקפק באמיתות הדברים שנאמרו בו, בפרט כאשר הם מציגים את עו"ד פלס באור בלתי מחמיא. בנסיבות אלה, לא היה כל צורך בתצהירו של מר חיים לייזר. 10. ב"כ המשיבה סומך ידיו על מספר מסמכים וביניהם אותו פתק בכתב-יד, שאינו נושא תאריך ולא ברור על ידי מי הוא חתום, שלפיו מסמיכים יורשיו של המנוח את עו"ד פלס להגיש בשמם כתב הגנה. כפי שכבר הובהר, המבקש טוען כי לא חתם לעו"ד פלס על יפויי-כוח ואין כל ראיה לסתור טענה זו. העובדה שהמבקש, או מישהו מטעמו, לא הגישו תצהיר עדות ראשית בתובענה מחזקת את טענה זו. כך גם אין כל ראיה כי מי מבין יורשיו הפוטנציאליים של המנוח הסמיך את עו"ד פלס לייצגם בתובענה, להבדיל מהכנת כתב הגנה בלבד. מסמך נוסף אליו מפנה ב"כ המשיבה הינו מכתב של מתמחה ממשרדו של עו"ד פלס המציין כי יצר קשר עם כל מרשיו, בארץ ובחו"ל (נספח ו' לתגובה). לטענתו, במכתב זה לא נזכר איש קשר כלשהו. אלא שעו"ד פלס מציין בתצהירו כי מעולם, במהלך ניהול התביעה, לא שוחח או נפגש עם המבקש או מי מבני משפחתו, וכי הקשר עימם היה באמצעות חיים לייזר בלבד. כאמור, אינני מוצא כל סיבה שלא לתת אמון מלא בדבריו של עו"ד פלס, שלא נסתרו. 11. מסמך נוסף בו נתלה ב"כ המשיבה הינו תשובה לשאלון שהועברה אל עו"ד פלס ממשרדו של המבקש בשנת 1997 (נספח ח' לתגובה). על המסמך חתומה, כך נראה, אמו של המבקש. הקשר היחיד של המבקש למסמך זה הינו העובדה שהוא נשלח בפקס ממשרדו. לכל היותר, יש בכך כדי ללמד שהמבקש ידע או יכול היה לדעת כי נגד אמו מתנהלת תביעה. אך ודאי שלא ניתן ללמוד מכך כי המבקש היה מיוצג בהליכים שבגינם ניתן נגדו פסק הדין. לא מיותר לציין כי במסמך התשובה לשאלון מציינת האם כי היא ירשה מבעלה את המגרש נשוא התביעה (באותה עת כבר ניתן צו הירושה בעניינו של המנוח). אך גם לנוכח שאלון זה המשיכה המשיבה בהליך נגד מי שכמסתבר אין לו קשר כלשהו למקרקעין נשוא התביעה, ונמנעה מלתבוע את מי שהצהירה כי ירשה את המקרקעין. טענת ב"כ המשיבה כאילו מסמכים בודדים אלו מלמדים על "קשר הדוק, רציף ומשמעותי בין המבקש ועו"ד פלס" הינה תמוהה, בפרט על רקע דבריו הברורים של עו"ד פלס בתצהירו. ואילו הטענה כי עו"ד פלס מסר תצהיר שקרי וכוזב, במטרה לסייע למבקש להפחית את החוב הפסוק נגדו, שנטענה ללא כל יסוד עובדתי, מוטב היה לה לולא נטענה. 12. די באמור עד כאן על מנת להצדיק ביטולו של פסק הדין נגד המבקש "מתוך חובת הצדק", הואיל ומסתבר כי המבקש לא היה מיוצג בתובענה וכתב התביעה לא נמסר לו. זאת, גם אם נתעלם מכך שלא היתה עילה לתבוע את המבקש, הואיל ולא היה מעולם הבעלים של המקרקעין שבגינם הוגשה התובענה. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שכותרתה: "ביטול החלטה על פי צד אחד" קובעת: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; ". לעניין זה "החלטה" כוללת פסק דין (ראה הגדרת "החלטה" בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ההלכה לעניין התנאים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד סוכמה על ידי כב' השופטת א' פרוקצי'ה ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (לא פורסם - 27.2.01): "המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין; אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין. השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 139,133. לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (דברי בית המשפט שם, עמ' 139). ... עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק, וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. יוצא איפוא: בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (וראה גם א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית - 2005) עמ' 342-343). בענייננו, משנמצא כי עו"ד פלס לא הוסמך לייצג את המבקש בתובענה, הרי שכתב התביעה מעולם לא נמסר למבקש (שהינו תושב חוץ), וכך גם ההודעות על מועדי הדיון. לכן, ביטולו של פסק הדין במקרה דנן הינו "מתוך חובת הצדק", ללא קשר לשאלה אם יש למבקש הגנה טובה לגופו של עניין. אוסיף כי גם אם פסק הדין לא היה פגום, והסמכות לבטלו היתה סמכות שבשיקול דעת, הייתי מבטל את פסק הדין נוכח העובדה שלמבקש, שלא ירש את נכסי אביו בישראל, אין כל זיקה למקרקעין שבגינם הוגשה התביעה. 13. ב"כ המשיבה סבור כי הסתלקותו של המבקש מירושת אביו מהווה ניסיון להברחת נכסים, שלא היה מקום לאשרה. גם טענה זו, ככל יתר טענותיו של ב"כ המשיבה, משוללת יסוד. ב"כ המשיבה אף מאשים את המבקש, מבלי שטרח לערוך בירור עובדתי כלשהו בסוגיה זו, כי הסתיר מבית המשפט שדן בצו הירושה את העובדה שמתנהלים נגדו הליכים כיורש עזבון אביו. ראשית, המבקש לא היה היחיד מבין בניו של פישל טהאלר שהסתלק מן הירושה. כך עשו כל ארבעת הילדים, אף שנגד שלושה מהם לא הוגשה תביעה בגין נכסי העזבון. עובדה זו מלמדת כי המניעים להסתלקות מן הירושה, אם הם רלבנטיים כלל לתובענה זו, היו שונים מהנטען על ידי ב"כ המשיבה. שנית, אין כל ראיה כי המבקש ידע, בעת שהסתלק מן הירושה, כי תלויה ועומדת נגדו תביעה. ולבסוף, דבר לא מנע מב"כ המשיבה להחליף את המבקש באמו, שהיא היורשת של נכסי העיזבון. כיצד, אם כן, יכלה ההסתלקות מן הירושה להועיל למבקש? 14. ב"כ המשיבה טוען כי כאשר התברר שהמנוח, נגדו הוגש כתב התביעה המקורי, נפטר, היתה המשיבה רשאית להחליפו באחד מן היורשים הפוטנציאליים שלו. לדבריו, הוא קיבל מעו"ד פלס "העתק מהדף הרלבנטי של הבקשה לצו ירושה של פישל טלר ז"ל, עליו סומנו בעיגול בניו של פישל טלר ז"ל, על מנת שהמשיבה תוכל לצרף אחד מהם כנתבע במקום אביו". לא ברור מהיכן שואב ב"כ המשיבה מסקנה זו. משנודע לב"כ המשיבה על פטירתו של המנוח עמדו בפניו מספר אפשרויות. האחת, להמתין לקבלת צו ירושה, ולהחליף את המנוח ביורשיו החוקיים. האחרת, להגיש תביעה נגד כל היורשים הפוטנציאליים של המנוח. אך ב"כ המשיבה בחר לילך בדרך אחרת, ולהגיש תביעה רק נגד יורש פוטנציאלי אחד. דרך זו חשפה את המשיבה לסיכון, שהתממש במקרה דנן, ולפיו יתברר בסופו של דבר כי הנתבע איננו יורש, ולמעשה אין כל עילה נגדו. בהקשר זה יש לציין כי סעיף 6(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מורה כי "מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה;". הנטל לברר מיהם היורשים הנכונים של המנוח היה מוטל על המשיבה, וכל עוד לא ניתן צו ירושה, הבחירה ביורש פוטנציאלי אחד בלבד כנתבע הטילה על המשיבה את הסיכון לכך שבדיעבד יסתבר כי אותו נתבע, איננו כלל יורש (ראה לעניין זה החלטת הרשמת הנכבדה של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח בע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם - 12.10.10)). 15. ב"כ המשיבה אף סבור כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול, שהוגשה למעלה משישה חודשים לאחר שנודע למבקש על פסק הדין שניתן נגדו. לגישתו, האיחור בהגשת הבקשות הינו מהותי. לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, די היה למבקש לטעון כי לא היה מיוצג בהליך ולא ידע עליו, ולכן הטענה כי נדרשה לו שהות ארוכה כדי לבחון את המסמכים הרבים שבתיק איננה סבירה. לא ניתן לקבל את גישתו של ב"כ המשיבה. נראה שגישה זו ממש, לפיה אין מניעה להגיש לבית המשפט בקשות ללא כל תשתית עובדתית, וללא מסמכים התומכים בהן, היא שהובילה לכך שהמשיבה אוחזת כיום בפסק דין נגד אדם שלא היתה לגביו כלל עילת תביעה, ואשר כלל לא היה מיוצג בהליכים שניהלה נגדו. על מנת לבקש את ביטול פסק הדין היה על המבקש לבסס את טענתו כי לא קיבל את כתב התביעה וכי לא היה מיוצג בהליכים. לשם כך, היה עליו לבדוק, בין היתר, את אישורי המסירה המצויים בתיק ויפויי כוח בתיק. ב"כ המבקש טענה כי ביקשה את עזרתו של עו"ד פלס, אולם הלה הודיע כי כל המסמכים הנוגעים לתיק שהיו במשרדו בוערו (סעיף 10 לתצהיר עו"ד ינאי, בתמיכה לבקשה). ב"כ המבקש ביקשו גם את עזרתו של ב"כ המשיבה באיתור החומר הרלבנטי, אולם זה סירב לסייע להם (ראה תצהירה של עו"ד ענת ינאי התומך בבקשה). לפיכך, נדרשו לפנות למזכירות בית המשפט ולהמתין עד שהתיק יוזמן מן הארכיב. מדובר בתיק בעל מימדים עצומים, הכולל לא מעט ארגזים (תביעה נגד כ- 150 נתבעים שיוצגו על ידי עורכי דין שונים). פעולות אלו כולן גרמו לעיכוב בהגשת הבקשה. אמנם מן הראוי היה להגיש את בקשת אורכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין בטרם חלף הזמן להגשתה. אך אינני סבור כי בנסיבות שפורטו לעיל, וכאשר ביטול פסק הדין הינו מחובת הצדק ואין למעשה עילת תביעה אמיתית נגדו, מוצדק לשלול מן המבקש את האפשרות להגיש בקשת ביטול. 16. לא זו אף זו, מחלופת מכתבים שהתנהלה בין ב"כ הצדדים עולה כי כבר בחודש דצמבר 2011, בסמוך לאחר שנודע למבקש על פסק הדין, יצרו באי-כוחו קשר עם ב"כ המשיבה, והוסכם ביניהם על מתן אורכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד ליום 31.1.12 (נספח יא לתצהיר המשיבה). ביום 6.2.12 הודיע ב"כ המשיבה לב"כ המבקש כי לא אישר ארכה נוספת עד ליום 28.2.12, ודרש כי המבקש ישלם את מלוא חובו הפסוק לאלתר (נספח יב' לתצהיר המשיבה). ימים ספורים לאחר מכן קיבלו באי כוחו של המבקש מכתב מעו"ד פלס בו הוא מבהיר כי פסק הדין נגד המבקש יסודו ככל הנראה בטעות. באי כח המבקש הציגו מכתב זה בפני ב"כ המשיבה, מתוך תקווה כי נוכח האמור במכתב, יסכים ב"כ המשיבה לביטול פסק הדין. אולם תקוותם התבדתה. בשלב זה נעשו ניסיונות להגיע לפשרה שתהא מבוססת על תשלום הסכום שקבע במסגרת הפשרה שהושגה בבית המשפט העליון, אולם ב"כ המשיבה דחה ניסיונות אלו ועמד על כך שהמבקש ישלם את מלוא הסכום שנפסק נגדו בערכאה זו. מן האמור לעיל עולה כי המבקש ובאי כוחו לא הזניחו את הבקשה לביטול פסק הדין, אלא סברו כי יוכלו להשיג הסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט לביטול פסק הדין. באי כח המבקש קיוו שב"כ המשיבה יתעשת ויגיע למסקנה ההגיונית היחידה בנסיבות העניין, ולפיה דין פסק הדין שניתן נגד המבקש להתבטל. רק לאחר שב"כ המשיבה עמד על כך שהמבקש ישלם את מלוא חובו הפסוק, הבינו באי כח המבקש כי אין מנוס מפנייה לבית המשפט על מנת שיבטל את פסק הדין. לפיכך, יש הצדקה להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין. 17. לסיכום: הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת, ופסק הדין שניתן כנגד המבקש (נתבע 37). המבקש לא קיבל את כתב התביעה, לא היה מיוצג בה ובית המשפט לא קנה סמכות לדון בעניינו. כמו כן, הואיל ומסתבר כי המבקש לא היה מיוצג על ידי עו"ד פלס ובהיותו תושב חוץ, היה צורך בהיתר המצאה מחוץ לתחום כדי לבסס סמכות לגביו. בלא כל קשר לכל אלו, מתברר כי למשיבה אין למעשה עילת תביעה נגד המבקש, הואיל והוא לא ירש את המקרקעין נשוא התובענה מן המנוח. 18. המשיבה תשלם למבקש הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 19. בשולי החלטה זו אוסיף כי לעו"ד פלס חלק לא מבוטל בתסבוכת שנוצרה, כמתואר לעיל, שכן הוא התיימר לייצג את המבקש בלא שהיה בידיו צו ירושה של אביו (כך הוא טוען), ובלא שהיה לו אי-פעם קשר עם המבקש, כשהוא מסתמך רק על דברי אדם בשם חיים לייזר, שמעמדו ותפקידו אינם ברורים. גם טענת עו"ד פלס כי השמיד את כל המסמכים מעלה תמיהה, בהתחשב בעובדה שפסק הדין בערעור ניתן ביום 25.7.10, ואין זה ברור מדוע לא הוגש ערעור בשם המבקש (שהרי עו"ד פלס סבר שהוא מייצגו). ב"כ המשיבה מעלה טענות רבות נגד עו"ד פלס והתנהגותו אכן מעלה סימני שאלה. אך כל אלו אינם נוגעים לזכותו של המבקש לדרוש את ביטול פסק הדין, כאשר אין ראיה שהמבקש הסמיך מאן דהו לייצגו בתובענה, וגם לא נראה שהיתה לו סיבה לעשות כן, שהרי לא הוא ירש את המקרקעין נשוא התובענה. ביטול פסק דין