מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול פסק בורר עקב התנהגות הבורר: לפניי בקשה (הפ"ב 39138-09-11) שהגיש המבקש (להלן: "המבקש") לביטול פסק בוררות מיום 21.6.11 שניתן על ידי הבורר (להלן: "הפסק"), בסכסוך שבין המבקש לבין מר המשיב (להלן: "המשיב"); ובקשה לאישור הפסק שהגיש המשיב (הפ"ב 20243-08-11). בין הצדדים נחתם הסכם לפיו הוזמן המבקש לבצע עבור המשיב, עבודות בניית שלד לארבע יחידות דיור ברחוב מצפה הבירה במעוז ציון, על בסיס תכניות מוסכמות שצורפו להסכם ובסכום פאושלי של 780,000 ₪. במהלך העבודות דרש המשיב מן המבקש לבצע שינויים ותוספות אשר לא נכללו בתכניות שצורפו להסכם. בין הצדדים נתגלעו סכסוכים בקשר לקיום ההסכם, והם החליטו למסור את חלוקי הדעות שביניהם להכרעתו של בורר. לשם כך ערכו הצדדים ביניהם ביום 3.6.11 הסכם בוררות בו מינו את אינג' יצחק קיל כבורר מוסכם. בהסכם האמור מצהירים הצדדים (ב"הואיל" השלישי) כי חלוקי הדעות שביניהם נוגעים, בין היתר, לעלות השינויים והתוספות, עלות היתרה להשלמת העבודות על פי ההסכם בין הצדדים ואחוז הגמר הנובע ממנו, ומחיר חומרי גלם שסופקו על ידי המבקש ואשר נותרו באתר. בהסכם הבוררות האמור קבעו הצדדים, בין היתר, כי הבורר יפסוק "לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שלפניו", כי "הבורר יהיה כפוף להגדרת עבודה פאושלית כאמור במפרט הבינמשרדי הקרוי 'ספר הכחול' ומעבר לכך הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי משפט". כמו כן קבעו הצדדים, כי על הבורר לנמק את פסק הבוררות (סעיף 7 להסכם); כי על הצדדים להעביר לבורר את כל טענותיהם בקשר להסכם - ובכלל זה, התחשיב מטעמם בכל הנושאים המפורטים לעיל - תוך 3 ימים מיום חתימת הסכם הבוררות; וכי על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שבוע "מהיום שבו הצדדים התחייבו להגיש את עמדתם, מועד בו עליו להתחיל לדון בסכסוך". במסגרת הליך הבוררות טען המבקש כי בנוסף לסכום שהפקיד המשיב בידיו בסך 528,827₪, חייב לו המשיב סכומים נוספים (כשבחוזה שבין הצדדים נקבע סכום פאושלי של 720,000₪, כאמור לעיל + 60,000₪ נוספים עבור המרתף, וסכומים נוספים בגין אותם תוספות ושינויים ויתר הסעיפים שבמחלוקת, כמפורט לעיל); בעוד שלטענת המשיב חייב לו המבקש החזר מתוך אותם כספים שכבר הפקיד המשיב בידיו, וזאת בגין אי ביצוע מלוא העבודות שהוזמנו וטענות נוספות אשר העלה המשיב בפני הבורר. ביום 15.6.11 הוציא הבורר את פסק דינו, ולאחר שפנה אליו ב"כ המשיב בבקשה שישלים את הפסק בכל הקשור לריבית והצמדה, ניתן פסק הבורר הסופי ביום 21.6.11. בפסק הבורר האמור נקבע כי המבקש חייב להחזיר למשיב סך של 115,202₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק, ובנוסף חייב את המבקש לתשלום הוצאות הבוררות בסך 5,000₪ בתוספת מע"מ ושכר טרחת עו"ד בסך 10% מן הסכום שנפסק נגדו בבוררות, בתוספת מע"מ כחוק. הבורר הוסיף וקבע בפסק האמור כי כל הציוד שנמצא בשטח, לרבות חומרי בניה, יהפכו לרכושו של המשיב, וכי רק האבנים יפונו מהשטח על חשבון המבקש. בבקשה שלפניי טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות, וזאת בגין ליקויים שונים שנפלו בו ובתהליכים אשר קדמו למתן הפסק, תוך שבבקשתו מפרט ב"כ המבקש את אותן עילות, מתוך מכלול העילות לביטול פסק בורר המופיעות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"), אשר בגינן דין הפסק להתבטל. באמתחתו של ב"כ המבקש מספר טענות, אשר אפרט להלן יחד עם התייחסותי לכל אחת ואחת. ראשית טוען המבקש כי דין בקשתו של המשיב לאישור פסק הבוררות להידחות על הסף, מאחר שהוגשה בדרך של המרצה, בעוד שלפי תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט - 1968, יש להגיש בקשה לאישור פסק בורר בדרך של הודעה, ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת לתקנות. דין טענה זו להידחות, ולו בגין כך שעל אף שהמשיב אכן הגיש את בקשתו לבית המשפט בדרך של המרצה, תיקן זאת בהמשך והגיש הודעה, ערוכה כדין, לפי טופס 3 שבתקנות, ואף המציא למבקש העתק של ההודעה האמורה, כך שלא נגרם למבקש כל נזק מהטעות האמורה. שנית טוען המבקש כי לא נכרת בין הצדדים הסכם בוררות מחייב. לטענתו, על אף שאכן חתם על הסכם הבוררות המתואר לעיל, הוא עשה כן עת היותו במצב נפשי ירוד ולחץ קשה, מאחר שבאותם ימים ממש נפל אחיו למשכב, וביום החתימה על ההסכם ממש אושפז האח כשהוא במצב חמור, וימים ספורים לאחר מכן הלך לבית עולמו. גם טענה זו - דינה להידחות, מאחר שהמבקש גמר אומר לחתום על ההסכם על אף שהיה טרוד בענייני אחיו, בעוד שיכול היה לבקש מהמשיב לדחות את החתימה על ההסכם לתקופה מסוימת; ובמקום זה התעקש לא רק לחתום על ההסכם ביום שנחתם אלא לקבוע בהסכם לוח זמנים צפוף לביצוע ההסכם (3 ימים להגשת טיעוני הצדדים ומתן פסק הדין תוך 7 ימים לאחר מכן), דבר המצביע על כך שהמבקש העדיף לסיים את הסכסוך שבינו ובין המשיב בדרך המהירה ביותר ולא לדחות את הכרעת הבורר לימים טובים יותר. זאת ועוד, אילו החזיק המבקש בדעה שיש לאיין את חתימתו על ההסכם בגין הלחץ בו היה נתון אותה עת, מוטל היה עליו להודיע על כך לבורר או לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט בהזדמנות הראשונה, ולבקש שלא להמשיך בניהול הבוררות עקב כך שלדעתו לא קיים הסכם בוררות בר תוקף. במקום זה, לא רק שלא הגיש כל בקשה ולא מסר לבורר כל הודעה כזו, אלא שהשתתף בהליך הבוררות כפי שקבעו הצדדים בהסכם, והגיש לבורר בכתב את מלוא טיעוניו במועד שנקבע לכך בהסכם. בהתנהגות זו ויתר המבקש על כל טענה נגד תקפות ההסכם מן הסוג שמעלה כעת. מאותה סיבה גם אין לקבל את טענתו הנוספת בנוגע לחתימתו על ההסכם, כאילו שלא הבין על מה הוא חותם כיוון שבמעמד החתימה לא היה מיוצג. ראשית, טוען ב"כ המשיב - ולאחר שמיעת עדותו בנושא זה אין לי אלא לקבל את טענתו כמהימנה - כי בעקבות כך שהמבקש הגיע למעמד חתימת ההסכם ללא עורך דינו, הקפיד ב"כ המשיב לעבור עם המבקש על ההסכם סעיף סעיף, ולהסבירו הסבר מקיף ויסודי של כל פרטי ההסכם, על מנת לוודא שהמבקש מבין על מה הוא חותם. גם בנושא זה, לא העלה המבקש כל טענה בפני בית המשפט או בפני הבורר כאילו שאין הבורר מוסמך לנהל את הבוררות לאור כך שהסכם הבוררות הינו פסול עקב אי ייצוגו של המבקש בעת החתימה עליו. כפי שמסכמת המלומדת פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מורחבת, 2005) (להלן: "אוטולנגי"), כרך א', בעמ' 30: ההסכמה [להליכי בוררות - ב.ג.] צריכה להיות מרצון חופשי. הושגה ההסכמה במרמה - הרי ברגע שגילה הצד המרומה את דבר המרמה, זכאי הוא לבקש מבית המשפט לשחררו מהסכם הבוררות, וזאת בין אם הבוררות החלה ובין אם לאו. הוא הדין בהתנהגות אחד הצדדים שלא בתום לב, שהתגלתה על ידי הצד האחר, או באילוץ ולחץ שהופעלו ל החותם, או בכל טענה אחרת שיש בה כדי לשלול את הרצון החופשי. אלא, שטענה ממין זה צריכה להיות מועלית מיד, בפנייה יזומה לבית המשפט לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם, או בישיבת הבוררות הראשונה. המתנה עד קבלת הפסק, ורק בשלב זה העלאת הטענה בדבר "לחץ" לחתום על הסכם הבוררות, תביא לדחיית הטענה בשל מניעות. [הדגשות שלי - ב.ג.]. ראו גם, שם, בעמ' 991: האם עצם ההופעה בפני הבורר לא תהווה מניעות כלפי מבקש הביטול? האם לא ניתן יהיה לראות בה משום הסכמה למסירת הסכסוך הנדון לבוררות? אכן, כבר נפסק כי אם הופיע אדם וטען בפני בורר, לא תישמע לאחר מכן טענתו, שכלל לא היה הסכם בוררות בר תוקף - הופעתו בפני הבורר, היא המונעת את העלאת הטענה. כמו כן ראו, רע"א 1027/11 חורי נ' י.א.י.ה. ניהול ואחזקות מאגרי דירות בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים (מיום 24.1.09): ככלל אין מקום להתיר לצד לבוררות לבקש את ביטולו של פסק הבוררות אם לא עורר את טענותיו בהזדמנות הראשונה. אין להסכים למצב בו צד לבוררות יעלה טענות חדשות המצדיקות לדידו את ביטולו של הליך הבוררות, כאשר שינוי הנסיבות היחידי הוא שניתן פסק בורר לרעתו. התנהלות כגון דא מצדיקה דחייתה של הטענה מטעמים של חוסר תום לב ומניעות. טענה נוספת בפיו של המבקש והיא כי קיימת עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24(2) לחוק - "הבורר לא נתמנה כדין" - וזאת מאחר שגילה קיומה של הכרות קודמת מקצועית וחברית שבין הבורר לבין בא כוחו של המשיב, עו"ד נח רפפורט. למרות ניסיונותיו הרבים במשך הדיונים שלפניי לבסס טענה זו, לא הוכח אלא שלפני למעלה מעשור ביצע הבורר עבודה מקצועית עבור חברה שבה עו"ד רפפורט היה אחד מבעליה ומנהליה, בעוד שמאז ועד היום לא היה כל מגע מקצועי או אף חברי של ממש בין השניים. היכרות מקצועית מהסוג הזה ודאי אינה מעוררת כל בעיה מבחינת תקינות המינוי של הבורר, לא רק כשקשר כזה היה קיים בין הבורר לבין עורך דינו של המשיב, אלא אף אילו היה מתברר כי היה קיים קשר כזה בין הבורר לבין בעל הדין עצמו. קשר מקצועי חד פעמי, ובמיוחד קשר כזה מלפני למעלה מ- 10 שנים, אינו יוצר כל חזקה של משוא פנים ושל חוסר אובייקטיביות אשר בגינם יש לבטל את מינויו של אותו בורר. לכך יש להוסיף כי לפי עדותם של המשיב ושל בא כוחו, גילה עו"ד רפפורט למבקש אודות ההיכרות האמורה שבינו לבין הבורר כבר במעמד חתימת הסכם הבוררות, כך שגם בסוגיה זו היה מוטל על המבקש להעלות את טענתו, ככל שהייתה קיימת, בהזדמנות הראשונה בדיונים שבפני הבורר. יוער, כי בסיכומיו הציג ב"כ המבקש בפני בית המשפט ראיות חדשות לגמרי בהן ניסה להוכיח כי היקף ההיכרות והידידות שבין הבורר לבין עו"ד רפפורט רחב הרבה יותר ממה שהעיד; אולם, ומבלי להביע כל דעה אודות "ראיות" אלו לגופן, צעד זה הינו פסול לחלוטין, ולא הייתה כל הצדקה לנסות ולהשתיל בתיק ראיות אשר לא הוכחו, ולא עלו בחקירתו הנגדית של עו"ד רפפורט, ולבנות עליהן טענות כבדות משקל לראשונה רק בסיכומיו; אי לכך, בית המשפט יתעלם לגמרי מחלק זה של סיכומיו. ממשיך המבקש וטוען כי מינויו של הבורר פסול מאחר שהבורר עצמו חשש שלא יוכל למלא את תפקידו באובייקטיביות הדרושה, וזאת בהסתמך על דברי הבורר ב"סיבוב" קודם של הסכסוך בין הצדדים, לפני חתימתם על הסכם הבוררות, שגם בו פנו הצדדים לאינג' קיל לשמש כבורר ביניהם, אז סירב לקבל על עצמו את התפקיד, בנימוק שהינו מכר קרוב של שני הצדדים, שהוא רוצה רק לנסות ולעזור להם להתגבר על חלוקי הדעות שביניהם, וכי על כן, אין לו עניין לשמש כבורר פורמאלי עם סמכויות על פי חוק אשר על פיהן יצטרך להכריע כשופט לסכסוך ביניהם. והנה, כשפנו הצדדים שוב למר קיל, הסכים לקבל על עצמו את התפקיד; ולטענת המבקש, שינוי דעתו של הבורר אינו אלא תוצאה מכך שגילה כי מכרו עו"ד רפפורט הוא אשר מייצג את המשיב. מעבר לעובדה כי, כמפורט לעיל, ההיכרות שבין הבורר לבין עו"ד רפפורט איננה כזו אשר תצדיק הסקת כל מסקנה כאילו שהבורר יטה את הכף לטובת מרשו, הרי שאין להעלות על הדעת שניתן יהיה לקבל כטענה לפסלותו של הבורר כי הבורר מכיר את שני הצדדים ורוצה לעזור להם. השוו, אוטולנגי, כרך א', עמ' 439: המציאות מורה, שהעובדה שהצדדים מכירים את פלוני היכרות אישית קרובה, היא שמשפיעה לעתים קרובות על בחירתו כבורר. כך, לדוגמא, נוטים שותפים למנות את מי שהיה רואה החשבון של השותפות, מתוך שהוא מכיר את כל מוצאותיה ומבואותיה, את עורך הדין של הצדדים... או מי שניהלו אתו עסקים במשותף. ראו גם הפ"ב (ת"א) 6115-12-09 משב הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ נ' אורגד - ח.ש.ן. בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים (28.4.10), שם מציין בית המשפט כי כישרונותיו המיוחדים של בעל המקצוע הן לפעמים "גורם מכריע בהסכמה על מינויו כבורר"; ועל כן סבר בית המשפט כי בנסיבות כאלו, הקיימות גם במקרה דנן, ...יש להחמיר בדרישת ההוכחה של חשש ממשי למשוא פנים. עמד על כך הירש, ניגוד עניינים אצל בוררים, עמ' 172: "גורם נוסף החושף את הבוררים לסיכון משמעותי ביותר להיקלע למצב של ניגוד עניינים נעוץ במשלוח ידם. שופטים מתמנים לתפקיד לכל חייהם, ובדרך כלל אין הם עוסקים במשלוח יד נוסף - דבר המצמצם את ההסתברות כי יהיו להם קשרים מקצועיים עם אחד הצדדים לסכסוך או עם נשוא הסכסוך. לא כך הדבר באשר לבוררים, שלעתים קרובות הם נבחרים דווקא בשל מעורבותם המקיפה בתחום מקצועי מסוים. [ההדגשה במקור - ב.ג.] על בסיס האמור, לא מצאתי כל פסול בעובדת קיומה של היכרות וידידות קודמת שבין הבורר לבין שני הצדדים, ועל אף שבסיבוב הקודם העדיף הבורר שלא לקבל על עצמו מינוי פורמאלי כבורר, אין בכך כדי להטיל ספק באובייקטיביות של הבורר כשהחליט מאוחר יותר להסכים למינוי ולכהן כבורר בין הצדדים. טענה נוספת בפיו של המבקש מתייחסת ללוח הזמנים הצפוף שנקבע לביצוע הסכם הבוררות. לטענתו, הבורר חרג מסמכותו - עילה לביטול לפי סעיף 24(3) לחוק - עת הסכים לקבל את הגשת טיעוני המשיב על אף שאיחר במספר ימים בהגשתם; ובמקרה דנן טוען ב"כ המבקש כי יש להתייחס בחומרה יתירה אף לאיחור של ימים ספורים, מאחר שהאיחור נוגע לאחת מהוראות ההסכם עצמו (סעיף 9), שם קבעו הצדדים עצמם בהסכמה לוח זמנים מאד קצר; ואי לכך, אף איחור של ימים ספורים הינו חמור יותר מאיחור אשר היה נובע מהוראות דיוניות של הבורר עצמו. המשיב, מצדו, חולק על טענת האיחור, ברם אף אם אכן איחר במספר ימים, לא נגרם למבקש כל נזק ולא נגרמה כל עיוות דין מהחלטת הבורר לקבל את הטיעונים של המשיב באיחור, ועל כן, אף אם חרג בכך הבורר מסמכותו, הרי שלפי סעיף 26(ב) לחוק רשאי בית המשפט שלא לבטל את פסק הבוררות על אף קיומה של אחת מעילות הביטול, ובכלל זה חריגה קלה מסמכותו, בנסיבות שבהן לא נגרם למבקש כל עיוות דין או פגיעה בזכויות דיוניות בעקבות האיחור. המבקש מעלה טרוניה נוספת נגד הבורר בכך שלא פנה למומחים לצורך קבלת דעה מקצועית בנוגע לתמחור ושומה של הציוד והחומרים כמתחייב בהסכם הבוררות, ואשר לדעתו אף מתחייב מפסקה י"ב לתוספת לחוק הבוררות. אין אלא לדחות טענה זו, מאחר שלפי פסקה י"ב, אם "הייתה הכרעת הסכסוך כרוכה בעניין הטעון מומחיות, רשאי הבורר, בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת העניין לחוות דעתו של מומחה שימנה"; ודוק, המחוקק לא קבע כל חיוב לפנייה למומחים, אלא, שהבורר "רשאי" למנות מומחה אם לדעתו קיים צורך בכך, ברם אין עליו כל חובה לעשות כן; ובוודאי נאמרים הדברים כשהבורר עצמו הינו מומחה בתחום הרלבנטי, וכפי שהבורר עצמו העיד, לא ראה כל צורך במינוי מומחים בנושאים שבהם מוכשר הבורר לא פחות מכל מומחה אחר. לא מצאתי כל פגם בעמדה זו של הבורר ועל כן דין טענה זו להידחות. בניגוד לטענות האמורות, אשר לא זכו להתקבל, מעלה המבקש טענה אחת מרכזית אשר אכן מעוררת בעייתיות של ממש בהתנהגותו של הבורר. סמוך לפני מתן פסק דינו, יצא הבורר לשטח הבנייה על מנת לבחון מקרוב את מצב העבודות, מלאי החומרים וכו', וזאת מבלי למסור הודעה לצדדים על כוונתו לעשות כן ובלי להזמינם להצטרף אליו. בהגיעו לשטח, טוען המבקש כי הבורר התחבר למשיב, המתגורר בצמוד לשטח הבניה, ושוחח עמו בארבע עיניים משך זמן ממושך. עובדה זו גילה המבקש משיחה שקיים עם מר וויסאם מחמוד אבו שכידאם, שהינו מפקח ומנהל פרויקטים העובד יחד עם הבורר ואשר התלווה אף הוא לביקורו במקום. שמענו גם את עדותו של מר וויסאם, שאישר כי הבורר שוחח עם המשיב תוך כדי הביקור בשטח הבניה משך חצי שעה או שלוש רבעי שעה, ובעדותו פירט מספר עניינים - הקשורים לסכסוך - עליהם שוחחו הבורר והמשיב באותו ביקור (פרוטוקול עמ' 24, ש'9 - עמ' 245, ש' 1). המשיב העיד אף הוא באשר לאירוע האמור, ברם לגרסתו לא קיים כל שיחה עם הבורר, אלא, בעת שגילה שהבורר הגיע לשטח, יצא לברכו בבוקר טוב ותו לא (פרוטוקול עמ' 28, ש' 25-33). גם הבורר עצמו העיד על הביקור שערך, ברם אף לגרסתו יצא לשטי יחד עם מר וויסאם, נפגש שם עם המשיב, מסר לו כי הוא הולך לעשות סיור מקצועי, ופרט לכך כלל לא שוחח עם המשיב (פרוטוקול עמ' 20, ש' 4-11) . הלכה פסוקה היא, כי קיום שיחה בין הבורר לבין אחד הצדדים, שלא בנוכחותו של הצד השני ואף ללא ידיעתו, הינו בעייתי, ויוצר רושם של משוא פנים אשר אין להשלים אתו במסגרת ניהול הליכי בוררות. שיחה שקיים הבורר עם אחד הצדדים לבדו עשויה, מטבע הדברים, לפגוע באמון שרוחש לו הצד האחר. היא עשויה לעורר בלבו חשש שמא נפגעה זכותו להישמע ולהשמיע דברי תגובה לדברי יריבו. על חובתו של שופט בעניין זה כבר נכתב בע"פ 721/00 מארון נ' מדינת ישראל, מפי הנשיא ברק: "בכלל שופט אינו רשאי לקיים שיחה בעניין התלוי ועומד בפניו עם צד אחד בלבד, בלא נוכחותו של הצד השני. שיחתה - ולו הקצרה - של השופטת עם באת כח המדינה, בלא נוכחותו של הסניגור, יש בה במצב הדברים הרגיל כדי לפסלה מלהמשיך מלדון בתיק שלפניה"... פסילה זו נעוצה בצורך לשמור על מראית פני הצדק, והדברים נכונים בדרך-כלל לגבי בורר שאינו שופט במקצועו. עקרון מראית פני הצדק מקפל בתוכו את שאלת אמון הציבור בהליך הבוררות, לפיכך כאשר באים אנו לקבוע אם יש לקיים פסק בורר או לבטלו, עלינו להביא בחשבון את השאלה אם נשמרה מראית פני הצדק. בעניין זה יש מקום לבחון אם הביא הבורר לידיעת הצד שכנגד את העובדה שנפגש לבדו עם הצד האחר. צד לבוררות המגלה כי עובדות מסוימות, אפילו אינן מהותיות, מוסתרות ממנו, עשוי לחוש כי הבורר מגלה משוא פנים. עצם אי-גילוי הדבר מהווה התנהגות שאינה ראויה. אי לכך, אף אם התקיימה שיחה תמימה וקצרה שבין הבורר לבין המשיב במקום הביקור, עובדה זו כשלעצמה כבר יוצרת פגם באופן ניהול הביקור, אשר מצדיקה את טענתו של המבקש נגדו. זאת ועוד, בעוד שמומחה המבקר בשטח בקשר לנושא אשר עליו התבקש לחוות את דעתו, אינו פועל שלא כהוגן כשמבקר לבדו, לא כן כשבורר מבקר בשטח ביחידות. מומחה שמכהן כבורר לובש שני כובעים, גם כובע של מומחה וגם כובע של בורר; וכבורר, הרי שמדובר במשרה מעין- שיפוטית, המחייבו לפעול בהתאם לכללים הבסיסיים של משפט צדק. אי לכך, בדיוק כפי שצפוי משופט המבקש לצאת לשטח, שיזמין את הצדדים להתלוות אליו במקום, וזאת מאחר שהביקור במקום - דינו כדין דיון לכל דבר וענין, הרי שכך הדין גם כשבורר יוצא לשטח, ועליו להודיע לצדדים מראש על כוונתו לעשות כן ולהזמינם להצטרף אליו, כדי שיוכלו לעמוד מקרוב על פרטי הביקור ואף יוכלו להעיר לבורר, בזמן הביקור, כל הערה שנראית להם כחשובה בעת שהבורר מתרשם מן הממצאים שמוצא במקום. כמו כן, מקובל לצפות מבורר שמבקר במקום שלכל הפחות ירשום פרוטוקול המסכם את התרשמותו וממצאיו, וכי יעביר את הפרוטוקול לידי הצדדים לתגובותיהם. ודוק: כך צפוי מבורר אף אם קבעו הצדדים בהסכם הבוררות כי הבורר פטור מלנהל פרוטוקולים. זאת, מאחר שבניגוד לדיונים רגילים בפני הבורר בהם שומעים הצדדים בדיוק את אותם הדברים הנאמרים ששומע הבורר, כך שיכולים הם בעצמם לערוך תרשומת של הדיונים, לא כן כשבורר מבצע ביקור במקום, אז מתרשם ברמה המקצועית באשר לממצאיו, וזכותם של הצדדים לקבל ממנו סיכום של התרשמויותיו ומסקנותיו עוד לפני מתן פסק הבורר, כדי שיוכלו להגיב בעוד מועד ולנסות להשפיע על מסקנות הבורר עוד לפני שמגבש הבורר את עמדתו הסופית. ראו בנושא זה, אוטולנגי, בעמ' 1035: באיזו מידה יכול בורר ... לערוך ביקור במקום נושא הבוררות - בהעדר הצדדים? האם התנהגות זאת תהווה עילה לבקש את ביטול הפסק לפי ס' 24(4) לחוק, שמא ייחשב הדבר לפעולה מותרת במסגרת הפטור מדיני הראיות? אילו היה מדובר בשמאי ודאי שמותר לו לבקר במקום. זוהי, למעשה, מטרת מינויו - להתרשם באופן בלתי אמצעי מנשוא הערכתו. ברם כשמדובר בבורר, לא תתקבל פעילות זו מצדו בעין יפה. אם לא יודיע לצדדים על כוונתו לבקר במקום תוך הצעה להלוות אליו, הרי שביקורו במקום בהעדר הצדדים כולם ימנע מהם את האפשרות להגיב ולתת לו הסברים על מה שראו עיניו, ולכן הדבר עלול להיכנס למסגרת עילת הביטול הנדונה כאן. גם אם ילך לבקר במקום לבדו, רצוי שישטח אחרי כן את התרשמותו בפני הצדדים, כדי לאפשר להם להגיב על כך. ראו גם, רע"א 8716/00 קניון לוד סנטר (אחזקה וניהול) 1992 בע"מ נ' חזן ואח', פורסם במאגרים המשפטיים (9.11.00): אין חולקים כי הבורר ביקר במרכז המסחרי בשתי הזדמנויות, בהעדרם של בעלי הדין, "על מנת להתרשם ולראות אם סבירות הן פעולות הנתבעים", כפי שכתב בפסקו. הבורר לא ערך פרוטוקולים על ביקוריו, לא המציאם לבעלי הדין ולא נתן להם הזדמנות להגיב על התרשמויותיו. זהו פגם חמור המקים עילה לבטל את פסק הבורר לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-: "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". אכן, אפילו מקום שאין הבורר קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט, ואין הוא חייב מכוח הדין לנהל פרוטוקול, רצוי שיעשה כן. קל וחומר שחייב הוא לערוך פרוטוקול ולתת לבעלי הדין הזדמנות להגיב על ממצאיו והתרשמויותיו כאשר הוסכם בפירוש, כמו שהיה כאן, כי "הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות". אומנם, במקרה דנן, לא היה הבורר מחויב בניהול פרוטוקולים, ולכן, כפי שמעיר כב' השופט טירקל בפסק דין קניון לוד סנטר האמור, ביקור במקום שלא בנוכחות הצדדים אינו פסול ברמה הפורמאלית, אלא "רצוי" שינהל פרוטוקול אודות הביקור שביצע. ברם, במקרה דנן, עת מדובר בפסק בורר אשר מורכב רובו ככולו בממצאים אשר קשורים קשר הדוק למצב הבניה בשטח, כולל אחוז הגמר, ערך החומרים שנשארו בשטח, ועלויות המשוערות להשלמת הבניה, הרי שביקור במקום ללא זימונם של הצדדים, יחד עם קיום שיחה כזו או אחרת עם אחד מבעלי הדין שלא בנוכחות בעל הדין השני, יוצרים פגם חמור באמון שאמור בעל הדין שכנגד לתת באובייקטיביות של הבורר, ועל כן נדמה כי התנהגותו זו של הבורר מחייבת את ביטולו של הפסק. ודוק: במקרה זה דרש המבקש מן הבורר בכתב שיפסול את עצמו, מיד עם גילוי העובדות האמורות אודות הביקור; אלא שהבורר הוציא את פסק דינו מיד לאחר מכן, בלי להיענות לדרישת התפטרותו (ולטענת המבקש, בלי שהבורר אף יתייחס למכתבו; טענה המוכחשת על ידי הבורר). לכך יש לצרף את העובדה שמעלה ב"כ המבקש כעילה נוספת לביטול הפסק, שבניגוד לחובת הבורר על פי הסכם הבוררות לנמק את מסקנותיו, פסק דינו אינו מנומק כלל וכלל, והבורר הסתפק בציון אותן תביעות או סכומים שאישר או קבע ואותן דרישות אשר אינן מאושרות. אף הדרישות עצמן אינן מפורטות אלא בהפניה למספרי סעיפים אלו או אחרים שבכתבי הטענות, כך שהקורא כלל אינו יכול לדעת "למה התכוון המשורר". הצדדים אף הכירו בקיומו של פגם זה עוד בהתחלת קיום הדיון לפניי (ראו, דברי ב"כ המשיב בנושא זה, פרוטוקול עמ' 3 ש' 15-20), כך שברור היה שלא ניתן ממילא לאשר את פסק הבורר כפי שהוא, וכי לכל הפחות יהיה צורך להחזירו לבורר להשלמה ולפירוט הנימוקים של מסקנותיו הרבות. בהקשר זה יצוין כי לטענת המבקש, הבורר לא הכריע בכל הנושאים שהועברו לידיו בהסכם הבוררות, בעוד שלטענת המשיב ואף של הבורר עצמו, תוצאות הפסק מגלמות בתוכן את הכרעותיו של הבורר בכל הסוגיות שבסכסוך; ואף מסיבה זו, שניתן היה לברר אילו היה הבורר מנמק את פסק דינו, העדר ההנמקה היה מחייב לכל הפחות כי הפסק יוחזר לבורר להנמקה והשלמה. אלא, שלאור הפגיעה החמורה באמון המבקש באובייקטיביות של הבורר, עקב קיום ביקור בשטח ללא מתן הזדמנות נאותה למבקש להצטרף אליו ולהשפיע על מסקנותיו, בצירוף קיומה של שיחה כלשהי בין הבורר לבין המשיב עת ביקר הבורר במקום שלא בנוכחות המבקש, לא נראה כי המדובר במקרה שניתן לרפות את הפגמים האמורים בדרך של החזרת הפסק לידי הבורר במקרה זה. אי לכך, הפגמים האמורים מחייבים כי בקשת המשיב לאישור פסק הבורר תידחה, וכי בקשתו של המבקש לביטול פסק הבורר תתקבל, וכך אני מורה. בקביעת סכום ההוצאות, התחשבתי לא רק בתוצאות פסק הדין, לטובת המבקש, אלא גם באמור בסעיף 15 לעיל, אשר אני זוקף לחובתו. לאחר שקלול האמור, אני מחייב בזה את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המבקש בסך 10,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות