מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול השעיה מעבודה בהעדר שימוע כדין: לפנינו בקשה במסגרתה עותר המבקש כי בית הדין ייתן צו שיורה על ביטול השימוע שנערך לו במסגרתו הוחלט על השעייתו וכן יורה על החזרתו לעבודה לאלתר. ואלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו בפרוטוקול הדיון מיום 20/5/12 ובהחלטתה של כב' השופטת רימון קפלן, מיום 30/4/12: הרקע לתיק זה הינו תיק ס"ע 13661-04-12 שהתנהל בפני מותב בראשות כב' השופטת רימון-קפלן, וזאת לאחר שהמבקש הגיש בקשה למתן צו למניעת פיטוריו. ביום 30/4/12 ניתנה החלטת בית הדין אשר נעתרה לבקשת המבקש. כמו כן, בפני אותו מותב התקיים דיון לעניין ביזיון בית הדין, כאשר נטען על ידי המבקש שהמשיבה ביזתה את החלטת בית הדין. בסיום הדיון שהתקיים ביום 8.5.2012 - ניתנה החלטה שמדברת בעד עצמה, הכל כפי שיפורט להלן. רקע כללי המבקש מועסק בעירייה מזה חמש שנים בתפקיד פקח, וכפוף למנהל מחלקת הפיקוח מר אלי ממן. בנוסף, המבקש שימש מידי פעם כנהג ראש העירייה על פי בקשת ראש העירייה. לראש העירייה, מר דוד עמר, היו 6 אחים ואחיות, כאשר אחד האחים, אשר נפטר, מרדכי, היה אביה של אשתו של המבקש. ב-31.1.2012 התקיימו בחירות לסניף הליכוד בנשר. בבחירות התמודדו ראש העירייה מר דוד עמר וכן אחד מאחיו - בשם משיח, כל אחד בפני רשימה משלו, כאשר אשתו של המבקש היתה רשומה ברשימת האח משיח. הנסיבות שהובילו לפיטורי המבקש ולאחר מכן להשעייתו ביום 12.3.2012 הסיע המבקש את ראש העירייה לירושלים ובדרך חזרה הסיע אותו לבית בנו ברמת השרון. קיימים סימני שאלה לעניין מה שארע בבית בנו של ראש העירייה. נציין, כי נמסרה לבית הדין רק גרסתו של המבקש בעניין זה, ולא נמסרה גרסה ע"י המשיבה. לגרסת המבקש - כשהגיעו לבית בנו של ראש העירייה, הבן הטיח בו אשמה בשל כך שאשתו של המבקש היתה רשומה ברשימה של משיח בבחירות לסניף הליכוד. לא רק שראש העירייה לא גיבה את המבקש באותו שלב, אלא אף הצדיק את בנו ודרש מהמבקש להסתלק מן הבית. בכל מקרה, ועל כן אין מחלוקת, המבקש הותיר את ראש העירייה בבית בנו ברמת השרון וחזר לביתו בנשר במונית וברכבת. לגרסת המשיבה, כפי שעולה מתובענה שהגישה נגד המבקש בבית הדין למשמעת, הרי שהמבקש "נטש את ראש עיריית נשר ואת הרכב בו נסעו בכך שיצא מן הדירה ללא רשות, ללא תיאום וללא הודעה". (ראו: נספח ו'2 לבקשה). פיטורי המבקש בתאריך 25/3/12 התקיים למבקש שימוע, אשר בעקבותיו החליטה המשיבה לפטר את המבקש (להלן: "השימוע לפני פיטורים"). ביום 28/3/12 נשלח למבקש מכתבו של מזכיר העירייה, בו הודע לתובע על פיטוריו. ביום 8/4/12 הגיש המבקש בקשה לבית הדין לסעד זמני למניעת פיטוריו. בתאריך 30/4/12, ניתנה החלטת של מותב בראשות כב' השופטת רימון קפלן בתיק ס"ע 13661-04-12, אשר נעתרו לבקשת המבקש לביטול פיטוריו, ובה נקבע כי - "וועדת הפיטורים לא היתה ואינה מוסמכת לדון בפיטורי המבקש בשל עילת "הנטישה" המיוחסת לו על ידי המשיבה, אין זאת אלא שללא קשר לשאר טענות הצדדים נשוא בקשה זו - החלטת וועדת הפיטורים מיום 28/3/12 בטלה מעיקרה". ובהמשך, הוסיף וקבע בית הדין, כי - "אין בקביעתנו זו, כדי להביע דעה לגופם של דברים בכל הנוגע להאשמות המופנות כלפי המבקש, ואף אין בה כדי למנוע מן העירייה לעשות שימוש בסמכויות המוקנות לה על פי דין במישור המשמעתי כלפי המבקש, אך ככל שעסקינן בהחלטת הפיטורים מיום 28/3/12 הרי שזו כאמור בטלה מעיקרה, משניתנה בחוסר סמכות". בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ביום 2.5.2012, הגיש ב"כ המשיבה תובענה נגד המבקש לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. עוד באותו היום, בתאריך 2/5/12, הגיש המבקש בקשה דחופה לבית הדין לפי פקודת בזיון בית המשפט, מאחר שלגרסתו המשיבה סירבה לאפשר לו לחזור לעבודה, בניגוד להחלטת בית הדין מיום 30/4/12. בתאריך 8/5/12, במהלך דיון שהתקיים בפני מותב בראשות כב' השופטת רימון-קפלן בעניין הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, החליט בית הדין :- "טוב עשו הצדדים שהגיעו לפתרון מוסכם שיהיה בו כדי לחסוך את הצורך לדון בבקשה לביזיון ביהמ"ש כנגד פרטים מתוך העירייה. רשמתי בפניי את המוסכם בין הצדדים ולפיו המבקש ישובץ לעבודה בעירייה החל ממשמרת יום ה' (10/5/12) בשעה 14:00 וכי לאחר התייצבותו יימסרו לו שאר השיבוצים מכאן ואילך. כמו כן, רשמתי בפניי את הסכמת הצדדים לפיה לצורך תחשיב שכרו הרגיל של המבקש כפי שנקבע בהחלטת בית הדין, יש לקחת ממוצע של משכורותיו ב-12 החודשים האחרונים, וכי מוסכם עליהם לצורך העניין תילקח התקופה שמחודש 01/11 ועד לחודש 12/11 כולל". שימוע לפני השעיה בתאריך 2/5/12 (עובר להחלטה לעניין ביזיון) נשלח לב"כ המבקש מכתב מטעם העירייה, אשר הזמינו לשימוע לפני השעיה (להלן - השימוע לפני ההשעיה) כדלקמן:- "בתאריך 2/5/12 הוגש כתב תובענה 8/12 נגד מרשך בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות ..... מרשך יטען את טענותיו בכתב תוך 48 שעות החל מיום 2/5/12 בעניין האפשרות כי יושעה מעבודתו ע"פ דין". נציין, כי לא הוגש לבית הדין עותק מהזמנת התובע לשימוע לפני השעיה. מכתבי בי הדין עולה, כי לאחר שנשלח המכתב מיום 2.5.2012, התנהלה תכתובת רבה בין ב"כ המבקש לבין המשיבה בשני עניינים עיקריים. העניין הראשון היה זהות עורך השימוע, וזאת מאחר שהשעיית המבקש נבעה עקב האירוע עם ראש העירייה, חש בא כוחו כי עלול להיות ניגוד ענייניים בין מי שימונה לעורך השימוע לבין ראש העירייה. העניין השני היה - קביעת מועד השימוע, מאחר שב"כ המבקש ביקש להתאים את מועד השימוע למועד שיתאים לו. נדגיש, כי במהלך יומיים בין התאריכים 9-10/5/12, שלח ב"כ המבקש 9 מכתבים למשיבה בעניין זה, בעוד המשיבה שלחה לו 8 מכתבים בתגובה. על אף התכתובת הרבה בעניין קביעת מועד לשימוע וזהות עורך השימוע, בתאריך 10/5/12 נערך למבקש שימוע לפני השעיה, מבלי שידע מראש את זהות עורך השימוע ובמועד שלא התאים לבא כוחו. נציין, כי כחלק מאותה התכתובת הנ"ל, שלח ב"כ המבקש מכתב בתאריך 9/5/12 בן 4 עמודים, אשר בו פורטה גרסת המבקש לעניין ההשעיה. במכתב זה נטען בין היתר לעניין חוסר סמכותו של ראש העירייה לערוך את השימוע, וכן נטען לגופו של כתב התובענה. בכל מקרה, בסופו של דבר, השימוע נקבע ליום 10.5.2012 בשעה 13.00 וכשהגיע המבקש הוא גילה כי עורך השימוע הוא מר עודד שרון, מנכ"ל חברת נשרים - החברה הכלכלית של נשר. יודגש שוב, כי עובר לשימוע, לא נמסר למבקש זהות עורך השימוע. מפאת חשיבות הדברים, הננו מצטטים במלואו את פרוטוקול השימוע. "שימוע למר מנחם דוד מיום 10.5.2012 שעה 13.00 נוכחים: מר דוד מנחם - פקח יוסי וקנין - יו"ר וועד העובדים בעיריית נשר עודד שרון - מנכ"ל חב' נשרים - החברה הכלכלית לנשר. מר שרון מציין שעיריית נשר הגישה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות כנגד מר דוד מנחם. וקנין - בקשתך לראות את כתב המינוי של עודד שרון על ידי ראש העירייה החתום על המסמך הנ"ל - מבקש לקבל העתק של כתב המינוי והתובענה שהוגשה לבית הדין המשמעתי של עובדי הרשויות המקומיות. כמו כן, העתק מהפרוטוקול הנ"ל לכשייצא. בנוסף מבקש לציין שנאמר לנו שהשימוע יהיה על ידי גלעד השג - מבקר העירייה. לאחר מכן, נאמר לנו שמר רועי לוי מחזיק תיק חינוך במועצת העיר יעשה את השימוע 10 דקות לפני השימוע (שנקבע ל-13.00 ביום 10.5.2012). מר יוחאי וינשטיין אמר לי שמר עודד שרון ינהל את השימוע הנ"ל, ולמרות שעו"ד של מר דוד מנחם ביקש לא לקיים את השימוע הנ"ל ונמסרו מכתבים ליועץ המשפטי, ראש העירייה ומזכיר העיר בנדון. אני מוחה על המעשה הנ"ל - השימוע יש פה ניסיון לשלוח את העובד עוד בטרם חזרתו לעבודה למשמרת בשעה 14.00 היום (10.5.2012) ולא לתת לו לעבוד על פי החלטת בית המשפט וידוע לראש העירייה , למזכיר העיר וליועץ המשפטי שכבר היה דיון בבית המשפט על ביזיון בית המשפט וגם הוועד מודה שיש ניסיון כזה וזה חמור. דוד מנחם - אני לא יכול להיות בלי העורך דין שלי ויותר מזה אין לי מה להוסיף. יוסי וקנין - מבקש ממר עודד שרון לצאת מהישיבה הנ"ל ולבדוק האם מר דוד מנחם עובד היום כרגיל בשעה 14.00 על פי החלטת בית המשפט. המלצה: לאור העובדה שהעובד לא מסר כל גרסה ממליץ בפני ראש העירייה השעיית העובד עד סיום הדיון המשמעתי, בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. 10.5.2012 מאשר את המלצת עורך השימוע ומשעה את מר דוד מנחם עד לסיום ההליכים המשמעתיים בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות". 10.5.2012 דוד עמר ראש העירייה על רקע השתלשלות העניינים שפירטנו לעיל, בתאריך 13/5/12 הגיש המבקש את הבקשה שלפנינו למתן סעד זמני האוסר על המשיבה להשעותו מתפקידו, ולהחזירו לעבודה, לאלתר. טענות הצדדים: עיקר טענות המבקש המבקש טוען כי השעייתו היא גחמה אישית ונקמנית של ראש העירייה , שהינו קרוב משפחה של המבקש, וזאת על רקע סכסוך משפחתי - פוליטי, שאינו קשור למבקש. המשיבה מנעה מהמבקש את זכות הטיעון, שעה שלא העבירה לו או לבאי כוחו עותק מהתובענה שהוגשה נגדו בבית הדין למשמעת, ובכך מנעה ממנו להתכונן כראוי לשימוע. המשיבה מינתה עורכי שימוע נעדרי סמכות והסתירה את זהות עורך השימוע- המשיבה מינתה את ראש העירייה כעורך השימוע, על אף ניגוד הענינים. רק בעקבות התנגדות המבקש החליפה המשיבה את עורך השימוע, ומינתה במקומו את מבקר העירייה, שאף הוא מנוע מעריכת שימוע למבקש בשל ניגוד עניינים. על אף שהמבקש ביקש לדחות את מועד השימוע מאחר שבא כוחו לא יוכל להגיע, סירבה המשיבה לדחות את השימוע. המשיבה התנתה את הדחייה בתנאי שהמבקש יסכים לא לשוב לעבודה עד למועד זה, ואם יסרב, יתקיים השימוע במועד שנקבע, על ידי גורם מוסמך. המשיבה הסתירה את זהות עורך השימוע, וסירבה להודיע למבקש מי "הגורם המוסמך" שיערוך את השימוע, ובכך מנעה ממנו מידע חיוני. המבקש התייצב במועד שנקבע לשימוע, ללא בא כוחו, שם גילה כי עורך השימוע הוא מנכ"ל החברה הכלכלית לנשר, אשר אינו גורם מוסמך לעריכת שימוע, מאחר שאינו חלק ממערך המשיבה. על אף שהמבקש לא יוצג בהליך השימוע, ניתנה החלטה מיידית וחובבנית להשעותו ע"י עורך השימוע, תוך התעלמות מוחלטת ממכתב בא כוחו של המבקש מתאריך 9/5/12, בו פורטה גרסתו על פני ארבעה עמודים. עיקר טענות המשיבה למבקש נערך שימוע כדין, וניתנה לו הזדמנות להביא את טענותיו. האחריות הבלעדית לייצוג המבקש רובצת לפתחו של המבקש. המכתב בן הארבעה עמודים מתאריך 9/5/12, שנשלח ע"י ב"כ המבקש היה מופנה ליועץ המשפטי של העירייה, והמבקש לא ביקש מעורך השימוע שיעיין במכתב. לראש העירייה הסמכות לערוך שימוע או לייפות את כוחו של גורם אחר לערוך שימוע, בהתאם לתקנה 7(ד) לתקנות הרשויות (משמעת)(התאמת הוראות), תשל"ט - 1979. המבקש ביצע עבירת משמעת חמורה שעה שהפקיר את ראש העירייה ולא החזירו לעיריית נשר. לטענת המשיבה, אין לייחס כל משקל לטענות המבקש בדבר "מעורבות אישית" של ראש העירייה . דיון והכרעה: המסגרת המשפטית בעניין השעיה: סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח - 1978 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות (משמעת)") קובע: "בכפוף להוראות חוק זה יחולו הוראות חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), למעט סעיפים 19 עד 30, על עובדי הרשויות המקומיות, על חברי בתי הדין ועל ההליכים בבתי הדין, וסמכויות בתי הדין יהיו כסמכויות בית הדין למשמעת לפי חוק המשמעת, הכל בשינויים ובתיאומים שיקבע שר הפנים באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת". תקנה 1 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) התשל"ט-1979 (להלן: "תקנות הרשויות המקומיות (משמעת)") קובעת כי חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק שירות המדינה (משמעת)") יחול על עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים האמורים בתקנות אלה. תקנה 7 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) קובעת כי נוסחו של סעיף 47 (ב) לחוק שירות המדינה (משמעת) בתחולתו על עובדי רשויות מקומיות, יהיה כדלקמן: "47.(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית, בהתייעצות עם ועדה שמינתה מועצת הרשות המקומית לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, ובאין ועדה כזו בהתייעצות עם המועצה, להשעותו ממשרתו בשירות הרשות המקומית לתקופה שלא תעלה על ארבעים וחמישה ימים. ראש הרשות המקומית רשאי, על פי בקשת התובע, להאריך מפעם לפעם את תקופת ההשעיה האמורה, ובלבד שסך כל ימי ההארכה לא יעלה על ארבעים וחמישה ימים. (ב) הוגשה תובענה נגד עובד לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו או להאריך את השעייתו לפי סעיף קטן (א), לתקופה שלא תימשך מעבר לגמר הליכי הדיון בתובענה (להלן - גמר ההליכים המשמעתיים. ... (ד) ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לעניין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לעניין פלוני. (ההדגשה איננה במקור, א.ש.ב.). ... בע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה נ' אהרון (2004), נפסק כי ההשעיה אינה עונש, אלא היא חיצונית לדין המשמעתי ונועדה להגן על השירות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו: "ההשעיה אינה עונש והיא אינה חלק מהבירור המשמעתי בפני בית הדין למשמעת. ההשעיה הינה חיצונית לדין המשמעתי והיא נועדה להגן על השירות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו. ההשעיה נועדה לנתק זמנית את העובד מתפקידו השוטף ובכך להגן על סביבת העבודה שלו, ההשעיה נועדה גם לשמור על שמו הטוב של השירות ועל אמון הציבור במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השירות הציבורי בכללותה..." זהות עורך השימוע לאור סעיף 7 לתקנות הרשויות (משמעת) (התאמת הוראות), תשל"ט - 1979, המפנה לסעיף 47 לחוק המשמעת, הרי שמאחר שבענייננו הוגשה תובענה כנגד המבקש לבית דין למשמעת, הרי שרלוונטית הוראת סעיף 47(ב), לפיה רשאי ראש הרשות המקומית להשעות את התובע או להאריך את השעייתו. בעניין ע"ע 151/05 טולדנו נ' עיריית נצרת עילית (2007) נדונה שאלת ניגוד עניינים בין תפקידה של היועצת המשפטית לעייריה כתובעת החתומה על כתבי התובענה שהוגשו כנגד העובד באותו מקרה, לבין היותה אחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, אשר מסרו את המלצתם לראש העירייה , להשעות את העובד מתפקידו. וכך קבע בית הדין הארצי באותו עניין:- "הרכב פסול של ועדת השימוע - בפעולתה כתובעת החתומה על כתב האישום, הפכה היועצת המשפטית ל"צד בעניין" בעל הערכה לגופו של עניין בדבר סיכויי הרשעתו של המערער. כתוצאה מכך, הפכה להיות אף צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת לעניין נחיצות השעייתו של המערער [השוו: דב"ע נז/ 3-147 אברהם פרץ -יוסף כהן, פד"ע ל 346, 358]. כאחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, פעלה היועצת המשפטית בעירוב תחומים של סמכויותיה ובניגוד אינטרסים מובהק. בכך נגרמה פגיעה ממשית של מראית פני הצדק, המהווה פגם של ממש בהמלצתה של ועדת השימוע, עליה התבסס ראש העירייה בהחלטתו להשעות את המערער מעבודתו בעירייה".  ובענייננו אמורים הדברים מקל וחומר. שעה שעילת התובענה שהוגשה כנגד המבקש בבית הדין המשמעתי קשורה באופן ישיר לראש העירייה, אנו סבורים כי לכאורה קיימת בעייתיות לעניין הגורם שיבצע את השימוע, וזאת על אף הוראות סעיף 47 אשר צוטטו לעיל. לאור הקשר הישיר של ראש העירייה לאירוע נשוא השימוע - אנו סבורים כי אין זה יאה שראש העיר יהיה מעורב בעניין השימוע ובכל מקרה - כי לכל הפחות זכותו של המבקש לדעת מבעוד מועד מי יערוך את השימוע. לסיכום, העובדה שהמבקש לא ידע מראש מי עורך את השימוע, ומידע זה לא נמסר לו על אף בקשתו, מהווה לכאורה פגיעה בזכותו של המבקש להליך שימוע תקין. נציין, כי במסגרת דיון שהתקיים בבית הדין, ניסה בית הדין, מחוץ לפרוטוקול, למצוא גורם מוסכם שיבצע את השימוע, זאת, על מנת למנוע גלגול נוסף של אותו התיק לבית הדין לעבודה. לצערנו לא נשא הניסיון פרי. בהערת אגב נעיר, כי לאור הבעייתיות בבחירת גורם שיערוך את השימוע, אנו סבורים שכדאי להתייעץ עם משרד הפנים בעניין זה ואולי אף למנות גורם ממשרד הפנים שיערוך את השימוע. זכות השימוע באשר לחובת השימוע - זכות השימוע הינה זכות יסוד של העובד. מקורה של זכות זו בכללי הצדק הטבעי והיא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי. השימוע מהווה לגבי העובד הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה (ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה (ניתן ביום 29.5.01). וכך נקבע אף על ידי בית הדין הארצי - "קיימת חובה להקפיד על כך שכללי הצדק הטבעי בעניין שימוע העובד העומד לפני פיטורין יקויימו כהלכה ותינתן הזדמנות אמיתית ונאותה לעובד להשמיע טענותיו לפני ההחלטה על פיטוריו." (דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שרות התעסוקה פד"ע כו 423). (ראה לעניין זה גם השופט י. זמיר בספרו הסמכות המנהלית (הוצאת נבו, 1996, כרך ב' עמ' 813). לטענת המבקש, המשיבה לא קיימה הליך שימוע תקין שבמסגרתו ניתנה לו זכות טיעון בפני גורם מוסמך לעריכת שימוע. לאחר שעיינו בטענות הצדדים בעניין זה ובפרוטוקול השימוע, אנו סבורים כי המבקש הרים את נטל ההוכחה באופן לכאורי, כי לא התקיים הליך שימוע תקין בעניינו. המבקש לא יוצג במהלך השימוע ע"י בא כוחו ועל פי העובדות שהוצגו בפנינו בשלב זה - לא נראה שנעשה כל מאמץ על מנת לקיים את השימוע במועד בו יוכל בא כוחו להיות נוכח. יתר על כן, מפרוטוקול השימוע נראה לכאורה כי לא נעשה כל מאמץ לבדוק מה גרסתו של המבקש בטרם הוחלט להשעותו, ואפילו לא נקרא המכתב מבא כוחו של המבקש, מיום 9/5/12 המפרט את גרסתו. נציין, שהתנהלות המשיבה כמפורט לעיל, היתה שעה שכבר נעשה ניסיון קודם לפטר את המבקש, אשר בוטל ע"י החלטת בית הדין לעבודה מיום 30/4/12, וכאשר היה ידוע למשיבה כי למבקש יש מה לטעון בעניין השעייתו. נוסיף, כי לאחר שניתנו כבר שתי החלטות של בית הדין לעבודה בעניינו של המבקש, היה על המשיבה להקפיד שבעתיים לקיים את חובתה לערוך שימוע אמיתי ומסודר. האם השימוע נעשה כדין? אין חולק כי התובע לא היה מיוצג ע"י בא כוחו במהלך השימוע. זאת, על אף שביקש לדחות את מועד השימוע במספר שעות על מנת לאפשר לבא כוחו להגיע במועד. בענייננו, לאור הרקע לישיבת השימוע ולאור ההליכים שהתנהלו בבית הדין, הכל כמפורט לעיל, אנו סבורים שהיה על המשיבה לנהוג בזהירות ובסובלנות לעניין השימוע. אולם, כפי שעולה מהעובדות הלכאוריות שבפני בית הדין, המשיבה קיימה את השימוע מבלי לשמור על כללי הליך שימוע תקינים. נוסיף, כי התרשמנו מפרוטוקול השימוע, כי לא ניתנה למבקש זכות טיעון, ואף לא נעשה מאמץ לעיין במכתב בן ה-4 עמודים שנשלח מבא כוחו בתאריך 9/5/10, אשר פירט את גרסתו של המבקש. אין בידינו לקבל את טענות המשיבה לפיה "המבקש לא ביקש מעורך השימוע שיעיין במכתב", וכי "המכתב בן הארבעה עמודים מתאריך 9/5/12, שנשלח ע"י ב"כ המבקש היה מופנה ליועץ המשפטי של העירייה, ולא לעורך השימוע". טענות אלה מיתממות, שכן אין העירייה, כרשות ציבורית, רשאית לסמא עיניה ולהתעלם ממכתב המופנה אליה בפרט כאשר, גורלו ועתידו הכלכלי של עובד מונח על הכף, מה גם שלא היה ידוע למבקש מיהו עורך השימוע, ועל כן ממילא לא ניתן היה לשלוח מכתב זה לעורך השימוע בעצמו. סבירות ההחלטה בענייננו, כפי שעולה מפרוטוקול השימוע שנכתב ע"י נציג המשיבה, הרי שמר עודד שרון, עורך השימוע, לא שמע את גרסת המבקש וכן לא שמע את גרסת המשיבה. יתרה מכך, ממקרא הפרוטוקול עולה, כי ככל הנראה לא נעשה כל ניסיון לשמוע את המבקש. ההיפך הוא הנכון. עורך השימוע התעלם מטענתו של המבקש כי אינו יכול "להיות" ללא בא כוחו. עוד עולה מפרוטוקול השימוע כי מבלי שיהיו בפני עורך השימוע גרסה כלשהי של המשיבה לעניין אירועי אותו יום ברמת השרון או הסבר, החליט להשעות את המבקש. לאור האמור לעיל, נראה כי החלטת ההשעיה איננה סבירה, ולכאורה נפלו פגמים בניהול השימוע. סיכום לאור האמור לעיל ועל בסיס העובדות שהוצגו בפנינו בהליך זמני זה - אנו קובעים כי לא נעשה למבקש שימוע כדין, ולכן דין ההחלטה להשעותו מהעבודה להתבטל, ומכאן שעל המשיבה להשיבו לעבודה. לאור האמור לעיל, המשיבה תישא בהוצאות המבקש בגין הבקשה בסך של 2,500 אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. על המבקש להגיש כתב תבעה תוך 7 ימים, מיום מתן החלטה זו. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו. שימוע לפני פיטוריןשימועהשעיה מעבודההשעיה