מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בדיקת שמיעה אודיולוגית: סגן הנשיא (אדלר): 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נג/106-9) על החלטתו של בית-הדין האזורי מיום 8.2.1993, הקובעת כי יש להעמיד את המשיב לבדיקת שמיעה אצל אודיולוג מטעם בית המשפט, ולהעביר את תוצאות הבדיקה למומחה יועץ רפואי שהתמנה על-ידי בית-הדין. 2. המשיב הגיש תביעה לבית-הדין קמא, ובה טען כי היה חשוף לרעש במקום עבודתו וכתוצאה מכך הוא סובל מליקוי שמיעה, וכי יש להכיר בליקוי זה כתאונת עבודה או כמחלת מקצוע. בהחלטתו מיום 17.11.1992, קבע בית-הדין קמא את העובדות ומינה את הפרופ' מרשק כמומחה יועץ רפואי. יצויין אגב אורחה, כי נפלה טעות בעובדות שנקבעו בסעיף 2 להחלטה זו, שכן הד"ר שוורץ מדד את הרעש בשנת 1988, ואילו הד"ר קלר בשנת 1990. נפלה גם טעות נוספת באותה החלטה, כאשר בסעיף 3 נכתב "בגין הרעש החל התובע סובל מליקויי שמיעה ומטנטון באוזניו". כנראה שכוונת בית-הדין קמא היתה לחזור על טענת המשיב ולא לקבוע כעובדה שקיים ליקוי-שמיעה וטנטון או להתייחס לקשר ביניהם לבין עבודת המשיב. תשובתו הקצרה של המומחה היתה כלהלן: "לפי בדיקות השמיעה המצורפות לתיק אין כל קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה של התובע ובין עבודתו בסביבה רועשת. צורת עקומות השמיעה והעובדה שהתובע גם סובל מסחרחורת מצביעות כנראה על ליקוי באוזן בפנימית הקשור לגיל, למשל". 3. חוות דעתו של המומחה הועברה לצדדים לתגובתם. בא-כוח המשיב ביקש להעמיד את המשיב לבדיקה אצל אודיולוג, ולהעביר את תוצאות הבדיקה למומחה. בא-כוח המערער התנגד לבקשה. בית-הדין קמא החליט לקבל את הבקשה, משום שהמלה "כנראה" בחוות דעת המומחה מצביעה על פסק. על החלטה זו הוגש הערעור (ברשות) שלפנינו. 4. דרך המלך הפתוחה להבהיר את חוות דעתו של ממוחה יועץ רפואי הינה הגשת שלאות הבהרה (ראה: הנחיות בדבר מומחים-יועצים רפואיים, פד"ע כב 199; ומאמרו של ס' אדלר: "מומחים-יועצים רפואיים בבתי-דין לעבודה"). הנחיה 6 להנחיות הנ"ל קובעת כי המומחה "יהיה רשאי לבדוק את התובע", ו"לקיים מגע מקצועי עם מוסד רפואי ו/או הרופא שטיפל בתובע או שחיווה דעתו לנבע..." יתכנו מקרים שבהם יישלח המבוטח לבדיקות רפואיות כתוצאה מדברי המומחה בחוות דעתו. במקרים אחרים מסכימים הצדדים על בדיקת רפואיות כתוצאה מדברי המומחה בחוות דעתו. במקרים אחרים מסכימים הצדדים על בדיקת המבוטח. לעומת זאת, כאשר צד מתנגד לבקשת בעל הדין השני לבצע בדיקות נוספות, על בית-הדין קמא לבסס את החלטתו על ראיה רפואית - על-פי תיתכן תועלת מהבדיקה. 5. במקרה שלפנינו לא מצאנו כל חומר רפואי בנושא המצדיק את הפניית המשיב לבדיקה אודיולוגית. אין בכך כדי למנוע מבית-הדין נקיטת צעד כזה, אולם עליו לעשות זאת רק על סמך ראיה רפואית המעידה על תועלתה של הבדיקה. בא-כוח המשיב היה יכול להציג למומחה שאלת הבהרה ולנסות לברר באמצעותה האם ומה ניתן ללמוד לענייננו מתוצאות בדיקה אודיולוגית היום. כמו כן, רשאיים הצדדים להציג שאלות הבהרה נוספות למומחה, כדרך המלך להבהרת חוות דעתו. לאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה רשאי בא-כוח המשיב לחזור על בקשתו להפנות את המשיב לבדיקת אודיולוגית. 6. סוף דבר - הערעור מתקבל, החלטתו של בית-הדין קמא מיום 8.2.1993 מבוטלת, והצדדים רשאים להגיש לבית-הדין קמא, תוך 15 יום, בקשה להציג שאלות הבהרה למומחה.שמיעה