תקנה 65 בתקנות התעבורה קובעת שנהג עומד לחצות צומת מרומזר בעת שבכיוון נסיעתו דולק אור ירוק, אינו פטור מחובת הזהירות לוודא שהצומת פנוי, כפי שנקבע בע"א 588/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג, פ"ד מג (1) 137 (1989). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אשמה בתאונת דרכים למרות נסיעה באור ירוק: בפניי מונחות שתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד ועניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכבי הצדדים המעורבים בתאונת דרכים מיום 15.09.2007 (להלן: "התאונה"). רקע עובדתי וטענות הצדדים התאונה ארעה בכביש ואדי עארה (מס' 65) בצומת אום אל פחם, שהוא צומת מרומזר, ובה היו מעורבים שני כלי רכב : מונית מסוג מרצדס, מ.ר. 71-476-25 (להלן: "המרצדס" או "המונית"), בה נהג מר אברמוביץ (להלן: "אברמוביץ"); רכב מסוג פולקסווגן, מ.ר. 35-930-60 (להלן: "הפולקסווגן"), בו נהג מר חסן (להלן: "אזברגה") והרשום בבעלות בתו הסובלת מנכות גופנית, גב' אזברגה. ת"ק 3790-11-07 - תביעה זו הוגשה ע"י אברמוביץ, הבעלים של רכב המרצדס, ע"ס 17,800 ₪ בגין נזקים עקיפים שנגרמו לו עקב התאונה הנדונה. התביעה הוגשה נגד אזברגה, נהג רכב הפולקסווגן, סוגוד אזברגה, הרשומה כבעלים של הפולקסווגן, וכן נגד חברת הביטוח הפניקס הישראלי בע"מ (להלן: "הפניקס"), המבטחת של רכב הפולקסווגן, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, בביטוח מקיף. אברמוביץ טען, כי במועד הנקוב, נהג במונית בכביש ואדי עארה מכיוון חדרה לכיוון עפולה במופע אור ירוק ברמזור בצומת, כשבכוונתו לפנות שמאלה. באותה שעה, הגיח רכב הפולקסווגן של אזברגה מימינו, ובעת פנייה שמאלה מכיוון אום אל פחם לכיוון חדרה, לא ציית האחרון למופע אור אדום בנתיב נסיעתו, ובניגוד לדין, נכנס לצומת ופגע ברכב המרצדס בעוצמה. אגב כך, נפגע רכב המרצדס בחזית. לטענת אברמוביץ, בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה רובצת לפתחו של אזברגה, ומשכך עליו ועל הפניקס - ביחד ולחוד, לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לרכב המרצדס בעטיה של התאונה. אברמוביץ פוצה ע"י המבטחת שלו בגין הנזקים הישירים. משכך, עותר אברמוביץ בתביעה שבפניי לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו עקב התאונה בהתאם לאישור הפסדים מיום 24.10.07 (ת/12). אברמוביץ פירט את ראשי הנזק המבוקשים בכתב התביעה: 5,005 ₪ בגין השתתפות עצמית; 5,769 ₪ בגין הפסד כינון; 2,617 ₪ בגין בלאי; וכן סך 4,760 ₪ בגין הפסד ימי עבודה עקב השבתת המונית, והכל בסך כולל העומד על 18,151 ₪. אברמוביץ העמיד את סכום התביעה ע"ס 17,800 ₪, תקרת הפיצוי המותרת דאז בהליך של תביעות קטנות. אזברגה הכחיש את חבותו לקרות התאונה באשר האחריות בגינה רובצת לפתחו של אברמוביץ. בכתב ההגנה טען אזברגה, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2, אזברגה סוגוד, הבעלים של רכב הפולקסווגן, בהעדר עילה או יריבות. לגוף התביעה, טען אזברגה כי בזמן התאונה היה שוטר בצומת שכיוון את התנועה והוא זה אשר סימן לאזברגה להיכנס אל תוך הצומת. לפתע, הגיח רכבו של אברמוביץ והתפרץ אל תוך הצומת, בניגוד להוראת השוטר שכיוון את תנועת הרכבים במקום, כאמור, וגרם לתאונה. נטען, כי כניסתו של אזברגה לצומת נעשה תוך ציות להוראת השוטר אשר גוברת על מופע האור ברמזור המוצב בנתיב נסיעתו. הפניקס הגישה כתב הגנה וטענה, כי דין התביעה כנגדה להידחות בהעדר כיסוי ביטוחי, שכן בעת התאונה נהג אזברגה ללא רישיון נהיגה בר תוקף בניגוד לחוק ולתנאי הפוליסה. באשר לחבות, הטילה הפניקס את האחריות להתרחשות התאונה על כתפיו של אברמוביץ, שכן לשיטתה, זה האחרון לא שעה להוראת השוטר שנכח בצומת והורה לרכבים מכיוון נסיעת אברמוביץ לעצור. לטענתה, בנתיב הימני מכיוון נסיעתו של אברמוביץ עמד רכב אשר הגיע לפני אברמוביץ ונעצר עפ"י הוראת השוטר. אזברגה עמד בעצירה מוחלטת בצומת והחל בחציית הצומת עפ"י הוראת השוטר, זאת רק לאחר שהרכב בנתיב הימני לנתיב נסיעתו של אברמוביץ נעצר. אברמוביץ התעלם הן מהרכב שעצר בנתיב הימני מכיוון נסיעתו והן מהשוטר שעמד בצומת וכיוון את התנועה, המשיך בנסיעה רצופה מבלי לעצור או להאט, ונכנס אל תוך הצומת במהירות גבוהה. אגב כך, פגע ברכב של אזברגה אשר החל בחציית הצומת כאמור עפ"י הוראת השוטר. עוד טענה הפניקס, כי אין לייחס כל אשם תורם לאזברגה ששעה להוראת השוטר אשר גוברת על הרמזור המוצב בנתיב לפניו בהתאם להוראות סעיפים 23 ו- 24 לפקודת התעבורה. באשר לנזק, נטען כי הנזקים שנתבעו ע"י אברמוביץ מופרזים ומוגזמים ואף לא הוכחו כלל ועיקר. לאור האמור לעיל, עותרים הנתבעים לדחיית התביעה נשוא תיק ת"ק 3790-11-07 תוך חיוב אברמוביץ בהוצאות משפט. אזברגה הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הפניקס לנוכח טענתה להעדר כיסוי ביטוחי בשל העדרו של רישיון נהיגה בר תוקף בזמן התאונה. לטענתו, הפניקס הנפיקה עבורו פוליסת ביטוח ברת תוקף שביטחה את רכב הפולקסווגן בכל המועדים הרלוונטיים לאירוע התאונה מושא התביעה. לאור זאת, חייבת הפניקס -כך נטען- לשפות ו/או לפצות את אזברגה בגין כל סכום פיצוי שיחויב לשלם לאברמוביץ, ככל שיחויב. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, חזרה הפניקס על טענתה להעדרו של כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה בטענה, כי אזברגה נהג ברכב הפולקסווגן במועד התאונה ללא רישיון נהיגה בר תוקף. הפניקס שלחה בתורה הודעה לצד שלישי כנגד אברמוביץ והמבטחת של רכב המרצדס, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרת היישוב"), וכנגד משטרת ישראל אשר במועד התאונה העסיקה בשורותיה את מר אליאן פאדל (להלן: פאדל"), שוטר במשטרת התנועה, ומר סובחי סלים (להלן: "סלים"), מתנדב במתנ"א צפון, אשר שניהם עמדו בצומת וכיוונו את התנועה בזמן התאונה, בטענה כי כל הנ"ל נושאים באחריות לקרות אירוע התאונה. לפי הנטען בהודעה לצד שלישי, אזברגה הגיע ראשון לצומת ונעמד בנתיב למופע אור אדום ברמזור. שוטר שעמד בצומת וכיוון את התנועה סימן לאזברגה לצאת אל הצומת. אזברגה שעה להוראות השוטר והחל לחצות את הצומת בהסתמכו על כך שהשוטרים המכוונים את התנועה חסמו את נסיעת הרכבים ביציאות האחרות של הצומת. לפתע, הגיח משמאל רכבו של אברמוביץ, שהתפרץ לצומת מבלי ששם לב לרכב שנסע בכיוון הנסיעה שלו בנתיב הימני ועצר בצומת, ותוך התעלמות מהכוונת והוראות השוטרים במקום, ואגב כך גרם לקרות התאונה. לטענת הפניקס, גם אברמוביץ שלא נשמע להוראות השוטרים בצומת וגם השוטרים שלא כיוונו כראוי את תנועת הרכבים ואפשרו את נסיעת הרכב של אזברגה מבלי שמנעו את נסיעת רכבו של אברמוביץ וכניסתו לצומת, נושאים יחדיו באחריות לאירוע התאונה. לפיכך, דורשת הפניקס שיפוי מן הצדדים השלישיים בגין כל סכום שבו תחויב בקשר לאירוע התאונה, באם תחויב, בתביעה נשוא תיק 3790-11-07. אברמוביץ והכשרת היישוב התגוננו מפני ההודעה לצד שלישי שהגישה נגדם הפניקס וטענו, כי חציית הצומת ע"י רכבו של אברמוביץ נעשתה למופע אור ירוק ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו, ואילו רכבו של אזבגרה חצה את הצומת בניגוד למופע אור אדום ברמזור המוצב לפניו. אברמוביץ והכשרת היישוב שללו את הטענה, כי נכח בכיוון נסיעת רכבו של אברמוביץ שוטר שכיוון את התנועה והבהירו, כי כניסתו של האחרון לצומת נעשתה עפ"י הוראות הרמזור הירוק אשר דלק בכיוון נסיעתו. מדינת ישראל, סלים ופאדל התגוננו מפני ההודעה לצד שלישי וטענו בכתב הגנתם, כי דין התביעה כנגדם להידחות, הואיל ושני השוטרים פעלו במסגרת תפקידם השלטוני כעובדי ציבור. באשר לגופה של ההודעה, נטען כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על שכמי אזברגה אשר החל בחציית הצומת למופע האור האדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו ועוד בטרם השלימו סלים ופאדל לעצור את זרם התנועה מכיוון עפולה וחדרה. סלים ופאדל שוללים, מכל וכל, את גרסת אזברגה, לפיה ניתנה לו הוראה לחצות את הצומת ע"י מי מהם. עוד הוסיפו, כי אין לייחס לאברמוביץ כל אשם להתרחשות התאונה, מכיוון שזה האחרון נסע בצומת כדין למופע אור ירוק ברמזור לפניו וללא שניתנה לו הוראה לעצור ע"י מי מהשוטרים. ת"א 5424-03-08 - תביעה זו הוגשה ע"י אזברגה חסן וסוגוד כנגד הפניקס, המבטחת של רכב הפולקסווגן בפוליסת ביטוח ברת תוקף במועד התאונה (ת/2), לאור סירובה של האחרונה לשלם את תגמולי הביטוח המגיעים לאזברגה סוגוד עקב התאונה הנדונה, זאת בשל טענת העדר כיסוי ביטוחי. אזברגה טען, כי הפוליסה שהנפיקה הפניקס עבור רכב הפולקסווגן מכסה את אירוע התאונה דנן, משום שהחזיק ברישיון נהיגה בר תוקף בזמן התאונה. אזברגה אישר כי רישיונו נשלל, אולם טען שהשלילה טרם נכנסה לתוקף במועד התאונה, מכיוון שלא נתקבלה אצלו כל הודעה ממשרד הרישוי אודות השלילה הנ"ל. לתמיכה בתביעה נשוא תיק 5424-03-08 צירפו התובעים -סוגוד וחסן אזברגה- חוות דעת שמאי אשר העריך את הנזקים לרכב הפולקסווגן בסך של 88,113 ₪ (ת/1). עוד קבע השמאי עלות התקנת מעלון, מכוח כיסוי אביזרים לרכב עפ"י הפוליסה עד לסך 60,521 ₪, לפי הצעת מחיר שצורפה לכתב התביעה בסך 44,798 ₪ . בנוסף, נשאו התובעים בשכ"ט השמאי בסך 400 ₪. הפניקס חזרה וטענה להעדרו של כיסוי ביטוחי בנימוק, כי לאזברגה לא היה רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה. לטענתה, נשלל אזברגה ע"י משרד הרישוי מלהחזיק ברישיון נהיגה תקף החל מיום 22.08.07 ולמשך 3 חודשים בשל אי תשלום קנסות. הודעה בדבר השלילה נשלחה לאזברגה ע"י משרד הרישוי בסוף חודש אוגוסט 2007 בדואר רשום. באשר לנזק, טענה הפניקס שיש לנכות מכל פיצוי שייפסק, באם ייפסק, לטובת התובעים בתיק 5424-03-08, השתתפות עצמית וחובת פרמיה. גם בתיק 5424-03-08 הגישה הפניקס הודעה לצד שלישי כנגד מדינת ישראל, השוטר פאדל, המתנדב סלים, אברמוביץ והמבטחת שלו, הכשרת היישוב, ובמסגרתה חזרה הפניקס על עמדתה באשר לאחריותם של הנ"ל להתרחשות התאונה. מדינת ישראל, פאדל וסלים הגישו כתב הגנה בהודעה לצד שלישי בתיק 5424-03-08 ובו חזרו על טענתם באשר לאחריותו של אזברגה לקרות התאונה, כמפורט למעלה. אברמוביץ והכשרת היישוב התגוננו מפני ההודעה לצד שלישי בתיק 5242-03-08 תוך ששבו וטענו לאחריותו של אזברגה לגרם התאונה, משלא שעה למופע האור האדום ברמזור לפניו, כמפורט לעיל. הכשרת היישוב בתורה הגישה כתב תביעה שכנגד, שהינה תביעת שיבוב, בתיק 5242-03-08 נגד אזברגה חסן וסוגוד, ובמסגרתה עתרה לחיוב האחרונים בהשבת תגמולי הביטוח ששילמה הכשרת היישוב למבוטחה אברמוביץ בסך 65,490 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב המרצדס עקב התאונה. אזברגה הגיש כתב הגנה בתביעה שכנגד בו הוכחשה חבותו לתשלום כלשהוא להכשרת הישוב. עוד חזר אזברגה בכתב ההגנה על גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה וייחס את האחריות בגינה לאברמוביץ. ייאמר כבר כאן, כי חרף אורכות שניתנו, לא הגיש אזברגה הודעה לצד שלישי נגד הפניקס מכוח העילה הביטוחית במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה נגדו ע"י הכשרת היישוב, כאמור. לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיקים שבכותרת עתרו הכשרת היישוב ואברמוביץ לתיקון התביעה העיקרית נשוא תיק 3790-11-07 והתביעה שכנגד נשוא תיק 5242-03-08 על דרך של צירופה של מדינת ישראל, שהייתה אחראית במועד התאונה על הכוונת כלי הרכב בצומת התאונה, כנתבעת נוספת וישירה בתיקים דנן. בכתבי הטענות המתוקנים טענו הכשרת היישוב ואברמוביץ לאחריותה של מדינת ישראל, בכך שהשוטרים כוונו את התנועה באופן רשלני והתירו את חציית הצומת ע"י אזברגה מבלי להורות לאברמוביץ לעצור את רכבו ולהימנע מכניסה לצומת. אזברגה וסוגוד עתרו גם הם בבקשה לתקן את כתב התביעה נשוא תיק 5242-03-08 ע"י הוספת עילה נזיקית לתביעה דנן, באופן שיצורפו מדינת ישראל, פאדל, סלים, אברמוביץ והמבטחת שלו, הכשרת היישוב, כנתבעים נוספים בתיק דנן. נטען ע"י אזברגה בכתב התביעה המתוקן, כי כל הנתבעים הנ"ל אחראים להתרחשות אירוע התאונה. מדינת ישראל הכחישה את חבותה לאירוע התאונה בכתבי הגנה מתוקנים שהגישה בשתי התביעות שבכותרת, ובמסגרתם חזרה על טענתה בדבר הטלת האחריות לאירוע התאונה על כתפיו של אזברגה אשר התפרץ, לטענתה, לצומת בטרם סיימו השוטרים לעצור את תנועת הרכבים בכיוון נסיעתו של אברמוביץ, על אף מופע האור האדום ברמזור אשר מוצב בנתיבו, וחרף הוראה מפורשת אשר ניתנה לו לעצור. מדינת ישראל הוסיפה וטענה לאחריותו של אברמוביץ לקרות התאונה, שעה שנכנס לצומת במהירות מופרזת, תוך התעלמות מנוכחות ומהוראות השוטרים שעמדו בצומת והחלו בעצירת תנועת הרכבים בנתיבו. המדינה שללה, מכל וכל, את הרשלנות המיוחסת לשוטרים שעמדו בצומת וטענה, כי אלה פעלו בנסיבות העניין כשוטרים סבירים ומיומנים. עד כאן סקירת טענות הצדדים. העדויות בתיק דנן התקיימו שתי ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו עדויות אברמוביץ, אזברגה, פאדל, סלים וכן עדת הגנה נוספת, גב' שרה קולוגיאלו (להלן: "המתנדבת" או "שרה"), שתצהיר מטעמה הוגש ע"י המדינה לאחר תיקון כתבי הטענות, ואשר שימשה כמתנדבת במשטרת ישראל ונכחה בצומת בזמן התאונה הנדונה. גרסת אברמוביץ אברמוביץ העיד, כי נסע מכיוון חדרה לכיוון עפולה והתעתד לפנות שמאלה לעין אברהים. עובר לתאונה נסע אברמוביץ בנתיב השמאלי. אברמוביץ העיד אודות נסיבות התאונה בציינו, כי בהגיעו לצומת עין אברהים, פנה שמאלה ונכנס לצומת בחסות מופע האור הירוק ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו. לפתע, הגיח רכבו של אזברגה מצד ימין ופגע ברכב המרצדס. כתוצאה מההתנגשות, נפגע רכב המרצדס בחלקו הקדמי ימני (עמ' 7, ש' 14-21). אברמוביץ העיד בחקירה נגדית, כי נתיב נסיעתו עובר לתאונה היה פנוי וכי לא היו רכבים, לא מלפניו ולא מאחוריו, בעת שנכנס אל תוך הצומת (עמ' 9, ש' 11-14). אברמוביץ הוסיף ומסר בחקירה נגדית, כי בטרם כניסתו אל הצומת הבחין ברכב אחר שעמד בנתיב שמימינו במרחק מקו העצירה אל תוך הצומת (עמ' 13, ש' 17-18 וש' 30 וכן עמ' 14, ש' 2-8). אברמוביץ לא שלל את התיאור שערך השוטר פאדל בדו"ח הפעולה (נ/3), ולפיו נהג הרכב שהיה בנתיב הימני נעצר לאחר ששעה להוראת השוטר לעצור בטרם הגיע רכבו של אברמוביץ לצומת (שם, ש' 14-17, ש' 27-29). אברמוביץ שלל, כי שני הרכבים, המרצדס והפולקסווגן, נכנסו לתוך הצומת במהירות מופרזת (שם, ש' 20). אברמוביץ מסר בעדותו, כי לפני קרות התאונה לא הבחין בשוטר שעמד בצומת ליד הרמזור וכיוון את התנועה בנתיב נסיעתו, ורק לאחר התרחשות הפגיעה ניגש אליו שוטר והתעניין בשלומו (עמ' 8, ש' 11 ועמ' 9, ש' 27-28). רק בדיעבד נודע לאברמוביץ, כי שוטר אחד ושני מתנדבים כיוונו את התנועה בצומת (עמ' 11, ש' 4-5). לדבריו, לא היה שוטר בצומת שהורה לו לעצור בטרם אירעה התאונה (שם, ש' 6-7). עוד העיד אברמוביץ, כי לאחר התאונה אישר השוטר כי רכבו של אברמוביץ יצא לצומת כשהרמזור המוצב לפניו היה ירוק (עמ' 10, ש' 11-13). גרסת אזברגה בחקירה ראשית העיד אזברגה, כי עת הגיע לצומת היה מופע אור ירוק ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו, וחרף זאת הוא נתבקש ע"י שוטר לעצור, כאשר רכבו היה הראשון בקו הצומת (עמ' 21, ש' 25-26 ועמ' 22, ש' 1-2). אזברגה הודה, כי נכנס לצומת אף שדלק אור אדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו (עמ' 20, ש' 2-5), מכיוון שהשוטרים שעמדו מולו במרכז הצומת (עמ' 22, ש' 13-15) וכיוונו את התנועה, הורו לרכבים הבאים מכיוון עפולה-חדרה לעצור וסימנו לו לנסוע (עמ' 18, ש' 14-19) אזברגה נסע עפ"י הנחיית השוטר ופנה שמאלה בצומת (עמ' 19, ש' 18-19). או אז, הגיח רכב המרצדס מכיוון חדרה, נכנס לצומת במהירות מופרזת והתנגש בו (שם, ש' 26-27). אזברגה הבהיר בעדותו, כי ההוראה שניתנה לו ע"י השוטר המתירה לו להיכנס לצומת גוברת על מופע האור האדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתו (שם, ש' 24-25). לדבריו, אברמוביץ נהג במרצדס במהירות מופרזת, ואגב הפגיעה הדף את רכב הפולקסווגן למרחק של 4-5 מטרים אל תוך הצומת. אזברגה העיד בחקירה נגדית, כי השוטר פאדל עצר את כלי הרכב שבאו מכיוון עפולה לכיוון חדרה. לטענתו, לאחר שהופסקה תנועת הרכבים בכיוון זה הורה לו המתנדב סלים להתקדם אל תוך הצומת, על אף מופע האור האדום ברמזור שבכיוון נסיעתו (עמ' 22, ש' 22). עוד מסר אזברגה בעדותו, כי המתנדב סלים סימן לו לצאת באמצעות תנועת ידיים המזמינה אותו להיכנס לצומת (עמ' 23, ש' 19-20). בנוסף העיד אזברגה, כי בעת היציאה אל הצומת כלל לא הבחין ברכבים מכיוון חדרה, ורק שנכנס לצומת הבחין ברכב המרצדס מגיע לכיוונו (שם, ש' 27-28). אזברגה טוען בעדותו, כי התאונה ארע באשמת השוטרים שכיוונו את התנועה בצומת, משום שלא תיאמו ביניהם את היציאות והכניסות של כלי הרכב אל הצומת, ואגב כך אפשרו את כניסת רכבו אל תוך הצומת מבלי שווידאו את עצירת הרכבים הבאים מכיוון נסיעתו של אברמוביץ, היינו מחדרה לכיוון עפולה (עמ' 24, ש' 26-27). אזברגה שלל בעדותו את טענת המדינה, כי נכנס לצומת על דעת עצמו ללא שניתנה לו הוראה לעשות כן ע"י השוטרים שנכחו במקום (שם, ש' 11-14 ועמ' 26 ש' 14-15). עוד דחה אזברגה בשתי ידיו את טענת המדינה, ולפיה היה עצבני משום שנתבקש לעצור את רכבו וקילל את המתנדבת אשר עמדה בצומת (עמ' 26, ש' 6-11). עוד טען אזברגה, כי לאחר התאונה נודע לו מאחיו שנסע ברכב אחריו כי עובר לתאונה היו המתנדבים שאחראים על ניתוב התנועה בכיוון נסיעתו של אברמוביץ, עסוקים בהכנת קפה על המדרכה ולא שמו לב למתרחש בצומת (שם, ש' 16-20). אזברגה העיד, כי לאחר התאונה התחוללה מהומה בצומת משום שהתאונה עיכבה את תנועת כלי הרכב, וכי הגיע קצין משטרה בכיר לצומת ומתח ביקורת על פעולות המתנדבים אשר עסקו בזמן התאונה בהכנת קפה על המדרכה בצומת (עמ' 24, ש' 20-23). גרסת השוטרים כאמור, במועד התאונה נכחו בצומת שוטר התנועה פאדל ושני מתנדבי משטרה, סלים ושרה. השוטר פאדל העיד, כי הוא הוצב במקום התאונה כאחראי על הכוונת תנועת כלי הרכב בצומת. יחד עמו היו בצומת שני מתנדבים, סלים ושרה, אשר לטענתו עמדו על המדרכה לידי קופסת הרמזורים (עמ' 28, ש' 10-12 ועמ' 31 , ש' 13). פאדל ציין, כי קיבל הנחייה ממפקד תורן לשנות את פעולת הרמזורים ע"י הותרת האור הירוק דולק בשני הרמזורים המוצבים בכיוון נסיעת כלי הרכב בכביש 65 מחדרה (צומת ברקאי) אל עפולה ובכיוון הנגדי ממגידו לחדרה, וכן לכוון ידנית את תנועת כלי הרכב בצומת זו (עמ' 29, ש' 9-17 וש' 23-24). באשר לתנועה מכיוון אום אל פחם, העיד פאדל כי האור ברמזור המוצב בכיוון זה נותר אדום וכי הוא כיוון את תנועת כלי הרכב הבאים באום אל פחם באופן ידני בניגוד לרמזור זה (שם, ש' 19-20). פאדל אישר בעדותו, כי עצר רכב בנתיב הימני שהגיע מכיוון צומת ברקאי לכיוון עפולה (שם, ש' 29-30) למרות שהרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק (עמ' 30, ש' 1-2), ומשם ניגש רגלית לנתיב הנגדי, כאשר הגב שלו לכיוון אום אל פחם, כדי לעצור את התנועה לבאים מהכיוון הנגדי (שם, ש' 26-30). פאדל העיד, כי בטרם ארעה התאונה הספיק לעצור רכב אחד שהגיע מכיוון מגידו אל כיוון חדרה (עמ' 31, ש' 1-2). עוד ציין פאדל, כי התכוון לעצור את תנועת כלי הרכב בכביש 65 לבאים מכיוון מגידו לחדרה ובכיוון הנגדי על מנת לאפשר את תנועת כלי הרכב מאום אל פחם, על אף מופע האור האדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתם של האחרונים (שם, ש' 3-4). לשאלת ב"כ הפניקס באשר לתפקידם של שני המתנדבים שעמדו על המדרכה ליד קופסת הרמזורים, העיד פאדל כי המתנדבת נתבקשה על ידו לכוון את כלי הרכב הבאים מכיוון אום אל פחם אל מגידו בעת הפנייה ימינה (עמ' 32, ש' 17-18). לשאלה האם בעת התאונה סימנה המתנדבת לכלי הרכב הבאים מאום אל פחם להתקדם ולהיכנס לצומת, לא ידע פאדל ליתן מענה, באומרו "אני יודע שהיא עמדה לידי הקופסא, בעת התאונה אני לא יודע אם היא סימנה לצאת, הגב שלי היה אליה אני לא יודע אם היא זזה מספר צעדים" (שם, ש' 25-28). כן לא שלל פאדל את טענת אזברגה, ולפיה המתנדב סלים סימן לו לצאת לצומת, משום שפאדל היה אותה עת עם הגב אליהם בדרכו לעצור את התנועה בכיוון הנגדי, ולכן לא ידע לומר מה עשו שני המתנדבים בזמן התאונה (עמ' 31, ש' 14-16). פאדל נשאל לעניין שדה הראייה במקום בו עמד בכיוון נסיעת הרכבים על כביש 65 מצומת ברקאי אל עפולה, היינו כיוון נסיעת רכבו של אברמוביץ, והלה העיד כי ניתן לראות את הרכבים המגיעים מכיוון זה במרחק של 300-400 מטר (עמ' 33, ש' 13-15). פאדל הדגיש, כי בעת עצירת הרכב בנתיב הימני מכיוון צומת ברקאי, כלל לא נראה רכבו של אברמוביץ בנתיב השמאלי. המתנדב סלים העיד, כי במועד התאונה הוא נעמד ליד קופסת הרמזורים בצד המזרחי של הצומת בכיוון היציאה מאום אל פחם (עמ' 35, ש' 1). באשר למיקום המתנדבת, העיד סלים כי שרה עמדה קרוב אליו על המדרכה (שם, ש' 2-3 וש' 7-8). לשאלה מה היו מעשיו בזמן התאונה, השיב סלים כי היה במנוחה ולא עסק בהכוונת כלי הרכב בצומת. עוד העיד סלים, כי שרה הגיעה למקום התאונה על מנת להחליף אותו ולסייע בהכוונת כלי הרכב בצומת. סלים אישר את גרסת אזברגה, כי במועד התאונה עסק הוא ולאחר מכן המתנדבת שרה, בהכנת קפה על המדרכה. עוד הודה סלים, כי קצין הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה והתרעם על כך ששני המתנדבים עסקו בהכנת קפה על המדרכה בצומת במועד התאונה (עמ' 38, ש' 7-11). סלים שלל את טענת אזברגה, כי הורה לו להיכנס לצומת, וטען כי האחרון עשה כן על דעת עצמו מבלי לקבל היתר ממי מבין השוטרים שעמדו בצומת, ואף לא ממנו (שם, ש' 20-23). המתנדבת שרה, הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ובו מסרה, כי במועד התאונה היא נתבקשה לסייע לשוטר פאדל בניתוב התנועה בצומת אום אל פחם, הואיל ומתנדב נוסף שהיה במקום יצא להפסקה קצרה. לדבריה, היא עמדה בצד ימין בפינה של היציאה מאום אל פחם לכיוון עפולה ופעלה על-פי הנחיותיו של פאדל שהורה לה לעצור את הרכבים המגיעים מאום אל פחם ימינה לכביש 65, כאשר במקביל ניתנה ע"י פאדל הוראה לרכבים המגיעים מכיוון חדרה (צומת ברקאי) להמשיך בנסיעה. עוד ציינה שרה בתצהירה, כי במקום ארעה תאונה במעורבותו של רכב שפרטיו אינם זכורים לה, אשר התפרץ לצומת בניגוד להוראותיה לעצור. עוד מסרה שרה, כי נהג הרכב צרח עליה וקילל אותה בטרם נפגע רכבו בתאונה הנדונה. גדר המחלוקת הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות ובסוגיית הכיסוי הביטוחי במישור היחסים בין אזברגה לבין הפניקס, המבטחת של רכב הפולקסווגן במועד התאונה. באשר לנזק, הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, ולפיה אין מחלוקת שהכשרת היישוב פיצתה את מבוטחה אברמוביץ בגין הנזק הישיר שארע לרכבו עקב התאונה בסך של 61,537 ₪, ונשאה בשכ"ט שמאי בסך 400 ₪. עוד הוסכם, כי הנזק העקיף אשר נגרם לאברמוביץ עקב התאונה - השתתפות עצמית והפסד כינון - הינו בסך של 10,774 ₪. בהקשר זה, חלוקים הצדדים באשר לראשי נזק של בלאי והפסד ימי עבודה בגין השבתת המונית בעת שהותה במוסך לצורכי תיקון עקב התאונה [סעיפים 9 (ג) ו- (ד) לכתב התביעה המתוקן). עוד הסכימו הצדדים, כי הנזק שארע לרכבם של אזברגה וסוגוד בעקבות אירוע התאונה עומד על סך 88,113 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאית שצורפה לתביעתם. בנוסף הושגה הסכמה בין הצדדים ולפיה הנזק למנגנון רכב הפולקסווגן, בשל היותו רכב של נכה, הינו בסך של 44,000 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאית שהוגשה בנושא זה (ת/1), וזאת בכפוף לשאלת השרידים [ראו: הצהרות ב"כ הצדדים בעמ' 5-6 לפרוט' הדיון מיום 20.10.09]. עפ"י החלטה מיום 16.06.11 הוריתי על השלמת מערך הראיות בשאלת האחריות בלבד. באשר לכיסוי הביטוחי נקבע, כי סוגיה זו תוכרע בהמשך, במידת הצורך. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שקלתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, ולאחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו, אני קובעת כי האחריות העיקרית להתרחשות התאונה מושא התביעה רובצת לפתחה של מדינת ישראל. עוד אני מוצאת לנכון להשית על שכמו של אברמוביץ אחריות מופחתת להתרחשות התאונה. באשר לאזברגה, לא מצאתי בהתנהגותו משום תרומה כלשהיא לקרות התאונה הנדונה, והכל כפי שיפורט להלן: שאלת האחריות למקרא העדויות עולה, כי התאונה מושא התובענה ארעה ביום 15.09.07 בצומת "אום אל פחם" בכביש 65. במועד הנקוב חלו ערב ראש השנה וצום הרמדאן. עוד עולה מהראיות שהונחו לפני, כי במועד זה הייתה תנועה סואנת בכביש 65, כך שמשטרת ישראל לקחה לידיה את ניתוב התנועה בכביש. על-פי העדויות, משטרת ישראל כיוונת את התנועה בכביש באופן ידני ואפשרה תנועה זורמת בכביש 65, תוך הותרת אור ירוק דולק ברמזור המוצב בכביש 65 מכיוון חדרה (צומת ברקאי) לכיוון עפולה וכן בכיוון הנגדי (עפולה-חדרה), ואילו בצומת אום אל פחם הותירה המשטרה את האור האדום דולק ברמזור המוצב ביציאה מתוך אום אל פחם לכיוון כביש 65. מהראיות שהובאו בפניי ניתן ללמוד, כי במועד התאונה רכבו של אזברגה נכנס לצומת, כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור לפניו, ואילו רכבו של אברמוביץ נכנס לצומת בחסות האור הירוק שהופיע ברמזור שמוצב בכיוון נסיעתו. אין גם חולק, כי במועד התאונה עמד השוטר פאדל בצומת וניתב את תנועת כלי הרכב. על-פי העדויות, במועד התאונה, הורה השוטר פאדל לרכבים הבאים מכיוון צומת ברקאי למגידו ומהכיוון הנגדי לעצור, על אף מופע אור ירוק ברמזור המוצב בנתיב נסיעתם. עפ"י עדותו של אברמוביץ, שנמצאת מהימנה בעיניי ואף קיבלה חיזוק בעדותו של פאדל, לא היה בנתיב נסיעתו של אברמוביץ שוטר שהורה לו לעצור, מכיוון שברגע נתון זה, היה השוטר פאדל בשלבי המעבר לנתיב הנגדי על מנת לעצור את תנועת הרכבים שם. כך גם כך, אין חולק כי בנסיבות אלו, היה על הנהגים לציית להוראות השוטרים אשר מחליפים את מערכת הרמזורים שבצומת, כך שהוראותיהם של השוטרים גוברות על מופע האור ברמזורים. כפי שכבר צוין לעיל, המדינה גורסת כי התאונה התרחשה באשמתו של אזברגה אשר התפרץ לצומת, חרף מופע האור האדום בנתיב נסיעתו, ועל אף שניתנה לו הוראה מפורשת לעצור. מנגד, טוען אזברגה כי כניסתו לצומת התאפשרה בהסתמך על הוראה מפורשת וחד משמעית שניתנה לו ע"י המשטרה והמתירה את הנסיעה. בנקודה זו, אני מבכרת את גרסתו של אזברגה על פני עדויות השוטרים מטעם המדינה, וזאת ממספר טעמים המעוגנים במכלול הראיות והנסיבות, הגיונם של דברים והשכל הישר, שאלה עיקריהם: ראשית יצוין, כי עדותו של אזברגה הייתה עקבית, ברורה ונמצאה מהימנה עליי. מצאתי, כי גרסתו של אזברגה, ולפיה יצא אל הצומת אחר שקיבל היתר לעשות כן, סבירה בנסיבות העניין ומתיישבת עם מצב השטח ותנועת כלי הרכב במקום. כפי שפורט קודם לכן, בטרם ארעה התאונה, הספיק השוטר פאדל לעצור רכב אחד בנתיב שמימין לנתיב נסיעתו של אברמוביץ (מכיוון צומת ברקאי לכיוון מגידו), היפנה את גבו תוך מעבר לנתיב הנגדי ועצר רכב אחד. על-פי עדותו של פאדל, עצירת הרכבים שהגיעו מצומת ברקאי למגידו וגם הרכבים בנתיב הנגדי נועדה לאפשר את יציאת הרכבים שעמדו בצומת מתוך אום אל פחם לכביש 65. לפיכך, גרסתו של אזברגה, לפיה הכניסה לצומת התאפשרה עקב מתן הוראה ע"י המשטרה, עולה בקנה אחד עם הכוונת השוטר במקום. יתרה מכך, עדותו של אזברגה מצאה לה תימוכין למכביר בהודעה שמסר הלה למבטחת שלו (ת/6, נ/1) בסמוך לאחר התאונה, ובה חזר על עיקר גרסתו, ולפיה נכנס אל הצומת עקב הוראה של שוטר אשר סימן לו להתקדם ולנסוע אל תוך הצומת. אכן, אזברגה השתמש בטופס ההודעה פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים בתארו את ההיתר שניתן לו להיכנס לצומת, כך שפעם ציין כי שוטר הורה לו להיכנס לצומת ופעם טען ששוטרים הורו לו לעשות כן. ואולם, לא ראיתי בסתירה זו הנוגעת לעניין שולי ולא לגרעין גרסתו של אזברגה, כדי ליטול מהימנותו. לטעמי, מדובר באי דיוק קל בלבד, הנובע מהזמן הרב שחלף ממועד התאונה ועד מועד מסירת העדות בבית המשפט, ואשר אין בו כדי לפגום במהימנות גרסתו הכוללת של אזברגה. חיזוק נוסף לגרסת אזברגה בדבר נסיבות התרחשות התאונה ניתן למצוא דווקא בדו"ח הפעולה שערך השוטר פאדל (נ/3) עוד ביום התאונה. בדו"ח זה תיאר השוטר פאדל את גרסת הנהגים אברמוביץ ואזברגה באשר לאופן התרחשות התאונה, כפי שאלה מסרו לו כבר ביום התאונה. הנה כי כן, דו"ח הפעולה מגולל, למעשה, את הגרסה הראשונית והאותנטית שמסר אזברגה לשוטר במקום התאונה ממש, ובמסגרתה מסר אזברגה, כי קיבל הוראה משוטר לצאת לצומת. העובדה כי הייתה זו הגרסה הראשונית מבחינה כרונולוגית שמסר אזברגה בדבר התרחשות התאונה, זמן קצר לאחר התאונה, ובטרם היה סיפק בידיו לקבל ייעוץ משפטי, יש בה כדי להעניק לגרסתו זו משקל ראייתי של ממש. אל מול גרסתו הכנה, העקבית והמהימנה של אזברגה ניצבים עדויותיהם הבעייתיות של השוטר פאדל והמתנדבים סלים ושרה, אשר סתרו האחד את גרסת רעהו, בעניינים מהותיים, באופן הנוטל את מהימנותם. כך למשל, פאדל העיד כי שני המתנדבים שרה וסלים עמדו עובר לתאונה לידי קופסת הרמזורים. לעומתו, מסרה שרה בתצהירה כי היא עמדה בצד ימין בפינה של היציאה מאום אל פחם. מנגד, העיד סלים, כי הוא עמד לידי קופסת הרמזורים ואילו שרה הייתה לידו ומערבית ממנו. פאדל העיד, כי הורה לשרה לנתב את תנועת כלי הרכב היוצאים מאום אל פחם בפנייה ימינה. גרסה זו סותרת לחלוטין את העדות שמסרה שרה בתצהירה, במסגרתו טענה כי היא נתבקשה ע"י פאדל לעצור את הרכבים המגיעים מתוך אום אל פחם. פאדל העיד, כי ביציאה מאום אל פחם ישנם 4 נתיבים, שניים הפונים ימינה ושניים הפונים שמאלה. מנגד, העידה שרה כי ביציאה מאום אל פחם יש שני נתיבים הפונים ימינה ולאחר מכן שמאלה. לעומתה, העיד סלים כי ביציאה מאום אל פחם ישנם שני נתיבים, אחד ימינה ואחד שמאלה. פאדל העיד, כי אזברגה פנה שמאלה ביציאה מאום אל פחם. גרסה זו עומדת בסתירה מוחלטת עם עדותה של שרה אשר מסרה, כי אזברגה יצא מאום אל פחם בפנייה ימינה לכיוון עפולה, ולאחר מכן התכוון לפנות שמאלה. פאדל העיד, כי בטרם התרחשה התאונה הוא הספיק לעצור את הרכבים הבאים מכיוון חדרה לכיוון עפולה. לעומת זאת, סיפרה שרה בתצהירה, כי עובר לתאונה פאדל נתן הוראה לרכבים המגיעים מכיוון ת"א צפונה לעפולה בכביש 65 להמשיך בנסיעה. פאדל וסלים העידו, כי התאונה התרחשה באור יום ואילו שרה העידה כי היה חשוך בזמן התאונה. העדה שרה אף סתרה את עצמה במספר הזדמנויות ועדותה בבית המשפט הצטיירה כעדות מגמתית שהתאפיינה בחוסר זיכרון מופלג. חוסר הזיכרון המופג שאחז במתנדבת בכל הנוגע להתרחשויות בצומת לפני ובמועד התאונה, בולט במיוחד על רקע הזיכרון הברור והחד שהיא הפגינה בתצהיר העדות הראשית מטעמה שהוגש ארבע שנים לאחר התרחשות התאונה. לעומת זאת, רק בנוגע לנהג אשר קילל אותה בעת פנייתו ימינה ביציאה מתוך אום אל פחם נפער זיכרונה של המתנדבת, הפלא ופלא, ודי בכך כדי ללמוד על חוסר מהימנות גרסתה בעניין זה. הסתירות שנסקרו לעיל, הביאוני למסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדויות השוטרים לקביעת ממצאים כלשהם בתיק דנן. סיכומו של דבר, שקילת שתי הגרסאות - של אזברגה מחד ושל השוטרים מאידך - על רקע מכלול הראיות והנסיבות שנפרשו בפני בית המשפט, מעלה כי גרסתו של אזברגה מסתברת יותר מגרסתם של השוטרים, ועל כן יש בה כדי להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כנדרש במשפט אזרחי. כעת אעבור לבחינת שאלת האחריות לקרות התאונה מושא התובענות המונחות בפניי. כפי שאפרט להלן, מצאתי שעיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחה של משטרת ישראל, אשר השוטרים מטעמה התרשלו ונכשלו במשימתם לכוון בבטחה את התנועה בצומת. יחד עם זאת, מצאתי שגם לאברמוביץ הייתה תרומה להתרחשות התאונה, שאילו היה נותן את דעתו לרכב שעמד בנתיב הימני ומאט ממהירות הכניסה לצומת התאונה, ייתכן והתאונה הייתה נמנעת או שעוצמתה הייתה פחותה מעוצמת התאונה בפועל. רשלנותה של המדינה באה לידי ביטוי בכך, שעל אף שכל הרמזורים המוצבים בצומת היו תקינים, החליטה המשטרה לנתב את תנועת הרכבים בצורה ידנית ובניגוד מוחלט להוראות הרמזורים, מקום שניתן היה לנתב את התנועה באמצעות מערכת הבקרה שבקופסת הרמזורים. הוכח בפניי כי השוטר פאדל כיוון את תנועת הרכבים ידנית בניגוד למופע האורות ברמזורים - אברמוביץ היה אמור לעצור מקום שמופע האור ברמזור המוצב לפניו היה ירוק, ואילו אזברגה נתבקש לצאת אל הצומת שעה שמופיע אור אדום ברמזור שלפניו. בנסיבות העניין, היה על שוטר התנועה לעצור את התנועה משני הכיוונים באמצעות מערכת הבקרה שבקופסת הרמזורים ללא צורך בסימון ידני המנוגד לפעולת הרמזורים. אני מוצאת, כי השוטרים התרשלו בכך שלא נטרלו את פעולת הרמזורים (אור מהבהב) בטרם החלו לכוון את התנועה, ייתכן שהיה בכך כדי להתריע בפני הנהגים שמשהו אינו כשורה בצומת, מונע כניסתם לצומת בהסתמך על מופע הרמזור והיה מגביר את ערנותם של נהגי הרכבים לפני כניסתם לצומת. השוטר פאדל לא ביאר בעדותו מהם השיקולים שהניעו את המשטרה לפעול לניתוב התנועה בצורה ידנית הנוגדת את הוראות הרמזורים, וכל שנאמר על ידו היה שקיבל פקודה לפעול באופן שכזה. עוד התרשלה המדינה בכמות השוטרים שהקצתה בצומת התאונה לצורך הכוונת הנהגים, עת נמנעה מלהציב שוטר או מכוון על כל כניסה/יציאה של צומת התאונה, במיוחד שעסקינן בצומת מרומזר בעל 4 כיווני נסיעה (אום אל פחם-חדרה, אום אל פחם - עפולה, צומת ברקאי-עפולה ועפולה-חדרה) ואשר היה עמוס בערב ראש השנה וצום הרמדאן שחלו במועד התאונה. מהעדויות הוכח, כי מלאכת ניתוב התנועה הוטלה על כתפיו של שוטר תנועה בודד שעסק לבדו בהכוונת התנועה בצומת ב- 4 כיווני נסיעה במקביל, יחד עם שני מתנדבים, כאשר אחד מהם לא היה במועד התאונה בפעולה אלא במצב של מנוחה. השוטר פאדל נמנע מלהסתייע באחד המתנדבים שנכחו במקום על מנת לעצור את תנועת הרכבים הבאים מכיוון צומת ברקאי, היינו כיוון נסיעת רכבו של אברמוביץ, ובכך "הפקיר" למעשה כיוון נסיעה זה ללא כל פיקוח או השגחה. היה על השוטר פאדל לוודא שגם בנתיב השמאלי ממנו מגיע אברמוביץ יעצרו רכבים, נוסף על זה שעצר כאמור בנתיב הימני, בטרם ניגש לסמן לרכבים בנתיב הנגדי לעצור. עוד אני מוצאת כי המשטרה התרשלה בכך, שהורתה לרכב של אזברגה לנסוע בטרם וידאה כי כל הרכבים שבכיוון נסיעתו של אברמוביץ הבאים מכיוון ת"א צפונה נעצרו בצומת. השוטר פאדל שכיוון כאמור את התנועה בצומת, לא ווידא כי לא נכנסים רכבים לצומת בכל הנתבים האפשריים, ובעיקר נתיב נסיעתו של אברמוביץ, בטרם ניתנה הוראה לאזברגה להיכנס לצומת. בקשר לפגיעת רכבו של אברמוביץ, רשלנותה של המדינה באה לידי ביטוי בהפקרת נתיב הנסיעה של אברמוביץ, עת עצר פאדל רכב אחד בנתיב הימני, ולאחר מכן ניגש אל עבר הנתיב הנגדי בכדי לעצור שם את כלי הרכב הבאים מכיוון מגידו לכיוון חדרה. בעשותו כאמור, הותיר פאדל את הנתיב השמאלי בו נסע אברמוביץ ללא כל השגחה, כאשר מופיע אור ירוק ברמזור המוצב בנתיב זה. כל שהיה על פאדל לעשות הוא לעצור רכב בנתיב השמאלי מכיוון צומת ברקאי, ובכך לחסום את הגישה לצומת מכיוון זה בשני נתיבי הנסיעה, זאת במיוחד שהכוונת התנועה נעשתה כאמור בניגוד למופע האור הירוק ברמזור. רק אז היה עליו לגשת לנתיב הנגדי ולעצור שם את תנועת הרכבים הבאים מכיוון מגידו לכיוון חדרה. חיזוק למסקנתי בדבר התרשלות המשטרה מצאתי בכך שהן אזברגה והן אברמוביץ העידו, כי לאחר התאונה התרחשה מהומה בצומת התאונה וכי קצין משטרה בכיר הגיע למקום ומתח ביקורת אודות אופן התנהלות השוטרים והמתנדבים בצומת בעת קרות התאונה, בין היתר, נוכח העובדה כי מתנדבים היו עסוקים בהכנת קפה בעוד שהצומת היה סואן ופקוק. מחדליה אלה של המדינה הביאו להתרחשות התאונה שתוצאותיה גרימת נזק לשני כלי הרכב המעורבים. אחריות לתאונה, במידה מופחתת מזו של השוטרים, נופלת גם לפתחו של אברמוביץ. תקנה 65 בתקנות התעבורה קובעת שנהג עומד לחצות צומת מרומזר בעת שבכיוון נסיעתו דולק אור ירוק, אינו פטור מחובת הזהירות לוודא שהצומת פנוי, כפי שנקבע בע"א 588/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג, פ"ד מג (1) 137 (1989). הרושם העולה אחר בחינת שלל העדויות והראיות בתיק דנן, הוא שאברמוביץ לא האט את מהירות נסיעתו, וכפי שהעיד נכנס לצומת בנסיעה רצופה. אילו נתן את דעתו למתרחש לצומת, היינו לרכב העומד בנתיב הימני, יכול היה להאט ואולי לחמוק מן ההתנגשות ברכב של אזברגה. העובדה, כי אברמוביץ הינו נהג מונית במקצועו, חייבה אותו לנהוג במשנה זהירות בעת הכניסה אל תוך הצומת, שעה שהבחין ברכב שעומד כאמור בנתיב הימני. לפי העדויות של פאדל וסלים, שדה הראיה בכיוון נסיעתו של אברמוביץ היה פתוח למרחק של 300 מטר, ואין מחלוקת כי במקום הייתה ראות טובה ותאורה טובה. כפי שפורט קודם לכן, פאדל העיד כי לא ראה את רכבו של אברמוביץ מתקרב לצומת עת ניגש לעצור את הרכבים בכיוון הנגדי. עוד העידו פאדל וסלים, כי התאונה התרחשה זמן קצר לאחר שפאדל עבר אל הכיוון הנגדי על מנת לעצור את התנועה מכיוון צפון. ללמדך, כי מהירות נסיעתו של אברמוביץ בעת הכניסה אל תוך צומת התאונה הייתה מופרזת, באופן שתרם להתרחשות התאונה. לאור האמור, אני מוצאת שלאברמוביץ הייתה תרומה ברשלנותו לתאונה, שכן למרות מופע האור הירוק בכיוון נסיעתו היה עליו לתת את דעתו לרכב שעמד בנתיב הימני, להאט לפני הצומת ולבחון את מצב הכביש מימין ומשמאל. הוכח, כי אברמוביץ נכנס לצומת במהירות גבוהה מבלי לשים ליבו לנעשה בצומת וסביבתו, ולא נתן משקל ראוי לעובדה שלמרות שיש אור ירוק לנסיעה שמאלה יש רכב שעמד בנתיב מימינו. מסקתי שונה באשר לאזברגה, שכן לא שוכנעתי כי היה אשם כלשהו באופן נהיגתו. כפי שכבר צוין לעיל, בעת כניסת אזברגה אל תוך צומת התאונה, הספיק השוטר פאדל לעצור את תנועת הרכבים בכביש 65 (כיוון עפולה-חדרה והכיוון הנגדי). לכן, עת החל אזברגה בחציית הצומת על פי הוראה שניתנה לו ע"י המשטרה, ביודעו כי תנועת הרכבים נעצרה בשני הכיוונים האמורים, לא ניתן לומר שהיה עליו לצפות שמא יגיע רכב אחר מכיוון ת"א אל תוך צומת התאונה ולא ישים לב לנעשה בצומת. סיכום פרק זה לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי המדינה אחראית ל- 85% ואילו אברמוביץ אחראי ל- 15% מהנזקים שנגרמו בעטיה של התאונה. לא מצאתי מקום לחייב את השוטרים באופן אישי משהוכח בפניי, כי התאונה ארעה בזמן ביצוע עבודתם בשירות המדינה. כן לא הוכחה עילת תביעה כנגד סוגוד אזברגה, שכל אשר נטען לגביה הוא כי היא בעלת רכב הפולקסווגן. אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להטיל עליה אחריות ישירה כלשהי לתאונה, או אחריות שלוחית למעשיו או מחדליו של נהג הפולקסווגן, אביה חסן אזברגה. באשר לנזק: כפי שכבר פורט לעיל, הושגה הסכמה בין בעלי הדין לגבי גובה הנזקים בשני הרכבים. בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי לעיל, אני מחייבת את המדינה לשלם לתובעים בת"א 5424-03-08 (אזברגה חסן וסוגוד) סך של 113,314 ₪ (85% מהנזקים המוכחים לרכב הפולקסווגן לרבות שכ"ט השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. עוד אני מחייבת את אברמוביץ והכשרת היישוב, יחד ולחוד, לשלם לתובעים בת"א 5424-03-08, אזברגה חסן וסוגוד, 15% מנזקיהם המוכחים בסך של 19,997 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל. יצוין, כי לא ראיתי בנסיבות העניין לנכות ערך שרידים מסכום הפיצוי הנ"ל, משלא הוכח בפניי כי נתקבלה תמורה כלשהי בידי התובעים, חסן אזברגה וסוגוד, ממכירתם. בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, אני מחייבת את המדינה לשלם לתובע ב- ת"ק 3790-11-07, רלו אברמוביץ, 85% מהנזקים העקיפים - השתתפות עצמית והפסד כינון - בסך של 9,158 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. לא מצאתי לפסוק לאברמוביץ פיצוי בגין בלאי והפסד ימי עבודה בגין השבתת המונית עקב התאונה, בהעדר הוכחה. אמנם, צירף אברמוביץ אישור נתוני הכנסה מיום 08.11.07 ערוך ע"י רו"ח רוני שמש (ת/11). אולם, משלא הוזמן רו"ח למתן עדות בבית המשפט ולא הוצגו לעיוני אסמכתאות, כגון דו"ח הכנסות, לא מצאתי לייחס לאישור זה משקל ראייתי. הסכומים ששילמה הכשרת היישוב למבוטחה אברמוביץ הוכחו במוצג ת/12, והם מסתכמים בסך של 61,537 ₪ (קרן). לפיכך, תשלם המדינה לתובעת שכנגד, הכשרת היישוב, סך של 52,306 ₪, זאת בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי לעיל. המדינה תשלם לאברמוביץ, אזברגה חסן וסוגוד ולתובעת שכנגד, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, חלק יחסי מהוצאות האגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד למועד התשלום על ידה, וכן חלק יחסי משכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מסכום הפיצויים שנפסקו דלעיל. עוד אני מחייבת את אברמוביץ והכשרת היישוב, יחד ולחוד, ביחס שנקבע לעיל (15%), לשלם לתובעים בתיק 5424-03-08 (אזברגה חסן וסוגוד) הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי שניתן. לאור התוצאה אליה הגעתי ביחס לחלוקת האחריות כאמור לעיל, אין עוד מקום להיזקק לתביעה ולהודעה לצד שלישי שהוגשו כנגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, ואף לא להודעות לצד שלישי שהפניקס הגישה בתיקים שבכותרת, והן נדחות בזאת. כפועל יוצא מכך, איני עושה צו להוצאות לטובת הפניקס. התשלומים הנ"ל יבוצעו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכים