מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא איסור פיטורי עובד עד למתן פסק דין: הנשיא (גולדברג): .1בית-הדין האזורי לעבודה דחה את בקשת המערערת (להלן - ההסתדרות) ליתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיב (להלן - הבנק) לפטר את אחד מעובדיו, עד למתן פסק-דין סופי בהליך. .2גדר המחלוקת שבין הצדדים הוא, האם קיים הסדר קיבוצי ביניהם, המחייב בין היתר פיטורים תוך העזרות במנגנון שנקבע בו, ואם אכן קיים הסדר קיבוצי כזה, האם יש לאכפו. .3המחלוקת בדבר קיומו של ההסדר הקיבוצי, נובעת מכך שאין חולק שהסדר כזה מעולם לא נחתם. אלא מאי? במכתב של מנכ"ל הבנק לעובד שאת פיטוריו מבקשים למנוע, נאמר בין השאר: "תנאי עבודתך הם בהתאם לחוקת העבודה של עובדי בנק טפחות", וכך עולה גם מהתכתבות בנושא זה בין מזכיר חטיבת עובדי הבנקים בהסתדרות הפקידים לבין פרקליט הבנק. .4בית-הדין האזורי הגיע למסקנה כי, הלכה למעשה, אין בין הצדדים הסדר קיבוצי, ואף אילו היה - לא היה מקום להחיל את סעיף חילוקי הדעות בעניין פיטורים שבו, על המקרה דנן. .5לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיש בא-כוח הבנק "השלמת סיכומים" בהסכמת הצד שכנגד. הגשת בקשה, לרבות "השלמת סיכומים", טעונה אישור בית-הדין; העובדה שהצד שכנגד מסכים להגשתה של אותה השלמה תשקול לשאלה אם להיעתר לבקשה אם לאו. מאחר שבסכסוך קיבוצי עסקינן - נתייחס אף לטענות "המשלימות". .6לשני הצדדים טענות בסוגיה אם אכן קיים הסדר קיבוצי בין הצדדים, אולם הגענו למסקנה כי אין כל צורך להכריע בה, מן הטעם, שאף אם צודקת ההסתדרות, שהיא צד להסדר קיבוצי בינה לבין הבנק, אין מקום ליתן את הסעד המבוקש בהליך זה. .7סוגיה הדומה לענייננו נדונה בפרשת "לאוביט" (דב"ע שם/11- 4[1]). באותו הליך לא היה חולק שקיים הסדר קיבוצי בין "לאוביט" לבין ההסתדרות (שלא הפך להסכם קיבוצי רק מן הטעם שלא הוגש לרישום), ונפסק שם שהתקשרות בהסדר קיבוצי, "ביחסים בין הצדדים, להבדיל מתביעות הפרט" אינה אכיפה במשפט. לאמור חריג העולה מאותו פסק-דין, והוא - שעל מנת שההסדר יהיה אכיף, יש צורך שיינתן בו ביטוי מפורש לכוונת הצדדים. על הלכה זו חזר בית-הדין יותר מפעם אחת (ראה למשל דב"ע מז/121- 3[2] בע' 14; וראה גם - דב"ע שם/2- 4[3], בע' 191). טוען בא-כוח ההסתדרות בסיכומים המשלימים כי בית-הדין פסק ש"הסדר קיבוצי" דו צדדי בשירות הקיבוצי אכיף (דב"ע נא/4- 4[4], בע' 445). בטענה זו צודק בא-כוח המערער, אלא מאי - בעניין שנדון בדב"ע נא/4- 4[4], נדון הסדר קיבוצי בשירות ציבורי כמשמעו בפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1977, ובלבד שנעשה בכתב. לענייננו - אין ללמוד מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים כי קיים הסדר מוסכם בכתב, וכן אין מדובר בשירות ציבורי כמשמעו באותו חוק. לחלופין טוען הפרקליט המלומד, שהצדדים "התכוונו להתקשרות חוזית". טענה זו היתה יפה, לו הועלתה בבקשה ולו הוכחה. הפרחת טענה בעלמא ב"השלמת סיכומים" לא תועיל. מכאן כי לא הוכח שבענייננו התמלא החריג לכלל. בנסיבותיו של מקרה זה, ובשלב של ערעור על צו זמני, אין אנו מוצאים לראוי ולנכון לבחון אם יש מקום לשמר את ההלכה שנפסקה בעניין "לאוביט" הנ"ל, או לשנותה. .8בא-כוח ההסתדרות, בטיעונו בע"פ ובהשלמת סיכומיו, ביקש ללמוד מנוסחו המתוקן של סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969(כפי שתוקן בתיקון מס' 18, התשן-1990), כי כיום קיים דין אחד להסכם קיבוצי ולהסדר קיבוצי, בכל הנוגע והמתייחס לאכיפת הוראה בהסדר קיבוצי, שעה שהבקשה מוגשת על ידי מי שמוסמך להיות צד להסכם קיבוצי. טועה הפרקליט המלומד בטיעונו. חוק בית-הדין לעבודה הוא "חוק פרוצדוראלי" במובן זה שהוא קובע את ערכאת השיפוט הנאותה בסכסוכים בין הצדדים, בפי שפורט בסעיף 24(א) על פסקאות המשנה שבו; אין חוק בית-הדין לעבודה יוצר או מקנה זכות מהותית כלשהי, והתיקון לחוק משנת תש"ן אין בו כדי לשנות את מהותו של "הסדר קיבוצי". .9מכל האמור לעיל עולה, כי דין הערעור להדחות. מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי אין צו להוצאות. .10סביר בעינינו כי בית-הדין האזורי יקיים את הדיון בהליך העיקרי בהקדם.פיטורים