איך מבטלים ערבות

כשערב רוצה לבטל את ערבותו מכאן ואילך כיצד עליו לנהוג ?

על כך משיב לנו סעיף 15(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, באומרו כי:
"ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו ע"י מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול".

21. העולה מסעיף 15(א) לחוק הערבות הוא, כי עד למועד ההודעה (בכתב) לנושה, מחויב הערב עפ"י כתב הערבות.


מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא איך מבטלים ערבות:

1. תובענה זו החלה דרכה כבקשה לביצוע שטר חוב בתיק הוצל"פ 12-10002-10-9 בלשכת ההוצל"פ בחדרה (להלן: "תיק ההוצל"פ"), על סך קרן של 48,000 ₪ נכון ליום 1.9.10.

2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב, והתיק הועבר לשמיעה בבימ"ש זה.

עובדות ורקע שאינם שנויים במחלוקת

3. התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בין היתר במכירת ושיווק מוצרי מזון ומשקאות.

4. הנתבע היה במועדים הרלבנטים לתובענה זו בעל מניות ומנהל בחברת ג.ע. קפה בע"מ (להלן: "החברה"), שניהלה את סניף קפה ג'ו בקניון "הקריון" שבקריות (להלן: "בית הקפה").

5. החל משנת 2007 סיפקה התובעת סחורה לבית הקפה, ועד סמוך לסגירתו בחודש אוגוסט 2010.

6. עובר לתחילת אספקת הסחורה חתמה החברה על שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ, כשהוא ריק מתאריך פרעון וסכום פרעון, אך בחתימת החברה, ובחתימתו של הנתבע כערב (על עובדה זו אין מחלוקת - ראה סעיפים 4-5 לנ/1).
שטר החוב נועד להבטחת חובות החברה לתובעת בגין אספקת סחורה לבית הקפה.

טענות התובעת

7. טוענת התובעת כי בית הקפה נסגר בסוף חודש אוגוסט 2010, כאשר עד מועד זה נותרה החברה חייבת לתובעת סך של 47,859 ₪.

8. לנוכח חוב זה מולא שטר החוב על סך של 48,000 ₪ ליום פרעון 1.9.10 והוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ, הן כנגד החברה (החייבת העיקרית) והן כנגד הנתבע (הערב בשטר החוב).

טענות הנתבע

9. טוען הנתבע בתצהיר עדותו הראשית נ/1 שתי טענות הגנה מרכזיות כדלקמן:

א. בחודש יוני 2009 התגלע סכסוך בינו ובין בעל המניות והמנהל האחר בחברה, מר גנים עבד אל רחמן (להלן: "עבד").
עקב סכסוך זה, שהגיע לפתחו של ביהמ"ש המחוזי (בנצרת), מונה לחברה מנהל חיצוני ביום 14.9.09, אשר הוא עו"ד ראמז עיד.
על אף מינוי המנהל החיצוני הוא מודר מהחברה ולכן הוא לא יכול לאשר או לדעת אם סחורה כלשהי סופקה לחברה, האם שולמו תשלומים על חשבון ו/או מהו החוב של החברה שנותר לתובעת. משכך, הוא מכחיש את סכום החוב הנטען ע"י התובעת (ושמולא בשטר החוב).

ב. לקראת סוף חודש יוני 2010, לאחר שהסתבר לו כי מצב החברה קשה כלכלית והיא עומדת לפני הפסקת פעילותה, הוא הודיע לשלושה מנציגי התובעת (פקידת המנכ"ל הגב' אושרה, מנהל המכירות מר יוגב וסוכן המכירות מר דוד פרגי) כי הנתבעת במצב כלכלי קשה ועומדת להיסגר, וכי הוא מבקש להודיע על ביטול ערבותו, ושהתובעת תפסיק לספק סחורה נוספת לבית הקפה בהסתמך על ערבותו.
משכך - חיובו כערב עפ"י שטר החוב צריך להיות רק עד מועד ההודעה האמורה, היינו עד סוף חודש יוני 2010 ולא מעבר לכך, עד סוף הפעילות העסקית שבין התובעת לחברה, היינו - חודש אוגוסט 2010.
(יצוין כי התובעת מכחישה טענתו של הנתבע, ומציינת כי שיחות הטלפון שבין הנתבע למי מנציגי התובעת לא התרחשו בחודש יוני 2010 אלא בחודש אוגוסט 2010 בסמוך לסגירת בית הקפה, וגם אז הוא לא ביקש את ביטול ערבותו אלא הודיעם כי בכוונתו להמשיך ולנהל את העסק וכי הוא ממתין להחלטת ביהמ"ש בעניין זה).

דיון והכרעה

10. שתי שאלות עומדות להכרעה בתובענה זו:

א. האם התובעת הוכיחה את סכום התביעה נכון לחודש אוגוסט 2010?

ב. האם הנתבע הוכיח כי ביטל את ערבותו בשיחה טלפונית עם מי מנציגי התובעת בסוף חודש יוני 2010?

שאלה א' - הוכחות סכום התביעה

11. מטעם התובעת העיד סוכן המכירות מר דוד פרג'י (להלן: "דוד"). הוא נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו ת/1. בתצהירו ציין כי הוא זה שהיה בקשר עם בית הקפה בכל הקשור לאספקת הסחורה.

12. לתצהירו צירף דוד חשבוניות מס, תעודות זיכוי וכרטסת לקוח של החברה המתנהלת אצל התובעת, מהן עולה כי סופקה סחורה לבית הקפה עד ליום 23.8.10, וכי יתרת החובה עפ"י הכרטסת נכון ליום 2.9.10 היא 47,859 ₪.

13. בחקירתו הנגדית ציין דוד, בכל הקשור לאספקת הסחורה וליתרת החוב כדלקמן:

א. הוא שימש כאיש מכירות של התובעת מיום 5.9.08 (עמ' 11 לפרו' ש' 22).

ב. התובעת הפסיקה לספק סחורה לבית הקפה רק לאחר יום 23.8.10, שכן במועד זה התקשר אליו מנהל המסעדה, בחור בשם מימון, ואמר לו שהמסעדה סגורה ושיבוא לקחת סחורה כמה שיותר. הוא אכן ניגש ולקח סחורה ככל שהספיק והוציא תעודות זיכוי שצורפו לתצהירו (עמ' 13 לפרו' ש' 26-33).
תאריך האספקה האחרון של סחורה מהתובעת אל בית הקפה היה ביום 23.8.10, כעולה מהכרטסת וחשבוניות המס שצורפו לתצהירו (עמ' 13 לפרו' ש' 26-27).

14. עדותו של דוד, כמו גם נתוני הכרטסת וחשבוניות המס שצורפו לתצהירו, לא נסתרו ע"י הנתבע.

15. לעומת גרסה זו של התובעת, הנתמכת כאמור במסמכים חשבונאיים (שצורפו לת/1), גרסתו של הנתבע בכל הקשור להכחשת החוב לא היתה אחידה ולא היתה מפורטת דיה, מהטעמים הבאים:

א. בתצהירו שתמך בהתנגדות לביצוע שטר לא הכחיש הנתבע את גובה החוב שמולא בשטר החוב.
בהמשך, ולאחר שהתנגדות התקבלה והתיק הועבר לדיון בבימ"ש שלום, הגיש הנתבע בקשה לתיקון ההתנגדות באופן שיותר לו גם להכחיש את סכום החוב הנתבע, ובהעדר תגובת התובעת לבקשה התרתי את התיקון.
יחד עם זאת, תמוה מדוע בתצהיר ההתנגדות המקורי, בו היה מיוצג הנתבע ע"י עו"ד, הוא לא טרח להכחיש את גובה החוב, כאשר הנימוק לאי ידיעת סכום החוב לאשורו (מידור הנתבע מניהול החברה כבר בשנת 2009), היה לכאורה ידוע לנתבע כבר אז?!

ב. הנימוק המופיע בס"ק (א) מקבל משנה תוקף לנוכח היותו של הנתבע משפטן ובעל תואר ראשון במינהל עסקים (עמ' 4 לפרו' ש' 25-26), שידע, או צריך היה לדעת, כי יש להתייחס לשאלת סכום החוב הנתבע, הכחשתו או אישורו, כבר בהזדמנות ראשונה (תצהיר ההתנגדות)!

ג. הנתבע בעצמו מודה בתצהיר עדותו הראשית כי ידוע לו שהתובעת סיפקה סחורה לבית הקפה מחודש ספטמבר 2007 ועד סוף חודש אוגוסט 2010 (ראה סעיף 7 לנ/1), אם כי הוא מסייג זאת באומרו שהוא לא בטוח אם שטר החוב שמולא משקף את סכום אספקת הסחורה עד לחודש אוגוסט 2010.
יחד עם זאת, הכרטסת וחשבוניות המס התומכות שצורפו לת/1, מלמדות כי יש התאמה כמעט מוחלטת בין סכום שטר החוב (48,000 ₪) נכון ליום 1.9.10, ובין הסכום המצוין בכרטסת (47,859 ₪) נכון ליום 2.9.10.
משכך, שוכנענו כי סחורה בסכום החוב בכרטסת נכון ליום 2.9.10 סופקה לבית הקפה ע"י התובעת.

ד. גם כל טענת הנתבע אודות מידורו מהחברה מאז חודש יוני 2009 או בסמוך לכך, היתה ונותרה מעורפלת.
המסמכים שצורפו לתצהירו של הנתבע (נ/1) מלמדים על נתבע שידע לדאוג לזכויותיו בחברה ובניהולה (ראה נספחים ב'-ח' לת/1).
בחקירתו הנגדית אף ציין הנתבע כי במהלך התקופה שמחודש יוני 2009 ואילך, הוא היה מתקשר לספקים לברר אודות חובות של החברה (עמ' 7 לפרו' ש' 7), היה משוחח באופן רציף עם המנהל המיוחד שמינה ביהמ"ש המחוזי עו"ד ראמז עיד ואף היה יושב עמו פעם בחודש ומקבל ממנו מידע אודות מצב החברה (עמ' 8 לפרו' ש' 22-29; סעיף 11 לנ/1).
הנתבע גם לא טרח לפנות לביהמ"ש על מנת לבטל את ערבותו שנתן לתובעת עם פרוץ הסכסוך בינו ובין עבד, שכן החברה היתה עדיין פעילה והשיקים היו נפרעים (עמ' 8 לפרו' ש' 6-9). היינו - הנתבע היה מודע להתנהלות העניינים העסקית של החברה, דבר שלא עולה עם גרסתו כי מודר לחלוטין מניהול ו/או מקבלת מידע אודות פעילות החברה.
ככל שהיה ממש בטענת הנתבע בדבר מידורו מניהול החברה גם לאחר מינוי המנהל החיצוני עו"ד ראמז עיד, היה יכול לפנות לביהמ"ש המחוזי ולהתריע על כך, שכן מינוי המנהל החיצוני, עפ"י החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 14.9.09 (נספח ב2 לנ/1), שאישרה הסכם פשרה בין הצדדים, הנתבע מחד ועבד מאידך, נועד לאפשר "שקיפות מלאה בניהול וגישה חופשית לכל מסמך, לכל אחד מהדירקטורים ו/או בעלי המניות" (סעיף 6 להסכם הפשרה).
אולם, הנתבע בחר שלא לפנות ולא לערב את ביהמ"ש המחוזי, שאישר את הסכם הפשרה, בזמן אמת, בזמן היותו לכאורה ממודר מהחברה, גם ע"י המנהל החיצוני עו"ד ראמז עיד.
עובדה זו יש בה לכאורה ללמד כי לא הוכחה לי טענת הנתבע שמודר מקבלת מידע אודות החברה גם ע"י עו"ד ראמז עיד.
נשאל הנתבע בחקירה נגדית האם הוא הגיש תביעה נגד עו"ד ראמז עיד בגלל טענותיו בנדון, והשיב כי עו"ד עיד עזב את הארץ ואין לו מה להגיש נגדו תביעה כשהוא לא בארץ (עמ' 11 לפרו' ש' 7-9).
אולם תשובה זו אינה מספקת שכן אין בה תשובה לשאלה מדוע לא פעל בזמן אמת כנגד ראמז עיד על היותו ממודר מהחברה, ככל שהיה ממש בטענה זו.

16. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כדלקמן:

א. התובעת הוכיחה כי נכון ליום 2.9.10 נותרה החברה חייבת לה סך של 47,859 ₪, המשקף חוב של סוף הפעילות שבין התובעת לחברה (שהיה ביום 23.8.10, כעדותו של דוד, וכעולה מהכרטסת שצורפה לת/1).

ב. הנתבע לא הצליח להוכיח כי סכום החוב נכון לסוף הפעילות שבין התובעת לחברה, היינו סוף חודש אוגוסט 2010, היה קטן מהסכום הנ"ל.

שאלה ב' - האם הנתבע הצליח להוכיח את ביטול הערבות בסוף חודש יוני 2010?

17. כאמור, טענה נוספת של הנתבע היא כי לקראת סוף חודש יוני 2010, לכשהסתבר לו כי מצב החברה קשה כלכלית והיא עומדת לפני הפסקת פעילותה, הוא הודיע לנציגי התובעת כי המצב הוא כך ובית הקפה עומד להיסגר, וכי הוא מבקש להודיע על ביטול ערבותו. בנוסף, ביקש כי התובעת תפסיק לספק סחורה נוספת לבית הקפה ממועד זה בהסתמך על ערבותו.

18. נטל הראיה והשכנוע להוכחת טענה זו, מוטל על הנתבע.
האם עמד הנתבע בנטל זה?
לטעמי, התשובה שלילית ולהלן אנמק קביעתי זו.
19. כאמור, אין מחלוקת כי הנתבע חתם כערב לשטר החוב עליו חתמה החברה, להבטחת חובות החברה לתובעת בגין אספקת סחורה.
ניתן להניח בסבירות ראויה, כי הנתבע כמשפטן וכבעל תואר ראשון במינהל עסקים (עמ' 4 לפרו' ש' 25), הבין את משמעות חתימתו כערב על שטר החוב.
הבנתו זו באה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית על פיה הודה כי ידע שאלמלא חתימתו על שטר החוב כערב, התובעת לא היתה מספקת סחורה לבית הקפה (עמ' 5 לפרו' ש' 3-4).

20. כשערב רוצה לבטל את ערבותו מכאן ואילך כיצד עליו לנהוג?
על כך משיב לנו סעיף 15(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, באומרו כי:
"ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו ע"י מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול".

21. העולה מסעיף 15(א) לחוק הערבות הוא, כי עד למועד ההודעה (בכתב) לנושה, מחויב הערב עפ"י כתב הערבות.
במקרה דנן - הנתבע עצמו מודה כי ההודעה שלו על ביטול הערבות ניתנה לתובעת רק בסוף חודש יוני 2010. מכאן שכבר בשלב זה ניתן לומר שהוא חייב עפ"י כתב ערבותו לשלם את חוב החברה לתובעת עד למועד זה.
מה היה גובה החוב של החברה לתובעת בסוף חודש יוני 2010?
עפ"י הכרטסת שצורפה לת/1, החוב בתאריך זה עמד על 19,559 ₪.
יחד עם זאת, טוענת התובעת בצדק בסיכומיה כי בתאריך 22.8.10 חזר לחברה שיק על סך של 4,947 ₪ (כעולה מהכרטסת), בעבור תשלומים של סחורה שסופקה בחודש יוני 2010, שכן התשלומים בעבור הסחורה שסיפקה התובעת לבית הקפה היה שוטף+60 (עדותו של דוד עמ' 12 לפרו' ש' 12-14).
על כן, שיק שתאריך פרעונו 22.8.10, הסחורה תמורתו סופקה עד ליום 22.6.10.
מכאן כי החוב של החברה לתובעת בסוף חודש יוני 2010 עמד על סך של 24,506 ₪, היינו - לרבות סכום השיק שחזר על סך של 4,947 ₪ (ראה בנדון גם סעיף 15 לסיכומי התובעת).
חוב זה לכאורה על הנתבע לשלם לתובעת בכל מקרה מכח ערבותו, ואפילו בוטלה בסוף חודש יוני 2010.

22. יחד עם זאת, גם לא שוכנעתי (כפי שנראה להלן) שהנתבע עמד בנטל הראיה והשכנוע להראות כי הודיע לתובעת, באמצעות נציגיה, על ביטול הערבות כבר בסוף חודש יוני 2010.

23. סעיף 15(א) לחוק הערבות, שצוטט לעיל, דיבר על הצורך בהודעה בכתב לנושה על ביטול הערבות מכאן ואילך.
אין מחלוקת במקרה דנן כי הודעה בכתב לא ניתנה אלא לכל היותר הודעה או הודעות טלפוניות כפי שהעיד על כך הנתבע בעצמו (עמ' 5 לפרו' ש' 26-29; עמ' 6 לפרו' ש' 12-13).

24. יחד עם זאת, נאמר בפסיקה לא אחת כי דרישת הכתב המופיעה בסעיף 15(א) לחוק הערבות היא דרישה ראייתית ולא מהותית. היינו - העדרה לא מביא אוטומטית לקביעה כי הערב לא קיים אחר דרישת ההודעה, שהינה היסוד המהותי לביטול ערבותו של ערב לפי הסעיף הנ"ל. על הערב להוכיח כי הודיע לנושה בדרך אחרת שאינה בכתב, על ביטול ערבותו, וכי זו האחרונה אכן ידעה על ביטול הערבות. משהוכיח זאת הערב ניתן לומר כי מילא אחר דרישת היידוע לפי הוראת סעיף 15(א) לחוק הערבות.
לעניין זה ראה:
בש"א (נתניה) 985/08 מלכה יעקב ואח' נ' עמיר חברה לאספקה בע"מ (פורסם במאגר נבו). ת"ט (צפת) 7042-01-10 שמואל ארז נ' תנובה מרכב שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (פורסם במאגר נבו).
ת"ט (הרצליה) 28992-07-11 עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' אבידר יוסף (פורסם במאגר נבו).
רעיון דומה ניתן גם למצוא בע"א 2110/09, עלי סלים קדורי נ' דקסה (פסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 20.9.12 - פורסם במאגר נבו), שם ציין כב' ביהמ"ש (כב' הנשיא גרוניס) כי דרישת הכתב שבסעיף 80 רישא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני היא דרישה ראייתית בלבד.

25. על כן כאמור יש לומר כי ניתן לבטל ערבות גם בעל-פה. אולם, כאשר הערבות עצמה נערכה בכתב, יש לדרוש ראיות ברורות ומוצקות יותר לביטולה בעל-פה (ראה לעניין זה: ת"א (הרצליה) 2088-02-10 בית המשקאות של נפתלי בע"מ נ' אסיאג (סעיף 19 סיפא לפסה"ד - פסה"ד פורסם במאגר נבו).

26. על מנת להוכיח את גרסתו בדבר ביטול הערבות בסוף חודש יוני 2010, מסתמך הנתבע על עדותו ועל הקלטה מאד מעורפלת ולא ברורה (כפי שאבהיר להלן), של שיחות טלפוניות שערך עם אושרה, יוגב ודוד ביום 20.10.10.
תימלול ההקלטה הוגש כראיה בהסכמה, באמצעות תצהירו של הנתבע (נ/2).

27. טרם שנתייחס לתימלול נבחן את התנהגותו וגרסתו של הנתבע החל מרגע מידורו (כטענתו) מהחברה בגבולות חודשים יוני-אוגוסט 2009 ועד לאותה שיחה נטענת עם מי מנציגי הנתבעת בחודש יוני 2010.
היה מצופה מהנתבע, במיוחד לנוכח טענתו כי שותפו לחברה התנכל לו ומידר אותו מהחברה החל מחודשים יוני-אוגוסט 2009, כי יפעל לאלתר ובצורה ברורה, ואפילו בכתב, לביטול ערבותו אצל כל הספקים להם חתם כערב לחברה, ובכללם התובעת (הנתבע העיד כי חתם כערב לחברה על שטרי חוב גם ליתר הספקים של בית הקפה (עמ' 6 לפרו' ש' 4).
הנתבע בתצהיר עדותו הראשית צייר תמונה של מאבקים לא פשוטים בינו לבין עבד בעל המניות והמנהל האחר של החברה (ראה ס' 8-11 לנ/1).
אולם, הנתבע, עפ"י גרסתו הוא, באופן תמוה, בחר במשך כשנה, מאז התגלה הסכסוך עם עבד (חודש יוני 2009) ועד סוף חודש יוני 2010, לא לעשות דבר ולא לפנות לתובעת בבקשה לביטול ערבותו.
נשאל על כך הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית (מדוע לא פנה לתובעת או לביהמ"ש בבקשה לביטול הערבות סמוך לאחר פרוץ הסכסוך עם עבד) והשיב: "החברה היתה עדיין פעילה. השיקים חלק מהם היו נפרעים. ראיתי שזה לא צובר עלי חוב בשלב זה. עד שראיתי שהשיקים לא נפרעים, אז התעוררתי ואמרתי שאני חייב להפסיק את זה..." (עמ' 8 לפרו' ש' 6-9).
התנהגותו זו של הנתבע לפחות לתקופה שעד יוני 2010, תמוהה בעיניי, ומלמדת לפחות על אדישות בכל הקשור לערבותו בשטר החוב לחובות החברה כלפי התובעת בגין אספקת סחורה.


28. מדוע החליט הנתבע, לגרסתו, לפנות אל התובעת בבקשה לביטול ערבותו ובבקשה כי תפסיק לספק סחורה לבית הקפה, דווקא בסוף חודש יוני 2010?

א. בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 11 לנ/1) ציין הנתבע כי בשיחות שקיים עם הדירקטור החיצוני שמונה ע"י ביהמ"ש עו"ד ראמז עיד, נודע לו שמצבה הכלכלי של החברה החמיר לקראת תחילת שנת 2010, והחמיר עוד יותר לקראת חודש יוני 2010, כשהיה כבר ברור שהחברה לא תצליח לפרוע את מלוא חובותיה וכי עתידה להפסיק את פעילותה תוך זמן קצר.
זו הסיבה שפנה בסוף חודש יוני 2010 לדוד והודיעו כי מצבה הכלכלי של החברה קשה, וכי תפסיק את פעילותה העסקית בסוף חודש יוני 2010. באותה שיחה גם הודיע לדוד כי הוא מבקש לבטל את ערבותו וכי התובעת תפסיק לספק סחורה לנתבעת.

ב. ציין עוד הנתבע בתצהירו (סעיף 13) כי באותה שיחת טלפון ביקש מדוד את מס' הטלפון של מנכ"ל התובעת, ולאחר שהסוכן מסר לו את המספר הוא יצר קשר עם משרדו של המנכ"ל ושוחח עם מזכירתו הגב' אושרה. הוא הסביר לה במה מדובר וביקש לדבר עם המנכ"ל. המזכירה אושרה הודיעה לו כי המנהל יחזור אליו. אולם, המזכירה היא זו שחזרה על המבקש טלפונית והודיעה לו כי המנכ"ל הודיע לה שהעניין בטיפולם של מנהל המכירות יוגב והסוכן דוד.

ג. בסעיף 14 לתצהירו ציין הנתבע כי שוחח גם עם מנהל המכירות יוגב והודיעו את אותם דברים שהודיע לדוד אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה. אולם, למרות הודעות אלו הודיעו לו יוגב ודוד כי כל עוד החברה פעילה הם ימשיכו לספק לה סחורה. בתגובה לכך הוא הודיעם כי הוא עומד על ביטול ערבותו.

ד. טוען עוד הנתבע בסעיף 16 לתצהירו כי להוכחת אותן שיחות שקיים עם אושרה, יוגב ודוד בסוף חודש יוני 2010, הוא הקליט שיחות שהיו לו ביום 20.10.10 עם השלושה, והגיש את תימלולן במסגרת נ/2.

29. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע אודות השיחות מחודש יוני 2010 עם נציגי התובעת כדלקמן:

א. במענה לשאלה האם קיבל אישור ממי מנציגי התובעת, כי יש הסכמה על ביטול ערבותו עפ"י בקשתו הנטענת באותן שיחות טלפון מחודש יוני 2010, והשיב שהוא קיבל תשובה מנציגי התובעת כי מטפלים בעניין והדבר נמצא בבדיקה (עמ' 6 לפרו' ש' 14-15).
לאימות גרסתו זו הוא הפנה להקלטה של אושרה עמ' 2 לתימלול ש' 12 מתאריך 20.10.10 (עמ' 6 לפרו' ש' 18-19), אליה נתייחס להלן.

ב. הוא עומד על גרסתו כי בשיחת הטלפון עם נציגי התובעת בחודש 06/10 הוא דרש את ביטול ערבותו (עמ' 6 לפרו' ש' 32).

ג. לשאלה מדוע לא דרש מהתובעת לקבל בחזרה לידיה את שטר החוב, השיב שהוא ביקש מנציגי התובעת להפסיק לספק סחורה לבית העסק, ושיפסיקו את ערבותו עפ"י שטר החוב לאלתר (עמ' 7 לפרו' ש' 1-2).

ד. לשאלה מדוע לא בא לשלם את חובו כערב עד סוף חודש יוני 2010 (מועד ההודעה הנטענת) השיב כי הוא חיכה שהתובעת תפסיק לספק סחורה והיא לא הפסיקה (עמ' 7 לפרו' ש' 3-5).
בנדון ציין הנתבע כי גם לתנובה הוא הודיע על ביטול הערבות, ושילם להם עד למועד ההודעה (עמ' 7 לפרו' ש' 5-6 ו- 11).

ה. לשאלה מדוע לא ניגש פיזית למשרדי התובעת על מנת לבטל את הערבות, במיוחד כשראה שהתובעת ממשיכה לספק סחורה לאחר חודש יוני 2010, השיב: "התקשרתי אליהם לא פעם ולא פעמיים ודיברתי עם הסוכן דודו ועם רפי המנהל ועם אושרה הפקידה של המנכ"ל, והשארתי הודעה, וזה היה במעקב וחזר על עצמו כמה פעמים, והם אמרו שזה בטיפול, ולא קיבלתי תשובות והם המשיכו לספק סחורה" (עמ' 7 לפרו' ש' 15-19).

30. דוד, סוכן המכירות של התובעת, בתצהיר עדותו הראשית ת/1 ציין כדלקמן:

א. במהלך שנת 2010 התקשר אליו הנתבע ושאל מי חתום מטעם החברה על שטר החוב כלפי התובעת, והוא השיב שלמיטב זכרונו הנתבע חתום כערב (סעיף 11).

ב. מס' חודשים לאחר אותה שיחה, סמוך מאד לסגירת העסק, התקשר אליו הנתבע שוב ואמר לו כי יש דיון בביהמ"ש בקשר לחברה עקב הסכסוך בין בעלי המניות, וכי הוא מקווה שימשיך לנהל את העסק (סעיף 12 לת/1).

ג. זמן קצר לאחר מכן, התקשר אליו הנתבע שוב ושאל מדוע התובעת משחררת סחורה כאשר הוא כבר לא בעסק. הנימה של הנתבע באותה שיחה היתה תוקפנית.
לכן הוא אמר לנתבע לסור למשרדי התובעת, להציג מסמכים כי אכן יצא מהחברה והתובעת תטפל בעניין (סעיף 14 לת/1).
את השיחה האמורה הקליט הנתבע.

ד. הנתבע מעולם לא הודיע לדוד כי הוא יצא מהעסק ו/או כי הוא מבטל את ערבותו כלפי התובעת, כפי שנטען על ידו בתצהירו (סעיף 19 לת/1).

31. בחקירתו הנגדית ציין דוד כדלקמן:

א. בתובעת הבינו כי יש בעיה עם החברה שהחלו השיקים שלה לחזור. ב- 1.9 חזר שיק על סך 14,598 ₪ (עמ' 13 לפרו' ש' 24-25).

ב. הם הפסיקו לספק סחורה לתובעת בתאריך 23.8.12 כיוון שבאותו מועד חזר שיק של החברה בהעדר כיסוי, וגם התקשר אליו מנהל המסעדה בחור בשם מימון ואמר לו לבוא לקחת סחורה, כיוון שהמסעדה סגורה (עמ' 13 לפרו' ש' 29-31).

ג. נודע להם על הסכסוך שיש בין בעלי המניות בחברה כשבועיים לפני השיחה המוקלטת של הנתבע (עמ' 14 לפרו' ש' 7).

ד. השיחה המוקלטת נערכה לפני סגירת בית הקפה (עמ' 14 לפרו' ש' 10), בגבולות חודש אוגוסט 2010 או קצת לפני (עמ' 14 לפרו' ש' 14-17).

ה. כשעומת עם טענת הנתבע שבשיחה המוקלטת הנתבע אמר לו שהוא רוצה לבטל את הערבות, ומדוע התובעת לא עשתה כן, השיב: "כיוון שמאותו יום שלואי עזב את המסעדה ניסיתי ליצור איתו קשר כי היו לנו יחסים נורמאליים, לשאול אותו מה קרה ולמה הלך. מעולם הוא לא ענה לי לשיחת טלפון ולא הצלחתי ליצור איתו קשר. השיחות התנהלו לפי רצונו, כשהוא החליט שהוא מתקשר אלי. כשדיברתי איתו רציתי מאד לעזור לו. אמרתי לו שיבוא לתובעת על מנת לסדר את העניין, שיביא מסמך שיוכיח שהוא לא שם, שיש בעיה, והוא ייצא נשכר. הוא לא עשה את זה (עמ' 14 לפרו' ש' 18-23).
הנתבע אמר לו שהוא מחוץ לעסק רק בסמוך לשיחה המתומללת (עמ' 14 לפרו' ש' 29-31).

ו. הוא אמר לנתבע באותה שיחת טלפון שהיתה ביניהם זמן קצר לפני סגירת העסק כי על מנת לבטל את שטר החוב הוא צריך להביא מסמכים שהוא לא קשור לחברה, שהוא יצא ממנה ושאין לו מניות בה (עמ' 15 לפרו' ש' 1-27).
אם הנתבע היה מציג מסמכים שהוא יצא מהעסק, סביר להניח שהתובעת היתה דואגת להחתמת ערב חדש לשטר החוב (עמ' 16 לפרו' ש' 10-12).

ז. הנתבע גם לא ביקש ממנו להחתים את עבד, בעל המניות האחר, כערב לשטר החוב (עמ' 16 לפרו' ש' 13-14).

ח. הנתבע גם לא אמר לו, עובר לשיחה המוקלטת, כי החברה עומדת בפני קריסה ו/או כי עומדים לעקוץ את התובעת. אלא בשיחות הטלפוניות שהיו ביניהם קודם לשיחה המוקלטת, הנתבע אמר לו כי ביהמ"ש יחליט מי יקבל את החברה, האם הוא או עבד (עמ' 16 לפרו' ש' 15-17).

ט. גם לאחר השיחה עם הנתבע זמן קצר לפני סגירת המסעדה (בסוף חודש אוגוסט 2010), כשהנתבע אמר לו שביהמ"ש יכריע מי ימשיך לנהל את החברה האם הוא או עבד, ואז נודע לו על הסכסוך הקיים בין עבד לבין הנתבע, הוא ניגש לבית הקפה וראה כי הוא עובד כסדרו, והשיקים מכובדים (עמ' 18 לפרו' ש' 2-12).

32. כאמור, יש מחלוקת בין דוד לנתבע, מתי בוצעה השיחה הטלפונית נשוא ההקלטה, המתומללת.
בעוד שהנתבע טוען שהשיחה המתומללת היתה ביום 20.10.10, טוען דוד כי השיחה המתומללת היתה סמוך לסגירת החברה בחודש אוגוסט 2010 או בסמוך לכך.
עיון בתימלול איננו מלמד על תאריך ההקלטה, ובנדון אנו ניזונים מפיו של הנתבע, כפי שבא לידי ביטוי גם בנ/2.
יחד עם זאת, אפילו נלך לגרסת הנתבע כי השיחה המתומללת התקיימה ביום 20.10.10, כי אז נלמד משיחה זו, על מועד השיחות הקודמות שבין הנתבע לנציגי התובעת, בהן לכאורה הודיע הנתבע על ביטול ערבותו, כדלקמן:

א. בשיחה שבין אושרה לנתבע, שאל אותה הנתבע האם היא זוכרת שהוא דיבר איתה לפני חודשיים או שלושה חודשים לערך, ואושרה השיבה: "או.קיי." (עמ' 1 לתימלול ש' 25-27).
חודשיים או שלושה לפני התימלול הם חודשים יולי אוגוסט 2010 (אם נלך לפי גרסת הנתבע שההקלטה היתה ביום 20.10.10).
מכאן לכאורה סתירה לגרסת הנתבע כי השיחות הקודמות עם אושרה ויתר נציגי התובעת התרחשו בחודש יוני 2010.

ב. גם בשיחה שהיתה לנתבע עם דוד, אמר הנתבע לדוד: "עברו כי ראיתי שהחברה בפעילות נכונה, אבל בחודשיים האחרונים ברגע שידעתי שאנחנו הולכים לסגור אמרתי לו עבד תקשיב..." (עמ' 8 לתימלול ש' 4-5).
מכאן עולה כי רק בחודשיים האחרונים עובר להקלטה, קרי בחודש אוגוסט 2010 (אם נלך לגרסת הנתבע כי ההקלטה בוצעה ביום 20.10.10), ידע הנתבע שהחברה הולכת להיסגר (בניגוד לגרסתו בתצהירו נ/1).
מכאן גם כי את נציגי התובעת במידע זה שיתף הנתבע לכאורה באותו מועד או בסמוך לו בשיחות טלפוניות, כגרסתו של דוד, ולא קודם לכן בחודש יוני 2010.

ג. גם בשיחת הנתבע עם יוגב, מנהל המכירות מטעם התובעת, הוא הזכיר באוזניו שיחה טלפונית קודמת שהתקיימה לפני חודשיים שלושה (קרי חודשים יולי אוגוסט 2010). על כך השיב לו יוגב כי השיחה התקיימה לפני חודש וחצי (עמ' 1 לתימלול ש' 13-14). בהמשך השיחה הנתבע ציין באוזני יוגב כי השיחה הקודמת ביניהם התבצעה "בחודשיים האחרונים מאז שהודעתי לך..." (עמ' 2 לתימלול ש' 20).
אם כן לכאורה מדובר בשיחה שהתקיימה בטווח של כחודשיים טרם השיחה המוקלטת, קרי - סוף חודש אוגוסט 2010, כגרסתו של דוד.

ד. חיזוק למסקנות אלה, העולות מהתימלול עצמו, מצאתי גם בגרסתו של הנתבע עצמו בחקירתו הנגדית, על פיה "התעורר" לבקש מהתובעת להפסיק את אספקת הסחורה לחברה ואת ביטול ערבותו, כשראה שהשיקים של החברה לא נפרעים. אולם, השיק הראשון של החברה שלא נפרע, מתוך השיקים שמסרה לתובעת, היה רק ביום 22.8.12 ולא קודם לכן (ראה סעיף 31(ב) לעיל, והכרטסת עצמה).
מכאן לכאורה כי התובע "התעורר" לביטול ערבותו ולשיחה עם נציגי התובעת רק לקראת סוף חודש אוגוסט 2010, סמוך לסגירת בית הקפה, ולא קודם לכן בחודש יוני 2010.

במילים אחרות אפילו לגרסתו של הנתבע, מהשיחה המתומללת שהתקיימה (לכאורה) בחודש אוקטובר 2010, עולה אפשרות סבירה שהשיחות הטלפוניות הקודמות שבין הנתבע לנציגי התובעת, בכל הקשור למצב החברה ו/או קשייה הכלכליים ו/או בקשתו לביטול הערבות, התקיימו בחודש אוגוסט 2010, בסמוך לסגירת החברה ולא קודם לכן.

33. גם גרסתו של הנתבע על פיה התקשר בחודש יוני 2010 עם נציגי התובעת וביקש כי יעצרו הסחורה ויבטלו את ערבותו, אינה עולה בצורה ברורה וחד משמעית מהתימלול, כפי שנראה להלן.

34. בשיחה עם אושרה (המתומללת), אושרה שוללת את גרסתו של הנתבע כאילו ביקש ממנה לדבר עם מנכ"ל התובעת בשם רפי, אלא ציינה כי היא הפנתה אותו ליוגב ואף נתנה לו את מס' הטלפון של יוגב (עמ' 2 לתימלול ש' 1-5).
באותה שיחה אושרה גם שללה את גרסתו של הנתבע כי אמרה לו בשיחה קודמת שיש לתובעת הוראה במערכת לא לספק סחורה לחברה אלא בתשלום במזומן (עמ' 2 לתימלול ש' 8-10).

35. בשיחה (המתומללת) עם דוד עולה כי אכן היתה שיחה קודמת בינו לבין הנתבע (שכאמור לפי מסקנתנו לעיל התרחשה יותר לקראת חודש אוגוסט 2010 מאשר בחודש יוני 2010) על פיה אמר לו הנתבע כי החברה הולכת לעשות לתובעת עוקץ, אך דוד אמר לו כי הם המשיכו לשווק, כי כך היו ההוראות שקיבל מהתובעת (עמ' 3 לתימלול ש' 10-20).
יחד עם זאת, באותה שיחה מתומללת דוד מציין כי השיב לנתבע, לבקשתו כי הוא רוצה שהתובעת תחתים את עבד על ערבות במקומו, כי אם הוא לא רוצה להמשיך להיות ערב הוא צריך לפנות בעצמו לעבד שיבוא להחליף אותו כערב ואף לבוא באופן מסודר לתובעת על מנת להסיר את ערבותו (עמ' 5 לתימלול ש' 3-13).
מיותר לציין כי הנתבע לא פנה לתובעת בדרך זו לביטול ערבותו.

36. בשיחה שהיתה לנתבע עם יוגב, אותה תימלל, לא מאשר יוגב את טענת הנתבע כי ביקש ממנו לעצור את הסחורה לחברה אלא אם כן תיתן לתובעת ערבות אישית אחרת, או שיעבדו עימה על בסיס מזומן.
רואים בתימלול נסיונות חוזרים ונשנים של הנתבע למשוך את יוגב בלשונו כי יודה שאמר לו לדאוג לערבות אחרת, ויוגב לא מאשר זאת (ראה עמ' 1-3 לתימלול).
ההיפך - יוגב נוזף בנתבע ושואל אותו, לנוכח הסכסוכים שהנתבע ציין כי היו לו עם עבד בשנה האחרונה (שנים 2009-2010), ושואל אותו: "איפה היית, איפה היית כל השנה" (עמ' 5 לתימלול ש' 3).
על כך השיב לו הנתבע: "כל השנה היה חלק וסבבה" (עמ' 5 לתימלול ש' 4).
אם כן יוגב לא מאשר את גרסת הנתבע בתימלול, לא מאשר כי פנה אליו בחודש יוני 2010 במטרה לביטול הערבות ואי המשכת אספקת סחורה לתובעת.

37. גם השיחות המוקלטות עצמן נשוא התימלול אינן באיכות טובה, קטועות, וחלק מהן חסרות, כעולה בבירור מתימלולי השיחות שצורפו לנ/2.
הנתבע נשאל אודות פגמים אלה בהקלטה, ותשובותיו לא שיכנעוני בנדון (ראה עמ' 10 לפרו'). משכך, הסתמכותו המכרעת של הנתבע להוכחת שיחת ביטול הערבות, על אותו תימלול, אינה נשענת על מקור ראייתי בעל משקל רב, ואין בה בכדי להתגבר על יתר הקשיים הראייתיים הנמצאים בפני הנתבע להוכחת טענתו בדבר ביטול הערבות בעל-פה, אליהן התייחסנו לעיל.

38. גם לא נתתי אמון רב בגרסתו של הנתבע כי התקשר לנציגי התובעת בסוף חודש יוני 2010, וביקש לבטל את ערבותו.
ככל שכך היה נוהג הנתבע, סביר להניח כי היה ניגש למשרדי התובעת ועושה זאת במסודר, ואף משלם את חובו כערב עד לסוף חודש יוני 2010 כפי שעשה עם תנובה, כגרסתו (עמ' 7 לפרו' ש' 8-11).
במיוחד כשדוד, כעולה מהתימלול, הורה לו לנהוג כך, וכפי שגם היה מצופה מהנתבע לנהוג, לנוכח היותו משפטן בהשכלתו.
המסמכים שצורפו לנ/1 מלמדים כי מדובר על נתבע העומד על זכויותיו, במיוחד ביחסיו עם עבד בעל המניות האחר בחברה. משכך, סביר להניח כי אם אכן היה רוצה הנתבע לבטל את ערבותו ו/או לדאוג כי עבד יחתום כערב במקומו, היה נוקט בדרך מסודרת יותר, בכתב, ואולי אף פונה לעזרת ביהמ"ש כפי שנהג ביחסיו עם עבד.

יותר שוכנעתי מגרסת דוד כדלקמן:

א. כי התובעת הבינה כי בית הקפה נמצא בפני סגירה לנוכח חזרת השיק מיום 22.8.12 ושיחה שקיבל ממנהל בית הקפה בשם מימון, שאמר לו לבוא לקחת סחורה (ראה סעיף 31(ב) לעיל).
תעודות הזיכוי שצורפו לת/1 תומכות לכאורה בגרסה זו.

ב. כי לא שוחח עם הנתבע בחודש יוני 2010 אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה ו/או בכל הקשור לביטול ערבותו.

39. מלין הנתבע בסיכומיו על כי התובעת לא הביאה לעדות את יוגב ו/או את אושרה, הגם ששני אלה כבר אינם עובדים אצלה (עדותו של דוד עמ' 11 לפרו' ש' 27 וש' 30), ומבקש להסיק מסקנות לחובת התובעת בגין כך.
דעתי אינה כדעתו של הנתבע משתי סיבות עיקריות:
א. נטל הראיה והשכנוע להוכחת שיחות חודש יוני 2010 עם אושרה ו/או יוגב מוטל על הנתבע. משכך, היה הוא יכול להזמין את יוגב ואושרה לעדות כעדים מטעמו.
ב. הוא "סיפק" לכאורה את גרסת אושרה ויוגב לעניין השיחות הנטענות בחודש יוני 2010, באמצעות תימלול השיחות עימם שהגיש. אולם, גרסתם של יוגב ואושרה, כעולה מהתימלולים, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של הנתבע, כמפורט לעיל.

40. כפי שציינו לעיל, ניתן להוכיח ביטול ערבות גם בעל-פה, אולם, במיוחד כשהערבות ניתנה בכתב, יש לדרוש ראיות ברורות ומוצקות להוכחת הביטול שנעשה בעל-פה.
במקרה דנן ראיות כנ"ל לא הוצגו לי ע"י הנתבע.

41. על כן, יש לומר כי הנתבע לא הוכיח את ביטול ערבותו הנטענת בחודש יוני 2010.
מכאן כי הוא חייב בחוב החברה המוכח לתובעת, מכח ערבותו עפ"י כתב הערבות.

סוף דבר

42. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין התביעה להתקבל ודין ההתנגדות להידחות.

43. החוב המוכח שהוכח לי ע"י התובעת, הינו כאמור בשיעור של 47,859 ₪ נכון ליום 2.9.10 (ראה סעיף 16(א) לעיל).

44. הנתבע חייב לשלם לתובעת חוב זה מכח ערבותו לשטר החוב שנתנה החברה לתובעת להבטחת חובותיה כלפיה.

45. תיק ההוצל"פ, כהגדרתו לעיל, יעודכן ע"י התובעת (הזוכה) לגובה חוב של 47,859 ₪ נכון ליום 2.9.10, ובכפוף לכך תהא רשאית התובעת להמשיך בהליכי גביית החוב נשוא תיק ההוצל"פ מהנתבע.


46. הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובעת ובשכ"ט עורך דינה בשיעור כולל של 7,500 ₪, שישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהי ערבות ?

  2. ערבות בדק

  3. ערבות לשטר

  4. נסיבות מיוחדות

  5. איך מבטלים ערבות ?

  6. ערבות אוטונומית

  7. חובת הודעה לערב

  8. ערבות אישית לחברה

  9. ערבות להסכם ליסינג

  10. עיכוב מימוש הערבות

  11. סעיף 5 לחוק הערבות

  12. סעיף 26 לחוק הערבות

  13. מיצוי הליכים נגד ערב

  14. סירוב לחתום על ערבות

  15. הכחשת חתימה על ערבות

  16. מימוש ערבות ללא התראה

  17. שינוי נוסח ערבות מכרז

  18. כתב ערבות בלתי מוגבלת

  19. ערבות בלתי מוגבל בסכום

  20. גמירות דעת בחוזה ערבות

  21. חוק הערבות, תשכ"ז-1967

  22. חתימה תחת מחאה על ערבות

  23. הוכחת ערבות אישית לחברה

  24. ערבות בחתימה על גב השיק

  25. ערבות להלוואה חוץ בנקאית

  26. הכחשת חתימה על ערבות לחברה

  27. שינוי תנאי ערבות ללא הסכמה

  28. תקנות הערבות, התשנ''ח-1998

  29. סירוב לחתום על ערבות אישית

  30. ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום

  31. הפקדת ערבות לפני קריסת חברה

  32. טענת זיוף חתימה על כתב ערבות

  33. חתימה על ערבות בסניף בנק אחר

  34. ביטול ערבות אישית בלתי מוגבלת

  35. חתימה על ערבות בלי לדעת עברית

  36. דחיית תביעה בשל אי הפקדת ערבות

  37. כתב ערבות מוגבל בזמן (למשך שנה)

  38. ערבות אישית של מנהל תפעול בחברה

  39. חשיבות ערבות אישית בחוזה עם חברה

  40. תביעה נגד משכיר בגין מימוש ערבות

  41. כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום

  42. חוק ערבויות מטעם המדינה, תשי"ח-1958

  43. ערבות המדינה להלוואה בחוק מימון מפלגות

  44. סעיף 5 לחוק הערבות - השפעת שינוי חוב על ערב

  45. נטען כי כתב הערבות בוטל בהסכמה עקב יציאה מניהול החברה

  46. תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות להסכמים) תשט''ו-1955

  47. חוק עידוד החסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות למילוות, תשט"ז-1956

  48. תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (ערבויות למילוות לנכים), תשי''ד-1954

  49. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון