איחור קבוע של שבוע בקבלת משכורת

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא איחור קבוע של שבוע בקבלת משכורת: .1המערער הגיש בבית-הדין האזורי תובענה נגד המשיבה לתשלום פריטי שכר שונים. בית-הדין פסק למערער חלק מתביעותיו בלבד, ועל כך הוגש הערעור שלפנינו. .2עיקרי העובדות הנוגעות לעניין הן אלה: א) המערער הועסק כשומר ב"מכון חינוכי חיפה" (להלן - המכון) במשך מספר שנים עד .30.4.1982על-פי הנחיות משרד העבודה והרווחה נמסרה עבודת השמירה במכון למשיבה, והמכון ביקש מהמשיבה כי השמירה במכון תמשיך להתבצע על-ידי המערער, אך בשירותה של המשיבה כעובד שלה. מאחר ששכרו של המערער בתקופת עבודתו במכון היה גבוה מהשכר שמשלמת המשיבה לעובדיה, סוכם בין הנוגעים בדבר כי המשיבה תשלם למערער את השכר המקובל אצלה, ואילו המכון יעביר למשיבה את ההפרש בין שכר זה לבין השכר שקיבל המערער מהמכון, והמשיבה תשלם גם הפרש זה למערער; ב) המערער סיים את עבודתו במכון ביום .30.4.1987לאחר התדיינות בין המערער לבין המכון, קיבל המערער מהמכון תשלומים שונים בגין עבודתו עד ליום 30.4.1952, והערעור שלפנינו אינו מתייחס לתקופה זו: ג) המערער עבד אצל המשיבה מיום 1.5.1952עד ליום .9.1.1953בתקופה זו הוא קיבל מהמשיבה את שכרו על בסיס 10שעות עבודה ללילה (משעה 21.00עד לשעה 07.00למחרת), כאשר המכון השלים כאמור את שכרו, באמצעות המשיבה. .3תביעותיו של המערער היו: א) פיצויי הלנה על האיחור בתשלום השכר ששולם לו ב- 22לכל חודש; ב) השלמת השכר לגובה השכר שקיבל מהמכון ערב תחילת עבודתו אצל המשיבה; ג) תשלומים ל"מבטחים" שלא הופרשו על-ידי המשיבה ולא נוכו ממשכורתו: ד) תשלום גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית על כל שעת עבודה מעל ל- 8שעות; ה) תשלום דמי הבראה; ו) תשלום פיצויי פיטורים. .4א) לעניין הלנת השבר עקב תשלום השכר ב- 22לכל חודש, קבע בית-הדין קמא כי היה מקובל אצל המשיבה לשלם את השכר ב- 22לחודש. המערער ידע זאת ולא מחה על כך, ואף קיבל בתחילה מקדמות על חשבון שכרו. פצויי ההלנה .7כאמור בפסקה 4(א) לעיל, היה מקובל אצל המשיבה לשלם את שכר עובדיה ב- 22 לחודש, במקום עד ליום ה-5: לחודש כאמור בסעיף 9לחוק הגנת השכר, תשי"ח-158, כפי שהיה בתוקף בתקופה הנדונה. בא-כוח המשיבה הסביר זאת בטעות של המשיבה בפירוש החוק, אשר תוקנה לאחר שהתבררה הטעות. הוא ביקש לראות בטעות זו "טעות כנה" ולפטור את המטיבה מתשלום פיצויי הלנה על השכר ששולם בכל פעם באיחור של שבוע. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .10תשלום השכר למערער באיחור של שבוע בכל חודש נעשה עקב טעות בפירוש החוק. לעניין זה, נפסק כי "יכול ואף טעות שבחוק היא בגדר 'טעות כנה' לעניין סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(דב"ע לה/4- 2[1], אך הכל תלוי ב'טועה' ובמורכבות החוק שטעו בפירושו" (דב"ע שם/22-4, [2], בע' 248). עם זאת, קיים סייג לכך והוא "שבדרך כלל רואים את הסבירות או הממשות שבחילוקי הדעות או הטעות הבאים לידי סוף עם הגשת התובענה, עת יכול הנתבע, על פי עצה משפטית לעמוד על טעותו" (דב"ע לט/44- 3[3], בע' 106). המועד לתשלום שכר חודשי נקבע בצורה ברורה ומפורשת בחוק הגנת השכר, והוא ידוע מזה שנים רבות לעובדים ומעבידים בישראל. בנסיבות שלפנינו, לא מצאנו כי טעותה של המשיבה היתה סבירה, ואין בה משום הצדקה לאי-תשלום השכר במועד שנקבע בחוק. לפיכך אנחנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער פיצויי הלנה בעד משכורות החודשים יולי 1982עד ינואר 1983(מלבד חודש אוגוסט 1982), במפורט לעיל, בסך 2.6שקלים חדשים. על סכום פיצויי ההלנה של 2.6ש"ח הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.2.1983(מועד התשלום של השכר האחרון) ועד לא יאוחר מ- 30ימים מיום מתן פסק- דין זה. לא ושולמו הפרשי ההצמדה והריבית כאמור, יחולו החל מהיום ה- 31הוראות סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-.1967משכורת