מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות על מימוש ערבות בנקאית: תביעה זו מוגשת נגד ששה נתבעים, שאת כולם רואה התובע "אשמים" בנזק שנגרם לו עקב מימושה של ערבות בנקאית בסכום של מיליון דולר, שניתנה ע"י בל"ל לבנק ירושלים (הנתבע מס' 5) לבקשת התובע ותוך שהוא נושא באחריות לבל"ל להשבת סכום זה. בכתב התביעה נגולה מסכת ארוכה ומפותלת של אירועים שגרמו לו לתובע - לדבריו - להיכנס לעיסקה הבלתי מוצלחת. הדומיננטי שבאירועים אלו הוא דבר חבירתם יחדיו של חברת סאסי (הנתבעת מס' 1), מנהלי ו/או בעלי מניותיה (הנתבעים 2 עד 4), ועו"ד (נתבע מס' 6), במטרה לשכנע את התובע ליתן ערבות כאמור. שכנוע זה כלל - לטענת התובע - הצגת מצגים לא נכונים, אם לא מצגי מרמה, תוך ניצול מידת האמון שהוא נתן בכולם, ובמיוחד בעו"ד ארד (נתבע מס' 6) שהוא רעו וידידו הטוב, וגם עורך-דינו. מצגים אלו היו כאמור בלתי נכונים בפרטים רבים, כמפורט בתביעה. לא זו אף זו, אם הבינותי נכון את התביעה, מקופל בה גם לפחות "אבק טענה" של הפרת ההסכמה או ההבטחה ליתן לו "בטחונות קרקעיים", בטחונות שהובטח לתיתם ולא ניתנו. הערבות האמורה מומשה כאמור ע"י בנק ירושלים, הנמנה אף הוא על הנתבעים (נתבע מס' 5). אין חולק שבין בנק זה לבין התובע לא היתה זיקה כלשהי, לא של התחייבות, לא של מצג, ואפילו לא של הכרות, והם לא נפגשו איש עם רעהו כל ימי היווצרות עסקת הערבות ועד שבנק ירושלים תבע את מימושה של ערבות זו. חלק מהנתבעים הגישו תביעות צד ג' והוסיפו בכך הן על מספר הנפשות הפועלות בהליך זה, הן על טיב ומספר עילות התביעה, כמו גם על תשתיתן העובדתית הנפרדת. גודש זה של צדדים ועילות מחייב לשקול אפשרות של פיצול הדיון באופן שכל "יחידה עובדתית-משפטית" תידון בנפרד, כמו גם לבחון אם התביעה מגלה עילת תביעה נגד כל הנתבעים. במסגרת זו ולצורך כך הוריתי בישיבת קדם משפט מיום 20.7.98 שכל אחד מהצדדים יתן פרטים מלאים וטובים יותר המתייחסים ליסודות העובדתיים של עילות התביעה, והכל כדי להיעזר בכך לצורך בחינת האפשרות של פיצול הדיון ושל קיום עילת תביעה. הצדדים אמנם הגישו פרטים נוספים ואולם הם עשו כן באופן חלקי בלבד. חרף זאת הוריתי לצדדים לסכם בשאלה אם יש בעובדות הנטענות בהנחה שהן תוכחנה, כדי להקים עילות תביעה נגד מי מהנתבעים. סיכומים אלו הוגשו ומהם התברר שפרט לתשתית העילה הנוגעת לבנק ירושלים (נתבע מס' 5), כל עילות התביעה האחרות מבוססות על טיעונים עובדתיים היוצרים, לעתים אמנם בדוחק, עילות משפטיות אפשריות. עובדות אלו אמנם מוכחשות ע"י הצד שכנגד ויש לכן צורך בהוכחתן או בהפרכתן, הכל לפי נקודת הראות של הטוען, ואולם סוג זה של מיון ובדיקה איננו עניין להליך מקדמי שעניינו בחינה אם יש עילה למחיקת התביעה על הסף. אין לכן טעם להכנס בשלב מוקדם זה לנתוח העובדות והטעונים, דבר אותו עשו הצדדים בסיכומיהם. זהו עניין לבדיקת הראיות לאחר תום פרשת הראיות. לא אדון איפוא בשלב זה באספקט זה זולת הערה בלתי מחייבת אותה אעיר. עיון בחלק מהעובדות הנטענות מותיר רושם שיש ממש בחלק מהטענות הנגדיות לפיהן הסיכויים להוכחתן הם סיכויים קלושים (בלשון המעטה). טוב יעשו הצדדים אם יטלו לאחר מתן החלטה זו "פסק זמן" כדי לבחון את הדברים ולכלכל את צעדיהם מחדש. אין צריך להכביר מילים כדי להסביר שיש ותשתית עובדתית קורסת מקעקעת לא רק את העובדה שלא הוכחה, אלא משליכה גם על מידת האמון הכללית, כמו גם על מידת הרצינות שניתן לייחס לטוענים אותה. הדברים הללו אינם מתיחסים למערכת היחסים בין התובע לבנק ירושלים (הנתבע מס' 5), שחוששני שלא הניבה בכתב הטענות ובפרטים הנוספים תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה. לחלופין, אם הוקמה כזו, הרי שמעשה בי"ד (השתק עילה ו/או השתק פלוגתא) הנובע מהתביעה שהגיש התובע נגד בנק ירושלים (ת"א 1432/97 בבימ"ש זה) סותם את הגולל על התביעה נגד בנק ירושלים אפילו הוקמה עילה. כפי שכבר אמרתי אין חולק שהתובע ובנק ירושלים לא נפגשו ולא תקשרו באופן אחר ולא העבירו "מסרים" כלשהם זה לזה במהלך המו"מ שקדם להוצאת הערבות הבנקאית שמדובר בה. כל תהליך הרקיחה של ערבות זו נעשה בין התובע לשאר הנתבעים (כולם או מקצתם), זאת בנוסף למגעים עם בל"ל - מוציא כתב הערבות. בנק ירושלים לא נטל חלק בכל אלו. הגורמים שהניעו את התובע להסכים להוצאת כתב הערבות מהווים תשתית לעילות התביעה שלו נגד שאר הנתבעים ואין להם קשר לבנק ירושלים. מבחינת רוקחי מרקחת הערבות הבנקאית, בנק ירושלים היה יעד הערבות, ואולם לא שותף למעשה יצירת הערבות, גם לא שותף לידיעה מי נושא באחריות כלפי בל"ל לתשלום סכום הערבות. מבחינת בנק ירושלים מתן ערבות לא היה אלא אחד מנדבכי הבטחונות שהוא דרש כתנאי למתן אשראי, או להעמדת אובליגו אחר (ערבויות) לרשות חברת סאסי. בנסיבות אלו לא נוצרה יריבות כלשהי בין בנק ירושלים לבין התובע בנושא הערבות, ולא מוטלת איפוא על הבנק חובה כלשהי כלפי התובע בכל הנוגע לערבות ובכלל זה אין הוא נושא בחובה למסור לתובע מידע, נתוני רקע, פרוט סיכונים אפשריים, וכל ענין אחר הקשור לערבות ולסובב אותה. כל העילות ושבבי העילות הנטענות ע"י התובע כלפי בנק ירושלים מושתתות על חובות מהסוג האמור שהוא מייחס לבנק, בעוד חובה כזו אינה קיימת כלל ועיקר. פועל יוצא מכך הוא שאין בטעונים אלו כדי ליצור עילה. דברים אלו נכונים גם ביחס לטענות התובע על הפרת התחייבות הבנק כלפיו בכך שכספי הערבות שימשו לטענתו לרכישת קרקע, דבר המנוגד לטענת התובע לתנאי כתב הערבות. טענה זו דינה לדחיה לא רק בשל העדר יריבות, ענין בו כבר דנתי, אלא גם לגוף הענין. אין חולק שכספי הערבות ניתנו גם לשם לווי פרוייקט ואולם בשום מקום לא נאמר שלווי פרוייקט איננו כולל גם רכישת קרקע לפרוייקט. אם צריך תנא דמסייע לכך, הרי שבהסכם ההלוואה שבין הבנק ללווה נאמר שהכספים הניתנים יכולים לשמש גם לרכישת מקרקעין. על כל האמור לעיל יש להוסיף שאפילו הקים התובע תשתית עובדתית היוצרת עילה נגד בנק ירושלים הרי שעילה זו נטענה כבר ע"י התובע בתביעה שהוגשה על ידו נגד הבנק (היא התביעה בת"א 1432/97 של בימ"ש זה). באותה תביעה ביקש התובע למנוע מהבנק את פרעון הערבות הבנקאית. נימוקי ועילות בקשתו כללו את כל שנטען כאן הן בכל הנוגד לתוקף המשפטי של דרישת פרעון הערבות הבנקאית הן אחרת, ובכלל זה טענות הנוגעות ל"מהות האמיתית" (לטענת התובע) של הערבות הבנקאית, כמו גם לפירושה הנכון, ולהשלכה של כל אלו על היחסים שבין הבנק לתובע. תביעת התובע שם נדחתה ופסק הדין הדוחה את התביעה יוצר השתק עילה. השתק עילה זה חל לא רק על העילות שנטענו שם ודי בכך כדי לסתום את הגולל על תביעת התובע כאן נגד הבנק), אלא גם נגד מה שניתן היה לטעון באותו ענין ולא נטען. כדי לצאת ממלתעותיה של מסקנה זו, מנסה התובע לצמצם את תחולת מעשה בית הדין, בטענה שהדיון שם התמקד באוטונומיה של הערבות הבנקאית בלבד ולא השתרע על שאר הטענות המועלות כאן. טענה זו אני דוחה משום שעיון בכתבי הטענות שם מראה שפסק הדין הדוחה את התביעה התייחס בברור לתביעה בה הועלו העילות הנדונות כאן ובכלל זה העילות שענינן סמכות בנק ירושלים לממש את הערבות הבנקאית. יצויין שהאוטונומיה של ערבות בנקאית איננה משרינת את הבנק מפני הפרת תנאי הערבות ובנק אינו זכאי לפרוע ערבות שניתנה רק למטרה א' גם למטרה ב'. האוטונומיות של כתב ערבות איננה שרירות לב ואיננה חוסמת טענות של הפרת התנאות הכללות בה. התוצאה היא שבין כך ובין אחרת דין התביעה נגד הבנק להדחות וכך אני מחליט. התוצאות ייפסקו בסוף הדיון כולו. נוכח העובדה שיתר העילות נגד שאר הנתבעים הישירים דומות ואין טעם לפצלן, אני קובע להוכחות ליום 29.4.99 שעה 8: 30, לשם דיון בעילות התביעה נגד כל שאר "הנתבעים הראשיים", כל זאת כפוף לכך שבתחילה תידון שאלת החבות בלבד. הצדדים יביאו כל עדיהם. ערבות בנקאיתבנקערבות