אחריות מוביל אווירי

חוק התובלה האווירית קובע כלל יחוד עילה, לפיו צד התובע במדינה שהוראות האמנה חלות עליה, בגין אובדן של מטען שהועבר ממדינה אחרת שגם היא צד לאמנה, עילה התביעה תהיה כפופה להוראות האמנה בלבד: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו." מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות מוביל אווירי: רקע עובדתי המערערת 1 חברה בע"מ העוסקת בייבוא ושיווק רכיבים אלקטרוניים לציוד מחשבים (להלן: "ארק אקסטרים"). המערערת 2 חברת ביטוח שהגישה תביעת תחלוף לאחר שפיצתה את המבוטחת, ארק אקסטרים (להלן: "המבטחת") (להלן ייקראו מעתה המערערות 1 ו-2 גם: "המערערות") . המשיבה 1 (להלן:"DHL ישראל") חברת בלדרות בינלאומית הקולטת, בין היתר, משלוחים המגיעים לנמל התעופה בן גוריון. המשיבה 3 (להלן:"DHL") חברת תעופה ושילוח בינלאומי המהווה יחד עם DHL ישראל חלק מרשת בלדרות בינלאומיות הפועלת תחת השם DHL Worldwide Express . המשיבה 2 (להלן:"ממן"), מפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג ואחראית לשירותי פריקה, טעינה, אחסנה ושמירה של מטעני יבוא וייצוא עד התרתם ושחרורם מהמכס לפי חוק כללי רשות שדות התעופה (פריקת כלי טיס וטעינתם) התשמ"ח - 1988 (להלן יקראו DHL, DHL ישראל וממ"ן גם: "המשיבות"). המשיב 4 (להלן: "גל") הועסק במועד הרלוונטי כפקיד רישוי של DHL ישראל. מתוקף תפקידו היה אחראי על קליטה ושחרור מטענים, שהעובר באמצעות החברה, מהמחסנים בנמל התעופה. ביום 4.4.2000 וביום 1.6.2000 נמסרו באנגליה לידי DHL מיכלים הכוללים ציוד של שבבים אלקטרוניים בבעלותה של ארק אקסטרים, המיועדים למשלוח לישראל. המטען הראשון בוטח על ידי הפניקס בפוליסת ביטוח ימי. המשלוחים הובלו לישראל באמצעות DHL והגיעו לנמל התעופה בן גוריון בימים 5.4.2000 ו-3.6.2000 בהתאמה. בארץ נקלטו על ידי DHL ישראל והועברו לאחסון במחסני ממ"ן. שני המשלוחים הנ"ל לא הגיעו ללקוח המיועד. חקירה משטרתית העלתה, כי עובד DHL ישראל, אלון גל אחראי לגניבת המשלוח שהגיע לישראל ביום 5.4.2000. גל הועמד לדין והורשע בפלילים על ידי בית משפט השלום בנצרת. בעקבות אובדן המשלוחים הוגשו שתי תביעות שאוחדו, כדלהלן: ת"א 19308/01 - תביעת ארק אקסטרים כנגד המשיבים כולם בגין אחריותם יחד ולחוד לנזק שנגרם בגין אובדן המשלוח שלא בוטח, שהגיע כאמור לישראל ביום 3.6.2000. עלותו של מטען זה, כפי שהוכח בבית המשפט קמא, היא 69,412.43$. ת"א 34844/01 - תביעת שיבוב בה תבעה המבטחת בגין תגמולי ביטוח ששולמו על ידה לארק אקסטרים עקב אובדן המשלוח הנוסף, שבוטח על ידה. עלותו של מטען זה, כפי שהוכח בבית המשפט קמא היא 48,243$. כבר עתה יצוין, כי על פי הוראות האמנה בדבר איחוד כללים בתובלה בין לאומית באוויר (להלן:"אמנת ורשה"), שאומצה בדין הישראלי בחוק התובלה האווירית, תש"ם-1980 (להלן: "החוק"), מוגבלת אחריותם של המוביל האווירי, או אחד מסוכני המוביל, כהגדרתם באמנה - בגין אובדן מטען שאירע במהלך תובלה אווירית. באמנה נקבע כי למוביל האווירי אחריות מוחלטת בגין אובדן שאירע, למעט מספר פטורים מצמצמים ומוגדרים, אולם גובה הסכום בו ניתן לחייב את המוביל מוגבל סטטוטורית. פסק דינו של בית המשפט קמא פסק הדין עסק בעיקרו בשאלה האם הוראות אמנת ורשה חלות על המשיבות. ביחס ל-DHL, נקבע כי ביצעה את התובלה האווירות מכוח התחייבות חוזית מול חברה אנגלית Kingston Technology אשר סיפקה את הסחורה לארק אקסטרים. DHL הייתה הגורם שהפעיל את טיסות התובלה אשר נשאו את המטענים, ושטרי המטען הוצאו על ידה. סעיף 18 לאמנה קובע, כי התובלה האווירית משתרעת על פני כל התקופה בה מצוי המטען תחת השגחת המוביל, בין אם בנמל התעופה ובין אם על גבי כלי טייס. בהתאם לכך, נפסק כי הוראות אמנה ורשה חלות עליה. באשר ל-DHL ישראל, נקבע כי הייתה מופקדת על הטיפול במטענים בתחומי מדינת ישראל, עד למסירתם ללקוח - ארק אקסטרים. פעולותיה נועדו לקדם את חוזה התובלה האווירי, ומכאן היא בגדר סוכן של המוביל האווירי. משכך, אחריותה מוגבלת בהתאם להוראות האמנה. באשר לממ"ן, נפסק כי הינה מחויבת ע"פ חוק כללי רשות שדות התעופה (פריקת כלי טיס וטעינתם) התשמ"ח - 1988, לספק שירותי קליטה ואחסנה לכלל המטענים המגיעים והיוצאים מנמל התעופה. ממ"ן מהווה חוליה חשובה והכרחית בתהליך ההובלה האווירית. בנסיבות אלה היא גם היא "סוכן" של המוביל האווירי, הנהנית ממגבלת האחריות על פי הוראות האמנה. על פי כלל ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק, כאשר "אמנת ורשה" חלה, עילת התביעה כפופה להוראות האמנה בלבד. על כן, נקבע כי אחריותן יחד ולחוד של DHL ו-DHL ישראל וממ"ן הינה אחריות מוחלטת, המוגבלת על פי הוראות האמנה, והן חויבו כל אחת בסכום של 1177.2$ בגין אובדן שני המשלוחים. בית המשפט אימץ את ממצאי פסק הדין הפלילי החלוט בעניינו של גל, וקבע כי הוא גנב את המטען נושא תביעתה של ארק אקסטרים. לאור ראיות שונות שנפרסו, נפסק כי גנב גם את המשלוח נושא תביעתה של המבטחת. בהתאם לכך, חויב גל לפצות את המערערות במלוא סכום תביעתן. בנוסף, נקבע כי מעשיו של גל בוצעו לצרכיו האישיים ובניגוד גמור לאינטרסים של DHL ישראל. על כן, מעשה הגניבה בוצע מחוץ למסגרת תפקידו, ואין DHL ישראל חבה במקרה דנן באחריות שילוחית. דיון: אלון גל לא ערער על פסק הדין. הקביעה, כי גנב את שני המטענים היא בגדר קביעה חלוטה. בע"א 4480-10-10 טוענות המערערות, ארק אקסטרים והמבטחת, כי בית משפט קמא שגה בקביעתו לעניין תחולת הוראות אמנת ורשה על DHL, DHL ישראל וממ"ן. עוד נטען, כי יש מקום להטיל אחריות שילוחית על DHL ו-DHL ישראל בגין מעשיו של גל. נטען על ידן, כי יש להטיל על ממ"ן אחריות מעצם היותה שומר שכר לפי חוק השומרים התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק השומרים") וכיוון שהמטענים נגנבו ממחסניה עקב התרשלותה. בע"א 41585-10-10 המערערות הינן DHL ו-DHL ישראל. לטענתן, היות ונקבע על ידי הערכאה הדיונית, כי גל גנב את המטענים ביוזמתו ומחוץ למהלך העסקים הרגיל, לא היה מקום לחייבן בסכום כלשהו. בע"א 6076-10-10 המערערת היא ממ"ן. לגרסתה לא היה מקום לחייבה בתשלום פיצוי כלשהו, לאור הקביעות בעניינו של גל. "אמנת ורשה" נחתמה ביום ה- 12.10.1929 ונכנסה לתוקף בישראל ביום ה- 6.1.1950. האמנה תוקנה במסגרת הפרוטוקול הרביעי אשר נחתם במונטריאול בשנת 1975 והתיקון נכנס לתוקף בישראל החל מ- 20.3.2001. היא אומצה בדין הישראלי בס' 2 לחוק התובלה האווירית. חוק התובלה האווירית קובע כלל יחוד עילה, לפיו צד התובע במדינה שהוראות האמנה חלות עליה, בגין אובדן של מטען שהועבר ממדינה אחרת שגם היא צד לאמנה, עילה התביעה תהיה כפופה להוראות האמנה בלבד: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו." אנגליה וישראל אימצו את אמנת ורשה בדין. סעיף 18(ד) להוראות האמנה קובע כי פרק הזמן של התובלה האווירית נמשך כל עוד המטען מצוי על כלי הטיס, או בשדה התעופה. שני המטענים נשוא ההליכים אבדו בהיותם בנמל התעופה בן גוריון, בעת ש-DHL ו-DHL ישראל אחראיות עליהם ועל כן במהלך פרק הזמן של התובלה האווירית. השאלה העיקרית שיש לדון בה הינה, האם יש להתערב בקביעות בית המשפט קמא כי DHL, DHL ישראל, וממ"ן, הן בגדר מוביל אווירי או סוכן של מוביל אווירי, שהוראות האמנה חלות עליהן. DHL החברה שהוציאה את שטרי המטען, הייתה אחראית על העמסת המטענים למטוס בשדה התעופה באנגליה, והובילה את המטענים לישראל. היות וכך, היא נחשבת למוביל אווירי. בדין נקבע אפוא כי הוראות האמנה חלות עליה. DHL ישראל, שהיא חלק מרשת הבלדרות העולמית DHL, הייתה אחראית לקבל את המטענים מ-DHL עם הגיעם ארצה, לאחסנם ולאחר מכן להפיצם ללקוח בישראל. הפעולות הללו נועדו לקדם את ביצוע חוזה התובלה האווירי,.משכך, יש לראות גם ב-DHL ישראל סוכן של המוביל האווירי. לציין, כי בדין נקבע שמעשי הגניבה של אלון גל בוצע שלא תוך כדי עבודתו ובניגוד גמור לאינטרסים של DHL ישראל. לכן, אין הצדקה לשלול ממנה את ההגנות הקבועות באמנה. באשר לממ"ן, גוף זה פועל ע"פ חוק כללי רשות שדות התעופה (פריקת כלי טיס וטעינתם) תשמ"ח -1988) והיא מוגדרת כדלקמן :""ממ"ן" - מסופי מטען וניטול בע"מ המפעילה את מסוף המטענים בנמל, או כל גוף אחר שייקבע לענין זה על ידי המנהל;" תפקיד עיקרי של ממ"ן הוא הקמה ותפעול של מסוף בנמל התעופה על מכלול שירותיו. השירותים כוללים אחסנה, האחדה, פריקה, שילוח, ניטול וטעינה של מטענים, טעינה ופריקה של מטוסים. כל המטענים המגיעים לישראל מעוברים עם פריקתם מכלי התעבורה למחסן העיכובים של הממ"ן, שם עוברים הם תהליך קליטה על ידי חברות הבלדרות. עובדי ממ"ן ממלאים אישורי קליטה של המטענים ומזינים אותם למחשביהם. המטענים משוחררים ממחסני ממ"ן רק לאחר קבלת אישור מרשויות המכס, אז ממ"ן מעבירה לנציג חברת הבלדרות "תעודת מעבר" על פיה ניתן להוציא את המטען מהמחסן ולהפיצו לכתובת המיועדת. במחסן ממ"ן קיים איזור מיוחד המיועד למטענים שהובלו על ידי DHL. שני המטענים אוחסנו באותו אזור, עד שנגנבו על ידי גל. אנו סבורות, כי לנוכח תכליתה של אמנת ורשה, מעמדה המונופוליסטי של ממ"ן, ולאור הלכות בית המשפט העליון, יש לקבוע כי היא איננה בגדר סוכן של מוביל אווירי. בית המשפט העליון עמד על תכליתה של אמנת ורשה בע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' משה נעמת, פ"ד לח(4) 57 (1984) (להלן: "פרשת אל על"). מטרת האמנה הייתה להתגבר על קושי אינהרנטי המתקיים בתהליך ההובלה האווירית, בו חלק מהמטענים המובלים הינם בעלי ערך גבוה ביותר, בעוד שעלות הובלתם דומה לעלותם של מטענים אחרים בעלי שווי נמוך משמעותית. נוצרת בעיית סיכון מול סיכוי - התמורה שהמוביל האווירי יקבל עבור הובלת המטען נמוכה לאין שיעור מסכום התביעה שהוא עלול להיחשף לה אם יתרחש אובדן או נזק. חוסר איזון זה עלול להוביל למצב שבו המובילים ידרשו סכומים גבוהים ביותר עבור הובלת המטענים, דבר שיפגע בתובלה הבין-לאומית. כדי למנוע זאת, נעשה באמנה איזון בין הצורך להבטיח את פיתוחה ושגשוגה של התובלה האווירית, לבין הצורך לפצות נוסעים ובעלי מטענים שנפגעו במהלך ההובלה. מחד גיסא נקבעת אחריות כמעט מוחלטת למוביל, או לסוכן של המוביל, בגין אובדן שאירע במהלך התובלה האווירית, מאידך גיסא גובה הפיצוי הוגבל ואיננו נגזר מערכו של המטען (ראו: פרשת אל על, 63). בענייננו, עיקר תפקידה של ממ"ן כמפעילת מסוף מטענים, מתמצה בשמירת המטען עד לסיום בדיקות המכס . ממ"ן מאפשרת את פעילות המכס ומשמשת כזרועו הארוכה. בנוסף, ממ"ן איננה צד לחוזה התובלה האווירי, מעמדה מונופוליסטי, ושירותיה נכפים על חברות הבלדרות, אשר מחויבות על פי דין להעביר את המטענים למחסניה עד לקבלת אישור להוציאם. בית המשפט העליון פסק בעבר כי אחריותה של ממ"ן איננה מוגבלת על פי אמנת ורשה (ראו: ע"א 535/84 ממ"ן נ' פיליפ גייבל רייט). נקבע כי די בכך ששירותיה של ממ"ן נכפים על חברות התעופה כדי לקבוע שאין תחולה להוראות האמנה בנוגע אליה: "בצדק נדחתה הטענה כי ממ"ן זכאית להנות מהגבלת האחריות שבאמנת ורשה שאומצה בחוק התובלה האווירית...די בכך ששרותיה של ממ"ן נכפו על סויסאייר, כמו גם על יתר החברות התעופה הפועלות בנמל התעופה בן גוריון, ללא שנתנה להן אפשרות הבחירה החפשית באמצעות מי ועל ידי מי לקבל או למסור את המטענים המובילים על ידן." מאז פסק דין זה, ממ"ן הופרטה, וכיום איננה חברה ממשלתית. יחד עם זאת, לפחות במועדים הרלוונטיים, כל המטענים שהגיעו לישראל הועברו למחסני ממ"ן עם נחיתתם, עד לסיום בדיקות המכס. הנימוק אפוא שעמד ביסוד פסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת ממ"ן, רלוונטי גם כאן. ממ"ן העניקה את שירותי האחסנה לא מכוח הסכם עם DHL או DHL ישראל, אלא מכח הכרח. כל עוד ממ"ן נהנית ממעמדה המונופוליסטי, וכל עוד שירותיה נכפים על המובילים האוויריים, אין הצדקה להעניק לה את ההגנה הקבועה באמנה (ראו גם: תא"מ 51696/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אל על, (23.8.2011). נותר לדון באחריותה של ממ"ן לאובדן המטען בהתאם לעילות שנטענו על ידי המערערות - אחריותה כשומרת שכר ואחריותה הנזיקית לכאורה עקב התרשלות. בית המשפט בערכאה הדיונית נמנע מלדון בטענות אלה, לאור קביעתו כי אחריותה של ממ"ן ממילא מוגבלת על פי הוראות האמנה. משקבענו אנו כי ממ"ן איננה זכאית ליהנות ממגבלת האחריות, יש לבטל את החיוב שנקבע שעליה לשאת בו בהתאם להוראות האמנה, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט בערכאה הדיונית על מנת שיפסוק מהו הסכום, אם בכלל, בו יש לחייבה מכוח טענות המערערות בסיכומיהן. כמו כן, מצאנו לדחות את ערעורן של DHL ו-DHL ישראל. האמנה קובעת אחריות כמעט מוחלטת למוביל האווירי בגין נזק שנגרם למטען בעת הובלתו, או בגין אובדן, כל עוד הדבר אירע במהלך התובלה האווירית. האחריות מסויגת רק במקרים הבאים (סעיף 18 לאמנה): (א) מום, איכות או פגם הטבועים במטען (ב) אריזה לקויה של המטען שהתבצעה ע״י אדם שאינו המוביל או עובדיו או שליחיו; (ג) פעולת מלחמה או עימות מזוין; (ד) פעולה של רשות ציבורית המבוצעת בקשר לכניסה, יציאה או מעבר של המטען. המשיבות DHL ו-DHL ישראל אינן נכנסות לגדר אחד מהפטורים. המטענים נגנבו על ידי עובד DHL ישראל, במעשה שבוצע מחוץ למסגרת תפקידו, אולם מעשה גניבה בידי עובד איננו מעניק פטור על פי הוראות האמנה. המטענים אבדו במהלך התובלה האווירית, ולכן ל-DHL ו-DHL ישראל אחראיות לפצות את המערערות בגין האובדן, על פי מגבלת האחריות הקבועה בהוראות האמנה. בנוסף נטען, כי לא היה כל קשר חוזי בין המערערות לבין DHL ו-DHL ישראל ולכן אין יריבות ביניהן. טענה זו איננה נראית לנו. שני המטענים היו כאמור בבעלותה של ארק אקסטרים ויועדו אליה. ארק אקסטרים, והמבטחת כנכנסת בנעליה, הן אלו שניזוקו בגין אובדן המטענים. ומכאן שקיימת להן עילת התביעה כנגד האחראים לכאורה לאובדן - המשיבות. טענה אחרונה שהועלתה על ידי DHL, הינה כי המערערות נהנו מפיצוי כפול, היות והתביעה כנגד גל התקבלה במלואה ובנוסף חויבו המשיבות להעביר פיצוי מוגבל בהתאם לאמנת ורשה. על פי כלל ייחוד העילה הקבוע בחוק, אחריותם של המוביל, או סוכנו, תבוא במקום כל דין אחר. טענת ההגנה של פיצוי כפול מתבססת על הרציונאל כי אין לפצות ניזוק ביותר מסכום הנזק שנגרם לו. דא עקא, כלל ייחוד העילה קובע כי לא ניתן יהיה לתבוע את המוביל בעילות נזיקיות, ומכאן כי גם לא ניתן להתגונן כנגד חיוב המבוסס על הוראות האמנה, באמצעות טענות הגנה "נזיקיות". משכך, טענת ההגנה של "פיצוי כפול" איננה רלוונטית באשר לחיוב המבוסס על אמנת ורשה. הפיצוי הקבוע על פי האמנה אינו מכסה את מלוא ניזקן. החבות בנזק שנגרם למערערות היא חבות יחד ולחוד, ולכן אין בעובדה שנפסק, כי אלון גל חייב בפיצוי מלא, כדי לשחרר את המשיבות מאחריותן. בנוסף, מצאנו שלא להתערב בטענות כנגד החיוב בריבית והצמדה, שכן צדקה הערכאה הדיונית בהתבססה על הוראות האמנה הקובעות שיש לפסוק ריבית והצמדה מיום מתן פסה"ד. סוף דבר דין ע"א 4480-10-10 להידחות בכל הנוגע לחיובן של DHL ו-DHL ישראל, ולהתקבל באשר לממ"ן, במובן זה שיש להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא כדי שיפסוק בגובה הסכום שהיא חבה, אם בכלל, בהתחשב בכך שאיננה זכאית ליהנות ממגבלת האחריות הקבועה באמנת ורשה. לאור קביעות אלו, ערעורה של ממ"ן (ע"א 6076-10-10) דינו להידחות. ממ"ן תשא בהוצאותיהן של ארק אקסטרים והמבטחת בסך כולל 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות בנוגע ליתר הצדדים בשני ערעורים אלו. ע"א 41585-10-10 דינו להידחות. אין צו להוצאות.תעופהתובלה אווירית