אבחון פסיכודיאגנוסטי ביטוח לאומי

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אבחון פסיכודיאגנוסטי ביטוח לאומי:

פתח דבר

1. ועדה רפואית לעררים מתאריך 13.2.2011 (להלן - "הועדה"), התכנסה בעניינה של המערערת, שהוכרה כנפגעת פעולות איבה, וקבעה כי כתוצאה מפעולת האיבה נותרו למערערת 5% נכות נפשית לפי פריט ליקוי 34(א)-(ב), בגין תסמונת פוסט טראומטית בעוצמה קלה וחלקית. הליקוי יושם בהתאם להוראות התוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל–1969 (להלן - "תקנות הנכים"), כנוסחה בתקופה הרלוונטית לקביעה. בקביעתה זו, הסתמכה הועדה, בין היתר, על איבחון פסיכו-דיאגנוסטי של מומחה בתחום הפסיכולוגיה הקלינית והנוירופסיכולוגיה ד"ר רון גאגין, אשר נתבקש על-ידי הועדה ליתן חוות-דעת.

2. עניינו של ההליך שלפני, הינו בשאלת היקף הגילוי של המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים ששימשו בסיס לאותו איבחון, במסגרת הליכי ערעור על ועדות רפואיות הפועלות מכח חוק הביטוח הלאומי, ובהתנגשות בין הזכות לעיין במבחנים אלה, לבין הוראות הקוד האתי של הפסיכולוגים האוסר על העברתם לידי מי שאינו פסיכולוג.
ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לבית הדין נעשה מכח הוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

4. ביום 21.11.2010 התכנסה הועדה הרפואית לעררים לראשונה לדון בעניינה של המערערת על מנת לקבוע את שיעור הנכות שנותרה לה בעקבות פגיעת האיבה מיום 2.8.2006.
הועדה, שבהרכבה נכללו, בין השאר, פסיכיאטר ונוירוכירורג, ערכה בדיקה קלינית בתחום הנפשי ובהתאם לתלונות המערערת, וקבעה כי לא קיימת תמונה ברורה להפרעה פוסט-טראומטית. לפיכך ביקשה הועדה, כי המערערת תעבור איבחון נוירופסיכולוגי מקיף, וכי לאחר קבלת תוצאותיו, תתייחס הועדה לחוות-הדעת של ד"ר עמיקם טל מיום 4.1.2010, שהינה חוות דעת שהוגשה מטעם המערערת.

5. לאחר קבלת דו"ח האיבחון של הנוירופסיכולוג ד"ר גאגין התכנסה הועדה שוב ביום 13.2.11 וציינה, כי עולה מהאיבחון הנוירופסיכולוגי שקיימת עדות ל-PTSD, אך בעוצמה קלה בלבד. הועדה סיכמה כי המערערת סובלת מ- PTSD בעוצמה קלה וחלקית.
באשר לחוות-הדעת של ד"ר טל ציינה הועדה, כי ממצאי הבדיקה הקלינית והפסיכולוגית אינם מצביעים על דרגת חומרה כמו זו העולה מחוות הדעת של ד"ר טל.

6. ביום 13.6.11 הגישה המערערת ערעור לבית הדין על החלטת הועדה.
בהודעת הערעור נטען, כי הועדה לא נימקה כראוי את דחיית חוות-הדעת של ד"ר טל, וכן הועלו טענות באשר לכך שדו"ח האיבחון של הנוירופסיכולוג ד"ר גאגין, לרבות המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים שערך (להלן-"המבחנים") לא הועברו לידי ב"כ המערערת. לפיכך, עתרה המערערת להשבת עניינה לועדה רפואית בהרכב חדש, שתתייחס באופן מנומק ומפורט לחוות-הדעת של ד"ר טל, ואף לחוות-דעת משלימה שתוגש לאחר שיומצאו לידיה המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים שנערכו למערערת.

7. ביום 27.11.2011, לאחר הגשת הערעור לבית-הדין, פנתה ב"כ המערערת בכתב אל המשיב וביקשה לקבל לידיה את המבחנים.
ביום 8.12.2011 נענתה כי בקשתה הועברה לידי הגורמים המוסמכים.
ביום 11.1.2012 נענתה כי, בהתאם לתשובתו של ד"ר גאגין, ניתן יהיה להעביר את החומר הגולמי של האיבחון לידי פסיכולוג מומחה מטעמה של המערערת, ולו בלבד. במכתבו של ד"ר גאגין מיום 8.1.2012, מצוין כנימוק לאי העברת המבחנים לידי ב"כ המערערת כי:

"מדובר בנוהל מקובל ומקובע במערכת המשפטית ומטרתו לוודא שחומר רגיש שכזה לא ייפול לידיים שאינן אמונות בטיפול בו ובכך לגרום נזק למאובחנ/ת".

8. ביום 24.1.2012 התקיים דיון בערעור בפני כב' הרשמת ש' דרוקר. במעמד הדיון הגיעו ב"כ המערערת וב"כ המשיב להסכמה שנוסחה באופן הבא:

"... מוסכם כי המערערת באמצעות באת כוחה שהיא גם בעצמה בעלת הסמכה רפואית, יועברו אליה כל המסמכים הנוגעים למבחנים הפסיכו דיאגנוסטיים וזאת תוך 30 יום, כאשר תוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים יאופשר לב"כ המערערת להגיש לוועדה התייחסותה בכתב ו/או חוות-דעת משלימה ולאחר מכן העניין יוחזר לוועדה לנפגעי פעולת איבה באותו הרכב מיום 13/12/11, על מנת שתתן את החלטתה המנומקת בהתייחס למסמכים שיונחו בפניה. הועדה תזמן את המערערת גם באמצעות בא-כוחה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק-דין (להלן "פסק הדין בהסכמה").
9. ביום 4.3.2012 הגיש המשיב בקשה שכותרתה "בקשה לעיכוב ביצוע". כעולה מבקשה זו, רק לאחר מועד מתן פסק-הדין בהסכמה, הוברר לב"כ המשיב, כי בשל האיסור על-פי קוד האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגיים בישראל - מנוע ד"ר גאגין מלהעביר את המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים לב"כ המערערת, או לכל מי שאיננו פסיכולוג או פסיכיאטר. לפיכך, ביקש המשיב שביצוע פסק-הדין יעוכב, עד אשר ניתן יהיה להעביר את המסמכים לידי פסיכולוג מטעם המערערת שיציג בפני נציגי המשיב כתב ויתור על סודיות רפואיות ויתחייב לפעול על-פי הקודים האתיים החלים בעניין.

10. בתגובתה התנגדה המערערת לעיכוב ביצוע פסק-הדין בהסכמה, וזאת הן מטעמים שבמהות (בהסתמך על זכותה לעיין במסמכים הנוגעים למבחנים הדיאגנוסטיים מכח הסכמת המשיב כמו גם מכח חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן – "חוק זכויות החולה"), אשר הוראותיו גוברות לטענתה על תקנות האתיקה של הפסיכולוגים), והן מטעמים שבפרוצדורה (בהיות הבקשה לעיכוב ביצוע מעין "ערעור" על פסק-דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים). עוד הבהירה המערערת כי אין די בהעברת דו"ח האיבחון עצמו וכי יש לאפשר למערערת או מי מטעמה לעיין במבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים עצמם שכן אלה נתונים לפרשנויות שונות, ולכן רק חשיפתם וגילויים המלא יאפשר ביקורת ראויה על החלטת הועדה.

11. ביום 22.5.12, ובטרם התקיים דיון בבקשות, ניתנה החלטתי בה נתבקשה עמדתם של משרד הבריאות ולשכת עורכי הדין בשאלת חובת הגילוי של המבחנים, בין השאר בהתייחס לאפשרות פגיעה בייצוגה של המערערת. עיקרי עמדותיהם של המדינה ולשכת עורכי הדין יובאו בהמשך. לאחר שאלה הוגשו, ניתנה אפשרות למשרד הבריאות להתייצב לדיון או להגיש השלמה לעמדתם בהתייחס לעמדת לשכת עורכי הדין. ביום 5.9.12 הודיעה נציגת הפרקליטות, כהודעה מטעם משרד המשפטים, שלאחר התייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים, אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך, ומשרד הבריאות מסתפק בעמדה שהוגשה.

12. בין לבין, הגיש המשיב ביום 28.5.2012 כתב תביעה לביטול פסק-הדין בהסכמה.
בכתב התביעה נטען, כי הסכמת ב"כ המשיב ששימשה בסיס לפסק-הדין בהסכמה ניתנה מבלי שהיו ידועות לב"כ המשיב הוראות הקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל, ומתוך הנחה מוטעית כי אין מניעה להעביר את המסמכים הנוגעים למבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים.

13. ביום 5.9.12 התקיים דיון לפני.
במעמד הדיון הסכימו הצדדים כי פסק-הדין שנתן תוקף להסכמה ביניהם יבוטל, וכי בית-הדין יכריע בערעור בשאלה אם בטרם תתכנס הועדה לבחון מחדש את שיעור נכותה הנפשית של המערערת - תינתן לב"כ המערערת האפשרות לעיין במבחנים ששימשו בסיס לדו"ח האיבחון הפסיכו דיאגנוסטי של ד"ר גאגין.
כאמור, לאחר שניתנה למדינה האפשרות להשלים טיעוניה בהתייחס לעמדת לשכת עורכי הדין, וכן להודיע האם היועץ המשפטי ומשהודיעה ב"כ המדינה ביום 6.9.12, כי די בעמדה כפי שהוגשה - לא נותר, אלא להכריע בשאלה, האם יש להמציא לידי באת כח המערערת את המבחנים, בטרם תתכנס הועדה הרפואית לעררים, פעם נוספת, בעניינה של המערערת.

עמדות הצדדים בשאלת היקף הגילוי

14. לטענת המערערת אין למנוע מבאת כוחה עיון במסמך רפואי, שעה שמסמך זה מהווה בסיס להחלטתה של הועדה. כן טוענת המערערת, כי באי העברת המבחנים לידי באת כוחה, יהיה משום פגיעה בזכותה של המערערת לייצוג ראוי ולקיום הליך הוגן, שעה שנפגעת זכותה למצות את ההליך המעין שיפוטי המתנהל לפני הועדה.

המערערת טוענת עוד, כי אין בתקנות האתיקה של הפסיכולוגיים איסור מפורש להעברת המבחנים לידי עו"ד המייצג מטופל, וכי ככל שקיים איסור כאמור - הרי שזכותו של מטופל לקבלת מידע רפואי שנאסף אודותיו - זכות שנקבעה בחוק זכויות החולה, גוברת על המניעה האתית.
עוד נטען, כי האיסור האתי הנוגע לחשיפת המבחנים תכליתו חשש מפני ניצול לרעה של אותם מבחנים מקצועיים, וכי מטרה זו לא תיפגע על-ידי העברת המבחנים לידי עורכת-הדין המייצגת את המערערת המחויבת, ממילא, בחיסיון עורך-דין לקוח.

נציין, כי בדיון מיום 5.9.12 ציינה באת כח המערערת, כי בהיותה כפופה לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, היא מתחייבת שלא להעביר את חומר הגלם של המבחנים לכל גורם שאינו מורשה.

15. בעמדתה של המערערת תומכת לשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז חיפה.
עמדת לשכת עורכי הדין אשר ניתנה לאחר הסתייעות הלשכה בצוות שכלל את עורך דין ד"ר גרשון גרונפלד, את עו"ד שרם ואת עו"ד יעל פנקס, הוגשה לבית הדין, ונשלחה לצדדים, בתאריך 23.7.12, המדובר בעמדה נרחבת המנתחת באופן מעמיק את הבעיות המתעוררות בהקשר למסירת המבחנים.
הנני מודה ללשכה ולחברי הצוות שעסקו בנושא, על העמדה שהוגשה בתיק זה.
לגישתה של הלשכה המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים, הינם בגדר מידע רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה ובתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976, וככזה חלק מן הרשומה הרפואית. לפיכך, בהתאם להוראות חוק זכויות החולה, הגוברות על-פי עמדת הלשכה על הוראות הקוד האתי, יש לאפשר למטופל או למי שיורה לקבל את הרשומה הרפואית המלאה המתייחסת אליו.
עוד גורסת לשכת עורכי הדין, כי אין להסתפק בהעברת החומר לפסיכולוג אחר כמוצע על-ידי המשיב ואין למנוע מסירתו לעורך-דינו של מטופל. לעורך-הדין המייצג לקוח ראוי שתהיה גישה לכל הרשומות הרפואיות, לרבות חומרי הגלם עליהן מתבססות הרשומות, באופן שיאפשר לעורך הדין לטעון כנגדן.

16. המשיב טוען, מנגד, כי אין להעביר את חומרי הגלם ששימשו בסיס לאיבחון לידי עורך-הדין המייצג, אלא אך ורק לפסיכולוג מטעם המבוטח, וזאת בהסתמך על הוראות הקוד האתי. בעניין זה סומך המשיב את עמדתו על עמדת המדינה - משרד הבריאות.

17. עמדת משרד הבריאות הינה, כי לעניין היקף הגילוי יש להבחין בין חוות הדעת המורכבת מתוצאות המבחנים, לבין הכלים האבחוניים הכוללים את השאלונים הפסיכו-דיאגנוסטיים עצמם, שהינם בגדר חומרי הגלם וכלי העבודה שבאמצעותם מפיקים את תוצאות המבחנים. עמדת המדינה הינה, כי אין למסור את חומרי הגלם לעורכי דין מחמת חשש לפגיעה בבעלי זכויות יוצרים במבחנים, כמו גם בשל חשש כי חומרי הגלם יימסרו לידיים לא מקצועיות שיעשו בהם שימוש לא נאות. עוד טוענת המדינה כי חומרי הגלם אינם בבחינה רשומה רפואית שגילויה מחויב על-פי דין, אלא כלי עבודה של הפסיכולוג. עירובו של כלי עבודה זה עם המידע והתשובות המתקבלות מהנבדק באופן שנוצר איבחון שלם - הוא ההופך את המידע לחלק מהרשומה הרפואית, שגילויה מחויב.
עוד טוענת המדינה, כי למערערת בוצע איבחון פסיכולוגי שלא למטרות טיפול, ומשכך אין לראות בה מטופל הזכאי לעיין במידע הרפואי הנצבר בעניינו.

דיון והכרעה

18. בהליכים אזרחיים הכלל הוא, כי יש לאפשר גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת, כמו גם קיום דיון יעיל. בהתייחס למידת הרלוונטיות של המסמך המבוקש לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, נקודת המוצא של הליך הגילוי והעיון הוא כי כל מסמך שיש בו לסייע לטיעוניו של צד וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו הוא רלוונטי. יחד עם זאת, הזכות לגילוי ועיון במסמכים אינה מוחלטת, ויש לאזנה כנגד אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים.

ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ואח' (פ"ד מט(2), 516), עמדה לדיון שאלת החיסיון של דו"ח בדיקה פנימי של בית החולים. באותו עניין נפסק (בעמ' 522):

"גילוי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין. הוא משרת את אינטרס הציבור. מכאן גם זכותו של הכלל לעדותו של כל פרט. עם זאת, הדין מכיר במצבים של חיסיון, שבהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת במשפט. ביסוד החיסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים - מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת - אשר מן הראוי להגן גם עליהם".


19. הדיון לפני אינו במסגרת בקשה לגילוי ועיון במסמכים, אך משהמדובר בעיון במסמכי רשות ציבורית הנוגעים לעניינו של צד, יש לראות בה משום "זכות עיון פרטית" המהווה חלק מזכות הטיעון של הפרט, ואשר עליה יש להחיל עקרונות דומים למקובל במשפט באשר להליך גילוי מסמכים בהליך אזרחי (וראה: י' עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי (תשס"ח), ה"ש מס' 7 בעמ' 248-249). מעבר לזכות העיון הפרטית, בה נדון כאן, ייתכן וקיימת למערערת זכות כללית לקבלת מידע שבידי הרשות המתייחס אליה.

20. השיקול הראשון שעל בית-הדין לשקול בשאלת הגילוי, הינו הרלוונטיות של אותם המסמכים שעיון בהם מבוקש.
בענייננו, נראה, כי אין כלל מחלוקת שהמדובר במסמכים רלוונטיים הנוגעים למצבה של המערערת ואשר בהסתמך עליהם, בין היתר, קיבלה הועדה את החלטתה, שאותה היא מבקשת לתקוף במסגרת הערעור לבית הדין, וכן במסגרת דיון מחודש לפני הועדה (שכן הצדדים הסכימו על החזרת עניינה של המערערת לועדה).
בדיון שהתקיים ב- 5.9.12 לא העלה המשיב טענה כלשהי ממנה עולה, שהמבחנים אינם רלוונטיים לקביעת דרגת נכותה של המערערת.

כשם שזכותו של מבוטח אשר ועדה רפואית מפנה אותו לביצוע בדיקת M.R.I (כדוגמה), לקבל לידיו לא רק את מסמך הפיענוח המסכם, אלא את הדיסק של הבדיקה עצמה, על מנת להעבירו, אם רצונו בכך, למומחה מטעמו, אשר יבחן, האם לא נפלה טעות בפיענוח, כך זכותו של מבוטח לדרוש את חומר הגלם אשר על בסיסו ניתנה חוות הדעת של הפסיכולוג, על מנת לבחון, האם המסקנות אליהן הגיע הפסיכולוג, אכן נובעות בהכרח מתוצאות המבחנים, האם המבחנים שנעשו, הם המבחנים הרלוונטיים לשאלת קיומה של תסמונת פוסט טראומטית ועוד.
הועדה הרפואית לעררים ביססה את מסקנתה ואת הסתייגותה מחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת - ד"ר טל, בין היתר, גם על האיבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין, ובאת כח המערערת זכאית לקבל את המבחנים ששימשו בסיס למסקנתו של ד"ר גאגין.

בהקשר זה נוסיף ונציין, כי יש ממש בטיעוני באת כח המערערת, שהסירוב להמציא את המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים ששימשו בסיס לחוות דעתו של ד"ר גאגין, דומה לכך שקופת חולים או בית חולים יסרבו, בתיק רשלנות רפואית, להעביר לידי עורך הדין המייצג תובע את כל החומר הרלוונטי ויסכימו להעבירו, רק למומחה רפואי בתחום הרלוונטי.

21. משנקבע, כי המדובר במסמכים רלוונטיים, יש לבחון אם אכן קיימים טעמים, אינטרסים ושיקולים כבדי משקל לאי גילויים.
לעניין ההתנגשות בין הזכות לגילוי ועיון במסמכים בהליך אזרחי לבין החיסיון הפסיכולוגי, עיין בהרחבה בפסק-דינו של כב' השופט עמית בת"א (חיפה) 9950/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים וניקיון בע"מ ואח' (30.11.06).

הטעמים שצוינו על-ידי המשיב ועל-ידי המדינה לאי העברת המבחנים לידי ב"כ המערערת, הינם:

א. חשש מנזק למטופל (הוזכר במכתבו של ד"ר גאגין, אך לא הועלה שוב בטיעוני המשיב והמדינה);
ב. חשש לפגיעה באינטרס הכלכלי של בעלי זכויות היוצרים במבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים;
ג. חשש מפגיעה בתקיפות המבחנים עצמם, שכן חשיפתם תאפשר לנבחנים פוטנציאליים להיערך מבעוד מועד לשאלות, לנצל לרעה את חשיפתם ולרוקן מתוכן את מטרתם של המבחנים.

האינטרס של שמירת פרטיותה של המערערת אינו רלוונטי לדיון זה, שכן המערערת/ המטופלת היא המבקשת כי המסמכים יועברו לידי באת כוחה.
באשר לנזק למערערת עצמה - נראה כי המשיב זנח טענה זו אשר אינה נזכרת בטיעוניו. לעניין חסיון פסיכולוג-מטופל - הרי שאינו רלוונטי בענייננו, שעה שהמערערת-המטופלת, שהיא בעלת החיסיון, ויתרה על חיסיון זה ומעוניינת כי המסמכים יועברו לידי באת כוחה.

22. לטענת המשיב והמדינה, הטעמים להתנגדותם מעוגנים בקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל - 2004 (להלן - "הקוד האתי"). הקוד האתי מושתת, כעולה מהמבוא לקוד זה, על העקרונות המנחים הבאים: קידום טובתם ורווחתם הנפשית של הלקוחות, מקצועיות, יושרה ואחריות חברתית (לקוח מתוך אתר האינטרנט של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל - ).

23. הסעיפים הרלוונטיים לעניינו מתוך הקוד האתי הינם:

א. סעיף 7.2(ג):
"פסיכולוגים יימנעו משימוש לרעה בשיטות אבחון פסיכולוגיות, תוצאותיהן ופירושיהן, וינקטו צעדים מתאימים על- מנת למנוע מאחרים לנצל לרעה את האינפורמאציה ששיטות אלו מספקות".



סעיף 7.2. (ד):

"פסיכולוגים ישתמשו בכלי-אבחון, טפסים סטנדארטיים לציינון וכד' רק לאחר שקיבלו הרשאה לכך מבעלי זכות היוצרים או מנציגיהם החוקיים".



סעיף 7.4 (ב):

"מעמדו של דו"ח סיכום המבחנים הוא מעמד של רשומה פסיכולוגית כהגדרתה בחוק זכויות החולה 1996"

ד. סעיף 7.5 שכותרתו "שמירה על ביטחון מבחן" הקובע:
"א. פסיכולוגים לא יעשו שימוש במבחנים באופן שעלול לפגום בתקפותם ובמהימנותם, ובכלל זה יימנעו ממתן תוצאות אבחון גולמיות או נתוני-מבחן גולמיים לאנשים שאינם מוסמכים להשתמש בהם.
ב. פסיכולוגים לא יכינו נבדקים לקראת אבחון פסיכולוגי כדי למנוע פגיעה בתקפותם ובמהימנותם של כלי האבחון.
ג. אם לקוח מבקש חומר גלם של מבחנים על מנת לקבל חוות-דעת שניה, אפשר לספק את החומר רק לפסיכולוג המוסמך חוקית בשם הלקוח והוא בעל מומחיות במבחנים"


24. הוראות הקוד האתי קובעות חובת סודיות החלה על הפסיכולוג, אלא שחובת סודיות זו אינה שוללת מכל וכל כל גילוי של המבחנים ואינה יוצרת חיסיון מוחלט. לפיכך, בבוא בית-הדין להחליט בשאלת הגילוי, עליו לאזן בין האינטרסים הנוגדים - אלה התומכים בחובת הסודיות למול אלה התומכים בגילוי.

25. כעולה מהוראות הקוד האתי - התכלית של הקוד האתי הינה הגנה על המטופל ושמירה על מקצועיות ויושרה של הענף. באשר לחובת הסודיות החלה על הפסיכולוג בנוגע למבחנים - הרי שתכליתה, על-פי הוראות הקוד - שמירה על תקיפות ומהימנות כלי האיבחון ומניעת שימוש לרעה.

26. מנגד לאינטרסים שצוינו לעיל והמעוגנים בקוד האתי, עומדים האינטרסים כבדי המשקל התומכים בגילוי כחלק מזכות הטיעון, כמו גם האינטרסים הנוגעים לזכותו של אדם לגישה למידע האישי והרפואי שנאסף אודותיו. זכות הגישה למידע הרפואי זו מעוגנת מפורשות בסעיף 18 לחוק זכויות החולה, הקובע את זכותו של המטופל למידע הרפואי הנאסף אודותיו. הזכות למידע משתרעת הן על הרשומה הרפואית והן על "מידע רפואי" (המוגדר בחוק זה כ"מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו"). מכאן, שניתן לראות במבחנים משום "מידע", אשר גם אם אינו חלק מהרשומה הרפואית האישית של המטופל, הרי הוא בבחינת מידע רפואי הרלוונטי לאיבחון או לטיפול שזכה לו - ומכאן, גם החובה לגלותו. חוק זכויות החולה מצמצם את אפשרויות אי-גילוי המידע, וזאת רק למקרים של נזק למטופל עצמו או נזק לציבור.

27. אין לקבל את טענת המשיב, כי המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים הינם בבחינת "כלי עבודה" אשר אינו חלק מן הרשומה הרפואית. מהקוד האתי עולה במפורש כי ניתן להעביר את אותו חומר גלם לפסיכולוג מטעם המטופל לצורך קבלת חוות-דעת שניה. מכאן – שגם לגישת הקוד האתי מדובר בחומר גלם אשר מומחים שונים יכולים לבחון ולבקר, ולכן אין לומר כי מדובר בחומר שאינו נוגע כלל לאיבחון ולטיפול במטופל הספציפי.

בהתאם, אין גם לקבל את הטענה כי האיבחון שבוצע למערערת לא היה למטרות טיפול, ולכן אין לראות במערערת "מטופלת" הזכאית לעיין בחומר הרפואי שנצבר אודותיה. חוק זכויות החולה מגדיר טיפול רפואי כמשתרע גם על פעולות איבחון רפואי (סעיף 2 לחוק). כלל מאמצי האיבחון והבדיקה הנערכים על-ידי הועדות הרפואיות לצורך קבלת זכויות מכח חוק הביטוח הלאומי, או חוקים נילווים לו, אין מטרתן "טיפול" במובן המקובל. יחד עם זאת, במהלך הבדיקות נצבר מידע רפואי ואישי אודות המבוטח, שאין למנוע ממנו גישה אליו.

28. באשר לאינטרס של פגיעה במהימנות המבחנים - הרי שככל שקיים חשש לפגיעה כאמור - ניתן בנסיבות המקרה לצמצם במידה ניכרת את אפשרות הפגיעה על-ידי חשיפה מבוקרת של החומר, ואין בחשש כללי של אפשרות למידה של מבנה המבחנים ופיתוח דרכים להשפעה על תוצאותיהם - כדי להצדיק הימנעות מוחלטת ממסירת המבחנים בכל מקרה ומקרה.

ניתן ליתן הוראות לבאת כח המערערת, אשר מכוחן רק באת הכח, ובמידת הצורך איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה ו/או הפסיכיאטריה מטעם המערערת, יוכל לעיין במבחנים הגולמיים, כפי שנערכו למערערת.

29. המדינה תמכה טיעוניה בהנחית רשם מאגרי המידע (מס' 2/2012), בעניין חשיפת תוצאות מבחני מיון והתאמה של מועמדים לעבודה. אלא שעיון בחוות-דעת זו מעלה כי עמדתו של רשם מאגרי המידע בעניין חשיפת המבחנים תומכת בגישה מצמצת באשר לחיסיון המבחנים. בחוות-דעת זו מצוין כי לאחר שקילת האינטרס של פגיעה במהימנות המבחנים כתוצאה מחשיפת שיטות הבדיקה והיכולת להטעות את הבודקים - אין המדובר בחיסיון גורף וכי ככלל יש להעדיף את אינטרס הגילוי. בעמ' 7 להנחיה נאמר כך (הדגשות לא במקור, ע.ו.):

"אפשר יהיה להשמיט מחוות-הדעת שתימסר לנבחן פרטים על סוג המבחנים ותוכנם (אך לא את הציונים המספריים שהתקבלו מניתוחם) רק אם קימת ודאות קרובה שיהיה בכך לפגוע בתוקף ובמהימנות של המבחנים או לחשוף סוד מסחרי של מכון המיון, ורק במידה הנדרשת למניעת הפגיעה או חשיפת הסודות האמורה; מגבלה זו על זכות העיון תהיה מידתית רק אם תפורש בצמצום ובדווקנות, והנטל לשכנע כי השמטת הפרטים מחויבת יוטל על המבקש להחריג אותם מן המידע בו קיימת לנבחן הזכות לעיין".

30. גם במקרה כאן, יש לפרש את המיגבלה האמורה בקוד האתי של הפסיכולוגים בצמצום מירבי, באופן שיחול, רק כאשר קיים חשש ספציפי לפגיעה באינטרסים המוגנים על-ידי הקוד, ואין די בהעלאת חשש כללי בלבד לפגיעה בתוקף המבחנים. בנסיבות המקרה כאן, שעה שהחשיפה המבוקשת הינה מצומצמת ומבוקרת ותיעשה רק לידיה הנאמנות של באת כח המערערת, המחויבת, ממילא, לחיסיון מכח יחסי עורך דין - לקוח - אין לומר, כי הפגיעה באינטרסים המוגנים שבקוד אינה מידתית.

31. באיזון האינטרסים הנוגדים, הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את האינטרס העומד בבסיס הגילוי, ואשר יאפשר למערערת להעביר תחת שבט ביקורתה (וליתר דיוק, תחת שבט ביקורתם של עורך דין ומומחה בתחום בריאות הנפש מטעמה), ולמצות את ההליך המעין-שיפוטי בפני הועדה - גובר על האינטרסים עליהם הצביעו המשיב והמדינה.
בנסיבות המקרה כאן ניתן למזער את מידת הפגיעה הנטענת על-ידי הגבלת חשיפת המבחנים, כך שאלה ימסרו רק לבאת כח המערערת ולמומחה מטעמה של המערערת בתחום הפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה.
בהקשר לכך נדגיש, כי עורכי דין המייצגים לקוחות בתחומים רבים ושונים, נזקקים, לא אחת, לשירותיו של מומחה בתחום זה או אחר (מהנדס, שמאי, רופא, אקטואר וכד'), גם במקרים בהם עורך הדין נעזר במומחה מקצועי, זכאי וחייב עורך הדין לקבל את המידע הרלוונטי לידיו, על מנת שיוכל לעבור עליו ולבחון אותו בעיניו של המשפטן.

מן הסתם, נקודת מבטו של משפטן ובדיקתו, שונות מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר והוא בוחן שאלות או פגמים, שלדעתו, יתכן ונפלו במבחנים הרלוונטיים, לאחר שהוא מכיר את הוראות החוק והפסיקה בנוגע לאופן ההתנהלות של ועדות רפואיות, ואם עורך הדין לא יוכל לראות את המבחנים, הוא גם לא יוכל להפנות למומחה מטעמו תמיהות, שאלות או נקודות שהוא מעוניין שהמומחה יתייחס אליהן.

לשכת עורכי הדין בעמדתה, התחייחסה גם להטיות של חוות דעת הניתנות מטעם והפנתה בעניין זה למאמרו של פרופ' משה זכי: "נאמנותו של הפסיכולוג הבודק לנותן השירות - גורם בהטייה בהערכות פסיכולוגיות משפטיות".
דווקא בהקשר לכך, קיימת חשיבות יתר לצורך להגן על זכותו של הנפגע, ובענייננו זכותה של המערערת, לבחינת תוקפם של המבחנים מטעמה.

32. סוף דבר - דרישת המערערת לקבלת המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים בטרם יוחזר עניינה לועדה הרפואית לעררים - מתקבלת.

הצדדים יפעלו באופן הבא:
א. עניינה של המערערת יוחזר, כפי שהסכימו הצדדים עוד במעמד הדיון לפני הרשמת, לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב.

ב. בטרם תתכנס הועדה, ובתוך 14 יום מקבלת החלטה זו, יעביר המשיב לידי באת כח המערערת העתק מלוא החומר הרלוונטי לאיבחון הנוירו-פסיכולוגי, לרבות המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים שנערכו למערערת על-ידי ד"ר רון גאגין.
ג. המבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים ייחשפו לפני באת כח המערערת בלבד, ובפני אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מטעמה של המערערת (פסיכיאטר או פסיכולוג), וכאמור בהצהרת באת כח המערערת, לא יעשה שימוש במבחנים אלה, למעט לצורך ניהול ערעורה של המערערת, הגב' קופרברג.

ד. טרם מתן החלטתה הסופית של הועדה, תינתן למערערת האפשרות לטעון לפני הועדה לענייני תוצאות האיבחון, לרבות על דרך של הגשת חוות-דעת משלימה מטעם המערערת, אשר תתייחס למבחנים ולחוות דעתו של ד"ר גאגין.
המערערת תגיש התייחסותה בכתב ו/או חוות דעת משלימה מטעמה, לידי הוועדה, תוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים מהמשיב.

ה. הועדה תזמן את המערערת לדיון לפניה, גם באמצעות באת כוחה, כמוסכם ע"י הצדדים בעת הדיון לפני הרשמת ב-24.1.12.

33. בהתחשב בכך שהמערערת נאלצה לנהל הליך נוסף, למרות ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ואשר ניתן לה תוקף של פסק-דין ע"י כב' הרשמת דרוקר עוד ב-24.1.12, ישלם המשיב למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.

34. העתק החלטה זו ישלח ע"י מזכירות בית הדין לצדדים, וכן למדינת ישראל-משרד הבריאות וללשכת עורכי הדין לישראל - מחוז חיפה, אשר עמדתם התבקשה בתיק זה.


משפט מסחרי
דיני מקרקעין
דיני נזיקין
דיני ביטוח
דיני עבודה
דיני מיסים
פשיטת רגל
דיני בנקאות
קניין רוחני
דיני תעבורה
משפט פלילי
דיני משפחה
משפט מנהלי
הגנת הצרכן
סדרי דין









רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון