השופט ד"ר קובי ורדי: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת אירית מני-גור) שניתן ביום 7/10/07 בת.א 3165/03 ות.א 3591/03 שהדיון בהם אוחד, בו התקבלו במלואן תביעות המשיבים כנגד המערער. העובדות והמחלוקות 2. מדובר בשתי תביעות שהגישו המשיבים כנגד המערער בגין שני שטרי חוב בחתימתו של המערער ששימש כנשיא וכמנהל חברת S.T.C. Special's Trading Co (להלן: "S.T.C" או "החברה") חברה אמריקאית שמשרדיה מצויים בקליפורניה ארה"ב. המערער שהינו אזרח ישראלי ניהל את החברה ביחד עם שותפו, סגן הנשיא בחברה מר מנג' פרק, כאשר בחודש 9/96 נמלט המערער לישראל מחמת נושים, פעילות החברה הופסקה והיא מוגדרת כ"מושהית" על פי דין מדינת קליפורניה. בתביעה אחת נתבע המערער בגין חתימתו על שטר חוב כנשיא החברה וכערב אישית להתחייבויות החברה בגין הלוואה שהמשיבה 1 נתנה לחברה בסך 100,000 דולר שהיתה אמורה להיות מוחזרת ביום 30/8/96 (בצירוף סכום של 5,000 דולר). בתביעה השניה נתבע המערער בגין חתימתו על שטר חוב כנשיא החברה וכערב אישית להתחייבויות החברה בגין הלוואה שנתן המשיב 2 לחברה בסך 175,000 דולר, כאשר ההלוואה היתה אמורה להיות מוחזרת ב-4/10/96 (בצירוף סכום של 26,250 דולר). המשיבים טענו בתביעותיהם כי השטרות נחתמו במסגרת שתי עסקאות הלוואה והמערער חתם על שטרי החוב כביטחון להחזר ההלוואות. המערער טען כי השטרות נחתמו כחלק מעסקאות בהן השקיעו המשיבים, באמצעות החברה, כספים ברכישה ומכירה של מתכות, ולא מדובר בהלוואות אלא בכספי השקעה שאינו חייב בהחזרתן, שכן העסקאות לא נשאו רווחים. כן טען המערער כי אין למשיבים זכות לתבעו כערב שכן החברה שילמה והשיבה למשיבים את כל הסכומים שהיתה חייבת בהם על פי העסקאות הנ"ל. כן טען המערער לטענת התיישנות, טענת העדר יריבות, טענת היעדר עילה וטענת שיהוי, וכן כי בית המשפט במדינת קליפורניה הוא המוסמך לדון בתביעות, והמשיבים הגישו את תביעתם בישראל, על מנת להימנע מבירור המשפט במקום בו הוא יכול להתגונן. שני הצדדים הביאו חוו"ד מומחים מטעמם לענין טענת ההתיישנות. פסק הדין של בית המשפט קמא 3. בית המשפט דן תחילה בטענות המקדמיות של המערער ובשאלת סמכותו של בית המשפט. בית המשפט קבע כי לא הוכח כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות, ועל-כן בית המשפט בישראל הינו בעל סמכות לדון בתביעות. בית המשפט קבע כי יש לבחון אם לאור דין מדינת קליפורניה אשר הוא הדין החל בתביעות, ההתיישנות היא דיונית או מהותית, שכן אם ההתיישנות על פי הדין הזר נחשבת כמהותית יש לבחון אותה על פי הדין הזר (שאז תקופת ההתיישנות הינה 4 שנים וקיימת התיישנות), בעוד אם ההתיישנות על פי הדין הזר היא דיונית, יש לבחון אותה על פי הדין הישראלי (שאז תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים ואין התיישנות). בית המשפט שמע את מומחי שני הצדדים לדין האמריקאי (עו"ד פרופסור קנת מן מטעם המשיבים ועו"ד גסלר מטעם המערער), והגיע למסקנה, כי על פי עדויות המומחים, ההחלטה אם יחול המשפט הדיוני או המהותי על דיני ההתיישנות, תלויה בשיקול דעת בית המשפט במדינת קליפורניה, בהביאו בחשבון שיקולי צדק ותום לב ובאזנו בין אינטרסים שונים, תוך שיקול דעת לבית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות. בית המשפט העדיף את מסקנתו של פרופסור מן כי ההתיישנות במדינת קליפורניה היא דיונית, וכי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט הינה במסגרת הדיונית השואבת לתוכה "כללי על" כתום לב וצדק, ולפיכך קבע כי תקופת ההתיישנות תיקבע על פי הדין הישראלי, ולכן התביעות לא התיישנו. בית המשפט דחה גם את טענת העדר היריבות ואת טענת העדר העילה וכן את טענות המערער לגוף התביעה, וקבע שמדובר בהלוואות מימון לצורך השקעה על מנת לצבור רווחים קבועים מראש, מבלי לקחת סיכון ולא כהשקעה, וכי המערער חייב למשיבים את הסכומים הנקובים בשטרות החוב, לאחר שחתם על שטרי החוב בשם החברה וכערב אישית. טענות הצדדים בערעור 4. לטענת המערער, התביעה הוגשה בישראל כדי לדלג על משוכת ההתיישנות שבדין האמריקאי וכדי למנוע מהמערער להתגונן כראוי בפני תביעות תוך ביצוע ,Forum Shoppingכאשר הפורום הנאות לבירור התביעות היה בארה"ב שם משרדי החברה, שם מצוי הידע, שם מצויים המסמכים, שם מצוי השותף בחברה שהוא תושב ארה"ב ושם היתה יכולה החברה להתגונן ולהביא ראיות. זאת, כאשר המשיבים והמערער, החברה והערב הנוסף לשטרי החוב כולם אזרחי ותושבי ארה"ב, השטרות נעשו נחתמו ונמסרו בארה"ב ונערכו בשפה האנגלית, כאשר כל הזיקות הינן למדינת קליפורניה בארה"ב. במקרה דנן נטען ע"י המערער כי מדובר בשיהוי מכוון בהגשת התביעה ע"י המשיבים, שנעשה על מנת לעקוף את דיני ההתיישנות בקליפורניה ועל מנת להקשות על המערער להתגונן. לטענת המערער היה מקום לדחות את התביעה כנגדו, שכן במועד בו התיישנה התביעה כנגד החברה - החייבת העיקרית, התיישנה גם התביעה כנגדו, כאשר ההתיישנות בדין האמריקאי, שאין מחלוקת על פי המומחים שבשאלה אם היא דיונית או מהותית, תלויה בנסיבות המקרה ובשיקול דעת בית המשפט, הינה במקרה זה התיישנות מהותית, כאשר גם לפי הדין הישראלי קמה התיישנות. כן נטען כי מהות העסקאות הינה השקעה ולא הלוואה. 5. לטענת המשיבים, מדובר בעסקאות של הלוואות ולא השקעות, כפי שקבע בית משפט קמא. לטענתם, הפורום הישראלי הינו הפורום הנאות בהתחשב בכך שהעולם הפך ל"כפר גלובלי", כאשר שני הצדדים התייצבו לדיון בפני ביהמ"ש ומסרו את עדויותיהם. לטענת המשיבים מדובר בהתיישנות דיונית ולכן לא התיישנה התביעה, כאשר לפי סעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז-1976, כאשר החברה מושהית ולא ניתן לתבעה או לנהל נגדה הליכים משפטיים, והמערער - הערב נמצא בארץ, לאחר שברח לישראל סמוך למועד פרעון השטרות - הערבות תקפה. דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לדחות את הערעור. 6. מדובר בפסק דין מפורט ומנומק שקבע קביעות עובדתיות וממצאים עובדתיים לאחר ששמע את העדים ואת המומחים והתרשם מהם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית והעדיף חוות דעת מומחה אחד על פני חוו"ד מומחה שני, כאשר לא נפל במקרה כזה פגם היכול להצדיק סטיה מהכלל שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים כאלו, כך גם בהעדפת חוות דעת מומחה על משנהו. כך, אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, המגובות גם בראיות הנסקרות על ידו, לכך שמדובר בעסקאות של הלוואות ולא של השקעות ובכך שישנה חבות אישית למערער כערב, גם אם לא נתבעה החברה המושהית בארה"ב, ושאין התיישנות לפי הדין הישראלי עקב זאת שיש לחשב את תקופת ההתיישנות מהמועדים הנקובים בשטר החוב, כפי שיפורט בהמשך. למעשה הטענה העיקרית של המערערים הינה שבית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות, דבר המשליך גם על דחיית טענת ההתיישנות על פי הדין האמריקאי, כאשר טענה זו תיבחן להלן. התנהגות הצדדים, תום הלב והשלכתם על ההליך המשפטי ועל טענת ההתיישנות 7. חשוב להדגיש כי במקרה זה ניתן להיווכח כי בבסיס קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, עומדת התנהגות המערער שנמלט מארה"ב לישראל מחמת נושיו (לטענתו עקב איומים על חייו) והעלה בעיקר טענות דיוניות וטענות סף כנגד התביעה ולכך ישנה השלכה גם על שאלת הפורום הלא נאות וגם על דחיית טענת ההתיישנות. זאת, לאחר שלמעשה שני המומחים מטעם שני הצדדים הסכימו לכך ששאלת ההתיישנות תלויה בנסיבות המקרה ונתונה לשיקול דעת בית המשפט, שבמסגרת שיקול דעתו, מובאים בחשבון שיקולי צדק ותום לב, שיקולים הדומים לשיקולים הנבחנים לענין הפורם הנאות. שקילת שיקולים אלו מטים את הכף לכך, שכפי שפסק בית המשפט קמא, ההתיישנות במקרה זה היא אכן דיונית, וכי הפורום הנאות הוא בית המשפט בישראל. עקרון תום הלב הוא כידוע עקרון על "השולט" על כל ענפי המשפט ובתור שכזה, יש לו השלכה גם בשאלת קביעת הפורום הנאות ושאלת ההתיישנות. בענייננו, התנהגות המערער, אזרח ישראלי (החי כיום באוסטרליה), שנמלט בשנת 1996 מארה"ב לישראל, מחמת נושים שהוא טען כי מאיימים על חייו והתגורר בישראל כ-7 שנים, עד 2003, כולל בזמן הגשת התביעות כנגדו (כאשר לפי עדותו הוא התגורר בארה"ב 11 שנים), העיד בבית המשפט, ולמרות זאת טוען כי הפורום הנאות הינו באותה מדינה ממנה נמלט לישראל (ארה"ב), שם הוא מאויים לשיטתו על חייו - מחזקת את חוסר תום ליבו. שיקולים אלו נלקחו בחשבון גם במסגרת קביעת הפורום הנאות והשליכו על קביעת הדין ודחיית טענת ההתיישנות, שכן יש לשוקלם במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט. כידוע, המגמה הינה לצמצם את קשת המקרים בהם ייעתר בית המשפט לטענת פורום בלתי נאות וזאת עם ההתפתחות באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת בין מדינות, באופן שפוחתת במידה רבה אי הנוחות הכרוכה בהתדיינות בפורום זר, תוך ראיית העולם כ"כפר אחד גדול גלובלי" (רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG (29/1/09) ע"א 9725/04 אשברון חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ ltd CAE Electroni'cs, 4/9/07), רע"א 2705/97 הגבס אי סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Cop פ"ד נב(1) 109, 114. השלבים של בדיקת טענת פורום לא נאות נסקרו ע"י כבוד השופטת נאור בע"א 3299/06 רוני יובינר נ' נטע-לי סקלאר, ( 26/4/09). "ההנחה היא שלבית המשפט הישראלי קיימת סמכות לדון בסכסוך. נתבע הטוען כי הפורום בישראל איננו פורום נאות נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב"תחרות" שבין בית המשפט בישראל לבית המשפט הזר ידו של בית המשפט הזר על העליונה והוא הפורום הנאות, בעוד בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות. קביעה כי בית המשפט בישראל הנו פורום בלתי נאות אינה נעשית אך במאזן נוחות רגיל. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי. המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם". 8. במקרה דנן, אני סבור כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי הפורום הישראלי אינו נאות ושהמאזן נוטה בבירור ובמובהק לפורום הזר, זאת לאחר שהוא כנשיא החברה ואזרח ישראלי שהה כ-7 שנים בארץ, מ-96' עת נמלט מארה"ב לישראל ועד 2003 עת הוגשו התביעות כנגדו, כאשר, כאמור התנהגות המערער ותום ליבו משליכות ומחזקות קביעה זו. האם היה על המשיבים להגיש את התביעות כנגד המערער שחי בארץ כ-7 שנים לפני הגשתן ונרדף ע"י נושיו בארה"ב, בארה"ב ולא בישראל?, נקל לשער מה היה טוען אז המערער. אם התביעות היו מוגשות בארה"ב, ומעת שלכאורה לא נסתר כי המערער לא יכול היה לחזור לשם, הרי ברור שהגנתו הייתה נפגמת. יתר על כן, המשיבים היו נצרכים להליך של אכיפת פסק-דין. בנסיבות אלו מה לו, למערער, כי ילין שהתביעה הוגשה במקום מגוריו. 9. כך גם יש לדחות את טענת המערער לכך שמדובר ב- Forum Shopping ושכל מטרת הגשת התביעות בישראל היתה לעקוף את טענת ההתיישנות שבדין האמריקאי מעבר לכך שקשה להבין כיצד נטענת טענה זו בזמן שהמערער חי מספר שנים בארץ לאחר שנמלט מארה"ב לישראל מחמת נושיו, וכיצד הוא עומד אם כן על הגשת התביעה בארה"ב ולא בישראל, בה חי גם בעת הגשת התביעות. ניתן ללמוד זאת, בין היתר, גם מכך שהיו תביעות קודמות שתבעו המשיבים את המערער בבית המשפט בישראל וזאת עוד בשנת 2000, שאזי לכאורה בכל מקרה לא חלה התיישנות, שהיו תלויות ועומדות עד שנמחקו בהסכמה ב-2001 והוגשו מחדש במתכונתן הנוכחית. עצם הגשת תביעות קודמות אלו, מפריכה את טענת המערער כי התביעות החדשות הוגשו רק כדי לעקוף את טענת ההתיישנות. לא הוכח גם שניהול ההליכים המשפטיים בארץ פגעה בהגנתו של המערער שנדחתה לגופה, במיוחד אם היינו בוחנים יכולתו להתגונן, אם התביעה הייתה מוגשת בארה"ב. התוצאה 10. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הפיקדון הכספי שהפקיד המערער יועבר למשיבים, באמצעות בא כוחם, על חשבון הסכום שנפסק לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר, אב"ד: אני מסכים. י' שנלר, שופט-אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. ר' לבהר שרון, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום ט"ו באב התשס"ט (5 באוגוסט 2009), בהעדר הצדדים. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד ד"ר קובי ורדי, שופט רות לבהרֿֿשרון, שופטת הפורום הנאותמשפט בינלאומיפורום לא נאות