משקל ראייתי של חתימה על תעודות משלוח

בפניי תביעה כספית בסך של 9,810 ₪. טענות התובעת התובעת הינה חברה המספקת מוצרי היגיינה ומוצרים נלווים. הנתבעת נהגה לרכוש מעת לעת מוצרי היגיינה שסופקו לה לשביעות רצונה ועל פי דרישתה. ביום ה-15.12.02 רכשה התובעת (בשמה הקודם כלים שלובים ייצור ושיווק כלי בית וכלי מטבח בע"מ) את כל נכסיה וחובותיה של חברת טבת יבוא מוצרי היגיינה בע"מ. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את הרכישה ואת זכותה של התובעת לפעול לגביית חובותיה של חברת טבת יבוא מוצרי היגיינה בע"מ מלקוחותיה. ביום ה- 30.01.03 שינתה התובעת את שמה מכלים שלובים יצור ושיווק כלי בית וכלי מטבח בע"מ, לשמה הנוכחי. על פי כרטיס לקוח המנוהל לנתבעת, רכשה הנתבעת מוצרים עד ליום ה-11.03.03 בסך כולל של 8,789.76 ₪. התובעת מנהלת כרטיס לקוח המשקף נאמנה את היקף הרכישות שביצעה הנתבעת והרישומים המצויים בידו מהווים ראיה לכאורה נגד הנתבעת לכל פרטיהם. הנתבעת לא שילמה את יתרת חובה לתובעת מזה תקופה ארוכה, למרות דרישותיה של התובעת. טענות הנתבעת במשך תקופה מסוימת בשנת 2002 סיפקה התובעת מפעם לפעם לנתבעת מוצרי ניקיון. לתובעת ידוע על פי כרטיס הספק המתנהל בהנהלת חשבונות של הנתבעת כי קיימת יתרת זכות לטובת הנתבעת בשיעור של 3,660 ₪ (נכון לדצמבר 2002) ואין כל חוב לנתבעת. טענת התובעת כי כרטיס הלקוח משקף נאמנה את הרכישות שבוצעו אינו מבוסס על ידי כל חוזה או מסמך היכול לתמוך בטענה זו. בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2002 נקלעה התובעת לקשיים כספיים וחדלה לספק לנתבעת סחורה באופן סדיר ושוטף. הנתבעת פנתה לתובעת להסדרת העניין, לא היה מענה לגופו של עניין, לפיכך חדלה הנתבעת לעבוד עם התובעת, והתחילה לעבוד עם חברה אחרת אשר סיפקה לנתבעת את המוצרים שנדרשו. על פי הידוע לנתבעת מאחר ובמשך חודשים ארוכים נמנעה התובעת מלשלם משכורות לעובדיה, החלו עובדיה ליטול מוצרים של התובעת ולמכור אותם באופן ישיר, עצמאי ונפרד לגורמים שונים, תוך שהם "ממציאים" חשבוניות והזמנות על שם הלקוחות של התובעת. הנתבעת כלל לא הייתה חייבת כספים לתובעת, אלא בשל תשלומים ומקדמות שבוצעו על ידי הנתבעת, התובעת היא זו שחייבת כספים לנתבעת. דיון הצדדים חלוקים בשאלה האם אכן התובעת סיפקה מוצרים לנתבעת שאת תמורתם הנתבעת לא שילמה. עד התובעת, אריק גלטנר, עובד בהנהלת חשבונות אצל התובעת מסוף שנת 2001. לדבריו, חוב הנתבעת הנטען, הינו בהתאם לכרטיס הלקוח על שם הנתבעת, המנוהל אצל התובעת. לגרסתו, כל המוצרים, בגינן נדרש החוב מושא תביעה זו, סופקו על פי דרישת הנתבעת לבנק הפועלים ברחוב יהודה הלוי 62, בו סיפקה הנתבעת לבנק שירותי אחזקה וניקיון. בעת אספקת הסחורה, נהגו עובדי התובעת, להחתים את נציגי הנתבעת על תעודת משלוח, ובעבר הנתבעת שילמה את תמורת הסחורה אשר סופקה, ותעודות המשלוח נחתמו על ידי נציגה בסניף הבנק. לגרסתו, מר יעקוב חלוטה, מנהל האחזקה של הבניין אישר לו טלפונית את קבלת הסחורות. לתצהיר עד התובעת, צורף כרטיס עזר להנהלת חשבונות, שלדבריו זהו כרטיס ניהול חובות של חברת קליר. עד התובעת הסביר, כי חברת קליר רכשה את טבת ייבוא מוצרי היגיינה היא התובעת. (עמוד 5 שורות 19 עד 26 לפרוטוקול). גם לגרסת הנתבעת, טבת ייבוא מוצרי היגיינה, היא החברה שלנתבעת היו קשרי עבודה עמה. (סעיף 2 לתצהירו של מר משה פונס). העד אישר כי את מנהל הנתבעת הכיר "כן, ב-2003 כשהייתי אצלו במחסן עם מנהל המכירות. עד 2003 לא הכרתי אותו." לדבריו, אצל התובעת, נוהלו חשבונות הזיכוי והחיוב של הנתבעת בכרטיסים משניים, כיוון שכל סוכן של התובעת אשר עבד מול הנתבעת, פתח כרטיס משלו. כדי לאחדם לכרטיס אחד, הוא עצמו, איחד את כל הכרטיסים המשניים אשר היו בטבת, לאחר שהעביר מכרטיס משני למאוחד, בקליר. לדבריו חובות הנתבעת עברו לגבייה אצל חב' קליר אשר רכשה את טבת ייבוא מוצרי היגיינה. "כל סוכן של הנתבעת שעבד מול פוניס פתח כרטיס". (עמוד 6 שורה 12 לפקוטוקול). העד אישר כי הסחורה סופקה לבנק הפועלים ביהודה הלוי 62, ולגרסתו, לא סופקה סחורה לסניף אחר של בנק הפועלים. "זה אותו מקום. אני לא יודע שמדובר בשני סניפים שונים. אצלי במערכת כתוב בנק הפועלים ביהודה לוי 62.....אני אומר שהם קיבלו את השירות לשני אתרים…. אני יודע רק על 62 , לא יודע על סניף במספר 63". (עמוד 6 שורה 22 עד עמוד 7 שורה 3 לפרוטוקול). נספח ג/2 לתצהירו של העד אשר מהווה תעודת משלוח עבור הנתבעת, חתום בשם המקבל "יעקב" העד אישר כי יעקב הוא "מנהל האחזקה של בנק הפועלים. הוא איש הקשר בין הבנק למשה פוניס ולתובעת" כן אישר כי "הוא לא הזמין חומר עבור הנתבעת". לגרסתו "..כתוב אצלי במערכת את אנשי הקשר של הנתבעת: משה פונס, יעקב חלוטה ונתן…" העד הסביר כי התובעת סיפקה לנתבעת בסניף הבנק שירות של אספקת חומרי ניקוי וחומר מתכלה שכלל חומר למפיצי ריח. לגרסתו, האדם אשר נמצא בחדר בעת מילוי המכשיר, הוא זה שחותם על תעודת המשלוח, ולא נציגי הנתבעת הם שחותמים על תעודת המשלוח עבור שירות זה. עד התובע השיב, כי בנק הפועלים, לא הזמין ישירות סחורה מהתובעת. נספח ג/7 אשר מהווה העתק חשבונית אשר הופקה עבור הנתבעת חתום בשם המקבל "דוד פיק". כאשר העד נשאל מי הוא דוד השיב "התובעת נתנה שירות של חומר מתכלה וחומרי ניקוי, כולל מילוי של מפיצי ריח. אנו קוראים לזה שירות. ממלאים את זה ישירות בחדרי ששם זה מורכב. האדם שנמצא באותו מקום הוא החותם". "בשירות לא נציגי הנתבעת חותמים על תעודות המשלוח" . (עמוד 8 שורה 26 עד עמוד 9שורה 2). עד הנתבעת מר משה פונס, טוען בתצהירו, כי על התובעת היה לתאם עם איש הקשר מטעמו, נתן דגני את אספקת הסחורה, במידה והוא לא היה במקום, הוא היה מברר עם עובד הניקיון במקום שהפריטים שבתעודת המשלוח, אכן סופקו, ורק אז אותו עובד היה חותם על תעודות המשלוח. מר פונס מכחיש את קיומן של תעודות משלוח וחשבוניות אשר אינן חתומות על ידי מי מעובדי הנתבעת ולטענתו, הפריטים אשר צוינו בהם מעולם לא סופקו לנתבעת. לגרסתו, הזמין סחורה מדי פעם אצל סוכני המכירות של התובעת, אשר סופקו ישירות לסניף הבנק. הוא אישר כי הפעיל 6 עובדי ניקיון, בבנק הפועלים שם נתן שירותי ניקיון, וכי הייתה לו עובדת בשם לובה, אך כאשר נשאל האם היא חתומה על תעודות המשלוח (נספחים ג/4 ו-ג/6) תשובתו הייתה "זה לא נראה לי אותה חתימה, אבל עבדה בחורה בשם לובה". כאשר נשאל האם יש ברשותו אסמכתא ששילם חשבוניות אלו, תשובתו הייתה "לפי הכרטסת שלנו שילמתי הכול". עד הנתבעת סתר עצמו, כאשר באחת השיב כי נתן דגני היה כל יום בסניף הבנק ובאופן קבוע, ובשנייה השיב, כי עובדת הניקיון מטעמו בשם לובה הייתה יוצרת קשר עם נתן דגני כאשר הייתה מגיעה הסחורה. לגרסתו, (סעיף 7 לתצהירו), "מוצרים של התובעת כלל לא סופקו לנתבעת או מוצרים המיועדים לבנק הפועלים ברח' יהודה לוי 63 הגיעו בשוגג אל הנתבעת" ובחקירתו הנגדית השיב כי "בנק הפועלים היה לקוח של התובעת ישירות. מס' פעמים הגיעה אליי סחורה שלא שייכת לנו. התקשרתי לסוכן או לחברה ואמרתי שזו לא סחורה שהזמנו, ושיבואו לקחת את זה....". כאשר התבקש לאשר כי מסר שיק לתובעת אשר נפרע ושלטענת התובעת לא קיבלה אותו ולא פרעה אותו ענה "אצלנו בהנהלת חשבונות מצוין שהשיק נפרע. בדקתי בבנק והשיק נפרע. אין לי פה אסמכתא, צריך להזמין דפי חשבון. זה לוקח חודשיים". הנתבעת לא הציגה בפני כל ראייה לכך שנמסר לתובעת שיק ושהשיק נפרע. על אי הבאת ראיה כבר נאמר כי לעיתים הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית , כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה , שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה לפיה דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה, ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים, פ"ד מד (1) 239. חשבוניות ג/3,ג/5, הוצאו בהסתמך על תעודות המשלוח חתומות בידי עובדת הנתבעת בשם לובה, אשר הנתבעת מאשרת שהייה עובדת שלה, ועד הנתבעת בתצהירו מאשר שעובדיו חתמו על תעודות משלוח, אם כי לגרסתו עשו זאת לאחר אישור טלפוני של נתן דגני, ובדיקת התאמת תעודות המשלוח לסחורה אשר סופקה בפועל. חשבוניות ג' 1, ג' 8, ג' 9, ג' 10 חתומות על ידי יעקב, אשר, על פי עדות עד התובעת, אשר לא נסתרה, היה אחד מאנשי הקשר של הנתבעת בבנק, לקבלת סחורה מהתובעת. על פי עדות התובעת, אשר לא נסתרה, פעולת מילוי חומרים, כגון מפיצי ריח, אושרה על ידי מי מעובדי הבנק אשר שהה במקום בעת ביצוע הפעולה בפועל. חשבונית ג' 7, חתומה בידי עובד כזה של הבנק. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיה, הנתבעת מעולם לא פנתה אל התובעת בטענה שלא קיבלה סחורה שהזמינה, וכי על תעודות המשלוח ו/או החשבוניות חתומים מי מעובדי הנתבעת או מעובדי הבנק אשר שהו בחדר בו בוצע מילוי מכשיר מסוים. עד התובעת פירט בתצהירו כי "על פי כרטיס לקוח המנוהל אצל התובעת ורשום אצל הנתבעת " ובחקירה הנגדית הסביר כי מדובר "לא כרטיס הנהלת חשבונות , זה כרטיס ניהול חובות, שהוא כרטיס עזר לגביית חובות" של חברת קליר אשר רכשה את חברת טבת ייבוא מוצרי היגיינה. יש לציין כי כרטיס הלקוח עצמו, הוא נספח ג' לכתב התביעה.מהווה כרטיס לקוח. נספח א' לכתב התביעה מאשר כי חברת כלים שלובים יצור ושיווק כלי בית וכלי מטבח בע"מ רכשה את נכסיה וזכיותיה של טבת יבוא מוצרי הגיינה בע"מ ובכלל זה גם "חובות לקוחות". חברת קליר כימיקלים ושיווק (1994) בע"מ", אשר נספח א' לתצהיר התובעת, הוא מסמך שלה, ולדברי עד התובעת מהווה כרטיס ניהול חובות, מופיע בשם החברה המספקת, חברת קליר כימיקלים שיווק (1994) בע"מ , אשר רכשה את התובעת. נספח ב' לתצהיר התובעת מעיד על תוכנו, אין לו כל הסבר או תרשומת אירועים ולחילופין אספקה וקבלה סחורה על ידי מי מטעם הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הציגה כל אסמכתא כי השיק בסך של 3,180 ש"ח נתקבל אצל התבעת ונפרע על ידה. סוף דבר ככלל, נחה דעתי מגרסת התביעה. התובעת סיפקה את הסחורה, על פי הזמנת הנתבעת, ותעודות משלוח ו/או חשבוניות חתומות על ידי מי מעובדי הנתבעת, ובמקרים של מילוי חומרים במכשירים, על ידי מי מעובדי הבנק אשר נכח במקום. הנתבעת מאשרת, באמצעות מר פונס, כי עובדי הניקיון מטעמו, שהו באתר העבודה, וכאשר מר נתן דגני לא היה במקום, אישרו עמו טלפונית את הזמנת וקבלת הסחורה, בדקו את הכמויות בהתאם לתעודות המשלוח, ומול הסחורה שסופקה בפועל וחתמו לאישור קבלת הסחורה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי מסרה לתובעת את השיק הנטען על ידה ואת פירעונו. אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך 9,810 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום 2.8.04 ועד לתשלום בפועל. כן תשלם לתובעת את הוצאותיה וכן שכר טרחה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ה (7 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים. פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכהמסמכיםמשלוחתעודת משלוח